Israelארץ ישראל

The Three Oaths and Jewish Sovereignty

Sources examine the Talmudic passage about three oaths sworn to Israel at the time of the Temple's destruction, particularly regarding the prohibition on ascending "in a wall" (establishing forcible control over the Land), and debate whether this oath retains halakhic force in contemporary contexts, including the establishment of a Jewish government in Eretz Yisroel.

הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם

7 sources · 3 verified

Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.

What the sources say

The user's question concerns the Avnei Nezer's position on whether the oath not to ascend kachoma remains binding so as to forbid a Jewish government in Eretz Yisroel today — but what the available sources record of the Avnei Nezer is narrower: Contemporary Halakhic Problems, Vol II, Ch. IX reports that in sec. 52 the Avnei Nezer holds that following the three oaths there is no longer a communal obligation to settle in the Land of Israel, and that consequently no individual obligation to settle exists either, while in sec. 56 he adds that if all Jews were granted permission to immigrate, settlement would become obligatory provided one could live among righteous people — a position focused on the mitzvah of aliyah, not on the permissibility of Jewish governmental sovereignty.

The broader context of the three oaths themselves is set out in Peninei Halakhah, Zemanim 4:4, which cites the Gemara in Ketubot 111a: Klal Yisroel was adjured not to ascend kachoma and not to rebel against the nations, while the nations were adjured not to oppress Israel excessively — and Rabbi Elazar warned that violation of the oath would cause devastation; the sources before us do not contain the Avnei Nezer's direct ruling on whether this oath forbids a Jewish government today.

Contemporary Halakhic Problems, Vol III, Ch. XII notes that the oath reported in Ketubot 111a — not to return to the Land by forcible conquest — retains halakhic weight according to many, and probably most, rabbinic scholars, and that if it does, it at minimum prohibits military campaigns for territorial aggrandizement; the text does not, however, record the Avnei Nezer's specific ruling on whether the oath invalidates Jewish governmental rule as such.

Minchas Yitzchak (Minchas Yitzchak 5:1) rules that it is prohibited to ascend the Temple Mount in the present time, resting that conclusion on compound halakhic concerns including the practical impossibility of achieving the required purity standards, the inability to fulfil immersion and evening requirements, and the risk of entering forbidden areas — a ruling about physical entry onto the Temple Mount rather than about the oath or governmental sovereignty.

Tzitz Eliezer (Tzitz Eliezer 10:1) addresses the sanctity of Eretz Yisrael and the obligations of terumot and ma'asrot in light of contemporary conquest, examining positions of the Tur, Maimonides, and the Meiri alongside the author's own interpretations regarding when conquest restores the land's sanctity — a discussion of agricultural tithes and kedushah that does not bear directly on the Avnei Nezer's position concerning the oath kachoma and Jewish governmental authority.

Responsa on this question

Tzitz Eliezer (Tzitz Eliezer 10:5) — Tzitz Eliezer (10:5) does not state a position on whether the oath prohibiting Jewish ascent to the Temple Mount remains binding regarding a contemporary Jewish government, as the responsum addresses the halakhic prohibitions on sacrificing and rebuilding the Temple in the present era, and the obligation to pray for the Temple's reconstruction, rather than addressing the binding force of the oath or the permissibility of establishing Jewish sovereignty in the Land.

Tzitz Eliezer (Tzitz Eliezer 11:15) — The Tzitz Eliezer does not address the Avnei Nezer's position on whether the oath against ascending the Temple Mount remains binding in the context of establishing a Jewish government in Eretz Yisroel, focusing instead on various issues related to prayer practices, entry to the Temple Mount, and related halakhic matters.

Source 1 · Modern

External

Minchas Yitzchak 5:1

מנחת יצחק, ח״ה סי׳ א׳

Minchas Yitzchak 5:1

The passage discusses the prohibition against ascending the Temple Mount in the present time, arguing that this restriction remains binding even today: the author examines whether the requirement for ritual immersion (tevilah) and evening (erev) can be fulfilled, whether one can rely on the permissibility of one who has immersed during the day (tovul yom), the practical impossibility of maintaining proper purity standards in current circumstances, and concerns about entering forbidden areas—concluding through analysis of sources, customs of Jewish communities near Jerusalem, and halakhic authorities that it is prohibited to ascend the Temple Mount in the present time due to multiple compounded reasons (tumah/impurity, uncertainty of precise boundaries, loss of Temple service details, and dangers from neglect), without distinguishing between men and women and regardless of whether the obligation of five fringes or other specific conditions are met.

On this pageThe passage discusses the prohibition against ascending the Temple Mount in the present time, arguing that this restriction remains binding even today: the author examines whether the requirement for ritual immersion (tevilah) and evening (erev) can be fulfilled, whether one can rely on the permissibility of one who has immersed during the day (tovul yom), the practical impossibility of maintaining proper purity standards in current circumstances, and concerns about entering forbidden areas—concluding through analysis of sources, customs of Jewish communities near Jerusalem, and halakhic authorities that it is prohibited to ascend the Temple Mount in the present time due to multiple compounded reasons (tumah/impurity, uncertainty of precise boundaries, loss of Temple service details, and dangers from neglect), without distinguishing between men and women and regardless of whether the obligation of five fringes or other specific conditions are met.

Minchas Yitzchak 5:1 — page scan on HebrewBooks

Page 9

Minchas Yitzchak is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

View on HebrewBooks — p. 9 ↗

Tzitz Eliezer 10:1

ציץ אליעזר, ח״י סי׳ א׳

Tzitz Eliezer 10:1

The passage discusses halakhic questions about the sanctity of Eretz Yisrael and obligations related to terumot and ma'asrot in light of contemporary conquest, presenting sources including positions from the Tur, Maimonides, the Meiri, and the author's novel interpretations regarding when conquest restores the land's sanctity and obligates Jews in agricultural tithes.

On this pageThe passage discusses halakhic questions about the sanctity of Eretz Yisrael and obligations related to terumot and ma'asrot in light of contemporary conquest, presenting sources including positions from the Tur, Maimonides, the Meiri, and the author's novel interpretations regarding when conquest restores the land's sanctity and obligates Jews in agricultural tithes.

Tzitz Eliezer 10:1 — page scan on HebrewBooks

Page 10

Tzitz Eliezer is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

View on HebrewBooks — p. 10 ↗

Tzitz Eliezer 10:5

ציץ אליעזר, ח״י סי׳ ה׳

Tzitz Eliezer 10:5

The Avnei Nezer addresses whether sacrifices may be brought today, whether the Temple may be built now, the mitzvah of seeking the Temple site, the prohibition against entering the Temple Mount, and related matters, concluding that the majority of recent poskim ruled that sacrifices cannot be brought nowadays due to multiple fundamental halachic reasons, that building the Temple requires a prophet, that the commandment to seek the Temple's location applies only when prophets exist to reveal it, and that the Western Wall remains eternally sacred even in the present exile.

On this pageThe Avnei Nezer addresses whether sacrifices may be brought today, whether the Temple may be built now, the mitzvah of seeking the Temple site, the prohibition against entering the Temple Mount, and related matters, concluding that the majority of recent poskim ruled that sacrifices cannot be brought nowadays due to multiple fundamental halachic reasons, that building the Temple requires a prophet, that the commandment to seek the Temple's location applies only when prophets exist to reveal it, and that the Western Wall remains eternally sacred even in the present exile.

Tzitz Eliezer 10:5 — page scan on HebrewBooks

Page 58

Tzitz Eliezer is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

View on HebrewBooks — p. 58 ↗

Source 4 · Modern

External

Tzitz Eliezer 11:15

ציץ אליעזר, חי״א סי׳ ט״ו

Tzitz Eliezer 11:15

The passage discusses halachic questions regarding answering kedushah after maariv prayer, whether one may enter the Temple Mount, and related issues; it includes lengthy correspondence between Torah scholars (particularly Rav Eliezer Yehuda Waldenberg and Rav Ovadiah Yosef) debating these matters and examining sources ranging from Chazal through early modern authorities, with particular attention paid to whether the Divine Presence departed the Temple Mount or remains at the Western Wall.

On this pageThe passage discusses halachic questions regarding answering kedushah after maariv prayer, whether one may enter the Temple Mount, and related issues; it includes lengthy correspondence between Torah scholars (particularly Rav Eliezer Yehuda Waldenberg and Rav Ovadiah Yosef) debating these matters and examining sources ranging from Chazal through early modern authorities, with particular attention paid to whether the Divine Presence departed the Temple Mount or remains at the Western Wall.

Tzitz Eliezer 11:15 — page scan on HebrewBooks

Page 50

Tzitz Eliezer is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

View on HebrewBooks — p. 50 ↗

Source 5 · Modern

Verified

Contemporary Halakhic Problems, Vol II, Part II, Chapter IX Judea and Samaria, Settlement and Return

בעיות הלכתיות עכשוויות, כרך ב, חלק שני, פרק ט: יהודה ושומרון: התנחלות או החזרה

Contemporary Halakhic Problems, Vol II, Part II, Chapter IX Judea and Samaria, Settlement and Return

The Avnei Nezer argues that since the obligation for the entire community to settle in Eretz Yisroel no longer applies after the three oaths, no individual obligation to settle there exists; he further states that settlement would become obligatory only if all Jews were permitted to immigrate and could settle among righteous people.

Nevertheless, Avnei Nezer, sec. 52, asserts that since subsequent to the "three oaths" there is no longer an obligation upon the entire community to settle in the Land of Israel, there can therefore be no obligation upon any individual to settle in Israel. In sec. 56 he adds that if all Jews were to be granted permission to immigrate to Israel, settlement in the Land of Israel would become obligatory provided that it be possible to settle among righteous people.

Full text on Sefaria ↗

Source 6 · Modern

Verified

Contemporary Halakhic Problems, Vol III, Part II, Chapter XII Of Land, Peace and Divine Command

בעיות הלכתיות עכשוויות, כרך ג, חלק שני, פרק יב: על אדמה, שלום וצו אלוקי

Contemporary Halakhic Problems, Vol III, Part II, Chapter XII Of Land, Peace and Divine Command

The Gemara at Ketubot 111a records that God imposed on Israel an oath at the time of the Temple's destruction not to return to the Land by forcible conquest, and many rabbinic scholars maintain this oath retains halakhic force and would prohibit military campaigns for territorial expansion.

Quite apart from the foregoing, the Gemara, Ketubot 111a, reports that, at the time of the destruction of the Temple, God called upon the people of Israel to swear a solemn oath not to attempt a return to the Land of Israel by means of forcible conquest. If the oath remains endowed with any halakhic import—and many, and probably most, rabbinic scholars maintain that it does—it certainly serves to prohibit any military campaign for the purpose of territorial aggrandizement.

Full text on Sefaria ↗

Source 7 · Modern

Verified

Peninei Halakhah, Zemanim 4:4

פניני הלכה, זמנים ד׳:ד׳

Peninei Halakhah, Zemanim 4:4

The passage cites a Talmudic passage (Ketuvot 111a) interpreting Shir HaShirim 2:7, teaching that the Holy One swore three oaths to Israel—not to ascend in a wall, not to rebel against the nations, and not to reveal the end of days or distance it or disclose the secret to non-Jews—and adds Rabbi Elazar's statement that God warned Israel: if you keep the oath, good; if not, I will deliver your flesh like the beasts of the field.

נאמר (שיר השירים ב, ז): "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ". ודרשו על כך חכמים (כתובות קיא, א), ששלוש שבועות השביע הקב"ה, שתיים את ישראל – שלא יעלו בחומה ולא ימרדו באומות, ואחת את הגויים – שלא ישעבדו את ישראל יותר מדאי. אח"כ הוסיפה הגמרא עוד שלוש שבועות שהשביע הקב"ה את ישראל: "שלא יגלו את הקץ, ושלא ירחקו את הקץ, ושלא יגלו הסוד לנוכרים". עוד "אמר רבי אלעזר: אמר להם הקב"ה לישראל: אם אתם מקיימין את השבועה מוטב ואם לאו אני מתיר בשרכם כצבאות וכאילות השדה".

Full text on Sefaria ↗

Related sources· 8 found, not yet verifiedSign in to verify

Ketubot 111aunverified
...לכדרבי יוסי ברבי חנינא, דאמר ג' שבועות הללו למה, אחת שלא יעלו ישראל בחומה, ואחת שהשביע הקב"ה את ישראל שלא ימרדו באומות העולם, ואחת שהשביע הקב"ה את העובדי כוכבים שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי...
from our library copy — not yet checked against the original
Shenei Luchot HaBerit, Aseret HaDibrot, Shevuot, Torah Ohr 2:21unverified
אך שעדיין אין מיושב להחוקר איך מעצם הטוב יצא רע, שהוא יתברך הטוב האמתי, ואיך ימשך ממנו הרע. על זה אמר לא תשא וגומר (שם ו). ובביאור ענין איסור השבועה, יתבאר זה הענין. הש"י מלא כל הארץ כבודו, כמו שכתוב (דברים ד, לט) וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד. ואין פירושו שאין עוד אלהים זולתו, שזה כבר פשוט ומבואר בפסוק (דברים ו, ד) ה' אלהינו ה' אחד. אלא הפירוש שאין שום דבר נמצא כי אם מציאותו, כי הוא ית' מהווה את כולם ומחיה את כולם, והוא מציאות הנמצאים, ולא יש שום מציאות זולת מציאותו, רק שזה המציאות דבק בו יותר, וממציאות זה משתלשל מציאות אחר, והכל בכח ראשון וזה הדבר בלי סוף. והנשבע על איזה דבר, הכוונה הוא שמזכיר שמו יתברך, כלומר שהוא המציא דבר זה כך וכך, והוא יתברך נתן הכח לעשות כן. ואם הוא בשקר שלא היה הדבר כך, נמצא מאמין באל אחר, שהרי הש"י לא המציא זה הדבר כך, אלא הוא כופר כאלו היה עוד רשות אחר ח"ו, והוא מגביה ומרים את הש"י ויתעלה מזה הדבר, ומסלק אותו מזה הדבר. וזהו לשון לא תשא, שרצה לומר הרמה שהוא הפרשה: אך שעדיין אין מיושב להחוקר איך מעצם הטוב יצא רע, שהוא יתברך הטוב האמתי, ואיך ימשך ממנו הרע. על זה אמר לא תשא וגומר (שם ו). ובביאור ענין איסור השבועה, יתבאר זה הענין. הש"י מלא כל הארץ כבודו, כמו שכתוב (דברים ד, לט) וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד. ואין פירושו שאין עוד אלהים זולתו, שזה כבר פשוט ומבואר בפסוק (דברים ו, ד) ה' אלהינו ה' אחד. אלא הפירוש שאין שום דבר נמצא כי אם מציאותו, כי הוא ית' מהווה את כולם ומחיה את כולם, והוא מציאות הנמצאים, ולא יש שום מציאות זולת מציאותו, רק שזה המציאות דבק בו יותר, וממציאות זה משתלשל מציאות אחר, והכל בכח ראשון וזה הדבר בלי סוף. והנשבע על איזה דבר, הכוונה הוא שמזכיר שמו יתברך, כלומר שהוא המציא דבר זה כך וכך, והוא יתברך נתן הכח לעשות כן. ואם הוא בשקר שלא היה הדבר כך, נמצא מאמין באל אחר, שהרי הש"י לא המציא זה הדבר כך, אלא הוא כופר כאלו היה עוד רשות אחר ח"ו, והוא מגביה ומרים את הש"י ויתעלה מזה הדבר, ומסלק אותו מזה הדבר. וזהו לשון לא תשא, שרצה לומר הרמה שהוא הפרשה: וכן בזוהר (ח"ב צא, ב) מפרש לא תשא לשון הרמה. ואעתיק כל לשונו, כי ממנו יתבאר שהוא גורם ביטול להמציאות. וזה לשונו, לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא, כד לא מתתקן ולא חייש לאתתקנא, וכן בהפוכא דא לאילנא דאיהו אתתקן כדקא חזי וקאים על קיומיה. לא תשא, רזא דא הא אוקמוה חבריא בגין דקב"ה כד שתיל עלמא, אטבע גו תחומא צרורא חדא חקיקת בשמא דא, ואטבע לה לגו תהומי. וכד מיא בעאן לסלקא, חמאן רזא דשמא קדישא חקיקה על ההוא צרורא, ותייבין ומשתקעין ומתהדרין לאחורא. ושמא דא קיימא עוד יומא גו תהומא. ובשעתא דאומין בני נשא על קשוט בקיומא דקשוט, ההוא צרורא סלקא ומקבלא ההוא אומאה, ואהדר ואתקיים על תהומא, ועלמא אתקיים. ואההוא אומאה דקשוט קיים עלמא. ובשעתא דאומין בני נשא אומאה דשקרא, ההוא צרורא סלקא לקבליה לה לההיא שקרא, כדין ההוא צרורא דהוה סליק תב לאחורא, ומיין אזלין ושטין, ואתוון דההוא צרורא פרחן גו תהומי ואתבדרין, ובעאן מיא לסלקא לחפייא עלמא ולאהדריה ליה כמלקדמין. עד דזמין קודשא בריך הוא לחד מננא יעזריאל די ממנא על שבעין מפתחן ברדא דשמא קדישא, ועאל לגביה דההוא צרורא וחקיק ביה אתוון כמלקדמין, וכדין אתקיים עלמא ואהדרו מיין לדוכתייהו. ועל דא כתיב לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא, עד כאן. וכן הוא כשמזכיר את השם בחנם, כי כל חנם אינו מציאות אמתי, והוא ית' נמצא האמתי:
from our library copy — not yet checked against the original
Or HaChaim on Genesis 26:26unverified
אָכֵן יִתְבָּאֵר הָעִנְיָן עַל פִּי מַה שֶׁנִּסְתַּפֵּק רַבֵּנוּ תָּם (ר״ן נדרים סה.) בְּהַנִּשְׁבָּע עַל דַּעַת חֲבֵרוֹ בִּשְׁבִיל הֲטָבָה, אִם דִּיעֲבַד הִתִּירוּהוּ אִם מֻתָּר אוֹ לֹא, וְלֹא הֻכְרַע. וְלִסְבָרָא זוֹ חָשׁ אֲבִימֶלֶךְ גַּם לִשְׁבוּעָה זוֹ, הֲגַם שֶׁהוּא בִּשְׁבִיל טוֹבָה, וְנִתְחַכֵּם לַעֲשׂוֹת חִזּוּק שֶׁלֹּא תוֹעִיל לוֹ הַהַתָּרָה. וְהוּא עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁאָמְרוּ בְּגִטִּין דַּף מ״ו מַחְלוֹקֶת רַבִּי יְהוּדָה וְרַבָּנָן, רַבִּי יְהוּדָה סָבַר נֶדֶר שֶׁהֻדַּר בָּרַבִּים אֵין לוֹ הַתָּרָה כֵּיוָן דְּנָדַר בִּפְנֵי רַבִּים שׁוּב אֵינוֹ יָכוֹל לְהַתִּיר, וְרַבָּנָן סָבְרֵי יָכוֹל לְהַתִּיר. וְאָמְרוּ בַּגְּמָרָא דַּף ל״ו אֲמַר אֲמֵימָר אֲפִלּוּ לְמַאן דְּאָמַר נֶדֶר שֶׁהוּדַּר בָּרַבִּים יֵשׁ לוֹ הַתָּרָה, נֶדֶר שֶׁהוּדַּר עַל דַּעַת רַבִּים אֵין לוֹ הַתָּרָה, עַד כָּאן. וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת דְּאִיכָּא פָּנִים לוֹמַר שֶׁלֹּא דָחָה אֲמֵימָר דַּעַת רַבִּי יְהוּדָה שֶׁאָמַר נֶדֶר שֶׁהוּדַּר בִּפְנֵי רַבִּים אֵין לוֹ הַתָּרָה. וְגַם מִדִּבְרֵי רַב יוֹסֵף (פסחים קז.) נַמִּי מוּכָח דַּהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה, וּבְמַסְקָנַת דִּבְרֵיהֶם הֶעֱלוּ דַּהֲלָכָה כְּרַבָּנָן, וְהַגְּאוֹנִים פָּסְקוּ כְּרַבִּי יְהוּדָה. וּכְפִי זֶה נִתְחַכֵּם אֲבִימֶלֶךְ לְהָבִיא עִמּוֹ רַבִּים, ״אֲחֻזַּת וְגוֹ׳ וּפִיכֹל״, כְּדֵי שֶׁיִּדּוֹר בִּפְנֵי רַבִּים. וְהִנֵּה נֶחְלְקוּ אָמוֹרָאִים בְּגִטִּין (דף מו.) וְזֶה לְשׁוֹנָם: יָדְעוּ בּוֹ רַבִּים, כַּמָּה רַבִּים? רַב נַחְמָן אָמַר שְׁלֹשָׁה, רַבִּי יִצְחָק אָמַר עֲשָׂרָה. וְהִצַּצְתִּי בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁנֶּחְלְקוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, וְזֶה לְשׁוֹנָם: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֲחֻזַּת מֵרֵעֵהוּ שְׁמוֹ, רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר סִיעַת מֵרָחֲמוֹהִי, עַד כָּאן. וְאוּלַי כִּי מַחְלָקְתָּם תְּלוּיָה בְּמַה שֶׁנֶּחְלְקוּ הָאָמוֹרָאִים, חַד אָמַר שְׁלֹשָׁה וְחַד אָמַר עֲשָׂרָה. רַבִּי יְהוּדָה שֶׁאָמַר ״אֲחֻזַּת שְׁמוֹ״ סוֹבֵר כַּמָּה רַבִּים – שְׁלֹשָׁה, וְלָזֶה אָמַר ״אֲחֻזַּת שְׁמוֹ״, וְרַבִּי נְחֶמְיָה סוֹבֵר עֲשָׂרָה, לָזֶה אָמַר ״סִיעַת״ וְגוֹ׳, שֶׁבָּזֶה הָיוּ עֲשָׂרָה, לְתַכְלִית הַכַּוָּנָה כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה עַל דַּעַת רַבִּים שֶׁאֵין לוֹ הַתָּרָה, וּכְדַעַת רַבִּי יִצְחָק.
from our library copy — not yet checked against the original
Sefer Chasidim 417unverified
מי שרגיל לישבע ואין אדם מזקיקו לידי שבועה אסור לדבר עמו. יהודי אחד היה צריך שישבע לו הגוי. שאל לחכם אם אוכל להשביע כך שיאמר הנכרי באלהי אברהם יצחק ויעקב אמר לו החכם הרי אלהי אברהם אלהי נחור ישפטו בינינו אלהי אביהם וישבע יעקב בפחד אביו יצחק. לא אמר לו יעקב תשבע באלהי אברהם או בפחד יצחק או באלהי יעקב כי יודע היה יעקב שלבן היה מאמין בתרפים ואמר ראה אלהים עד מי שהוא אלוה. ולא הזקיקו יעקב. כך הנכרי אם תאמר לו אלהי אברהם דעתו על טעותו ואלקותו ואם תאמר לו תשבע באותו שלא נולד ולא נהרג הרי אותה שבועה לא יהא חושש בה וישקר. ואתה תגרום וכתיב (תהלים קמד ח) אשר פיהם דיבר שוא לכך חדל לך:
from our library copy — not yet checked against the original
Sefer HaChinukh 30:8unverified
כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר לְשׁוֹן הַשְּׁבוּעָה צָרִיךְ לוֹמַר בְּפִיו עַל עַצְמוֹ, אוֹ שֶׁיַּזְכִּירֶנּוּ אַחֵר עָלָיו מַמָּשׁ וְהוּא יְקַבֵּל, אֲבָל מִכֹּחַ הִפָּעֲלוּת אָדָם אַחֵר אֵינוֹ נִפְעָל, מִכֵּיוָן שֶׁגּוּפוֹ צָרִיךְ הִפָּעֲלוּת, מַה שֶׁאֵין כֵּן בְּנֶדֶר. אוֹ אֶפְשָׁר לוֹמַר, כִּי מֵחֹמֶר הַנֶּדֶר, שֶׁהוּא חָמוּר מִן הַשְּׁבוּעָה, שֶׁהֲרֵי דִּמּוּ (עי' רמב"ן עה"ת במדבר ל ג) אוֹתוֹ לְחַיֵּי הַמֶּלֶךְ, הֻחְמְרוּ בּוֹ לִהְיוֹת נִתְפָּס בִּמְהֵרָה יוֹתֵר מִן הַשְּׁבוּעָה, וּמִן הַטַּעַם הַזֶּה שֶׁכָּתַבְנוּ בִּשְׁבוּעָה שֶׁעִנְיָנָהּ הוּא, שֶׁהָאָדָם גּוֹמֵר לְקַיֵּם דְּבָרָיו וּלְאַמֵּת כְּמוֹ שֶׁהוּא מַאֲמִין בְּקִיּוּם אֱלֹהִי, הָיָה לָנוּ לִלְמֹד שֶׁלֹּא תִּתְבַּטֵּל שְׁבוּעָה בְּשׁוּם צַד, אֶלָּא שֶׁהָיָה מֵחַסְדֵי הָאֵל עָלֵינוּ בְּדַעְתּוֹ חֻלְשַׁת בִּנְיַן גּוּפֵנוּ וּמִעוּט דֵּעוֹתֵינוּ וְהַתְמָדַת שִׁנּוּי רְצוֹנֵנוּ, לָתֵת לָנוּ עֵצָה לָצֵאת מִמַּאֲסַר הַשְּׁבוּעָה בְּהִתְחַדֵּשׁ עָלֵינוּ הָרָצוֹן בְּכָל עֵת שֶׁאֶפְשָׁר לָנוּ לִטְעוֹן בְּעִנְיַן הַשְּׁבוּעָה טַעֲנַת אֹנֶס אוֹ שְׁגָגָה, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בִּמְקוֹמוֹ בִּשְׁבוּעוֹת (כו, א) וּנְדָרִים (כ, ב). וְאוּלָם לֹא הֻרְשֵׁנוּ לָצֵאת מִמֶּנּוּ בִּשְׁאַט נֶפֶשׁ, רַק בְּתַחְבּוּלָה וּבַעֲצַת חָכָם, שֶׁיָּבֹא הַנִּשְׁבָּע לִפְנֵי אִישׁ חָכָם (שם עא, א) וְנָבוֹן בְּדַרְכֵי הַתּוֹרָה וְיִתְוַדֶּה אֵלָיו, כִּי מֵחֶסְרוֹן יְדִיעָתוֹ שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ בְּשָׁעָה שֶׁנִּשְׁבַּע דָּבָר שֶׁיָּדַע אַחַר כָּךְ הוּא רוֹצֶה לְבַטֵּל מָה שֶׁנִּשְׁבַּע עָלָיו. וְכִי הוּא מַכִּיר כִּי הַבִּטּוּל מִעוּט דַּעְתּוֹ וְחֶסְרוֹנוֹ גּוֹרֵם אוֹתוֹ, לֹא דָּבָר אַחֵר וּמַחֲשָׁבָה חִיצוֹנִית שֶׁיִּהְיֶה בְּלִבּוֹ, חָלִילָה. וְאַחַר הוֹדָאַת פִּיו עַל זֶה וְיַכִּיר הֶחָכָם וְיִרְאֶה, כִּי יֵשׁ מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו שֶׁנִּתְחַדֵּשׁ אֵלָיו דָּבָר, שֶׁאִלּוּ הִסְכִּים עָלָיו בְּשָׁעָה שֶׁנִּשְׁבַּע לֹא הָיָה נִשְׁבָּע, וְעַל כֵּן הוּא מִתְחָרֵט, יְקַבֵּל וִדּוּיוֹ וְיַתִּירֶנּוּ מִשְּׁבוּעָתוֹ. וְזֶהוּ אָמְרָם ז"ל (ברכות לב, א) הוּא אֵינוֹ מוֹחֵל, אֲבָל אֲחֵרִים מוֹחֲלִין לוֹ. עַל כֵּן לְעוֹלָם אִי אֶפְשָׁר לְהַתִּיר שְׁבוּעָה, כִּי אִם בְּסִבַּת שׁוּם חִדּוּשׁ לַנִּשְׁבָּע, כְּגוֹן שֶׁיֹּאמַר אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ דָּבָר פְּלוֹנִי לֹא הָיִיתִי נִשְׁבָּע מֵעוֹלָם, שֶׁזֶּה כְּעֵין אֹנֶס הוּא. אֲבָל אִם אוֹמֵר הַתִּירוּנִי מִשְּׁבוּעָתִי בְּלֹא טַעֲנָה, אֵין כֹּחַ בָּאָדָם לְהַתִּירוֹ. וּמִכֹּחַ זֶה הָעִנְיָן אָמְרוּ ז"ל (נדרים סד, א), שֶׁאֵין פּוֹתְחִין בְּנוֹלָד שֶׁאֵינוֹ מָצוּי, לְפִי שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר לְהֶדְיָא שֶׁהוּא נִחַם כְּשֶׁנִּשְׁבַּע שֶׁנַּחְשְׁבֵהוּ כְּאָנוּס, אֶלָּא שֶׁרְצוֹנוֹ הַיּוֹם כְּמוֹ שֶׁהָיָה תְּחִלָּה, אֶלָּא שֶׁרוֹצֶה עַכְשָׁו בְּהֶתֵּר, כֵּיצַד? נִשְׁבַּע שֶׁלֹּא יֵהָנֶה בִּפְלוֹנִי, וְנַעֲשָׂה סוֹפֵר הָעִיר אוֹ טַבָּח וְהוּא אוֹמֵר רְצוֹנִי קַיֶּמֶת, שֶׁלֹּא הָיִיתִי חָפֵץ לֵהָנוֹת בּוֹ, וְלֹא הָיִיתִי רוֹצֶה שֶׁיֵּעָשֶׂה סוֹפֵר, אוֹ טַבָּח, אֵין מַתִּירִין לוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר, אַחַר שֶׁאֲנִי רוֹאֶה שֶׁזֶּה הָאִישׁ נַעֲשֶׂה סוֹפֵר, מִתְנַחֵם אֲנִי עַל שֶׁנִּשְׁבַּעְתִּי עַל הֲנָאָתוֹ לְעוֹלָם { ח }, וּמִי יִתֵּן שֶׁלֹּא נִשְׁבַּעְתִּי. בְּעִנְיָן זֶה מַתִּירִין לוֹ, שֶׁהֲרֵי מוֹדֶה שֶׁנִּשְׁתַּנָּה חֶפְצוֹ וּמִתְחָרֵט עַל מַעֲשָׂיו לְגַמְרֵי בְּחֶסְרוֹן יְדִיעָתוֹ, שֶׁאִלּוּ יָדַע בְּעֵת הַשְּׁבוּעָה מָה שֶׁהוּא יוֹדֵעַ הַיּוֹם, לֹא הָיָה נִשְׁבָּע מֵעוֹלָם וּכְאָנוּס הוּא, וְדָרְשִׁינַן (שבועות כו, א) הָאָדָם בִּשְׁבוּעָה, פְּרָט לְאָנוּס.
from our library copy — not yet checked against the original
Kiddushin 28unverified
Filed under: גלגול שבועה
Berakhot 5bunverified
Filed under: Times for Prayer
Sukkah 11bunverified
Filed under: Binding the Species

Related sheets

Israelארץ ישראל

The Obligation to Ascend to Eretz Yisrael

Sources examine whether Jewish law imposes a binding obligation to settle in the Land of Israel, addressing the obligation's source in Scripture and Rabbinic tradition, its scope and exceptions, and how it applies in different historical periods and personal circumstances.

View Sources25 sources

Machshavaמחשבה

The Shelah on Redemption and Geulah

The Shelah explores geulah (redemption) through multiple spiritual lenses: the sanctification of Jewish family life as a microcosm of the Beit HaMikdash, and the role of deepening Torah study—particularly its mystical dimensions—as preparation for the revelation of hidden wisdom in the messianic age.

View Sources3 sources

Machshavaמחשבה

The Shelah on Redemption and Geulah

These sources present the Shelah's theological vision of redemption, exploring how divine revelation, the role of Israel's souls, ethical preparation, and the fulfillment of Torah lead toward the ultimate geulah. The texts examine redemption as both a metaphysical process and a spiritual condition achieved through human preparation and alignment with divine will.

View Sources15 sources

Machshavaמחשבה

The Shelah on Torah and the Divine

The Shelah explores Torah as a multifaceted spiritual reality—a sanctuary mirroring the holiness of the Temple, the vehicle for divine wisdom, the inseparable bond of the Jewish people, and the primary means of cleaving to God. These sources emphasize Torah study as central to Jewish identity, spiritual elevation, and the ultimate redemption.

View Sources12 sources

Tanakhתנ״ך

Did the Patriarchs Observe the Torah?

Sources explore whether Abraham and the other Avos kept the Torah before it was given at Sinai. The discussion spans biblical verses, classical rabbinic interpretations, medieval commentaries, and Hasidic perspectives on how the patriarchs observed Jewish law through divine guidance and spiritual intuition.

View Sources16 sources

Machshavaמחשבה

The Shelah on the Messianic Age

The Shelah discusses the spiritual and intellectual transformation that will characterize the days of Moshiach, including universal clarity of Torah understanding, recognition of God's oneness, and the ultimate fulfillment of creation's purpose.

View Sources9 sources

Explore more

The Obligation to Ascend to Eretz Yisrael The Shelah on Redemption and Geulah The Shelah on Redemption and Geulah

Find sources for your own idea