Halachaהלכה

Determining Kosher Status of Unfamiliar Birds

Jewish law permits birds only through an established mesorah (tradition of reliable identification), not through examination of signs alone. The Talmud, Rambam, and later codes emphasize that a bird's permissibility depends on confident communal recognition, particularly when unfamiliar species are encountered.

עוֹף טָהוֹר נֶאֱכַל בְּמָסֹרֶת

19 sources · 17 verified

Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.

What the sources say

The Torah establishes that only a bird classified as pure may be eaten (Devarim 14:11-20), and the Gemara sets out physical signs of a kosher bird — not clawing its prey, having an extra digit, a crop, and a peelable gizzard — while noting that these signs alone do not suffice for certainty, since even a bird thought pure was later found to be a predator (Chullin 59a:6, Chullin 61a:1-2).

Because physical signs can mislead, the Rambam, the Beit Yosef, and the Shulchan Arukh all rule that a bird is eaten only on the strength of a received mesorah — a tradition handed down that this species is kosher — and that signs alone, absent such a tradition, never sufficed to permit a bird (Mishneh Torah, Forbidden Foods 1:19, Beit Yosef, Yoreh De'ah 82:7, Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 82:2-3). The Arukh HaShulchan and the Kaf HaChaim reaffirm this principle, stressing that without a mesorah even full physical signs do not permit a bird, and that a mesorah itself is voided if the bird is ever observed clawing prey (Arukh HaShulchan, Yoreh De'ah 82:1-20, Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 82:1-20).

This mesorah requirement is exactly what generated the historical difficulty with newly-encountered birds, including fowl from the Americas: the Darkhei Teshuvah records disputes over various new birds (the Pererl Hiner, the Gretzki Hener, the Indishe Hener) precisely because they lacked an ancestral mesorah even though they displayed the physical signs of purity, with authorities divided over whether a mesorah from one region could be relied upon elsewhere (Darkhei Teshuvah, Yoreh Deah 82:46, Darkhei Teshuvah, Yoreh Deah 82:28, Darkhei Teshuvah, Yoreh Deah 82:26, Darkhei Teshuvah, Yoreh Deah 82:43). The Shoel uMeshiv likewise discusses a newly-arrived fowl with full signs of purity that was nevertheless eaten without hesitation in the Land of Israel and elsewhere, ultimately ruling leniently (Shoel uMeshiv Mahadura III 1:149), and the Noda BiYehudah treats an analogous problem of relying on local testimony absent an established tradition (Noda BiYehudah II, Yoreh Deah 28:3-4).

Applied directly to turkey, Rav Eliezer Melamed states that turkey's origin in the Americas, discovered only in 1492, meant it had no mesorah from the time of the Mishnah, and some rabbis therefore hesitated to eat it despite its possessing all the signs of purity; nonetheless the practical ruling that emerged, and the practice of the Jewish people, is that turkey is kosher, apparently because the early rabbis who encountered it understood it not as a wholly new species but as another breed of fowl, for which no fresh mesorah was required (Peninei Halakhah, Kashrut 17:6).

Responsa Benei Banim addresses the specific practice of eating turkey on Thanksgiving, ruling that doing so is not prohibited under the principle against following gentile customs, since the holiday's rationale of giving thanks is itself a Torah-rooted idea belonging to all citizens and not a specifically Christian one, so eating turkey as a token of that gratitude is permitted (Responsa Benei Banim, Volume III 37:5).

Iggerot Moshe likewise treats participation in a Thanksgiving turkey meal, holding that it is permitted when the day is understood as a civic commemoration rather than a religious observance, and that eating turkey as part of a voluntary celebration is permitted so long as the day is not treated as obligatory or as a mitzvah (Iggerot Moshe, Yoreh Deah 4:11).

Maayan Omer, discussing a related turkey kashrut question involving turkey necks, notes that the matter requires careful factual investigation and leaves some uncertainty, while observing that packaged turkey necks later came to be sold under a local rabbinate's kosher-for-Passover certification (Maayan Omer 3:2:44).

The egg-sign rules of the Shulchan Arukh, requiring identification of the source bird before relying on an egg's shape, form part of the same broader system of signs and mesorah governing bird kashrut, though they address eggs rather than the fowl itself (Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 86:1-2).

Source 1 · Tanach
Verified

Deuteronomy 14:11-20

דברים י״ד:י״א-כ׳

Deuteronomy 14:11-20

Moshe repeats the laws of permitted and forbidden birds. Together with Leviticus, this is the foundational textual framework for determining the status of a bird.

כׇּל־צִפּ֥וֹר טְהֹרָ֖ה תֹּאכֵֽלוּ׃ וְזֶ֕ה אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־תֹאכְל֖וּ מֵהֶ֑ם הַנֶּ֥שֶׁר וְהַפֶּ֖רֶס וְהָֽעׇזְנִיָּֽה׃ כׇּל־ע֥וֹף טָה֖וֹר תֹּאכֵֽלוּ׃

You may eat any pure bird. The following you may not eat: the eagle, the vulture, and the black vulture; You may eat only pure winged creatures.

Source 2 · Chazal
Verified

Chullin 59a

חולין נ״ט א — ד"ה מַתְנִי׳ סִימָנֵי בְּהֵמָה וְחַיָּה נֶאֶמְרוּ מִן

Chullin 59a:6

The Mishnah and Gemara discuss the identifying signs of kosher birds and the importance of reliable tradition in distinguishing permitted species. This is a central Talmudic source for the mesorah requirement.

מַתְנִי׳ סִימָנֵי בְּהֵמָה וְחַיָּה נֶאֶמְרוּ מִן הַתּוֹרָה, וְסִימָנֵי הָעוֹף לֹא נֶאֶמְרוּ, אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים: כׇּל עוֹף הַדּוֹרֵס – טָמֵא, כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֶצְבַּע יְתֵירָה וְזֶפֶק וְקוּרְקְבָנוֹ נִקְלָף – טָהוֹר. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר: כׇּל עוֹף הַחוֹלֵק אֶת רַגְלָיו – טָמֵא.

MISHNA: The signs that indicate that a domesticated animal and an undomesticated animal are kosher were stated in the Torah, and the signs of a kosher bird were not explicitly stated. But the Sages stated certain signs in a bird: Any bird that claws its prey and eats it is non-kosher. Any bird that has an extra digit behind the leg slightly elevated above the other digits, and a crop, which is a sack alongside the gullet in which food is stored prior to digestion, and for which the yellowish membrane inside its gizzard can be peeled, is kosher. Rabbi Elazar, son of Rabbi Tzadok, says: Any bird that splits the digits of its feet when standing on a string, placing two digits on one side of the string and two on the other, is non-kosher.

Source 3 · Chazal
Verified

Chullin 61a

חולין ס״א א — ד"ה מָה נֶשֶׁר מְיוּחָד שֶׁאֵין לוֹ אֶצְבַּע

Chullin 61a:1-2

The sugya enumerates the birds mentioned in the Torah and discusses how their identities are transmitted. It is part of the primary Talmudic basis for evaluating an unfamiliar bird.

מָה נֶשֶׁר מְיוּחָד שֶׁאֵין לוֹ אֶצְבַּע יְתֵרָה וְזֶפֶק וְאֵין קוּרְקְבָנוֹ נִקְלָף וְדוֹרֵס וְאוֹכֵל – טָמֵא, אַף כׇּל כַּיּוֹצֵא בּוֹ – טָמֵא. תּוֹרִין שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אֶצְבַּע יְתֵרָה וְזֶפֶק וְקוּרְקְבָן נִקְלָף וְאֵין דּוֹרְסִין וְאוֹכְלִין – טְהוֹרִין, אַף כׇּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן – טְהוֹרִין. אָמַר אַבָּיֵי: לֹא נֶאֱמַר פֵּירוּשָׁן מִדִּבְרֵי תוֹרָה אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא: עוֹף הַבָּא בְּסִימָן אֶחָד טָהוֹר, לְפִי שֶׁאֵין דּוֹמֶה לְנֶשֶׁר. נֶשֶׁר דְּלֵית לֵיהּ כְּלָל – הוּא דְּלָא תֵּיכוֹל, הָא אִיכָּא דְּאִית לֵיהּ חַד – תֵּיכוֹל.

Just as a nesher is unique in that it has no extra digit or crop, and its gizzard cannot be peeled, and it claws its prey and eats it, and it is non-kosher, so too, all like birds with these four signs are non-kosher. And just as doves and pigeons, which have an extra digit and a crop, and whose gizzard can be peeled, and do not claw their food and eat it, are kosher, as they are fit for sacrifice on the altar (see Leviticus 1:14), so too, all like birds with these four signs are kosher. If so, why does the mishna state that the signs were not stated in the Torah? Abaye said: The mishna means that the explanation of the signs of a kosher bird was not stated in the Torah. Rather, one learns it from the statements of the Sages, i.e., the baraita. Rabbi Ḥiyya teaches: A bird that comes before a person with one sign of a kosher bird, and which is not listed in the Torah as non-kosher, is kosher, since it is unlike a nesher. The verse did not need to state that the nesher is non-kosher, since one could have inferred this from the list of other non-kosher birds. Rather, the verse mentions the nesher specifically to indicate that it is only a bird like a nesher, which has none of the signs of a kosher bird, that you shall not eat. But if there is a bird that has even one of the signs, you may eat it.

Source 4 · Rishonim
Verified

Mishneh Torah, Forbidden Foods 1:19

משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות א׳

Mishneh Torah, Forbidden Foods 1:19

Rambam reports the geonim’s mesorah that a bird with only one identifying sign is permitted only when its gizzard can be peeled by hand; even if it has a crop or an extra toe, it was never permitted when the gizzard cannot be peeled by hand.

אָמְרוּ הַגְּאוֹנִים שֶׁמָּסֹרֶת הִיא בִּידֵיהֶם שֶׁאֵין מוֹרִין לְהַתִּיר עוֹף הַבָּא בְּסִימָן אֶחָד אֶלָּא אִם הָיָה אוֹתוֹ סִימָן שֶׁיִּקָּלֵף קֻרְקְבָנוֹ בְּיָד. אֲבָל אִם אֵינוֹ נִקְלָף בְּיָד אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ זֶפֶק אוֹ אֶצְבַּע יְתֵרָה מֵעוֹלָם לֹא הִתִּירוּהוּ:

Source 5 · Acharonim
Verified

Arukh HaShulchan, Yoreh De'ah 82:1-20

ערוך השולחן, יורה דעה פ״ב:א׳-כ׳

Arukh HaShulchan, Yoreh De'ah 82:1-20

Arukh HaShulchan surveys the signs of kosher birds and explains why practical reliance rests on an accepted tradition. It is especially useful for understanding how the general rule applies to newly encountered birds.

לשיטה זו אף אם יש לעוף ג' סימנים דגופה והיינו אצבע יתירה וזפק וקורקבנו נקלף אם הוא דורס טמא ובענין דריסה קשה לעמוד על אמתתו דמצינו בגמ' [ס"ב:] בתרנגולתא דאגמא שהיו מחזיקין אותה לעוף טהור ואח"כ נמצאת שהיא דורסת ולכן אין שום עוף נאכל אצלנו אלא במסורת עוף שמסרו לנו אבותינו בטהור ושלא מסרו לנו יש לחוש ובמסורת יש לנו לסמוך כדאיתא בגמ' [ס"ג:] עוף טהור נאכל במסורת [רש"י ס"ב:ד"ה חזיוה] וכשיש מסורת א"צ לכל הד' סימנים וראיה ברורה לזה שהרי לאווזא אין זפק:

Source 6 · Acharonim
Verified

Beit Yosef, Yoreh De'ah 82

בית יוסף, יורה דעה פ״ב:ז׳ — ד"ה ומ"ש רבינו ורש"י כתב שאין לסמוך

Beit Yosef, Yoreh De'ah 82:7

Beit Yosef analyzes the authorities on bird identification and the role of mesorah, providing the background to the later ruling in Shulchan Arukh.

ומ"ש רבינו ורש"י כתב שאין לסמוך ולאכול כל עוף אלא במסורת וכו' שם (סב:) אהא דאמרינן תרנגולא דאגמא אסירא חזיוה דדרסה ואכלה כתב מתוך שאין אנו בקיאין בהם נ"ל דעוף הבא לפנינו י"ל שמא ידרוס דהא הך תרנגולתא דאגמא היו מחזיקין בטהורה ולאחר זמן ראוה שדורסת ואין עוף נאכל לנו אלא במסורת עוף שמסרו לנו בטהור ושלא מסרו לנו יש לחוש ובמסורת יש לנו לסמוך כדאמרינן לקמן עוף טהור נאכל במסורת ונראה מדברי הרא"ש שכך יש להורות וכ"כ בתשובה כלל כ' סימן נ"ב וגם רבינו ירוחם כתב שכן עיקר וז"ל הרשב"א בת"ה כל עוף שיש לו אצבע יתירה וזפק וקרקבנו נקלף ביד בידוע שאינו דורם שאר עופות הבאים במקצת סימנים אלו יש מהם מותרים ויש מהן אסורים ולפיכך אין נאכלין אלא במסורת. ומה שכתב רבינו בשם הרז"ה כתבוהו הרא"ש והרשב"א והר"ן וה"ה ונראה שכולם מסכימים לקבלתו וכ"פ הרשב"א בת"ה וכולם כתבו או כף רגלו רחב דמשמע דבחד מהני תרי סימנים סגי ולפי זה יש לתמוה למה כתב רבינו וכף רגלו דמשמע דתרוייהו בעינן אח"כ מצאתי כתוב על שם תשובת הרשב"א (סימן רי"ב) מה שאמרת שאמר הגאון ז"ל דכל עוף שחרטומו רחב ויש לו פאטה אינו דורס וטהור ושאלת אי סגי חד מהני ב' סימנים או בעינן שיהא לו שניהם זה לא ראיתי לגאון אלא שהרז"ה כתב שכך היתה קבלה מהזקנים ולא מצאתי לו עיקר משום מקום ומה שאין לו מקום מה אדון עליו עד שנשמע מפי המקובל במה היתה קבלתו עכ"ל ונראה מתשובה זו שעיקר הגירסא היא וכף רגליו בוי"ו וכמ"ש רבינו וכתב רבינו ירוחם ולפי זה הסי"ג ואיניה המקוננות בבתים הגבוהים היא טהורה שיש לה כל סימני טהרה כמו אווז ממש וגם כף רגלה רחב כמו אווז וידוע שאינו דורס וקבלתי שהוא עוף טהור וראיתי כמה מקומות שנוהגים בו היתר ויש מקומות שנוהגים בו איסור שסוברים שהיא חסידה הכתובה בתורה ואין זה טעם כי גם אותו שאנו קורין עורב אין בו סימנים שאז"ל שנראה מן ההלכה שאין לו זפק וזה יש לו זפק וכן נשר שקורין אגיל"א יש לה אצבע יתירה ולפי חז"ל נשר הכתוב בתורה אין לו שום סימן טהרה וכן עוף שיש לו לסתות כמו אדם אנו סוברים שהוא קריא וקיפופא הכתוב בתורה ואנו מוציאין לו אצבע יתירה ולא סימן טהרה אחר ולפי סוגית הגמרא נראה דכ"א עופות טמאים יש להם ג' סימני טהרה וכן נץ שאנו קורין אישפרו"יר איגאו"ילן אין לו כי אם אצבע יתירה ולא סימן אחר וע"כ אין לנו לסמוך על השמות שאין אנו בקיאים בשם העופות עכ"ל והרא"ש כתב בתשובה כלל ך' דין ך' על הסיגוא"יניא שאוכלים אותו במקצת מקומות טוב לחקור אחר קבלתם שמא אדם אחד סמך על חכמתו ובדק בסימנים והכשירו ואין לסמוך על זה כי שמא דורס הוא ועוד שיש מיני עופות טמאים שיש להם סימני טהרה הלכך אין לסמוך בעופות על בדיקת סימני טהרה שמצינו בחכמי התלמוד שהיו אוכלים עוף והיו סבורים שהוא טהור שמצאו לו סימני טהרה ואח"כ אסרוהו ודע כי אני לא הייתי אוכל ע"פ מסורת שלהם כי אני מחזיק המסורת שלנו וקבלת אבותינו חכמי אשכנז שהיתה התורה ירושה להם מאבותיהם מימות החרבן וכן קבלת אבותינו רבותינו שבצרפת יותר מקבלת בני הארץ הזאת והא דאמרינן עוף טהור נאכל במסורת בעוף שאין אדם מכיר אותו אבל עוף המקובל מחכמי ישראל שהוא טמא לא יאכל ע"פ מסורת אחרים הפחותים מהם עכ"ל: מסקינן בגמרא (סב.) דסנונית לבנה אי ירוקא כריסה אסירא ואי חיוורא כריסה שריא וכתב הרשב"א בת"ה סנונית הדרה בבתים אם כריסה לבנה מותרת ואם לאו אסורה ובמקומות האלו לא ראינו מי שנהג בה היתר אף בכריסה לבנה וגם רבינו ירוחם כתב סנונית הדרה בבתים טהורה והוא שכריסה לבנה והיא הגילונדרינ"א והעם נהגו בה איסור:

Source 7 · Acharonim
Verified

Shoel uMeshiv Mahadura III 1:149

שואל ומשיב מהדורא תליתאה א׳:קמ״ט

Shoel uMeshiv Mahadura III 1:149

Yosef Shaul Nathanson discusses newly encountered birds resembling chickens that possess three kosher signs, reports that Jews in various regions eat them without concern, and upholds their permissibility against an objection that kosher status requires mesorah.

על אודות העופות אשר מחדש באו למדינתינו ונקראים בשם גרעצקי הענער ויש להם ג' סימני טהרה זפק וקורקבנו נקלף ואצבע יתירה ומתדמים במראה לתרנגולים שלנו רק שמשונים בגובה שרגליהם גבוהים וכן באורך ורוחב וביציהם ראש אחד כד וראש אחד חד וגם הם מזדקקים לעופות שלנו ומהביצים שיולידו התרנגולים שלנו יולידו עופות המתדמים לתרנגולים החדשים והעידו עדים נאמנים שבאה"ק שכיחי עופות אלו ואוכלין אותן בלי פקפוק ובשם נקראים קובריצר הינער. והנה בשנת כת"ר נשאלתי ע"ז והשבתי להיתר והיא נדפסה פעמים בספר זכרון אברהם בסופו. ואשתקד נתעורר שנית הרעש וכתבתי שנית בזה והגיעני חבילות חבילות מכתבים שגם במאלדווא וואלאכייא וטורקייא וארץ רוסיא ובלונדן אוכלין אותן בלי פקפוק וכן העידו שהרב הגאון החסיד משיפטיווקע אכל אותם באה"ק והנה שלח לי הרב מוהר"ר שמואל העליר מצפת קונטרס אחד בנקבו בשם דרך נשר ושם נדפס ובא תשובה מש"ב הרב הגאון מוה' אברהם תאומים נ"י אבד"ק בוטשאטש שהשיב למהר"ש הנ"ל ששאל ממנו אודות הדבר הזה והשיב לו להיתר והוא חגר חרבו שמואל כישמעאל וכתב עליו מרורות וביקש ממני לעיין בקונטרסו והנה עיינתי וראיתי כי כל דברי הרב מבוטשאוטש נכונים ואבא על סדר קונטרסו. והנה מ"ש הרב בעל חסד לאברהם מבוטשאטש דהמעיין בסוגיא ובכל דברי הראשונים ז"ל יראה הסכמת תרי רובי דמנכר מגדולי הראשונים להתיר בצירוף ג' סימנים אלו אף דלא ידעינן אי דרס וע"ז השיב מהר"ש כי דעת רש"י והרא"ש הוא מדין גמור דאינו מועיל לעולם אלא ע"י מסורת.

Source 8 · Acharonim
Verified

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 82:2-3

שולחן ערוך, יורה דעה פ״ב

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 82:2-3

Joseph Karo’s passage states that a kosher bird is eaten through an established local or ancestral mesorah, while identifying birds by signs alone is insufficient when predatory behavior is uncertain; it also records a stricter practice of eating no bird without such a tradition.

כל מי שהוא בקי באותם מינים ובשמותיהם הרי זה אוכל כל עוף שאינו מהם ואינו צריך בדיקה (שם) ועוף טהור נאכל במסורת והוא שיהיה דבר פשוט באותו מקום שזה עוף טהור ונאמן צייד לומר עוף זה התיר לי רבי הצייד והוא שיוחזק אותו צייד שהוא בקי במינים הטמאים האמורים בתורה ובשמותיהם. מי שאינו מכירם ואינו יודע שמותיהם בודק בסימנים כל עוף שהוא דורס ואוכל בידוע שהוא ממינים הטמאים ואם אינו יודע אם דורס אם לאו אם כשמעמידים אותו על חוט חולק את רגליו שני אצבעותיו לכאן וב' אצבעותיו לכאן או שקולט מן האויר ואוכל בידוע שהוא דורס ואם ידוע שאינו דורס יש שלשה סימני טהרה אצבע יתירה וזפק וקורקבנו נקלף ביד לאפוקי אם אינו נקלף אלא בסכין (ל' המחבר) היה חזק ומדובק והניחו בשמש ונתרפה ונקלף ביד הרי זה סימן טהרה ואע "פ שיש לו ג' סימנים אלו אין לאכלו לפי שאנו חוששין שמא הוא דורס אלא א"כ יש להם מסורת שמסרו להם אבותיהם שהוא טהור. יש אומרים שכל עוף שחרטומו רחב וכף רגלו רחבה כשל אווז בידוע שאינו דורס ומותר באכילה אם יש לו שלשה סימנים בגופו: הגה ויש אומרים שאין לסמוך אפילו על זה ואין לאכול שום עוף אלא במסורת שקבלו בו שהוא טהור (בארוך כלל נ"ו ובתא"ו נט"ו) וכן נוהגין ואין לשנות:

Source 9 · Acharonim
Verified

Noda BiYehudah II, Yoreh Deah 28

נודע ביהודה מהדורא תנינא, יורה דעה כ״ח:ג׳-ד׳ — ד"ה מכתבו הגיעני מחרת יוה"כ עם הדג

Noda BiYehudah II, Yoreh Deah 28:3-4

Noda BiYehudah analyzes the evidentiary status of signs and tradition in questions of animal and bird permissibility, supplying important conceptual background for the turkey debate.

מכתבו הגיעני מחרת יוה"כ עם הדג. והנה אשר שאל אם לסמוך על עדות המעידים האוכלים אותו במקומם: הנה לענין נאמנות העד הא ודאי דע"א נאמן באיסורין היכא דלא איתחזק אסורא וק"ו שיש כאן עדות שנים ויותר, אלא דלו יהיה שאוכלים אותם במקומות ההם אכתי אם יוכלו לאכול במקומם שכבר הורגלו לאיסור על סמך ממקומות ההם הדבר תלוי בפלוגתא בי"ד סימן פ"ב סעיף ה' וטעם האוסר שם הוא מפני שאולי במקומותם יש עופות טמאים הדומים לאלו שייך גם בדגים היכא שאין להם קשקשת רק שבקצת מקומות נהגו בו היתר שהם מקובלים שם שמשירין במים ועכ"פ כיון שאין לו קשקשים לפנינו שוב הוא מצד האפשר שיהיו מיני טמאים דומים לו בתבניתו ובמראיתו במקומות אחרים ולכן נהגו באותן מקומות בו איסור. והא ודאי שקהלתו היא קהלה ישנה ואין אדם זוכר תחלת מניעת אכילת דג זה מאיזה טעם היה. ואמנם אני נסיתי דג זה ויש לו שתי שורות קשקשים שורה אחת בצד ימין ושורה אחת בצד שמאל ומה בכך שאינן נקלפים ביד והלא נקלפים בכלי וגם נסיתי לאחר ששרה בכלי שני במים מן האפר שקורין לויג כמו שלש שעות נקלפו ביד. ולדעתי אפילו לא היו נקלפים קודם שריה כלל רק אחר שריה הנ"ל ג"כ הוא סימן טהרה. ואין לומר שהשריה במים עזים הנ"ל גרם לו שיקלפו דמה בכך סוף סוף שריון קשקשים הוא לבוש וגוף החומרא שהמציא רבינו הרמב"ן בפירוש התורה בפ' שמיני שאם אינם נקלפים כלל לא נחוש בו לסימן טהרה אלמלא אמרה אדם אחר הייתי דן כנגדו ומה בכך שאינם נקלפים והיכן הוזכר הקילוף בבבלי או בירושלמי או בת"כ אדרבה במשנה אמרו קשקשים הקבועים בו. והרמב"ן שם בפירושו נדחק בזה וכתב אם אין נקלפים לא נקרא לבוש שהרי הם דבוקים בעור. ואני אומר שהעור עצמו וגם הבשר נקרא לבוש וכן כתיב עור ובשר תלבישני כו'. ויש לדחות קצת: ואמנם מדברי רבותינו בעלי התלמוד היה לי להביא סתירה בפ' אין מעמידין (עבודה זרה ל"ט ע"א) נקטיה להדי יומא חזא דהוה ביה צמחי ושרייה ולדברי הרמב"ן מה בכך דחזי לעין השמש שהיו בו צמחי אכתי מאן יימר שנקלפים ממנו והיה לו לנסות אלא ודאי דכל היכא דאמת היו קשקשים לא איכפת לן אם נקלפים. אבל מה אעשה ורבינו הגדול הרמב"ן אמרה והה"מ בפ"א ממ"א הביאו. והרב בית יוסף בריש סימן פ"ג הביאו ורמ"א קבעו בהג"ה צריכין אנו לכוף אזנינו ולשמוע דבריהם באימה. אבל עכ"פ כל שנקלפים יהיה ע"י איזה פעולה שיהיה כבר הם נקראים קשקשים ודג טהור הוא. ולכן ידע שדג זה ששלח לכאן טהור הוא בלי ספק כלל ואם גם מין השני שהזכיר במכתבו יש להם ג"כ שורות קשקשים הללו גם הם מותרים בלי שום חשש. דברי הד"ש:

Source 10 · Acharonim
Verified

Kaf HaChaim, Yoreh De'ah 82:1-20

כף החיים על שולחן ערוך יורה דעה פ״ב:א׳-כ׳

Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 82:1-20

Kaf HaChaim collects later authorities on the signs and tradition required for kosher birds, offering a broad survey of the practical standards applied by halakhic decisors.

י) שם. אלא א"כ יש להם מסורת וכו' ונראה דאם יש להם מסורת שוב א"צ לבדוק אחר שום סי' דאפי' ידוע שאין לו סי' מהג' סימנים דהיינו שידוע שאין לו זפק ולא אצבע יתירה ולא קרקבנו נקלף מותר במסורת כל כמה דלא חזינן דדרס ודין זה אמת לכל השיטות. ש"ך סק"ו כנה"ג בהגב"י או' כ"ה. פר"ח או' ז' הל"פ בסעי' ב' כריתי או' ז' שפ"ד או' ו' חכ"א כלל ל"ו או' ד' מק"מ או' א' ערוך השלחן או' ל"א. זב"צ או' ה'. יא) מיהו אע"ג דיש להם מסורת אי חזינן דדרס או שחולק את רגליו אין לסמוך על המסורת וקבלה בטעות הוא. רש"ל פא"ט סי' קט"ו. לבוש בסעי' ג' ש"ך שם. כנה"ג שם. בל"י או' ב' הל"פ שם. שפ"ד שם. חכ"א שם. מק"מ שם. ערוך השלחן שם. זב"צ או' ו' ובראינו שדרס יש להחמיר לכל הפירושים של דריסה כמ"ש לעיל או' ו' יעו"ש. יג) שם. אלא א"כ יש להם מסורת וכו' הבא להעיד מסורת חדשה שאין מכירין אותו יצטרך שהוא בר סמכא ומעיד על אנשי מדינה או מדינה אחרת שהוא מנהג פשוט שם ואכלו. או שמקובל מפי אדם גדול שכדאי הוא לסמוך על עדותו דודאי דייק שפיר ותא חזי מאן דאסהיד עלה אבל איניש דעלמא דאסהיד או שראה או שמע מאיניש דעלמא אהא לא סמכינן דילמא לא דייק שפיר ובשנוי מעט מתהפך ועביד דטעי ואכה"ג קאמר תלמודא והוא שיהיה בקי בהם ובשמותיהם וזה אינו נמצא האידנא כלל. מהרי"ל בתשו' סי' ק' כנה"ג בהגב"י או' ל' פר"ח או' א' כריתי או' א' שפ"ד או' א' מחב"ר או' ח' חכ"א כלל ל"ו או' ט' זב"צ או' ט' ועיין לעיל או ג'.

Source 11 · Acharonim
Verified

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 86:1-2

שולחן ערוך, יורה דעה פ״ו

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 86:1-2

Joseph Karo describes signs for identifying eggs from kosher birds, requires reliable identification when the signs are ambiguous, and notes that eggs commonly found among people are customarily purchased because eggs from non-kosher birds are not prevalent; the gloss limits this to common birds such as chickens and geese.

סימני ביצים להכיר שהם מעוף טהור אם שני ראשיה כדין או חדין או שהיה חלמון מבחוץ וחלבון מבפנים בידוע שהוא ביצת עוף טמא ואפילו אם יאמר המוכר שהם מעוף טהור אין סומכין עליו ואם ראשו אחד כד ועגול וראשו השני חד ועגול וחלבון מבחוץ וחלמון מבפנים אפשר שהיא ביצת עוף טמא ואפשר שהיא ביצת עוף טהור לפיכך שואל לצייד ישראל (או עובד כוכבים) (טור וב"י בשם ה"ה וכ"כ בשם הר"י ן' חביב) המוכר אם אמר ליה של עוף פלוני הוא ואנו מכירים שאותו עוף טהור הוא סומך עליו ואם אמר של עוף טהור ולא אמר שמו אינו סומך עליו לפיכך אין לוקחין ביצים מן העובדי כוכבים אלא א"כ היה מכיר אותם ויש לו בהם טביעות עין שהם ביצי עוף פלוני טהור ואין חוששין להם שמא הם ביצי טריפה או נבילה: עכשיו נוהגים ליקח ביצים בסתם מכל אדם לפי שאין ביצי עוף טמא מצוי בינינו: הגה ודוקא בביצים השכיחים דהיינו ביצת תרנגולים או אווזות וכיוצא בהן אבל אין לוקחין ביצים מעופות שאינם שכיחים יותר מעופות טמאים עד שיראה בסימנים כמו שנתבאר (ארוך כלל מ"ב):

Source 12 · Hasidic
Verified

Darkhei Teshuvah, Yoreh Deah 82:46

דרכי תשובה, יורה דעה פ״ב:מ״ו — ד"ה האוסר

Darkhei Teshuvah, Yoreh Deah 82:46

Rabbi Tzvi Hirsch Shapira of Munkacs cites a ruling that newly introduced American birds lack an established presumption of kashrut, and that conflicting opinions and identifying signs cannot permit them without a clear mesorah.

עי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' ק"נ שכ' שם בדבר התרנגולים החדשים המובאים ממדינת אמעריק"א ודעת רב גדול א' להתירם כיון שיש כמה דעות האוסרים וכמה דעות המתירים וה"ל כתרי ותרי והשיב שדברים אלו לא נתנו להאמר כלל דנהי דקיי"ל דתרי ותרי הוי ספיקא דרבנן היינו משום דמדאורייתא אוקמא אחזקה משא"כ בעופות הללי שאין להם חזקת היתר ממילא דגם תרי ותרי הוי ספיקא דאורייתא ולחומרא ובפרט לדידן דקיי"ל דלא מהני שום סימן בעוף שאין לו מסורות והרי סימנים מובהקים ודאי הוי מן התורה ואפ"ה לא מהני גבי עופות ולא סמכינן עלייהו רק על המסורות אם כן גם בתרי ותרי אין להתיר אלא אם כן יש מסורות ברורה עיין שם (ועי' בדברינו לעיל ס"ק מ' מ"ש לענין הכחשה דתרי ותרי במסורה):

Source 13 · Hasidic
Verified

Darkhei Teshuvah, Yoreh Deah 82:28

דרכי תשובה, יורה דעה פ״ב:כ״ח — ד"ה אפי'

Darkhei Teshuvah, Yoreh Deah 82:28

Rabbi Tzvi Hirsch Shapira of Munkacs cites the Chatam Sofer and Teshuvah Me’ahavah as reporting that turkeys, called “פערי"ל הינע"ר,” have kosher signs but are not eaten because of the absence of a mesorah.

אפי'. עי' בתשו' הח"ס שנדפסה אצל החדושי מהר"י מיגא"ש על הלכ' שבועות ובספרו ח"ס חלק או"ח סי' קכ"ז שכ' שם באמצע התשו' דקרוב לזמנינו נמצאו במדינותינו תרנגולים הנקראים פערי"ל הינע"ר שיש להם סימני טהרה ואינם נאכלין מפני המסורות עיי"ש לדרכו וכ"כ בשו"ת תשובה מאהבה חלק ג' בגליון היו"ד כאן שלא שמע מעולם להתיר הפערי"ל הינע"ר עיי"ש:

Source 14 · Hasidic
Verified

Darkhei Teshuvah, Yoreh Deah 82:43

דרכי תשובה, יורה דעה פ״ב:מ״ג — ד"ה מותר לאכלו

Darkhei Teshuvah, Yoreh Deah 82:43

The passage permits eating the bird when brought from a place with an established mesorah, while noting that in places without that practice it should not be eaten publicly, and that certain birds called “Toykh Entelbash” were eaten by tradition in Steiermark but not elsewhere.

מותר לאכלו. עי' בתפארת למשה שכתב דמ"ש בש"ע אם יצא ממקום וכו' מותר לאכלו היינו אם הביא עמו ממקום שיש לו מסורות לכאן עיי"ש ועי' בשפ"ד ס"ק י"א ובכנפי יונה שכתב דהא דאמרינן דההולך למקום שאין אוכלין דרשאי לאכול היינו בצנעה ולא בפרהסיא שלא יבואו למחלוקת עיי"ש ועי' בשו"ת מהר"י ברונא סי' קמ"ו שכתב שבמדינות שטיירמאר"ק אוכלין העופות שקורין טוי"ך ענטעלב"ש ע"פ קבלה אבל בשאר מדינות אין אוכלין אותן ואפי' אם נשתלחו ממדינת שטיירמיר"ק למדינה אחרת לא יאכל מפני הרואים עיי"ש: סעיף ה

Source 15 · Hasidic
Verified

Darkhei Teshuvah, Yoreh Deah 82:26

דרכי תשובה, יורה דעה פ״ב:כ״ו — ד"ה שאין לסמוך אפי' על זה

Darkhei Teshuvah, Yoreh Deah 82:26

Rabbi Tzvi Hirsch Shapira of Munkacs cites discussions about the turkey’s unusual appearance and the lack of an independent regional tradition, noting that some authorities rely on its kosher signs while others question whether it may be eaten without a mesorah; he also brings the view that an established longstanding practice of eating a similarly unusual bird may be retained absent evidence to the contrary.

עי' בנחל אשכול הלכות סימני בהמה חו"ע פרק כ"ב אות י' שהאריך בדבר התרנגולת שקורין אינדיש"ע הינע"ר שבא זה ג' מאות שנה מארץ הודו לענגלאנ"ד ומשם לאשכנז ואנו אוכלין אותו בכל מקום בלי פקפוק אף שהם משונים מאד מתרנגולת שלנו לא לבד שבמדה ובקומה ואורך ורוחב הם כשתי תרנגולת שלנו אף גם ראשם משונה שיש להם דלדולי בשר אדמדם תחת ראשם פעמים בא בארוכה ופעמים בקצרה וכאן הבן שואל מאין יצא ההיתר לאכלה ואת"ל שסמכו עצמם על מסורות מדינות בני מזרח הלא קיי"ל כהרשב"א שאין סומכין על מסורות מדינה א' למדינה אחרת ועיי"ש במ"ש בזה ועי' מזה בשו"ת שואל ומשיב חמישאי חלק א' סי' ס"ט באמצע התשו' שמעורר ג"כ דאם נחליט כמ"ש הרמ"א דאפי' יש לו הג' סימנים אסור לאכלו אא"כ יש לו מסירות דאיך אוכלין עוף האינדי"ק שבא מאמעריק"א שבודאי לא היה שם מסורות ומ"מ אוכלין אותו בכל המדינות שישראל דרים שם ובע"כ שהדור שלפנינו לא פסקו כן וסמכו על הסימנים גם בלא מסורות ולפ"ז עתה שקבלנו עלינו חומרות הרמ"א אין לנו היתר לאכלו ועיי"ש במ"ש בזה באורך אמנם יעוין בשו"ת משיב דבר (מהגאון בעל העמק שאלה ז"ל) חיו"ד סי' כ"ב שנשאל בדבר האווזות הגדולים משונים המצויים בינינו באורך צוארם ובגבשושית שעל החרטום ומאז זה הרבה שנים שנתחדשו ובאו להם ויש עיר א' שנהגו שם מאז ומקדם לאכלם בחזקת אווז ועתה קמו עוררים לחוש להם שמא הם מין אחר ועיי"ש במ"ש בזה וכתב דאם כי אם היה העוף בא לפנינו בתחלה לא היינו מתירים אותו כיון שיש לו שינויים מאווזות שלנו צריכין מסירות. אמנם בנידון זה כיון שכבר אוכלין אותם שם במקום הזה מכבר בחזקת כשרות אין להחמיר כל זמן שאין לנו ראיה להיפך שהוא ממין הטמאים דבע"כ מה שהחמיר הרמ"א להצריך מסורות הוא רק בעוף הבא מחדש לפנינו ולא שמענו ממנו אבל בעוף שידוע שכבר נהגו לאכלו ויש לו הג' סימנים והוא שכן ונידמי אע"פ שידוע שלא היה לאבותינו שום מסורה עליהם אין לנו לאסרם ולהוציא לעז על אבותינו שאכלו עוף טמא ח"ו ע"כ אוכלים אנו עוף אינדי"ק אע"פ שהרבה מערערים עליהם כי בשעה שהביאם מאינדי"א לא היה מסורות על כשרותם וגם עד היום יש מחמירים ופורשים מהם מ"מ כבר נהגו להתיר ואין פוצה פה והוא משום שכבר הוחזקו להיתרא ואין ראיה לאסרם עיי"ש באריכות ועי' בשו"ת מי באר (מש"ב הה"ג מבוקארעשט) סי' י"ט באמצע התשו' שכתב וז"ל וכבר ידוע בעוף אינדי"ק שהיה מסורה ברורה מאנשי אינדי"א קבלה עד משה רבינו שהוא עוף טהור אלא שהי' מחלוקת אם לסמוך על אנשי אינדי"א ובזה נחלקו חכמי הדור עד שעמד הריב"ש והכריע כחכמי המתירין ואמר שיש לסמוך על אנשי אינדי"א כי יש שם יראים ושלימים וכל אנשי אינדי"א נזהרים ממאכלות אסורות עכ"ל והנה אם קבלה הוא נקבל אבל לא מצאתי דבר זה בריב"ש כלל ולא מצאתי מחלוקה זו בשם ספר קדמון ולא בשום אחרון ועי' בס' ערוגות הבושם בקונט' התשו' שבסוף הס' סימן ט"ז מ"ש בדבר האינדי"ק הנזכר וכ' שבעוף זה יש ראי' דבע"כ מ"ש הרמ"א שאין לסמוך על סימן טהרה ובעינן מסורות זה דוקא בעוף שאין ידוע בבירור ויש בו מקום להסתפק שמא הוא דורס אבל בעוף שאנו מכירין בו טובא והוא שכיח ומתגדל בביתינו לאלפים ורבבות ואנו רואין מכמה שנים שאינם דורסין א"צ מסורות כלל וכתב שבזה יש לו תירץ על דבר שהתפלא עליו מעולם ומתמה מאד על מה שאנו אוכלין העוף שקורין אינדי"ק (או ענגילישע"ר הא"ן) הלא העוף הזה לא הי' במדינתינו מקודם אף א' מהם וגם לא בשאר מדינות רק שמצאו אותו בארץ אמערוק"א ומשם הובא למדינותינו אלו כמ"ש בספרי דברי הימים שלהם ומדינת אמעריק"א נתגלה בשנת רנ"ד לאלף הששי ומסתמא זמן רב אחרי הגלות הארץ הנ"ל נתפשט ונתגדל העוף ההוא במדינותינו אלו ואיך התירו אז הגדולים אשר הי' בימים ההם לאכול אותו בלתי מסורות דהא בארץ חדשה כזאת שלא נמצאו שם יהודים מעולם כלל איך שייך לומר שהי' להם משם מסירות וכ' דאם כי יש באמת משפחה א' במדינת רוסיא שאינם אוכלין עוף זה וכל משפחה זו כשעושין שידוך עם בניהם ממשפחה אחרת המה מתנים בשעת התנאים שלא יאכילו לבניהם אינדי"ק שכך קבלו מאבותיהם ואבות אבותיהם להתנהג כך אבל הנה בכל העולם לא נמצא שום אדם שימנע וקשה איך אכלינן בשרא ובע"כ דהוא משום דעוף זה מתגדל בביתינו לאלפים ולרבבות ואנו רואין בהם שאינם דורסין כלל ע"כ כיון שיש להם הג' סימנים מתירין אותו להדיא ואין חוששין לו שמא הוא מין דורס עיי"ש לדרכו ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות ל"א מה שכתב בענין עוף זה וקורא אותו בשם תרנגול הינד"ו ובשם עמליש"י הינ"ר ובשם טוו"ס ועיין שם מה שכתב בזה:

Source 16 · Modern
Verified

Rav Eliezer Melamed (Peninei Halakhah, Kashrut 17:6)

פניני הלכה, כשרות י״ז:ו׳

Peninei Halakhah, Kashrut 17:6

The passage recounts that although some rabbis objected to eating turkey because it lacked a pre-existing mesorah of being a pure species, the ruling was that it is tahor and Israel customarily eats it, apparently viewing it as another breed of chicken rather than a new species.

לגבי 'תרנגול-הודו', היו שעוררו שאלה, הרי הוסכם להלכה שרק עוף שיש לגביו מסורת מתקופת המשנה שהוא טהור נאכל, ואילו מוצאו של 'תרנגול-הודו' מיבשת אמריקה, שהתגלתה בשנת ה'רנב (1492), הרי שאין לגביו מסורת שהוא טהור. ולמרות שיש לו את כל סימני הטהרה שמנו חכמים, היו רבנים שלא רצו לאוכלו מפני שאין לגביו מסורת. אולם למעשה נפסק שהוא טהור, וכן נוהגים ישראל לאוכלו (כנה"ג יו"ד פב, כז). כפי הנראה הרבנים הראשונים שראוהו סברו שאינו נחשב מין חדש, אלא גזע נוסף של תרנגול, ולכן אין צורך שתהיה לגביו מסורת.

Source 17 · Modern
Verified

Responsa Benei Banim, Volume III 37

שו"ת בני בנים, חלק שלישי ל״ז:ה׳ — ד"ה לעצם יום ההודאה ואכילת תרנגול הודו

Responsa Benei Banim, Volume III 37:5

The passage states that, despite the absence of a multigenerational mesorah, most Jews today treat turkey as kosher, and that eating it on Thanksgiving is not prohibited as emulation of non-Jewish practices because thanksgiving is Torah-based and turkey merely commemorates the occasion.

לעצם יום ההודאה ואכילת תרנגול הודו טורק"י בלע"ז וכפי מנהג רוב ישראל היום להחזיקו כעוף כשר אף על פי שלא בא במסורת מדור דור, אינו אסור משום בחוקותיהם אפילו לדעת הגר"א כיון שרעיון ההודאה הוא ענין הכתוב בתורה, ואכילת הטורק"י הוא זכר בעלמא לסיבת ההודאה והסיבה שייכת לכלל האזרחים ולא רק לנוצרים ולכן הטעמים שכתבתי בבני בנים חלק ב' סימן ל' שייכים גם כאן.

Source 18 · Modern
External

Iggerot Moshe, Yoreh Deah 4:11

אגרות משה, יו"ד ד׳:י״א

Iggerot Moshe, Yoreh Deah 4:11

The passage states that participating in a Thanksgiving meal is not prohibited when the day is treated as a civic commemoration rather than a religious holiday, and it specifically permits eating turkey (indik) as part of a voluntary celebration, while prohibiting treating the occasion as obligatory or a mitzvah.

Iggerot Moshe, Yoreh Deah 4:11 — page scan on HebrewBooks
Page 212

Igros Moshe is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 19 · Modern
External

Rav Ovadia Yosef (Maayan Omer 3:2:44)

מעין אומר בשם הרב עובדיה יוסף, ח״ג פ״ב סי׳ מ״ד

Maayan Omer 3:2:44

The passage says that the question requires careful investigation of the facts, notes uncertainty about the conclusion, and observes that packaged turkey necks were later sold with a local rabbinate’s “kosher for Passover” certification.

Maayan Omer 3:2:44 — page scan on HebrewBooks
Page 79

Ma'ayan Omer carries the oral rulings of Rav Ovadia Yosef, recorded in his name by R. Yehuda Naki. Ma'ayan Omer is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Related sources· 8 found, not yet verifiedSign in to verify
  • כל מי שהוא בקי באותם מינים ובשמותיהם הרי זה אוכל כל עוף שאינו מהם ואינו צריך בדיקה (שם) ועוף טהור נאכל במסורת והוא שיהיה דבר פשוט באותו מקום שזה עוף טהור ונאמן צייד לומר עוף זה התיר לי רבי הצייד והוא שיוחזק אותו צייד שהוא בקי במינים הטמאים האמורים בתורה ובשמותיהם. מי שאינו מכירם ואינו יודע שמותיהם בודק בסימנים כל עוף שהוא דורס ואוכל בידוע שהוא ממינים הטמאים ואם אינו יודע אם דורס אם לאו אם כשמעמידים אותו על חוט חולק את רגליו שני אצבעותיו לכאן וב' אצבעותיו לכאן או שקולט מן האויר ואוכל בידוע שהוא דורס ואם ידוע שאינו דורס יש שלשה סימני טהרה אצבע יתירה וזפק וקורקבנו נקלף ביד לאפוקי אם אינו נקלף אלא בסכין (ל' המחבר) היה חזק ומדובק והניחו בשמש ונתרפה ונקלף ביד הרי זה סימן טהרה ואע "פ שיש לו ג' סימנים אלו אין לאכלו לפי שאנו חוששין שמא הוא דורס אלא א"כ יש להם מסורת שמסרו להם אבותיהם שהוא טהור. הגה ויש אומרים שאין לסמוך אפילו על זה ואין לאכול שום עוף אלא במסורת שקבלו בו שהוא טהור (בארוך כלל נ"ו ובתא"ו נט"ו) וכן נוהגין ואין לשנות:

    Same passage as Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 82:2-3

  • כָּל מִי שֶׁהוּא בָּקִי בְּמִינִין אֵלּוּ וּבִשְׁמוֹתֵיהֶן הֲרֵי זֶה אוֹכֵל עוֹף שֶׁאֵינוֹ מֵהֶם וְאֵינוֹ צָרִיךְ בְּדִיקָה. וְעוֹף טָהוֹר נֶאֱכַל בְּמָסֹרֶת. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה דָּבָר פָּשׁוּט בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁזֶּה עוֹף טָהוֹר. וְנֶאֱמָן צַיָּד לוֹמַר עוֹף זֶה הִתִּיר לִי רַבִּי הַצַּיָּד. וְהוּא שֶׁיֻּחְזַק אוֹתוֹ צַיָּד שֶׁהוּא בָּקִי בְּמִינִין אֵלּוּ וּבִשְׁמוֹתֵיהֶן:

    Same passage as Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 82:2-3

  • כבר אכלו ממנו רבבות חרדים בא״י ובאמריקה, וכבר כתב הנצי״ב אודות תרנגול הודו שהוא משונה מאוד, שמאחר שנתפשט שרבבות התחילו לאוכלו הרי״ז כמסורת ומותר, וכ״ש כאן שעיקר הדין שבהמה צריך מסורת חידוש הוא ואי״ז שינוי גמור, שכיון

  • יום זה לחג, וגם לא שיתחייבו בסעודה, וכיוון שהוא יום זכר לאנשי המדינה, קע אגרות יורה דעה משה שהוא ג״כ שמח בהמדינה שבא לגור לכאן עתה או מכבר, לא מצינו בזה איסור לאו בעשיית שמחה בסעודה, ולא באכילת תרנגול ההודו)אינדיק(.

  • שליט״א בעל מחבר ספר רבבות אפרים ג״ח. א ח ד ש כ ״ ת בששות נאמנה, ת ח י ל ת דינו של אדם על ד״מ אשר כקש לדעת חוו״ד העני׳ באחד שרוצה לפרסם שהאוכל תרנגול הודו)טוירקי בלע״ז( ביום חגם טענקסגיווינג בלע״ז הוי איסור גמור ובכלל

  • ר' הושעיה רבה אמר לר' יודן נשייא שמעת מאביך תרנגולת מותר לטלטלה מה (ופשיט) אם היתה מוכנת לשחיטה מותרת ואם לאו אסורה ואין כל תרנגולין מוכנין לשחיטה (מיבעיא ליה אם ידעינן בודאי שאינו רוצה לשחטה) לכן צריכה אפילו אינה מוכנת, אמר לו בלחישה.

    from our library copy — not yet checked against the original

  • אמרו הגאונים שמסורת היא בידיהם שאין מורין להתיר עוף הבא בסימן אחד אלא אם היה אותו סימן שיקלף קרקבנו ביד, אבל אם אינו נקלף ביד אף על פי שיש לו זפק או אצבע יתירה מעולם לא התירוהו...

    from our library copy — not yet checked against the original

  • ...ולכך אמר מסורת סיג לתורה, והוא כמו שאמרו במסכת נדרים ויבינו במקרא אלו פסקי הטעמים, ואמרו לה אלו המסורת, והמסורת הם גדר לתורה, כאשר נמנו כך וכך מילי חסרים וכך וכך הם מלאים, וכן כמה דברים שהם סימנים בתורה שלא תשכח התורה, וכן פירש רש"י ז"ל בפירוש שיר השירים "איש חרבו על ירכו מפחד בלילות", כלי זיינו הם מסורת וסימנים שמעמדים על ידם את הגירסא שלא ישתכח, פן ישכחו ויבא עליהם צרות...

    from our library copy — not yet checked against the original

Related sheets

Halachaהלכה

Turkey in Jewish Dietary Law

These sources establish the biblical prohibitions on non-kosher birds and the rabbinic framework for determining whether an unfamiliar bird species may be eaten. The Talmud and medieval codes emphasize that kosher status depends on identifying signs and, critically, on a reliable transmitted tradition (mesorah) rather on anatomical features alone. The turkey, unknown in antiquity, presents a case for which no explicit talmudic discussion exists.

View Sources37 sources
Halachaהלכה

Identifying and Maintaining Kosher Foods

Sources establish the biblical categories of permitted and forbidden animals, fish, and birds, and explain the practical identifying signs (simanim) used to determine kosher status. The sources progress from Torah's foundational rules through rabbinic analysis and medieval codification into a comprehensive legal framework for keeping kosher.

View Sources9 sources
Halachaהלכה

The Kashrut of Sturgeon: A Halachic Debate

This collection examines the longstanding halachic question of whether sturgeon is a permitted fish under Jewish dietary law. Sources range from biblical foundations on fish signs (fins and scales) through rabbinic definitions in the Talmud, medieval codifications by the Rambam, and early modern responsa from the Noda BiYehudah and Chatam Sofer, all debating whether the sturgeon's ganoid scutes qualify as true kaskeset (scales).

View Sources8 sources
Halachaהלכה

Kashrut Laws for Uncertain Food Sources

These sources establish the halakhic principles governing the consumption of food whose preparation, handling, or origin cannot be reliably verified. They address testimony about food preparation, the status of food from untrusted sources, mixtures of permitted and forbidden substances, and the evidentiary standards required before eating potentially non-kosher food.

View Sources46 sources
Halachaהלכה

The Laws of Kosher Locusts

These sources establish the biblical and rabbinic criteria for identifying permitted species of locusts, emphasizing both physical signs—four legs, four wings, and jumping appendages—and the requirement of a reliable oral tradition to determine which locusts may be eaten.

View Sources14 sources
Halachaהלכה

Is an Unnecessary Blessing a Biblical Prohibition?

Sources explore whether reciting a berakhah levatalah (unnecessary blessing) constitutes a violation of the biblical prohibition against taking God's Name in vain, or whether it is only a rabbinic transgression. Classical and later authorities debate the source and severity of this prohibition.

View Sources14 sources