Otherכללי

Why Chanukah Was Not Recorded in the Mishnah

Medieval and modern Jewish sources explore why Rabbi Judah HaNasi did not include Chanukah as a separate tractate in the Mishnah, despite its importance. Proposed explanations include that its laws were already recorded in Megillat Ta'anit and cited in the Talmud, that Rebbi intended to preserve it within the oral tradition according to the principle of not writing down teachings except when necessary, and that the mitzvah's basis in rabbinic authority rather than explicit Torah sources may have influenced its treatment.

רצה שתהא חנוכה בעל פה

8 sources · 5 verified

Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.

What the sources say

Several sources locate the answer in the special legal status of Chanukah's mitzvot rather than in any oversight by Rebbi. Eretz Tzvi Moadim p. 177 frames the question itself, noting that the lighting of the Chanukah lamp is mentioned only incidentally, in the course of a case in Bava Kamma concerning Rabbi Yehudah's exemption ruling, rather than being given its own Mishnah.

Rav Moshe Sternbuch (Teshuvos V'hanhagos 2:342) holds that this reflects Rebbi's own choice: Chanukah demonstrates that Chazal possess authority to establish festivals without any Torah source, and he wanted its laws to remain within the Oral Torah, whose character is not to be committed to writing except when circumstance demands it.

Tzitz Eliezer 19:26 offers a more practical account, explaining that the laws of Chanukah had already been recorded in Megillat Ta'anit and were cited in the Talmud, so that Rabbeinu Hakadosh had no need to repeat them as a standalone Mishnah; he further suggests that fear of the ruling powers may have discouraged elaborating on the lighting of the lamps.

The underlying question of what authority grounds a rabbinically-instituted mitzvah like the Chanukah lamp, for which one recites a brachah of "who has commanded us," is debated among the Rishonim and Acharonim. Derashot HaRan 5:49 records a machlokes between Rav Avya, who grounds all rabbinic enactments including new mitzvot like the Chanukah lamp in the lo tasur prohibition, and Rav Nachman bar Yitzchak, who holds that lo tasur covers only enactments rooted in Torah law itself, while wholly new mitzvot rest instead on the pasuk "ask your father and he will tell you," since one cannot derive a command to light the Chanukah lamp from the kind of interpretive extension that lo tasur covers.

Peri Tzadik, Chanukah 24 sharpens this same machlokes, asking why Chanukah in particular provoked the question "where were we commanded," more than other rabbinic mitzvot that likewise carry a brachah, and answers that Chanukah is a commemoration fixed on a miracle whose time has already passed, making its grounding less obvious than ordinary rabbinic enactments tied to a standing Torah law; he explains that Rav Avya resolves this by including even Chanukah within lo tasur.

The Gemara itself preserves Chanukah's standing as a day with real halachic consequence, independent of any Mishnah devoted to it: Rosh Hashanah 18b records that Chanukah is counted among the Festivals listed in Megillat Ta'anit, that fasting on it was retracted as improper, and that it remains days of joy on which the publicized miracle (pirsumei nisa) and the mitzvah of lighting continue to apply even after the Temple's destruction, while Shabbat 21b discusses the details of the lighting itself, such as which oils and wicks may be used, as matters transmitted and debated in the Gemara's own discussion rather than in a dedicated Mishnah.

A further comparison drawn in Turei Even, Megillah 14a concerns why Hallel was not simply assumed for Chanukah by the same logic used for the song at the sea, discussing the limits of such kal vachomer reasoning regarding which days warrant fixed recitation of Hallel for future generations.

Source 1 · Chazal
Verified

Rosh Hashanah 18b

ראש השנה י״ח ב — ד"ה מֵתִיב רַב כָּהֲנָא

Rosh Hashanah 18b:12-14

Chachmei Bavel recount a ruling that fasting on Hanukkah is forbidden because it is a time of joy, and explain that Hanukkah remained in force after the Temple’s destruction because its miracle is widely known.

מֵתִיב רַב כָּהֲנָא: מַעֲשֶׂה וְגָזְרוּ תַּעֲנִית בַּחֲנוּכָּה בְּלוֹד, וְיָרַד רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרָחַץ, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְסִיפֵּר. וְאָמְרוּ לָהֶם: צְאוּ וְהִתְעַנּוּ עַל מַה שֶּׁהִתְעַנִּיתֶם. אָמַר רַב יוֹסֵף: שָׁאנֵי חֲנוּכָּה דְּאִיכָּא מִצְוָה. אָמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וְתִיבְטַיל אִיהִי וְתִיבְטַל מִצְוָתָהּ! אֶלָּא אָמַר רַב יוֹסֵף, שָׁאנֵי חֲנוּכָּה דְּמִיפַּרְסַם נִיסָּא.

Rav Kahana raised an objection against Rav and Rabbi Ḥanina from a baraita: There was an incident and the Sages decreed a fast on Hanukkah in Lod, and Rabbi Eliezer went down on that day and bathed in the bathhouse and Rabbi Yehoshua went down and cut his hair to show that they did not accept the fast. Furthermore, these two Sages said to the others: Go out and fast another fast as an act of penitence for what you have already fasted, as the days of Hanukkah are days of joy, on which fasting is forbidden. Hanukkah is one of the Festivals listed in Megillat Ta’anit. Even after the destruction of the Temple Hanukkah is celebrated, demonstrating that Megillat Ta’anit has not been nullified. Rav Yosef said: Hanukkah is different, as there is the mitzva of lighting candles, and so, unlike the other days listed in Megillat Ta’anit, the festival of Hanukkah was not nullified. Abaye said to him: What is this argument? Let Hanukkah itself be nullified, and let its mitzva of lighting candles be nullified with it. Rather, Rav Yosef retracted his previous explanation and said: Hanukkah is different, as its miracle is well known, and it has become so widely accepted by all the Jewish people that it would be inappropriate to nullify it.

Edition: William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · William Davidson Edition - English — License: CC-BY-NC ↗

Source 2 · Chazal
Verified

Shabbat 21b-23b

שבת כ״א ב

Shabbat 21b:1

Chachmei Bavel state that the wicks and oils prohibited for Shabbat lighting may be used for Chanukah lights, on weekdays and Shabbat, because if the light goes out one need not relight it and using its light is prohibited.

אֵין זָקוּק לָהּ, וּמוּתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָהּ. אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב מַתְנָה, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב: פְּתִילוֹת וּשְׁמָנִים שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים אֵין מַדְלִיקִין בָּהֶן בְּשַׁבָּת, מַדְלִיקִין בָּהֶן בַּחֲנוּכָּה, בֵּין בַּחוֹל בֵּין בְּשַׁבָּת. אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: מַאי טַעְמָא דְּרַב? — קָסָבַר: כָּבְתָה אֵין זָקוּק לָהּ, וְאָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָהּ.

Source 3 · Rishonim
Verified

Derashot HaRan 5:49

דרשות הר"ן, דרוש ה וראה שם עוד

Derashot HaRan 5:49

Ran explains a dispute over the scriptural basis for rabbinic enactments: Rav Avya connects newly instituted mitzvot such as the Chanukah lamp to “lo tasur,” while Rav Nachman bar Yitzchak limits that verse to rabbinic interpretations or extensions of Torah laws and derives entirely new mitzvot from “she’al avicha veyagedcha,” the command to accept the elders’ teachings.

ואין העניין כן, אלא שהיה רב אויא סובר שכשם שכל הגזירות והדינין והסייגים של דבריהם סמוכים על לאו דלא תסור כמו שמפורש בפרק מי שמתו, כך המצות שחידשו, כגון נר של חנוכה, סמוכים על אותו הלאו בעצמו. ורב נחמן בר יצחק אמר שאין באותו הלאו אלא לדבריהם שיש בהם עיקר התורה, אבל המצות המחודשות מהם, אין להם סמך אלא בפסוק שאל אביך ויגדך. והטעם, לפי שהדברים שהם מוסיפים במצות התורה עצמן, כעין פירוש התורה הוא, שהם ז"ל אומרים כל צמר ופשתים הם כלאים, וכל שבות הוא מלאכה וכיוצא בזה, אבל כשאומרים הדליקו נר של חנוכה, אין אדם יכול להסמיכו על זה הלאו בשום עניין, שאין זה בכלל הכתוב שאמר כי ייפלא ממך דבר למשפט, אלא בכלל שאל אביך ויגדך, שהיא צוואה לקבל מן הזקנים על הכלל:

Source 4 · Acharonim
Verified

Peri Tzadik, Chanukah 24

פרי צדיק, חנוכה כד

Peri Tzadik, Chanukah 24

Reb Tzadok explains that the question “where did He command us?” is asked particularly regarding Chanukah because it commemorates a past miracle, and answers that its observance is included in the commandment of “Do not stray” (לא תסור).

והיכן צונו רב אויא אמר ולא תסור ר"נ אמר שאל אביך ויגדך וגו' ולמה שאלו במצות נ"ח יותר משאר מצות דרבנן שמברכין עליהם כמו על נטילת ידים וברכת הלל והרמב"ן בריש ס' המצות וכן הר"נ בדרשותיו הרגישו למה לא נ"ל לר"נ בטעמא דלא תסור. אמנם הוא עפ"י הנ"ל שבודאי יש כח להחכמים לתקן מצות וכן לעשות הרחקות וגזירות עפ"י הסיג לתורה כש"נ ע"פ התורה אשר יורוך וגו' ויש לברך עליהם וצונו. משא"כ במצות חנוכה שהוא קביעות מצוה על נס זמן שכבר עבר ע"ז שאלו והיכן ציונו. ומשני רב איוא שגם זה נכלל בלא תסור.

Source 5 · Acharonim
Verified

Turei Even, Megillah 14a

טורי אבן, מגילה י״ד:א׳ (מגילה י״ד ע״א) — ד"ה מ"ח נביאים נתנבאו להם לישראל רש"י

Turei Even, Megillah 14a

Rabbi Aryeh Leib Ginzburg explains that the song at the sea was instituted only for that moment, whereas Hallel was established for Israel to recite at each festival and upon deliverance from danger, including the Exodus.

וק"ל טובא חדא דשירה זו לא הוקבע חובה לדורות אלא לשעה בשעת הנם לחוד אמרוהו ועוד נס שעל הים לאו מעבדות לחירות לחוד הי' אלא ממות לחיים נמי כדכתיב המבלי אין קברי' במצרים לקחתנו למות. ועוד הא דפריך בסמוך א"ה הלל נמי נימא ואי האי ק"ו מעבדות לחירות אשירה שעל הים קאי הא קריעת ים סוף הי' בשביעי של פסח ואותו היום ל"א הלל דהא בפ"ב דערכין חשיב כ"א יום שגומרין את ההלל ובחג המצות לא חשיב אלא י"ט ראשון לחוד ולא ז' שלו וגם בשעת הנס ליכא למ"ד שאמרו הלל אלא יחידאי לחוד בפ"י דפסחים (דף ק"ז) ר"א וראב"י דאמרו משה וישראל אמרוהו בשעה שעמדו על הים וחכמים וכולהו תנאי פליגו עליהם התם. ול"נ דה"פ מה מעבדות לחירות אחרי' שירה אהלל קאי דאמרינן ביום א' דפסח שהוא יום יצ"מ וס"ל כחכמים דאמרו בפ"י דפסחי' שם נביאי' שבהם תקנו לישראל שיהיו אומרי' אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה שלא תבוא עליהם ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן ממיתה לחיים לכ"ש והיינו דפריך א"ה הלל נמי נימא כמו שאומרין ביום יצ"מ שהוא י"ט ראשון של פסח. ואל תתמה למאי דפרי' דקרו להלל שירה דהא בסמוך פריך אהא דרב נחמן דאמר קרייתא זו הלילא ואדרבא מהא דהכא משנכנסו ישראל לארץ לא הוכשרו כל הארצות לומר שירה אלמא הלל נמי שירה מיקרי ושם בפ"ב דערכין אמרי' פורים דאיכא ניסא לימא אר"י לפי שא"א שירה על נס שבח"ל ועו"ך והרי יצ"מ דנס שבח"ל הוא ואמרי' הלל הרי דקרו להלל שירה מדפריך והרי יצ"מ כו' ואמרי' הלל מוכח כדפי'

Source 6 · Hasidic
External

Eretz Tzvi Moadim p. 177

ארץ צבי — על התורה ועל המועדים, על המועדים עמ׳ קע״ז

Eretz Tzvi Moadim p. 177

The passage asks why the mitzvah of lighting the Chanukah lamp was not recorded as a standalone Mishnah and is mentioned only incidentally in Bava Kamma, citing Rabbi Yehudah’s statement that one is exempt in a Chanukah-lamp case.

Eretz Tzvi Moadim p. 177 — page scan on HebrewBooks
Page 178

Rav Aryeh Tzvi Frommer, the Koziglover Rav (killed in the Holocaust, 1943); divrei Torah said at his Shabbos and Yom Tov table in Zawiercie (תרפ״ג–תרפ״ח), printed from his talmidim's notebooks by Y. Erlich, Tel Aviv: חלק א על סדר הפרשיות, חלק ב על המועדים (תשמ״ה). His responsa (שו״ת ארץ צבי) are a separate work. Eretz Tzvi al HaTorah / Moadim (the Koziglover Rav) is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 7 · Modern
External

Rav Moshe Sternbuch (Teshuvos V'hanhagos 2:342)

תשובות והנהגות, ח״ב סי׳ שמ״ב

Teshuvos V'hanhagos 2:342

The passage states that Chanukah demonstrates Chazal’s authority to establish festivals without a Torah source, and that Rebbi wanted its laws to remain part of the Oral Torah, whose principle is not to be written except when “it is time to act.

Teshuvos V'hanhagos 2:342 — page scan on HebrewBooks
Page 290

Rav Moshe Sternbuch Teshuvos V'hanhagos is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 8 · Modern
External

Tzitz Eliezer 19:26

ציץ אליעזר, חי״ט סי׳ כ״ו

Tzitz Eliezer 19:26

The passage explains that the laws of Chanukah were already recorded in Megillat Ta’anit and cited in the Talmud, so Rabbeinu Hakadosh did not need to include them in the Mishnah; it also suggests that fear may have discouraged elaborating on the lighting of the lamps.

Tzitz Eliezer 19:26 — page scan on HebrewBooks
Page 78

Tzitz Eliezer is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Related sources· 7 found, not yet verifiedSign in to verify
  • נר חנוכה. וצריך להבץ מדוע כתב בפ״ג הלכות ברכות ההדלקה, והרי שם לא כתב כל דיני ההדלקה רק דיני ההלל, ובפ״ד הוא דכתב לדמי ההדלקה, ואמאי לא כתב דיני הברכות בפ״ד ביחד עם כל דיני ההדלקה, וצ״ב. וזעראה מזה דיסוד ברכות נר דמוכה

  • שעיקר ימי חנוכה מעידים על כח חז״ל שבכחם לתקן ימים טובים אף שאין לזה שורש מה״ת, ולכן רבי רצה שדיני חנוכה ישארו תורה שבע״פ, שעיקר דין תורה שבע״פ שלא לכתוב, רק משום ״עת לעשות״ התירו שיכתב, ולכן דצה דבינו הקדוש שנס חנוכה

  • הזכיר הכתוב בתמיד ובראשי חדשיכם שיעור הסלת במנחה ושיעור היין בנסכים, אבל בשבת ובחג המצות וכו' הזכיר שיעור המנחה ולא הזכיר שיעור הנסכים, והטעם בזה, כי אף על פי שצוה בפרשת הנסכים בשיעורי המנחה והנסכים לפר ולאיל ולכבשים בנדרים ונדבות ובמועדים מצינו מנחה כפולה לכבש העומר, וביום העצרת שתים שני עשרונים חמץ, וכן בקרבן התודה והם מנחה, ולכך הוצרך הכתוב לפרש בכל המועדות שלא תשתנה בהם המנחה כאשר נשתנית באלו...

    from our library copy — not yet checked against the original

  • דבר אחר וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר אנכי ה' אלקיך ברוך המקום ברוך הוא שבחר בהן בישראל יותר מבכל העכו"ם וקנה אותם קנין גמור וקרא אותם בנים ועבדים לשמו ולפעמים הוא מדבר עמהם בלשון רבים ולפעמים מדבר עמהם בלשון יחיד וכל כך למה בשביל האהבה שהוא אוהב את ישראל ומשמחה שהוא משמח בהם וכך אמר הקב"ה לישראל בני אני הוא שישבתי תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם עד שדרשתי וחקרתי וצרפתי ובחנתי את כל דברי התורה הזאת ומיום שנברא העולם עד אותה שעה אני יושב על כסא הכבוד שלי שליש היום אני קורא ושונה ושליש היום אני דן את כל העולם כולו ושליש היום אני עושה צדקה וזן ומפרנס ומכלכל את כל העולם ואת כל מעשי ידי אני הוא שהנחתי כל ע' לשונות שבארץ ובאתי ונדבקתי בכם וקראתי אתכם אלקים והשויתי את שמכם לשמי הגדול וקראתי אתכם אחי ורעי אני הוא עד שלא נברא העולם ואני הוא משנברא העולם אני הוא בעולם הזה ואני הוא בעולם הבא (דברים ל״ב:ל״ט) אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא שנאמר (ישעיהו מ״ג:י׳) למען תדעו ותאמינו לי ותבינו כי אני הוא לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה אנכי אנכי ה' ואין מבלעדי מושיע ונאמר (ישעיהו מ״ה:כ״א) הלא אני ה' ואין עוד אלקים מבלעדי אל צדיק ומושיע אין זולתי ונאמר (ישעיהו מ״ו:ט׳) כי אנכי אל ואין עוד אלקים ואפס כמוני. ד"א אנכי ה' אלקיך מלמד שנסתכל הקב"ה בעולם כולו מתחלת העולם ועד סוף העולם וצפה בעשרה אנשים שבעטו בו ואלו הן א' מיכה ב' ירבעם ג' בן הישראלית ד' מקושש ה' אבשלום ו' יואב ז' שמשון ח' עכן ט' עדי נבות י' אחאב אנכי ה' אלקיך בעט מיכה לא יהיה לך אלקים אחרים בעט ירבעם לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא בעט בן הישראלית זכור את יום השבת לקדשו בעט מקושש כבד את אביך ואת אמך בעט אבשלום לא תרצח בעט יואב לא תנאף בעט שמשון לא תגנוב בעט עכן לא תענה בעטו עדי נבות לא תחמוד בעט אחאב. ד"א אנכי ה' אלקיך אמר הקב"ה לישראל אם קיימתם אתם אותו נתקיים בכם אני אמרתי אלקים אתם וגו' (תהלים פב) עכשיו שעברתם עליו נתקיים בכם אכן כאדם תמותון (תהלים פב) לא יהיה לך אם קיימתם אתם אותו נתקיים בכם (ויקרא כ״ו:ט׳) ופניתי אליכם והפריתי אתכם והרביתי אתכם והקימותי את בריתי אתכם עכשיו שעברתם עליו נתקיים בכם ונתתי פני בכם ונגפתם לפני אויביכם (ויקרא כ״ו:י״ז) לא תשא אם קיימתם אתם אותו נתקיים בכם (ישעיהו ס״ב:ח׳) נשבע ה' בימינו ובזרוע עזו אם אתן את דגנך עוד מאכל לאויביך וגו' עכשיו שעברתם עליו נתקיים בכם וחרה אף ה' בכם (דברים י״א:י״ז) זכור את יום השבת לקדשו אם קיימתם אתם אותו נתקיים בכם (ישעיהו נ״ח:י״ד) אז תתענג על ה' וגו' עכשיו שעברתם עליו נתקיים בכם (ויקרא כ״ו:ל״ד) אז תרצה הארץ את שבתותיה וגו'. כבד את אביך ואת אמך וגו' אם קיימתם אתם אותו נתקיים בכם (ישעיהו ס״ב:ב׳) וראו גוים צדקך עכשיו שעברתם עליו נתקיים בכם (יחזקאל ה׳:י׳) לכן אבות יאכלו בנים וגו'. לא תרצח אם קיימתם אתם אותו נתקיים בכם וחרב לא תעבור בארצכם (ויקרא כ״ו:ו׳) עכשיו שעברתם עליו נתקיים בכם (ויקרא כ״ו:ל״ג) והריקותי אחריכם חרב וגו'. לא תנאף אם קיימתם אתם אותו נתקיים בכם (ירמיהו ל״א:י״ג) אז תשמח בתולה במחול ובחורים וזקנים יחדו עכשיו שעברתם עליו נתקיים בכם (הושע ד׳:י״ד) לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה וגו'. לא תגנוב אם קיימתם אתם אותו נתקיים בכם (דברים ז׳:ט״ז) ואכלת את כל העמים עכשיו שעברתם עליו נתקיים בכם (ירמיהו נ״א:ל״ד) אכלני הממני נבוכדנאצר מלך בבל וגו'. לא תענה אם קיימתם אתם אותו נתקיים בכם ואתם עדי נאם ה' (ישעיהו מ״ג:י״ב) עכשיו שעברתם עליו נתקיים בכם (איכה ב׳:י״ג) מה אעידך מה אדמה לך הבת ירושלים מה אשוה לך ואנחמך וגו'. לא תחמוד בית רעך וגו' אם קיימתם אתם אותו נתקיים בכם ולא יחמוד איש את ארצך וגו' (שמות ל״ד:כ״ד) עכשיו שעברתם עליו נתקיים בכם (מיכה ב) וחמדו שדות וגזלו וגו': ד"א אנכי ה' אלקיך קיימו יוסף שנאמר ויאמר אליהם יוסף אל תיראו כי התחת אלקים אני (בראשית נ׳:י״ט) לא יהיה לך וגו' קיימו יעקב שנאמר (בראשית ל״ה:ב׳) ויאמר יעקב אל ביתו וגו' הסירו את אלקי הנכר אשר בתוככם וגו'. לא תשא קיימו יוסף שנאמר (בראשית מ״ב:ט״ו) חי פרעה אם תצאו מזה והלא הדברים ק"ו ומה כשהיה נשבע במלך ב"ו קיים את שבועתו אם נשבע בממ"ה הקב"ה עאכ"ו. זכור את יום השבת לקדשו קיימו יוסף שנאמר (בראשית מ״ג:ט״ז) ויאמר לאשר על ביתו הבא את האנשים הביתה וטבוח טבח והכן וגו'. ואין הכן אלא לשבת שנאמר (שמות ט״ז:ה׳) והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו ומאי וטבוח טבח אלא מלמד שאמר יוסף לטבח פרע לפניהם את בית השחיטה והפרש לפניהם את גיד הנשה. ד"א זכור את יום השבת לקדשו קיימו חנניה מישאל ועזריה שנאמר (ישעיהו נ״ו:ד׳) כי כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי. כבד את אביך ואת אמך קיימו יוסף שנאמר (בראשית ל״ז:י״ג) ויאמר ישראל אל יוסף הלא אחיך רועים בשכם לכה ואשלחך אליהם וגו'. ד"א כבד את אביך ואת אמך קיים יצחק שהיה מושלך לפני אביו כשה לטבח. לא תרצח קיימו יוסף שלא שמע לאשת פוטיפר להרוג את פוטיפר. לא תנאף קיימו יוסף שנאמר (בראשית לא) ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלקים ומה ת"ל לאלקים אלא מלמד שנשבע לו ליצרו באלקים ואמר האלקים לא אעשה את הדבר הזה. ד"א לא תנאף קיימו בועז שנאמר (רות ג׳:י״ג) ליני הלילה וגו'. לא תגנוב קיימו יוסף שנאמר (בראשית מ״ז:י״ד) וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים וגו'. ד"א לא תגנוב קיימו השבטים שנאמר (בראשית מ״ד:ח׳) הן כסף אשר מצאנו בפי אמתחותינו השיבונו אליך מארץ כנען ואיך נגנוב מבית אדוניך כסף או זהב לא תענה וגו' ולא תחמוד קיים אברהם שנאמר (בראשית י״ד:כ״ב) ויאמר אברם אל מלך סדום הרימותי ידי אל ה' אל עליון קונה שמים וארץ אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך וגו' בלעדי רק אשר אכלו הנערים וגו'. ד"א אנכי ה' אלקיך ולא יהיה לך ולא תשא את שם ה' אלקיך לשוא מה ענין זה אצל זה אלא ללמדך שכל הרגיל בשבועות שוא ובשבועות שקר הרי זה כאילו עובד ע"ז ואינו עושה קורת רוח לפני מי שאמר והיה העולם ואינו מקבל עליו עול מלכות שמים שלימה. וכל מי שאינו רגיל בשבועת שוא ובשבועת שקר הרי זה עושה קורת רוח לפני הקב"ה ומקבל עליו עול מלכות שמים שלימה. אוי להם לרשעים שבשביל מעשיהם המקולקלים מביאין את עצמן לידי פסול והויין עניים עד יום מותן שנאמר (זכריה ה׳:ד׳) הוצאתיה נאם ה' צבאות ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע בשמי לשקר ולנה בתוך ביתו וכלתו ואת עציו ואת אבניו הוצאתיה לאלתר ובאה אל בית הגנב זה הגונב דעת הבריות ואל הנשבע בשמי לשקר כמשמעו. כל העבירות שבתורה אם עבר עליהן נפרעין ממנו בגופו ועל שבועת שוא נפרעין ממנו בגופו ובממונו לכך נאמר וכלתו ואת עציו ואת אבניו ולא עוד אלא שהקב"ה מעיד עליו בעצמו שנאמר (מלאכי ג׳:ה׳) וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים ובנשבעים לשקר ובעושקי שכר שכיר אלמנה ויתום וגו' ואומר (ירמיהו כ״ט:כ״ג) ואנכי היודע ועד נאם ה': ד"א לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא וזכור את יום השבת לקדשו מה ענין זה אצל זה אלא ללמדך שכל הרגיל בשבועת שוא ושקר הרי הוא אינו מקבל עליו עול מלכות שמים שלימה ומי שאינו רגיל בשבועת שוא ושקר הרי הוא מקבל עליו עול מלכות שמים וכל הרגיל בשבועת שוא ושקר אינו נוחל את חיי עוה"ב וכל מי שאינו רגיל בשבועת שוא ושקר הרי הוא נוחל את חיי העוה"ב. לכן אל יאמר האדם בלבו לעצמו אני אהיה ירא שמים ואוהב את הקב"ה ע"מ שאעבור על אחת מכל המצות האמורות בתורה כי זהו סימן רע וחלק רע וגזירות קשות באות עליו. אלא כך יאמר אדם בלבו אני אהיה ירא שמים ואוהב את הקב"ה על מנת שלא אעבור אפי' על אחת מכל מצות האמורות בתורה וזהו סימן טוב וחלק טוב לו ואין חטא בא על ידו. תדע לך שכן הוא שהרי כשהיו ישראל במדבר מה נאמר בהם (במדבר ט״ו:ל״א-ל״ג) ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו איש מקושש עצים ביום השבת אמר הקב"ה למשה מפני מה חלל זה את השבת אמר משה לפניו רבש"ע איני יודע א"ל הקב"ה למשה אני אומר לך כי בכל ששת ימי חול יש לו לישראל תפילין בראשו ובזרועו ורואה אותם וחוזר ממעשיו אבל עכשיו ביום השבת שאין לו תפילין בראשו ובזרועו לכן חלל זה את השבת. באותה שעה א"ל הקב"ה למשה משה צא וברור להם מצוה אחת שיהיו נוהגים בו בשבתות ובימים טובים זה מצות ציצית שנאמר (במדבר ט״ו:ל״ח) דבר אל בני ישראל וגו' ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם וגו' וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' וגו' ואין לדורותם אלא לדור תם ואין תם אלא יעקב שנאמר (בראשית כ״ה:כ״ז) ויעקב איש תם תם מגזל תם מגלוי עריות תם משפיכות דמים לפיכך הביאוהו ונתנוהו אצל עול מלכות שמים שהיא חמורה שמתחילין שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד ומסיימין ועשו להם ציצית וגו' הא למדת שקלה שבמצות הרי היא כחמורה וחמורה הרי היא כקלה. ד"א זכור את יום השבת לקדשו במה אתה מקדשו במקרא ובמשנה במאכל במשתה וכסות נקיה ובמנוחה שכל המענג את השבת כאלו הוא מכבד להקב"ה שנאמר (ישעיהו נ״ח:י״ג) וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד ללמדך אם קראת לשבת עונג אז לקדוש ה' מכובד. ואעפ"י שאמר ר"ע עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות מכל מקום יטול אדם בשר מעט ויין מעט ואל ירבה בבשר ויין יותר מדאי ואם הרבה בבשר ויין יותר מדאי הרי מקרא מוכיח עליו (משלי כ״ג:כ׳-כ״א) אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו כי סובא וזולל יורש ואם לא זכה אדם לבקש רחמים על ד"ת שיכנסו לתוך מעיו מכל מקום יבקש רחמים על אכילה ושתיה יתירה שלא יכנסו לתוך מעיו שנאמר (ישעיהו מ״ח:י׳) הנה צרפתיך ולא בכסף בחרתיך בכור עוני מה כור זה אפילו אתה נותן בו כל העצים שבעולם הרי זה שורפן ומפסידן כך גרונו של אדם אפילו אתה נותן בו כל אכילות יפות שבעולם הוא בולען ומפסידן. מעשה ברבי יהודה הנשיא שאמר בשעת מיתתו גלוי וידוע לפני הקב"ה שעמלתי בתורה בכל עשר אצבעותי ולא אכלתי ולא נהניתי בעוה"ז אפילו באחד מאצבעותי הקטנים ומעולם לא אמרתי אלך ואוכל ואשתה ואהנה מן עוה"ז ואלך אח"כ מתוך תענוגי עוה"ז ואפטר מן העוה"ז לעוה"ב אלא לא עשיתי לי אכילה ושתיה רק כדי חיותי ועסקתי בתורה כל ימי חיי לכן עכשיו תן לי מנוחה בבית עולמי מה היו משיבין לו יבא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכחו (ישעיהו נ״ז:ב׳) וכל העושה כן עליו הכתוב אומר (תהילים קי״ב:ה׳) טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט. מכאן שמעת שקדושת הקב"ה וקדושת שבת וקדושת ישראל שלשתן חשובות כאחד בקדושת הקב"ה מה כתיב (תהילים כ״ב:ד׳-ה׳) ואתה קדוש יושב תהלות ישראל בך בטחו אבותינו וגו' ובקדושת שבת מה כתיב (שמות ל״א:י״ד) ושמרתם את השבת כי קדוש היא לכם ובקדושת ישראל מה כתיב (ירמיהו ב׳:ג׳) קודש ישראל לה' ראשית תבואתה. מכאן אמרו שלעתיד לימות בן דוד שיהיו שיניהם של אוכלי ישראל נמשכין כ"ד אמות וחכ"א שלשים ושלש אמות ומה נשתנה ל"ג מן עשרים וארבע אלא כנגד תשעה חדשים למעוברת ועשרים וארבעה למניקות כנגד כל חדש וחדש אמה אחת ולמה דוקא כנגד המעוברת ומניקות אלא לומר לך מה התינוק הזה כחו שהוא יונק מאמו ט' חדשים של ימי עיבורה ואח"כ הוא יונק חלב משדי אמו כל אותן עשרים וארבעה חדשים ואפי' מתה אמו אינו חושש לה: ד"א זכור את יום השבת לקדשו וכבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך וכי מה ענין זה אצל זה אלא ללמדך שכל זמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו אין חטא של חילול השבת ולא שאר שום כל חטא בא על ידו ואם חטא נמחל לו שנאמר (ישעיהו נ״ו:ב׳) אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו אל תקרי מחללו אלא מחול לו ואומר (ישעיהו כ״ט:י״ג) ויאמר ה' יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה וגו'.

    from our library copy — not yet checked against the original

  • ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד. וכי בירח אחד מתו והלא מרים מתה בניסן ואהרן באב ומשה באדר אלא שבטלו מתנות טובות שנתנו לישראל על ידם בירח אחד. א"ר יוסי בר' יהודה שלשה פרנסים טובים נתנו לישראל ושלשה מתנות טובות נתנו על ידם, ואלו הם מן ובאר ועמוד ענן. באר בזכות מרים, עמוד ענן בזכות אהרן ומן בזכות משה מתה מרים בטלה הבאר שנאמר ותמת שם מרים וכתיב בתריה ולא היה מים לעדה, וחזרה בזכות משה וארהן, מת ארהן בטל עמוד ענן שנאמר ויראו כל העדה כי גוע אהרן, וא"ר אבהו אל תקרי ויראו אלא ויראו חזרו שתיהן בזכות משה, מת משה בטלו שלשתם והיינו דכתיב ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד. ולעתיד לבא עתידים לחזור שלשתם שנאמר לא ירעבו זה המן, ולא יצמאו זה הבאר, ולא יכם שרב ושמש זה עמוד הענן, ועל מבועי מים ינהלם מבוע לא נאמר אלא מבועי, לעתיד לבא עתידין לצאת לישראל שנים עשר מבועין כנגד שנים עשר שבטים. ד"א ואכחיד את שלשת הרועים זה רבי ואנטונינוס וקרבון מלך פרסי שמתו בירח אחד וקראו עליהם ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד וגו':

    from our library copy — not yet checked against the original

  • Kuzari 3:67unverified

    (סז) אָמַר הֶחָבֵר: וְאַחֲרֵיהֶם בְּדוֹר אַחֵר רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי וְרַבִּי חֲנִינָה בֶּן תְּרַדְיוֹן וְחַבְרֵיהֶם. וְאַחֲרֵי אֵלֶּה רַבִּי, וְהוּא רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, וְהוּא רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא, וְעִמּוֹ רַבִּי נָתָן וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה וְזוּלָתָם רַבִּים וְהֵם הָאַחֲרוֹנִים מִבַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, הַנִּקְרָאִים תַּנָּאִים, וְאֵין אַחֲרֵיהֶם אֶלָּא הָאֲמוֹרָאִים, וְהֵם בַּעֲלֵי הַגְּמָרָא. וְחִבֵּר רַבִּי הַמִּשְׁנָה בִּשְׁנַת חֲמֵשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים לַשְּׁטָרוֹת, וְהוּא שְׁנַת מֵאָה וַחֲמִשִּׁים לְחֻרְבַּן בַּיִת שֵׁנִי, אַחַר חֲמֵשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה לְהֶפְסֵק הַנְּבוּאָה, נִתְגַּלְגֵּל בָּהּ כָּל מַה שֶּׁזָּכַרְנוּ. אֵלֶּה רְמָזִים מְעַט מֵהַרְבֵּה מִדִּבְרֵיהֶם וּמִמַּעֲשֵׂיהֶם. וְהִשְׁתַּדְּלוּ בַמִּשְׁנָה כְּהִשְׁתַּדְּלוּתָם בַּתּוֹרָה, מֵחַבְּרָם אוֹתָהּ וְסִדּוּרָהּ וּמִסְפַּר סְדָרֶיהָ וּפְרָקֶיהָ וְהִלְכוֹתֶיהָ, וְהִזָּהֲרָם בַּשְּׁמוּעוֹת, מַה שֶּׁהוּא רָחוֹק מֵהַדַּעַת שֶׁיִּהְיֶה דָבָר מֻסְכָּם עָלָיו, וְנִתְגַּלְגֵּל בָּהּ מִצַּחוּת הַלָּשׁוֹן הָעִבְרִית, מַה שֶּׁאֵינֶנּוּ נִגְזָר מִלְּשׁוֹן הַמִּקְרָא, הַרְבֵּה, אֲבָל קִצּוּר דְּבָרֶיהָ וְיֹפִי חִבּוּרָהּ וְנוֹי עֶרְכָּהּ וְכִלּוּל אָפְנֵי הָעִנְיָנִים עִם הַפְּסָק, בְּלִי סָפֵק בָּעִנְיָן, שֶׁיִּרְאֶה הַמְעַיֵּן בְּעֵין הָאֱמֶת כִּי בָשָׂר וָדָם יִקְצַר מֵחַבֵּר כְּמוֹתָהּ אֶלָּא בְעֵזֶר אֱלֹהִי. וְאֵין שׂוֹנֵא אוֹתָהּ אֶלָּא מִי שֶׁאֵינוֹ מְבִינָהּ וְלֹא מִתְעַסֵּק בְּלִמּוּדָהּ וּקְרִיאָתָהּ, וְיִשְׁמַע מִדִּבְרֵי הַחֲכָמִים הַשִּׂיחוֹת וְהַדְּרָשׁוֹת, וְיִגְזֹר עֲלֵיהֶם בְּדֶרֶךְ מִקְרֶה וּבְחִסָּרוֹן, כַּאֲשֶׁר גּוֹזֵר עַל הָאָדָם בְּחִסָּרוֹן, מִי שֶׁיִּפְגָּעֶנּוּ מִבְּלִי מִבְחָן וְאֹרֶךְ חֶבְרָה. וּמִדִּמְיוֹנֵי סְמִיכָתָם עַל הַנְּבוּאָה, מַה שֶּׁאָמְרוּ: אָמַר נַחוּם הַלַּבְלָר מְקֻבָּל אֲנִי מִפִּי רַבִּי מַיַּאשָׁה שֶׁקִּבֵּל מֵאַבָּא שֶׁקִּבֵּל מֵהַזּוּגוֹת שֶׁקִּבְּלוּ מֵהַנְּבִיאִים הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינָי. וּמֵהִזָּהֲרָם מִקַּבָּלַת הַיְחִידִים, מַה שֶּׁאָמַר אֶחָד מֵהֶם לִבְנוֹ שֶׁצִּוָּהוּ בְעֵת מוֹתוֹ: 'בְּנִי, חֲזוֹר בְּךָ בְּאַרְבָּעָה דְבָרִים שֶׁהָיִיתִי אוֹמֵר לָךְ'. אָמַר לוֹ: 'וְאַתָּה לָמָּה לֹא חָזַרְתָּ בָּךְ?' אָמַר לוֹ: 'אֲנִי שָׁמַעְתִּי מִפִּי רַבִּים וְהֵם שָׁמְעוּ מִפִּי רַבִּים, אֲנִי עָמַדְתִּי בִשְׁמוּעָתִי וְהֵם עָמְדוּ בִשְׁמוּעָתָם, אַתָּה שָׁמַעְתָּ מִפִּי יָחִיד – מוּטָב שֶׁתַּנִּיחַ דִּבְרֵי יָחִיד וְלֶאֱחֹז דִּבְרֵי רַבִּים'. אֵלֶּה מְעַט מֵהַרְבֵּה כְּטִפָּה מִן הַיָּם מִן הָרְאָיוֹת עַל מַעֲלַת שְׁמוּעוֹת הַמִּשְׁנָה. אֲבָל שְׁמוּעוֹת הַגְּמָרָא וְהַמְּקַבְּלִים אוֹתוֹ, יֶאֶרְכוּ הַדְּבָרִים בָּהֶם וּבְדַרְכֵיהֶם וּבְדִבְרֵיהֶם וּבְמִשְׁלֵיהֶם, וְאִם יֵשׁ בָּהֶם מַה שֶּׁאֵינוֹ הַיּוֹם מְשֻׁבָּח, כְּבָר הָיָה בַּדּוֹרוֹת הָהֵם נָהוּג וּמְשֻׁבָּח.

    from our library copy — not yet checked against the original

  • וכן רבינו הקדוש שנקרא כן בסתם כי נתיחד בתוקף הקדושה שאפשר להשיג בעולם הזה היה ניצוץ יעקב אבינו ע"ה כידוע מהאריז"ל [עיין בספר יין המשומר וזולתו] דעל כן אתי כל בי שמשי לביתיה כמו שאמרו בכתובות (ק"ג סע"א) דגם כן לא מת והיינו שהוא היה נשיא ופרנס הדור וכולל כל נפשות דורו וכשהשלים נפשו כל כך עד שיזכה לשם קדוש סתם היינו כשלא יגיע לו שום פגם עוד. ועל כרחך שהשלים גם נפשות כל דורו האחוזים בו. ולפיכך איתא בסנהדרין (צ"ח סוף ע"ב) אי מן חיי הוא כגון רבינו הקדוש שחשבו עליו שהוא משיח כי כבר תיקן נפשו כל כך עד שהמשיך ותיקן כל דורו עמו. אלא שעדיין לא היה הדור כדאי שיהיה גם אצלם בהתגלות כן, כי עדיין לא נתקנו גם הדורות הבאים הכלולים בהם דלעולם נפשות הבנים כלולים באבותם. ורבינו הקדוש תיקן נפשו לגמרי עם כל הנתלה בו מזרעו עד סוף כל הדורות וכן מנפשות כל בני דורו. אבל מה שנתלו בנפשות דורו מדורותיהם אחריהם עד סוף כל הדורות זה לא נתקן עדיין דזה לא היה נתלה בתיקונו. ולפיכך לא זכו שיהיה אז עת קץ ותח"ה ושיהיה הוא המשיח. ומכל מקום הוא זכה לנפשיה דמצד עצמו לא מת אלא שלא היה בהתגלות ברור מצד הדור והוא יסד התורה שבעל פה שזהו עיקר הטל תורה המחייהו ורוח הקודש דחכמים המביא לתח"ה. וכן רבינו הקדוש שנקרא כן בסתם כי נתיחד בתוקף הקדושה שאפשר להשיג בעולם הזה היה ניצוץ יעקב אבינו ע"ה כידוע מהאריז"ל [עיין בספר יין המשומר וזולתו] דעל כן אתי כל בי שמשי לביתיה כמו שאמרו בכתובות (ק"ג סע"א) דגם כן לא מת והיינו שהוא היה נשיא ופרנס הדור וכולל כל נפשות דורו וכשהשלים נפשו כל כך עד שיזכה לשם קדוש סתם היינו כשלא יגיע לו שום פגם עוד. ועל כרחך שהשלים גם נפשות כל דורו האחוזים בו. ולפיכך איתא בסנהדרין (צ"ח סוף ע"ב) אי מן חיי הוא כגון רבינו הקדוש שחשבו עליו שהוא משיח כי כבר תיקן נפשו כל כך עד שהמשיך ותיקן כל דורו עמו. אלא שעדיין לא היה הדור כדאי שיהיה גם אצלם בהתגלות כן, כי עדיין לא נתקנו גם הדורות הבאים הכלולים בהם דלעולם נפשות הבנים כלולים באבותם. ורבינו הקדוש תיקן נפשו לגמרי עם כל הנתלה בו מזרעו עד סוף כל הדורות וכן מנפשות כל בני דורו. אבל מה שנתלו בנפשות דורו מדורותיהם אחריהם עד סוף כל הדורות זה לא נתקן עדיין דזה לא היה נתלה בתיקונו. ולפיכך לא זכו שיהיה אז עת קץ ותח"ה ושיהיה הוא המשיח. ומכל מקום הוא זכה לנפשיה דמצד עצמו לא מת אלא שלא היה בהתגלות ברור מצד הדור והוא יסד התורה שבעל פה שזהו עיקר הטל תורה המחייהו ורוח הקודש דחכמים המביא לתח"ה.

    from our library copy — not yet checked against the original

Related sheets

Chassidusחסידות

Chassidic Teachings on Parashat Pinchas

Pinchas

Chassidic and Hasidic sources explore Parashat Pinchas through themes of zealous action rooted in divine truth, the spiritual meaning of priesthood and covenant, and the elevation of the Jewish people through faithful service. These teachings reframe the narrative of Pinchas's zealotry as a model of purity and love of Israel, connecting his actions to enduring communal leadership and sanctification.

View Sources17 sources
Machshavaמחשבה

Torah Study as the Foundation of the World

Rabbinic and biblical sources present Torah study as one of the three pillars sustaining existence, alongside worship and acts of kindness. The world's cosmic and moral order depends upon the continuous engagement with Torah, understood as both a covenantal commitment made at Sinai and a disciplined practice that enables human beings and Israel to channel divine presence into creation.

View Sources32 sources
Chassidusחסידות

Chassidic Teachings on Parashat Pinchas

Pinchas

Hasidic sources explore Parashat Pinchas through the lens of inner spiritual transformation, examining how Pinchas's zealous act represents the sanctification of the soul and the attainment of peace through devoted service to God. The teachings reframe the narrative as a model of avodah—the refinement of one's inner devotion and alignment with divine will.

View Sources13 sources
Halachaהלכה

Halacha of Jews Fighting Jews in War

Jewish law addresses the permissibility and limits of lethal force between Jews in military conflict, drawing on biblical precedents of civil war and strife, rabbinic principles governing pursuits and zealous intervention, and codified rulings on obligatory versus permitted warfare. The sources examine when—if ever—such conflict is justified and what constraints apply.

View Sources11 sources
Halachaהלכה

Shofar on Shabbat: The Rabbinic Safeguard

Rosh Hashanah

Sources explore why the Sages suspended the blowing of shofar when Rosh Hashanah falls on Shabbat outside the Temple, examining the rabbinic concern that individuals might carry the shofar to an expert for instruction, and how this precaution overrides the biblical obligation.

View Sources28 sources
Israelארץ ישראל

The Avnei Nezer on the Three Oaths and Aliyah

The Avnei Nezer addresses the halakhic status of settling in Eretz Yisrael and examines whether the Talmudic Three Oaths restrict collective or mass immigration to the Land. The sources present the classical Talmudic formulation of these oaths alongside later rabbinic interpretations of their contemporary application.

View Sources6 sources