Women and the Study of Talmud

אוֹמֵר בֶּן עַזַּאי: חַיָּיב אָדָם לְלַמֵּד אֶת וְכוּ׳. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כׇּל הַמְלַמֵּד אֶת בִּתּוֹ תּוֹרָה — מְלַמְּדָהּ תִּיפְלוּת. תִּיפְלוּת סָלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא אֵימָא: כְּאִילּוּ לִמְּדָהּ תִּיפְלוּת. אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דִּכְתִיב: ״אֲנִי חׇכְמָה שָׁכַנְתִּי עׇרְמָה״, כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסָה חׇכְמָה בְּאָדָם — נִכְנְסָה עִמּוֹ עַרְמוּמִית. וְרַבָּנַן, הַאי ״אֲנִי חׇכְמָה״ מַאי עָבְדִי לֵיהּ? מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא. דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: אֵין דִּבְרֵי תוֹרָה מִתְקַיְּימִין אֶלָּא בְּמִי שֶׁמַּעֲמִיד עַצְמוֹ עָרוֹם עֲלֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֲנִי חׇכְמָה שָׁכַנְתִּי עׇרְמָה״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין דִּבְרֵי תוֹרָה מִתְקַיְּימִין אֶלָּא בְּמִי שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ כְּמִי שֶׁאֵינוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהַחׇכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא״.

§ The mishna states: From here ben Azzai states: A person is obligated to teach his daughter Torah, so that if she drinks and does not die immediately, she will know that some merit of hers has delayed her punishment. Rabbi Eliezer says: Anyone who teaches his daughter Torah is teaching her promiscuity. The Gemara asks: Could it enter your mind to say that teaching one’s daughter Torah is actually teaching her promiscuity? Rather, say: It is considered as if he taught her promiscuity. Rabbi Abbahu says: What is the reason for Rabbi Eliezer’s statement? It is as it is written: “I, wisdom, dwell with cunning” (Proverbs 8:12), which indicates that once wisdom enters into a person, cunning enters with it. Rabbi Eliezer fears that the woman will use the cunning she achieves by learning the wisdom of the Torah to engage in promiscuous behavior. The Gemara asks: And the Rabbis who disagree with him, what do they do with this verse: “I, wisdom, dwell with cunning [orma]”; how do they interpret it? The Gemara responds: He requires that verse for that which Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, states, interpreting the word “orma” as nakedness rather than cunningness, as Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says: The matters of Torah do not endure except in one who stands naked for them, as it is stated: “I, wisdom, dwell with nakedness [orma]” (Proverbs 8:12). This means that wisdom dwells only in one who is prepared to give away all of his possessions for the sake of Torah study. Rabbi Yoḥanan says: The matters of Torah do not endure except in one who considers himself as one who does not exist, as it is stated: “But wisdom, it can be found in nothingness” (Job 28:12).

אִיהִי מְנָלַן דְּלָא מִיחַיְּיבָא? דִּכְתִיב: ״וְלִימַּדְתֶּם״ ״וּלְמַדְתֶּם״, כֹּל שֶׁמְּצֻוֶּוה לִלְמוֹד – מְצֻוֶּוה לְלַמֵּד, וְכֹל שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּוה לִלְמוֹד – אֵינוֹ מְצֻוֶּוה לְלַמֵּד. וְאִיהִי מְנָלַן דְּלָא מִיחַיְּיבָה לְמֵילַף נַפְשַׁהּ? דִּכְתִיב: ״וְלִימַּדְתֶּם״ ״וּלְמַדְתֶּם״, כֹּל שֶׁאֲחֵרִים מְצֻוִּוין לְלַמְּדוֹ – מְצֻוֶּוה לְלַמֵּד אֶת עַצְמוֹ, וְכֹל שֶׁאֵין אֲחֵרִים מְצֻוִּוין לְלַמְּדוֹ – אֵין מְצֻוֶּוה לְלַמֵּד אֶת עַצְמוֹ. וּמִנַּיִן שֶׁאֵין אֲחֵרִים מְצֻוִּוין לְלַמְּדָהּ? דְּאָמַר קְרָא: ״וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם״ אֶת בְּנֵיכֶם, וְלֹא בְּנוֹתֵיכֶם.

From where do we derive that a woman is not obligated to teach her son Torah? As it is written: “And you shall teach [velimadtem],” which can be read as: And you shall study [ulmadtem]. This indicates that whoever is commanded to study Torah is commanded to teach, and whoever is not commanded to study is not commanded to teach. Since a woman is not obligated to learn Torah, she is likewise not obligated to teach it. The Gemara asks: And from where do we derive that she is not obligated to teach herself? The Gemara answers: As it is written: “And you shall teach [velimadtem],” which can be read as: And you shall study [ulmadtem], which indicates that whoever others are commanded to teach is commanded to teach himself, and whoever others are not commanded to teach is not commanded to teach himself. And from where is it derived that others are not commanded to teach a woman? As the verse states: “And you shall teach them to your sons” (Deuteronomy 11:19), which emphasizes: Your sons and not your daughters.

גְּדוֹלָה הַבְטָחָה שֶׁהִבְטִיחָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְנָשִׁים יוֹתֵר מִן הָאֲנָשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״נָשִׁים שַׁאֲנַנּוֹת קֹמְנָה שְׁמַעְנָה קוֹלִי בָּנוֹת בֹּטְחוֹת הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי״. אֲמַר לֵיהּ רַב לְרַבִּי חִיָּיא: נָשִׁים בְּמַאי זָכְיָין? בְּאַקְרוֹיֵי בְּנַיְיהוּ לְבֵי כְנִישְׁתָּא, וּבְאַתְנוֹיֵי גַּבְרַיְיהוּ בֵּי רַבָּנַן, וְנָטְרִין לְגַבְרַיְיהוּ עַד דְּאָתוּ מִבֵּי רַבָּנַן.

The Gemara states: Greater is the promise for the future made by the Holy One, Blessed be He, to women than to men, as it is stated: “Rise up, women at ease; hear My voice, confident daughters, listen to what I say” (Isaiah 32:9). This promise of ease and confidence is not given to men. Rav said to Rabbi Ḥiyya: By what virtue do women merit to receive this reward? Rabbi Ḥiyya answered: They merit this reward for bringing their children to read the Torah in the synagogue, and for sending their husbands to study mishna in the study hall, and for waiting for their husbands until they return from the study hall.

"לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יי בְּפִיךָ", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר "וְהָיָה לְךָ לְאוֹת", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, אַף הַנָּשִׁים בְּמַשְׁמָע! וְהַדִּין נוֹתֵן: הוֹאִיל וּמְזוּזָה מִצְוַת 'עֲשֵׂה', וּתְפִלִּין מִצְוַת 'עֲשֵׂה', אִם לָמַדְתָּ עַל מְזוּזָה, שֶׁהִיא נוֹהֶגֶת בַּנָּשִׁים כְּבָאֲנָשִׁים, יָכֹל אַף תְּפִלִּין יִנְהֲגוּ בַנָּשִׁים כְּבָאֲנָשִׁים? תִּלְמֹד לוֹמַר "לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יי בְּפִיךָ". לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא בְמִי שֶׁהוּא בְתַלְמוּד תּוֹרָה. מִכָּן אָמָרוּ: (ברכות ג,ג) "הַכֹּל חַיָּבִין בַּתְּפִלִּין, חוּץ מִנָּשִׁים וַעֲבָדִים".

הוּא דְּאָמַר כִּי הַאי תַּנָּא, דְּתַנְיָא: ״וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם״ – אֵין לִי אֶלָּא בְּנֵיכֶם, בְּנֵי בְנֵיכֶם מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ״. אִם כֵּן מָה תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בְּנֵיכֶם״ – בְּנֵיכֶם וְלֹא בְּנוֹתֵיכֶם.

The Gemara answers that the tanna of this baraita stated his opinion in accordance with the opinion of that tanna, as it is taught in another baraita: From the verse “And you shall teach them to your sons” I have derived only that you must teach your sons. From where do I derive that there is an obligation to teach your sons’ sons? The verse states: “But make them known to your sons and to your sons’ sons.” If so, what is the meaning when the verse states: “Your sons” (Deuteronomy 11:19), which implies only sons? This limitation teaches: Your sons, but not your daughters.

אֲמַרָה לֵיהּ: זִיל הֱוֵי בֵּי רַב. אֲזַל תַּרְתֵּי סְרֵי שְׁנִין קַמֵּי דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. לְמִישְׁלַם תַּרְתֵּי סְרֵי שְׁנִין קָא אֲתָא לְבֵיתֵיהּ, שְׁמַע מִן אֲחוֹרֵי בֵּיתֵיהּ דְּקָאָמַר לַהּ חַד רָשָׁע לִדְבֵיתְהוּ: שַׁפִּיר עָבֵיד לִיךְ אֲבוּךְ חֲדָא דְּלָא דָּמֵי לִיךְ. וְעוֹד: [שַׁבְקִךְ] אַרְמְלוּת חַיּוּת כּוּלְּהוֹן שְׁנִין. אֲמַרָה לֵיהּ: אִי צָאֵית לְדִילִי — לֶיהֱוֵי תַּרְתֵּי סְרֵי שְׁנִין אַחְרָנְיָיתָא. אָמַר: הוֹאִיל וִיהַבַת לִי רְשׁוּתָא, אֶיהְדַּר לַאֲחוֹרַי. הֲדַר אֲזַל הֲוָה תַּרְתֵּי סְרֵי שְׁנֵי אַחְרָנְיָיתָא. אֲתָא בְּעֶשְׂרִין וְאַרְבְּעָה אַלְפִין זוּגֵי תַלְמִידֵי. נְפוּק כּוּלֵּי עָלְמָא לְאַפֵּיהּ, וְאַף הִיא קָמַת לְמִיפַּק לְאַפֵּיהּ. אֲמַר לַהּ הַהוּא רַשִּׁיעָא: וְאַתְּ לְהֵיכָא? אֲמַרָה לֵיהּ: ״יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ״. אֲתָת לְאִיתְחֲזוֹיֵי לֵיהּ, קָא מְדַחִן לַהּ רַבָּנַן. אֲמַר לְהוֹן: הַנִּיחוּ לָהּ, שֶׁלִּי וְשֶׁלָּכֶם שֶׁלָּהּ הוּא. שְׁמַע (בַּר) כַּלְבָּא שָׂבוּעַ, אֲתָא וְאִיתְּשִׁיל עַל נִידְרֵיהּ וְאִשְׁתְּרַיי, וְאִשְׁתְּרִי.

She said to him: Go and be a student of Torah. He went and studied Torah for twelve years before Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua. At the completion of the twelve years, he was coming home when he heard from behind his house that one wicked person was saying to his wife: Your father behaved well toward you. He was right to disinherit you. One reason is that your husband is not similar to you, i.e., he is not suitable for you. And furthermore, he has left you in widowhood in his lifetime all these years. She said to him: If he listens to me, he should be there for another twelve years. Rabbi Akiva said: Since she has given me permission through this statement, I will go back and study more. He turned back and went to the study hall, and he was there for another twelve years. Eventually he came back accompanied by 24,000 pairs of students. Everyone went out to greet him, as he was by then a renowned teacher, and she too arose to go out to greet him. That wicked person said to her: And to where are you going? As she was excessively poor, she was not dressed in a grand manner, as fit for the wife of one so esteemed. She said to him: “A righteous man regards the life of his beast” (Proverbs 12:10); he knows that I am in this state as a result of my dedication to him. She came to present herself before Rabbi Akiva, but the Sages tried to fend her off, as they were unaware of her identity. He said to them: Leave her. Both my Torah knowledge and yours are hers. When bar Kalba Savua heard that the famous man was his son-in-law, he came before halakhic authorities and requested the dissolution of his vow, and it was dissolved.

מַתְנִי׳ לֹא יְלַמֵּד אָדָם רַוּוֹק סוֹפְרִים. וְלֹא תְּלַמֵּד אִשָּׁה סוֹפְרִים. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אַף מִי שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה לֹא יְלַמֵּד סוֹפְרִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא יִרְעֶה רַוּוֹק בְּהֵמָה, וְלֹא יִישְׁנוּ שְׁנֵי רַוּוֹקִין בְּטַלִּית אַחַת, וַחֲכָמִים מַתִּירִים.

מַתְנִי׳ וְתוֹרֵם אֶת תְּרוּמָתוֹ וּמַעְשְׂרוֹתָיו לְדַעְתּוֹ, וּמַקְרִיב עָלָיו קִינֵּי זָבִין, קִינֵּי זָבוֹת, קִינֵּי יוֹלְדוֹת, חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת. וּמְלַמְּדוֹ מִדְרָשׁ הֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת, אֲבָל לֹא יְלַמְּדֶנּוּ מִקְרָא. אֲבָל מְלַמֵּד הוּא אֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנוֹתָיו מִקְרָא.

MISHNA: The mishna proceeds to list other tasks that one may perform for someone who is prohibited by vow from benefiting from him. And he separates his teruma and his tithes, provided that it is with the knowledge and consent of the owner of the produce. And he sacrifices for him the bird nests, i.e., pairs of birds, pigeons and turtledoves, of zavin (see Leviticus 15:13–15); the bird nests of zavot (see Leviticus 15:28–30); the bird nests of women after childbirth (see Leviticus 12:6–8); sin-offerings; and guilt-offerings. And he teaches him midrash, halakhot, and aggadot, but he may not teach him Bible. However, he may teach his sons and daughters Bible.

חייב ללמד בנותיו המצוות, ומה שאמרו המלמד אשה תורה כאילו למדה תפלות הוא על עומק תלמוד תורה טעמי מצוות וסודי תורה, אבל הלכות מלמדים, שאם לא תדע הלכות שבת איך תשמור. וכן בימי חזקיה ידעו גם נשים וקטנים אפלו קדשים וטהרות...

חייב אדם ללמוד לבנותיו המצות כגון פסקי הלכות ומה שאמרו שהמלמד לאשה תורה כאלו מלמדה תיפלות זהו עומק תלמוד וטעמי המצות וסודי התורה אותן אין מלמדין לאשה ולקטן אבל הלכות מצות ילמד לה שאם לא תדע הלכות שבת איך תשמור שבת וכן כל מצות כדי לעשות להזהר במצות שהרי בימי חזקיהו מלך יהודה אנשים ונשים גדולים וקטנים ידעו אפילו טהרות וקדשים וזהו הקהל את העם האנשים והנשים והטף וזהו אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלהיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל. טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך מחטב עציך עד שואב מימיך כדי שידעו עבדים ושפחות פסקי המצות מה לעשות ומה שלא לעשות אבל לא יתכן לבחור ללמוד לבנות ואפילו האב עומד שם ושומר פן יתייחד לא יתכן פן יתגבר יצרו עליה או יצרה עליו וקול באשה ערוה אלא האב ילמוד בתו ואשתו והשונמית הולכת ושומעת הדרשה מפי אלישע שהרי אמר מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת מכלל דבחדש ושבת הולכת:

וכבר נכפל זה הצווי פעמים רבות ולמדתם ועשיתם למען ילמדון, וכבר נתפזר הצווי והזרוז על מצוה זו במקומות רבים מן התלמוד, והנשים אין חייבות בה מאמרו ולמדתם אותם את בניכם אמרו בניכם ולא בנותיכם כמו שהתבאר בגמרא (קדושין ל"ו).

...ולמה נצטוה לדבר עם הנשים תחילה, מפני שהן שולחות בניהן לבית הספר, ומשימות עיניהן עליהם שיתעסקו בתורה ומרחמות עליהם בבואם מבית הספר, ומושכות לבם בדברים טובים כדי שיהיו חפצים בתורה, ושומרות אותם שלא יבטלו מהתורה, ומלמדין אותם יראת חטא בילדותם, שנאמר (משלי כ"ב ו') "חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה", ונמצא לפי זה הנשים הצנועות מסבבות התורה והיראה.

שמע בני מוסר וגו', תורת אמך - כי האשה חכמה מורה הדרך הישרה לבנה, כבת שבע שהיא יסרה למואל ומלת אל לשון פיוס, מן המענה ומהם אלקום עמו אל מות.

אשה שלמדה תורה יש לה שכר אבל לא כשכר האיש מפני שאינה מצווה ועושה ואע"פ שיש לה שכר צוו חז"ל שלא ילמד אדם את בתו תורה מפני שרוב הנשים אין דעתן מכוונת להתלמד ומוציאות דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן אמרו חכמים כל המלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תיפלות (פי' דבר עבירה) בד"א תורה שבע"פ אבל תורה שבכתב לא ילמד אותה לכתחלה ואם מלמדה אינו כמלמד' תיפלות (רמב"ם וסמ"ג ולא כמקצת ספרי הטור) : הגה ומ"מ חייבת האשה ללמוד דינים השייכים לאשה (אגור בשם סמ"ג) ואשה אינה חייבת ללמד את בנה תורה ומ"מ אם עוזרת לבנה או לבעלה שיעסקו בתורה חולקת שכר בהדייהו (הגהות מיי' פ"א דת"ת וסמ"ג):

A woman who studied Torah receives a reward, but not like that of a man, because she is not obligated yet performs the commandment. And even though she earns a reward, our rabbis have commanded that one should not teach his daughter Torah, because the majority of women are not intellectual prepared to be taught, and remove words of Torah to words of emptiness due to their intellectual limitations. The rabbis said: One who teaches his daughter Torah is as if he taught her frivolity. When is this stated? In regard to the oral Torah. However, in regard to the written Torah one should preferably not teach her, but if he did so it is not comparable to frivolity. Rema: Nonetheless, a woman is obligated to study laws that are relevant to her. And a woman is not obligated to teach her son Torah. Nonetheless, if she assists her son or husband to study Torah, she receives reward along with them.

אשה אינה מצווה בתלמוד תורה. ואף על פי שיש לה שכר – צוו חכמינו ז"ל (סוטה כ א) לבלי ללמד לבתו תורה. במה דברים אמורים? בתורה שבעל פה. אבל בתורה שבכתב – לא ילמד אותה לכתחילה, ואם מלמדה – אינו כמלמדה תפלות. כן כתבו הרמב"ם והשולחן ערוך.

כתב הרמב"ם ז"ל אשה שלמדה תורה יש לה שכר אבל לא כשכר האיש וכו' עד אינו אלא כמלמדה תפלות בפ"ב מהל' ת"ת. ומ"ש יש לה שכר אבל לא כשכר האיש בפ' היה נוטל (סוטה כא:) אהא דתנן אם יש זכות תולה לה אמרינן בגמרא זכות דמאי אילימא זכות דתורה הא אינה מצווה ועושה היא ופירש"י דכיון דאינה מצוה אין שכרה גדול כמצווה ועושה. ומ"ש וכל העושה דבר שאינו מצווה עליו אין שכרו כשכר המצווה ועושה מימרא דר' חנינא בפ"ק דקידושין [לא.] ובריש ע"ז [דף ג.] וכתבו התוס' שהטעם מפני שהמצווה דואג תמיד לבטל יצרו ולקיים מצות בוראו: ומ"ש ואע"פ שיש לה שכר צוו חכמים שלא ילמד אדם את בתו תורה וכו' במתני' פרק היה נוטל (סוטה כ.) פלוגתא דבן עזאי ור' אליעזר ופסק כרבי אליעזר: ומ"ש בד"א בתורה שבכתב אבל בתורה שבע"פ וכו' טעות סופר יש כאן כי בספרי הרמב"ם כתוב בהיפך בד"א בתורה שבעל פה אבל בתורה שבכתב וכו' וכן מוכיחים הדברים פ"ד מהל' ת"ת להרמב"ם אין מלמדין תורה אלא לתלמיד הגון וכו' עד וקדושת בית המדרש חמורה מקדושת בית הכנסת הכל בפ"ד:

ועל דבר שאלתכם בנשים הלומדות ומדריכות כלות קודם חופתן ופעמים רבות עומדות לשאלות לפניהם

נשים בתפלה והזכרת דברים שבקדושה בימי נדותן ולימוד תורה להן

סימן ט בדין לימוד תורה לנשים ב״ה. מוצש״ק אור ליום א׳ כ״א אד״ב תשכ״ז.

בתוספתא לא כתוב שמלמדין אותן לקרות בתורה וכו׳, אלא כתוב בלשון ״ומותרין לקרות׳׳, והיינו מעצמן

נשים פטורות מתלמוד תורה, אך כל זה ממצות לימוד התורה כמצוה בפני עצמה (הקיום הראשון) ואילו במצות לימוד התורה כדי לבוא לידי מעשה גם נשים חייבות. בהתאם לכך מברכות הנשים ברכות התורה שכן חייבות במצות לימוד המביא לידי מעשה (עיין באו"ח סי' מ"ז במג"א אות י"ד ובס' בית הלוי). חז"ל אמרו (חגיגה דף ג) שאנשים באין ללמוד נשים באות לשמוע. ונראה שר"ל דאנשים באו ללמוד תורה לשם לימוד גופא ונשים באו ללמוד כדי לעשות. אמנם מצוה זו של לימוד כדי לעשות אינו הכשר מצוה בעלמא אלא ממצוות תלמוד תורה ונשים כלולות במצוה זו של לימוד התורה.