Shabbat as Nourishment for the Jewish Soul

בֵּינִ֗י וּבֵין֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל א֥וֹת הִ֖וא לְעֹלָ֑ם כִּי־שֵׁ֣שֶׁת יָמִ֗ים עָשָׂ֤ה יְהֹוָה֙ אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֔רֶץ וּבַיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י שָׁבַ֖ת וַיִּנָּפַֽשׁ׃ {ס}

it shall be a sign for all time between Me and the people of Israel. For in six days GOD made heaven and earth, [before] ceasing from work and being refreshed on the seventh day.

זָכ֛וֹר֩ אֶת־י֥֨וֹם הַשַּׁבָּ֖֜ת לְקַדְּשֽׁ֗וֹ׃ כִּ֣י שֵֽׁשֶׁת־יָמִים֩ עָשָׂ֨ה יְהֹוָ֜ה אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֗רֶץ אֶת־הַיָּם֙ וְאֶת־כׇּל־אֲשֶׁר־בָּ֔ם וַיָּ֖נַח בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֑י עַל־כֵּ֗ן בֵּרַ֧ךְ יְהֹוָ֛ה אֶת־י֥וֹם הַשַּׁבָּ֖ת וַֽיְקַדְּשֵֽׁהוּ׃ {ס}

Remember the sabbath day and keep it holy. For in six days GOD made heaven and earth and sea—and all that is in them—and then rested on the seventh day; therefore GOD blessed the sabbath day and hallowed it.

מִזְמ֥וֹר שִׁ֗יר לְי֣וֹם הַשַּׁבָּֽת׃ צַ֭דִּיק כַּתָּמָ֣ר יִפְרָ֑ח כְּאֶ֖רֶז בַּלְּבָנ֣וֹן יִשְׂגֶּֽה׃ שְׁ֭תוּלִים בְּבֵ֣ית יְהֹוָ֑ה בְּחַצְר֖וֹת אֱלֹהֵ֣ינוּ יַפְרִֽיחוּ׃ ע֭וֹד יְנוּב֣וּן בְּשֵׂיבָ֑ה דְּשֵׁנִ֖ים וְֽרַעֲנַנִּ֣ים יִהְיֽוּ׃

A psalm. A song; for the sabbath day. The righteous bloom like a date-palm; they thrive like a cedar in Lebanon; planted in the house of GOD, they flourish in the courts of our God. In old age they still produce fruit; they are full of sap and freshness—

אִי הָכִי, לָא לִעַנְשׁוּ גּוֹיִם עֲלַהּ? שַׁבָּת — אוֹדוֹעֵי אוֹדְעִינְהוּ, מַתַּן שְׂכָרָהּ — לָא אוֹדְעִינְהוּ. וְאִי בָּעֵית אֵימָא: מַתַּן שְׂכָרָהּ נָמֵי אוֹדְעִינְהוּ, נְשָׁמָה יְתֵירָה — לָא אוֹדְעִינְהוּ. דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: נְשָׁמָה יְתֵירָה נוֹתֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּאָדָם עֶרֶב שַׁבָּת, וּלְמוֹצָאֵי שַׁבָּת נוֹטְלִין אוֹתָהּ הֵימֶנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ״, כֵּיוָן שֶׁשָּׁבַת וַוי אָבְדָה נֶפֶשׁ.

The Gemara challenges: If it is so that it was given in secret so that not everyone knew about it, the gentiles should not be punished for not wanting to accept it; they are liable to receive punishment for refusing to accept the other mitzvot of the Torah. The Gemara answers: The Holy One, Blessed be He, did inform them of the concept of Shabbat, but He did not inform them of the reward for the fulfillment of the mitzva. And if you wish, say instead that He also informed the gentiles of its reward, but about the idea of the additional soul given to each person on Shabbat He did not inform them. As Rabbi Shimon ben Lakish said: The Holy One, Blessed be He, gives a person an additional soul on Shabbat eve, and at the conclusion of Shabbat removes it from him, as it is stated: “He ceased from work and was refreshed [vayinafash]” (Exodus 31:17). Rabbi Shimon ben Lakish expounds the verse as follows: Since he ceased from work, and now Shabbat has concluded and his additional soul is removed from him, woe [vai] for the additional soul [nefesh] that is lost.

כי ממקור בינה קורצת. וממעין חכמה לקחת. וממקום קדוש הובאת. ומעיר גבורים הוצאת. מאת יי מן השמים:

עַל כֵּן תִּמְצָא מַאַמְרֵי חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה רַבִּים כֻּלָּם בְּסִגְנוֹן אֶחָד מְדַמִּים הָעוֹלָם הַזֶּה לִמְקוֹם וּזְמַן הַהֲכָנָה, וְהָעוֹלָם הַבָּא לִמְקוֹם הַמְּנוּחָה וַאֲכִילַת הַמּוּכָן כְּבָר, וְהוּא מָה שֶׁאָמְרוּ, הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לִפְרוֹזְדוֹר, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם וּמָחָר לְקַבֵּל שְׂכָרָם (ע"ז ב). מִי שֶׁטָּרַח בְּעֶרֶב שַׁבָּת, יֹאכַל בְּשַׁבָּת.

Hence, you will find many statements of our sages, of blessed memory, all along similar lines, comparing this world to a place and time of preparation while the next world is compared to a place of rest and eating what has already been prepared. For instance they said: "this world is like a corridor" (Avos 4:16), as I wrote earlier; "today for their performance and tomorrow [for receiving their reward]..." (Avodah Zara 3a); "He who toiled on Friday will eat on the Sabbath" (Kohelet Raba 1:15); "this world is like the shore and the next world like the sea", and many other statements along the same lines. Indeed, you can see that no rational person can possibly believe that the purpose of man's creation is for his existence in this world.

כלל הדבר כי העושה הטוב לנמצאים אוכל פירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב, וזה כי דבר אשר הוא טוב לבריות הנה טובתו כפולה שהוא טוב לשמים וטוב לבריות, ואין זה כמו מצות ציצית וסוכה ולולב שאין נראה בהם הטוב בעוה"ז לכך אין לומר עליהם אוכל פירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב, אבל כיבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום ותלמוד תורה הדבר הזה טוב בעוה"ז ומפני הטוב הזה אשר נראה בהם שייך בהם אוכל פירותיהם בעוה"ז ולמה דומה למצוה עצמה שהמצוה היא רצון הבורא וזה עיקר המצוה לעשות רצון הבורא, וגם מן המצוה הזאת נמשך הטוב לבריות וזהו כמו פירות שעושה המצוה פירות, וכך איתא בהדיא בפרק קמא דקידושין (מ', א') כמו שבארנו למעלה בנתיב גמילות חסדים:

בית שמאי סבירא להו לברך [ש]ברא מאור האש, ובית הלל סבירא להו בורא מאורי האש. וכבר באו בארוכה ענינים אלו למעלה בהקדמת תולדות אדם (עי' בד"ה ואציג משל, ועוד).

And there is survival to the story of Creation with this; so they are perpetual and do not end. And it has already been explained that the whole story of Creation was subsumed in fire; and that is, "A perpetual fire shall be kept burning on the altar." That is to say, the fire causes the continuation of the survival of existence; on account of their doing the service of God, may He be blessed, which causes the survival of existence that came about through fire.

ומפרש אחר כך ששת ימים תעשה מלאכה ויום השביעי שבת וגו', כי נודע מ"ש בזוהר הת"ח נק' שבת, והמוני עם נקראו ימי המעשה, וכמו שהאדם מכין בימי החול שיהי' לו מה לאכול בשבת יום שביתת מלאכה, כך ששת ימים תעשה מלאכה, כדי שיפרנסו להת"ח שיה[י]' השביעי שבת לה' וק"ל. ויש קישור וחבור לימי המעשה עם יום השבת מה שאין כן זה בלא זה אי אפשר, כך אין תקנה להמוני עם בלי הת"ח, שעכ"פ (יחזוק) [יחזיק] בידם, ואצ"ל אם מבזה אותו, שאין רפואה למכתו מטעם זה, כאשר זכרתי במ"א וק"ל.