Discover
Yamim Tovimימים טובים

Asking a Non-Jew to Turn On an Oven on Yom Tov

Jewish law addresses whether a non-Jew may perform prohibited labor on behalf of a Jew during Yom Tov, with particular attention to fire-related activities and food preparation. The sources examine the distinction between melakhah that serves food preparation and other prohibited work, and clarify the practical limits of delegating such tasks to non-Jews.

לא אמרינן מתוך שהותרה הוצאה לצורך אכילה הותרה שלא לצורך

31 sources · 29 verified

Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.

What the sources say

The foundational Talmudic principle is that since carrying and kindling were permitted on Yom Tov for food preparation, they may extend to related needs — but the Gemara in Beitzah 12b is clear that this leniency reflects only Beit Hillel's position, and even according to Beit Hillel the relaxation applies to the melacha of kindling in its food-preparation dimension, not to producing new fire for purposes entirely unrelated to eating.

Instructing a non-Jew to perform a melacha prohibited by Torah law remains forbidden on Yom Tov no less than on Shabbat; the Arukh HaShulchan (OC 518:9) states explicitly that just as cooking for a non-Jew or for a weekday purpose is forbidden on Yom Tov, so is any other melacha performed on a non-Jew's behalf, and he adds that this principle operates even from the first day of Yom Tov to the second — including the two days of Rosh HaShana — for purposes of leniency.

At the same time, the Rambam (Mishneh Torah, Shabbat 6:9) establishes that a Jew may instruct a non-Jew to perform an act that is forbidden only rabbinically — a shvut — when there is some element of illness, pressing need, or a mitzvah, and the Rambam (Mishneh Torah, Shabbat 6:10) illustrates this with concrete cases where the non-Jew's action facilitates a mitzvah.

Building on this, the Mishnah Berurah (518:12–13) rules that where the streets in the place of the questioner have the status of a karmelit rather than a full public domain, asking a non-Jew to carry or perform a rabbinically forbidden act becomes a shvut de-shvut — a double rabbinical indirection — which is permitted in a place of need, and he cites this principle as operative for Rosh HaShana conditions.

The specific act of a non-Jew turning on a fire or oven on Yom Tov is addressed practically: the Kitzur Shulchan Arukh (98:29) states that kindling for house-warming that would be forbidden for a Jew is permitted when done by a non-Jew, and the Rema in Shulchan Arukh OC 502:1 notes that covering a fire is permitted only for the needs of the first day of Yom Tov, not the second — indicating that cross-day preparations raise their own layer of concern.

The status of the second day itself matters for this question: the Gemara in Shabbat 139b draws a distinction showing that the second day of Yom Tov in the Diaspora, including the second day of Rosh HaShana, carries genuine Yom Tov sanctity (hence gentiles attend to burial on the first day, Jews may do so on the second), and the Mishnah Berurah (502:11) accordingly rules that one may not prepare or arrange things on the first day of Yom Tov in order to benefit the second day, since one does not burden one Yom Tov for the sake of the other.

B'Mareh HaBazak (VII:56) addresses the precise scenario of someone who relies on the opinions permitting a non-Jew to kindle on Yom Tov on grounds of shvut de-shvut in a place of mitzvah, and rules that this permission extends only to a genuine mitzvah need — something central to the Yom Tov meal — and that a peripheral addition such as tea, where hot food is already available, does not qualify as a mitzvah context sufficient to invoke the leniency.

Minchas Yitzchak (4:99) examines whether producing or obtaining fire on Yom Tov through various means — including through a non-Jew — may be permitted, analyzing the disagreement among the Rishonim as to whether the prohibition on creating fire on Yom Tov stems from the category of preparatory acts that could have been done beforehand or from the concept of actively generating something new (molid), with the Acharonim divided on the practical implications.

Tzitz Eliezer (1:20) discusses the prohibition on creating fire on Yom Tov along the lines of the Rambam's reasoning — that the actor actively generates (molid) the fire rather than merely using one already in existence — and considers how that prohibition interacts with whether one may use fire after it has been created and whether modern heat sources follow analogous rules.

Responsa on this question

B'Mareh HaBazak Volume VII 55 (B'Mareh HaBazak Volume VII 55:3) — B'Mareh HaBazak Volume VII 55:3 rules that one may ask a non-Jew to turn off an oven on Yom Tov after the fact (b'dieved) in order to prevent danger from leaving it lit unattended, avoid discomfort from heat, prevent significant loss from wasted electricity or gas, or ensure that people will not refrain from initially cooking on Yom Tov in a way that would harm the holiday meals.

B'Mareh HaBazak Volume VI 58 (B'Mareh HaBazak Volume VI 58:4) — B'Mareh HaBazak Volume VI 58:4 rules that if it is impossible to avoid cooking for non-Jews on the second day of Rosh Hashana through a non-Jewish cook, and there is concern that refusing to do so will cause desecration of God's name and conflict, then one may tell the non-Jew to cook for the non-Jew.

Source 1 · Chazal
Verified

Beitzah 12b

ביצה י״ב ב — ד"ה אֲמַר לֵיהּ

Beitzah 12b:2

Rabbi Yohanan rejects a baraita prohibiting kindling and cooking on a Festival as not consistent with halakha, explaining that according to Beit Hillel's principle—that if an action is permitted for food preparation purposes on a Festival it is also permitted for other purposes—kindling cannot be included among prohibited labors on a Festival.

אֲמַר לֵיהּ: פּוֹק תְּנִי לְבָרָא, הַבְעָרָה וּבִשּׁוּל אֵינָהּ מִשְׁנָה. וְאִם תִּמְצָא לוֹמַר מִשְׁנָה — בֵּית שַׁמַּאי הִיא, דְּאָמְרִי: לָא אָמְרִינַן מִתּוֹךְ שֶׁהוּתְּרָה הוֹצָאָה לְצוֹרֶךְ הוּתְּרָה נָמֵי שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ. הָכָא נָמֵי, לָא אָמְרִינַן: מִתּוֹךְ שֶׁהוּתְּרָה הַבְעָרָה לְצוֹרֶךְ, הוּתְּרָה נָמֵי שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ. דְּאִי בֵּית הִלֵּל — כֵּיוָן דְּאָמְרִי מִתּוֹךְ שֶׁהוּתְּרָה הוֹצָאָה לְצוֹרֶךְ הוּתְּרָה נָמֵי שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ, הָכָא נָמֵי: מִתּוֹךְ שֶׁהוּתְּרָה הַבְעָרָה לְצוֹרֶךְ — הוּתְּרָה נָמֵי שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ.

Rabbi Yoḥanan said to that tanna: Leave and teach it outside, i.e., this baraita is not fit for discussion in the study hall. The opinion that there is a prohibition against kindling and cooking on a Festival is not a mishna worthy of serious consideration. And if you say that it is a mishna rather than an error, this statement is still not in accordance with the halakha, as it is following the opinion of Beit Shammai, who say: We do not say: Since carrying out was permitted on a Festival for the purposes of food preparation, it was also permitted when performed not for these purposes. Here, too, we do not say: Since kindling was permitted on a Festival for the purposes of food preparation, it was also permitted when performed not for these purposes. The Gemara explains why the baraita cannot be attributed to Beit Hillel. If one were to suggest that this baraita follows the opinion of Beit Hillel, this cannot be the case, as they say: Since carrying out was permitted for the purposes of food preparation, it was also permitted when performed not for these purposes. Here, too, since kindling was permitted for the purposes of food preparation, it was also permitted when performed not for these purposes. Therefore, according to the opinion of Beit Hillel, kindling cannot be included amongst those prohibitions for which one is liable on a Festival.

Full text on Sefaria ↗
Source 2 · Chazal
Verified

Beitzah 21b

ביצה כ״א ב — ד"ה וּפְלִיגָא דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי

Beitzah 21b:6

Discusses inviting a non-Jew on Yom Tov and the limits of preparing food for non-Jews, illuminating the boundaries of Yom Tov food-related activity and rabbinic restrictions.

וּפְלִיגָא דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מְזַמְּנִין אֶת הַגּוֹי בְּשַׁבָּת, וְאֵין מְזַמְּנִין אֶת הַגּוֹי בְּיוֹם טוֹב, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַרְבֶּה בִּשְׁבִילוֹ. אַדְבְּרֵיהּ רָבָא לְמָר שְׁמוּאֵל, וּדְרַשׁ: מְזַמְּנִין אֶת הַגּוֹי בְּשַׁבָּת, וְאֵין מְזַמְּנִין אֶת הַגּוֹי בְּיוֹם טוֹב, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַרְבֶּה בִּשְׁבִילוֹ. מָרִימָר וּמַר זוּטְרָא, כִּי הֲוָה מִקְּלַע לְהוּ גּוֹי בְּיוֹם טוֹב, אָמְרִי לֵיהּ: אִי נִיחָא לָךְ בְּמַאי דִּטְרִיחָא לַן מוּטָב, וְאִי לָא — טִרְחָא יַתִּירָא אַדַּעְתָּא דִּידָךְ לָא טָרְחִינַן.

The Gemara comments: And the ruling of Rav Huna that one is permitted to bake for gentiles on a Festival if they allow a Jew to eat of the bread differs from the opinion of Rabbi Yehoshua ben Levi. As Rabbi Yehoshua ben Levi said: One may invite a gentile for a meal on Shabbat, as he will certainly not cook for him on Shabbat, and it is permitted to give a gentile food that was prepared the day before. But one may not invite a gentile for a meal on a Festival; this is prohibited as a preventive measure lest he come to cook more for the gentile’s sake. This indicates that Rabbi Yehoshua ben Levi holds that one may not prepare more for a gentile, even if the meal is primarily meant for Jews. In summary of this halakha, the Gemara states that Rava authorized the Sage Mar Shmuel, from the house of the Exilarch, to deliver a public lecture, and the latter taught: One may invite a gentile for a meal on Shabbat, but one may not invite a gentile for a meal on a Festival as a preventive measure, lest he come to cook more for his sake. It is related about Mareimar and Mar Zutra that when a gentile would happen to come to their house on a Festival, they would say to him: If you are satisfied with the food that we have prepared for ourselves, good; and if not, we will not go to any extra trouble on your account.

Full text on Sefaria ↗
Source 3 · Chazal
Verified

Beitzah 34a

ביצה ל״ד א — ד"ה תָּנוּ רַבָּנַן

Beitzah 34a:8

The passage discusses what work may and may not be done with ovens and stoves on a Festival: new ovens may be carried in a courtyard, but one may not anoint, rub, or cool them to harden them—unless doing so is for the sake of baking on the Festival itself, which is permitted; one may kindle fire and bake in a large baker's oven and heat water in a large urn, but not bake in a new baker's oven lest it crack from the heat.

תָּנוּ רַבָּנַן: תַּנּוּר וְכִירַיִם חֲדָשִׁים — הֲרֵי הֵן כְּכׇל הַכֵּלִים הַנִּטָּלִין בֶּחָצֵר. אֲבָל אֵין סָכִין אוֹתָם שֶׁמֶן, וְאֵין טָשִׁין אוֹתָן בְּמַטְלִית, וְאֵין מְפִיגִין אוֹתָן בְּצוֹנֵן כְּדֵי לְחׇסְמָן, וְאִם בִּשְׁבִיל לֶאֱפוֹת — הֲרֵי זֶה מוּתָּר. וְאֵין גּוֹזְזִין אֶת הַיָּרָק בַּתִּסְפּוֹרֶת שֶׁלּוֹ. אֲבָל מְתַקְּנִין אֶת הַקּוּנְדָּס וְאֶת הָעַכָּבִיּוֹת, וּמַסִּיקִין וְאוֹפִין בְּפוּרְנִי, וּמְחַמִּין חַמִּין בְּאַנְטִיכִי, וְאֵין אוֹפִין בְּפוּרְנִי חֲדָשָׁה שֶׁמָּא תִּפָּחֵת.

§ The Sages taught in the Tosefta: New ovens and stoves are similar to all vessels that may be carried in a courtyard on a Festival, as one can place items on them. However, one may not anoint them with oil, nor rub them with a rag, nor cool them with cold liquids to harden them, as all these actions are considered preparing the vessel for use, which may not be done on a Festival. And if one did so in order to bake in the oven on the Festival itself, this is permitted. Similarly, one may not trim the top of the leaves connected to the vegetable with its special shears, but one may prepare kundas and akaviyot, bitter vegetables that can be eaten only after extensive cooking, although this involves great effort. And one may kindle fire and bake in a large baker’s oven [purnei], and one may heat water in an antikhi, a kind of large urn, but one may not bake in a new baker’s oven lest it break. If the oven cracks when heated because it was not properly made, one will have performed unnecessary work on a Festival.

Full text on Sefaria ↗
Source 4 · Chazal
Verified

Shabbat 139b

שבת קל״ט ב — ד"ה וְאָמַר רָבָא

Shabbat 139b:2

Rava states that gentiles may attend to burial on the first day of a Festival while Jews may do so on the second day—including the second day of Rosh HaShana, which is treated leniently for burial purposes despite the two days of Rosh HaShana being considered one continuous day in other respects (such as regarding an egg laid on the first day, whose use is prohibited on the second day).

וְאָמַר רָבָא: מֵת בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן יִתְעַסְּקוּ בּוֹ עַמְמִין, בְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי — יִתְעַסְּקוּ בּוֹ יִשְׂרָאֵל, וַאֲפִילּוּ בְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּבֵיצָה. לְפִי שֶׁאֵינָן בְּנֵי תוֹרָה.

And likewise, Rava said: If a person died on the first day of a Festival, gentiles may attend to his burial; on the second day of a Festival observed in the Diaspora, Jews may attend to his burial. And this is the halakha even on the second day of the festival of Rosh HaShana, which is not so with regard to an egg. With regard to an egg laid on the Festival, the two days of Rosh HaShana are considered one long day that cannot be disconnected. Therefore, in contrast to other two-day Festivals in the Diaspora, use of an egg laid on the first day of Rosh HaShana is prohibited on the second day. However, in deference to the dead, the Sages were lenient with regard to burial on the second day of Rosh HaShana. Why then did Rav Menashya prohibit the inhabitants of Bashkar from attending to the burial on a Festival? The Gemara answers: Because they were not well versed in Torah.

Full text on Sefaria ↗
Source 5 · Chazal
Verified

Keritot 9a

כריתות ט׳ א — ד"ה וְאִיכָּא דְמַתְנֵי לַהּ עַל הָדָא

Keritot 9a:12

A baraita disputes the permissible scope of labor a ger toshav (a non-Jew observing the Noahide laws) may perform on Shabbat for himself: the first opinion permits labor only for significant loss (as a Jew may do on Chol HaMoed), Rabbi Akiva permits it only for food preparation (as on Yom Tov), Rabbi Yosei permits weekday-level labor, and Rabbi Shimon permits full weekday labor for both a ger toshav and resident slaves, with Rav Adda bar Ahava ruling according to Rabbi Shimon's view.

וְאִיכָּא דְמַתְנֵי לַהּ עַל הָדָא, דְּתָנוּ רַבָּנַן: גֵּר תּוֹשָׁב מוּתָּר לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּשַׁבָּת לְעַצְמוֹ כְּיִשְׂרָאֵל בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: כְּיִשְׂרָאֵל בְּיוֹם טוֹב. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: גֵּר תּוֹשָׁב עוֹשֶׂה בַּשַּׁבָּת לְעַצְמוֹ כְּיִשְׂרָאֵל בַּחוֹל. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֶחָד גֵּר תּוֹשָׁב וְאֶחָד עֶבֶד וְאָמָה הַתּוֹשָׁבִים עוֹשִׂין מְלָאכָה בַּשַּׁבָּת לְעַצְמָן כְּיִשְׂרָאֵל בַּחוֹל.

The Gemara comments: And there are those who teach this statement of Rav Adda bar Ahava with regard to this case, as the Sages taught in a baraita: A gentile who resides in Eretz Yisrael and observes the seven Noahide mitzvot [ger toshav] is permitted to perform labor on Shabbat for himself in the same manner that a Jew is permitted to perform labor on the intermediate days of a Festival, i.e., only for matters that, if unattended, will result in significant loss. The baraita continues: Rabbi Akiva says: A ger toshav may perform labor on Shabbat in the same manner that a Jew is permitted to perform labor on a Festival, i.e., only for the purpose of preparing food. Rabbi Yosei says: A ger toshav may perform labor on Shabbat for himself in the same manner that a Jew is permitted to perform labor on a weekday. Rabbi Shimon says: Both a ger toshav and a resident male or female slave may perform labor on Shabbat for themselves in the same manner that a Jew may perform labor on a weekday. According to this tradition, it is in relation to this baraita that Rav Adda bar Ahava said that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon.

Full text on Sefaria ↗
Source 6 · Chazal
Verified

Jerusalem Talmud Challah 3:4

תלמוד ירושלמי, חלה יז א, וראה שם עוד

Jerusalem Talmud Challah 3:4

If a non-Jew gives dough to a Jew to make, the Jew is exempt from the obligation of separating challah; if given as a gift before kneading it is obligated, and after kneading it is exempt, and when a Jew and non-Jew make dough together, if the Jew's portion is not sufficient for the measure of challah the dough is exempt from challah; regarding a convert who had dough before conversion, if it was made before he converted he is exempt, but after conversion he is obligated, and if it is uncertain whether it was made before or after conversion he is obligated but no fine applies; Rabbi Akiva says all matters follow the final kneading in the oven.

משנה: נָכְרִי שֶׁנָּתַן לְיִשְׂרָאֵל עִיסָּה לַעֲשׂוֹת לוֹ פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה. נְתָנָהּ לוֹ מַתָּנָה עַד שֶׁלֹּא גִילְגֵּל חַיֶיבֶת. וּמִשֶּׁגִּילְגֵּל פְטוּרָה. הָעוֹשֶׂה עִיסָּה עִם הַנָּכְרִי אִם אֵין בְּשֶׁל יִשְׂרָאֵל כְּשִׁיעוּר חַלָּה פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה. גֵּר שֶׁנִּתְגַּיַיר וְהָיְתָה לוֹ עִיסָּה אִם נַעֲשִׂית עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּיַיר פָּטוּר. וּמִשֶּׁנִּתְגַּיַיר חַיָיב. וְאִם סָפֵק חַיָיב וְאֵין חַיָיבִין עָלֶיהָ חוֹמֶשׁ. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַקְּרִימָה בַתַּנּוּר.

Full text on Sefaria ↗
Source 7 · Rishonim
Verified

Mishneh Torah, Sabbath 6:10

משנה תורה, שבת פרק א א והלאה פרק ו, וראה שם עוד ושאר הפרקים

Mishneh Torah, Sabbath 6:10

A Jew may not ask a non-Jew on Shabbat to perform melachot on the Jew's behalf, such as climbing a tree or sailing on water to bring a shofar or circumcision knife, or bringing hot water from one courtyard to another (where there is no eruv) to bathe a child or one who is suffering—and all similar cases.

כֵּיצַד. אוֹמֵר יִשְׂרָאֵל לְנָכְרִי בְּשַׁבָּת לַעֲלוֹת בָּאִילָן אוֹ לָשׁוּט עַל פְּנֵי הַמַּיִם כְּדֵי לְהָבִיא לוֹ שׁוֹפָר. אוֹ סַכִּין לְמִילָה. אוֹ מֵבִיא לוֹ מֵחָצֵר לְחָצֵר שֶׁאֵין עֵרוּב בֵּינֵיהֶן מַיִם חַמִּין לְהַרְחִיץ בָּהֶם קָטָן וּמִצְטַעֵר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

Full text on Sefaria ↗
Source 8 · Rishonim
Verified

Mishneh Torah, Sabbath 6:9

משנה תורה, הלכות שבת ו׳:ט׳

Mishneh Torah, Sabbath 6:9

States the general prohibition of instructing a non-Jew to perform prohibited labor on behalf of a Jew; the principle is relevant even though the practical Yom Tov rules are discussed in the later codes.

דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְלָאכָה וְאֵין אָסוּר לַעֲשׂוֹתוֹ בְּשַׁבָּת אֶלָּא מִשּׁוּם שְׁבוּת מֻתָּר לְיִשְׂרָאֵל לוֹמַר לְנָכְרִי לַעֲשׂוֹתוֹ בְּשַׁבָּת. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה שָׁם מִקְצָת חֹלִי אוֹ יִהְיֶה צָרִיךְ לַדָּבָר צֹרֶךְ הַרְבֵּה אוֹ מִפְּנֵי מִצְוָה:

A Jew is permitted to instruct a gentile to perform an activity that is not a [forbidden] labor and is prohibited from being performed on the Sabbath only as a sh'vut.[This leniency applies] provided that this is necessary because of a minor infirmity, a very pressing matter, or a mitzvah.

Full text on Sefaria ↗
Source 9 · Rishonim
Verified

Rif Shabbat 46a:3

תלמוד בבלי, שבת יא א קכב א, וראה שם עוד

Rif Shabbat 46a:3

A non-Jew who kindles a lamp may have its light used by an Israelite only if the lamp was not lit for the Israelite's benefit; the passage illustrates through a bathhouse example that when non-Jews are the majority in a city, an Israelite may use a bath heated on Shabbat immediately, but when Israelites are the majority, one must wait until the heating is complete—because the non-Jewish heaters would heat the water with the intention of serving the majority population.

מתני' נכרי שהדליק את הנר משתמש לאורו ישראל ואם בשביל ישראל אסור: תָּא שְׁמַע: עִיר שֶׁיִּשְׂרָאֵל וְגוֹיִם דָּרִין בְּתוֹכָהּ, וְהָיְתָה בָּהּ מֶרְחָץ הַמַּרְחֶצֶת בְּשַׁבָּת, אִם רוֹב גּוֹיִם — מוּתָּר לִרְחוֹץ בָּהּ מִיָּד. אִם רוֹב יִשְׂרָאֵל — יַמְתִּין בִּכְדֵי שֶׁיֵּחַמּוּ חַמִּין! הָתָם, כִּי מְחַמְּמִי — אַדַּעְתָּא דְרוּבָּא מְחַמְּמִי.

Full text on Sefaria ↗
Source 10 · Acharonim
Verified

Shulchan Arukh, Orach Chayim 518

שולחן ערוך, אורח חיים תקי״ח

Shulchan Arukh, Orach Chayim 518:1

Rules the laws of asking a non-Jew to perform melakhah on Yom Tov, including the distinctions between food preparation, other permitted needs, and prohibited activities. Turning on an oven generally involves prohibited ignition or electrical activation and cannot be assumed permitted merely because it is the second day.

דיני הוצאה מרשות לרשות בי"ט. ובו ט סעיפים: מתוך שהותרה הוצאה לצורך אכילה הותרה שלא לצורך כגון קטן ולולב וספר תורה וכלים: הגה הצריכים לו קצת או שמתיירא שלא יגנובו או שאר פסידא [הגהות סמ"ק ור' ירוחם] אבל אבנים וכיוצא בהן אסור: הגה ומותר לשחוק בכדור אפילו ברשות הרבים אף על גב שאינו אלא טיול בעלמא (תוס' ור' ירוחם) ואם הניח עירוב מותר לטלטל ולהוציא כל שיש לו תורת כלי אע"פ שאינן לצורך היום כלל [ר"ן פ"ב דביצה]:

Full text on Sefaria ↗

See also

Source 11 · Acharonim
Verified

Arukh HaShulchan, Orach Chaim 518

ערוך השולחן, אורח חיים תקי״ח — ד"ה אבנים וצרורות וכיוצא בהן – אסור

Arukh HaShulchan, Orach Chaim 518:9

One may not remove objects on a festival day for the purpose of a non-Jew, just as one may not cook or bake for a non-Jew; this prohibition applies even between one festival day and another on Rosh Hashana, where the festival days are not considered a single sanctity.

אבנים וצרורות וכיוצא בהן – אסור להוציאן ביום טוב, ולוקין עליהן. ואסורין גם בטלטול משום מוקצה. וכן אסור להוציא בשביל אינו יהודי שום דבר, וכן אסור להוציא לצורך חול; כמו שאסור לבשל לצורך אינו יהודי ולצורך חול – כמו כן הוצאה. ואסור מן התורה, ולוקין עליהן, דאף על גב דבמבשל אין לוקין מטעם "הואיל", ואי מיקלע ליה אורחים בהוצאה לא שייך זה. וכן בשביל בהמה אסור להוציא, ולוקה אם הוציא לרשות הרבים. וכן לכרמלית ולחצר שאינה מעורבת – אסור להוציא בשביל כל אלו. וכן מיום טוב ראשון לחבירו אפילו בראש השנה, דלקולא לא אמרינן קדושה אחת הן, כמו שכתבתי סימן תקג. אבל מיום טוב לשבת, כשהניח עירובי תבשילין – מותר להוציא, כמו שמותר לבשל ולאפות.

Full text on Sefaria ↗
Source 12 · Acharonim
Verified

Kitzur Shulchan Arukh 98

קיצור שלחן ערוך צ״ח — ד"ה אָסוּר לְהַסִּיק כְּדֵי לְחַמֵּם אֶת הַבַּיִת

Kitzur Shulchan Arukh 98:29

Provides a concise treatment of the relevant Yom Tov rules, including asking a non-Jew to perform work and the restrictions surrounding fire and cooking.

אָסוּר לְהַסִּיק כְּדֵי לְחַמֵּם אֶת הַבַּיִת, אֶלָּא אִם הַקֹּר גָּדוֹל, שֶׁהַמַּאֲכָלִים נִקְרָשִׁים, וַהֲוֵי צֹרֶךְ אֹכֶל נֶפֶשׁ. אֲבָל אִם אֵין הַקֹּר גָּדוֹל, אָסוּר. רַק עַל יְדֵי אֵינוֹ יְהוּדִי מֻתָּר.

It is forbidden to make a fire in order to heat the house, unless the cold is so severe that the food congeals; then it is considered as required for the preparation of food. But if the cold is not so severe, it is forbidden. If done by a non-Jew, it is permitted

Full text on Sefaria ↗
Source 13 · Acharonim
Verified

Shulchan Arukh, Orach Chayim 502

שולחן ערוך, אורח חיים תק״ב — ד"ה דיני האש ביום טוב

Shulchan Arukh, Orach Chayim 502:1

Addresses Yom Tov cooking and the use of fire, relevant to determining whether the requested oven operation itself is a permitted food-preparation act or a separate prohibited activation.

דיני האש ביום טוב. ובו ד סעיפים: אין מוציאין האש לא מן העצים ולא מן האבנים ולא מן העפר ולא מן המים ואין עושים פחמים ואין נופחין במפוח אלא בשפופרת ונהגו היתר במפוח של בעלי בתים ע"י שינוי להפכו מלמעלה למטה: הגה ומותר לכסות האש בכלי או בעפר מוכן אם אינו מכבהו ודוקא לצורך יום טוב ראשון אבל לצורך יום טוב שני אסור (מהרי"ל) : העושה מדור' בי"ט כשהוא עורך את העצים אינו מניח זה על זה עד שיסדר המערכה מפני שנראה כבונה אלא או שופך העצים בעירבוב או עורך בשינוי כיצד מניח עץ למעלה ומניח אחר תחתיו ואחר תחתיו עד שהוא מגיע לארץ וכן הקדרה אוחז אות' ומכניס האבנים תחתיה אבל לא יניחנה על גבי האבנים וכן המטה אוחז (הקרשים) למעלה ומכניס הרגלים תחתיהם אפילו ביצים לא יעמיד אותם שורה על גבי שורה עד שיעמדו כמו מגדל אלא ישנה ויתחיל מלמעלה למטה וכן כל כיוצא בזה צריך שינוי: הגה וכן שלחן שיש לו דפנות המגיעות לארץ (תוספות) צריך שנוי אבל מותר להושיב שלחן שלנו על רגליו ואין בזה משום בנין ויש אומרים דאפי' מגיע לארץ כל זמן שאינו צריך לאויר של תחתיו שרי: (טור)

Laws of fire on Yom Tov. 4 sections: One may not produce fire from wood, stones, earth, or water; one may not make charcoal; one may not blow with bellows but only with a tube — and the custom has been to permit using household bellows with a change by inverting it from top to bottom. Rema: It is permitted to cover a fire with a vessel or with prepared earth if one does not extinguish it, and specifically for the needs of the first day of Yom Tov — but for the needs of the second day it is forbidden. (Maharil) One who makes a bonfire on Yom Tov — when arranging the wood he does not place one piece on top of another until the arrangement is complete, since it appears like building; rather he either throws the wood in a jumbled manner or arranges it with a change. How so? He places a piece on top and then puts another beneath it and another beneath that until he reaches the ground. Similarly with a pot — he holds it and places the stones beneath it, but does not place it on top of the stones. Similarly with a bed — he holds the boards above and inserts the legs beneath them. Even eggs one should not stack row upon row like a tower, but should change and start from top to bottom. Similarly all such things require a change. Rema: Similarly a table with sides that reach the ground (Tosafot) requires a change. But it is permitted to set up our ordinary table on its legs and there is no concern of building. Some say that even if it reaches the ground, as long as one does not need the airspace beneath it, it is permitted. (Tur)

Full text on Sefaria ↗

See also

Source 14 · Acharonim
Verified

Mishnah Berurah 518

משנה ברורה תקי״ח — ד"ה {יב} שום דבר וכו' - ר"ל

Mishnah Berurah 518:12

Explains the parameters of אמירה לנכרי on Yom Tov and the special leniencies connected with food preparation, while emphasizing that ordinary prohibited melakhah may not simply be delegated to a non-Jew.

{יב} שום דבר וכו' - ר"ל אפילו של אוכל נפש דלא עדיפא מבישול דאסור גם כן לצורך עכו"ם כדאיתא לעיל בסימן תקי"ב: {יג} לשלוח לו וכו' - אף דאמירה לעכו"ם שבות במקום צורך כהאי גוונא סמכינן אפוסקים דר"ה שלנו כרמלית הוא והוי שבות דשבות במקום צורך ושרי וכמבואר בסימן שכ"ה ס"ב:

Full text on Sefaria ↗
Source 15 · Acharonim
Verified

Mishnah Berurah 502

משנה ברורה תק״ב — ד"ה {יא} לצורך יו"ט שני - כגון

Mishnah Berurah 502:11

Explains the permitted and prohibited dimensions of cooking and fire use on Yom Tov, including limitations that remain relevant when food is being prepared.

{יא} לצורך יו"ט שני - כגון ביו"ט ראשון בשחרית מכסה שיהא מוכן לערב בלילה אסור משום דאין להטריח מיו"ט א' לחבירו:

Full text on Sefaria ↗
Source 16 · Acharonim
Verified

Magen Avraham 518

מגן אברהם תקי״ח — ד"ה כ' ב"י סי' תצ"ה בשם המ"מ

Magen Avraham 518:1

Analyzes the scope of non-Jewish assistance on Yom Tov and the relevant food-preparation exceptions that later authorities apply to practical cases.

כ' ב"י סי' תצ"ה בשם המ"מ כיון שההוצאה היא באוכל נפש עצמו שמוציאין האוכל מרשות לרשות אמרי' בו מתוך כו' אבל שאר מלאכות אף על פי שהותרה לצורך אוכל נפש לא הותרו באוכל נפש עצמו אלא במכשירין לכן לא אמרינן מתוך והבערה אף על פי שגם הוא נעשית במכשירין שהרי אין הבערה באוכל עצמו אלא בעצים מ"מ כיון שכתבה התורה בהדיא לא תבערו אש ביום השבת מכלל דבי"ט שרי לכן אמרי' מתוך ועמ"ש סי' תק"א בשם הר"ן דמשמע דהבערה הוי כמו אוכל נפש עצמו ותימה דבפסחים דף ה' אמרי' דאסור לשרוף חמץ בי"ט דרחמנא אמר לא תעשה כל מלאכה ומצינו להבערה שהוא אב מלאכה וכו' ע"ש א"כ ש"מ אף על גב דלאו לא תבערו לא נאמר בי"ט מ"מ אסור מלאו דלא תעשה כל מלאכה וא"כ הדרא קושיא לדוכתה למה אמרי' בה מתוך וא"ל דזהו דוקא אליבא דמ"ד הבערה לחלק יצאת אבל למ"ד ללאו יצאת לא אסור בי"ט כמ"ש התוס' ולא אמרי' מתוך א"כ מאי קאמר התם ש"מ תלת ש"מ לחלק יצאת וש"מ לא אמרינן מתוך דהא חדא היא דהא בהא תלי' ועוד דדוחק לומר דב"ש וב"ה דפליגי במתוך פליגי בפלוגת' דר"י ור"נ אי ללאו יצאת או לחלק יצאת וצ"ע ואי' בגמ' דבבישול נמי אמרי' מתוך ומ"מ המבשל מי"ט לחול לוקה כיון שאין בו צורך כלל עמ"ש רסי' תקכ"ז וע' בס' כ"ה: קטן. אפי' לטייל (יש"ש הג"ח):

Full text on Sefaria ↗
Source 17 · Acharonim
Verified

Beit Yosef, Orach Chayim 518

בית יוסף, אורח חיים תקי״ח — ד"ה כל הוצאה שיש בה קצת צורך

Beit Yosef, Orach Chayim 518:1

Any carrying out on Yom Tov that serves even a partial need—whether for personal use or for a mitzvah purpose—is permitted if the primary purpose involves permitted categories like eating or honor of the festival, whereas carrying done solely for non-festival purposes (such as keys tied to one's belt without necessity) is forbidden, and this principle applies equally to items like keys to storage vessels that have some festival utility as to those for food.

כל הוצאה שיש בה קצת צורך אפי' אינה לצרכו אלא לצורך מצוה וכו' בפ"ק דביצה (יב.) תנן בש"א אין מוציאין לא את הקטן ולא את הלולב ולא את ס"ת לר"ה וב"ה מתירין וכתב הרא"ש פירש ר"ח קטן למולו לולב לצאת בו ס"ת לקרות בו דטעמא דב"ה דשרו מפרש בגמרא דמתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך ולא שרי במתוך אלא דבר שהוא לצורך קצת כגון הנך שהם לצורך מצוה ור"ת פירש דלאו דוקא למולו אלא ה"ה נמי אם צריך לילך לב"ה או לטייל בשמחת י"ט וא"א להניח את הקטן יחיד בבית יכול הוא להוציאו עמו וכן להוליך עמהם ספרים לב"ה ואף להחזירן דהתירו סופן משום תחלתן. גרסינן בירושלמי בש"א ולא את המפתח וב"ה מתירין א"ר אושעיא בר רב יצחק הדא דתימא במפתח של אוכלין אבל במפתח של כלים לא והא רבי אבהו יתיב ומתני ומפתחא דפלטרין בידיה פלפלין הו"ל בהדיה. בתשובת הגאונים כל הוצאה גבי צורך י"ט שמותרת משום אכילה דכוותיה מותר משום תכשיט משום כבוד י"ט אבל הוצאה שלא לצורך אכילה ושלא לצורך תכשיט כגון אותן שיוצאין עם המפתחות קשורות באיזוריהן שלא כדין הם עושים ואסור לעשות כן וכן פסק הלכה בשתי ישיבות עכ"ל הרא"ש וגם הר"ן כתב על הירושלמי דקאמר הדא דתימא במפתח של אוכלין אבל של כלים לא משמע דלאו דוקא אוכלין אלא ה"ה לכלים שיש בהם צורך ליום דמפתח של כלים דקאמר דלא היינו כלים שאין ליום צורך בהם עכ"ל וכך הם דברי רבינו וכתבו התוספות בשם ר"ח דלאו דוקא קטן למולו דה"ה שלא למולו דשרי גם טיול דהא אשכחן נמי דמשחקין בכדור שקורין פלוט"א בי"ט בר"ה אע"ג דליכא אלא טיול וכתב רבינו ירוחם וז"ל ור"ת כתב כי אפילו לטייל מותר להוציא כגון כדור שמשחקין בו וכיוצא בו וכן אם אדם צריך לילך לב"ה או לטייל ואינו יכול להניח הקטן יחידי שיכול להוציאו עמו וגם המרדכי כתב בפ"ק דביצה בשם ר"ת ור"ת שמותר להוציא הקטן לטייל שיש שם שמחת יום טוב:

Full text on Sefaria ↗

See also

Source 18 · Acharonim
Verified

Mishnah Berurah 514

משנה ברורה תקי״ד — ד"ה {כט} ושיורי שמן ופתילה וכו' -

Mishnah Berurah 514:29

Provides practical clarification about fire-related actions on Yom Tov, which is essential because modern ovens may involve ignition, electrical circuits, thermostats, or other melakhah.

{כט} ושיורי שמן ופתילה וכו' - ור"ל לאפוקי מדעת הפוסקים שס"ל דאם כבו בשבת אסור להדליקן אח"כ ביו"ט וכן אם כבו ביו"ט ראשון של ר"ה אסור להדליקן ביום שני קמ"ל דשרי ועיין לעיל בסוף סימן תק"א במ"ב מה שכתבנו בזה בשם האחרונים דלכתחלה טוב להחמיר. ועכ"פ יראה להדליק הפתילות מצד השני:

Full text on Sefaria ↗
Source 19 · Acharonim
Verified

Mishnah Berurah 583:8

משנה ברורה תקפ״ג

Mishnah Berurah 583:8

On the second day of Rosh Hashana when the first day falls on Shabbat, one goes to the river (instead of on the first day) because the river is outside the city and carrying objects like books would involve prohibited labor on Shabbat.

(ח) הנהר וכו' - ולומר תשוב תרחמנו וגו'. משום דאיתא במדרש שעבר אברהם אבינו עד צוארו במים כשהלך להקריבו ע"ג המזבח ואמר הושיעה כי באו מים עד נפש ואנו עושין זה זכר לעקידה. וטוב [לילך] למקום שיש בו דגים חיים לסימן שלא תשלוט בנו עין הרע ונפרה ונרבה כדגים. ובכתבים כתב נהר או באר וטוב שיהיה מחוץ לעיר. ויש לילך ביום א' אחר מנחה קודם שקיעת החמה ולומר פסוק מי אל כמוך וגו' עכ"ל. ובקצת מקומות ראיתי כשחל יום א' בשבת הולכין בשני לנהר. ואפשר מפני שהנהר חוץ לעיר ומשום הוצאה שנושאין ספרים וכדומה לכך הולכין ביום ב' [פמ"ג]:

Full text on Sefaria ↗

See also

Source 20 · Acharonim
Verified

Mishnah Berurah 583:3

משנה ברורה תקפ״ג

Mishnah Berurah 583:3

The apple is the primary component and one recites a blessing over it that exempts the honey; even if the apple is eaten after the bread blessing, one must still recite a blessing over it, and some have a custom to dip the bread in honey.

(ג) תפוח מתוק בדבש - והתפוח עיקר ומברך עליו ופוטר הדבש. ואף שאוכל התפוח אחר ברכת המוציא מ"מ צריך לברך עליו. ויש נוהגין לטבל המוציא בדבש:

Full text on Sefaria ↗

See also

Source 21 · Acharonim
Verified

Mishnah Berurah

משנה ברורה ש״מ — ד"ה (ג) וחייב על שתי שערות -

Mishnah Berurah 340:3

A woman who forgot to trim her fingernails before Shabbat and immersed in a mikveh on Shabbat eve may ask a non-Jew to trim them by hand as a matter of rabbinic (not Torah) prohibition, especially where a mitzvah is involved, and if a non-Jew is unavailable, one may have the non-Jew use a tool in a permitted manner, or in pressing circumstances one may gently scrape underneath the nail provided careful attention is paid that no dirt remains.

(ג) וחייב על שתי שערות - ושער אחד יש בו איסורא דאורייתא כמו כל חצי שיעור של כל האיסורים וכן הדין בכל מלאכות שבת לא בעינן בהו שיעור לענין איסור אלא לענין חיוב חטאת. ולענין נטילת צפרנים כתב הא"ר דאפילו על צפורן אחד חייב וכן מוכח לעיל בסימן שכ"ח סל"א. ואשה ששכחה ליטול הצפרנים מע"ש ואירע טבילתה בליל שבת מסיק המ"א שתאמר לעו"ג ליטול ביד דהוי שבות דשבות במקום מצוה ואם א"א ביד מותר על ידו אפילו בכלי ואם אין עו"ג נראה שיש לסמוך בשעת הדחק על הנקור שתנקר תחת הצפורן ובלבד שתעיין היטב שלא יהיה בו שום טינוף:

Full text on Sefaria ↗

See also

Source 22 · Modern
Verified

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 502:16

קיצור שלחן ערוך ילקוט יוסף, Orach Chaim תק״ב:ט״ז — ד"ה תנור חשמלי

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 502:16

An electric oven, though one may not ignite it on Yom Tov due to the prohibition against creating fire, may be operated on Yom Tov by means of a Shabbat timer set before Yom Tov for a specific time, and one may bake or cook in it, with the timer turning it off when finished; similarly, a food processor that one wishes to use on Yom Tov to chop carrots or potatoes by means of a Shabbat timer prepared before Yom Tov should be permitted, even though it makes noise.

תנור חשמלי, אף על פי שאין להדליק אותו ביום טוב, משום איסור מוליד אש, מותר להפעילו ביום טוב על ידי שעון שבת שנערך מערב יום טוב לשעה מסויימת, ולאפות או לבשל בו, ובסיום חפצו השעון מכבהו. וכן מיקסר שרוצה להפעילו ביום טוב לרסק גזר או תפוחי אדמה על ידי שעון שבת שמוכן מערב יום טוב, אף על פי שמשמיע קול, יש להתיר.

View on toratemetfreeware.com ↗
Source 23 · Modern
Verified

B'Mareh HaBazak Volume VII 56

שו"ת במראה הבזק חלק שביעי נ״ו — ד"ה שאלה

B'Mareh HaBazak Volume VII 56:3

One who follows the opinion permitting telling a non-Jew to light the oven on Yom Tov (on the basis of shvut d'shvut in place of a mitzvah) may only ask a non-Jew to kindle a new fire for purposes of a mitzvah, and items supplementary to the main meal rather than essential to it—such as tea—are generally not considered a mitzvah need.

שאלה: מי שנוהג לומר לגוי להדליק את התנור ביום טוב (משום שנוהג כדעות המתירות זאת מטעם שבות דשבות במקום מצווה), האם מותר לומר לגוי להדליק גם כיריים בשביל תה למשל, כשהתנור כבר דולק, או שכיוון שיהיה אוכל חם בלי זה, זה לא נחשב "במקום מצווה"? תשובה: מותר להשתמש בגוי להדלקת אש חדשה רק לצורך מצווה, ונראה שדבר שאינו מעיקר הסעודה אלא תוספת, כגון תה – איננו נחשב בדרך-כלל כצורך מצווה.

Full text on Sefaria ↗
Source 24 · Modern
External

Minchas Yitzchak 4:99

מנחת יצחק, ח״ד סי׳ צ״ט

Minchas Yitzchak 4:99

This passage discusses whether one may produce or obtain fire on Yom Tov, examining the reasoning of early authorities (Rishonim) for the prohibition of removing fire on Yom Tov, and whether creating fire through various means—such as striking flint or using a non-Jew—might be permitted under certain conditions, with extended discussion of conflicting opinions among later authorities (Acharonim) regarding whether the prohibition stems from the category of "instruments" (mekshirin) that cannot be prepared from Yom Tov itself or from the concept of "preparation" (hachana).

On this pageThis passage discusses whether one may produce or obtain fire on Yom Tov, examining the reasoning of early authorities (Rishonim) for the prohibition of removing fire on Yom Tov, and whether creating fire through various means—such as striking flint or using a non-Jew—might be permitted under certain conditions, with extended discussion of conflicting opinions among later authorities (Acharonim) regarding whether the prohibition stems from the category of "instruments" (mekshirin) that cannot be prepared from Yom Tov itself or from the concept of "preparation" (hachana).

Minchas Yitzchak 4:99 — page scan on HebrewBooks
Page 507

Minchas Yitzchak is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

View on HebrewBooks — p. 507 ↗
Source 25 · Modern
External

Tzitz Eliezer 1:20

ציץ אליעזר, ח״א סי׳ כ׳

Tzitz Eliezer 1:20

The passage discusses the prohibition against creating fire on Yom Tov according to Maimonides' interpretation, explaining that the reason is not that fire constitutes a "created thing" (nolad) in the same way as a newly laid egg, but rather that fire-creation involves preparing something that could have been prepared before the holiday, and that the person actively "creates" (molid) or "produces" the fire; various medieval commentaries are cited debating whether one may use fire after it has been created, whether the prohibition applies differently when fire is needed for cooking versus for heating or lighting, and whether electricity or other heat sources follow similar halakhic rules.

On this pageThe passage discusses the prohibition against creating fire on Yom Tov according to Maimonides' interpretation, explaining that the reason is not that fire constitutes a "created thing" (nolad) in the same way as a newly laid egg, but rather that fire-creation involves preparing something that could have been prepared before the holiday, and that the person actively "creates" (molid) or "produces" the fire; various medieval commentaries are cited debating whether one may use fire after it has been created, whether the prohibition applies differently when fire is needed for cooking versus for heating or lighting, and whether electricity or other heat sources follow similar halakhic rules.

Tzitz Eliezer 1:20 — page scan on HebrewBooks
Page 96

Tzitz Eliezer is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

View on HebrewBooks — p. 96 ↗

See also

Source 26 · Modern
Verified

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim, דין אמירה לגוי בשבת 307:33

קיצור שלחן ערוך ילקוט יוסף, Orach Chaim ש״ז:ל״ג — ד"ה נכרי או עוזרת בית נכריה

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim, דין אמירה לגוי בשבת 307:33

A non-Jew or non-Jewish household helper who comes to light a lamp in a Jewish person's home for the Jewish person's sake must be protested against and stopped from doing so, but if they come to light it for their own sake, protest is not required, though one may protest if one wishes.

נכרי או עוזרת בית נכריה, הבאים להדליק את האור בבית הישראל לצורך הישראל, צריך למחות בידם שלא יעשו כן. אבל אם באו להדליק את האור לצורך עצמם, אין צריך למחות בידם. ואם רוצה למחות בידם, רשאי. [ילקוט יוסף, שבת כרך ב עמוד רנח] .

View on toratemetfreeware.com ↗
Source 27 · Modern
Verified

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim, דין אמירה לגוי בשבת 307:29

קיצור שלחן ערוך ילקוט יוסף, Orach Chaim ש״ז:כ״ט — ד"ה אם שכחו להוציא את המנורה מהמקרר

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim, דין אמירה לגוי בשבת 307:29

A Jew is prohibited from opening an oven containing burning coals to remove food, even unintentionally, because the wind will fan the coals; however, a non-Jew is permitted to open it for this purpose.

ותנור שיש בו גחלים בוערות, אסור לישראל לפתוח התנור כדי להוציא את החמין. [מפני הרוח שמנשבת ומבעירה את הגחלים, ואף שאינו מתכוין לכך, פסיק רישיה הוא בהבערת הגחלים] . ועל ידי גוי מותר לפתוח התנור להוציא החמין.

View on toratemetfreeware.com ↗
Source 28 · Modern
Verified

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 496:16

קיצור שלחן ערוך ילקוט יוסף, Orach Chaim תצ״ו:ט״ז — ד"ה בן ארץ ישראל שנמצא בחוץ לארץ

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 496:16

A resident of Israel found outside the land with intent to return may light an electric light on the second day of Yom Tov of the diaspora, as Igros Moshe permits it since automatic timers that turn electricity on and off without human touch are considered inconspicuous (betzinua), allowing observers to attribute the switching to the timer rather than direct human action.

בן ארץ ישראל שנמצא בחוץ לארץ על דעת לחזור, רשאי להדליק נר חשמל ביום טוב שני של גלויות. (כן העלה בשו"ת אגרות משה חאו"ח ח"ד סי' קד, שמאחר שיש בהרבה בתים שעון אוטומטי שמדליק ומכבה את החשמל, שלא במגע ידי אדם, נחשב "בצינעא", שהרואים שנדלק או נכבה חשמל בבית, יכולים לתלות שנדלק או נכבה על ידי שעון אוטומטי, ולא בידי אדם. הילכך נחשב כמו בצינעא, שמותר לדעת הרבה פוסקים ומרן) .

View on toratemetfreeware.com ↗
Source 29 · Modern
Verified

B'Mareh HaBazak Volume VII 55

שו"ת במראה הבזק חלק שביעי נ״ה — ד"ה שאלה

B'Mareh HaBazak Volume VII 55:3

In the context of Yom Tov, a non-Jew may be instructed to extinguish an oven or stovetop as a last resort (bedi'eved) in order to prevent danger from leaving them burning unattended, to avoid discomfort from heat, to prevent significant financial loss from wasted electricity or gas, or to ensure that people do not refrain from cooking and lighting fires on Yom Tov in the first place, which would otherwise compromise the holiday or Shabbat meals that follow.

שאלה: האם מותר לומר לגוי לכבות כיריים או תנור ביום טוב, כדי לא להשאירם דולקים במשך יומיים או אפילו שלושה (כששני ימי יום טוב חלים בימי חמישי ושישי)? תשובה: להלן סדרי העדיפות בכיבוי התנור או הכיריים ביום טוב. אין להשתמש בפתרון המאוחר ברשימה אם ניתן להשתמש בפתרון המופיע בה קודם. ג. בדיעבד, מותר גם לכבות את כירי הגז או החשמל או את התנור החשמלי על-ידי גוי, כדי למנוע את הסכנה שבהשארתם דולקים ללא השגחה או את אי הנעימות הנגרמת מהחום , וכן כדי לחסוך הפסד מרובה בעלויות החשמל או הגז שיתבזבזו, או כדי שלא יימנעו מלכתחילה להדליק ולבשל ביום טוב (מהסיבות הנ"ל), והדבר יפגע בסעודות החג או השבת שאחריו.

Full text on Sefaria ↗
Source 30 · Modern
Verified

Rav Mordechai Eliyahu (Maamar Mordechai Hilchot Shabbat, Chelek 5 120:84)

מאמר מרדכי הלכות שבת, Chelek 5 ק״כ:פ״ד — ד"ה ומכל מקום לכתחילה יש לחוש לדברי

Maamar Mordechai Hilchot Shabbat, Chelek 5 120:84

The passage states that one should initially follow the stringency of the Gra and Taz, and therefore should instruct a non-Jew to take an item (fruit, water, food, etc.) from the refrigerator if they want it, then cites the Shulchan Aruch's ruling that a Jew may benefit from a non-Jew's candle-lighting if there is evidence the non-Jew lit it for their own need, even if most of those present are Jews, and references the Mishnah Berurah on this matter.

ומכל מקום לכתחילה יש לחוש לדברי הגר"א והט"ז וע"כ יש לומר לגוי אם אתה רוצה פרי/מים/מאכל וכדו' – קח מן המקרר, ראה בשו"ע (סי' רע"ו סעי' ב') שכתב, וז"ל: "ישראל ואינו יהודי שהסיבו יחד והדליק אינו יהודי נר – אם רוב אינו יהודי – מותר להשתמש לאורו, ואם רוב ישראל או אפי' מחצה על מחצה – אסור. ואם יש הוכחה שלצורך אינו יהודי מדליקה, כגון שאנו רואים שהוא משתמש לאורה – אף על פי שרוב ישראל מותר". וראה במשנ"ב (שם ס"ק כ"ז).

View on harav.org ↗
Source 31 · Modern
Verified

B'Mareh HaBazak Volume VI 58

שו"ת במראה הבזק חלק שישי נ״ח — ד"ה אחת המסעדות הכשרות בעירנו רוצה לפתוח

B'Mareh HaBazak Volume VI 58:4

A kosher restaurant in the city wishes to open on the second day of Rosh Hashanah (the first day of the week), possibly serving both Jews and non-Jews, with non-Jewish workers in the kitchen handling non-Jewish food; the passage asks whether and under what conditions it would be permissible for a non-Jew worker to cook for non-Jews on the holiday, and answers that if it is otherwise forbidden but there is concern that prohibition would cause desecration of God's name or conflict, one may instruct the non-Jew to cook for the non-Jews.

אחת המסעדות הכשרות בעירנו רוצה לפתוח את שעריה ביום השני של ראש השנה (יום א' בשבוע), וייתכן שיבואו לא רק יהודים אלא גם גויים. במטבח עובדים גם גויים, עם כל הזהירות בבישולי עכו"ם. נשאלת השאלה: האם ובאלו תנאים יהיה מותר לבשל בשביל הגוי על ידי הטבח הגוי ביום טוב? ג. אם אי אפשר, ויש חשש שהדבר יביא לחילול השם ולמריבה, מותר לומר לגוי שיבשל עבור הגוי.

Full text on Sefaria ↗
Related sources· 9 found, not yet verifiedSign in to verify
  • Beitzah 12a:3Beitzah 12aunverified

    גְּמָ׳ תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי: הַשּׁוֹחֵט עוֹלַת נְדָבָה בְּיוֹם טוֹב — לוֹקֶה. אֲמַר לֵיהּ: דַּאֲמַר לָךְ מַנִּי — בֵּית שַׁמַּאי הִיא, דְּאָמְרִי: לָא אָמְרִינַן מִתּוֹךְ שֶׁהוּתְּרָה הוֹצָאָה לְצוֹרֶךְ — הוּתְּרָה נָמֵי שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ. דְּאִי בֵּית הִלֵּל, הָא אָמְרִי: מִתּוֹךְ שֶׁהוּתְּרָה הוֹצָאָה לְצוֹרֶךְ — הוּתְּרָה נָמֵי שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ. הָכָא נָמֵי, מִתּוֹךְ שֶׁהוּתְּרָה שְׁחִיטָה לְצוֹרֶךְ — הוּתְּרָה נָמֵי שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ.

    Same passage as Beitzah 12b:2

  • Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 502:11unverified

    יש אומרים שמי ששכח להכין אש מערב יום טוב, גם אם יכל לעשות כן, מותר לו לומר לגוי להדליק עבורו אש ביום טוב. ויש חולקים. והעיקר כסברא ראשונה. [יביע אומר חלק ב' חלק אורח חיים סי' כו סק"ג. חזון עובדיה על הלכות יום טוב עמוד נג, דהוי שבות דשבות במקום שמחת יום טוב] .

    from our library copy — not yet checked against the original

  • Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim, דין אמירה לגוי בשבת 307:45unverified

    מי ששכח לכבות את הדוד-החשמלי [בוילר] מערב-שבת, ואין שם טרמוסטאט המפסיק את פעולת החשמל באופן אוטומטי, ויש חשש שהדוד או הצנורות יתפוצצו, ויגרום נזק, אם יש שם גוי מותר לומר לו לפתוח את ברז המים החמים בקילוח דק, כדי שעל ידי זרימת המים החמים תימנע התפוצצות הדוד או הצינורות. [שהרי אין כאן אלא פסיק רישיה של מלאכת בישול, וכל פסיק רישיה כשאין כוונה למלאכה, מותר על ידי גוי] . ויכול לומר לגוי אף שיכבה את הבוילר. ואם אין שם גוי, מותר לומר לקטן שיפתח את ברז המים החמים בקילוח דק, שיש אומרים דחשיב גרמא, והוי איסור דרבנן, והוא פסיק רישיה בדרבנן דלא איכפת ליה. [שם עמוד רסד] .

    from our library copy — not yet checked against the original

  • Tractate Soferim 15:10unverified

    אבא גוריון אומר איש צדיון משום אבא גוריון לא ילמד את בנו חמר ספן קדר רועה וחנוני לפי שאומנותם לסטות רבי יהודה אומר משמו החמרין רובן רשעים והספנים רובן חסידים טוב שברופאים לגיהנם והכשר שבטבחים שותפו של עמלק רובן של ממזרין פקחין רובן של עבדים נאים רובן של בני אבות ביישנים רובן של בנים דומין לאחי האם תני ר"ש בן יוחי הטוב שבעובדי כוכבים בשעת מלחמה הרוג הטוב שבנחשים רצוץ את מוחו הכשירה שבנשים בעלת כשפים אשרי מי שהוא עושה רצונו של המקום:

    from our library copy — not yet checked against the original

  • Midrash Tehillimunverified

    רבי נחמיה אומר, חשב עכו"ם לעשות עבירה, אף על פי שלא עשאה הקב"ה חושבה כאילו עשאה, שכן הוא אומר (דברים כ"ו) ארמי אובד אבי, וכי היכן איבד לבן ליעקב, אלא על ידי שחשב לעשות כן מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה, ואם חשב עכו"ם מצוה אינה כותבה עד שיעשנה, שנאמר (דניאל ו') ועד מעלי שמשא וגו', ולא חשב לו הקב"ה עד שעשאה...

    from our library copy — not yet checked against the original

  • Tanna DeBei Eliyahu Rabbah:8unverified

    משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו וגו' (שיר השירים א) זו היא כנסת ישראל שנמשכה אחר הקב"ה שנאמר (ירמיה לא) מרחוק ה' נראה לי ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד אהבה רבה אהבתיך לא נאמר אלא אהבת עולם אהבתיך שמא תאמר אהבת הקב"ה שלש שנים או אהבת עשר שנים או אהבת מאה שנים לכך נאמר אהבת עולם אהבתיך לכך נאמר משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו משל למלך שהיה יושב על כסאו והיו עבדיו עומדין לפניו ונתן עיניו במי שהיה אוהבו תפסו בידו והכניסו בחדרי חדרים שלו (כך הקב"ה הביא את ישראל לחדרי חדרים) מה שלא הביא לכל אומה ולשון לכך נאמר הביאני המלך חדריו. ד"א הביאני המלך חדריו כשם שיש להקב"ה חדרי חדרים בתורתו כך יש להם לתלמידי חכמים לכל אחד ואחד חדרי חדרים בתורתו ואם ראית שהיסורין ממשמשין ובאות עליך רוץ לחדרי ד"ת ומיד היסורין בורחין ממך שנא' (ישעיה כו) לך עמי בא בחדריך וגו' לכך נאמר הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך במה שגדלתנו ועסקתנו ורוממתנו וקשרת לנו קשר גדול בד"ת מסוף העולם ועד סופו עד שהנחת ארבע מאות ותשעים וששה אלפים רבבות של מלאכי השרת ובאת ונדבקת בהם בישראל לעולם. ועל שנאמר בך לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה (ישעיה מג) קראת אותנו בנים אחים ועבדים ועל שנאמר בך אני ה' ואין עוד זולתי אין אלקים (ישעיה מה) קראת לנו אלקים. ועל שנאמר בך אל צדיק ומושיע אין זולתי (ישעיה מה) השרית את שמך הגדול בשם ישראל. ואת שם ישראל שתפת לשמך הגדול על אותה השעה הוא אומר (שיר השירים ה) אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי ומה כתיב למעלה ממנו באתי לגני אחותי כלה אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי אכלו רעים שתו ושכרו דודים לכך נאמר נגילה ונשמחה בך נזכירה דודיך מיין כשם שהקב"ה יהי שמו הגדול לעלם ולעלמי עלמיא זוכר ומשבח מעשה הצדיקים והכשרים וטופח שתי ידיו זו על גב זו ואמר למה לא נתמלא כל העולם כאברהם יצחק ויעקב וכמשה ודוד. כך יהא אדם זוכר ומשבח להקב"ה בתפלה ובד"ת ובדברי חכמים בכ"מ ובסוף יהא דרכו לפני הקב"ה שנאמר (הושע יד) מי חכם ויבן אלה נבון וידעם כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ולכך נאמר נזכירה דודיך מיין. ואימתי זוכר הקב"ה ומשבח מעשה הצדיקים והכשרים וטופח שתי ידיו זו על גב זו ואומר למה לא נתמלא העולם כאברהם יצחק ויעקב וכמשה ודוד. כשהיו ישראל במדבר וסרחו במעשיהם אמר הקב"ה כמה נסים וכמה גבורות עשיתי להם ועדיין לא נכנסו תחת כנפי השכינה. ויעקב לא עשיתי לו נסים מעולם וכל ימיו היה ישר לפני שנאמר (בראשית כה) ויעקב איש תם. תם מן הגזל. תם מן העבירה. תם מדבר מכוער. וכשהקדוש ברוך הוא זוכרו טופח שתי ידיו זו על גב זו עליו שנאמר (דברים לג) וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב וגו'. אף שמיו וגו'. ואף כשעומד עמוס הנביא ובקש על ישראל רחמים מלפני הקב"ה. אמר לפניו רבש"ע אם אין בעולם כמו יעקב יחרב כל העולם כולו אבינו שבשמים יהא שמך הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים. תהא לך קורת רוח מישראל עבדיך בכל מקומות מושבותם שלא הנחת לעבדך עמוס הנביא עד שענית אותו מיד שנאמר (עמוס ז) כי הראני אדני אלקים והנה יוצר גובי בתחלת עלות הלקש והנה הלקש אחר גזי המלך והיה אם כלה לאכול את עשב הארץ ואומר אדני אלקים סלח נא מי יקום יעקב כי קטן הוא ניחם ה' על זאת לא תהיה אמר ה'. זו היא שיטה הראשונה ובשיטה שניה מה הוא אומר כה הראני אדני ה' והנה קורא לריב באש וגו' ואומר אדני אלקים חדל נא מי יקום יעקב כי קטן הוא ניחם ה' על זאת גם היא לא תהיה אמר אדני אלקים הרי לך שהקב"ה היה גילה על ידי עמוס הנביא שתי פעמים אמר הקדוש ב"ה לעמוס לא כתבתי בתורתי על ידי משה רבך (דברים לג) אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' וגו' מכל מקום בין רשעים בין כשרים במשה מה הוא אומר (מלאכי ג) זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב וגו' לפי שבימי הושע בן בארי ובימי יואל ובימי עמוס ובימי מיכה המורשתי ובימי שאר כל הנביאים לא היו יודעין לשפוך רחמים ולבקש תחנונים על ישראל כמה ששפך משה רבך לכך נאמר זכרו תורת משה וכי תורת משה היא והלא שלך היא ששעשעת עמה תתקע"ד דורות קודם שנברא אדם וצרפת אותה ונתת אותה לישראל אלא מת"ל זכרו תורת משה עבדי אלא הואיל ועמד בתפלה ד' וה' פעמים והציל את ישראל מן המיתה העלה עליו הכתוב כאלו כל התורה כולה של משה היא לכך נאמר זכרו תורת משה עבדי וגו'. אבל מה הוא אומר בימי מלכי ישראל ובימי מלכי יהודה הגדולים הולכים ויושבים לפני המלכות ונותן הפחות את עיניו במי שהוא גדול ממנו ואומר לו אעפ"י שאתה אומר כהלכה ואני איני אומר כהלכה יעברו דבריך ויתקיימו דברי אפי' כל העולם כולו יחרב. וכן בדורות האחרונים עליהן הוא אומר (עמוס ט) בחרב ימותו כל חטאי עמי האומרים לא תגיש ותקדים בעדינו הרעה ואחריו מה כתיב ביום ההוא אקים את סכת דוד הנופלת וגדרתי את פרציהן והריסותיו אקום ובניתיה כימי עולם. ד"א נזכירה דודיך מיין טוב הזכרת ד"ת ודברי חכמים בכל חדרי מקומות מיין ישן למלך בחדרי חדרים לכך נאמר נזכירה דודיך מיין. הביאני המלך חדריו זה אחד מאלף אלפי אלפים ורבי רבבות של חדרי חדרים שיש להקב"ה בתורתו ואמר אל משה שיאמר להן לישראל שנאמר (ויקרא א) ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר: ד"א ויקרא אל משה מכאן אמרו כל ת"ח שאין בו דעה בהמה טובה ממנו תדע לך שכן הוא צא ולמד ממשה רבינו אבי החכמה אבי הנביאים והוציא את ישראל ממצרים ועל ידו נעשו נסים ונפלאות בארץ מצרים ובארץ חם ונעשו על ידו נוראות על ים סוף ועלה לשמי מרום והוריד התורה מן השמים ועסק במלאכת המשכן ואפי' הכי לא נכנס לפני ולפנים עד שקרא לו לכך נאמר ויקרא אל משה. ד"א ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר ולהלן הוא אומר (שמות ג) וירא ה' כי סר לראות ויקרא אליו אלקים מתוך הסנה בסנה הפסיק אליו בו וכשהוא מדבר באהל מועד אין בו הפסקה כמו בסנה משל למה"ד למלך שכעס על עבדו וחבשו בבית האסורים כשהוא מצוה את השליח אינו מצוה אותו אלא מבחוץ אבל באהל מועד שהוא שמח בבניו ובבני ביתו והם שמחים בו כשהוא מצוה את השליח אינו מצוה אותו אלא מבפנים כמו שהושיבו בין ברכיו כמו אדם עם בנו לכך נאמר ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם אדם וגו' אדם זה לשון אחוה לשון עתירה לשון ריעות וכן אמר הקב"ה ליחזקאל הכהן בן אדם כלומר בן אנשים כשרים וצדיקים וגומלי חסדים שמבזין את עצמן על כבודי ועל כבודן של ישראל כל ימיהן. ד"א למה"ד למלך שסרחה עליו אשתו ובניו ועמד המלך ודחפן והוציאן לחוץ מביתו. לאחר מכאן שלח והביא בן אחד מאצלה ואמר לו בן פלונית בא ואראך את ביתך ובית שבניתי לך ולאמך כלום פחת כבודי או הבית שבניתי לאמך לכך נדמה יחזקאל שנאמר (יחזקאל א) ויהי בשלשים שנה וגו' ואני בתוך הגולה וגו' היה דבר ה' אל יחזקאל בן בוזי הכהן וגו'. זו שיטה הראשונה ובשיטה שניה מה אומר (יחזקאל א) ואראה והנה רוח סערה באה מן הצפון וגו' ומתוכה דמות ארבע חיות וגו' כל הענין מאחר שהראה הקב"ה ליחזקאל את כבודו אמר לו הקב"ה בן אדם זהו כבודי שהגבהתי אתכם למעלה מן העכו"ם כלום פחת כבודי ובית שבניתי לכם שנאמר (יחזקאל מג) אתה בן אדם הגד את בית ישראל את הבית וגו' זאת תורת הבית על ראש ההר כל גבולו סביב וגו'. שמא תאמר אין לי מי שעובד אותי והלא כבר יש לי ארבע מאות ותשעים וששה אלפים רבבות של מלאכי השרת שהם עומדים ומקדשין שמי הגדול בכל יום תמיד מיציאת החמה עד שקיעת החמה ואומרים לפני ק' ק' ק' ה' צבאות וגו' ומשקיעת החמה ועד יציאת החמה אומרים ברוך כבוד ה' ממקומו ואצ"ל שבעים לשונות שבארץ מפני מה אתם עושים דברים מכוערים ודברים שאינן ראויים ומבעטין אתם ביסורין הבאים עליכם אבל מה אעשה הריני עושה בעבור שמי הגדול לבלתי החל: דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם אדם כי יקריב מכם קרבן לה' למה לא נאמר כאן כמה שנאמר להלן (שמות יב) ויקחו איש שה לבית אבות וגו' אף כאן לכתוב איש כי יקריב מכם למה נאמר אדם להביא את הגר מכם פרט למומר לע"ז שהוא אינו מביא עולות אמר רשב"ג שבעה דברים התקינו ב"ד וזה אחד מהן מי ששלח את עולתו ממדינת הים אם שלח עמו נסכים קרבים משלו ואם לאו קרבין משל ציבור. וכן גר שמת והניח זבחים אם יש לו נסכים משלו ואם לאו קרבין משל ציבור. ותנאי ב"ד על כ"ג שמת שתהא מנחתו קרבה משל ציבור. רבי יהודה אומר משל יורשין. ושלימה היתה קרבה. ועל המלח ועל העצים שיהיו הכהנים נאותים בהן ועל הפרה שלא יהיו מועלין באפרה. ועל הקנים פסולות שיהיו באות משל צבור. רבי יוסי אומר המספק את הקנים (נוסחא ישנה כאילו מספק את הסלתות) הוא מספק את הפסולת. פעם אחת הייתי מהלך בדרך מצאני אדם א' והיה בא אלי כמו שבא על חבירו בזרוע. ואמר לי אתם אומרים ז' נביאים עמדו לעכו"ם והן מעידין בהן שירדו לגיהנם. אמרתי לו בני כך אמר לי משבעה נביאים ואילך יכולין העכו"ם לומר התורה לא נתנה לנו ועדיין לא העידו בנו מפני מה אנו יורדין לגיהנם. אמרתי לו בני כך שנו חכמים במשנה. כותי שבא להתגייר פושטין לו יד להכניסו תחת כנפי השכינה (נ"י מכאן ואילך גרי הדור מעידין בדור). מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם. אם נאמר מן הבהמה למה נאמר מן הבקר ומן הצאן ואם נאמר מן הבקר ומן הצאן למה נאמר מן הבהמה. מכאן אמרו מקבלין מיני זבחים מרשעי ישראל בשביל להכניסן תחת כנפי השכינה. חוץ ממומר ומנסך יין ומחללי שבתות בפרהסיא: ברוך המקום ברוך הוא שספר את עצמו עם הצדיקים. אדם קיים מה שכתוב בתורה להקריב קרבן. והעלה שור על גבי המזבח. שנאמר (תהלים סט) משור פר מקרין מפריס. נח קיים מה שכתוב בתורה להקריב קרבן. שנאמר (בראשית ח) ויבן נח מזבח לה' וגו'. אברהם קיים כל מה שכתוב בתורה. שנאמר (בראשית כו) עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי. יצחק קיים כל מה שכתוב בתורה והושלך לפני אביו כשה לטבח. שנאמר (בראשית כב) ויעקד את יצחק בנו וגו'. יעקב קיים כל מה שכתוב בתורה שנאמר (בראשית לה) ויאמר יעקב וגו' הסירו את אלקי הנכר וגו'. יהודה קיים מה שכתוב בתורה מצות יבום שנאמר (בראשית לח) ויאמר יהודה לאונן בא אל אשת אחיך ויבם אותה וגו'. יוסף קיים כל התורה כולה כבד את אביך לא תרצח לא תנאף לא תגנוב לא תענה לא תחמוד. התורה לא ניתנה להם והם קיימו אותה מאליהן. לפיכך אוהבן הקב"ה אהבה גמורה. והשוה את שמן לשמו הגדול. עליהן הוא אומר (תהלים קיט) אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' וגו' ואו' (דברים לב) הצור תמים פעלו וגו' ואומר (שמואל ב כב תהלים יח) האל תמים דרכו אמרת ה' צרופה וגו'. ושחט את בן הבקר לפני ה' (ויקרא א) ובאיל הוא אומר (ויקרא יא) ושחטו אותו על ירך המזבח צפונה לפני ה'. אמרו אותו היום שעקד אברהם את יצחק בנו על גבי המזבח. התקין הקב"ה שני כבשים אחד שחרית ואחד ערבית שנאמר (שמות כט) את הכבש האחד תעשה בבוקר וגו'. וכל כך למה. שבשעה שישראל מעלין את התמיד ע"ג המזבח וקורין את המקרא הזה צפונה לפני ה' זוכר הקב"ה עקדת יצחק: ד"א צפונה לפני ה' כנגד אברהם יצחק ויעקב שהם צפונים לפני ה'. ומנין לך לשון הזה. שנאמר (שיר השירים ז) חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך. חדשים זה חבורתו של משה וחבורתו של יהושע וחבורתו של דוד וחבורתו של חזקיהו מלך יהודה. וישנים חבורתו של עזרא ושל הלל הזקן ושל ריב"ז ושל רבי מאיר וחבריו. עליהן הוא אומר חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך. מפני מה הוא אומר בשור וקרבו וכרעיו ירחץ במים (פסוק ט) מה בין איל לשור שור חסר שתי וערב. איל אינו חסר שתי וערב. ומפני מה נאמר באיל הקרבה שנאמר והקרב והכרעים וגו' והקריב הכהן את הכל והקטיר המזבחה וגו' ובשור לא נאמר הקרבה שנאמר וקרבו וכרעיו ירחץ במים והקטיר וגו' ואמרו חכמים למדנו הקרבה מן האיל אל השור אמרתי להם רבותי י"ב נשיאים עמדו לחנכת המזבח והעלו עולה לזה ולזה חטאת לזה ולזה שלמים לזה ולזה ונאמר שם הקרבה בשור ואיל וכאן נאמר הקרבה באיל ולא נאמר הקרבה בשור. ולמה כדי שלא יאמר אדם בעצמו אלך ואעשה דברים מכוערים ודברים שאינן ראויים ואביא שור שיש בו בשר הרבה ואעלה אותו ע"ג המזבח. מה אם ישא הקב"ה לי פנים. אלא יעשה אדם מעשים טובים וילמוד תורה ויביא איל שהוא כחוש בבשר וכולו לאשים ויעלהו עולה ע"ג המזבח והריני עמו ברחמים ומקבלו בתשובה לכך נאמר הקרבה באיל ולא נאמר הקרבה בשור. שתי מנחות הם שנאמר (שם ב) ואם מנחה על המחבת וגו' ואם מנחת מרחשת וגו' ובשתיהם הוא אומר והבאת וגו'. ומה בין מחבת למרחשת שזו תובלל בשמן. וזו תעשה בשמן כל צרכה. שכך שנו חכמים במשנה מרחשת עמוקה ומעשיה רוחשין מחבת צפה ומעשיה קשין. כיצד שלא יאמר אדם בעצמו אלך ואעשה דברים מכוערים ודברים שאינן ראויין ואביא מנחת מחבת בלולה בשמן על אהבתי שאני אוהב את המקום. אמר לו הקב"ה בני מפני מה לא בללת מעשיך בדברי תורה ובמע"ט. שאין שמן אלא תורה. ואין שמן אלא מעשים טובים. שנאמר (שיר השירים א) לריח שמניך טובים שמן תורק שמך. על כן עלמות אהבוך אפי' העכו"ם מכירין בחכמה בבינה בדעת ובהשכל ומגיעין לגופה של תורתך היו אוהבין אותך אהבה גמורה. בין כשהוא טוב להם בין כשהוא רע להם. לכך נאמר על כן עלמות אהבוך. ד"א על כן עלמות אהבוך אלו ימות העולם. אמור כמה שנים נקרא עולם. הוי אומר נ' שנה נקרא עולם. שנאמר (ש"א א) וחנה לא עלתה וגו' וישב שם עד עולם. נ' שנה שנאמר בשמואל הרמתי נקרא עולם ונ' שנה שנאמר בעבד עברי נקרא ג"כ עולם שנאמר (שמות כח) ועבדו לעולם. (נמצא משנברא העולם עד עכשיו תשעים עולמות וצ"ד שנים) לכך נאמר עלמות אהבוך: ד"א על כן עלמות אהבוך. קרא אדם ולא שנה עדיין בחוץ הוא עומד. שנה ולא קרא עדיין בחוץ הוא עומד. קרא ושנה ולא שמש ת"ח. דומה כמי שנתעלמה ממנו תורה. שנאמר כי אחרי שובי נחמתי ואחרי הודעי וגו' (ירמיה לא). אבל קרא אדם תורה נביאים וכתובים ושנה משנה מדרש הלכות ואגדות ושימש ת"ח אפי' מת או נהרג על התורה הרי הוא בשמחה לעולם בעוה"ב. לכך נאמר עלמות אהבוך. מרחשת עמוקה ומעשיה רוחשין. כיצד יש בו דוגמא באדם. אדם שיש בו תורה ונזהר בעצמו שלא יבא לידי חטא ועון. אומר לו הקדוש ברוך הוא בני ברוך אתה ותהא לך קורת רוח בעולם וישמרו ויטמנו דברי תורה בפיך לעולם. אשרי אדם שיש בידו דברי תורה ושמורין בידו ויודע להשיב בהן תשובה במקומו. עליו הוא אומר מים עמוקים עצה בלב איש וגו' (משלי כ) ואומר (תהלים קל) ממעמקים קראתיך ה'. (ויקרא ו) זאת תורת העולה. וזאת תורת המנחה. זאת תורת החטאת. וזאת תורת האשם. וזאת תורת השלמים. מה בין אלו לאו שאלו יתירות אות אחת ואלו חסר אות אחת. ועוד למה נאמר זאת תורת העולה ולא נאמר זאת העולה סתם. כדי שלא יאמר האדם בעצמו אעשה דברים מכוערים ודברים שאינן ראויין ואביא עולה שכולה לאישים ואעלה ע"ג המזבח. מה אם ישא הקב"ה לי פנים אלא יעשה אדם מע"ט וילמוד תורה לשמה ויביא מנחה שהיא בסלע או באיסר ויעלהו ע"ג המזבח והריני עמו ברחמים ומקבלו בתשובה לכך נאמר זאת תורת העולה חסר אות אחת. וזאת תורת המנחה יתירה אות אחת ולכך כתיב זאת תורת העולה ולא נאמר זאת העולה. ולמה נאמר זאת תורת החטאת. כדי שלא יאמר האדם בעצמו אלך ואעבוד ע"א ואביא חטאת ואתכפר בה. ושנו חכמים במשנה האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה. לכך נאמר זאת תורת החטאת. ולמה נאמר וזאת תורת האשם כך אמר הקב"ה לישראל בני אני אמרתי לכם אין חפצי אלא ברכה ובמי שאין בו עבירות. וחזרתי בו בדברי אפי' יעשה אדם מאה עבירות זו למעלה מזו ויחזור ויעשה תשובה וישפיל את עצמו לארץ ויראה א"ע כאלו הוא חציו זכאי וחציו חייב ויראה את עצמו כאלו חייב באשם תלוי בכל יום. הריני עמו ברחמים ומקבלו בתשובה ואתן לו בנים של בעלי קומה ועוסקי בתורה ומקיימי מצות ויטמנו ד"ת בפיו לעולם. שנאמר (ישעיה כג) וה' חפץ דכאו החלי אם תשים אשם נפשו יראה זרע יאריך ימים וחפץ ה' בידו יצליח. אמר הקב"ה לישראל בני אל תאשימוני שאני חפץ בחולה הזה שאינו לא מן החיים ולא מן המתים אלא ישפיל אדם בעצמו. כמו שנאמר אם תשים אשם נפשו כמו שאמרו חכמים יביא אשם ויכפר על נפשו בוודאי יראה זרע ויאריך ימים ותלמודו מתקיים בידו שנאמר וחפץ ה' בידו יצליח. ד"א יראה זרע בעולם הזה ויאריך ימים בעוה"ב לכך נאמר וזאת תורת האשם. ולמה נאמר וזאת תורת זבח השלמים. כך אמר הקב"ה לישראל בני עשו רצוני ומעשים טובים והביאו שלמים שכולה לבעלים ואין מהם ע"ג המזבח אלא דמים ואימורים והריני עמכם בשמחה לעולם ולכך נאמר וזאת תורת זבח השלמים. אבל כשאין ישראל במדינה נאמר בהן (ירמיה ז) כה אמר ה' צבאות אלקי ישראל עולותיכם ספו על זבחיכם ואכלו בשר כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים וגו' כי אם את הדבר הזה צויתי אותם לאמר שמעו בקולי וגו'. ואומר (הושע ו) כי חסד חפצתי ולא זבח ודעת אלקים מעולות. וכך אמר הקב"ה לירמיהו. לך אמור להם לישראל. עד מתי אתם טוענין דברים מכוערין ודברים שאינן ראויין ואומרים אתם עלי מזיד עשה את אבותינו ואותנו בכל דרכינו. שנאמר (ירמיה א) כי הנני קורא לכל משפחות ממלכות צפונה וגו' ודברתי משפטי אותם על אשר עזבוני וגו'. לכן אמר הקב"ה לירמיהו (ירמיה ג) הלוך וקראת את הדברים האלה צפונה ואמרת שובה משובה ישראל נאם ה' לא אפיל פני בכם כי חסיד אני נאם ה' לא אטור לעולם.

    from our library copy — not yet checked against the original

  • Rabbeinu Bahya, Vayikra 25:50unverified

    וחשב עם קונהו. יזהיר הכתוב שידקדק עמו בחשבון ולא יבא עליו בעקיפין, לפי שגזל הגוי אסור מפני חלול השם, ובגוי שתחת ידו הכתוב מדבר ואע"פ כן הזהירה עליו התורה שיזהר עמו שלא יגזול אותו, וכן אמרו רז"ל וכן העלו שם בגמרא ריביתא דגוי מותר, שנאמר (דברים כ״ג:כ׳) לנכרי תשיך וכתיב (שם) לא תשיך לאחיך, אחיך ולא כותי, אבל להטעותו אסור שהרי יש בזה חלול ה', ואם החזיר לו טעותו הרי זה קדוש ה'. ומפני זה צוה יעקב לבניו להחזיר טעותו של גוי, הוא שכתוב (בראשית מ״ג:י״ב) ואת הכסף המושב בפי אמתחותיכם תשיבו בידכם, ואע"פ שהיו המצריים עובדי עבודה זרה צוה להחזיר אותו מפני קדוש ה' והיה זה קודם מתן תורה, וכל שכן בזמן הזה שהאדם חייב בכך. גזלו אסור ממה שכתוב (דברים ז׳:ט״ז) ואכלת את כל העמים אשר ה' אלהיך נותן לך, בזמן כבוש א"י שהיו מסורין בידך, ועוד מהכתוב הזה, וחשב עם קונהו, שיש לו לזה שגואל את העבד לדקדק עם העכו"ם אדוניו בחשבון כפי שניו, שאם לא דקדק וגזל ממנו יש בדבר חלול ה' יותר מהגוזל לישראל, וכן מצינו בתוספתא דבבא קמא הגוזל את העכו"ם חייב להחזיר, חמור גזל העכו"ם מגזל ישראל מפני חלול ה', עד כאן. טעם הדבר כי הגוזל לישראל חברו אינו קורא תגר ואינו נותן דופי באמונת ישראל, אבל הגוזל את העכו"ם קורא תגר ונותן דופי באמונת ישראל ובתורת משה, והרי זה מחלל את ה'. מצורף לזה תמצא שהתפלל שלמה ע"ה להקב"ה כי כשיבא ישראל להתפלל בבית שבנה לשמו שיתן לו שאלתו כפי מה שידע שראוי לכך, זהו שאמר (מלכים א ח׳:ל״ט) אשר תדע את לבבו, ואם יבא הנכרי שם להתפלל שיתן לו שאלתו על כל פנים, זהו שאמר (שם) ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי, כלומר בין ראוי בין שאינו ראוי תן לו, והטעם לפי שהישראל אינו קורא תגר והנכרי קורא תגר. וחשב עם קונהו. יזהיר הכתוב שידקדק עמו בחשבון ולא יבא עליו בעקיפין, לפי שגזל הגוי אסור מפני חלול השם, ובגוי שתחת ידו הכתוב מדבר ואע"פ כן הזהירה עליו התורה שיזהר עמו שלא יגזול אותו, וכן אמרו רז"ל וכן העלו שם בגמרא ריביתא דגוי מותר, שנאמר (דברים כ״ג:כ׳) לנכרי תשיך וכתיב (שם) לא תשיך לאחיך, אחיך ולא כותי, אבל להטעותו אסור שהרי יש בזה חלול ה', ואם החזיר לו טעותו הרי זה קדוש ה'. ומפני זה צוה יעקב לבניו להחזיר טעותו של גוי, הוא שכתוב (בראשית מ״ג:י״ב) ואת הכסף המושב בפי אמתחותיכם תשיבו בידכם, ואע"פ שהיו המצריים עובדי עבודה זרה צוה להחזיר אותו מפני קדוש ה' והיה זה קודם מתן תורה, וכל שכן בזמן הזה שהאדם חייב בכך. גזלו אסור ממה שכתוב (דברים ז׳:ט״ז) ואכלת את כל העמים אשר ה' אלהיך נותן לך, בזמן כבוש א"י שהיו מסורין בידך, ועוד מהכתוב הזה, וחשב עם קונהו, שיש לו לזה שגואל את העבד לדקדק עם העכו"ם אדוניו בחשבון כפי שניו, שאם לא דקדק וגזל ממנו יש בדבר חלול ה' יותר מהגוזל לישראל, וכן מצינו בתוספתא דבבא קמא הגוזל את העכו"ם חייב להחזיר, חמור גזל העכו"ם מגזל ישראל מפני חלול ה', עד כאן. טעם הדבר כי הגוזל לישראל חברו אינו קורא תגר ואינו נותן דופי באמונת ישראל, אבל הגוזל את העכו"ם קורא תגר ונותן דופי באמונת ישראל ובתורת משה, והרי זה מחלל את ה'. מצורף לזה תמצא שהתפלל שלמה ע"ה להקב"ה כי כשיבא ישראל להתפלל בבית שבנה לשמו שיתן לו שאלתו כפי מה שידע שראוי לכך, זהו שאמר (מלכים א ח׳:ל״ט) אשר תדע את לבבו, ואם יבא הנכרי שם להתפלל שיתן לו שאלתו על כל פנים, זהו שאמר (שם) ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי, כלומר בין ראוי בין שאינו ראוי תן לו, והטעם לפי שהישראל אינו קורא תגר והנכרי קורא תגר. וחשב עם קונהו. יזהיר הכתוב שידקדק עמו בחשבון ולא יבא עליו בעקיפין, לפי שגזל הגוי אסור מפני חלול השם, ובגוי שתחת ידו הכתוב מדבר ואע"פ כן הזהירה עליו התורה שיזהר עמו שלא יגזול אותו, וכן אמרו רז"ל וכן העלו שם בגמרא ריביתא דגוי מותר, שנאמר (דברים כ״ג:כ׳) לנכרי תשיך וכתיב (שם) לא תשיך לאחיך, אחיך ולא כותי, אבל להטעותו אסור שהרי יש בזה חלול ה', ואם החזיר לו טעותו הרי זה קדוש ה'. ומפני זה צוה יעקב לבניו להחזיר טעותו של גוי, הוא שכתוב (בראשית מ״ג:י״ב) ואת הכסף המושב בפי אמתחותיכם תשיבו בידכם, ואע"פ שהיו המצריים עובדי עבודה זרה צוה להחזיר אותו מפני קדוש ה' והיה זה קודם מתן תורה, וכל שכן בזמן הזה שהאדם חייב בכך. גזלו אסור ממה שכתוב (דברים ז׳:ט״ז) ואכלת את כל העמים אשר ה' אלהיך נותן לך, בזמן כבוש א"י שהיו מסורין בידך, ועוד מהכתוב הזה, וחשב עם קונהו, שיש לו לזה שגואל את העבד לדקדק עם העכו"ם אדוניו בחשבון כפי שניו, שאם לא דקדק וגזל ממנו יש בדבר חלול ה' יותר מהגוזל לישראל, וכן מצינו בתוספתא דבבא קמא הגוזל את העכו"ם חייב להחזיר, חמור גזל העכו"ם מגזל ישראל מפני חלול ה', עד כאן. טעם הדבר כי הגוזל לישראל חברו אינו קורא תגר ואינו נותן דופי באמונת ישראל, אבל הגוזל את העכו"ם קורא תגר ונותן דופי באמונת ישראל ובתורת משה, והרי זה מחלל את ה'. מצורף לזה תמצא שהתפלל שלמה ע"ה להקב"ה כי כשיבא ישראל להתפלל בבית שבנה לשמו שיתן לו שאלתו כפי מה שידע שראוי לכך, זהו שאמר (מלכים א ח׳:ל״ט) אשר תדע את לבבו, ואם יבא הנכרי שם להתפלל שיתן לו שאלתו על כל פנים, זהו שאמר (שם) ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי, כלומר בין ראוי בין שאינו ראוי תן לו, והטעם לפי שהישראל אינו קורא תגר והנכרי קורא תגר.

    from our library copy — not yet checked against the original

  • Shabbat 25bunverified

    Filed under: הדלקת נר שבת

Related sheets

Yamim Tovimימים טובים

Shofar on Rosh Hashanah When It Falls on Shabbat

Rosh Hashanah

Sources examine the biblical foundations for shofar-blowing on Rosh Hashanah and the rabbinic rulings that prohibit it outside the Temple when the holiday coincides with Shabbat. The passages address the tension between the Torah's command and Shabbat restrictions, as well as the historical shift in practice after the Temple's destruction.

View Sources30 sources
Shabbatשבת

Walking Through Airport Security on Shabbat

Sources explore whether passing through a security body scanner on Shabbat is permitted, examining the principles of unintended consequences (davar she-ein mekavven) and inevitable results (psik reisha) that determine when a person's passive movement triggers a prohibited act.

View Sources7 sources
Halachaהלכה

Shofar and Shabbat: Why the Mitzvah Is Suspended

Rosh Hashanah

These sources explain the rabbinic enactment that prohibits sounding the shofar when Rosh Hashanah falls on Shabbat, despite the Torah's association of the holiday with the shofar blast. The sources address the reasoning behind the decree—a concern that people might carry the shofar to an expert—and discuss exceptions that applied in the Temple and among established courts.

View Sources37 sources
Halachaהלכה

Shofar on Shabbat: The Rabbinic Safeguard

Rosh Hashanah

Sources explore why the Sages suspended the blowing of shofar when Rosh Hashanah falls on Shabbat outside the Temple, examining the rabbinic concern that individuals might carry the shofar to an expert for instruction, and how this precaution overrides the biblical obligation.

View Sources28 sources
Halachaהלכה

Interest on Loans Between Jews

Jewish law prohibits charging interest (neshekh and tarbit) on loans to fellow Jews, particularly to the poor. Sources define prohibited forms of interest and establish this as a fundamental obligation rooted in Torah and developed through rabbinic interpretation.

View Sources20 sources
Halachaהלכה

Shofar on Shabbat: Rabbah's Decree

Rosh Hashanah

Sources discuss why the shofar is not sounded when Rosh Hashanah falls on Shabbat, except in the Temple. Rabbah's concern that people might carry the shofar to an expert to learn the correct technique—thereby violating Shabbat—forms the basis of this rabbinic enactment, a decree preserved across Talmudic and later halakhic codes.

View Sources33 sources

Explore more

Shofar on Rosh Hashanah When It Falls on ShabbatWalking Through Airport Security on ShabbatShofar and Shabbat: Why the Mitzvah Is Suspended
Find sources for your own idea