דיותר יש לנו ללמוד מה שיעקב רצה לישא את רחל הקטנה. ]ראייה זאת הביאוה עוד פוסקים שחזינן שיעקב אבינו לא הקפיד. ולכאורה הרי עבד ברחל שבע שנים והיה די זמן ללבן למצוא חתן ללאה, ואם לבן לא עשה כלום, לא על יעקב אבינו ע״ה תלונה,
חבור עם אשתו. ויש לך לדעת, (שם). וישכב את בלהה פילגש אביו מלמד שבלבל מצעו של אביו וכו' אחרים אומרים שתי מצעות בלבל אחת של שכינה ואחת של אביו. בי לא היה חבור ליעקב שהוא חבור גמור רק לרחל שהיא קטנה והיא נקראת אשת יעקב יותר
...אמר יעקב, בשביל הברכות היה מבקש להרגני, וכשאטול את לאה אשתו מי יודע אם יניח למחלת בת ישמעאל ויבא עליה, ויאמר לי, לא דייך שלקחת בכורתי וברכתי, אלא עוד נטלת ארוסתי, לפיכך אמר ללבן אעבדך שבע שנים ברחל וגו', אילולי כן, יש אדם שנוטל אשה ומניח את הגדולה ונוטל את הקטנה, אלא ללמדך שהיתה לאה יושבת לשמו של עשו...
from our library copy — not yet checked against the original
ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה (שם), למה שנאמר שמועה טובה תדשן עצם (משלי טו ל), לא עשה אלא וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל וגו' לו לאשה (בראשית כח ט), אמר יעקב בשביל הברכות היה מבקש להרגני, וכשאטול את לאה אשתו, מי יודע אם יניח למחלת בת ישמעאל, ויבא עלי ויאמר לי, לא דייך שלקחת בכורתי וברכתי, אלא עוד נטלת ארוסתי, לפיכך אמר ללבן אעבדך שבע שנים ברחל וגו' (שם כט ח), אילולי כן יש אדם שנוטל אשה ומניח את הגדולה ונוטל את הקטנה, אלא ללמדך שהיתה לאה יושבת לשמו של עשו, אמר יעקב אעבדך שבע שנים וגו', וכשראה לבן כך, אמר הריני נותן את הגדולה מיד, ויהי בערב ויקח את לאה בתו וגו', אמר לו יעקב וכך היו התנאים, הלא ברחל עבדתי עמך, ויאמר לבן לא יעשה כן במקומנו וגו', ויעש יעקב כן וגו', התחיל מחבבה יותר מלאה, אמר הקב"ה הריני נותן ללאה בנים כדי שתהא חביבה יותר מרחל, וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה.
from our library copy — not yet checked against the original
אך מאחר שחכמת נשים בנתה ביתה, זו רבקה, שגם בחינת סור מרע הוא העץ דעת טוב ורע לזכות על ידו למעלות גבוהות ונשאות מסרה ליעקב, שוב נעשית גם לאה אחר שזכתה למדתה הארת עלמא דאתכסיא, שתהיה גם היא בת זיווגו של יעקב, רחל למדתו מתחלת היצירה עשה טוב ועץ החיים, ולאה למדתו שהשיג מחדש על ידי רבקה. ולפי זה יובן מה שרחל היתה עיקרו של בית, והקדימו רחל ללאה, מפני שרחל היא זיווגו שלו לבחינה העצמית שלו, ולאה היא לבחינתו הנקנית. ולפי האמור יובן ענין הבכיות של לאה והתעניות, שלא הספיק שתאמר ללבן אי אפשי בעשו, שהרי היתה צריכה לסלק את שורש היצירה והכרזת המלאך שינתק חבל הקשר שהיה לנשמתה עם נשמת עשו מתחילת היצירה, וכמבואר בזוהר הקדוש ובכתבי האר"י ז"ל שלעולם הנשמות יורדות לזה העולם דו פרצופין, זכר ונקבה, אלא שמתפרדות, ואחר כך זוכים ומזדווגים, ואם כן נשמת לאה יצאה לאור עולם דבוקה עם נשמת עשו, ועל ידי בכייתה ותעניותיה נפרדה ממנו, ולא עוד אלא שזכתה על ידי זה למעלתה מעלת עלמא דאתכסיא, וחזרה להיות זיווגו של יעקב, ולאה השכילה זאת... ובמה שהגדנו מענין רחל ולאה יתבאר מה שקשה לי מעולם בדברי המקובלים שדיני לאה קשים מדיני רחל, ושני ימים טובים של ראש השנה יום ראשון לאה הוא דינא קשיא, ויום שני רחל דינא רפיא, הלא היא עלמא דאתכסיא שהוא רחמים גמורים, אלא שממנה דינין מתערין. ולפי דרכנו שיש לומר דאדרבה, משום שהן הארות גבוהות מאד אי אפשר לזכות להן אלא על ידי בריחה מן ההיפוך והתאמצות נגד כל ההסתרים והצמצומים, וכמו לאה שזכתה למה שזכתה על ידי הבכיות והתפלות והתעניות.
from our library copy — not yet checked against the original
ות"ח אבהתא וכו': ובוא וראה, האבות זכו להקבר שם במערת המכפלה, הם ובת זוגם, יעקב נקבר הוא ולאה, מהו הטעם שלא נקברה עמו רחל, והרי כתוב, ורחל עקרה, שיורה, שהיא עקרת הבית. ומשיב, אלא לאה, זכתה בו יותר, ביעקב, להוציא ממנו ששה שבטים בעולם, מגזע הקדוש, ומשום זה ניתנה עמו לבת זוג במערה. בג"כ לאה וכו': משום זה לאה שיצאה ובכתה בפרשת דרכים בשביל יעקב, זכתה להקבר עמו. רחל, שלא רצתה לצאת ולהתפלל בשבילו, משום זה קבורתה בפרשת דרכים. וסוד הדבר, כבר ביארנו, ולמדנו, זו באתגליא וזו באתכסיא. פי'. רחל היא עלמא דאתגליא, דהיינו מחזה ולמטה דז"א, שהחסדים מתגלים שמה, וע"כ קבורתה בדרך במקום מגולה לעין, ולאה היא עלמא דאתכסיא, דהיינו חסדים מכוסים שמחזה ולמעלה דז"א, וע"כ נקברה במערת המכפלה, במקום מכוסה מן העין.
from our library copy — not yet checked against the original
ושרץ היאור צפרדעים: ר' שמעון פתח ואמר, קול ברמה נשמע וגו' רחל מבכה על בניה וגו'. בוא וראה, מקרא זה בארוהו בכמה מקומות. ומקרא זה קשה, שאומר רחל מבכה על בניה, הלא בניה של רחל היו יוסף ובנימין ולא יותר, ולאה, ששה השבטים היו שלה, למה בכתה רחל ולא לאה.
from our library copy — not yet checked against the original
וַתַּעַן רָחֵל וְלֵאָה וַתֹּאמַרְנָה לוֹ (בראשית לא, יד), לָמָּה מֵתָה רָחֵל תְּחִלָה, רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי יוֹסֵי, רַבִּי יוּדָן אָמַר שֶׁדִּבְּרָה בִּפְנֵי אֲחוֹתָהּ, אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי רָאִיתָ מִיָּמֶיךָ אָדָם קוֹרֵא רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן עוֹנֶה אוֹתוֹ, וַהֲלוֹא לְרָחֵל קָרָא וְרָחֵל עָנְתָה אוֹתוֹ, עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה נִיחָא עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי לֹא מֵתָה אֶלָּא מִקִּלְּלָתוֹ שֶׁל זָקֵן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לא, לב): עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ לֹא יִחְיֶה, וְהָיָה כִּשְׁגָּגָה הַיּוֹצֵא מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט, (בראשית לא, יט): וַתִּגְנֹב רָחֵל וגו' (בראשית לה, יט): וַתָּמָת רָחֵל וגו', (בראשית לא, טו): הֲלוֹא נָכְרִיּוֹת נֶחְשַׁבְנוּ לוֹ כִּי מְכָרָנוּ וגו', אֶפְשָׁר כֵּן, אֶלָּא אִם הֲוָה קְוַקְיָא טָבָא הֲוָה נָסֵיב לָהּ, פַּטֵּיקְלִין טַב הֲוָה נָסֵיב לֵיהּ.
from our library copy — not yet checked against the original