Tanakhתנ״ך

Rachel's Naming of Joseph

Sources discuss Rachel's choice of the name Yosef for her firstborn son, interpreting it as expressing both her relief from the shame of childlessness and her prayer for an additional son. The classical sources emphasize Rachel's gratitude for God's remembrance and her continued longing for further children, rather than any intention to assign blame.

יוֹסֵף יְהֹוָה לִי בֵּן אַחֵר

9 sources · all verified

Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.

What the sources say

The pasuk itself gives the reason for the name: Rachel said "Yosef Hashem li ben acher" — may the Lord add to me another son — and so she called him Yosef (Bereishit 30:22-24), a name built on the verb "to add," not on blame.

Bereishit Rabbah reads the name against her prior statement "Asaf Elokim et cherpati" — that God had gathered in her disgrace — explaining that before a woman bears a child the shame of childlessness is attached to her, but once she gives birth it is her son who can be said to "gather up" what was broken or eaten, i.e. the son becomes the one associated with removing the household's deficiency, not a scapegoat for wrongdoing (Bereshit Rabbah 73:5).

Rashi explains that Rachel prophetically knew Yaakov was destined to found only twelve tribes, and so when she prayed she asked specifically for "another son" to be born from her, which is why the name reflects a plea for addition rather than removal of blame (Rashi on Bereishit 30:23-24).

The Ramban glosses "Asaf Elokim et cherpati" as meaning that God gathered her disgrace into a hidden place so it would no longer be spoken of among people, linking the earlier clause about shame being tucked away rather than transferred onto the child (Ramban on Bereishit 30:23-24).

The Sforno connects Rachel's words to her sister Leah: she says God had accepted Leah's prayers while seemingly ignoring hers, and that Yosef's birth came through a second act of giving her handmaid to Yaakov, paralleling what had earlier brought Leah a son (Sforno on Bereishit 30:23-24).

Poked Akarim connects the name to Rachel's cry for children expressed earlier when she told Yaakov "give me children or else I die" (Bereishit 30:1), explaining that Yosef became the root of the power of fruitfulness and increase for Israel, so that "Yosef" expresses her plea for that growth to continue through her (Poked Akarim 2:6).

Midrash Lekach Tov emphasizes that the subsequent generations of Yaakov's household were held back until Yosef was born, tying the generations' unfolding, the descent to Egypt, and even the splitting of the sea to Yosef's merit, situating his birth as a turning point for the family rather than as an occasion for assigning blame (Midrash Lekach Tov, Bereishit 37:2).

Source 1 · Tanach
Verified

Genesis 30:22-24

בראשית ל׳:כ״ב-כ״ד

Genesis 30:22-24

Rachel's conception and birth are described as God's remembering her and opening her womb. She names the child Yosef, explaining, “May the LORD add another son for me,” making the name express both gratitude for the present child and hope for further growth.

וַתִּקְרָ֧א אֶת־שְׁמ֛וֹ יוֹסֵ֖ף לֵאמֹ֑ר יֹסֵ֧ף יְהֹוָ֛ה לִ֖י בֵּ֥ן אַחֵֽר׃

and she called his name Yosef; and said, The Lord shall add to me another son.

Edition: Miqra according to the Masorah · The Koren Jerusalem Bible — License: CC-BY-NC ↗

Source 2 · Tanach
Verified

Genesis 30:1

בראשית ל׳:א׳

Genesis 30:1

Rachel's barrenness and anguished cry 'Give me children or I am dead'; God remembers her and Joseph is born.

וַתֵּ֣רֶא רָחֵ֗ל כִּ֣י לֹ֤א יָֽלְדָה֙ לְיַעֲקֹ֔ב וַתְּקַנֵּ֥א רָחֵ֖ל בַּאֲחֹתָ֑הּ וַתֹּ֤אמֶר אֶֽל־יַעֲקֹב֙ הָֽבָה־לִּ֣י בָנִ֔ים וְאִם־אַ֖יִן מֵתָ֥ה אָנֹֽכִי׃

And when Raĥel saw that she bore Ya῾aqov no children, Raĥel envied her sister; and said, Give me children, or else I die.

Edition: Miqra according to the Masorah · The Koren Jerusalem Bible — License: CC-BY-NC ↗

Source 3 · Chazal
Verified

Genesis Rabbah 73:5

בראשית רבה ע״ג:ה׳

Bereshit Rabbah 73:5

The midrash reads Rachel's naming as containing two petitions: that God remove her disgrace and that He add another son. It also develops the significance of Yosef as the child who would precede and protect the birth of Benjamin.

וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי (בראשית ל, כג), אָמַר רַבִּי לֵוִי בַּר זְכַרְיָה עַד שֶׁלֹא תֵּלֵד הָאִשָּׁה הַסִּרְחוֹן נִתְלֶה בָהּ, לְאַחַר שֶׁתֵּלֵד תָּלוּי בִּבְנָהּ, מַאן אֲכַל הֲדָא מְקָמְתָא, בְּרָךְ. מַאן תְּבַר הֲדָא מְקָמְתָא, אֶלָּא בְּרָךְ.

Edition: Midrash Rabbah -- TE · The Sefaria Midrash Rabbah, 2022 — License: CC-BY-NC ↗

Source 4 · Rishonim
Verified

Rashi on Genesis 30:23-24

רש"י על בראשית ל׳:כ״ג-כ״ד

Rashi on Genesis 30:23-24

Rashi explains Rachel's words as a prayer that God should add another son, and connects this future addition to Benjamin. The name Yosef therefore carries the dual meaning of removal of disgrace and addition of another child.

יסף ה' לי בן אחר. יוֹדַעַת הָיְתָה בִנְבוּאָה שֶׁאֵין יַעֲקֹב עָתִיד לְהַעֲמִיד אֶלָּא שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, אָמְרָה יְהִי רָצוֹן שֶׁאוֹתוֹ שֶׁהוּא עָתִיד לְהַעֲמִיד יְהֵא מִמֶּנִּי, לְכָךְ לֹא נִתְפַּלְּלָה אֶלָּא עַל בֵּן אַחֵר:

Source 5 · Rishonim
Verified

Ramban on Genesis 30:23-24

רמב"ן על בראשית ל׳:כ״ג-כ״ד

Ramban on Genesis 30:23-24

Ramban reads Rachel's removal of disgrace and her prayer for another son as the two dimensions behind Yosef's name. The verse presents her naming as a response to divine providence and continued longing, not as assigning blame to the child.

אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי הִכְנִיסָהּ בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא תֵרָאֶה, וְכֵן "וְלֹא יֵאָסֵף הַבַּיְתָה" (שמות ט יט), "וְכוֹכָבִים אָסְפוּ נָגְהָם" (יואל ב י), "וִירֵחֵךְ לֹא יֵאָסֵף" (ישעיהו ס כ), לֹא יִטָּמֵן, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ל':כ"ג). וְיֹאמְרוּ אֲסִיפָה בַּחֶרְפָּה, שֶׁתִּתְקַבֵּץ וְלֹא תִּתְפַּזֵּר בֵּין בְּנֵי אָדָם לִהְיוֹת נִדְבָּרִים בָּהּ עוֹד בַּחוּצוֹת:

Edition: Sefaria Vocalized Edition · Commentary on the Torah by Ramban (Nachmanides). Translated and annotated by Charles B. Chavel. New York, Shilo Pub. House, 1971-1976 — License: CC-BY ↗

Source 6 · Rishonim
Verified

Sforno on Genesis 30:23-24

ספורנו על בראשית ל׳:כ״ג-כ״ד

Sforno on Genesis 30:23-24

Sforno emphasizes Rachel's relief from the shame of childlessness and her continuing request for an additional son. Yosef's name thus reflects both deliverance from past humiliation and hope for the future.

אֶת חֶרְפָּתִי. שֶׁקִּבֵּל תְּפִלַּת אֲחוֹתִי וְלֹא הָיָה מְקַבֵּל תְּפִלָּתִי: יוֹסֵף ה' לִי בֵּן אַחֵר. עַל הַהִשְׁתַּדְּלוּת הַשֵּׁנִי כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה לַאֲחוֹתִי:

את חרפתי, that G’d had consistently accepted my sister’s prayers while seemingly ignoring mine. יוסף ה' לי בן אחר. On account of having given my handmaid to my husband a second time. G’d has granted my sister also another son on account of that.

Edition: Sefaria Vocalized Edition · Eliyahu Munk, HaChut Hameshulash — License: CC-BY ↗

Source 7 · Rishonim
Verified

Midrash Lekach Tov, Genesis 37:2

לקח טוב, בראשית לז ב, וראה שם עוד

Midrash Lekach Tov, Genesis 37:2

Tobiah Ben Eliezer’s passage presents Yosef as the catalyst and sustaining force of Yaakov’s descendants: their birth awaited his arrival, he brought them to and provided for them in Egypt, and the sea split in his merit.

אלה תולדות יעקב יוסף. התולדות הללו לא באו אלא בזכותו של יוסף. כלום יעקב הלך אצל לבן אלא בשביל רחל. התולדות הללו היו ממתינות עד שבא יוסף. שנאמר ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף (בראשית ל כה). מי מורידן למצרים יוסף. מי מכלכלן במצרים יוסף. הים לא נקרע אלא בזכות יוסף. הה"ד ראוך מים יחילו (תהלים עז יז). וכתיב בתריה גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה (שם שם טז). לכך נאמר אלה תולדות יעקב יוסף.

Source 8 · Acharonim
Verified

Poked Akarim 2:6

ר' צדוק, חלק א פוקד עקרים עמוד ח

Poked Akarim 2:6

Reb Tzadok explains that Rachel’s naming Yosef expresses her continued longing for more children: although Yosef embodied the reproductive power and future multiplication of Israel, she was not yet satisfied and prayed that God add another son.

ואדרבא העניים משתעשעים בבניהם יותר וכמשז"ל במ"ק (כ"ד ב') ובמס' שמחות (פ"ג ה"ד) דמצטערים במיתתם יותר לפי שאין להם שעשוע אחר, וע"כ כאשר צעקת איש הישראלי לבנים הוא מצד הזה מצד עצמו שאין חפץ בכל שעשועי העולם שהם אצלו כלא ונחשב כמת בלא בנים כאשר הוא אצל איש הישראלי אז המשפט לתת לאומים תחתיו, שהם אין חפצים בזה כלל רק בשעשועי והנאת עצמם, וע"כ זכתה רחל ליוסף שבו הוא שורש כח הפו"ר דויגו לרוב וכן עיקר שם אפרים כי הפרני וגו', וכן אמרו בני יוסף ליהושע ואני עם רב עד אשר עד כה ברכני ד' שבו שרש כח הריבוי הראוי לזרע ישראל שזכתה לו רחל ע"י צעקתה להש"י על זה במילוי חסרונה, וע"כ קראתו יוסף לומר יוסף ד' לי בן אחר כי לא נסתפקה בו עדיין שעדיין לא נשקע חשקה שחשקה לרבוי בנים, ואע"פ שהוא לבדו יד לשטנו של עשו וכל הריבוי יצא ממנו

Source 9 · Hasidic
Verified

Sfas Emes al HaShas, Berakhot 7b

שפת אמת על הש"ס, ברכות ז׳:ב׳ (ברכות ז׳ ע״ב) — ד"ה בגמ' ואר"י משום רשב"י כו' עד

Sfas Emes al HaShas, Berakhot 7b

Sfas Emes questions the Maharsha’s claim that Leah’s statement was not prophetic, noting that Rashi explicitly describes the matriarchs as prophetesses.

בגמ' ואר"י משום רשב"י כו' עד שבאתה לאה והודתו כו' כתב מהרש"א דלא כמתנבאה אמרה כן. וכן לקמן בסמוך בהא דאמרה לאה ראו מה בין כו' הזמין הקב"ה בפי' שלא מדעת לדבר עתידות דהא לא חשיב לאה בכלל הנביאות במגילה (יד.) ע"ש. ואינו מובן לפע"ד דהא להדיא פי' רש"י דאמהות נביאות היו [בחומש (פי' ויצא) בפסוק הפעם ילוה אישי ועי' במזרחי ובגו"א שם].

Related sources· 8 found, not yet verifiedSign in to verify
  • אחד יכול לשלוט על כח של עשו שגם הוא נגלה ודברים אלו (שם קכ"ג ע"ב). בעא מיניה ר' חלבו מר' שמואל בר נחמני כתיב ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף וגו' מאי שנא כי אתיליד יוסף א"ל ראה יעקב אבינו שאין זרעו של עשו נמסר אלא ביד זרעו של

  • ...דבר אחר מכל פשעי הצילני וגו', זה יוסף, לפי שכתוב בו ותקרא לאנשי ביתה וגו', נתנה אותו בפיהם של כולם, אמר הקב"ה מוטב שיפנו אלו באלו, ואל יפנו לצדיק הזה, הדא הוא דכתיב ויהי אחרי הדברים האלה...

    from our library copy — not yet checked against the original

  • Bava Batra 123bunverified

    בעא מיניה רבי חלבו מרבי שמואל בר נחמני, כתיב ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף וגו', מאי שנא כי אתיליד יוסף, אמר ליה, ראה יעקב אבינו שאין זרעו של עשו נמסר אלא ביד זרעו של יוסף, שנאמר והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש...

    from our library copy — not yet checked against the original

  • ובודאי היו מראין לו לדעת שהם נקיים מכמו אלה לקיים והייתם נקיים מה' ומישראל, ואם להיפוך היו מודים לו והיו עושים תשובה על העבר וקבלה על להבא, כי הצדיקים לבם ברשותם אל כל אשר יחפצו יטנו, אך הוא לא הרהיב עוז בנפשו להוכיח את אחיו הגדולים, והנה בזוה"ק ח"ג (מ"ו:) כמה דעונשא דהאי ב"נ בגין מלה בישא כך עונשא בגין מלה טבא דקאתי לידי' ויכול למללא ולא מליל וכו' כ"ש אי עמא אזלין בארחא עקימא והוא יכיל למללא להו ולאוכחא להו ושתק ולא מליל כמה דאמינא דכתיב נאלמתי דומי' החשיתי מטוב וכאבי נעכר, נעכר במכתשין דמסאבותא וכו', ויש לומר נמי ביוסף בשביל השתיקה והעדר הדיבור במקום שראוי לדבר נחשב לו כפגם דיבור וכלה"ר וכמלה בישא, וזהו עצמו הביאו להביא דבתם רעה אל אביהם בפועל ממש כי עבירה גוררת עבירה, אף כי גם זה לא הי' הכוונה ללה"ר ולעבירה ח"ו, אלא שאביהם יישירם ע"כ ניטל אז המלוכה מזרע יוסף וניתן לזרע בנימין שגם הוא מזרע רחל וגם הוא ראוי לענין זה כנ"ל:

    from our library copy — not yet checked against the original

  • וְרָחֵל עֲקָרָה, אָמַר רַבִּי יִצְחָק, רָחֵל הָיְתָה עִקָּרוֹ שֶׁל בַּיִת, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וְרָחֵל עֲקָרָה, עִקָּרָה רָחֵל. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא רֹב מְסֻבִּין עִקָּר שֶׁל לֵאָה הָיוּ, לְפִיכָךְ עוֹשִׂים רָחֵל עִקָּר, וְרָחֵל עֲקָרָה, רָחֵל הָיְתָה עִקָּרוֹ שֶׁל בַּיִת. תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, לְפִי שֶׁכָּל הַדְּבָרִים תְּלוּיִין בְּרָחֵל, לְפִיכָךְ נִקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל עַל שְׁמָהּ (ירמיה לא, טו):

    from our library copy — not yet checked against the original

  • וישב יעקב, כך אמרו חכמים, אלה תולדות יעקב יוסף, התולדות הללו לא באו אלא בזכותו של יוסף ובשבילו, כלום הלך יעקב אצל לבן אלא בשביל רחל, התולדות הללו היו ממתינות עד שנולד יוסף, הדא הוא דכתיב, (שם ל') ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף, כיון שנולד שטנו של אותו רשע, ויאמר יעקב אל לבן שלחני ואלכה, מי מורידן למצרים, יוסף, מי מכלכלן, יוסף, הים לא נקרע אלא בזכותו של יוסף, הדא הוא דכתיב, (תהלים ע"ז) ראוך מים אלקים ראוך מים יחילו גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף, אמר רבי יודן ברבי שמעון אף הירדן לא נקרע אלא בזכותו של יוסף.

    from our library copy — not yet checked against the original

  • אבל דע לך וכו'. מדכתיב "ואקברה שם", ולא הוי למכתב רק "בדרך", אלא "שם" פירושו דווקא היה ראוי לקבור אותה שם בדרך – ולא במקום אחר, והיינו טעמא כמו שמפרש ואזיל. ואם תאמר ולמה רחל בוכה יותר משאר אמהות, ובמדרש איכה רבתי (פתיחתא סוף אות כד) אמר שם לפי שרחל אמנו אומרת להקב"ה מה עשו בני שכך הבאת עליהם פורענות, אם בשביל עבודה זרה שנקאת 'צרה', הלא אהבתי אישי יעקב ועבד בי ז' שנים (לעיל כט, כ), ולבסוף נתן אבי לו את אחותי לאשה (שם שם כד), וקבלתי אהבתי לבעלי ומסרתי הסימנים לאחותי. אני בשר ודם – ואתה מלך רחמן על אחת כמה וכמה שתרחם עליהם, והקב"ה משיב "יש שכר לפעולתך ושבו בנים מארץ אויב" (ר' ירמיה לא, טו). וביאור ענין זה כי בשביל שידעה רחל שיעקב ראוי שישא שתי נשים, כי אין העולם הזה – שהוא עולם החלוק והפירוד – ראוי שיהיה הכל באחדות, ואם לא היה ליעקב רק אשה אחת היו ישראל אחד, ולא היה יהודה מלאה ואפרים מרחל, כמו שלא יחצו לעתיד לימות המשיח, ומפני שראתה רחל דבר זה – קבלה באהבה, ולפיכך גם כן ראוי שימחול השם יתברך לישראל, כי מפני שאין האחדות בעולם הזה, ועדיין העבודה זרה בעולם – זהו שגורם לישראל לחטוא, שזהו מחסרון שהוא בעולם וממנהגו, ולכך רחל היא מבקשת רחמים, שהרי בה נראה שעולם הזה מסוגל שיהיה [בו] שניות וצרה בעולם הפירוד, שאינו מסוגל לאחדות. ועוד שכך אמרה – שאם לא היה מסדר העולם וענין שהוא נוהג להיות בו צרה – לא היה דבר זה לאבות, שהרי האבות לפי שהם אבות העולם [הם] עיקר מציאות העולם, וכמו שנתבאר בפרשת וישלח יעקב מלאכים (לעיל לב, ג סוף אות ב) שהאבות הם עיקר העולם וסדר של עולם, וכיון שמצאנו שהיה ענין שלהם להיות להם צרה כמו שהיה לרחל, אם כן ענין זה ראוי לעולם הזה, ולפיכך רחל מבקשת רחמים בלבד, והבן זה היטב. ועוד יש במדרש (ב"ר עא, ב) "רחל מבכה על בניה" (ירמיה לא, יד) ישראל נקראים על שם רחל, ולא על שם רחל אלא על שם בנה, שנאמר (ר' עמוס ה, טו) "אולי יחנן ה' צבאות שארית יוסף", ולא על שם בנה אלא על שם בן בנה "הבן יקיר לי אפרים" (ירמיה לא, יט). וזהו המדרש יש לו סוד יותר, כי קרא כנסת ישראל 'רחל', לפי שרחל עקרת הבית של יעקב והכל טפל אצלה, ולכך היא כמו בית יעקב, ונקראת כנסת ישראל – שהם בית יעקב – על שמה, ובזכות רחל ישובו לגבולם להתחבר בהקב"ה. כי פירוד זה שישראל נפרדים מעל הקב"ה מפוזרים בכל הארצות – יש להם כח המקשר והמקבץ אותם, שהרי רחל היא 'בית יעקב' מחברת אותם, ובזכותה יהיה להם קבוץ גמור לשוב לגבולם, ולפיכך נקברה רחל בדרך. כי דבר זה הוא שלא תהיה נקברת רחל במערה אצל האבות רק תהא עם בניה, שהיא מתיחסת אל בניה, לפי שרחל היא היתה 'בית יעקב' גם כן, ולפיכך כאשר הוגלו ישראל היתה רחל מבקשת רחמים, שאין ראוי שיהיה לישראל פירוד, כי היא קיבוץ לבית יעקב. והקב"ה משיב לה כי אף על גב שהוגלו לשעה, בזכותה שהיא מחברת ומאחדת הכל – ישובו לגבולם. כי יש כח קבוץ עוד בישראל ואחדות, שבזכות אותו קבוץ ואחדות ישובו הם לגבולם להתאחד. ולפיכך נקברה רחל בדרך, כי אחר שישראל הם בגלות חוץ למקומם, נמצא אצלם כח קבוץ שלהם המקבץ ומאחד אותם – שם, הוא בית יעקב, ובשביל אותו קבוץ מתכנסים מן הארץ אשר הוגלו ונפזרו לשם. ועל פי זה הסוד תרגם יונתן בן עוזיאל הפסוק הזה "קול ברמה נשמע קול נהי רחל מבכה על בניה" – על כנסת ישראל, שנקראת "רחל":

    from our library copy — not yet checked against the original

  • מני אפרים שרשם בעמלק אחריך בנימין (שופטים ה' י"ד). ילמדנו רבינו מהו שיהא אדם צריך לברך בשעה שהוא קורא מגילת אסתר תלמוד למדונו רבותינו בשעה שהוא בא לקרות את המגילה אומר בא"י אמ"ה אקב"ו על מצות קריאת מגילת אסתר וכיון שגומרה ר' זכריה טבחא בשם רבי יוחנן אומר צריך לומר בא"י אמ"ה האל הרב את ריבנו והנוקם את נקמתינו הגואל [והמושיע] מכף עריצים בא"י האל המושיע ולמה אלא זכר לישועה שעשה הקב"ה בימי המן על ידי מרדכי ואסתר בשעה שביקש המן לכלות את ישראל שנאמר להשמיד להרוג ולאבד וגו' (אסתר ג' י"ג) ולא לעצמו הוא נזדווג על ישראל אלא אף עמלק זקינו מתחלה נתגרה (על) [עם] ישראל בשעה שיצאו ממצרים שנאמר ויבא עמלק [וגו'] (שמות י"ז ח') ומה היה עושה להם עמלק הרשע א"ר יהושע דסיכנן בשם ר' לוי היה מחתך את זכרותם והיה משליך אותם למעלה ואמר בזו חפצת הרי היא נתונה לך מנין דכתיב השב לשכנינו שבעתים אל חיקם (תהלים ע"ט י"ב) זה המילה שהיא נתונה בחיק חרפתם אשר חרפוך ה' (שם) וכן הוא אומר ויזנב בך (דברים כ"ה י"ח) מכת זנב לא עשה אלא כיון שהקדוש ברוך הוא מצווה את ישראל ואמר זכור [וגו'] (שם שם י"ז) אמרו לו את הוי זכור שנאמר זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים (תהלים קל"ז ז') אמר להם הקב"ה עשו את שלכם תמחה את זכר עמלק (דברים שם י"ט) ואני אעשה את שלי כי מחה אמחה את זכר עמלק (שמות י"ז י"ד) לא עשה אלא כיון שמלך שאול אמר הקדוש ברוך הוא אין זרעו של עמלק נופל אלא ביד בנה של רחל כן אתה מוצא ברפידים נפל ביד יהושע שנאמר ויחלוש יהושע את עמלק (שם שם י"ג) אמר הקב"ה לעולם השבט הזה מוכן להיפרע מן עמלק מניין ממה שהשלים בנביא מני אפרים שרשם בעמלק אחריך בנימן: מני אפרים כך פתח ר' תנחומא בי ר' וירד מיעקב והאביד שריד מעיר (במדבר כ"ד י"ט) מהו וירד אמר הקדוש ברוך הוא כשיעמוד השליט העתיד לעמוד מיעקב אותה שעה והאביד שריד מעיר: [דבר אחר] מהו וירד זה מלך המשיח שנאמר וירד מים ועד ים (תהלים ע"ב ח') כעניין שנאמר כי הוא רודה בכל עבר הנהר (מלכים א' ה' ד') הוי אין השליטה ניתנת ביד אומה הרשעה אלא עד שיבא משיח וירד מיעקב: ד"א וירד אמר הקב"ה לא מן הבנים הגדולים של יעקב אלא מן הבנים הירודים של יעקב מי היה ירוד מכל השבטים וקטן מכולם זה יוסף ובנימן אמר הקדוש ברוך הוא ביד הירודים וביד הקטנים של יעקב אני מוסר את המלכות הרשעה ולמה כן אלא אמר הקב"ה אני יודע מה אני עושה אני יעצתי את העצה הזאת שנאמר מי יעץ זאת על צור (ישעיה כ"ג ח') אני הוא שיעצתי עליהם ה' צבאות יעצה (שם שם ט'): ד"א מני אפרים מהו מני אפרים רבותינו אומרים אמר הקדוש ברוך הוא (ממנו) [ממני] היה הדבר מימיו של משה שנאמר ויאמר משה אל יהושע בחר [וגו'] (שמות י"ז ט') וכי מדעת עצמו אמר לו לאו אלא מפי הדיבור יכול היה יהושע למחות זרעו של עמלק מאותה שעה מני אפרים שרשם בעמלק: ד"א מני אפרים למה בניו של יוסף פורעים מן עשו אלא יוסף היו אחיו שונאים אותו שנאמר וישנאו (אחיו) [אתו] (בראשית ל"ז ד') והפך השנאה לאהבה ועשו הפך את אהבתו של יעקב לשנאה אמר הקב"ה יבא יוסף ויפרע ממנו. דבר אחר יוסף חטאו לו אחיו וישטמוהו והיו אחיו סבורים ששוטמם כשם שעשו לו לו ישטמנו יוסף (שם נ' ט"ו) ולא עשה להם כן אלא פרע להם טובות תחת רעות אבל עשו כששטמו ליעקב וישטום עשו ליעקב (שם כ"ז מ"א) לא עשה לו יעקב כן אלא אמר לו [על] אותה הברכה אתה שוטניני הרי היא נתונה לך קח נא את ברכתי אשר הובאת לך (שם ל"ג יא) אף על פי כן לא עקר השנאה מתוך לבו אמר הקדוש ברוך הוא יבא יוסף שעקר השנאה מתוך לבו ויפרע מן עשו שהטמינה האיבה בלבו (מני אפרים שרשם): ד"א למה יוסף שעשו לו אחיו כל אותם הרעות כיון שראה אותם עומדים בצרה לא יכול לכבוש רחמיו עליהם אלא נזלו עיניו דמעות עליהם ולא יכול יוסף להתאפק כי נכמרו רחמיו אל אחיו ויבקש לבכות ויבא החדרה ויבך שמה (שם מ"ג ל') אבל עשו לא נכמרו (רחמים) [רחמיו] על אחיו שנאמר על רדפו בחרב אחיו (עמוס א' י"א): [דבר אחר] מני אפרים (ד"א) מהו מני אפרים אלא שמימיו של יעקב היה השבט הזה מתוקן להיפרע מן עשו אימתי אלא כשהיה יעקב בא מפדן ארם התחיל עשו מקדים אותו ואת בניו להרוג אותם וכיון שראה יעקב התחיל מיצר ויירא יעקב מאד ויצר לו (בראשית ל"ב ח') באותה שעה נגלה הקב"ה עליו ואמר לו הא בנים של רחל עמך ואתה מתיירא חייך הם עתידים להיפרע הימנו בכל שעה שיהא עומד על בניך כיון שראה יעקב כך עמד והיה משמר לרחל ולבניה ומן הדבר שעשה יודע אתה שכך הוא אמר לו הקדוש ברוך הוא שעושה אותם מחנות מחנות שאם יבא עשו אל המחנה [האחת] והיה המחנה הנשאר לפליטה (שם שם ט') והוא עושה אותם ארבע מחנות ונותן לרחל לפנים מכולם שנאמר וישם את השפחות ואת ילדיהן ראשונה (שם ל"ג ב') אתה רואה שהשפחות היו תחילה ואחר כך בניהם ואח"כ את לאה וילדיה אחרונים (שם). ואחר כך ואת רחל ואת יוסף (שם) אמר יעקב אם יהרגו כל בניו וישתייר בנה של רחל שאני ניצל על יד בנה של רחל והיה המחנה הנשאר לפלטה ולמה כך אלא שנימנו בני רחל להיפרע מן הזרע הרע הזה מני אפרים שרשם בעמלק: ד"א מני אפרים [וגו'] מהו אחריך בנימן אמר הקב"ה לעולם אחריך בנימן לתבוע מן זרעו של עמלק ותדע לך איש מזרעו של עמלק עמד ונזדווג לישראל ולא עמד כנגדו אלא מזרעו של בנימן ומי היה זה זה המן הרשע שנאמר גדל המלך אחשורוש את המן בן המדתא האגגי (אסתר ג' א') אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך [איש מזרעו] של בנימן מוכן לך לבא ולקעקע את שרשיך ומי הוא זה זה היה מרדכי שנאמר איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני (שם ב' ה'): מני אפרים כך פתח רבי תנחומא בי רבי בשם רבי אבן ואבן איפה ואיפה תועבת ה' גם שניהם (משלי כ' י') מאזני מרמה תועבת ה' (שם י"א א') מה כתב אחריו בא זדון ויבא קלון (שם שם ב') בזמן שישראל שוקלים (מאזני) [במאזני] צדק ובאבני צדק ובמשקלות של אמת אין שום אומה ומלכות שולט בהם ובזמן שהם נחשדים על המשקל מיד השונאים באים עליהם מאזני מרמה תועבת ה' ומה כתב אחריו בא זדון ויבא קלון: ד"א [מני אפרים וגו'] זש"ה ובצלעי שמחו ונאספו (תהלים ל"ה ט"ו) בשעה שישראל באים לידי מינות מיד או"ה שמחין ונאספין להרוג אותם בצלעי שמחו ונאספו מהו נאספו עלי נכים ולא ידעתי (שם) בעליית בית נתזה בלוד אמרו כשאני מצלעת הם שמחים ונאספים להתגרות שהם נכים וחגרים יש עושים את הדין במי שצולע ובצלעי [וגו'] קרעו ולא דמו (שם) קריעה אחר קריעה אמרו לו ישראל רבונו של עולם נכים עושים את הדין בצולעים יושבים ומצפים שאבא לידי הצלע (לבואו) [לבוא] עלי: [דבר אחר] ובצלעי שמחו ונאספו באהרן ויראו כל העדה כי גוע אהרן (במדבר כ' כ"ט) מה כתיב אחריו וישמע הכנעני מלך ערד (שם כ"ח א') אף בשעה (שיצאנו) [שיצאו] ממצרים מה כתב על ריב בני ישראל [וגו'] היש ה' בקרבנו (שמות י"ז ז') ר' יהודה אומר כך אמרו אם אדון הוא על כל האומות כשם שהוא אדון עלינו בקרבנו נעבדנו ואם לאו לא נעבדנו ור' נחמיה אומר מהו היש ה' בקרבנו אמרו אם מספיק לנו מזונות נעבדנו ואם לאו לא נעבדנו. ד"א היש ה' בקרבנו א"ר אבהו אם מרחישים אנו בקרבנו דברים היש ה' בקרבנו והוא יודע מה מרחישים בקרבנו נעבדנו ואם אין לא נעבדנו כמ"ש והקרב והכרעים ירחץ במים (ויקרא א' י"ג) ראה שטות שהיה בידם השכינה הייתה סובלת אותם טעונים על ענני כבוד ומוקפין בהם ועמוד הענן מהלך לפניהם ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלקיך (דברים א' ל"א) והם אומרים היש ה' בקרבנו א"ר ברכיה הכהן בי ר' לגבור שהיה מהלך בדרך ובנו על כתיפו והיה מוליכו בשוק והיה הבן רואה דבר של חפץ ואומר לאביו קח לי והוא לוקח לו פעם הראשון והשני והשלישי ובנו על כתפו בסוף ראה אחד אמר לו ראית לאבא מיד נטלו והשליכו לארץ אמר לו כך הדרך הייתי טוענך על כתיפי ועכשיו אמרת ראית לאבא כך ישראל היו טעונים על ענני כבוד ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלקיך כאשר ישא איש את בנו (שם) והם אומרים היש ה' בקרבנו מיד ויבא עמלק והואיל ומפני חטייא של עונותיהם בא עמלק אומר להם זכור את אשר עשה לך עמלק לא היה לו לומר כן אלא זכרו מה שעשיתם ברפידים ולמה אמר להם זכור [וגו'] אלא א"ר אחא לאחד שנכנס בלילה לגנוב ענבים מן הכרם והיה השומר אוהבו כיון שצפה אותו השומר ראה שאוהבו היה מה עשה גירה בו הכלב שהיה עומד שם עמד ופשרו הימנו וכשהיה השומר מבקש להזכיר לאותו אוהבו שבא לגנוב ענבים היה אומר לו זכור אתה היאך פישרתי הימך את הכלב כך היה צריך לומר זכרו מה עשיתם ברפידים מהו זכור [וגו'] משמיעם מן הצד אמר הקב"ה אע"פשהכעסתם (אותו) [אותי] ובא הרשע להתגרות (לכם) [בכם] אלא עלי לשרש ביצתו מן העולם מני אפרים שרשם בעמלק: ד"א שרשם בעמלק זש"ה ויאכלו מפרי דרכם (משלי א' ל"א) מה ראה הקדוש ברוך הוא לנהוג עם עמלק במדת אכזריות תמחה את זכר עמלק (דברים כ"ה י"ט) והמתה מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק (שמואל א' ט"ו ג') אלא אמר הקב"ה (הקדים) [אקדים] לו ממה שעתיד לעשותה גלוי וצפוי לפני היאך הוא עתיד לגזור מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד (אסתר ג' י"ג) לכך והמתה מאיש ועד אשה (שמואל שם) תמחה את זכר עמלק (דברים שם) למה ויאכלו מפרי דרכם הוא שכתוב כי המן בן המדתא האגגי צורר כל היהודים הפיל פור הוא הגורל להומם ולאבדם ובבואה לפני המלך (אסתר ט' כ"ד וכ"ה) לפני ממ"ה הקדוש ברוך הוא אמר עם הספר ישוב [וגו'] (שם) איזה ספר כתוב זאת זכרון בספר [וגו'] כי מחה אמחה את זכר עמלק (שמות י"ז י"ד) למה ויאכלו מפרי דרכם וממועצותיהם ישבעו (משלי שם) ממה שיעצו וחשבו עלינו אמר לו דוד רבש"ע עשו בנו מה שאפשר גינו המילה מה שבחרת בה ושרפו את ביתך ואת תורתך והכתבת בתורה ואמרת זכור אשר עשה לך עמלק את הוי זכור שאין לפניך שכחה ואם אין אתה מבקש להיזכר מה שעשו בנו היזכר מה עשו בירושלים יום אשר נכנסו לתוכה זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים (תהלים קל"ז ז') אמר הקב"ה אני אין לפני שכחה וזכור אני מה עשו אתם שאתם בשר ודם ואתם שכיחים הוי זכורים מה עשה לכם עמלק כדי שתמחה שמו מן העולם זכור את אשר עשה לך עמלק [וגו'] תמחה את זכר עמלק אמרו לו רבש"ע לנו הוא למחות את שמו אמר להם אין גלוי וצפוי לפני כשאמסור את עמלק ביד שאול מלככם שעתיד לשייר מזרעו שהוא חס עליו ויחמול [שאול והעם] על אגג (שמואל א' ט"ו ט') לכך אני מצוה אתכם תמחה ואע"פ שחס שאול על אגג אלא בא שמואל והמיתו במיתה משונה וישסף שמואל את אגג (שם שם ל"ג) אמר לו אגג במיתה זו הנביאים ממיתים אמר לו שמואל כאשר שיכלה נשים חרבך (שם) מהו כאשר שיכלה אמר לו כשם שעשה עמלק זקינך והשחית את זכרותם והושיב את נשיהם שכולות ואלמנות כאשר שיכלה [וגו'] כן תשכל מנשים אמך (שם) אמר הקדוש ברוך הוא בעה"ז אמרתי להם למחות את שמו של עמלק אבל לעתיד לבא השבט שהכינותי לו הוא פורע ממנו ומשרש ביצתו מן העולם מני אפרים שרשם בעמלק אחריך בנימין: מני אפרים שרשם בעמלק אחריך בנימין (שופטים ה' י"ד). ילמדנו רבינו מהו שיהא אדם צריך לברך בשעה שהוא קורא מגילת אסתר תלמוד למדונו רבותינו בשעה שהוא בא לקרות את המגילה אומר בא"י אמ"ה אקב"ו על מצות קריאת מגילת אסתר וכיון שגומרה ר' זכריה טבחא בשם רבי יוחנן אומר צריך לומר בא"י אמ"ה האל הרב את ריבנו והנוקם את נקמתינו הגואל [והמושיע] מכף עריצים בא"י האל המושיע ולמה אלא זכר לישועה שעשה הקב"ה בימי המן על ידי מרדכי ואסתר בשעה שביקש המן לכלות את ישראל שנאמר להשמיד להרוג ולאבד וגו' (אסתר ג' י"ג) ולא לעצמו הוא נזדווג על ישראל אלא אף עמלק זקינו מתחלה נתגרה (על) [עם] ישראל בשעה שיצאו ממצרים שנאמר ויבא עמלק [וגו'] (שמות י"ז ח') ומה היה עושה להם עמלק הרשע א"ר יהושע דסיכנן בשם ר' לוי היה מחתך את זכרותם והיה משליך אותם למעלה ואמר בזו חפצת הרי היא נתונה לך מנין דכתיב השב לשכנינו שבעתים אל חיקם (תהלים ע"ט י"ב) זה המילה שהיא נתונה בחיק חרפתם אשר חרפוך ה' (שם) וכן הוא אומר ויזנב בך (דברים כ"ה י"ח) מכת זנב לא עשה אלא כיון שהקדוש ברוך הוא מצווה את ישראל ואמר זכור [וגו'] (שם שם י"ז) אמרו לו את הוי זכור שנאמר זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים (תהלים קל"ז ז') אמר להם הקב"ה עשו את שלכם תמחה את זכר עמלק (דברים שם י"ט) ואני אעשה את שלי כי מחה אמחה את זכר עמלק (שמות י"ז י"ד) לא עשה אלא כיון שמלך שאול אמר הקדוש ברוך הוא אין זרעו של עמלק נופל אלא ביד בנה של רחל כן אתה מוצא ברפידים נפל ביד יהושע שנאמר ויחלוש יהושע את עמלק (שם שם י"ג) אמר הקב"ה לעולם השבט הזה מוכן להיפרע מן עמלק מניין ממה שהשלים בנביא מני אפרים שרשם בעמלק אחריך בנימן: מני אפרים כך פתח ר' תנחומא בי ר' וירד מיעקב והאביד שריד מעיר (במדבר כ"ד י"ט) מהו וירד אמר הקדוש ברוך הוא כשיעמוד השליט העתיד לעמוד מיעקב אותה שעה והאביד שריד מעיר: [דבר אחר] מהו וירד זה מלך המשיח שנאמר וירד מים ועד ים (תהלים ע"ב ח') כעניין שנאמר כי הוא רודה בכל עבר הנהר (מלכים א' ה' ד') הוי אין השליטה ניתנת ביד אומה הרשעה אלא עד שיבא משיח וירד מיעקב: ד"א וירד אמר הקב"ה לא מן הבנים הגדולים של יעקב אלא מן הבנים הירודים של יעקב מי היה ירוד מכל השבטים וקטן מכולם זה יוסף ובנימן אמר הקדוש ברוך הוא ביד הירודים וביד הקטנים של יעקב אני מוסר את המלכות הרשעה ולמה כן אלא אמר הקב"ה אני יודע מה אני עושה אני יעצתי את העצה הזאת שנאמר מי יעץ זאת על צור (ישעיה כ"ג ח') אני הוא שיעצתי עליהם ה' צבאות יעצה (שם שם ט'): ד"א מני אפרים מהו מני אפרים רבותינו אומרים אמר הקדוש ברוך הוא (ממנו) [ממני] היה הדבר מימיו של משה שנאמר ויאמר משה אל יהושע בחר [וגו'] (שמות י"ז ט') וכי מדעת עצמו אמר לו לאו אלא מפי הדיבור יכול היה יהושע למחות זרעו של עמלק מאותה שעה מני אפרים שרשם בעמלק: ד"א מני אפרים למה בניו של יוסף פורעים מן עשו אלא יוסף היו אחיו שונאים אותו שנאמר וישנאו (אחיו) [אתו] (בראשית ל"ז ד') והפך השנאה לאהבה ועשו הפך את אהבתו של יעקב לשנאה אמר הקב"ה יבא יוסף ויפרע ממנו. דבר אחר יוסף חטאו לו אחיו וישטמוהו והיו אחיו סבורים ששוטמם כשם שעשו לו לו ישטמנו יוסף (שם נ' ט"ו) ולא עשה להם כן אלא פרע להם טובות תחת רעות אבל עשו כששטמו ליעקב וישטום עשו ליעקב (שם כ"ז מ"א) לא עשה לו יעקב כן אלא אמר לו [על] אותה הברכה אתה שוטניני הרי היא נתונה לך קח נא את ברכתי אשר הובאת לך (שם ל"ג יא) אף על פי כן לא עקר השנאה מתוך לבו אמר הקדוש ברוך הוא יבא יוסף שעקר השנאה מתוך לבו ויפרע מן עשו שהטמינה האיבה בלבו (מני אפרים שרשם): ד"א למה יוסף שעשו לו אחיו כל אותם הרעות כיון שראה אותם עומדים בצרה לא יכול לכבוש רחמיו עליהם אלא נזלו עיניו דמעות עליהם ולא יכול יוסף להתאפק כי נכמרו רחמיו אל אחיו ויבקש לבכות ויבא החדרה ויבך שמה (שם מ"ג ל') אבל עשו לא נכמרו (רחמים) [רחמיו] על אחיו שנאמר על רדפו בחרב אחיו (עמוס א' י"א): [דבר אחר] מני אפרים (ד"א) מהו מני אפרים אלא שמימיו של יעקב היה השבט הזה מתוקן להיפרע מן עשו אימתי אלא כשהיה יעקב בא מפדן ארם התחיל עשו מקדים אותו ואת בניו להרוג אותם וכיון שראה יעקב התחיל מיצר ויירא יעקב מאד ויצר לו (בראשית ל"ב ח') באותה שעה נגלה הקב"ה עליו ואמר לו הא בנים של רחל עמך ואתה מתיירא חייך הם עתידים להיפרע הימנו בכל שעה שיהא עומד על בניך כיון שראה יעקב כך עמד והיה משמר לרחל ולבניה ומן הדבר שעשה יודע אתה שכך הוא אמר לו הקדוש ברוך הוא שעושה אותם מחנות מחנות שאם יבא עשו אל המחנה [האחת] והיה המחנה הנשאר לפליטה (שם שם ט') והוא עושה אותם ארבע מחנות ונותן לרחל לפנים מכולם שנאמר וישם את השפחות ואת ילדיהן ראשונה (שם ל"ג ב') אתה רואה שהשפחות היו תחילה ואחר כך בניהם ואח"כ את לאה וילדיה אחרונים (שם). ואחר כך ואת רחל ואת יוסף (שם) אמר יעקב אם יהרגו כל בניו וישתייר בנה של רחל שאני ניצל על יד בנה של רחל והיה המחנה הנשאר לפלטה ולמה כך אלא שנימנו בני רחל להיפרע מן הזרע הרע הזה מני אפרים שרשם בעמלק: ד"א מני אפרים [וגו'] מהו אחריך בנימן אמר הקב"ה לעולם אחריך בנימן לתבוע מן זרעו של עמלק ותדע לך איש מזרעו של עמלק עמד ונזדווג לישראל ולא עמד כנגדו אלא מזרעו של בנימן ומי היה זה זה המן הרשע שנאמר גדל המלך אחשורוש את המן בן המדתא האגגי (אסתר ג' א') אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך [איש מזרעו] של בנימן מוכן לך לבא ולקעקע את שרשיך ומי הוא זה זה היה מרדכי שנאמר איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני (שם ב' ה'): מני אפרים כך פתח רבי תנחומא בי רבי בשם רבי אבן ואבן איפה ואיפה תועבת ה' גם שניהם (משלי כ' י') מאזני מרמה תועבת ה' (שם י"א א') מה כתב אחריו בא זדון ויבא קלון (שם שם ב') בזמן שישראל שוקלים (מאזני) [במאזני] צדק ובאבני צדק ובמשקלות של אמת אין שום אומה ומלכות שולט בהם ובזמן שהם נחשדים על המשקל מיד השונאים באים עליהם מאזני מרמה תועבת ה' ומה כתב אחריו בא זדון ויבא קלון: ד"א [מני אפרים וגו'] זש"ה ובצלעי שמחו ונאספו (תהלים ל"ה ט"ו) בשעה שישראל באים לידי מינות מיד או"ה שמחין ונאספין להרוג אותם בצלעי שמחו ונאספו מהו נאספו עלי נכים ולא ידעתי (שם) בעליית בית נתזה בלוד אמרו כשאני מצלעת הם שמחים ונאספים להתגרות שהם נכים וחגרים יש עושים את הדין במי שצולע ובצלעי [וגו'] קרעו ולא דמו (שם) קריעה אחר קריעה אמרו לו ישראל רבונו של עולם נכים עושים את הדין בצולעים יושבים ומצפים שאבא לידי הצלע (לבואו) [לבוא] עלי: [דבר אחר] ובצלעי שמחו ונאספו באהרן ויראו כל העדה כי גוע אהרן (במדבר כ' כ"ט) מה כתיב אחריו וישמע הכנעני מלך ערד (שם כ"ח א') אף בשעה (שיצאנו) [שיצאו] ממצרים מה כתב על ריב בני ישראל [וגו'] היש ה' בקרבנו (שמות י"ז ז') ר' יהודה אומר כך אמרו אם אדון הוא על כל האומות כשם שהוא אדון עלינו בקרבנו נעבדנו ואם לאו לא נעבדנו ור' נחמיה אומר מהו היש ה' בקרבנו אמרו אם מספיק לנו מזונות נעבדנו ואם לאו לא נעבדנו. ד"א היש ה' בקרבנו א"ר אבהו אם מרחישים אנו בקרבנו דברים היש ה' בקרבנו והוא יודע מה מרחישים בקרבנו נעבדנו ואם אין לא נעבדנו כמ"ש והקרב והכרעים ירחץ במים (ויקרא א' י"ג) ראה שטות שהיה בידם השכינה הייתה סובלת אותם טעונים על ענני כבוד ומוקפין בהם ועמוד הענן מהלך לפניהם ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלקיך (דברים א' ל"א) והם אומרים היש ה' בקרבנו א"ר ברכיה הכהן בי ר' לגבור שהיה מהלך בדרך ובנו על כתיפו והיה מוליכו בשוק והיה הבן רואה דבר של חפץ ואומר לאביו קח לי והוא לוקח לו פעם הראשון והשני והשלישי ובנו על כתפו בסוף ראה אחד אמר לו ראית לאבא מיד נטלו והשליכו לארץ אמר לו כך הדרך הייתי טוענך על כתיפי ועכשיו אמרת ראית לאבא כך ישראל היו טעונים על ענני כבוד ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלקיך כאשר ישא איש את בנו (שם) והם אומרים היש ה' בקרבנו מיד ויבא עמלק והואיל ומפני חטייא של עונותיהם בא עמלק אומר להם זכור את אשר עשה לך עמלק לא היה לו לומר כן אלא זכרו מה שעשיתם ברפידים ולמה אמר להם זכור [וגו'] אלא א"ר אחא לאחד שנכנס בלילה לגנוב ענבים מן הכרם והיה השומר אוהבו כיון שצפה אותו השומר ראה שאוהבו היה מה עשה גירה בו הכלב שהיה עומד שם עמד ופשרו הימנו וכשהיה השומר מבקש להזכיר לאותו אוהבו שבא לגנוב ענבים היה אומר לו זכור אתה היאך פישרתי הימך את הכלב כך היה צריך לומר זכרו מה עשיתם ברפידים מהו זכור [וגו'] משמיעם מן הצד אמר הקב"ה אע"פשהכעסתם (אותו) [אותי] ובא הרשע להתגרות (לכם) [בכם] אלא עלי לשרש ביצתו מן העולם מני אפרים שרשם בעמלק: ד"א שרשם בעמלק זש"ה ויאכלו מפרי דרכם (משלי א' ל"א) מה ראה הקדוש ברוך הוא לנהוג עם עמלק במדת אכזריות תמחה את זכר עמלק (דברים כ"ה י"ט) והמתה מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק (שמואל א' ט"ו ג') אלא אמר הקב"ה (הקדים) [אקדים] לו ממה שעתיד לעשותה גלוי וצפוי לפני היאך הוא עתיד לגזור מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד (אסתר ג' י"ג) לכך והמתה מאיש ועד אשה (שמואל שם) תמחה את זכר עמלק (דברים שם) למה ויאכלו מפרי דרכם הוא שכתוב כי המן בן המדתא האגגי צורר כל היהודים הפיל פור הוא הגורל להומם ולאבדם ובבואה לפני המלך (אסתר ט' כ"ד וכ"ה) לפני ממ"ה הקדוש ברוך הוא אמר עם הספר ישוב [וגו'] (שם) איזה ספר כתוב זאת זכרון בספר [וגו'] כי מחה אמחה את זכר עמלק (שמות י"ז י"ד) למה ויאכלו מפרי דרכם וממועצותיהם ישבעו (משלי שם) ממה שיעצו וחשבו עלינו אמר לו דוד רבש"ע עשו בנו מה שאפשר גינו המילה מה שבחרת בה ושרפו את ביתך ואת תורתך והכתבת בתורה ואמרת זכור אשר עשה לך עמלק את הוי זכור שאין לפניך שכחה ואם אין אתה מבקש להיזכר מה שעשו בנו היזכר מה עשו בירושלים יום אשר נכנסו לתוכה זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים (תהלים קל"ז ז') אמר הקב"ה אני אין לפני שכחה וזכור אני מה עשו אתם שאתם בשר ודם ואתם שכיחים הוי זכורים מה עשה לכם עמלק כדי שתמחה שמו מן העולם זכור את אשר עשה לך עמלק [וגו'] תמחה את זכר עמלק אמרו לו רבש"ע לנו הוא למחות את שמו אמר להם אין גלוי וצפוי לפני כשאמסור את עמלק ביד שאול מלככם שעתיד לשייר מזרעו שהוא חס עליו ויחמול [שאול והעם] על אגג (שמואל א' ט"ו ט') לכך אני מצוה אתכם תמחה ואע"פ שחס שאול על אגג אלא בא שמואל והמיתו במיתה משונה וישסף שמואל את אגג (שם שם ל"ג) אמר לו אגג במיתה זו הנביאים ממיתים אמר לו שמואל כאשר שיכלה נשים חרבך (שם) מהו כאשר שיכלה אמר לו כשם שעשה עמלק זקינך והשחית את זכרותם והושיב את נשיהם שכולות ואלמנות כאשר שיכלה [וגו'] כן תשכל מנשים אמך (שם) אמר הקדוש ברוך הוא בעה"ז אמרתי להם למחות את שמו של עמלק אבל לעתיד לבא השבט שהכינותי לו הוא פורע ממנו ומשרש ביצתו מן העולם מני אפרים שרשם בעמלק אחריך בנימין:

    from our library copy — not yet checked against the original

Related sheets

Machshavaמחשבה

Rachel's Tears and Maternal Intercession

Rabbinic and classical Jewish sources explore why Rachel's weeping for her exiled children moved divine compassion in ways that the merit of the patriarchs could not. The sources trace this theology from the biblical locus classicus in Jeremiah through medieval interpretations of her roadside burial, and into chassidic readings of how selfless acts of lovingkindness create a unique bond with the divine attribute of mercy.

View Sources13 sources
Tanakhתנ״ך

Ages of Rachel and Leah at Marriage

The Torah does not specify the ages of Rachel and Leah when they married Jacob. Rabbinic and later Jewish sources offer differing traditions: some midrashic passages note that Leah was grown and fit for marriage, while medieval and modern sources cite accounts placing them at twenty-one or twenty-two years old, with Jacob at eighty-four.

View Sources9 sources
Machshavaמחשבה

Rav Kook on Personal Responsibility

Rav Kook explores the relationship between free will, personal responsibility, and divine providence in Ein Ayah. He argues that exercising free will properly is essential to fulfilling one's responsibility toward oneself and society, while remaining open to God's guidance.

View Sources16 sources
Machshavaמחשבה

Understanding Yesod in Kabbalah

Sefirat HaOmer

Yesod is the foundational sefirah that serves as the vital channel connecting the upper divine attributes to the earthly realm, particularly through the sanctification of the covenant. Sources from Kabbalah and Hasidic thought explore Yesod's role in sustaining creation and its embodiment in the Tzaddik who guards this sacred bond.

View Sources7 sources
Machshavaמחשבה

Dreams, Prophecy, and Divine Revelation in Jewish Tradition

These sources explore the nature of dreams and prophecy in Jewish thought, distinguishing between ordinary dreams and divinely-inspired revelation. They examine Jacob's ladder vision as a foundational biblical model, compare dream-communication to higher forms of prophecy through Numbers 12 and Maimonides' philosophical framework, and consider whether dreams in the present age carry spiritual significance or require skepticism.

View Sources47 sources
Machshavaמחשבה

Did the Patriarchs Observe the Torah?

These sources explore whether Abraham, Isaac, Jacob, and other Avot observed the Torah before it was given at Sinai. They present various rabbinic interpretations ranging from claims that Abraham kept the entire Torah to arguments that the patriarchs observed only pre-Sinaitic commandments or followed spiritual principles rather than formal law.

View Sources20 sources