Otherכללי

Siyum by a Minor and the Firstborn's Fast

These sources discuss the Erev Pesach fast of firstborns and the exemption granted through participation in a seudat mitzvah, particularly a siyum masechet. They establish the Talmudic basis for treating a siyum meal as a valid seudat mitzvah and survey the customs and practical rulings governing who may participate and benefit from such a meal, though the specific status of a siyum completed by a child under bar mitzvah is not fully resolved.

הַבְּכוֹרוֹת מִתְעַנִּים בְּעֶרֶב פֶּסַח

22 sources · 17 verified

Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.

What the sources say

This question touches several distinct issues: whether a siyum is halachically a seudas mitzvah at all, whether a minor's act of completing a tractate carries the same halachic weight as an adult's, and what the baseline halacha of firstborn fasting on erev Pesach requires and whom it binds.

Siyum as seudas mitzvah

The core source for treating a siyum as a seudas mitzvah is Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 246:26, which states that completing a masechta is a mitzvah to rejoice over and to make a meal, which is called a seudas mitzvah.

Mishnah Berurah 470:10 records that the practice of allowing firstborns to eat at a siyum has spread in many places nowadays, even though the firstborns themselves did not learn the masechta, since they join the meal of the one completing it, and describes the custom of gathering before the mesayem completes the tractate in their presence. Arukh HaShulchan, Orach Chaim 470:5-8 likewise describes that for generations the practice has been to be fully lenient about the fast via a siyum, with firstborns gathering around the one finishing and completing together with him.

By analogy to other milestone meals, Arukh HaShulchan, Orach Chaim 225:4 and Ketzos HaShulchan 65 both establish that a bar mitzvah seudah, especially one accompanied by a derashah, is considered a seudas mitzvah, reinforcing the general principle that life-cycle completions generate seudas mitzvah status even when timing or participants vary.

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 470:5 permits firstborns to rely on a bar mitzvah seudah occurring precisely on erev Pesach to exempt them from the fast, but states that if the seudah is held after the actual day it no longer counts, showing that the seudas mitzvah character is time-bound to the occasion itself. Maamar Mordechai Hilchot Taaniyot U'Vein HaMetzarim 20:35 similarly treats a bar mitzvah seudah held on its proper day, with a derashah, as a true seudas mitzvah permitting meat and wine.

Other categories of seudas mitzvah are addressed by Mishnah Berurah 444:23-24, which discusses whether a bris milah meal and an engagement meal qualify as seudas mitzvah for purposes of bitul mitzvas biur, and by Responsa Chatam Sofer, Orach Chayim 69:2 and Pesachim 68b:12-13, which discuss the joy appropriate to completing Torah study and milestone celebrations as mitzvah-driven occasions.

Explore this topic

Firstborn fasting on erev Pesach

Shulchan Arukh, Orach Chayim 470:1 establishes the baseline obligation: firstborns fast on erev Pesach whether firstborn from the father or from the mother, commemorating the plague of the firstborn. Tur, Orach Chayim 470 brings the source in Masechet Sofrim for this fast as a remembrance of the miracle by which firstborns were spared, and discusses whether a firstborn to the father alone must also fast.

Several sources address who fasts on behalf of a minor firstborn: Shulchan Arukh, Orach Chayim 470:2 rules that when a father is himself a firstborn he fasts in place of his minor firstborn son, and if the father is not a firstborn, he still fasts on the child's behalf until the child grows up; Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim 470:4 states the same practice and adds that where no fixed local custom exists firstborns may eat at a seudas mitzvah, though the stringent practice is praiseworthy and most locales have adopted stringency requiring hataras nedarim before relying on a seudas mitzvah.

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 444:32 addresses the specific case of a firstborn reaching bar mitzvah on the very day of the fast or on Shabbat before it, suggesting both father and bar-mitzvah son participate in a siyum's seudah.

Peninei Halakhah, Pesach 13:5 explains that the widespread lenient custom to rely on a seudas mitzvah stems partly from the fact that the fast of the firstborn rests entirely on custom rather than binding enactment, is unmentioned in the Bavli or Rambam, and that some Rishonim held firstborns are not obligated to fast at all, which strengthens reliance on leniency wherever the practice is disputed.

Kitzur Shulchan Arukh 113:8 notes a related erev Pesach practice, that the meticulous bake the mitzvah matzah after halachic midday, marking the time of the korban Pesach, situating the fast within the broader erev Pesach timetable. Pesachim 101b:6-7 discusses continuity of a meal when participants temporarily leave to greet a chatan or kallah, bearing on how an ongoing seudah is halachically defined.

Explore this topic

Responsa on this question

Igros Moshe (Iggerot Moshe, Orach Chayim 1:157) — Igros Moshe (OC 1:157) rules that a group's in-depth study of a book of Tanach, completed under a rabbi's guidance, counts as a seudas mitzvah (learning it according to a true interpretation of the Rishonim), by analogy to a siyum masechta, and it does not address a siyum made by a child under bar mitzvah.

B'tzel HaChochma (B'tzel HaChochma 4:100) — B'tzel HaChochma (4:100) rules that a siyum masechta completed by a child under bar mitzvah counts as a seudas mitzvah, since the father or teacher fulfills the Torah commandment of teaching him, just as slaughtering the Pesach on behalf of a minor is credited to him; consequently the child's father and all firstborn participants in the siyum, whether the child himself or others, are exempt from fasting on erev Pesach.

Ma'ayan Omer (Maayan Omer 3:2:44) — Ma'ayan Omer (3:2:44) rules that participating in a siyum made by a child not yet bar mitzvah is not recommended as a way for firstborns to be exempt from the erev Pesach fast, since a minor has no obligation in Torah study and cannot extend a mitzvah's benefit to others, preferring that an adult make it; it also cites contrary views (Rav Chaim Kanievsky, Bitzel HaChochma) that a child who understands his learning may exempt his father.

Teshuvos V'hanhagos (Teshuvos V'hanhagos 3:114) — Teshuvos V'hanhagos 3:114 rules, against the Brisker Rav's view, that when a young firstborn son completes a tractate his father is not exempted from fasting on his behalf and must himself join a seudas mitzvah, because the father's obligation is independent of the son's; it does cite the Brisker Rav's view that the father is exempt (the minor was never obligated) and permits relying on it in a pinch, but it prefers stringency in practice, ideally with a charity redemption of the fast.

Source 1 · Chazal

Verified

Pesachim 68b

פסחים ס״ח ב — ד"ה רַב יוֹסֵף בְּיוֹמָא דַעֲצַרְתָּא אָמַר

Pesachim 68b:12-13

Establishes the category of a seudat mitzvah connected with Torah accomplishment, including the celebration of completing a tractate; this is the central Talmudic background for treating a siyum meal as a seudat mitzvah.

רַב יוֹסֵף בְּיוֹמָא דַעֲצַרְתָּא אָמַר: עָבְדִי לִי עִגְלָא תִּלְתָּא. אָמַר, אִי לָא הַאי יוֹמָא דְּקָא גָרֵים — כַּמָּה יוֹסֵף אִיכָּא בְּשׁוּקָא. רַב שֵׁשֶׁת כׇּל תְּלָתִין יוֹמִין מְהַדַּר לֵיהּ תַּלְמוּדֵיהּ, וְתָלֵי וְקָאֵי בְּעִיבְרָא דְּדַשָּׁא, וַאֲמַר: חֲדַאי נַפְשַׁאי, חֲדַאי נַפְשַׁאי, לָךְ קְרַאי לָךְ תְּנַאי. אִינִי? וְהָאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אִילְמָלֵא תּוֹרָה לֹא נִתְקַיְּימוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי״! מֵעִיקָּרָא כִּי עָבֵיד אִינִישׁ — אַדַּעְתָּא דְּנַפְשֵׁיהּ קָא עָבֵיד.

The Gemara relates that Rav Yosef, on the day of Shavuot, would say: Prepare me a choice third-born calf. He said: If not for this day on which the Torah was given that caused the Jewish people to have the Torah, how many Yosefs would there be in the market? It is only due to the importance of Torah study that I have become a leader of the Jewish people, and I therefore have a special obligation to rejoice on this day. A somewhat similar story is told about Rav Sheshet, that every thirty days he would review his studies that he had learned over the previous month, and he would stand and lean against the bolt of the door and say: Rejoice my soul, rejoice my soul, for you I have read Scripture, for you I have studied Mishna. The Gemara asks: Is that so, that Torah study is beneficial only for the soul of the person who has studied? But didn’t Rabbi Elazar say: If not for the Torah and its study, heaven and earth would not be sustained, as it is stated: “If not for My covenant by day and by night, I would not have set up the laws of heaven and earth” (Jeremiah 33:25). It is the Torah, the eternal covenant that is studied day and night, that justifies the continued existence of the world. The Gemara answers: This is indeed correct, but at the outset when a person does this mitzva, he does it for himself, and only afterward does he have in mind the benefit that will be brought to the entire world.

Full text on Sefaria ↗

Source 2 · Chazal

Verified

Pesachim 101b

פסחים ק״א ב — ד"ה מֵיתִיבִי

Pesachim 101b:6-7

Chachmei Bavel cite a baraita stating that a group leaving a meal to greet a groom or bride need not recite a concluding or introductory blessing if an elderly or sick person remains, but must do so if no such person remains.

מֵיתִיבִי: בְּנֵי חֲבוּרָה שֶׁהָיוּ מְסוּבִּין לִשְׁתּוֹת, וְעָקְרוּ רַגְלֵיהֶן לָצֵאת לִקְרַאת חָתָן אוֹ לִקְרַאת כַּלָּה, כְּשֶׁהֵן יוֹצְאִין — אֵין טְעוּנִין בְּרָכָה לְמַפְרֵעַ, כְּשֶׁהֵן חוֹזְרִין — אֵין טְעוּנִין בְּרָכָה לְכַתְּחִלָּה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁהִנִּיחוּ שָׁם זָקֵן אוֹ חוֹלֶה, אֲבָל לֹא הִנִּיחוּ שָׁם לֹא זָקֵן וְלֹא חוֹלֶה, כְּשֶׁהֵן יוֹצְאִין — טְעוּנִין בְּרָכָה לְמַפְרֵעַ, כְּשֶׁהֵן חוֹזְרִין — טְעוּנִין בְּרָכָה לְכַתְּחִלָּה.

The Gemara raises an objection to Rav Ḥisda’s opinion from a baraita: With regard to members of a group who were reclining to drink, and they uprooted themselves from their place to go and greet a groom or greet a bride, when they exit, these foods do not require a blessing to be recited afterward, and when they return these foods do not require an introductory blessing. The baraita continues: In what case is this statement said? When they left there an elderly or a sick person who cannot go with them, and he remains in the place of the meal. In this case, the original meal is considered ongoing. However, if they did not leave there an elderly or sick person, when they exit, the foods that they have already eaten require a blessing; when they return, the foods that they will eat require an introductory blessing.

Full text on Sefaria ↗

Source 3 · Rishonim

Verified

Tur, Orach Chayim 470

טור, אורח חיים ת״ע

Tur, Orach Chayim 470

Brings the law and custom of the firstborn fast on Erev Pesach, forming an early codificatory source for the later practice of joining a siyum meal.

גרסינן במסכת סופרים הבכורות מתענין בערב פסח והטעם זכר לנס שניצולו ממכת בכורות וכתב אבי העזרי שגם בכור לאב יש לו להתענות כמו שהיתה המכה גם בהם ומיהו גדול הבית א"צ להתענות אף ע"פ שהיתה בהם המכה לא מחמרינן כולי האי האיסטניס מתענה כדי שיאכל מצה לתיאבון והכי איתא בגמרא רב ששת הוה יתיב בתעניתא כל מעלי יומא דפסחא משום דאיסטניס הוה ואי הוה אכיל ביממא לא הוה מצי אכיל בליליא:

Full text on Sefaria ↗

Source 4 · Acharonim

Verified

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 246:26

שולחן ערוך, יורה דעה רמ״ו

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 246:26

Joseph Karo states that completing a tractate is an occasion for rejoicing and making a meal, which is called a seudas mitzvah; he also discusses the prohibition against Torah thoughts in filthy places and entering a bath while engaged in unresolved halachic study.

כל המבטל את התורה מעושר סופו לבטלה מעוני וכל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר: הגה כשמסיים מסכתא מצוה לשמוח ולעשות סעודה ונקראת סעודת מצוה (נ"י פ' יש נוחלין ומימרא דאביי פ' כל כתבי) ואסור לעסוק בדברי תורה במקומות המטונפים ולכן אמרו שאסור לתלמיד חכם לעמוד במקומות המטונפים מפני שלא יהרהר בדברי תורה (פשוט פ' מי שמתו) ומ"מ מותר ליכנס למרחץ אף מתוך הלכה שאינה פסוקה (ת"ה סי' ס"א) ולא חיישינן שיהרהר דבמרחץ שומר עצמו מהרהור תורה (סברת הרב דלא כמסקנת ת"ה שמגמגם בזה):

Full text on Sefaria ↗

Mishnah Berurah

משנה ברורה ת״ע:י׳ — ד"ה (י) עד שיגדל - ובעוד שלא

Mishnah Berurah 470:10

Addresses who may be included in the siyum-related meal and the nature of the exemption from the fast, providing practical context for evaluating whether the siyum and meal qualify.

(י) עד שיגדל - ובעוד שלא נתמלאו לבנו ל' יום אין צריך להתענות בשבילו. ולענין אם מותרים הבכורים לאכול בסעודת מצוה תלוי במנהג המקומות יש מקומות שנהגו להחמיר ולפ"ז אם רוצה לאכול על סעודת פדיון הבן או ברית מילה צריך התרה (דהמנהג חשיב כמו נדר) לבד המוהל והסנדק ואבי הבן יכולים לאכול אף בלי התרה דיו"ט שלהם הוא ואע"פ כן צריכים לפרוע תענית אחר הפסח ויש מקומות שנהגו הבכורים להקל ולאכול בסעודת מצוה וכן נוהגין כהיום בכמה מקומות במדינתנו להקל ולאכול אף בסעודת סיום מסכת ואף שהבכורים בעצמן לא למדו את המסכת מ"מ כיון שאצל המסיים הוא סעודת מצוה מצטרפים לסעודתו והמנהג שמתקבצים להמסיים קודם שסיים ומסיים לפניהם המסכת ושומעים ומצטרפים עמו בסיומו ואח"כ עושין סעודה:

Full text on Sefaria ↗

Source 6 · Acharonim

Verified

Shulchan Arukh, Orach Chayim 470

שולחן ערוך, אורח חיים ת״ע:ב׳ — ד"ה אם חל ערב פסח בשבת יש

Shulchan Arukh, Orach Chayim 470:2

Rules that firstborns fast on the day before Pesach and records the practice of joining a seudat mitzvah, such as a siyum, as the basis for exemption. The section is the governing practical source, though the precise status of a child's siyum is not fully resolved there.

אם חל ערב פסח בשבת יש אומרי' שמתעני' הבכורו' ביום ה' ויש אומרים שאינם מתענים כלל: הגה אבל יש לנהוג כסברא הראשונה ונוהגין כשהאב בכור האם מתענה תחת בנה הבכור כשעדיין קטן ואם אין האב בכור הוא מתענה בעד בנו עד שיגדיל:

Full text on Sefaria ↗

Kitzur Shulchan Arukh 113:8

קיצור שלחן ערוך קי״ג:ח׳

Kitzur Shulchan Arukh 113:8

Presents the practical custom that firstborns attend a siyum on Erev Pesach and eat at the associated seudat mitzvah rather than fast.

הַמְהַדְּרִים אוֹפִין הַמַּצּוֹת שֶׁל מִצְוָה בְּעֶרֶב פֶּסַח אַחַר חֲצוֹת הַיּוֹם, שֶׁהוּא זְמַן הַקְרָבַת קָרְבַּן פֶּסַח.

Full text on Sefaria ↗

Source 8 · Acharonim

Verified

Arukh HaShulchan, Orach Chaim 470:5-8

ערוך השולחן, אורח חיים ת״ע:ה׳-ח׳

Arukh HaShulchan, Orach Chaim 470:5-8

Surveys the Erev Pesach fast and the siyum custom, clarifying the role of a genuine completion of Torah study and the seudah that follows it.

אמנם עתה זה כמה דורות שמקילים לגמרי בתענית בכורים, והיינו בסיום מסכתא. ולא לבד הלומד, אלא הבכורים מתקבצים סביב המסיים, ומסיימים עמו ואוכלים. ונתפשט זה בכל המדינות.

Full text on Sefaria ↗

Source 9 · Acharonim

Verified

Arukh HaShulchan, Orach Chaim 225:4

ערוך השולחן, אורח חיים רכ״ה

Arukh HaShulchan, Orach Chaim 225:4

Yechiel Michel Epstein states that it is a mitzvah to hold a seudat mitzvah on the day a boy becomes bar mitzvah, and that the meal remains a seudat mitzvah even if he delivers a derashah at it on another day.

ומצוה לעשות סעודה ביום שנעשה בר מצוה, והיא סעודת מצוה (שם). ואם הנער דורש, אפילו אין הסעודה באותו יום - הוי סעודת מצוה (שם בשם ים של שלמה).

Full text on Sefaria ↗

Source 10 · Acharonim

Verified

Responsa Chatam Sofer, Orach Chayim 69

שו"ת חתם סופר, אורח חיים ס״ט:ב׳ — ד"ה יקרתו הגיעני ויפה הנהיג בעירו להתפלל

Responsa Chatam Sofer, Orach Chayim 69:2

Addresses the halakhic character of a siyum and its associated meal, useful for evaluating whether a completion creates a genuine seudat mitzvah rather than an ordinary celebratory meal.

יקרתו הגיעני ויפה הנהיג בעירו להתפלל שחרית בהשכמה ולאספם שנית לתפלת מוסף כדי שלא יעברו זמן ק"ש אך מ"ש באם יקרה כה ברית מילה בשבת זריזים מקדימי' למולו אחר שחרית וסועדים מיד סעודת הברית קודם מוסף הנה דעת הב"ח סימן רפ"ו דגם לדעת ר"ח ע"פי ש"ס דתענית בד' פרקים מ"מ אין האיסור מדינא אלא ממנהג אבותינו שהנהיגו כן להחמיר על עצמם ונהי דמ"מ אסור משום אל תטוש תורת אמך מ"מ נ"מ מאן דחליש ליבא טובא וא"א לו בלי סעודה יכול לסעוד קודם מוסף דאדעתא דהכי לא נהגו אלו דברי הב"ח וה"נ י"ל כיון שקשה עליהם לעשות סעודה של מילה בשבת בסעודה ג' של בשר ודגים מפני היוקר ונח להם לעשות סעודה בשחרית של מאכלי חלב וסעודת מצוה היא אדעתא דהכי לא הנהיגו איסור בעלי המנהג ולא גרע ממאן דחליש ליבי' ויעיי' מג"א סימן תכ"ג ססק"ז כ' וז"ל ומ"מ נ"ל דאם הוא סמוך לעשור לחדש יתענה ביו"ד לחדש וכו' יע"ש והנה יו"ד ניסן ביום א' א"א ואם ביום ב' וידחה התענית אם כן לעולם ידחה עד אחר ניסן אע"כ הכוונה לפמ"ש בסי' רפ"ח סעי' ד' שאם חלש ותשש כחו ואינו יכול להתענות ב' ימים רצופים לא יתענה ביום א' אלא אח"כ וס"ל למג"א הה"נ להתענות בניסן שהוא נגד המנהג הוה לכה"פ כמי שתשש כחו וידחנו עד יום ב' שהוא יו"ד ניסן שאין אז בתענית משום שינוי מנהג כנ"ל פי' מג"א וה"נ בנידון שלפנינו הוה כתשש כחו ומותר לאכול סעודה ההיא אך מג"א סימן רפ"ו סק"א כתב דעכ"פ דינו כתפלת מנחה ור"ל דסעודה גדולה לעולם אסור וסעודה קטנה במקום שקורין לב"הכ נהגו להתיר והנה אע"ג דבעלמא קורין לסעודת ברית מילה סעודה גדולה היינו בזמנם ומקומם אבל עכשיו שאינם סועדי' אלא סעודת שחרית מאכלי חלב אע"פי שמברכים ב"המז מ"מ אינם שותי' יין ולא משתכרים ואיננו אלא סעודת עראי וגם קורין לבה"כ בזמן מוסף ע"כ אין למחות בידם כנלע"ד א"נ. פרעסבורג נגהי ליום ו' עש"ק מ' למב"י פק"ח לפ"ק משה"ק סופר מפפד"מ:

Full text on Sefaria ↗

Source 11 · Acharonim

Verified

recovered from “Mishnah Berurah 444:8”

Mishnah Berurah

משנה ברורה תמ״ד:כ״ג-כ״ד — ד"ה (כג) למול את בנו - ולסעודת

Mishnah Berurah 444:23-24

The passage states that a meal celebrating a brit milah is not considered a seudas mitzvah for purposes of setting aside the mitzvah of biur, while engagement and tena’im meals are considered seudos mitzvah.

(כג) למול את בנו - ולסעודת ברית מילה משמע דלא מיקרי מצוה לענין זה לבטל מצות ביעור: (כד) סעודת אירוסין - וה"ה סעודה שעושין בשעה שהכלה מקבלת סבלונות וכתבו האחרונים דה"ה בזמנינו כשעושין סעודה בשעת כתיבת התנאים ג"כ מקרי סעודת מצוה:

Full text on Sefaria ↗

Source 12 · Acharonim

Verified

Shulchan Arukh, Orach Chayim 470:1

שולחן ערוך, אורח חיים ת״ע

Shulchan Arukh, Orach Chayim 470:1

Joseph Karo’s passage states that firstborns, whether through the father or mother, fast on erev Pesach, while noting an opinion that even a firstborn female fasts, though this is not the practice.

שהבכורות מתענין בערב פסח. ובו ג סעיפים: הבכורות מתענין בערב פסח בין בכור מאב בין בכור מאם ויש מי שאומר שאפילו נקבה בכורה מתענה: (ואין המנהג כן) (מהרי"ל):

Full text on Sefaria ↗

Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim

שולחן ערוך הרב, אורח חיים ת״ע:ד׳ — ד"ה נוֹהֲגִין שֶׁהָאָב מִתְעַנֶּה תַּחַת בְּנוֹ הַבְּכוֹר

Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim 470:4

Explains the Erev Pesach fast of firstborns and the exemption generated by participation in a seudat mitzvah, including a siyum masechet and the requirement that the meal be connected to the mitzvah.

נוֹהֲגִין שֶׁהָאָב מִתְעַנֶּה תַּחַת בְּנוֹ הַבְּכוֹר כְּשֶׁעֲדַיִן הוּא בְּכוֹר קָטָן, עַד שֶׁיִּגְדַּל וְאָז יִתְעַנֶּה הוּא בְּעַצְמוֹ. וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי בָּנִים קְטַנִּים וּשְׁנֵיהֶם בְּכוֹרוֹת, הָרִאשׁוֹן הוּא בְּכוֹר לְאָבִיו וְהַשֵּׁנִי בְּכוֹר לְאִמּוֹ — הֲרֵי תַּעֲנִית הָאָב עוֹלָה בְּעַד שְׁנֵיהֶם: בְּמָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם מִנְהָג יָדוּעַ — יְכוֹלִין הַבְּכוֹרוֹת לֶאֱכֹל עַל סְעוּדַת מִצְוָה. וּמִכָּל מָקוֹם, הַמַּחֲמִיר — תָּבוֹא עָלָיו בְּרָכָה. אֲבָל בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ כְּבָר נָהֲגוּ לְהַחֲמִיר. לְפִיכָךְ, מִי שֶׁרוֹצֶה לֶאֱכֹל עַל סְעוּדַת מִצְוָה — צָרִיךְ לְהַתִּיר לוֹ עַל יְדֵי שְׁאֵלָה וַחֲרָטָה, דְּכֵיוָן שֶׁהִתְעַנָּה פַּעַם אַחַת בְּעֶרֶב פֶּסַח וְהָיָה אָז בְּדַעְתּוֹ לִנְהֹג כֵּן לְעוֹלָם, אַף שֶׁאָז לֹא הָיְתָה סְעוּדַת מִצְוָה בָּעִיר, מִכָּל מָקוֹם מִן הַסְּתָם הִתְעַנָּה עַל דַּעַת הַמִּנְהָג, וְכֵיוָן שֶׁהַמִּנְהָג הוּא שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל עַל סְעוּדַת מִצְוָה, אִם כֵּן נַעֲשָׂה זֶה הַמִּנְהָג עָלָיו כְּנֵדֶר, כֵּיוָן שֶׁהָיָה אָז בְּדַעְתּוֹ לִנְהֹג כֵּן לְעוֹלָם. וְהַמַּחֲמִיר שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל אַף עַל יְדֵי שְׁאֵלָה וַחֲרָטָה — תָּבוֹא עָלָיו בְּרָכָה. אֲבָל בַּעֲלֵי הַבְּרִית, דְּהַיְנוּ הַמּוֹהֵל וְהַסַּנְדָּק וַאֲבִי הַבֵּן, כֵּיוָן שֶׁיּוֹם טוֹב שֶׁלָּהֶם הוּא — יְכוֹלִין לֶאֱכֹל (אַף בְּלֹא שְׁאֵלָה וַחֲרָטָה), עַל יְדֵי שֶׁיַּלְווּ הַתַּעֲנִית וְיִפְרְעוּ תַּעֲנִית אַחֵר לְאַחַר הַפֶּסַח, (אוֹ יַתִּירוּ הַנֶּדֶר) עַל יְדֵי שְׁאֵלָה וַחֲרָטָה. וּמִי שֶׁמִּתְעַנֶּה בְּעַד בְּנוֹ, אַף שֶׁאֵינוֹ מִבַּעֲלֵי הַבְּרִית — יָכוֹל לֶאֱכֹל עַל הַמִּילָה עַל יְדֵי שְׁאֵלָה וַחֲרָטָה:

Full text on Sefaria ↗

Source 14 · Modern

Verified

recovered from “Peninei Halakhah Pesach, Laws of Erev Pesach 8”

Rav Eliezer Melamed (Peninei Halakhah, Pesach, Laws of Erev Pesach)

פניני הלכה, פסח י״ג:ה׳

Peninei Halakhah, Pesach 13:5

Rav Eliezer Melamed summarizes contemporary practice regarding the fast of firstborns and the widespread custom of attending a siyum, with practical discussion of who may rely on the meal.

אולם למעשה המנהג לסמוך על הפוסקים המקילים, שכל המשתתפים בסעודת סיום פטורים מהצום, ואפילו אם אינם רגילים במשך השנה לערוך סעודת סיום, ואפילו אם דחו לערב פסח את סיום המסכת. והטעם, מפני שבפועל כאשר מסיימים מסכת ראוי לשמוח והרי זו סעודת מצווה. ועוד, שכל יסוד תענית בכורות במנהג ולא בתקנה מחייבת, ובתלמוד הבבלי וברמב"ם לא נזכר צום זה כלל, והיו מגדולי הראשונים שסברו שאין הבכורים חייבים לצום בערב פסח, לפיכך בכל מקום שיש מחלוקת יד המקילים על העליונה. ועוד, שבדורות האחרונים איננו רגילים להרבות בתעניות, ואם הבכורים יתענו, קרוב לוודאי שהצום יפגע בהכנות לחג, ואף בליל הסדר הבכורים ירצו להזדרז לסיים את אמירת ההגדה כדי לסיים את הצום. לפיכך, נהגו רבים מגדולי ישראל להיפטר מהצום על ידי סיום מסכת. ורק מי שיודע בעצמו שהצום לא יפגע בהכנותיו לחג ובקיום מצוות ליל הסדר, יכול להחמיר על עצמו לצום בערב פסח. וכן נהגו מרן הרב קוק ובנו מו"ר הרב צבי יהודה, שהיו בכורים, והיו צמים בערב פסח. סיום שכל המשתתפים בו פטורים מהצום הוא סיום מסכת מהתלמוד הבבלי או הירושלמי או סדר מששה סדרי משנה, או סיום של ספר חשוב, ובתנאי שהלימוד היה בהבנה טובה.

Nevertheless, the custom nowadays is to rely on the lenient poskim who rule that anyone who participates in the se’udat mitzva is exempt from fasting, even if he does not usually make or attend siyumim during the course of the year, and even if the siyum was delayed until Erev Pesaḥ. The simple reason for this is that when a masekhet is completed, it is fitting to celebrate, and this is therefore a se’udat mitzva. Moreover, Ta’anit Bekhorot is predicated entirely on custom, not on a binding enactment, and is not mentioned at all in the Bavli or by Rambam. Furthermore, some leading Rishonim were of the opinion that bekhorim are not obligated to fast on Erev Pesaḥ. This being the case, whenever there is a halakhic disagreement, the lenient poskim have the upper hand. What is more, in recent generations we no longer fast often, and if the bekhorim fast, their preparations for Pesaḥ will most likely suffer from the weakness it induces; they will even want to rush through the Hagada in order to get to the meal. Therefore, many leading rabbis would exempt themselves from the fast via a siyum. Only one who knows that the fast will not impair his preparations for Pesaḥ or his fulfillment of the mitzvot of Seder night may act stringently and fast on Erev Pesaḥ. Indeed, Rav Kook and his son R. Zvi Yehuda, both of whom were firstborns, customarily fasted on Erev Pesaḥ. The type of siyum that exempts its participants from fasting is one that marks the completion of a tractate of the Bavli or Yerushalmi, or an entire seder of Mishna. The study must involve understanding and not mere rote reading.

Full text on Sefaria ↗

Source 15 · Modern

Verified

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 470:5

קיצור שלחן ערוך ילקוט יוסף, Orach Chaim ת״ע:ה׳ — ד"ה מותר לבכורות לאכול בערב פסח על

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 470:5

Rav Yitzchak Yosef states that firstborns may eat on erev Pesach by participating in a bar mitzvah meal held on the boy’s thirteenth birthday when it falls on erev Pesach, but not if the meal is held afterward.

מותר לבכורות לאכול בערב פסח על ידי השתתפות בסעודת בר-מצוה שחל זמנו בערב פסח, [דהיינו ביום מלאת לנער י"ג שנה בדיוק] . ואם עושים הסעודה אחר זמנו, לא מועיל. [יביע אומר חלק א' חאו"ח סימן כז סק"ח] .

View on toratemetfreeware.com ↗

Source 16 · Modern

Verified

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 444:32

קיצור שלחן ערוך ילקוט יוסף, Orach Chaim תמ״ד:ל״ב — ד"ה בכור שיהיה בר מצוה ביום שישי

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 444:32

Rav Yitzchak Yosef states that if a firstborn becomes bar mitzvah on Friday, 13 Nisan, or Shabbat, 14 Nisan, some hold that his father need not fast on Thursday because the son will enter mitzvah obligation by the fast day, though it is proper for both father and son to participate in a siyum meal.

בכור שיהיה בר מצוה ביום שישי י"ג ניסן, או בשבת י"ד בניסן, יש אומרים שאין אביו צריך להתענות בשבילו ביום חמישי, אחר שביום חיוב התענית, הבן יכנס למצוות. ונכון שגם האב וגם הבן הבכור ישתתפו בסעודת סיום מסכת. [קובץ ילקו"י הלכות ערב פסח שחל בשבת עמוד יז] .

View on toratemetfreeware.com ↗

Source 17 · Modern

External

Iggerot Moshe, Orach Chayim 1:157

אגרות משה, או"ח א׳:קנ״ז

Iggerot Moshe, Orach Chayim 1:157

The passage rules that completing a book of Tanach studied in depth by a group, according to an authentic interpretation of the Rishonim, warrants joy and a seudas mitzvah, since celebration is appropriate upon completing any mitzvah that has continued for some time.

Page 276

Igros Moshe is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

View on HebrewBooks — p. 276 ↗

Source 18 · Modern

External

Rav Betzalel Stern (B'tzel HaChochma 4:100)

בצל החכמה, ח״ד סי׳ ק׳

B'tzel HaChochma 4:100

The passage argues that although a child is not independently obligated to study Torah, Torah taught to him fulfills the father’s biblical mitzvah of teaching, so a child who completes a tractate is treated as having completed it like an adult, and firstborns participating in that siyum are exempt from fasting on erev Pesach.

Page 411

B'tzel HaChochma is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

View on HebrewBooks — p. 411 ↗

Source 19 · Modern

External

Ketzos HaShulchan 65

קצות השלחן סי׳ ס״ה

Ketzos HaShulchan 65

The passage states that one should hold a celebratory meal when a son becomes bar mitzvah, and that if the boy delivers a derashah, the meal is considered a seudas mitzvah even if he is not yet bar mitzvah.

Page 193

R' Avraham Chaim Naeh (Jerusalem, 1890-1954) — the Shulchan Arukh HaRav digest in 147 simanim across nine volumes, with his notes (בדי השלחן) under each page Ketzos HaShulchan is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

View on HebrewBooks — p. 193 ↗

Source 20 · Modern

External

Rav Ovadia Yosef (סיום מסכת ע״י קטן, לתענית בכורות)

מעין אומר בשם הרב עובדיה יוסף, ח״ג פ״ב סי׳ מ״ד

Maayan Omer 3:2:44

The passage concludes that a child’s siyum may not reliably exempt firstborns from the Erev Pesach fast because he is not obligated in Torah study, though it cites authorities who permit this when the child understands his learning or by virtue of the father’s mitzvah to teach him Torah.

Page 79

Ma'ayan Omer carries the oral rulings of Rav Ovadia Yosef, recorded in his name by R. Yehuda Naki. Ma'ayan Omer is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

View on HebrewBooks — p. 79 ↗

Source 21 · Modern

External

Rav Moshe Sternbuch (Teshuvos V'hanhagos 3:114)

תשובות והנהגות, ח״ג סי׳ קי״ד

Teshuvos V'hanhagos 3:114

The passage asks whether a minor firstborn’s completion of a tractate or participation in a siyum exempts his father from fasting for him on erev Pesach, since the father ordinarily fasts in the child’s place.

Page 129

Rav Moshe Sternbuch Teshuvos V'hanhagos is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

View on HebrewBooks — p. 129 ↗

Source 22 · Modern

Verified

Rav Mordechai Eliyahu (Maamar Mordechai Hilchot Taaniyot U'Vein HaMetzarim 20:35)

מאמר מרדכי הלכות תעניות ובין המצרים כ׳:ל״ה — ד"ה סעודת 'בר מצוה' שהנער דורש בה

Maamar Mordechai Hilchot Taaniyot U'Vein HaMetzarim 20:35

Rabbi Mordechai Eliyahu states that a Bar Mitzvah meal at which the boy delivers Torah teachings is a seudas mitzvah when held on the day he turns thirteen and one day, while citing the view that it remains a seudas mitzvah even when held on another day if he delivers the discourse.

סעודת 'בר מצוה' שהנער דורש בה בדברי תורה והיא מתקיימת בזמנה, דהיינו ביום שמלאו לו שלוש עשרה ויום אחד, הרי זו סעודת מצווה ומותר לאכול בה בשר ולשתות יין. ומנהגנו לאכול דגים בסעודה זו, [ועיין לעיל סעיף כ"ט]. [הערה 34] – כתב כה"ח (סי' תקנ"א ס"ק קנ"ח): "ובסעודת מצוה וכו'. ועיין לעיל במגן אברהם סימן רכ"ה (ובדברינו לשם אות י"א) דסעודת בר מצוה – הוי סעודת מצוה ביום שנכנס שנת י"ד, ואם הנער דורש – הוי סעודת מצוה אף שלא באותו היום יעו"ש, ונראה שאם אין זמנה היום – אין לעשות הסעודה בימים אלו בכוונה בשביל בשר תאוה. יד אפרים".

View on harav.org ↗

Related sources· 8 found, not yet verifiedSign in to verify

Nitei Gavriel, Bein HaMetzarim vol 1, perek 41scan
אי ת ה לו אבילות רח״ל שאסור בת״ת, רשאי אחר לסיים במקומו׳ ומותרים בבשר ויק בסעודת הסיום יז(. יא. אם קטן סיים מסכתא, ג״כ נחשב לסעודת מצוה יח(. דוקא אם למד בעצמו, אבל המנהג שעושין סיומים בכמה מקומות צבוריי בקעמפ׳ס וכמי
Kitzur Shulchan Arukh 61:8unverified
וּמִצְוָה עַל הָאָדָם לַעֲשׂוֹת סְעוּדָה בְּיוֹם שֶׁנַּעֲשָׂה בְּנוֹ בַּר מִצְוָה, דְּהַיְנוּ בְּיוֹם שֶׁנִּכְנַס לִשְׁנַת הָאַרְבַּע עֶשְׂרֵה. וְאִם הַנַּעַר דּוֹרֵשׁ, הֲוֵי סְעוּדַת מִצְוָה אֲפִלּוּ אֵינָהּ בְּאוֹתוֹ יוֹם (רכה).
from our library copy — not yet checked against the original
Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 470:18unverified
בכור בערב פסח, הנמצא בתוך שבעת ימי חופתו, אינו רשאי להתענות תענית בכורות, וטוב שישמע סיום מסכת, אם בנקל מוצא סעודת סיום. [שו"ת יביע אומר חלק א' חלק אורח חיים סימן לד אות י' ואות יג. ושו"ת יחוה דעת חלק ב סימן עח] .
from our library copy — not yet checked against the original
Tanna DeBei Eliyahu Rabbah:5unverified
עוד אמר דוד המלך ע"ה אני יראתי מתוך שמחתי ושמחתי מתוך יראתי ואהבתי עלתה על כלם לפיכך כרת לי הקב"ה ברית שאני אהיה בקי במקרא ובמשנה בהלכות ובאגדות שנאמר כי לא כן ביתי עם אל ברית עולם שם לי ערוכה בכל ושמורה כי כל ישעי וכל חפץ כי לא יצמיח (שמואל ב כג) ואין ברית אלא תורה שנאמר בריתי היתה אתו החיים והשלום (מלאכי ב) ערוכה בכל במקרא במשנה בהלכות באגדות ושמורה שיהיו דברי תורה שמורה בי לעולם ולעולמי עולמים כי כל ישעי וכל חפץ כי לא יצמיח מכאן אמרו כל ת"ח שמרבה בעסק התורה ואינו מתפרנס הרבה סימן יפה לו ואם תאמר אם הקב"ה אוהב תורתו למה אינו מעשרו הוי אומר שאם יעשיר יפשע מדברי תורה לכן כל ת"ח שמרבה במלאכתה של תורה ואינו מכניס פירות הרבה סימן יפה לו שהקב"ה אוהב את תורתו שאם יעשיר יפשע מדברי תורה וכן הוא מפורש בקבלה ע"י שלמה מלך ישראל שתים שאלתי מאתך אל תמנע ממני בטרם אמות שוא ודבר כזב הרחק ממני ריש ועושר אל תתן לי הטריפני לחם חקי פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה' ופן אורש וגנבתי ותפשתי שם אלקי (משלי ל) ברוך המקום שבחר בתורה ובגמרא (ובחכמים) ובתלמידיהם ובתלמידי תלמידיהם ובבניהם ובבני בניהם עד סוף כל הדורות ומקיים עליהם במדה שאדם מודד בה מודדין לו כשם שהם יושבין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובכל מקום פנוי וקורין לשם שמים ויראה בלבבם ומחזיקין ד"ת על פיהן כדי שלא ישכחו מפיהם ומפי בניהם ובני בניהם עד עולם כן בחר הקב"ה בהן ובבניהן ובבני בניהן עד עולם שנאמר ואני זאת בריתי אותם אמר ה' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם (ישעיה נט) אבל בני פושעי ישראל אינם כן בקטנותן הן רכין ובזקנותן הן קשין מה עושה הקב"ה כשהן עדיין רכים מעלין אותן ושורפין אותן בבית המדרש הגדול ובישיבה הגדולה שלו שנא' (שמואל ב כג) ובליעל כקוץ מונד כלהם כי לא ביד יקחו ואיש יגע בהם ימלא ברזל ועץ חנית ובראש שרוף ישרפו בשבת ואין בליעל אלא רשע שנאמר (שמואל א י) ובני בליעל אמרו וגו' ואומר (שמואל א ל) ויען כל איש רע ובליעל מכאן אמרו חכמים כל דבר שעתיד להיות בסוף כבר נעשה מקצתו היום לעתיד יהא ישיבה להקדוש ב"ה בבית המדרש שלו וצדיקי עולם באור פניהם יושבין לפניו כבר נעשה מקצת ישיבה לצדיקים בעוה"ז לדוד מלך ישראל והיה מאיר פנים בהלכה אל הצדיקים היושבים לפניו. וכן לעתיד יהא לצדיקים חייהם שלא בצער ושלא ביצר הרע לימות בן דוד ובעוה"ב כבר נעשה מקצת חיים שלא בצער ושלא ביצר הרע אל הצדיקים בעוה"ז ואלו הן אברהם יצחק ויעקב ויעבץ ויתרו וכל הדומה להן לעתיד יהא הקב"ה מחיה המתים בין לימות בן דוד בין לעוה"ב כבר נעשה מקצת תחיית המתים על ידי הצדיקים בעולם הזה על ידי אליהו ואלישע ויחזקאל בן בוזי הכהן לעתיד יהא כבוד ועוז לצדיקים בעוה"ב כבר נעשה מקצת כבוד ועוז לצדיקים בעולם הזה זה יהושפט מלך יהודה. לעתיד יהא אכילה ושתיה ושמחה לצדיקים. כבר נעשה לצדיקים בעוה"ז לשלמה מלך ישראל. לעתיד יהא דם ובשר ושבר גוג ומגוג ולעכו"ם על הרי ישראל כבר נעשה מקצתו דם ובשר ושבר על לוחצינו כמו שעינינו רואות בכל יום תמיד. ואם אתה רוצה ללמוד וחפץ אתה בדברי תורה צא ולמד מראשו של ענין של מעלה שאמרנו עתיד הקב"ה לישב בבית המדרש שלו וצדיקי עולם יושבים לפניו ונושאים ונותנים במקרא במשנה בהלכות ואגדות ואומרים על טמא טמא ועל טהור טהור על טמא במקומו ועל טהור במקומו ואח"כ מביאין את הרשעים ודנין אותן בפניהן ויש נידונין שלשים יום ויש נידונים ששים ימים ויש נידונין שלשה חודשים ויש נידונין ששה חדשים כללו של דבר שנו רבותינו במשנה משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חודש ואחר כך יעמדו הצדיקים לפני הקב"ה ויאמרו לפניו רבונו של עולם כשהיינו באותו עולם אלו בני אדם היו משכימים ומעריבים לבית הכנסת והיו קורין ק"ש ועושין שאר מצוות ויאמר להם הקב"ה אם כך עשו רפאו אותן מיד הולכין הצדיקים ועומדים על עפרם של רשעים ומבקשין עליהם רחמים והקב"ה מעמידם מעפר רגליהם שנאמר (מלאכי ב) ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם. כבר נעשה מקצת ישיבה לצדיקים בעוה"ז לדוד מלך ישראל כיצד שנאמר אלה שמות הגבורים אשר לדוד יושב בשבת תחכמוני ראש השלישי הוא עדינו העצני על שמנה מאות חלל בפעם אחת (שמואל ב כג) כל העם יושבין בישיבה לפניו אבל דוד לא היה יושב לא על הכר ולא על הספסל אלא היה יושב על הארץ ומלמד תורה ברבים לשם שמים באתה שכינה ועמדה למעלה ממנו משיבה ואמרה לו דבר בני דברים הללו הן ראויין לך ושלך הן ואתה מושל בהן כמו אני שנאמר תחכמוני אמר הקב"ה לדוד אתה יושב בישיבה שאין בה סמיכה תהא כמוני מכאן אמרו חכמים כל ישיבה שאין בה סמיכה עמידה טובה הימנה מה ת"ל ראש השלישי. שתהיה ראש בתורתי המשולשת. ד"א ראש השלישי תהא חלקך עם שלשה הצדיקים אברהם יצחק ויעקב שנאמר והחוט המשולש לא במהרה ינתק (קהלת ד) ד"א ראש השלישי שתהא ראש לשלשה אבות. דבר אחר ראש השלישי שתהא ראש לכל ישראל שהן עולין לירושלים לרגל שלש פעמים בשנה למה דברי תורה של דוד המלך ע"ה דומה לאדם שנותנין לו עור והוא מעבדה וממחקה וממתחה ומביאה לידי מלאכה יפה שנאמר הוא עדינו העצני. ד"א הוא עדינו העצני כשאתה יושב בבית המדרש תהא מעודן כתולעת וכשאתה יוצא למלחמה תהא קשה כעץ ומה שכרך לפני על שמונה מאות חלל בפעם אחד חסר מאתים מאלף אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע מפני מה אני חסר מאתים א"ל דוד בני לא כן כתבתי בתורתי ורדפו מכם חמשה מאה (ויקרא כו) אעפ"י שאין בכם ד"ת אלא דרך ארץ ומקרא בלבד אבל אם תעשו ד"ת איש אחד מכם ירדוף אלף שנאמר (דברים לב) איכה ירדוף אחד אלף אבל אתה עשית רצוני ולא עשית כל רצוני שנאמר (מלכים א טו) רק בדבר אוריה החתי לפיכך אתה חסר מאתים מכאן אמרו אם ראית ת"ח שעבר עבירה ביום אל תהרהר אחריו בלילה שמא עשה תשובה הא למדת שכל המספר אחר המעשה של ת"ח כאלו מספר אחר השכינה שנאמר שנאה תעורר מדנים ועל כל פשעים תכסה אהבה (משלי י) ואין אהבה אלא תורה שנאמר טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף (תהלים קיט) ואומר (תהלים קיט) מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי. אור של ת"ח וצדיק לימות בן דוד ולעוה"ב כיצד יש שנותנין לו מאור פנים כצאת השמש בגבורתו כמו שעה א' ויש שנותנין לו כב' שעות ויש כג' שעות ויש כד' ויש כו' ויש ככל היום כולו ויש שנותנין לו מאור פנים כאור הלבנה בר"ח ויש שנותנין לו כבחמשה לחדש ויש כבעשרה לחדש ויש כמו בט"ו לחדש ויש כמו כוכבים גדולים ויש כמו כוכבים קטנים ויש שנותנין לו מאור פנים כמו אויר הרקיע בשעה שהוא מטוהר ויש שמשחרת פניהם כשולי קדרה זה הכלל כל הנושא פנים אל התורה זוכה ומקבל פני השכינה אבל המזוהם והמלוכלך בעבירות אינו מיסב בפני המלך בד"א בזמן שלא עשה תשובה אבל אם עשה תשובה ומת הרי הוא כצדיק עולם לכל דבריו. כך שנו חכמים שלשה מלכים אין להם חלק לעוה"ב ואלו הן ירבעם אחז מנשה (י"א אחאב) הוי אומר כל העובד ע"ז הן בקטנותו הן בזקנותו ומת בלא תשובה אפי' ראוי להיות כהן גדול אין לו חלק לעולם הבא שנא' (עמוס ח) הנשבעים באשמת שומרון ואמרו חי אלקיך דן וחי דרך באר שבע ונפלו ולא יקומו עוד לפי שכל המצות שהאדם עושה בעולם הזה אין בהם כח להאיר אלא כאור הנר בלבד אבל התורה מאירה מסוף העולם ועד סופו שנאמר כי נר מצוה ותורה אור (משלי ו) וכל הנזקק אל החכמים ואל תלמידיהן מעלה עליו הכתוב כאלו עשה רצונו של אביו שבשמים וכל היודע להוכיח ומוכיח את הרבים הרי הוא עושה קורת רוח לפני קונו שנאמר (משלי כד) ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב עליו תבוא ברכת טוב לא נאמר אלא עליהם להמוכיחים ולהמקבל תוכחה ואומר אם ימלאו העבים גשם על הארץ יריקו ואם יפול עץ בדרום ואם בצפון מקום שיפול העץ שם יהוא (קהלת יא) כל המודה ביסורין ושמח בהם נותנין לו חיים בעוה"ז ובעולם שאין לו סוף שנאמר (משלי ו) ודרך חיים תוכחות מוסר.
from our library copy — not yet checked against the original
Rabbeinu Yonah on Pirkei Avot 1:14unverified
אם לא עכשיו אימתי. שלא יאמר אני היום עסוק במלאכתי למחר אפנה ואעסוק ואתקן עצמי. כי שמא לא תפנה ואפי' אם יפנה היום ההוא חלף עבר ובטל אותו ממלאכת ה' ולא יוכל לשלמו כל ימיו כי כל הימים אשר הוא חי על האדמה חייב הוא לתקן עצמו ולעסוק במצות ואין לו רשות ליבטל ממלאכתו ואפי' שעה אחת. ועוד יש בכלל זה הלשון אם לא עכשיו בימי נערות אמתי אם עד זקנה ושיבה יניחנה לא יוכל לעשותה. ועל ענין זה אמר דוד ע"ה (תהלים קמ"ד י"ב) אשר בנינו כנטעים מגדלים בנעוריהם. ר"ל כי הנטע בעודנו קטן אדם יכול לגדלו להיות עץ ישר ולא יהיה עקום אך לאחר שגדל בעקומו היותו קשה הוא מאד לתקן. וכן האדם בעודנו קטן בקל הוא להיות בדרך טוב ולסור מן הרע אבל אם הזקין ברשעו קשה בעיניו להניחה כמו שכתוב (משלי כ"ב ו') חנך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה וכתיב (דברים כ' י"ט) כי האדם עץ השדה. ועוד כי התשובה בימי זקנה אינה תשובה שלמה כי באותו זמן אין היצר חזק והתאוה נקיה ולא תערב לנפש ואין לו חפץ בהנאת העבירות וזו היא הסיבה אליו לתשובה. ועל ענין זה נאמר (קהלת י"ב א') וזכר את בוראך בימי בחרותיך עד אשר לא יבאו ימי הרעה והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ:
from our library copy — not yet checked against the original
Tanya, Part II; Shaar HaYichud VehaEmunah 8:3unverified
כִּי הַמַּעֲלָה וּמַדְרֵגָה הָרִאשׁוֹנָה אֵצֶל הַנִּבְרָאִים הִיא הַחָכְמָה, שֶׁלָּכֵן נִקְרֵאת ״רֵאשִׁית״, כִּי בֶּאֱמֶת הִיא רֵאשִׁית וּמְקוֹר כָּל הַחַיּוּת בַּנִּבְרָאִים, כִּי מֵהַחָכְמָה נִמְשָׁכוֹת בִּינָה וָדַעַת, וּמֵהֶן נִמְשָׁכוֹת כָּל הַמִּדּוֹת שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת, כְּמוֹ אַהֲבָה וָחֶסֶד וְרַחֲמִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, וְכַנִּרְאֶה בְּחוּשׁ, שֶׁהַקָּטָן שֶׁאֵין בּוֹ דַּעַת, הוּא בְּכַעַס תָּמִיד וְאַכְזָרִי, וְגַם אַהֲבָתוֹ, הִיא לִדְבָרִים קְטַנִּים שֶׁאֵין רָאוּי לְאַָהֳבָם, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בּוֹ דַּעַת לֶאֱהוֹב דְּבָרִים הָרְאוּיִים לְאָהֳבָם, שֶׁהָאַהֲבָה כְּפִי הַדַּעַת.
from our library copy — not yet checked against the original
Tzidkat HaTzadik 220unverified
‏[רכ] העצות למחשבות זרות והרהורים הוא מצות ציצית ותפילין וכמ"ש (סוטה יז.) בשכר אם מחוט ‏ועד שרוך נעל זכו בניו לחוט של תכלת ורצועה של תפילין. כי שורש כל הדמיונות ומחשבות זרות ‏הוא רק בלב חומד לעניני עוה"ז אבל הנקי מזה לגמרי כאברהם אע"ה שמדתו זיכוך האהבות ‏והתאות בלתי לה' לבדו ונתברר אז כמ"ש אם וגו' ולא תאמר אני העשרתי וגו' כי לא רצה בשום ‏דבר מעניני עולם הזה רק מה שהש"י יתן לו בשביל כן זכו בניו לב' מצות אלו השומרות אותם גם כן ‏מזה. בציצית מפורש וראיתם אותו וגו' ולא תתורו וגו'. ולשון ולא תתורו משמע לא שיעקר ההרהור ‏מלב לגמרי רק שיהיה בכחו לדחותו. כי כל זמן שהאדם נזכר בעול מלכות שמים ועול תורה ועול ‏מצות שעליו יכול בקל לגעור ביצר ולדחות כל מחשבת חוץ מזה. רק פעולת היצר להשכיחו מזה ‏וכמו שאמרו (נדרים לב:) דבשעת יצר רע לית דמדכר ליצר טוב שנאמר ואדם לא זכר וגו' ‏שהמחשבת הטובות של יחוד הבורא יתברך נשכחות מן הלב אז ואין נזכר מהם ועל זה הוא מצות ‏ציצית להזכירו כמ"ש בזוהר סוף פר' שלח שהוא הרצועה לאלקאה בישיא ומעוררת היראה על ‏האדם וע"י זה מתבטלים כל חמדות עולם הזה כשנזכר גם מיראת העונש ע"י חוט תכלת ואין צריך ‏לומר מיראת הרוממות ע"י חוט לבן. וזה שאמרו (מנחות מג:) וזכור מצוה אחרת התלויה בה ואיזו ‏זו ק"ש כי על ידי היראה הוא מקבל עליו עול מלכות שמים וזוכה לאהבה דואהבת ואח"כ לוקשרתם ‏דתפילין. כי ציצית אינו אלא לבוש שמתעטף בו רוב גופו דהשורש לא נתנקה עדיין רק שמעוטף ‏בלבוש של יראת שמים המזכירו בכל עת לבלתי לתור אחר הרהורים זרים. והוא כמו אור מקיף ‏מהש"י שמקיפו ומעוררו לזכור בהש"י ובתורתו ולא תתורו כו'. וידוע דאור מקיף הוא מדרגת הכתר ‏פי' שורש הנעלם של מקור הולדת המחשבות איך הם נולדים מאמתות רצון הש"י. ואם הוא דבוק ‏שם בהש"י אז אורו מקיפו וכל מחשבותיו ורצונותיו הנמשכים מזה הוא בלתי לה' לבדו. וזהו ‏התפילין שהוא גם כן לבוש ואור מקיף רק שהוא בקשירה ודביקות לגמרי. וידוע דבחיצונות הכתר ‏הוא משלים מנין הי' ספירות ובפנימיות הדעת יורש חלקו. ומי שזוכה לאור מקיף המקושר ודבוק ‏עם מחשבות המות ע"י תפילין של ראש ורצונות הלב ע"י תפילין של יד נגד הלב אז זוכה לדעת ‏שהוא מדת משה רבינו ע"ה שהי' נקי לגמרי מכל דמיונות ומחשבות זרות כנ"ל אות ר"ד. וזהו ‏תפילין צריכין גוף נקי שיהי' נקי לגמרי מכל תשוקות של עניני עוה"ז [וגם כפשטי' הנקיות בגוף ‏מבטל מחשבות זרות וכמ"ש בירושלמי ברכות (פ' ג ה' ה) דלכך מרחיקין מצואת קטן לפי ‏שמחשבותיו רעות. ועיקר מה שנקרא מחניך קדוש בהרחקת הצואה הוא מפני המחשבות זרות ‏ורעות שבאות משם שהקדושה הפוכו. ולכן אמרו (ברכות טו.) יפנה ויטול כו' זהו קבלת עול מלכות ‏שמים שלימה גם יפנה מכלל הקבלת עול מלכות שמים]. ולכך הוא מרופה בידינו כי דבר זה רחוק ‏לזכות לכך ולא קם כמשה. ועכ"פ בעת תפלה יראה שיגיע לכך להיות דבוק בהש"י לגמרי בכל ‏לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך ודי בהנחת תפילין אז. ובכל היום יסתפק בעטיפת הציצית להיות ‏נזכר עכ"פ לדחות כל מחשבות זרות שתפגענו: ‏
from our library copy — not yet checked against the original
Arukh HaShulchan, Orach Chaim 168:37unverified
Filed under: Eating on Erev Pesach

Related sheets

Halachaהלכה

Siyum by a Minor and the Bechor's Fast

Pesach

Halakhic sources address the fast of the firstborn on Erev Pesach and the role of a seudat mitzvah—such as a siyum masechet—in exempting participants from fasting. The sources establish the conditions for a valid seudat mitzvah and discuss related customary and individual variations, though they do not directly resolve whether a siyum conducted by a minor qualifies.

View Sources18 sources

Otherכללי

Validity of a Child's Siyum

The sources found do not directly address whether a siyum completed by a child constitutes a valid siyum. They touch on children's Torah study obligations, requirements for siyum meals as festive mitzvah meals, and various other halakhic topics, but do not provide guidance on the specific question of a child's siyum validity.

View Sources4 sources

Halachaהלכה

A Child's Halachic Status in Torah Completion

These sources address the halachic standing of a minor in Jewish religious practice and learning. They discuss the framework of a child's obligation in mitzvot, the distinction between those commanded and those not commanded, age-based legal capacity, and the educational role of Torah study before bar mitzvah—elements that inform how a child's completion of a tractate is understood within Jewish law.

View Sources20 sources

Halachaהלכה

Exempting Multiple Firstborns From Ta'anit Bechorot

Pesach

These sources address the laws of the firstborn's fast on Erev Pesach, including whether a firstborn whose father is also a firstborn must fast, and whether a siyum (festive religious meal) conducted by one firstborn can exempt others from the obligation. The sources discuss the role of seudat mitzvah in providing exemption and the customs surrounding multiple firstborns in a single household.

View Sources25 sources

Otherכללי

Halachic Status of a Child's Siyum

The sources found do not directly address the halachic status of a child who completes a tractate and makes a siyum. They discuss related topics: the validity of a siyum meal during restricted periods, the age of bar mitzvah and celebratory meals, a minor's participation in zimun (communal blessing), and who may join a siyum meal for kinship or friendship reasons—but do not establish whether a child's own siyum generates binding halachic recognition or obligatory participation by others.

View Sources11 sources

Halachaהלכה

Meat at a Siyum During the Nine Days

Tisha B'Av

Sources addressing whether participants in a siyum masechet (completion of a Talmudic tractate) may eat meat and drink wine during the Nine Days of Av, and the distinctions between the general Nine Days period and the specific week containing Tisha B'Av.

View Sources18 sources

Explore more

Siyum by a Minor and the Bechor's Fast Validity of a Child's Siyum A Child's Halachic Status in Torah Completion

Find sources for your own idea