Exempting Multiple Firstborns From Ta'anit Bechorot
These sources address the laws of the firstborn's fast on Erev Pesach, including whether a firstborn whose father is also a firstborn must fast, and whether a siyum (festive religious meal) conducted by one firstborn can exempt others from the obligation. The sources discuss the role of seudat mitzvah in providing exemption and the customs surrounding multiple firstborns in a single household.
וגם בכור לאב יש לו להתענות
26 sources · 23 verified
Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.
What the sources say
The core case is set by Shulchan Arukh, Orach Chayim 470:2 and the Rema's gloss there, codified further by Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim 470:4-5: normally the father fasts in place of his young firstborn son, but if the father is himself a firstborn obligated to fast for his own bechorah, his fast does not cover his son, and instead the mother fasts in his son's stead until the son grows up.
Mishnah Berurah 470:8-10 affirms this structure, noting that when the father is a firstborn his own fast counts only for himself, and that some poskim hold the mother need not fast at all since the father's fast is considered to cover the son too, with particular leniency where the mother is pregnant, nursing, or within thirty days of childbirth.
Arukh HaShulchan, Orach Chaim 470:4-5 likewise records the Rema's ruling that when the father is a firstborn the mother fasts for the young firstborn son, while adding that this practice is no longer commonly observed in his day.
On the siyum question, the Gemara's own background for the fast appears in Pesachim 108a:2 regarding Rav Sheshet's practice of fasting the entire erev Pesach, and the Tur in Tur, Orach Chayim 470 and Beit Yosef in Beit Yosef, Orach Chayim 470:2 discuss the scope of who must fast, while Shulchan Arukh, Orach Chayim 470:1 states the basic law that firstborns from either father or mother fast on erev Pesach.
Rav Moshe Sternbuch (Teshuvos V'hanhagos 3:114) addresses the precise mechanics of the user's question, asking whether a father who fasts in place of his young firstborn son is himself exempted when the son completes a tractate or attends a siyum, since the father stands in place of his son for this fast.
Rav Moshe Sternbuch (Teshuvos V'hanhagos 2:210) separately endorses the prevailing leniency of exempting firstborns from the fast through a siyum, especially when it is a genuine celebratory meal, while requiring that participants actually eat a kezayit or drink a significant amount, and preferring a brit milah meal when one is available.
Rav Betzalel Stern (B'tzel HaChochma 4:100) rules that when a child completes a tractate through his father's or teacher's instruction, the completion counts as the child's own mitzvah, so that the firstborn child, his father, and other firstborns participating in that siyum are all exempted from the erev Pesach fast — a ruling directly relevant to whether a younger brother's siyum could exempt the firstborn or the firstborn father in the user's case.
Chachmei Bavel report that Rav Sheshet fasted throughout erev Pesach, possibly because the prohibition against eating near the greater mincha relates to avoiding distraction from performing the Paschal sacrifice.
The Gemara relates that Rav Sheshet would fast the entire eve of Passover. The Gemara asks: Shall we say that Rav Sheshet maintains that this practice was necessary because of two factors? First, when the mishna states that one may not eat adjacent to minḥa time, we learned this ruling with regard to the period of time adjacent to the greater minḥa, and the reason for the prohibition is due to the Paschal lamb, lest one be drawn after one’s meal and come to refrain from performing the sacrifice of the Paschal lamb.
Presents the halakhic framework for the fast of the firstborn on Erev Pesach and the exemption associated with a seudat mitzvah.
גרסינן במסכת סופרים הבכורות מתענין בערב פסח והטעם זכר לנס שניצולו ממכת בכורות וכתב אבי העזרי שגם בכור לאב יש לו להתענות כמו שהיתה המכה גם בהם ומיהו גדול הבית א"צ להתענות אף ע"פ שהיתה בהם המכה לא מחמרינן כולי האי האיסטניס מתענה כדי שיאכל מצה לתיאבון והכי איתא בגמרא רב ששת הוה יתיב בתעניתא כל מעלי יומא דפסחא משום דאיסטניס הוה ואי הוה אכיל ביממא לא הוה מצי אכיל בליליא:
Tosafot explains the Mishnah’s prohibition on eating on erev Pesach as referring to מצה הראויה לצאת בה חובתו, while מצה עשירה is permitted, and distinguishes eating close to Minchah—when one limits his intake to preserve an appetite—from eating earlier, when he may become full.
מתני'. ערב פסחים - אי גרסינן ערבי ניחא ואי גרסינן ערב ה"ק ערב ששוחטין בו פסחים א"נ ערב פסח ראשון ושני: לא יאכל אדם - פירוש אפילו התפלל ומשום מצה כדאמרינן בגמ' דבלא התפלל תפלת מנחה אפילו בשאר ימות השנה אסור כדתנן בפ"ק דשבת (ד' ט:) וא"ת ומה לא יאכל אי מצה אפילו קודם נמי אסור כדאמרינן בירושלמי כל האוכל מצה בערב הפסח כאילו בועל ארוסתו בבית חמיו ואי במיני תרגימא הא אמר בגמרא (ד' קז:) אבל מטבל הוא במיני תרגימא וי"ל דאיירי במצה עשירה דלא אסר בירושלמי אלא במצה הראויה לצאת בה חובתו ואוכלה קודם זמנה אבל מצה עשירה שריא וכן היה נוהג ר"ת: סמוך למנחה לא יאכל - ואם תאמר והא אמר בכל שעה (לעיל פסחים ד' מ.) בציקות של נכרים ממלא אדם כריסו מהם ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה והכא אסר לאכול אפי' מבעוד יום וי"ל דבאותה הסעודה אדם נזהר ואינו אוכל כל שובעו כדי שיאכל מצה לתיאבון אבל מבעוד יום אין אדם נזהר ואוכל כל שובעו וסבר שעד הלילה יתאוה ואדרבה יהיה שבע יותר כי יתברך המאכל במעיו והא דדייק רבא לקמן (פסחים ד' קז:) דחמרא גריר דאי אמרת מיסעד סעיד בין הכוסות הללו אמאי ישתה אף על גב דבאותה סעודה נזהר מלאכול שובעו אבל בשתיה אי אפשר להזהר א"נ מבין ראשון לשני דאיכא אגדתא והלל דייק דדמי לסעודה אחרת:
The passage explains that when a man's wife miscarries and subsequently bears a son, that son is a firstborn for inheritance but neither parent must fast on erev Pesach, because he is neither a firstborn who opened the womb nor a full firstborn to his father; it adds that the ruling concerns only leniency regarding the parents’ customary fast, not the son himself when he becomes an adult.
אשר שאלת שמצאת בנימוקי מהר"י ס"ל ז"ל מי שאשתו מפלת ואחריו נולד לה בן הוא בכור לנחלה, ועל אותו בכור אין מתענה אביו או אמו בער"פ, עכ"ל. ותמהת דמ"ט כיון דקי"ל דבכור לאב ולא לאם מתענה, וכתבת' עוד דדוחק לחלק דאיירי הרב הגדול ז"ל שהפילה מאותו האיש. ולא ידענא מאי הוא פשיטא דהכי איירי, דקאמ' מי שאשתו מפלת משמע שהפילה תחתיו, והיינו טעמא דיליה, דכיון דאינו פטר רחם וגם אינו בכור גמור לאביו אין צריכים להתענות אביו או אמו. ומאי טעמא לא דייקת דמאי קא' הרב ז"ל אין מתענין אביו או אמו, ולא קאמר הוא עצמו כשיגדיל? אלא ע"כ אינו ר"ל אלא קולא בעלמא בתענית אב או אם, דלא אשכחת לה בשום ספר אלא מנהג בעלמא.
ערוך השולחן, אורח חיים ת״ע:ד׳-ה׳ — ד"ה ואם חל ערב פסח בשבת
Arukh HaShulchan, Orach Chaim 470:4-5
Reviews the various categories of firstborns and the accepted practice regarding Ta'anit Bechorot, including reliance on a siyum and the father's role for a minor son.
ואם חל ערב פסח בשבת, נוהגין הבכורים להתענות ביום חמישי שלפניו. ויש אומרים דהואיל ואידחי – אידחי, שהרי אינו אלא מנהג. אבל המנהג להתענות כסברא ראשונה. ואין מתענין בערב שבת, מפני שלא יכנוס לשבת כשהוא מעונה. וכשמתענין ביום חמישי, וצריך לבדוק החמץ וקשה עליו התענית – יכול לטעום קודם הבדיקה (מגן אברהם). וכתב רבינו הרמ"א דנוהגין כשהאב בכור – האם מתענה תחת בנה הקטן כשהוא בכור. ואם אין האב בכור – האב מתענה בעד בנו עד שיגדל. עד כאן לשונו. ועכשיו ליכא מנהג זה. על ברית מילה או פדיון הבן – יכול הבכור לאכול. ויש מי שכתב דדוקא השייכים להמצוה, כמו בעל ברית וסנדק ומוהל וכיוצא בהם (מגן אברהם). ויש מי שאומר דהמיקל לכל אדם בסעודת מצוה – לא הפסיד (פרי חדש). אמנם עתה זה כמה דורות שמקילים לגמרי בתענית בכורים, והיינו בסיום מסכתא. ולא לבד הלומד, אלא הבכורים מתקבצים סביב המסיים, ומסיימים עמו ואוכלים. ונתפשט זה בכל המדינות. ואינו ידוע מאין להם להקל כל כך, אם לא שנאמר דמפאת חלישות הדור, והטורח רב בערב פסח, ואכילת המרור גם כן אינו יפה לבריאות. ולכן יחשבו את עצמם כאינם יכולים להתענות. ולפי שבגמרא לא נזכר כלל מזה, וגם בירושלמי המסקנא דאינם צריכים להתענות, ואינו אלא מנהג על פי מסכת סופרים – לכן לא מיחו חכמי הדור בזה. וצריך עיון.
שולחן ערוך, אורח חיים ת״ע:ב׳ — ד"ה אם חל ערב פסח בשבת יש
Shulchan Arukh, Orach Chayim 470:2
Establishes the practical law that firstborns fast on the day before Pesach, while allowing participation in a seudat mitzvah such as a siyum to exempt the participant from the fast.
אם חל ערב פסח בשבת יש אומרי' שמתעני' הבכורו' ביום ה' ויש אומרים שאינם מתענים כלל: הגה אבל יש לנהוג כסברא הראשונה ונוהגין כשהאב בכור האם מתענה תחת בנה הבכור כשעדיין קטן ואם אין האב בכור הוא מתענה בעד בנו עד שיגדיל:
משנה ברורה ת״ע:ח׳-י׳ — ד"ה (ח) כשהאב בכור - ותעניתו עולה
Mishnah Berurah 470:8-10
Explains the laws of the Ta'anit Bechorot, including who is included in the fast and the conditions under which attendance at a siyum exempts a firstborn. It discusses the custom that a father fasts for a minor firstborn and the role of participation in the siyum meal.
(ח) כשהאב בכור - ותעניתו עולה לעצמו: (ט) האם מתענה - ויש מהפוסקים שכתבו דא"צ להתענות דתענית האב עולה גם בשביל בנו. ובמקום שמצטערת יש להקל וכ"ש אם היא מעוברת או מניקה ומצטערת מן התענית יש להקל אף אם אין לה בעל שיתענה בשביל בנה וכן יולדת כל ל' יום אין לה להתענות עבורו בכל גווני [אחרונים] אכן אם התחילה פ"א להתענות עבורו הוי נדר וצריך התרה: (י) עד שיגדל - ובעוד שלא נתמלאו לבנו ל' יום אין צריך להתענות בשבילו. ולענין אם מותרים הבכורים לאכול בסעודת מצוה תלוי במנהג המקומות יש מקומות שנהגו להחמיר ולפ"ז אם רוצה לאכול על סעודת פדיון הבן או ברית מילה צריך התרה (דהמנהג חשיב כמו נדר) לבד המוהל והסנדק ואבי הבן יכולים לאכול אף בלי התרה דיו"ט שלהם הוא ואע"פ כן צריכים לפרוע תענית אחר הפסח ויש מקומות שנהגו הבכורים להקל ולאכול בסעודת מצוה וכן נוהגין כהיום בכמה מקומות במדינתנו להקל ולאכול אף בסעודת סיום מסכת ואף שהבכורים בעצמן לא למדו את המסכת מ"מ כיון שאצל המסיים הוא סעודת מצוה מצטרפים לסעודתו והמנהג שמתקבצים להמסיים קודם שסיים ומסיים לפניהם המסכת ושומעים ומצטרפים עמו בסיומו ואח"כ עושין סעודה:
בית יוסף, אורח חיים ת״ע:ב׳ — ד"ה וכתב אבי העזרי שגם בכור לאב
Beit Yosef, Orach Chayim 470:2
Analyzes the sources and customs concerning Ta'anit Bechorot, including the question of a father fasting on behalf of a minor firstborn and participation in a siyum.
וכתב אבי העזרי שגם בכור לאב יש לו להתענות כ"כ הגהות מיימון בפרק ו' וכתב בתשובה אשכנזית דנקבה שהיא בכורה כתב בספר אגודה דצריכה להתענות וראיה מבתיה בת פרעה וכתב בתה"ד שאם חל ע"פ בשבת מתענין הבכורות ביום ה' שלפני השבת וכן כתב האגור בשם מהר"י מולן וכתב אכן אבי מורי לא הנהיג כן אלא שלא להתענו' כל עיקר הואיל ונדחה ידחה מאחר שאינו אלא מנהג :
Joseph Karo’s passage states that firstborns—whether firstborn through their father or mother—fast on erev Pesach, while noting an opinion that even a firstborn female fasts, though this is not the prevailing custom.
שהבכורות מתענין בערב פסח. ובו ג סעיפים: הבכורות מתענין בערב פסח בין בכור מאב בין בכור מאם ויש מי שאומר שאפילו נקבה בכורה מתענה: (ואין המנהג כן) (מהרי"ל):
The passage distinguishes a known-reason prohibition from an enactment requiring a greater court to repeal it, arguing that when the known reason for a prohibition no longer applies, the prohibition lapses; it applies this reasoning to a prohibition instituted by Beit Shammai whose underlying concern is no longer relevant.
של פשתן. אפי' לדברי האוסרין דעיקר הגזירה משום תכלת והאידנא ליכא תכלת ולא שייך לדמותו לדבר שנאסר במנין אין לו היתר אלא ע"י ב"ד גדול ממנו בחכמה ובמנין דכיון שטעם האיסור ידוע אם נתבטל הטעם נתבטל האיסור ממילא דל"ד לתקנת ריב"ז וכו' ע"ש דהיתה ביצה אין הטעם ידוע כ"כ וכו' אבל בנדון זה אין כאן תקנה אלא ב"ש אוסרין משום גזירה וכיון דהשתא לא שייך הך גזירה שרי ועבי"ד רסי' קי"ו וברמב"ם פ"ב מסנהדרין עמ"ש סי' תס"ח:
David ben Solomon ibn (Abi) Zimra explains that a firstborn grandson whose deceased father was also a firstborn inherits his father’s double share in the paternal grandfather’s estate, whereas a firstborn whose father was not entitled to a firstborn share receives only one share.
אבל גרסינן בתוספתא דבכורות כיצד אין הבכור נוטל פי שנים בראוי כבמוחזק מת אביו בחיי אביו נוטל שנים בנכסי אביו ואין נוטל שנים בנכסי אבי אביו ואם היה אביו בכור אף נוטל פי שנים בנכסי אבי אביו ופי' ר"ש שאם היה יעקב בכור אעפ"י שמת בחיי יצחק הרי בא ראובן ונוטל חלק בכורת אביו יעקב בנכסי יצחק שהבן במקום האב עומד בין לחלק בכורה בין לחלק פשיטות ע"כ. פשטה דהאי תוספתא משמע דאפילו בא ראובן לחלוק עם אחיו בנכסי יצחק הזקן נוטל חלק בכורה כאלו היה אביו קיים שהיה בכור וכן פירשה בה"ג בחלוקת ראובן עם אחיו ונוטל פי שנים בנכסי אבי אביו אעפ"י שהיה ראוי לפי שיעקב אביו נמי היה בכור ע"כ. כבר ידעת כי דברי הגאונים דברי קבלה הם ואפשר דטעמו של דבר דבשלמא בכור בן פשוט כיון שאביו לא היה ראוי ליטול בכורה נקראו נכסי הזקן ראויים לבא ולפיכך אינו נוטל בהם חלק בכורה אבל בכור בן בכור כיון שהיה אביו ראוי ליטול חלק בכורה לא נקראו נכסי הזקן אצלו ראויים ולפיכך נוטל בנו בהם חלק בכורה. ולפי מה שכתבנו אתי שפיר כגון שהיה יעקב בכור ובא ראובן לירש עם בני שמעון אחיו בנכסי יצחק וכבר מת יעקב שנוטל ראובן חלק יעקב בבכורה במקום אביו יעקב לפי שהוא בכור בן בכור וכן בני אחי האב כגון שהיה יעקב בכור ומת בחיי יצחק ובא ראובן לחלוק עם בני עשו בנכסי יצחק נוטל פי שנים חלקו וחלק יעקב שהיה בכור ליצחק כיון שהוא בכור בן בכור ואם לא היה יעקב בכור לא היה ראובן נוטל בנכסי יצחק זקנו אלא חלק אחד וזהו שכתב.
Haktav Vehakabalah criticizes a rabbi for relying on Rashi while overlooking the sugya in Makkot and the views of Tosafot, the Ritva, the Rambam, and the Ra’ah, who hold that the verse “you may not eat within your gates” supplies the prohibition of me’ilah and implies liability specifically through eating.
ולא ידעתי איך תלה הרב עצמו בדברי רש"י דאזהרה דמעילה מגז"ש ילפי', ושביק תלמוד ערוך (דבמכות י"ז) דאזהרת מעילה הוא מקרא דלא תוכל לאכול בשעריך וגו' ונדריך, א"כ כתיב אכילה בגופי' ולא נחייבי' רק בדרך אכילה. ועל רש"י גופיה דסובר דאזהרת מעילה מגז"ש דתרומה נפקה, אין להקשות מהך דמכות, דרש"י לשיטתיה אזל, שכתב שם במכות דלמסקנא דייך אם תתן את הלאו לאוכל לפני זריקה בכולן ולא דרשי' כל הנך איסורין למלקות רק לאיסורא בעלמא (ע"ש דף י"ח א' ברש"י ד"ה מהדר פרושי בכל חד), אמנם כבר הקשו שם בתוספ' הרבה על דעת רש"י בזה והעלו דכל הנך לאוין דלא תוכל לאכול בשעריך לדבר חדש בכל חד וחד אתי, לבכורים קודם קריאה לתודה לפני זריקה, לבכור לאחר זריקה, לעולה לאוכל אחר זריקה בפנים, ובכולם יש מלקות לאותו דבר שנתחדש בו (ע"ש בתוס' ובמהרש"א ובמהר"ם לובלין). וכן הריטב"א בחי' שם כתב על רש"י שאינו מחוור, ופשוט ליה דלמסקנא דסוגיא, לוקה חמש דאמר רבא התם לר"ש, לוקה ממש קאמר בכלהו (וכן בפני יהושע הניח דעת רש"י בצ"ע) ואחרי שדעת בעלי תוספ' וריטב"א מוסכמים עם דעת הרמב"ם והרא"ה, דקרא דלא תוכל לאכול בשעריך וגו' ונדריך ללאו דמעילה אתי, א"כ מפורש בגופיה לשון אכילה, והיאך לא הזכיר הרב בשאגת אריה כלל לא סוגיא דמכות ולא דעת גדולי ראשונים הנ"ל
שולחן ערוך הרב, אורח חיים ת״ע:ד׳-ה׳ — ד"ה נוֹהֲגִין שֶׁהָאָב מִתְעַנֶּה תַּחַת בְּנוֹ הַבְּכוֹר
Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim 470:4-5
Codifies the laws of the firstborn fast, including the father's obligation where the firstborn is a minor and the exemption generated by a siyum seudah.
The passage states that a father customarily fasts for his firstborn son until the son matures; if the father is also a firstborn, his fast counts for his son, and participating in a se’udat mitzva exempts him from fasting for his son, though the Rema is more stringent.
ומי שנולד לו בן בכור, אף שהאב אינו בכור, נהגו שהאב צם במקום בנו עד שיגדל (רמ"א או"ח תע, ב). ואם גם האב בכור, צום האב עולה לבנו, ואם אוכל בסעודת מצווה נפטר גם מהצום עבור בנו (כן המנהג עפ"י הרבה פוסקים, וע' ברמ"א שהחמיר). כשחל ערב פסח בשבת, נהגו להקדים את הצום ליום חמישי.
Customarily the father of a bekhor, even if he himself is not a bekhor, fasts instead of his son until the boy grows up (Rema 470:2). If the father is also a bekhor, his own fast counts for his son, and if he participates in a se’udat mitzva, he is exempt from fasting for his son as well. This is the custom according to many poskim, but Rema takes a more stringent position.
Rav Yitzchak Yosef states that some customarily have the father fast in place of his firstborn son until the son matures, and if the father is also a firstborn, the mother fasts in the son’s place until then.
יש נוהגים שאם נולד למי שהוא בן בכור זכר, האב מתענה במקום בנו עד שיגדל. ואם גם האב בכור, האם מתענה במקום הבן עד שיגדל.
Rav Yitzchak Yosef states that because fasting can weaken people and impair the proper Pesach Seder, firstborns customarily end the fast by attending a seudat mitzvah such as a siyum, wedding feast, brit milah, or pidyon haben, and need not fast on another day after Pesach.
בדורות אלו שירדה חולשה לעולם, והתענית גורמת להפרעת עריכת הסדר בליל הפסח כמצותו, ושתיית ארבע כוסות, ואכילת מצה ומרור וכו', נהגו הבכורים להקל להפסיק התענית על ידי השתתפות בסעודות מצוה, כגון סעודת סיום מסכתא, וסעודת חתן וכלה בתוך שבעת ימי המשתה, וסעודת ברית מילה ופדיון הבן, ויש להם על מה שיסמוכו. ואין הבכורים צריכים להשלים ולהתענות יום אחר לאחר הפסח.
The passage describes the custom for most firstborns to attend a tractate completion after Shacharit on erev Pesach, partake of its celebratory meal as a seudat mitzvah, and thereby be exempted from the fast.
הלכות ערב פסח ומנהגיו / המנהג לסמוך על סיום מסכת
מנהג רוב הבכורים להשתתף בערב פסח לאחר תפילת שחרית בסיום מסכת, ולאחר הסיום מגישים כיבוד והכל טועמים ממנו, ואף לבכורים מותר לאכול מפני שזוהי סעודת מצווה, ששמחים בשמחת המצווה של לימוד התורה וסיום המסכת. וכיוון שהם כבר שוברים את הצום בסעודת מצווה – הם נפטרים מהצום.
The passage asks whether, when a young firstborn’s father fasts on his behalf on erev Pesach, the father is exempt if the son completes a tractate or participates in a siyum, since a father generally stands in place of his son.
Page 129
Rav Moshe Sternbuch Teshuvos V'hanhagos is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
The passage discusses the disputed practice of exempting firstborns from the erev Pesach fast by attending a siyum, endorsing the prevailing leniency—especially when a genuine celebratory meal is held—but requiring participants to eat at least a kezayit or drink מלא לוגמיו, while giving preference to a brit milah meal when available.
Page 177
Rav Moshe Sternbuch Teshuvos V'hanhagos is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
Rav Yitzchak Yosef states that when erev Pesach falls on Shabbat, firstborns are exempt from fasting as a matter of law, though they should participate in a seudat mitzvah such as a siyum if possible; a father fasting on behalf of his firstborn may likewise exempt himself because the fast is deferred.
אם חל ערב פסח בשבת, מעיקר הדין הבכורים פטורים מלהתענות, ומכל מקום אם אפשר להם להשתתף בסעודת מצוה, כמו סיום מסכת, טוב לעשות כן. ואב המתענה בשביל בנו הבכור, רשאי לפטור עצמו מתענית זו, כיון שדחוי הוא. [יחוה דעת חלק א' סימן צא. חזון עובדיה על הלכות פסח עמוד ק. ובמהדורת תשס"ג עמוד רטו. וראה לעיל עמוד טו סעיף ג'] .
Rav Yitzchak Yosef states that if a firstborn becomes bar mitzvah on Friday, 13 Nisan, or on Shabbat, 14 Nisan, some say his father need not fast on Thursday because the son will be obligated to fast when the obligation takes effect, though it is proper for both father and firstborn son to participate in a siyum meal.
בכור שיהיה בר מצוה ביום שישי י"ג ניסן, או בשבת י"ד בניסן, יש אומרים שאין אביו צריך להתענות בשבילו ביום חמישי, אחר שביום חיוב התענית, הבן יכנס למצוות. ונכון שגם האב וגם הבן הבכור ישתתפו בסעודת סיום מסכת. [קובץ ילקו"י הלכות ערב פסח שחל בשבת עמוד יז] .
Rav Yitzchak Yosef rules that a father whose firstborn son was born within thirty days before erev Pesach should not undertake a fast, but should instead participate in a seudat mitzvah if possible; this leniency applies even more so when erev Pesach falls on Shabbat and the fast is advanced to Thursday.
מי שנולד לו בנו הבכור בתוך שלושים יום לפני ערב פסח, אין לו להחמיר ולהתענות, אלא אם יוכל ישתתף בסעודת מצוה, כנ"ל, והמחמיר בזה יוצא שכרו בהפסדו. וכל שכן כשחל ערב פסח בשבת, שמקדימין להתענות ביום חמישי, שיש להקל בזה. [יביע אומר חלק א' חאו"ח סימן כז אות י"א] .
Rav Yitzchak Yosef states that although the Shulchan Aruch rules leniently as the main law, firstborns should preferably participate in a siyum or other seudat mitzvah, while a father who fasts for his firstborn son and firstborn females are entirely exempt from the fast this year without needing to attend a siyum.
ואף על פי שמרן השלחן ערוך פסק כדעה אחרונה להקל, וכן הוא מעיקר הדין, מכל מקום אם אפשר לבכורות להשתתף בסיום מסכת או בשאר סעודות מצוה, כגון ברית מילה, ופדיון הבן, וסעודת חתן וכלה, טוב לעשות כן. ואב שרגיל להתענות בכל שנה בערב פסח בשביל בנו הבכור עד שיגדל, פטור לגמרי בשנה זו מהתענית. וכן נקבות בכורות, אפילו במקומות שנהגו שהן מתענות בערבי פסחים בשאר שנים, בשנה זו פטורות לגמרי. ואין צורך שישתתפו בסיום מסכת לפטור עצמן מתענית, דהואיל ונדחה נדחה.
The passage states that Ta’anit Bekhorot is a nonbinding custom and is therefore treated leniently: minor discomfort, concern about impairing the mitzvot of eating matza and recounting the Exodus, or participation in a se’udat mitzva exempts one from the fast.
צום זה קל מצומות אחרים, מפני שכל הצומות נתקנו על ידי חכמים, ואילו תענית בכורות הוא מנהג שנהגו בו הרבה בכורים אבל לא תוקן על ידי חכמים כדין מחייב. לכן נוהגים להקל בו. למשל, מי שסובל מכאב ראש או שמצטער מכאב עיניים, אף שאינו נחשב חולה ובשאר הצומות הוא חייב, מתענית בכורות הוא פטור. וכן מי שחושש שאם יצום לא יוכל לקיים בערב כראוי את מצוות אכילת מצה והסיפור ביציאת מצרים, מוטב שלא יצום. וכן נוהגים שכל המשתתף בסעודת מצווה נפטר מהצום (ברכ"י תע; משנה ברורה תע, ב; י).
This fast is less strict than other fasts. All of the other fasts were instituted by the Sages, but Ta’anit Bekhorot, a custom adopted by many bekhorim, was never instituted as a binding obligation by the Sages. It is therefore customary to be lenient. For example, if one suffers from a headache, or from a pain in his eye, he is exempt from Ta’anit Bekhorot, even though he is not considered sick and would not be exempt from other fasts. Likewise, if one thinks that by fasting he will not be able to fulfill the mitzva of eating matza and recount the story of the Exodus, it is better that he not fast. Furthermore, the custom is that whoever participates in a se’udat mitzva is exempt from Ta’anit Bekhorot (Birkei Yosef §470; MB 470:2, 10).
The passage cites a dispute between the Mechaber and the Rema regarding the fast of firstborns on erev Pesach, and notes the Mishnah Berurah’s statement that the plague of the firstborn also affected females, as recorded in a midrash.
באשר לשאלה, אם גם בכורות נקבות מתו או דווקא הזכרים, הראה לי ר' עמיחי בן יעקב שי' המחלוקת בין המחבר והרמ"א באו"ח סי' תע, א בקשר לתענית הבכורות בערב פסח, ומה שכתב בעל "משנה ברורה" שם (סק"ג) שמכת בכורות היתה גם על הנשים, כדאיתא במדרש.
The passage rules that when a child studies and completes a tractate through his father’s or teacher’s instruction, the completion is treated as a mitzvah performed by the child, so the firstborn child, his father, and other firstborns participating in that siyum are exempt from fasting on erev Pesach.
Page 411
B'tzel HaChochma is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
(י) עד שיגדל - ובעוד שלא נתמלאו לבנו ל' יום אין צריך להתענות בשבילו. ולענין אם מותרים הבכורים לאכול בסעודת מצוה תלוי במנהג המקומות יש מקומות שנהגו להחמיר ולפ"ז אם רוצה לאכול על סעודת פדיון הבן או ברית מילה צריך התרה (דהמנהג חשיב כמו נדר) לבד המוהל והסנדק ואבי הבן יכולים לאכול אף בלי התרה דיו"ט שלהם הוא ואע"פ כן צריכים לפרוע תענית אחר הפסח ויש מקומות שנהגו הבכורים להקל ולאכול בסעודת מצוה וכן נוהגין כהיום בכמה מקומות במדינתנו להקל ולאכול אף בסעודת סיום מסכת ואף שהבכורים בעצמן לא למדו את המסכת מ"מ כיון שאצל המסיים הוא סעודת מצוה מצטרפים לסעודתו והמנהג שמתקבצים להמסיים קודם שסיים ומסיים לפניהם המסכת ושומעים ומצטרפים עמו בסיומו ואח"כ עושין סעודה:
הפסח סימן ט׳ אות ד׳, ובחק לישראל וועלץ( עמוד ל׳׳ד, כתב, רכח נטעי פרקמב גבריאל ה. כשבנו קטן, מתענה האב תחת בנו עד שיגדל, וכשהאב בכור, האם מתענה תחת בנה י(, אך לא נהגו כן להתענות ח( אלא סומכק על מה שמשתתפים בסיום מסבתא ט(,
בכור שנולד לו בן בשבת ז' ניסן, ויכנס לברית בשבת ערב פסח, גם למנהג האשכנזים שהבכורות מתענים ביום ה', אין צריך להתענות ביום ה', אחר שביום החיוב, שהוא שבת, הוא נפטר מהתענית בהיותו אבי הבן. [קובץ ילקוט יוסף הלכות ערב פסח שחל בשבת עמוד יז] .
from our library copy — not yet checked against the original
תא שמע, ניסן שבו יצאו ישראל ממצרים בארבעה עשר שחטו פסחיהם, ובחמשה עשר יצאו ולערב לקו בכורות, לערב סלקא דעתך, אלא מבערב לקו בכורות, ואותו היום חמישי בשבת היה...
from our library copy — not yet checked against the original
פסח פה סח כדאיתא בספרים. דהנה כל מצות לילה זו בפה. סיפור ואכילה ושתי'. כי עיקר כחן של ישראל בפה. וביצ"מ ניתן להם זה הכח כמ"ש במ"א בפ' הרחב פיך. ותינוק שמתחיל לדבר אביו מלמדו תורה. לכן סיפור יצ"מ הכנה אח"כ לקבלת התורה וזה ואמלאהו. וכן במצות בכורים וענית ואמרת. וכמו כן בפסח התחלת השנה צריכין להודות על התחלת בחירת בנ"י כי פה הוא התחלת הדבר פתיחת ההסגר. אח"כ בקבלת התורה נגמר הבאת הביכורים כדכ' וביום הביכורים שהוא גמר הבאת פרי העבודה של בנ"י בכל שנה ושנה:
from our library copy — not yet checked against the original
תנו רבנן יכול יוצא אדם ידי חובתו בבכורים, תלמוד לומר בכל מושבותיכם תאכלו מצות, מצה הנאכלת בכל מושבותיכם, יצאו בכורים שאין נאכלין בכל מושבותיכם אלא בירושלים, דברי רבי יוסי הגלילי, רבי עקיבא אומר מצה ומרור, מה מרור שאינו בכורים, אף מצה שאינה בכורים... סבר לה כר' שמעון, דתניא ביכורים אסורין לאונן, ור' שמעון מתיר, מאי טעמא דרבנן, דכתיב לא תוכל לאכול בשעריך, ואמר מר תרומת ידך אלו ביכורים, דאיתקש ביכורים למעשר, מה מעשר אסור לאונן, אף ביכורים אסור לאונן, ורבי שמעון תרומה קרינהו רחמנא, כתרומה, מה תרומה מותרת לאונן אף ביכורים מותר לאונן. ורבי שמעון נהי דהיקיש לית ליה, שמחה מיהא מיכתב כתיבא בהו, ושמחת בכל הטוב, ההוא לזמן שמחה הוא דאתא, דתנן מעצרת ועד החג מביא וקורא, מהחג ועד חנוכה מביא ואינו קורא.
from our library copy — not yet checked against the original
