This midrash opens with a sustained consolation framework around the destruction of Jerusalem, showing that consolation begins in the midst of mourning. It is a foundational Chazal source for the transition from lament to hope.
אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי בַּלָּיְלָה עִם לְבָבִי אָשִׂיחָה וַיְחַפֵּשׂ רוּחִי (תהלים עז, ז), רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן וְרַבִּי אַיְּבוּ וְרַבָּנָן אָמְרֵי, לְפִי שֶׁחָטְאוּ מֵאָלֶ"ף וְעַד תָּי"ו, מִתְנַחֲמִין מֵאָלֶ"ף וְעַד תָּי"ו. וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא שֶׁכָּל נְבוּאוֹת קָשׁוֹת שֶׁנִּתְנַבֵּא יִרְמְיָה עַל יִשְׂרָאֵל הִקְדִּים יְשַׁעְיָה וְרִפְּאָן, יִרְמְיָה אָמַר: אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד, יְשַׁעְיָה אָמַר (ישעיה מט, כא): וְאָמַרְתְּ בִּלְבָבֵךְ מִי יָלַד לִי אֶת אֵלֶּה וגו'. יִרְמְיָה אָמַר: בָּכֹה תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה, יְשַׁעְיָה אָמַר (ישעיה ל, יט): בָּכוֹ לֹא תִבְכֶּה חָנוֹן יָחְנְךָ וגו'. יִרְמְיָה אָמַר: גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי, יְשַׁעְיָה אָמַר (ישעיה יא, יב): וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ וגו'. יִרְמְיָה אָמַר: דַּרְכֵי צִיּוֹן אֲבֵלוֹת, יְשַׁעְיָה אָמַר (ישעיה מ, ג): קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶרֶךְ ה'. יִרְמְיָה אָמַר: הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ. יְשַׁעְיָה אָמַר (ישעיה ס, יד): וְהָלְכוּ אֵלַיִךְ שְׁחוֹחַ בְּנֵי מְעַנַּיִךְ. יִרְמְיָה אָמַר: וַיֵּצֵא מִן בַּת צִיּוֹן וגו', יְשַׁעְיָה אָמַר (ישעיה נט, כ): וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל. יִרְמְיָה אָמַר: זָכְרָה יְרוּשָׁלַיִם, יְשַׁעְיָה אָמַר: (ישעיה סה, יז): כִּי הִנְנִי בוֹרֵא שָׁמַיִם חֲדָשִׁים וָאָרֶץ חֲדָשָׁה וְלֹא תִזָּכַרְנָה הָרִאשֹׁנוֹת וְלֹא תַעֲלֶינָה עַל לֵב. יִרְמְיָה אָמַר: חֵטְא חָטְאָה יְרוּשָׁלָיִם, יְשַׁעְיָה אָמַר: (ישעיה מד, כב): מָחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ. יִרְמְיָה אָמַר: טֻמְאָתָה בְּשׁוּלֶיהָ, יְשַׁעְיָה אָמַר: (ישעיה ד, ד): אִם רָחַץ ה' אֵת צֹאַת בְּנוֹת צִיּוֹן. יִרְמְיָה אָמַר: יָדוֹ פָּרַשׂ צָר, יְשַׁעְיָה אָמַר: (ישעיה יא, יא): יוֹסִיף ה' שֵׁנִית יָדוֹ. יִרְמְיָה אָמַר: כָּל עַמָּה נֶאֱנָחִים וגו', יְשַׁעְיָה אָמַר: (ישעיה מט, י): לֹא יִרְעָבוּ וְלֹא יִצְמָאוּ. יִרְמְיָה אָמַר: לוֹא אֲלֵיכֶם כָּל עֹבְרֵי דֶרֶךְ, יְשַׁעְיָה אָמַר: (ישעיה לב, טו): עַד יֵעָרֶה עָלֵינוּ רוּחַ מִמָּרוֹם. יִרְמְיָה אָמַר: מִמָּרוֹם שָׁלַח אֵשׁ בְּעַצְמֹתַי, יְשַׁעְיָה אָמַר: (ישעיה נז, טו): מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן וְאֶת דַּכָּא וגו'. יִרְמְיָה אָמַר: נִשְׂקַד עֹל פְּשָׁעַי, יְשַׁעְיָה אָמַר: (ישעיה נב, ב): הִתְפַּתְּחִי מוֹסְרֵי צַוָּארֵךְ, יִרְמְיָה אָמַר: סִלָּה כָל אַבִּירַי, יְשַׁעְיָה אָמַר: (ישעיה סב, י): סֹלּוּ סֹלּוּ הַמְסִלָּה סַקְלוּ מֵאֶבֶן. יִרְמְיָה אָמַר: עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה, יְשַׁעְיָה אָמַר: (ישעיה נב, ח): כִּי עַיִּן בְּעַיִן יִרְאוּ וגו'. יִרְמְיָה אָמַר: פֵּרְשָׂה צִיּוֹן בְּיָדֶיהָ, יְשַׁעְיָה אָמַר: (ישעיה נא, יב): אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם. יִרְמְיָה אָמַר: צַדִּיק הוּא ה', יְשַׁעְיָה אָמַר: (ישעיה ס, כא): וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים. יִרְמְיָה אָמַר: קָרָאתִי לַמְּאַהֲבַי, יְשַׁעְיָה אָמַר: (ישעיה ס, יח): וְקָרָאת יְשׁוּעָה חוֹמֹתַיִךְ. יִרְמְיָה אָמַר: רְאֵה ה' כִּי צַר לִי, יְשַׁעְיָה אָמַר: (ישעיה סו, יד): וּרְאִיתֶם וְשָׂשׂ לִבְּכֶם. יִרְמְיָה אָמַר: שָׁמְעוּ כִּי נֶאֱנָחָה אָנִי, יְשַׁעְיָה אָמַר: (ישעיה סו, א): נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי. יִרְמְיָה אָמַר: תָּבֹא כָל רָעָתָם לְפָנֶיךָ, יְשַׁעְיָה אָמַר: (ישעיה נו, ז): וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי. דָּבָר אַחֵר, אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי בַּלָּיְלָה, רַבִּי אַיְּבוּ וְרַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן, רַבִּי אַיְּבוּ אוֹמֵר אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִזְכֶּרֶת אֲנִי שֶׁבֶר שֶׁהָשְׁבַּרְתִּי לְפָנֶיךָ בְּלֵילָן שֶׁל מַלְכֻיּוֹת, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (בראשית יד, כ): וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר נִזְכֶּרֶת אֲנִי שִׁירִין שֶׁשַּׁרְתִּי לְפָנֶיךָ בַּלֵּילוֹת, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (ישעיה לח, כ): וּנְגִינוֹתַי נְנַגֵּן כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ. בַּלָּיְלָה, זֶה לֵילוֹ שֶׁל פַּרְעֹה, דִּכְתִיב (שמות יב, כט): וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, וְלֵילוֹ שֶׁל גִּדְעוֹן שֶׁהִכָּה אֶת מַחֲנֵה מִדְיָן וַעֲמָלֵק, דִּכְתִיב (שופטים ז, ט): וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא, וְלֵילוֹ שֶׁל סַנְחֵרִיב שֶׁכָּתוּב בּוֹ (מלכים ב יט, לה): וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה'. עִם לְבָבִי אָשִׂיחָה, מִשְׁתָּעֵי אֲנָא עִם לִבִּי, וַיְחַפֵּשׂ רוּחִי, וּמְפַשְׁפֵּשׁ בְּעוֹבָדַי, וְאוֹמֵר (תהלים עז, ח): הַלְעוֹלָמִים יִזְנַח ה' וְלֹא יֹסִיף לִרְצוֹת עוֹד, חַס וְשָׁלוֹם לָא שְׁבַק וְלָא שָׁבֵיק, דִּכְתִיב (איכה ג, לא): כִּי לֹא יִזְנַח לְעוֹלָם ה'. וְלֹא יֹסִיף לִרְצוֹת עוֹד, וְלֹא לֵירָצוֹת, לְשֶׁעָבַר הָיָה מְרַצֶּה לַאֲחֵרִים, משֶׁה כּוֹעֵס, וְאַתְּ אוֹמֵר (שמות לג, יא): וְשָׁב אֶל הַמַּחֲנֶה, קְרִי בֵיהּ וְשׁוּב. אֵלִיָּהוּ כּוֹעֵס, וְאַתְּ אוֹמֵר (מלכים א יט, טו): לֵךְ שׁוּב לְדַרְכְּךָ מִדְבַּרָה דַמָּשֶׂק. וְעַכְשָׁיו לֹא לְרַצּוֹת וְלֹא לֵירָצוֹת. הֶאָפֵס לָנֶצַח חַסְדּוֹ, מַהוּ הֶאָפֵס, אָמַר רַבִּי רְאוּבֵן לָשׁוֹן יְוָנִי הוּא, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (עמוס ו, י): וְאָמַר אָפֶס. רַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא וְרַבִּי סִימוֹן, רַבִּי חֲנִינָא אָמַר נִגְמַר אוֹתוֹ דָּבָר שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה (שמות לג, יט): וְחַנֹּתִי אֵת אֲשֶׁר אָחֹן. רַבִּי סִימוֹן אוֹמֵר הָא חֲסִילָה וְהָא מְסַכְּמָא, עַל יְדֵי יִרְמְיָה שֶׁאָמַר (ירמיה טז, ה): כִּי אָסַפְתִּי אֶת שְׁלוֹמִי. הֲשָׁכַח חַנּוֹת אֵל. הֲשָׁכַח חֲנוֹתוֹ אֵל (במדבר ט, כ): עַל פִּי ה' יַחֲנוּ. הֲשָׁכַח (שמות לד, ו): כִּי אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, אִם קָפַץ בְּאַף רַחֲמָיו סֶלָה, אַף עַל גַּב דְּהוּא כָּעֵיס רַחֲמָיו קְרוֹבִין. וְצִיּוֹן אָמְרָה: עֲזָבַנִי ה' וַאֲדֹנָי שְׁכֵחָנִי, דִּכְתִיב (ישעיה מט, יד): וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי ה' וגו'. (תהלים עז, יא): וָאֹמַר חַלּוֹתִי הִיא וגו'. אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרָאי עַל יְדֵי שֶׁלֹא חִלִּינוּ פָנֶיךָ בִּתְשׁוּבָה נִשְׁתַּנֵּית הַיָּמִין. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי נִתְחַלְּלָה אוֹתָהּ שְׁבוּעָה שֶׁכָּרַת עִמָּנוּ בְּחוֹרֵב וְנִשְׁתַּנֵּית הַיָּמִין. אָמַר רַבִּי סִימוֹן הֲשָׁמַעְתָּ מִיָּמֶיךָ גַּלְגַּל חַמָּה חוֹלֶה וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲלוֹת וּלְשַׁמֵּשׁ, לְשַׁמָּשָׁיו אֵין חֳלָיִין וּלְפָנָיו יֵשׁ חֳלָיִין. אָמַר רַבִּי יִצְחָק לְגִבּוֹר שֶׁהָיָה שָׁם בַּמְּדִינָה וְהָיוּ בְּנֵי הַמְּדִינָה בּוֹטְחִים בּוֹ וְאוֹמְרִים לֹא יָבוֹאוּ גְּיָסוֹת לְכָאן, בָּאוּ הַגְּיָסוֹת לְעִירוֹ, כֵּיוָן שֶׁהוּא יוֹצֵא וּמַרְאֶה לָהֶם פָּנִים מִיָּד הֵן בּוֹרְחִין. פַּעַם אַחַת בָּאוּ הַגְּיָסוֹת, אָמַר לָהֶם יְמִינִי חָשְׁשָׁה לִי, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן אֶלָּא (ישעיה נט, א): הֵן לֹא קָצְרָה יַד ה' מֵהוֹשִׁיעַ וגו'. שְׁנוֹת יְמִין עֶלְיוֹן, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אִם חֳלָיִין הֵן אִית סֵבֶר, דְּכָל דְּחָשַׁשׁ סוֹפֵיהּ מַבְרִיא, וְאִם שִׁנּוּי יָמִין לֵית סֵבֶר, וְהִיא דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁע בֶּן לֵוִי [דאמר כי אם מאס מאסתנו, אם מאיסה היא לית סבר, ואם קציפה היא אית סבר, דכל מאן דכעיס סופיה מתרצה]. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל אַתֶּם בְּכִיתֶם בְּכִיָּה שֶׁל תִּפְלוּת, סוֹפְכֶם לִהְיוֹת בּוֹכִים בְּכִיָּה שֶׁל מַמָּשׁ. וְהֵיכָן בָּכוּ יִשְׂרָאֵל בְּכִיָּה שֶׁל תִּפְלוּת (במדבר יא, י): וַיִּשְׁמַע משֶׁה אֶת הָעָם בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו. (במדבר יד, א): וַתִּשָֹּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם. וְהֵיכָן בָּכוּ יִשְׂרָאֵל בְּכִיָּה שֶׁל מַמָּשׁ, רַבִּי אַיְּבוּ וְרַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן, רַבִּי אַיְּבוּ אָמַר אֶחָד בְּרָמָה וְאֶחָד בְּבָבֶל. בְּרָמָה דִּכְתִיב (ירמיה לא, יד): קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים וגו'. בְּבָבֶל דִּכְתִיב (תהלים קלז, א): עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל וגו'. רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר אֶחָד בִּיהוּד מְדִינְתָּא, וְאֶחָד בְּבָבֶל. בִּיהוּד מְדִינְתָּא, בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה. בְּבָבֶל, עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל. אָמַר רַבִּי אַיְּבוּ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, בִּשְׂכַר אוֹתָהּ הַבְּכִיָּה אֲנִי מַכְנִיס גָּלֻיּוֹתֵיכֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה לא, טו): כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וגו' וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה'. בָּכֹה תִבְכֶּה. בָּכֹה עַל עֵגֶל אֶחָד, תִבְכֶּה עַל שְׁנֵי עֲגָלִים. דָּבָר אַחֵר, עַל יְהוּדָה וְעַל צִיּוֹן וִירוּשָׁלָיִם. דָּבָר אַחֵר, בָּכֹה עַל גָּלוּת עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים, תִבְכֶּה עַל גָּלוּת שֵׁבֶט יְהוּדָה וּבִנְיָמִין. דָּבָר אַחֵר, בּוֹכָה וּמְבַכָּה אֲחֵרִים עִמָּהּ. בּוֹכָה וּמְבַכָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִמָּהּ, דִּכְתִיב (ישעיה כב, יב): וַיִּקְרָא ה' אֱלֹהִים צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד. בּוֹכָה וּמְבַכָּה מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת עִמָּהּ, דִּכְתִיב (ישעיה לג, ז): הֵן אֶרְאֶלָם צָעֲקוּ חֻצָה, אָמַר רַבִּי זְעֵירָא חִיצָה כְּתִיב, חִיצָה הִיא גַּבֵּיהּ דְּנַכְסִינֵיהּ. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (בראשית טו, ה): וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה. בָּכֹה, בּוֹכָה וּמְבַכָּה שָׁמַיִם וָאָרֶץ עִמָּהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יואל ב, י): שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ קָדָרוּ. בָּכֹה, בּוֹכָה וּמְבַכָּה הָרִים וּגְבָעוֹת עִמָּהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה ד, כד): רָאִיתִי אֶת הֶהָרִים וגו'. בָּכֹה בּוֹכָה וּמְבַכָּה שִׁבְעִים אֻמּוֹת עִמָּהּ. אָמַר רַבִּי פִּנְחָס אוֹתָם שִׁבְעִים פָּרִים שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מַקְרִיבִין בֶּחָג, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים אֻמּוֹת הֵם, כְּדֵי שֶׁלֹא יֵצָדֶה הָעוֹלָם מֵהֶם. בָּכֹה, בּוֹכָה וּמְבַכָּה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל עִמָּהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר יד, א): וַתִּשָֹּׂא כָּל הָעֵדָה וגו'. רַבִּי חוּנְיָא מַתְנֵי לֵיהּ בְּשֵׁם רַבִּי נְחֶמְיָה וַתִּשָֹּׂא כְּתִיב, חוֹבֵי בִּישָׁא אוֹזְפִיתוּן לְדָרַיָּא, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (דברים כד, י): כִּי תַשֶּׁה בְרֵעֲךָ.
“I remember my song in the night; I meditate with my heart, and my spirit searches” (Psalms 77:7). Rabbi Yehuda ben Rabbi Simon and Rabbi Aivu. The Rabbis say: Because they sinned from alef through tav, they are consoled from alef through tav. Likewise, you find that for all the harsh prophecies that Jeremiah prophesied regarding Israel, Isaiah preceded him and brought a remedy for them. Jeremiah said: “How [eikha] does…sit solitary”? (Lamentations 1:1). Isaiah said: “You will say in your heart: who bore me these.” (Isaiah 49:21). Jeremiah said: “She weeps [bakho] bitterly at night” (Lamentations 1:2). Isaiah said: “You will weep no longer, He will show you grace…” (Isaiah 30:19). Jeremiah said: “Judah was exiled [galta] due to affliction” (Lamentations 1:3). Isaiah said: “He will gather the dispersed of Israel…” (Isaiah 11:12). Jeremiah said: “The ways [darkhei] of Zion are in mourning” (Lamentations 1:4). Isaiah said: “A voice calls in the wilderness, clear the way of the Lord” (Isaiah 40:3). Jeremiah said: “Her adversaries have become [hayu] the head” (Lamentations 1:5). Isaiah said: “The sons of your tormentors will come to you, bowed” (Isaiah 60:14). Jeremiah said: “Gone [vayetze] from the daughter of Zion is all [her splendor] (Lamentations 1:6). Isaiah said: “A redeemer will come to Zion” (Isaiah 59:20). Jeremiah said: “Jerusalem remembered [zakhra] […all her delights]” (Lamentations 1:7). Isaiah said: “For, behold, I am creating new heavens and a new earth and the former will not be remembered and will not come to mind” (Isaiah 65:17). Jeremiah said: “Jerusalem has comitted a sin [ḥet]” (Lamentations 1:8). Isaiah said: “I have wiped away your transgressions like a cloud” (Isaiah 44:22). Jeremiah said: “Her impurity [tumatah] is on the edges of her skirts” (Lamentations 1:9). Isaiah said: “When the Lord will have washed the filth of the daughters of Zion” (Isaiah 4:4). Jeremiah said: “The adversary extended his hand [yado]” (Lamentations 1:10). Isaiah said: “The Lord will once again show His hand” (Isaiah 11:11). Jeremiah said: “All her [kol] people are sighing, [seeking bread]…” (Lamentations 1:11). Isaiah said: “They will not hunger and they will not thirst” (Isaiah 49:10). Jeremiah said: “May it not [lo] befall you, all wayfarers” (Lamentations 1:12) Isaiah said: “Until a spirit will be poured upon us from on high” (Isaiah 32:15). Jeremiah said: “From on high [mimarom] He sent fire into my bones” (Lamentations 1:13). Isaiah said: “Exalted and holy I will rest, and the despondent…” (Isaiah 57:15). Jeremiah said: “The yoke of my transgressions is preserved [niskad] in His hand” (Lamentations 1:14). Isaiah said: “Undo the restraints on your neck” (Isaiah 52:2). Jeremiah said: “[The Lord] trampled [sila] all my mighty” (Lamentations 1:15). Isaiah said: “Pave [solu] the highway, clear it of stones” (Isaiah 62:10). Jeremiah said: “For [al] these I weep; […my eye sheds water]” (Lamentations 1:16). Isaiah said: “With their eyes they will see [the Lord returning to Zion]” (Isaiah 52:8). Jeremiah said: “Zion spread [persa] her hands, [there was no comforter for her]” (Lamentations 1:17). Isaiah said: “I, it is I, who am your Comforter” (Isaiah 51:12). Jeremiah said: “The Lord is righteous [tzadik]” (Lamentations 1:18). Isaiah said: “Your people they are all righteous” (Isaiah 60:21). Jeremiah said: “I called [karati] to my lovers; they deceived me” (Lamentations 1:19). Isaiah said: “You will call Your walls salvation” (Isaiah 60:18). Jeremiah said: “See [re’e], Lord, for I am in distress” (Lamentations 1:20). Isaiah said: “You will see and your heart will be gladdened” (Isaiah 66:14). Jeremiah said: “They heard [shamu] that I sigh” (Lamentations 1:21). Isaiah said: “Comfort, comfort My people” (Isaiah 40:1). Jeremiah said: “Let all their wickedness come [tavo] before You” (Lamentations 1:22) Isaiah said: “I will bring them to the mountain of My holiness” (Isaiah 56:7). Another matter, “I remember my song [neginati] in the night” (Psalms 77:7). Rabbi Aivu and Rabbi Yehuda ben Rabbi Simon, Rabbi Aivu says: The congregation of Israel said before the Holy One blessed be He: ‘I remember how I was broken before You in the night of the kingdoms, just as it says: “Blessed is God, the Most High, who broke [migen] your enemies into your hand”’ (Genesis 14:20). Rabbi Yehuda says: I remember the songs that I sang before You in the nights, just as it says: “[The Lord is to save me] and we will play my songs all the days of our lives” (Isaiah 38:20), this is the night of Pharaoh, as it is written: “It was at midnight” (Exodus 12:29). And the night of Gideon who smote the Midianite and Amalekite camp, as it is written: “It was on that night” (Judges 7:9). And the night of Sennacherib, in whose regard it is written: “It was on that night, and the angel of God emerged” (II Kings 19:35). “I meditate with my heart” (Psalms 77:7), I speak with my heart. “And my spirit searches” (Psalms 77:7), I examine my actions. And it says: “Will the Lord forsake forever? Will He never again appease?” (Psalms 77:8). God forbid, He has not abandoned and will not abandon, as it is written: “For the Lord will not forsake forever” (Lamentations 3:31). “Will He never again appease [lirtzot]” or be appeased [leratzot]? In the past He would appease others. When Moses was angry, it says: “And he returned [veshav] to the camp” (Exodus 33:11). Read it as: And return [veshuv]. When Elijah was angry, it says: “Go, return on your way to the wilderness of Damascus” (I Kings 19:15); but now, He does not appease, and is not appeased. “Has His kindness come to an end [he’afes] forever, [is His decision final for all generations]?” (Psalms 77:9). What is he’afes? Rabbi Reuven said: It is a Greek term, just as it says: “He will say none [afes]” (Amos 6:10). Rabbi Ḥanina bar Pappa and Rabbi Simon, Rabbi Ḥanina said: Has the matter that the Holy One blessed be He said to Moses, “I will favor whom I favor” (Exodus 33:19), concluded? Rabbi Simon says: It has already been concluded, and this was confirmed by means of Jeremiah: “For I have withdrawn My peace [and kindness and mercy from this people]” (Jeremiah 16:5). “Has God forgotten to be gracious [ḥanot]” (Psalms 77:10), has God forgotten His encampment [ḥanoto] in the wilderness, “According to the word of God they would encamp” (Numbers 9: 20). Has He forgotten “God, merciful and gracious [veḥanun]”? (Exodus 34:6). “Has He closed in anger His mercy? Sela” (Psalms 77:10); even though He is angry, His mercy is near. Yet Zion said: ‘The Lord has forsaken me and my Lord has forgotten me,’ as it is written: “Zion said: The Lord has forsaken me [and the Lord has forgotten me]” (Isaiah 49:14). “Then I said: This is my weakness [ḥaloti], [the right hand of the Most High has changed]” (Psalms 77:11). Rabbi Alexandrai said: Because we did not entreat [ḥilinu] You in repentance, the right hand has changed. Rabbi Shmuel bar Naḥmani said: The oath that He made with us at Ḥorev has been violated [nitḥalela], and so the right hand has changed. Rabbi Simon said: Have you ever heard that the orb of the sun is ill and unable to rise and serve? For His servants there are no illnesses, but before Him there is illness? Rabbi Yitzḥak said: [This is analogous] to a mighty person who was there in a province, and all the residents of the province relied on him and would say: ‘No troops will come here. If troops came to the city, once he would emerge and show his face, they would flee immediately.’ One time the troops came, and he said to them: ‘My right hand hurts.’ However, the Holy One blessed be He is not so, but rather, “Behold, the Lord’s hand is not too short to save…” (Isaiah 59:1). “The right hand of the Most High has changed.” Rabbi Shimon ben Lakish said: If it is due to illnesses, there is hope, for one who is hurt will ultimately heal. But if it has changed, there is no hope. That is the opinion of Rabbi Yehoshua ben Levi <who said: “for you have despised us, [you were exceedingly angry at us]” (lamentations 5:22). if it is despising, there is no hope. if it is anger, there is hope, as one who is angry will ultimately be appeased.> Rabbi Shimon bar Yoḥai said: The Holy One blessed be He said to Israel: ‘You wept a gratuitous weeping; ultimately, you will weep a weeping of substance.’ Where did Israel weep a gratuitous weeping? “Moses heard the people weeping according to its families” (Numbers 11:10). “The entire congregation raised and sounded their voice [and the people wept that night]” (Numbers 14:1). Where did Israel weep a weeping of substance? Rabbi Aivu and Rabbi Yehuda ben Rabbi Simon, Rabbi Aivu said: Once in Rama and once in Babylon. In Rama, as it is written: “So said the Lord: A voice is heard in Rama, wailing, bitter weeping, [Rachel weeping for her children]” (Jeremiah 31:15). In Babylon, as it is written: “By the rivers of Babylon, [there we sat and also wept]” (Psalms 137:1). Rabbi Yehuda ben Rabbi Simon said: One in the “province of Judah” (Ezra 5:8) and one in Babylon. In the province of Judah, “she weeps bitterly at night” (Lamentations 1:2). In Babylon, “by the rivers of Babylon.” Rabbi Aivu said: So said the Holy One blessed be He to Israel: ‘As a reward for that weeping, I will gather in your exiles.’ That is what is written: “So said the Lord, restrain your voice from weeping…there is hope for your future, the utterance of the Lord” (Jeremiah 31:16–17). “She weeps bitterly [bakho tivkeh],” she will weep [bakho] due to one calf; she will weep [tivkeh] due to two calves. Another matter, over Judah, and over Zion and Jerusalem. Another matter, she will weep [bakho] over the exile of the Ten Tribes; she will weep [tivkeh] over the exile of Judah and Benjamin. Another matter, she weeps and causes others to weep with her, she weeps and causes the Holy One blessed be He to weep with her, as it is written: “The Lord, God of hosts, called on that day for weeping and for lamentation” (Isaiah 22:12). She weeps and causes the ministering angels to weep with her, as it is written: “Behold, their angels cry out outside [ḥutza], [the messengers of peace weep bitterly]” (Isaiah 33:7). Rabbi Ze’eira said: Ḥitza is written, it is unnatural [ḥitza] for him to slaughter him. Rabbi Berekhya said: Just as it says: “He took him outside [haḥutza] [and said: Look now toward the heavens]” (Genesis 15:5). “She will weep [bakho],” she weeps and causes the heavens and the earth to weep with her. That is what is written: “The sun and the moon darkened” (Joel 2:10). “She will weep [bakho],” she weeps and causes the mountains and the hills to weep with her. That is what is written: “I saw the mountains [they are quaking, and all the hills have disintegrated]” (Jeremiah 4:24). “She will weep [bakho],” she weeps and causes the seventy nations to weep with her. Rabbi Pinḥas said: The seventy bulls that Israel would sacrifice on the festival of Sukkot correspond to the seventy nations, so that the world would not be vacant of them. “She will weep [bakho],” she weeps and casues the congregation of Israel to weep with her. That is what is written: “The entire congregation raised [vatisa]…[and the people wept that night]” (Numbers 14:1). Rabbi Ḥunya taught it in the name of Rabbi Neḥemya: Vatisa is written, they left a bad debt for the generations, just as it says: “When you lend [tasheh] to your neighbor” (Deuteronomy 24:10).