Kiddush and the Place of the Meal

וַאֲפִלּוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיָּסֵב. וְלֹא יִפְחֲתוּ לוֹ מֵאַרְבַּע כּוֹסוֹת שֶׁל יַיִן, וַאֲפִלּוּ מִן הַתַּמְחוּי:

And the distributors of charity should not give a poor person less than four cups of wine for the Festival meal of Passover night. And this halakha applies even if the poor person is one of the poorest members of society and receives his food from the charity plate.

וְאַזְדָּא שְׁמוּאֵל לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין קִידּוּשׁ אֶלָּא בִּמְקוֹם סְעוּדָה. סְבוּר מִינַּהּ: הָנֵי מִילֵּי מִבַּיִת לְבַיִת, אֲבָל מִמָּקוֹם לְמָקוֹם בְּחַד בֵּיתָא — לָא. אֲמַר לְהוּ רַב עָנָן בַּר תַּחְלִיפָא: זִימְנִין סַגִּיאִין הֲוָה קָאֵימְנָא קַמֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל, וְנָחֵית מֵאִיגָּרָא לְאַרְעָא וַהֲדַר מְקַדֵּשׁ. וְאַף רַב הוּנָא סָבַר אֵין קִידּוּשׁ אֶלָּא בִּמְקוֹם סְעוּדָה. דְּרַב הוּנָא קַדֵּישׁ, וְאִיתְעֲקַרָא לֵיהּ שְׁרָגָא, וְעַיַּילִי לֵיהּ לְמָנֵיהּ לְבֵי גְנָנֵיהּ דְּרַבָּה בְּרֵיהּ דַּהֲוָה שְׁרָגָא וְקַדֵּישׁ וּטְעֵים מִידֵּי, אַלְמָא קָסָבַר: אֵין קִידּוּשׁ אֶלָּא בִּמְקוֹם סְעוּדָה.

And Shmuel follows his line of reasoning, as Shmuel said: There is no valid kiddush except in the place of one’s Shabbat meal. If one does not eat a meal in the location in which he recites kiddush, he has not fulfilled the mitzva of kiddush. The students understood from this statement that this halakha applies only when one goes from house to house and eats the Shabbat meal in a different house from the one in which he recited kiddush. But if one went from the place where he recited kiddush to another place in one house, no, there is no problem, and he has fulfilled the mitzva of kiddush. However, Rav Anan bar Taḥalifa said to the students: Many times I stood before Shmuel, and he descended from the roof to the ground floor and recited kiddush again. This indicates that Shmuel maintains that even if one recites kiddush and eats the Shabbat meal in a different part of the same house, he must recite kiddush a second time. With regard to this halakha, the Gemara notes: And Rav Huna also maintains that there is no kiddush except in the place of one’s Shabbat meal. The proof of this is that Rav Huna once recited kiddush and his lamp was extinguished. And as it was difficult to eat in the dark, he brought his belongings to the wedding home of his son Rabba, where there was a lamp, and he recited kiddush there and tasted some food. Apparently, Rav Huna maintains that there is no kiddush except in the place of one’s Shabbat meal.

כל מאי דצריך ומברך ברכת המזון והדר מברך לכל חד וחד בביתיה ושתי אינהו כסא דקדושא ואגדתא ואכלי מצה וירקי ואיהו לא אכיל בהדייהו ולא מידי ושביק להו למגמר סעודתייהו ומברכי אינהו ברכת המזון והדר אזיל לביתא אחרינא ועביד הכין וכן לכל ביתא וביתא ולבסוף אזיל לביתיה וגמר הלילא ושתי כסא דהלילא דגמרינן להא מילתא מהא דתניא (ר"ה כט.) כל הברכות כולן אע"פ שיצא מוציא חוץ מברכת הלחם וברכת הפירות שאם לא יצא מוציא ואם יצא אינו מוציא ובעי רחבה ברכת הלחם של מצה שהיא המוציא וברכת היין של קידוש היום שהיא בפה"ג מהו כיון דחובה הוא מפיק או דילמא ברכה לאו תיבה ופשטינן לה מהא דאמר רב אשי כי הוינן בי רב פפא הוה מקדש לן וכי הוה אתי אריסיה מדברא הדר מקדש ליה ושמעינן מינה שאע"פ שבירך לעצמו המוציא על המצה שהיא חובה כי איכא מאן דלא שמע ולא נפיק ידי חובתיה הדר ומברך ליה בין המוציא בין על אכילת מצה בין בפה"א בין על אכילת מרור בין בורא פה"ג כולהו חד טעמא אינון דמצוה נינהו וכן הלכה ואיהו כיון דבריך ליה ברכת המזון לא ליטעום מידי דקיי"ל דאין מפטירין לאחר מצה אפיקומן ואי בעי לאקדומי להנהו בתי ברישא ומברך להו לא אכיל ולא טעים מידי בהדייהו והדר לביתיה ומקדש הרשות בידו ושפיר דמי:

אמר שמואל אין קידוש אלא במקום סעודה וקיימא לן כוותיה וכתב רבי' נסים דוקא שלא היה דעתו תחילה לאכול במקום אחר אבל אם קידש כאן על דעת לאכול במקום אחר ש"ד ומפרשין התוס' דבריו הא דמהני תנאה לקדש כאן על דעת לאכול במקום אחר דוקא כששני המקומות בבית אחד כגון מחדר לחדר או מאגרא לארעא אבל מבית לבית לא מהני תנאה ובחדר אחד מפינה לפינה לא שייך שינוי מקום שאפילו אם קידש לאכול בפינה זו ונמלך לאכול בפינה אחרת לא הוי שינוי מקום אפילו הוא גדול הרבה ורב שר שלום כתב כל זמן שרואה מקומו מותר אפילו מבית לחצר ואם לאו אסור יכול אדם לקדש לאחרים אע"פ שאינו אוכל עמהם דלדידהו הוי מקום סעודה דאע"ג דבברכת היין אינו יכול להוציא אחרים אם אינו נהנה עמהם כיון דהאי בפה"ג הוא חובה לקידוש היום כקידוש היום דמי ויכול להוציאם אע"פ שאינו נהנה וצריך ליזהר שלא יטעום עמהם שאסור לו לטעום עד שיקדש במקום סעודתו וראיתי כתוב על שם הגאונים מי שקידש לאנשי ביתו ובא אצל אנשים אחרים אינו מקדש להם ואני תמה אם כתבו הגאונים כן ובה"ג חילק אם בא אצל אחרים שאין יודעין לקדש מקדש להם אבל אם יודעין לקדש אינו מקדש להם כתבו הגאונים הא דאמרינן אין קידוש אלא במקום סעודה אין צריך שיגמור שם כל סעודתו אלא אפילו אכל דבר מועט או שתה כוס יין שחייב עליו ברכה יצא ידי קידוש וגומר סעודתו במקום אחר ודוקא שאכל לחם או שתה יין אבל אכל פירות לא ואם קידש בביתו ושמע שכינו ושלחן ערוך לפניו יוצא בו דלדידיה הוי מקום סעודה וכגון שנתכוון השומע לצאת ומשמיע להוציא ואין הקידוש תלוי בנר שאם ירצה לאכול בחושך יכול לקדש בלא נר וכ"כ גאון היה נרו דלוק בבית ומצטער לאכול שם מקדש בחוץ ואוכל שם אע"פ שאינו רואה הנר:

אֵין קִדּוּשׁ אֶלָּא בִּמְקוֹם סְעֻדָּה. כֵּיצַד. לֹא יְקַדֵּשׁ בְּבַיִת זֶה וְיֹאכַל בְּבַיִת אַחֵר.

[The mitzvah of] kiddush [may be fulfilled] only in the place of one's meal. What is implied? A person should not recite the kiddush in one house and eat his meal in another.

אמר שמואל אין קידוש אלא במקום סעודה בר"פ ע"פ (קא.) וטעמא משום דכתיב וקראת לשבת עונג במקום קריאה שם תהא עונג ואע"ג דרב ור' יוחנן פליגי עליה פסקו הרי"ף והרא"ש והתו' כוותיה משום דכמה אמוראי סבירא להו כוותיה וכן פסק הרמב"ם בפכ"ט.

אין קידוש אלא במקום סעודה ובבית אחד מפנה לפנה חשוב מקום אחד שאם קידש לאכול בפנה זו ונמלך לאכול בפנה אחרת אפי' הוא טרקלין גדול אינו צריך לחזור ולקדש:

And there are those who say that it is also reasonable if one says kiddush in one place with the intention to eat in another place. (And see the beginning of Siman 178 above).

וזהו שנאמר בהגדה לא על ידי מלאך כו' אלא הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, כלומר שהנס לא היה מה שבתוך העולמות רק הנס היה במה שלמעלה מן העולמות: או יאמר ויושע ה' ביום ההוא, שיש ימים שהקדוש ברוך הוא משפיע טובו לעמו ישראל ומגלה להם אהבתו והיום היותר מסוגל לזה הוא יומא דפסחא. וזהו ביום

Having understood this concept, we will also ‎understand why the manna was not allowed to descend ‎to earth on the Sabbath, whereas G’d did not interrupt ‎the growth of crops that originated from the ‎‎earth during the Sabbath. Our author refers ‎us to the commentary of Rabbi Moshe Alshich ‎commenting on Exodus 20,11 ‎כי ששת ימים עשה ה' את השמים ‏ואת הארץ‎, “for during six days G’d made the heaven and ‎the ea

אֵין קִדּוּשׁ אֶלָּא בִּמְקוֹם סְעֻדָּה, שֶׁאִם קִדֵּשׁ בְּבַיִת זֶה וְאָכַל בְּבַיִת אַחֵר, בֵּין שֶׁהָיָה דַעְתּוֹ מִתְּחִלָּה לֶאֱכוֹל בַּבַּיִת הָאַחֵר, בֵּין שֶׁקִּדֵּשׁ עַל דַּעַת לֶאֱכוֹל בְּבַיִת זֶה וְאַחַר כָּךְ נִמְלַךְ לֶאֱכוֹל בְּבַיִת אַחֵר — לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ בַּקִּדּוּשׁ הָרִאשׁוֹן, וְצָרִיךְ לַחֲזוֹר וּלְקַדֵּשׁ קֹדֶם שֶׁיֹּאכַל בַּבַּיִת הָאַחֵר בֵּין בַּקִּדּוּשׁ שֶׁל לַיְלָה וּבֵין בַּקִּדּוּשׁ שֶׁל יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר "וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג", וְדָרְשׁוּ חֲכָמִים: בִּמְקוֹם עֹנֶג סְעֻדַּת שַׁבָּת — שָׁם תְּהֵא קְרִיאַת הַקִּדּוּשׁ.

(א) במקום סעודה - דכתיב וקראת לשבת ענג במקום ענג שהוא הסעודה שם תהא הקריאה של קידוש: