מפרשי הפרשה
בשלח
Parshas Beshalach
Exodus
10 commentaries
כלי יקר
Kli Yakar on Exodus 13:19
וַיִּקַּ֥ח מֹשֶׁ֛ה אֶת־עַצְמ֥וֹת יוֹסֵ֖ף עִמּ֑וֹ כִּי֩ הַשְׁבֵּ֨עַ הִשְׁבִּ֜יעַ אֶת־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר פָּקֹ֨ד יִפְקֹ֤ד אֱלֹהִים֙ אֶתְכֶ֔ם וְהַעֲלִיתֶ֧ם אֶת־עַצְמֹתַ֛י מִזֶּ֖ה אִתְּכֶֽם׃
Q — Why 'עמו' — 'with him' — at the end of 'ויקח משה את עצמות יוסף'? Could the verse not have stopped after 'יוסף'?
A — Chazal (Sotah 13a) read the verse as the source for 'חכם לב יקח מצוות' — while all Yisrael were busy collecting Egyptian spoils, Moshe was busy collecting Yosef's bones. Kli Yakar grounds this drush in the surplus word 'עמו': that is what truly stays with a person ('הדבר הדבק עמו בעולם הזה ובעולם הבא'). Money is not 'with you' — 'לא ירד אחריו כבודו' (Tehillim 49:18) — but mitzvot are. Kli Yakar adds a second layer: Moshe specifically chose the mitzvah of bones-for-burial as a memento mori for Yisrael — 'להיות לישראל כמזכיר את יום המיתה' — which would temper the frenzy over spoils.
וחז"ל דרשו על משה פסוק 'חכם לב יקח מצוות' שכל ישראל נתעסקו בביזה והוא נתעסק במצוות, רצו לתרץ ייתור לשון 'עמו' שבא למעט עסק ביזת מצרים, כי הממון קנין שאינו דבק עמו כי לא ירד אחריו כבודו, אבל מה שהאדם מסגל מעשים טובים בעולם הזה הוא הדבר הדבק עמו בעולם הזה ובעולם הבא... ואולי לכך עסק דווקא במצווה זו עכשיו, להיות לישראל כמזכיר את יום המיתה, כי בסיבה זו לא יהיו כל כך להוטים אחר הביזה.
הכתב והקבלה
HaKtav VeHaKabalah, Exodus 14:5
וַיֻּגַּד֙ לְמֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם כִּ֥י בָרַ֖ח הָעָ֑ם וַ֠יֵּהָפֵ֠ךְ לְבַ֨ב פַּרְעֹ֤ה וַעֲבָדָיו֙ אֶל־הָעָ֔ם וַיֹּֽאמְרוּ֙ מַה־זֹּ֣את עָשִׂ֔ינוּ כִּֽי־שִׁלַּ֥חְנוּ אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵעׇבְדֵֽנוּ׃
Q — 'ויגד למלך מצרים כי ברח העם' — but Pharaoh himself sent them out! How can the report say they 'fled'? Rashi, Rashbam, Ramban offer various readings (the three days had passed; the people reversed course toward Mitzrayim). HaKtav offers a tentative but striking alternative.
A — HaKtav VeHaKabbalah prefaces his reading 'ולולי יראתי' ('were I not afraid to say it'): 'ברח' here may not be from the root meaning 'flee' but from the root 'בריח' — bolt, bar, lock-and-key. 'כי ברח העם' would then mean 'the people are bolted in' — i.e., enclosed, trapped. The setting at Pi HaChirot supports this exactly: the geography placed Yisrael in a narrow pocket between the sea-pour, the migdal, and the idol Ba'al Tzephon. Pharaoh's report was geographic, not motivational: the people are boxed in, ripe for slaughter ('בנקל יהרגם כולם כאיש אחד'). The verse 'הארץ סגר עליהם המדבר' is its immediate parallel. The tentative tone is HaKtav's hallmark — proposing a chiddush while marking it as exploratory.
ולולי יראתי הייתי אומר כי ברח כאן ענינו מאוסר ומקושר מענין בריח המאסר ומקשר הדלתות. וזה, כי בחנותם לפני פי החירות שהוא המחוז אשר משם ישפך ים סוף אל תוך לשון ים ארוך ורחב הנקרא חירות, ומקום השפיכה הוא מקום צר ולכן נקרא 'פי החירות', ומקום תחנותם בין מגדל איתם ובין הים, ובפרט לפני בעל צפון... וחשב פרעה שבמקום ההוא בנקל יהרגם כולם כאיש אחד.
רמב"ן
Ramban on Exodus 14:10
וּפַרְעֹ֖ה הִקְרִ֑יב וַיִּשְׂאוּ֩ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֨ל אֶת־עֵינֵיהֶ֜ם וְהִנֵּ֥ה מִצְרַ֣יִם ׀ נֹסֵ֣עַ אַחֲרֵיהֶ֗ם וַיִּֽירְאוּ֙ מְאֹ֔ד וַיִּצְעֲק֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־יְהֹוָֽה׃
Q — At the sea, Bnei Yisrael cry out to Hashem ('ויצעקו בני ישראל אל ה'') and immediately tell Moshe they'd rather have died in Egypt. How can the same people pray to be saved and curse the very salvation underway?
A — Ramban offers three readings, each illuminating. (1) Different factions: one group prayed, another denied the redemption. (2) Their emuna in Hashem was intact, but they doubted Moshe — perhaps he had acted from personal ambition, the otot done 'בדרך חכמה' or coincident with Egyptian wickedness. (3) Per the Mechilta's 'תפשו אומנות אבותם' (they grasped their fathers' craft, prayer) — they did pray faithfully, but when the prayer didn't immediately change reality, the שאור שבעיסה (yetzer hara) entered and turned their hearts against Moshe. The chiddush is psychological: the gap between unanswered prayer and present danger is precisely where doubt about a leader enters, even in someone who hasn't lost their emuna in Hashem.
אבל הנכון שנפרש כי היו כיתות, והכתוב יספר כל מה שעשו כולם. אמר כי הכת האחת צועקת אל ה', והאחת מכחשת בנביאו ואינה מודה בישועה הנעשית להם, ויאמרו כי טוב להם שלא הצילם. ואפשר עוד לומר כי היו העם מאמינים בה' ומתפללים אליו להצילם, אבל במשה נכנס ספק בלבם פן יוציאם למשול עליהם... ובמכילתא: תפשו להם אומנות אבותם... ושאור שבעיסה הוא היצר הרע, והיה דעתם לומר כי מתחלה צעקו אל ה' לתת בלב פרעה לשוב מאחריהם, וכאשר ראו שלא היה חוזר... אז אמרו לא נתקבלה תפלתנו ונכנסה בלבם מחשבה רעה להרהר אחרי משה.
משך חכמה
Meshekh Chokhmah, Beshalakh:6
יְהֹוָ֖ה יִלָּחֵ֣ם לָכֶ֑ם וְאַתֶּ֖ם תַּחֲרִשֽׁוּן׃
Q — Why does the Mechilta read "לא לשעה זו בלבד" — extending the promise to all future generations, when on the simple reading it addresses the moment at the Sea?
A — At the Sea Israel had a fully legitimate claim — "why did you bring us out to die?" — so Hashem was bound by din to fight for them; the chiddush of "ואתם תחרישון" is its application to FUTURE times, when Israel will have nothing to say in their own defense ("בושת הפנים לדבר") — and even then, with no merit and no argument, Hashem will still fight for them.
שכעת באו בטענה ובתשובה נצחת לה' למה הוציא אותם ממצרים, ועל זה צריך הקב"ה מן הדין ללחום בעדם. לכן אמר להם שאף בשעה שלא יהיה להם שום טענה על ה'... גם אז ילחום באויביהם של ישראל.
רבינו בחיי
Rabbeinu Bahya, Shemot 15:10
אָ֣ז יָשִֽׁיר־מֹשֶׁה֩ וּבְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־הַשִּׁירָ֤ה הַזֹּאת֙ לַֽיהֹוָ֔ה וַיֹּאמְר֖וּ לֵאמֹ֑ר אָשִׁ֤ירָה לַֽיהֹוָה֙ כִּֽי־גָאֹ֣ה גָּאָ֔ה ס֥וּס וְרֹכְב֖וֹ רָמָ֥ה בַיָּֽם׃
Q — Why is the song at the Sea called שירה (feminine) while the final redemption's song will be called שיר (masculine)?
A — Rabbeinu Bachya catches the grammatical shift and makes it cosmological. A שירה is feminine because it carries within itself the possibility of being followed by something else, the way a woman conceives, gives birth, and conceives again — and so this שירה at the Yam gave birth to another galut (Bavel), which gave birth to another (Yavan), and on through history. Every song of redemption in feminine form is provisional; it leaves room for a sequel. The future song — "שירו לה' שיר חדש" and "ביום ההוא יושר השיר הזה" — is masculine because it is final; nothing follows it. Israel sings שירה in the present tense of history, and one day will sing שיר when history closes.
וכן שירה הזאת נקראת שירה בלשון נקבה על שם שעתיד לבא אחריה גלות, כשם שהנקבה מתעברת ויולדת וחוזרת ומתעברת. אבל לעתיד מצינו שיר בלשון זכר הוא שכתוב (תהלים צח) שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה.
אלשיך
Alshekh on Torah, Exodus 16:20
Q — Why does the verse use the unusual triple expression 'שבתון שבת קדש' to describe Shabbat — and what is the actual reason the mahn does not fall on Shabbat?
A — The three terms — שבתון / שבת / קדש — correspond to ascending levels of sanctity that lift the day itself higher and higher, mapped by Chazal onto the three Shabbat meals. The mahn doesn't fall on Shabbat not because Hashem withholds it but because of its source: as the Zohar teaches, mahn comes 'מעולם עליון מאד.' On Shabbat, when 'כל מדרגות קדושות עולות מעלה מעלה אל הסבה הראשונה,' it would be backwards for something whose source is already elevated to descend further and coarsen into matter — 'איך מה שהוא ממקום הקדש כמוהו יורידהו ה' למטה לארץ להגשימו.' On weekdays it descends; on Shabbat it stays up.
בשבת כל מדרגות קדושות עולות מעלה מעלה אל הסבה הראשונה, ]ו[כל דבר עולה לפי מדרגתו כנודע ליודעי חן. והנה ידענו מספר הזוהר גדולת מעלת איכות המן כי רב מאד הוא מעולם עליון מאד, ועל כן לא יתכן יתהפך הדבר, שתחת עלות גדר בחינת שהמן משם, שאדרבה ירד למטה ויתגשם. וזה ירמוז באומרו שבתון שבת קודש לה' מחר, כלומר, אל תתמהו אם מצאתם עודף, כי הנה השבתון שהוא למחר הוא שבת שהקדש עולה לה'.
אבן עזרא
Ibn Ezra on Exodus 17:2
וַיָּ֤רֶב הָעָם֙ עִם־מֹשֶׁ֔ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ תְּנוּ־לָ֥נוּ מַ֖יִם וְנִשְׁתֶּ֑ה וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ מֹשֶׁ֔ה מַה־תְּרִיבוּן֙ עִמָּדִ֔י מַה־תְּנַסּ֖וּן אֶת־יְהֹוָֽה׃
Q — At Refidim the people complain about water and Moshe responds "מה תריבון עמדי מה תנסון את ה'" — and the place is then named "מסה ומריבה." But if the people had no water, what testing of God is going on? They're thirsty!
A — Ibn Ezra picks up a textual signal: the verse says "וירב העם" (the people), not "כל העם" (all the people, as in the manna episode). Two distinct groups: one truly out of water — who fought Moshe (מריבה); a second group that still had water saved from the previous stop at Alush — who deliberately TESTED God to see if He would provide (מסה). Moshe addresses each group separately: "מה תריבון עמדי" (to the thirsty — fighting won't help, we'll all call out to God), "מה תנסון את ה'" (to the testers). The double name follows: מסה for the testers, מריבה for the strivers. Bonus: the chiastic "מסה ומריבה / על ריב בני ישראל / ועל נסותם את ה'" — Ibn Ezra notes "משפט לשון הקודש" that Tanach typically explains the LATER-mentioned item first. And the warning in Devarim ("לא תנסו את ה' אלקיכם כאשר נסיתם במסה") names only מסה — the testing was the worse sin.
וירב. הזכיר העם, ולא כל העם, כאשר הזכיר בדבר המן, כי שתים כתות היו. האחד אין להם מים לשתות, והיא העושה מריבה עם משה. והשנית, יש להם מים שהביאו מאלוש, והיא הרוצה לנסות את ה' אם יתן מים... וזאת הכת השניה הכעיסה ה' יותר מן הראשונה, על כן אמר לא תנסו את ה' אלהיכם כאשר נסיתם במסה.
אור החיים
Or HaChaim on Exodus 17:3
וַיִּצְמָ֨א שָׁ֤ם הָעָם֙ לַמַּ֔יִם וַיָּ֥לֶן הָעָ֖ם עַל־מֹשֶׁ֑ה וַיֹּ֗אמֶר לָ֤מָּה זֶּה֙ הֶעֱלִיתָ֣נוּ מִמִּצְרַ֔יִם לְהָמִ֥ית אֹתִ֛י וְאֶת־בָּנַ֥י וְאֶת־מִקְנַ֖י בַּצָּמָֽא׃
Q — At Refidim there was genuinely no water and the people were in real danger of dying of thirst — why would God bring them to such a desperate trial, the kind that 'breeds heresy'? And why does Moshe cry out against the people rather than pray for water as he did elsewhere?
A — Or HaChaim explains that God deliberately tested them to train them to lift their eyes in prayer — 'this is a great principle of faith and perfection of the soul.' For the same reason God gave the manna daily rather than monthly: the bond between Israel and their Father in Heaven must be constant and daily. God withheld the miracle until they would beseech their Creator, so that He could answer their cry.
ונראה כי ה' ניסה אותם, להדריכם לשאת עיניהם ולהתפלל לפני ה', כי זה עיקר גדול באמונה ובהשלמת הנפש. ותמצא שנתחכם ה' על הדבר, ולא נתן להם מן יום לחודש, אלא דבר יום ביומו, ואשר על כן מנע מהם הנס, עד שיתחננו למול קונם, וישמע צעקתם.
ספורנו
Sforno on Exodus 17:5
וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה עֲבֹר֙ לִפְנֵ֣י הָעָ֔ם וְקַ֥ח אִתְּךָ֖ מִזִּקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּמַטְּךָ֗ אֲשֶׁ֨ר הִכִּ֤יתָ בּוֹ֙ אֶת־הַיְאֹ֔ר קַ֥ח בְּיָדְךָ֖ וְהָלָֽכְתָּ׃
Q — Why does Hashem specify "ומטך אשר הכית בו את היאור" — emphasizing that this is the same staff Moshe used to strike the Nile? Rashi (via Chazal) reads it as: Bnei Yisrael thought the staff was only for punishment; show them it can serve good too. Is there a chiddush deeper than rebranding the staff?
A — Sforno reads it as a proof-of-concept argument for divine agency. In Egypt the staff blocked the population from drinking water; here it produces drinking water. Opposite outcomes from the same instrument. "ובזה יכירו שאין פעַל המטה טבעי לו, כי הטבעי יעשה לעולם על ענין אחד. אמנם פעלו במצות פועֵל רצוניי הפועל פעולות הפכיות." Nature is always one-directional — fire burns, water flows. Something that produces opposite effects on demand cannot be operating from its own essence: it must be acting "במצות פועֵל רצוניי." The staff is thus an epistemic instrument as much as a practical one. And Sforno doubles the effect with the opening: "עבור לפני העם — ותכל תלונותם, בראותם שאתה משתדל להמציא צרכם." Visible leadership-effort is itself half the cure for despair.
עבור לפני העם. ותכל תלונותם, בראותם שאתה משתדל להמציא צרכם... ומטך אשר הכית בו את היאור. ובהכאתו נלאו מצרים לשתות, עתה יעשה ההפך... והכית בצור. ושתה העם. ובזה יכירו שאין פעַל המטה טבעי לו, כי הטבעי יעשה לעולם על ענין אחד. אמנם פעלו במצות פועֵל רצוניי הפועל פעולות הפכיות.
עקידת יצחק
Akeidat Yitzchak 40:1
Q — Why is the Shirah introduced with future-tense "אז ישיר" rather than "אז שר"? Why do Moshe, Israel, and Miriam each sing? What makes this verse the gateway to the whole song?
A — The future form hints that the praise reaches beyond the moment at the sea to the ultimate redemption and the revival to come — Chazal derive techiyas ha'meisim from "ישיר." The song is not only gratitude for a past rescue but a declaration of faith in God's future deliverance. Israel and the women each sing because the recognition at the sea was universal and complete, the kind of clear emunah that lets a person praise not only what was but what will be.
יבאר שחטא האנשים הבאים אל תטאם בטענ' ומופת הוא חטא עז וקשה מהבאים בבלי דעת ושלתקין זה הית' כונת זאת השירה השגור' בפי כל: אז ישיר משה וכו' במדרש (ש"ר פרש' כ"נ) נופת תטופנה שפתותיך כלה (שיר ד).
Chassidus on the parsha
חסידות
Sefat Emet, Shem MiShmuel and Peri Tzadik — indexed by parsha, not by pasuk
Sefat Emet — R' Yehuda Aryeh Leib Alter of Ger
...כי בכל נברא יש נקודה שנתברר על ידה כבודו יתברך, כמו שכתוב כל פועל ה' למענהו ולכבודו וכו', וזה ענין פרק שירה שיש לכל נברא שיר ושבח להשי"ת, ואז ישיר ישראל את השירה הזאת, פירוש השירה הידועה שעולה מכל הנבראים, ובני ישראל עשו שכל הנבראים ישירו, ויגלו נקודה אמיתית שהם עומדים מחיות השי"ת שמחדש בכל יום מעשה בראשית, וכל זה תלוי במעשה האדם, כי כשעושה מעשה בדביקות ה…
במדרש אז ישיר. נכון כסאך מאז כו' אע"פ שמעולם כו' כסאך כו'. כי בעת הבריאה נסתר השגחתו ית' בעולם. ובעת גאולת מצרים נתגלה. וז"ש נתיישב כסאך שנתיישב ידיעת השגחתו ית' בנבראים. [ולכך כ' אנכי ה' כו' אשר הוצאתיך. ולא אשר בראתיך. כי ביצ"מ נתגלה אמונתו ית'. ובזה י"ל קושית רמב"ן ז"ל בפ' בראשית על מ"ש רש"י לא הי' צריך להתחיל אלא מהחודש הזה כו' ע"ש] ובזה מיישב המד' קושית…
דבר אל בנ"י וישובו כו'. י"ל טעם הענין שיצ"מ הי' נס שלא בהדרגה. והיא לשעה. ורצה הש"י שישאר גאולה זו בעצמות ישראל. וכן רצון הש"י תמיד מכל איש ישראל. לעת מצוא השעה. שאין לך אדם שאין לו שעה. ואז צריך לקבוע בלבו על אח"כ שידע להתנהג גם בעת ההסתר. ולכך צוה שיחזרו ויעלו מעצמותם. ולכך ויצעקו. ולכאורה מאחר שראו נפלאותיו שאין להם שיעור למה יראו. אך כי ידעו שעתה צריכין …
מה שנאמר לבני ישראל וישובו וגו', כדי לקרוע להם הים ושיאמרו שירה, כי יציאת מצרים היתה בהבטחה לאבות, ולא היה שייך לומר שירה על זה... כי ביציאת מצרים נתברר כי בריאת שמים וארץ מהשי"ת בלבד, וקריעת ים סוף הוא בחינה גדולה מזה, לברר כי יכולין בני ישראל לפעול במעשים טובים שינוי הטבע לגמרי, להיות הנהגתו עמהם למעלה מהטבע... וזה שאמר "וישובו", לשורש העליון שלמעלה מהטבע,…
מה שנאמר לבנ"י שישובו כו'. כדי לקרוע להם הים ושיאמרו שירה. כי יצ"מ הי' בהבטחה לאבות. ולא הי' שייך לומר שירה ע"ז. והנה עיקר יצ"מ הי' לתקן מעשה בראשית כמ"ש בפרשיות הקודמין נגד עשרה מאמרות כו'. ולכך כ' אנכי ה' כו' הוצאתיך. והקשו אמאי לא כ' אשר בראתיך. וגם קושית הרמב"ן ז"ל עמ"ש רש"י הי' צריך להתחיל מהחודש הזה ע"ש פ' בראשית שהקשה כי באמונת חידוש עולם מהש"י תלוי ה…
ויאמינו בה' וגו' אף דגם במצרים כתיב ויאמן העם וגו', רק שיש ב' אמונות, א' אף שאין האדם יודע כלום ועם כל זה מאמין בהקב"ה, וזה מביאו שיכול להשיג גם כן, ואחר כך צריך להאמין על ידי ההשגה עצמו שידע שאי אפשר להשיגו כלל... ויש לומר שזה ענין יציאת מצרים וקריעת ים סוף, כי למה צוה ה' וישובו וגו', ויש לומר שהיה חסרון מה שנצמח יציאת מצרים על ידי פרעה הרשע, שהוא העלם הראש…
ויאמינו בה' ובמשה כו' אף דגם במצרים כ' ויאמן העם כו'. רק שיש ב' אמונות. א' אף שאין האדם יודע כלום. ועכ"ז מאמין בהקב"ה. וזה מביאו שיוכל להשיג ג"כ. ואח"כ צריך להאמין ע"י ההשגה עצמו שידע שא"א להשיגו כלל. וזהו ובמשה שכ' ז"ל באספקלריא דנהרא. כי מה שאדם מאמין ע"י הריחוק כנ"ל נק' אס' דלא נהרא. ובחי' מרע"ה אס' דנהרא. שהי' ביטול ע"י הדעת והשכל כו'. ונק' ג"כ אספקלריא …
במדרש מה תצעק... והנה יש ב' מיני שתיקות אף על ידי שאינו יודע כלום לצעוק, והוא אמונה ראשונה בכלל, ולכן כתב גם קודם הגאולה ויאמן העם וכו', אבל כשזוכין להשיג לבא לבחינת דיבור וקול, צריך להיות אחר כך אמונה ושתיקה על ידי שמיד מתוך החכמה שאי אפשר להשיגו, ועל ידי זה חל עליו בושה ושותק ומאמין בה', ועל זה נאמר אחר כך ויאמינו בה' וגו', כי ודאי אין הצעקה התכלית רק לבא …
במדרש מה תצעק. ב' ירושות הנחיל יצחק. עשו מתגאה בירושתו הידים ידי עשו. ויעקב מתגאה הקול קול יעקב כו'. בוודאי גיאות עשו הרשע על שניתן לו החרב לעשות בו כרצונו כמאמר על חרבך תחי'. ובנ"י מתגאין בירושתן שיש להם זה הכח של תפילה שיכולין להתקרב להש"י בעת צרתם. ואיתא במד' בעשרה לשונות של תפילה. ביצור הוא א' מהן דכ' בצר לי אקרא כו'. והפי' כי בנ"י בעת צרה פונים להש"י בט…
ענין קי"ס אחר יצ"מ. כי יצ"מ הי' לצורך גאולת ישראל בלבד. אבל לא נתברר עדיין כבוד מלכותו ית' אשר היא בכל משלה. להודיע שגם כח פרעה וחילו וכל כח הסט"א הכל ע"פ השגחה עליונה. ובקי"ס נתברר זה [והוא מ"ש יתרו עתה ידעתי כו' כי בדבר אשר זדו עליהם]. וזה ענין השירה מה שביררו בנ"י כי כל הבריאה היא המשכה אחת מרום מעלות עד תהום רבה. וזהו כי גאה גאה. כי מלך ב"ו המתגאה על מלך…
הנני ממטיר וגו'... ופירוש לחם מן השמים, כי וודאי כל השפעות מזון וחיים לכל חי בא משמים לשורש נשמתו, רק שבעולם הזה אינו יכול לקבל רק על פי צמצומים רבים בצמיחת האדם ותיקון המאכל, אבל אותם אשר המה מקודשים כראוי יכולין לקבל הלחם מן השמים כמו שהוא, וזה היה עדות שהם מוכנים לקבל התורה, מזה שהיו יכולין לקבל מזון זה. מכל מקום עתה צריכין לתקן הכל בגשמיות ממש...
ענין קרי"ס אחר יצ"מ שכ' במד' יצ"מ קשה כו'. כי יצ"מ הי' בנס שלא ע"פ זכות בנ"י. רק ע"י השבועה. והי' זה הכנה שיוכלו אח"כ בנ"י לתקן במעשיהם עד שזכו בקי"ס לנס ע"פ מעשיהם. ודבר זה נוהג תמיד בכלל ובפרט. שמקודם יש ישועה מהקב"ה. אח"כ צריך להכין עצמו במעשי עצמו. הגם כי לעולם א"א בלא חסד הש"י. אבל יש חסד שהוא ע"פ משפט. כענין עם חסיד תתחסד. וז"ש שהיו בנ"י נתונים בדין כו…
במדרש, לזכור בכל יום יציאת מצרים וקריעת ים סוף... רק פירוש אמונה להיות נמשך אחר הנהגת הבורא, (כמו אומן את הדסה, לשון הנהגה), וביציאת מצרים לא היו בני ישראל נמשכין אחר הנס, כי לא היו מוכנים אל הגאולה עדיין, וזה ענין חפזון, וזה היה טענת בני ישראל עם משה רבינו ע"ה, חדל ממנו וגו', כי ידעו שאין נמשכין אחר הנס. אמנם השי"ת בחסדו ראה, כי אם יהיו עוד זמן בגלות יגבור …
במדרש לזכור בכ"י יצ"מ וקי"ס. וקי"ס אם לא הזכיר אין מחזירין. ויצ"מ מחזירין כו' שיצ"מ קשה כו' ולמה מזכירין קי"ס שכיון שקרע להם הים האמינו כו'. אף שכ' גם מקודם ויאמן העם כו'. אך ביאור ענין אמונה להיות כולו נמשך אחר הנהגת הבורא ית'. כי זה שמשבחין האבות והאמין בה' כו'. היתכן שלא הי' לו להאמין באלקים אמת. רק פי' אמונה להיות נמשך אחר הנהגות הבורא [כמו אומן את הדסה …
בפסוק וידבר וגו' וישובו וגו', ויש לדקדק כי על פי הענן היו הולכים, ולמה הוצרך לצוות למשה רבינו ע"ה, אל מקום שהענן ילך ילכו בני ישראל. אבל נראה כי השי"ת רצה שיאמינו בני ישראל למשה רבינו ע"ה לחזור לאחוריהם, ולא הראה להם על ידי הענן, רק האמינו למשה רבינו ע"ה כמו שכתב רש"י, להגיד שבחן, ולכן הרהרו אחר כך אותן שאמרו המבלי אין קברים וגו', שסברו שמשה רבינו אמר כן מדע…
בפסוק וידבר ה' א"מ דבר אבנ"י וישובו כו'. ויש לדקדק כי ע"פ הענן היו הולכים ולמה הוצרך לצוות למרע"ה. אל מקום שהענן ילך ילכו בנ"י. אבל נראה כי הש"י רצה שיאמינו בנ"י למרע"ה לחזור לאחוריהם. ולא הראה להם ע"י הענן. רק האמינו למרע"ה כמ"ש רש"י להגיד שבחן. ולכן הרהרו אח"כ אותן שאמרו המבלי א"ק כו'. שסברו שמרע"ה אמר כן מדעתו. אעפ"כ הואיל והאמינו מתחילתו בכל לב. לכן זכו …
בפסוק ויצא העם ולקטו כו' למען אנסנו כו'. בלי ספק נתרוממו גופות בנ"י. להיותן ניזון ממאכל מלאכי עליון. ויצא העם ממש מהתלבשות הגשמיות. ונזדככו גופם להיות כמלאכי השרת. וזה הי' נסיון שבחן הש"י אותן אם יהיו ראוין לקבל התורה. והראה לנו שלא יאמר אדם שהוא בתכלית הריחוק ע"י חומר הגוף. שהרי רואין שגם גופות בנ"י יכולין להתרומם להיות כמלאכי השרת. והגם שהי' רק לדור המדבר …
במדרש ויהי בשלח וגו',אין שילוח אלא לויה, פירוש בראות פרעה הרשע כי בעל כרחו צריך לשלחם, חיבר עצמו אליהם ושילחם ברצון טוב, וטובתם של רשעים רעה אצל הצדיקים, לכן כתב ויהי, והיה על זה העצה מהבורא ית' להגביה אותם למעלה מן הטבע, כמו שאמר במדרש ולא נחם אלקים דרך ארץ וגו', כדי שלא יוכל להרע תערובות התחברות פרעה, שזה ענין ערב רב עלה אתם. ויוכל להיות כי אם היה נגמר כדב…
במדרש ויהי בשלח כו' כ' אל מוציאם כו'. אין שילוח כו' אלא לוי' כו'. פי' בראות פרעה הרשע כי בע"כ צריך לשלחם. חיבר עצמו אליהם. ושילחם ברצון טוב. וטובתם של רשעים רעה אצל הצדיקים. לכן כ' ויהי. והי' ע"ז העצה מהבורא ית' להגביה אותם למעלה מן הטבע. כמ"ש במד' ולא נחם אלהים ד"א כו'. כדי שלא יוכל להרע תערובות התחברות פרעה. שזה ענין ערב רב עלה אתם. [ויוכל להיות כי אם הי' …
ענין קריעת ים סוף אחר יציאת מצרים, יש לפרש כי בגלות מצרים היה עבודה קשה, גם בגשמיות לבד אשר נטבעו תחת יד טומאת מצרים, ומרוב עבודת הגוף לא הרגישו בני ישראל כל כך להיות אצלם הגאולה לשם שמים בלבד, כי ממילא היה להם נגיעה בגשמיות הרוחה שהיה לגופם, מול זאת צוה הקב"ה שיחזרו למצרים, ובזאת נבחנו, כי היתה כוונת שמחת בני ישראל בגאולה רק לשם שמים...
ענין קי"ס אחר יצ"מ. יש לפרש כי בגלות מצרים הי' עבודה קשה גם בגשמיות לבד אשר נטבעו ת"י טומאת מצרים. כמ"ש חז"ל. ומרוב עבודת הגוף לא הרגישו בנ"י כל כך להיות אצלם הגאולה לש"ש בלבד. כי ממילא הי' להם נגיעה בגשמיות הרוחה שהי' לגופם. מול זאת צוה הקב"ה שיחזרו למצרים. ובזאת נבחנו כי הי' כוונת שמחת בנ"י בגאולה רק לש"ש. לכן כשצוה בעצמו שיחזרו לשם. קיבלו עליהם באהבה וחזר…
בפרשת המן הנני ממטיר וכו' למען אנסנו הילך בתורתי. כי היה אכילת המן הקדמה לקבלת התורה, וזה היה התרוממות גופם של בני ישראל עד שאכלו לחם שמלאכי השרת אוכלים, אם כן היה גופם מזוכך מן הגשמיות, כי קודם החטא של העגל היו בני ישראל מוכנים לקבל התורה בקדושתה למעלה בשמים, ואז היתה המדרגה כדעת רבן גמליאל, כל שאין תוכו כברו אל יכנוס לבית המדרש, ואחר כך אחר החטא נפסקה הלכה…
בפרשת המן הנני ממטיר כו' למען אנסנו הילך בתורתי. כי הי' אכילת המן הקדמה לקבלת התורה. וזה הי' התרוממות גופם של בנ"י עד שאכלו לחם שמלאכי השרת אוכלין. א"כ הי' גופם מזוכך מן הגשמיות. כי קודם החטא של העגל היו בנ"י מוכנים לקבל התורה בקדושתה למעלה בשמים. ואז הי' המדרגה כדעת ר' גמליאל כל שאין תוכו כברו אל יכנוס לבה"מ. ואח"כ אחר החטא נפסקה הלכה והעמידו תלמידים הרבה. …
בענין יציאת מצרים וקריעת ים סוף, יתכן לפרש שהיה צריך ב' גאולות, בבחינת יוסף ויהודה, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, שצריך להיות הגאולה בב' הבחינות, והוא ברית המעור וברית הלשון, לכן ביציאת מצרים איתא שמלו בני ישראל עצמם... אך כדי לפתוח הפה בשירה ותפילה היה בחינת קריעת ים סוף, לכן נאמר סגר עליהם המדבר, כלומר שעדיין צריכין לגאולה בבחינת הדיבור, בחינת יהודה ודוד, לכן…
בענין יצ"מ וקי"ס. יתכן לפרש שהי' צריך ב' גאולות. בבחי' יוסף ויהודה. משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. שצריך להיות הגאולה בב' הבחינות. והוא ברית המעור וברית הלשון. לכן ביצ"מ איתא שמלו בנ"י עצמם. וכ' ויקח כו' עצמות יוסף עמו. אך כדי לפתוח הפה בשירה ותפילה הי' בחי' קי"ס. לכן נאמר סגר עליהם המדבר. כלומר שעדיין צריכין לגאולה בבחי' הדיבור בחי' יהודה ודוד. לכן כ' על הים הי…
סמיכות הפרשה לאות על ידיך וגו' ויהי בשלח פרעה וגו', דענין קריעת ים סוף אחר יציאת מצרים איתא במדרש, יציאת מצרים קשה וכו', כי יציאת מצרים היתה הגאולה מהגלות במעשה ובשיעבוד הגוף, וקריעת ים סוף היה הגאולה בנפש, שאחר הגלות היה נשאר מחשבות והרהורים מטמאות מצרים, כעין דאיתא דהנשמות עוברין בנהר דינור קודם שעולין לגן עדן לעזוב כל הרהורים מעולם הזה, כן עברו בים קודם ק…
סמיכות הפרשה לאות על ידך וגו'... וקריעת ים סוף היה הגאולה בנפש, שאחר הגלות היה נשאר מחשבות והרהורים מטומאות מצרים, כעין דאיתא דהנשמות עוברין בנהר דינור קודם שעולין לגן עדן לעזוב כל הרהורים מעולם הזה, כן עברו בים קודם קבלת התורה, כמו שנרמז בפרשה פן ינחם העם וכו', וכן כל היראה והפחד היה הכל רק במחשבה, וכן פרעה שרדף ואמר ארדוף אשיג אחלק וכו', ולא היה הפועל, רק …
סמיכות הפרשה לאות על ידך כו' ויהי בשלח כו'. דענין קי"ס אחר יצ"מ איתא במדרש יציאת מצרים קשה כו'. כי יצ"מ הי' הגאולה מהגלות במעשה ובשיעבוד הגוף. וקי"ס הי' הגאולה בנפש. שאחר הגלות הי' נשאר מחשבות והרהורים מטומאות המצרים. כעין דאיתא דהנשמות עוברין בנהר דינור קודם שעולין לג"ע לעזוב כל הרהורים מעוה"ז. כן עברו בים קודם קבלת התורה. כמו שנרמז בפ' פן ינחם העם כו'. וכן…
לפרשת המן. לחם מן השמים. במדרש לכו לחמו בלחמי ע"ש. פי' שדור המדבר הי' הלחם שלהם מבחי' התורה ממש. ונק' לחם מן השמים. והי' מעין הכנה ראשונה. דכ' ויניחהו בגן עדן. [רמז לדבר כזרע גד לבן ר"ת וס"ת גן עדן]. אח"כ כ' פן ישלח ידו כו' מעה"ח כו' ויגרש כו' להט החרב כו' לשמור כו' דרך עץ החיים. והיינו דמאן דנצח לחויא כו'. לכן אחר יצ"מ היו בנ"י מוכנים לעץ החיים כמ"ש אני אמר…
בפרשת המן דבר יום ביומו... וענין יום ביומו יתכן לפרש על פי מאמר זוהר הקדש יתרו, כיון שלא אישתכח מנא ביומא שביעאה, מה ברכתא אישתכח ביה, אלא כולהו ברכאין בשביעאה תליא. פרשנו כי ימי המעשה הם כלים לקבל מימים עליונים שהם למעלה מן הזמן, אבל בשבת קדש מתעלה הכל אל השורש, וזהו דבר יום ביומו, כל יום מיום המיוחד אליו. ובשבת לא ירד המן, שהמן כבר הוא בהתלבשות, והוא בחינת…
בפרשת המן. דבר יום ביומו. כי בנ"י נתרוממו להיות גופם מזוכך. וכפי הזדככות הגופים כמו כן הפרנסה ומזונות שלהם. ולכן דרשו חז"ל לחם שמה"ש אוכלין. כי השפע בשורש הוא רוחניות מאוד. וכל הברואים מקבלין אחר כמה צמצומים. ובנ"י קיבלו כמו שהוא בשורש. וענין יום ביומו יתכן לפרש ע"פ מאמר זוה"ק יתרו כיון דלא אישתכח מנא ביומא שביעאה מה ברכתא אישתכח בי' אלא כולהו ברכאין בשביעאה…
בענין המן, דכתיב למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם וכו', פירש שכל המזון בצירוף הארה ממוצא פי ה' שמעורב בלחם, ולכן כפי מה שנתעלו דור המדבר ניזונו ממאכל רוחני, שהיה קרוב יותר לכח מוצא פי ה' קודם שהיה מתלבש בלבוש גשמי. וכתוב דבר יום ביומו כנ"ל, שהיה דבוק בשורש החיות, דכתיב בטובו מחדש בכל יום מעשה בראשית, וכמו שאמרו הזן את העולם כולו בטובו, אך כתוב מה רב …
בענין המן דכ' למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם כו'. פי' שכל המזון בצירוף הארה ממוצא פי ה' שמעורב בהלחם. ולכן כפי מה שנתעלו דור המדבר ניזונו ממאכל רוחניי שהי' קרוב יותר לכח מוצא פי ה' קודם שהי' מתלבש בלבוש גשמיי. וכ' דבר יום ביומו כנ"ל שהי' דבוק בשורש החיות דכ' בטובו מחדש בכ"י מ"ב. וכמ"ש הזן את העולם כולו בטובו. אך כ' מה רב טובך אשר צפנת ליראיך שלא הכ…
דכתיב בפרשת המן ראו כי ה' נתן לכם השבת, כי אכילת המן היה רוחניי כמלאכי השרת, והמן נברא בערב שבת, כמו שאמרו רז"ל, כי כל העולם ניזון מהשפעת השי"ת, אך נעשה התלבשות בטבע, ולכן הוא מצומצם במדה וגבול, אבל קודם הצימצום נמצא הכל בנקודה אחת, לכן לא העדיף המרבה וכו'...
עוד לענין הנ"ל דכ' בפ' המן ראו כי ה' נתן לכם השבת. כי אכילת המן הי' רוחניי כמלאכי השרת. והמן נברא בע"ש כמ"ש חז"ל. כי כל העולם ניזון מהשפעת הש"י. אך שנעשה התלבשות בטבע. ולכן הוא מצומצם במדה וגבול. אבל קודם הצימצום נמצא הכל בנקודה אחת. לכן לא העדיף המרבה כו'. ולכן נשתנה לכמה טעמים כמ"ש חז"ל לשד השמן מה שד מתהפך לכמה גוונים. כי כשבא שבת לא נעשה להם גופים. והם ר…
בענין קי"ס דכ' ואכבדה בפרעה כו'. כי יצ"מ הי' לצורך גאולת בנ"י כמ"ש במד' יצ"מ קשה. וקי"ס הי' רק לכבודו ית'. שנתעלו כל הניצוצות שהי' נמצא במצרים. לכן בזה אמרו שירה שקיבלו תוספות על חלק עצמותם. ואז יש הודאה כמ"ש גבי לאה הפעם אודה. וז"ש גאה גאה. פי' ב"ו המתגאה מפיל הלוחם עמו. אבל הקב"ה בקי"ס נודע כי כל הגיאות שהי' למצרים הוא גיאות הבורא ית' בעצמו. וז"ש בהכבדי בפ…
לפרשת המן, בר"מ אלשיך ז"ל כתוב, כי כמו שהנפש יש לה חיות על ידי מזון הגוף מכח השיתוף שיש לנפש עם הגוף, כמו כן נוכל להבין כי יכול הגוף להתקיים גם כן במזון הנפש מכח השתתפות הנ"ל. ואמת שכן הוא כפי האדם, כשהגוף הוא טפל להנפש ממילא ניזון הוא במזון הנפש, וכענין שכתבו חז"ל, חסידים ראשונים עשו תורתן קבע ומלאכתן עראי, זו וזו נתקיימה בידן, כי האמת כך הוא, שהנפש הוא העי…
במדרש צריך אדם להזכיר קי"ס כו'. יצ"מ קשה כו'. ולמה קרע להם הים כו'. האמינו ואמרו שירה. כן צריך אדם לטהר לבו קודם שיתפלל כו'. הענין הוא דכ' אז ישיר משמע שאז נגמר עיקר המכוון של הגאולה. כי העיקר הי' שנבראו בנ"י להעיד על הבורא ית' כמ"ש עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו. וע"י הגלות במצרים נזדככו בכור הברזל להיות כלים לשיר ולזמר לפניו ית'. לכן כשנגמר הגאולה נפתח פיהם וא…
לפ' המן. הנני ממטיר לכם לחם מן השמים כו' למען אנסנו כו'. בר"מ אלשיך ז"ל כ' כי כמו שהנפש יש לה חיות ע"י מזון הגוף מכח השיתוף שיש לנפש עם הגוף. כמו כן נוכל להבין כי יוכל הגוף להתקיים ג"כ במזון הנפש מכח השתתפות הנ"ל ע"ש בלשונו. ואמת שכן הוא כפי האדם. כשהגוף הוא טפל להנפש ממילא ניזון הוא במזון הנפש. וכענין שכ' חז"ל חסידים ראשונים עשו תורתן קבע ומלאכתן עראי זו וז…
בענין השירה, עיין מה שכתבנו לעיל פרשת ויחי שיש פרשיות מיוחדין לגלות, לכן היא סתומה, וכמו כן יש פרשיות מיוחדין לגאולה וחירות, לכן בשירה יש פרשיות בכל פסוק ובכל שורה, וזה הוא התגלות אור התורה, כמו שאמרו ז"ל למה הפסקות משמשות, ליתן ריוח להתבונן בין פרשה לפרשה, וגאולתן של ישראל עושה רושם בתורה ומתפתחין גנזי תורה, וזה שאמר אז ישיר וגו' הזאת, שהגיע הזמן שיתגלו האר…
Showing 40 of 61 — the rest on Sefaria ↗
Mekoros on the pasuk
מקראות גדולות
Browse the parsha by aliyah — click a pasuk to open its commentaries
All Parshiyot
Genesis
Exodus
Leviticus
Numbers
Deuteronomy