Halachaהלכה

Mezuzah Obligations for Seasonal Dwellings

Sources address whether temporary or seasonal residences—such as summer homes or trailers—require a mezuzah, applying classical halakhic principles about what constitutes a permanent dwelling versus transient lodging.

בית שאינו עשוי לדירה בקביעות פטור

9 sources · 7 verified

Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.

What the sources say

The foundational requirement is that a dwelling be a permanent residence: the Rambam (Mishneh Torah, Tefillin, Mezuzah and the Torah Scroll 6:1-9) lists "permanent dwelling" (דירת קבע) as one of the ten conditions a house must meet for the mezuzah obligation to apply.

The Gemara itself draws out the implications of this requirement, with Rava explaining that Yoma 10a records Rabbi Yehuda's position that any house not designated for both summer and winter use does not qualify as a "house" for purposes of mezuzah — meaning seasonal-only use is a real concern at the level of Chazal.

The classical codifiers apply this principle directly to temporary structures: the Kitzur Shulchan Arukh (11:1-24) rules that a sukkah on Sukkot and market stalls erected only for the duration of a fair are exempt because they lack permanent-dwelling status, and likewise a rented house outside Eretz Yisrael is exempt for the first thirty days precisely because it is "not considered a permanent dwelling" during that period.

The Arukh HaShulchan (Yoreh De'ah 286:25) sharpens the criterion further, explaining — citing the Taz — that even a structure occupied all day long remains classified as a temporary (ארעי) dwelling and is therefore exempt if people do not sleep there at night, reinforcing that consistent overnight habitation is the operative test for permanence.

Source 1 · Chazal
Verified

Yoma 10a

יומא י׳ א — ד"ה תָּנוּ רַבָּנַן

Yoma 10a:13

The sugya discusses the scope of the mezuzah obligation and the meaning of a dwelling, contributing to the classical framework used by later authorities in analyzing unusual residential structures.

תָּנוּ רַבָּנַן: כׇּל הַלְּשָׁכוֹת שֶׁהָיוּ בְּמִקְדָּשׁ לֹא הָיוּ לָהֶן מְזוּזָה, חוּץ מִלִּשְׁכַּת פַּרְהֶדְרִין, שֶׁהָיָה בָּהּ בֵּית דִּירָה לְכֹהֵן גָּדוֹל. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה? אָמַר (רָבָא): קָסָבַר רַבִּי יְהוּדָה: כׇּל בַּיִת שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי לִימוֹת הַחַמָּה וְלִימוֹת הַגְּשָׁמִים — אֵינוֹ בַּיִת. אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי, וְהָכְתִיב: ״וְהִכֵּיתִי (אֶת) בֵּית הַחוֹרֶף עַל בֵּית הַקָּיִץ״! אֲמַר לֵיהּ: ״בֵּית חוֹרֶף״ וּ״בֵית קַיִץ״ אִיקְּרִי, ״בַּיִת״ סְתָמָא לָא אִיקְּרִי.

§ The Gemara resumes the discussion of the High Priest’s relocation to the Parhedrin chamber. The Rabbis taught: None of the chambers in the Temple had a mezuza except for the Chamber of Parhedrin, in which there was a place of residence of the High Priest. Only residences in which one sleeps require a mezuza, and the only chamber in the Temple that fits that description was the Parhedrin chamber. The Gemara asks: What is the reason for the opinion of Rabbi Yehuda that there was no fundamental obligation to affix a mezuza in the Parhedrin chamber, and that one was affixed there due to a decree? Rava said that Rabbi Yehuda holds: The legal status of any house that is not designated for residence both for the summer and for the rainy season is not that of a house and therefore does not require a mezuza. Abaye raised an objection to his opinion from a verse. How could you suggest that the legal status of a residence occupied for only part of the year is not that of a house? Isn’t it written: “I will strike the winter-house with the summer-house” (Amos 3:15)? Apparently, even a residence occupied only half the year is a house. Rava said to him: A residence occupied only part of the year may be called the winter-house or the summer-house. It is not called a house unmodified. A house is a structure used year round.

Source 2 · Rishonim
Verified

recovered from “Mishneh Torah, Mezuzah 6:1-9

Mishneh Torah, Mezuzah 6:1-9

משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ו׳:א׳-ט׳

Mishneh Torah, Tefillin, Mezuzah and the Torah Scroll 6:1-9

Rambam defines the basic obligation for a house and its rooms, discusses residential use, and distinguishes obligated dwellings from temporary or non-residential spaces. These principles form the classical basis for evaluating a summer trailer.

עֲשָׂרָה תְּנָאִין יֵשׁ בַּבַּיִת וְאַחַר כָּךְ יִתְחַיֵּב הַדָּר בּוֹ לַעֲשׂוֹת לוֹ מְזוּזָה. וְאִם חָסֵר תְּנַאי אֶחָד מֵהֶן פָּטוּר מִן הַמְּזוּזָה. וְאֵלּוּ הֵן. שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת אוֹ יָתֵר. וְשֶׁתִּהְיֶינָה לוֹ שְׁתֵּי מְזוּזוֹת. וְיִהְיֶה לוֹ מַשְׁקוֹף. וְתִהְיֶה לוֹ תִּקְרָה. וְיִהְיוּ לוֹ דְּלָתוֹת. וְיִהְיֶה הַשַּׁעַר גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים אוֹ יוֹתֵר. וְיִהְיֶה הַבַּיִת חֹל. וְיִהְיֶה עָשׂוּי לְדִירַת אָדָם. וְעָשׂוּי לְדִירַת כָּבוֹד. וְעָשׂוּי לְדִירַת קֶבַע: בֵּית הַכִּסֵּא וּבֵית הַמֶּרְחָץ וּבֵית הַטְּבִילָה וּבֵית הַבֻּרְסְקִי וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם פְּטוּרִין מִן הַמְּזוּזָה לְפִי שֶׁאֵינָן עֲשׂוּיִין לְדִירַת כָּבוֹד. סֻכַּת חַג בֶּחָג וּבַיִת שֶׁבַּסְּפִינָה פְּטוּרִין מִן הַמְּזוּזָה לְפִי שֶׁאֵינָן עֲשׂוּיִין לְדִירַת קֶבַע. שְׁתֵּי סֻכּוֹת שֶׁל יוֹצְרִים זוֹ לְפָנִים מִזּוֹ הַחִיצוֹנָה פְּטוּרָה מִן הַמְּזוּזָה לְפִי שֶׁאֵינָהּ קְבוּעָה. הַחֲנֻיּוֹת שֶׁבַּשְּׁוָקִים פְּטוּרִין מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן קְבוּעִים לְדִירָה:

There are ten requirements that must be met by a house for the person who dwells within to be obligated to affix a mezuzah. If one of the requirements is lacking, there is no obligation for a mezuzah. They are: a) for the area [of the dwelling] to be four cubits by four cubits or more; b) for it to have two doorposts; c) for it to have a lintel; d) for it to have a roof; e) for it to have doors; f) for the entrance to be at least ten handbreadths high; g) for the dwelling not to be consecrated; h) for it to be intended for human habitation; i) for it to be intended to be used for a dignified dwelling; j) for it to be a permanent dwelling. A toilet, a bathhouse, a mikveh, a tannery, and the like, do not require a mezuzah, since they do not constitute a dignified dwelling. A sukkah on the holiday of Sukkot, and a house on a ship do not require a mezuzah, for they do not constitute a permanent dwelling. [With regard to] the two booths of a potter, one inside the other: The outer booth does not require a mezuzah, because it is not a permanent structure. Stores in a market place do not require a mezuzah because they are not permanently used as a dwelling.

Source 3 · Rishonim
Verified

Tur, Yoreh De'ah 286

טור, יורה דעה רפ״ו

Tur, Yoreh De'ah 286

Presents the foundational codified rules of mezuzah, including the status of dwelling spaces and temporary habitation, which later authorities use in determining obligations for mobile or seasonal homes.

ואלו הן המקומות שחייבים במזוזה אחד שערי בתים ושערי חצירות מדינות ועיירות ורפת בקר ולולין ומתבן ואוצרות יין ושמן ובית האשה ובית השותפין כולן חייבין ובית התבן ובית העצים ובית הבקר סתמא חייבין [א*] אא"כ הנשים רוחצות בהן אז הן פטורין והרמב"ם כתב שאין חייבין אא"כ הנשים יושבות בו להתקשט אבל סתמא פטורין וא"א הרא"ש ז"ל כתב כסברא ראשונה בית הכנסת של כפרים סתם חייבין דמסתמא דרים בה ושל כרכים אם יש בה בית דירה לחזן חייב ואם לאו פטור אבל בית הכסא ובית המרחץ ובית הבורסקי ובית הטבילה וב"ה שאין בה בית דירה לחזן פטורין כיון שאין בהם בית דירה אבל כ"מ שהוא לדירה חייב אף על פי שהוא במקום הטינופת וטוב לכסותה כדי שלא תהא נראית אכסדרה שיש לה ג' מחיצות ופרוצה ברביעית פטורה אע"פ שיש לה פצימין ברוח הרביעי' כצורת הפתח אבל אם יש לה מחיצה גם ברוח הד' אף ע"פ שהיא נמוכה או שעשויה חלונות חלונות חייבת מרפסת שהיא דרך לעלות בה לעליות ובית שער והגינה פטורין ואם בית פתוח לאחד מאלו חייב אף במקום שנכנסין לו מרה"ר חוץ מהמקום שנכנסין לו מהבית ור"י פי' דבית שער חייב מדרבנן אפי' אין בית פתוח לו.

Source 4 · Acharonim
Verified

Kitzur Shulchan Arukh 11:1-24

קיצור שלחן ערוך י״א:א׳-כ״ד

Kitzur Shulchan Arukh 11:1-24

Provides a practical overview of mezuzah obligations for rooms and entrances, including the basic distinction between a regular residence and temporary lodging.

בַּיִת שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי לְדִירָה בִּקְבִיעוּת, פָּטוּר. לְפִיכָךְ סֻכַּת הֶחָג בֶּחָג, פָּטוּר (וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן קל"ד סָעִיף ח'). וְכֵן אוֹתָן חֲנֻיּוֹת שֶׁעוֹשִׂין בְּיוֹמָא דְשׁוּקָא לִימֵי מֶשֶׁךְ הַיָּרִיד וְאַחַר כָּךְ מְפָרְקִין אוֹתָן אוֹ שֶׁנִּשְׁאָרִים בְּלִי שׁוּם תַּשְׁמִישׁ, פְּטוּרִין. אֲבָל הַחֲנֻיּוֹת הַקְּבוּעוֹת בִּסְחוֹרָה, חַיָּבוֹת בִּמְזוּזָה. הַשּׂוֹכֵר בַּיִת בְּחוּצָה לָאָרֶץ, פָּטוּר מִמְּזוּזָה שְׁלֹשִׁים יוֹם, דְּלָא הֲוֵי דִירַת קֶבַע.

A house that is not designated for permanent dwelling does not require a mezuzah, therefore the sukkah "on Sukkos" requires no mezuzah. Similarly, those stores that are constructed on the market day solely for the duration of the market, and are afterwards dismantled; or if they remain without being used [these] likewise require no mezuzah. However, stores that are permanently open for business require a mezuzah. If you rent a house outside of Eretz Yisrael you are exempt from mezuzah for thirty days. because it is not considered a permanent dwelling [during this time].

Source 5 · Acharonim
Verified

recovered from “Shulchan Arukh HaRav, Yoreh Deah 286

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah

שולחן ערוך, יורה דעה רפ״ו

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 286

The passage discusses which types of structures require a mezuzah, including houses, courtyards, storehouses, and various other dwellings, while exempting certain structures such as bathrooms, latrines, sukkot, and structures that lack adequate dimensions or permanent residential status.

השוכר בית בחוצה לארץ והדר בפונדק בארץ ישראל פטור ממזוזה שלשים יום והשוכר בית בארץ ישראל חייב במזוזה מיד משום ישוב ארץ ישראל (והוא הדין לשואל בית דינו כשוכר) (ב"י בשם הר"ר מנוח וכ"מ בש"ס):

Source 6 · Acharonim
Verified

Arukh HaShulchan, Yoreh De'ah 286

ערוך השולחן, יורה דעה רפ״ו — ד"ה וזה שכתב שיהיה גובה עשרה טפחים

Arukh HaShulchan, Yoreh De'ah 286:25

Develops the categories of rooms and dwellings obligated in mezuzah and helps frame the status of unconventional residential structures through the requirement that a space function as a dwelling.

וזה שכתב שיהיה גובה עשרה טפחים – יתבאר בסימן רפ"ז. וזה שכתב שיהיה הבית חול – כבר נתבאר. וכן במה שכתב שעשוי לדירת אדם – כבר נתבאר שחולקים עליו בזה. וזה שכתב שיהא עשוי לדירת כבוד – כבר נתבאר. וזה שכתב שיהא עשוי לדירה קבע, הכי פירושו: למעוטי כמו סוכה, שהיא דירת ארעי רק לחג הסוכות. וזה לשון רבינו הבית יוסף בסעיף י"א (שולחן ערוך יורה דעה רפו, יא): סוכת החג בחג, והבית שבספינה, והחנויות שבשווקים – פטורים. עד כאן לשונו. מפני שהם דירת ארעי (ש"ך סעיף קטן כ"א). ואפילו יושבים שם כל היום, מכל מקום כיון דבלילה אין יושבין שם – הוה ליה דירת עראי ופטורים (ט"ז סעיף קטן י). אבל חנות שבביתו הפתוח לרשות הרבים – וודאי חייבת במזוזה (שם). ודע: דהא דסוכה פטורה מן המזוזה – זהו בסוכה שרק בסוכות יושבים בה, ולא בכל השנה. אבל סוכות שלנו העשויים בחדר שדרים בה כל השנה, ובסוכות נוטלים הגג ומסככין אותה, נראה דגם בסוכות חייבת במזוזה, שהרי על כל פנים היא דירה קבועה לכל השנה כולה. וכן יראה לי הך דבית שבספינה, זהו כשעשו בית עראי בספינה. אבל בספינות שלנו שיש בהם בתים קבועים, וגם בספינות ההולכות על הנהרות שיש בכל ספינה בית קבוע וקורין לה קאיוט"א – חייבת במזוזה, שהרי היא דירה קבועה. (ודין ספינה לא ידענו מקורו. והב"ח כתב שמצא כתוב דתוספתא היא, עיין שם. וחפשתי ולא מצאתי.)

Source 7 · Acharonim
Verified

Beit Yosef, Yoreh De'ah 286

בית יוסף, יורה דעה רפ״ו

Beit Yosef, Yoreh De'ah 286

The passage discusses whether certain structures (gatehouse, portico, balcony) require a mezuzah, presenting a debate among the Rishonim: the Rif and Rambam hold they are exempt unless open into the main house, while R. Yishmael and Rashi hold they require mezuzah by rabbinic ordinance; the conclusion is that the Rif and Rambam's view is followed as halakha, though it is proper to be stringent according to R. Yishmael and Rashi.

מרפסת שהיא דרך לעלות בה לעליות ובית שער והגינה פטורים ואם בית פתוח לאחד מאלו חייב וכו' בפ"ק דיומא (יא:) תניא יכול שאני מרבה בית שער אכסדרה ומרפסת ת"ל בית מה בית מיוחד לדירה יצאו אלו שאין מיוחדים לדירה ובפרק הקומץ (מנחות לג:) תניא בית שער אכסדרה ומרפסת חייבים במזוזה ותירץ הרי"ף בהלכות מזוזה דל"ק דהתם כשבתים פתוחים לתוכן והרא"ש כתב שר"י תירץ דחייבים מדרבנן קאמר וכ"כ רש"י והתוספות בפרק קמא דסוכה (ח.) ובפ"ק דיומא וכתבו עוד א"נ הכא מיירי בבית שער של אכסדרה ובית שער של מרפסת והרמב"ם כתב כדברי הרי"ף ז"ל ולענין הלכה כיון שהרי"ף והרמב"ם מסכימים לדעת אחת הכי נקטינן ומ"מ נכון לחוש לדברי ר"י ורש"י:

Source 8 · Modern
External

Iggerot Moshe, Yoreh Deah 4:44

אגרות משה, יו"ד ד׳:מ״ד

Iggerot Moshe, Yoreh Deah 4:44

Discusses practical mezuzah obligations in an atypical dwelling context, with principles applicable to determining whether a residence that is not a conventional house requires a mezuzah.

Iggerot Moshe, Yoreh Deah 4:44 — page scan on HebrewBooks
Page 1

Igros Moshe is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 9 · Modern
External

Shevet HaLevi 2:154

שבט הלוי, ח״ב סי׳ קנ״ד

Shevet HaLevi 2:154

A contemporary responsum relevant to mezuzah in temporary or mobile residential structures, emphasizing the halakhic classification of the place and the duration and manner of residence.

Shevet HaLevi 2:154 — page scan on HebrewBooks
Page 191

Shevet HaLevi is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Related sources· 3 found, not yet verifiedSign in to verify
  • Kuzari 5:12unverified

    (יב) אָמַר הֶחָבֵר: יִתְבָּאֵר מְצִיאוּת הַנֶּפֶשׁ בִּתְנוּעוֹת וְהַרְגָּשׁוֹת לַחַיִּים, שׁוֹנוֹת מִן הַתְּנוּעוֹת הַיְסוֹדִיּוֹת, וְנִקְרֵאת סִבָּתָם נֶפֶשׁ אוֹ כֹחַ נַפְשִׁי. וְיִתְחַלְּקוּ הַכֹּחוֹת הַנַּפְשִׁיּוֹת אֶל שְׁלֹשָׁה חֲלָקִים, וְהֵם מַה שֶּׁהִשְׁתַּתֵּף בּוֹ הַחַי עִם הַצֶּמַח וְהוּא הַכֹּחַ הַצִּמְחִי, וּמַה שֶּׁהִשְׁתַּתֵּף בּוֹ הָאָדָם עִם שְׁאָר הַחַיִּים וְהוּא הַכֹּחַ הַחִיּוּנִי, וּמַה שֶּׁנִּתְיַחֵד בּוֹ הָאָדָם וְיִקָּרֵא הַכֹּחַ הַדִּבְּרִי. וְיִתְבָּאֵר עִנְיַן הַנֶּפֶשׁ הַכְּלָלִית הַסּוּגִית בִּבְחִינַת הַפְּעֻלּוֹת שֶׁהֵם מֵחֲמַת הַצּוּרוֹת הַמַּגִּיעוֹת בַּחֹמֶר, לֹא מֵחֲמַת הַחֹמֶר מִצַּד שֶׁהוּא חֹמֶר, כִּי הַסַּכִּין לֹא יַחְתֹּךְ מִצַּד שֶׁהוּא גוּף אֲבָל מִצַּד שֶׁיֶּשׁ לוֹ צוּרַת הַסַּכִּין, וְכֵן הַחַי לֹא יַרְגִּישׁ וְיָנוּעַ מִצַּד שׁהוּא גוּף, אַךְ מִצַּד שֶׁיֶּשׁ לוֹ צוּרַת הַחַיּוּת, וְהוּא הַנִּקְרֵאת נֶפֶשׁ. וְנִקְרְאוּ אֵלּוּ הַצּוּרוֹת שְׁלֵמֻיּוֹת, כִּי בָהֶם יִשְׁלְמוּ תְכוּנוֹת הַדְּבָרִים. וְהַנֶּפֶשׁ – שְׁלֵמוּת, וְיֵשׁ שְׁלֵמוּת רִאשׁוֹן וּשְׁלֵמוּת שֵׁנִי. הִנֵּה הָרִאשׁוֹן הוּא הַתְחָלָה לַפְּעֻלּוֹת, וְהַשֵּׁנִי עַצְמוּת הַפְּעֻלּוֹת הַיּוֹצְאוֹת מֵהַהַתְחָלָה, וְהַנֶּפֶשׁ – שְׁלֵמוּת רִאשׁוֹן, כִּי הִיא הַתְחָלָה לַיּוֹצֵא מֵהַהַתְחָלָה. וְהַשְּׁלֵמוּת: אִם שְׁלֵמוּת לַגֶּשֶׁם, וְאִם שְׁלֵמוּת לְעֶצֶם אֵינוֹ גֶשֶׁם, וְהַנֶּפֶשׁ שְׁלֵמוּת לַגֶּשֶׁם. וְהַגֶּשֶׁם: אִם טִבְעִי, וְאִם מְלָאכוּתִי, וְהַנֶּפֶשׁ שְׁלֵמוּת לְגֶשֶׁם טִבְעִי. וְהַגֶּשֶׁם הַטִּבְעִי: אִם כְּלִיִּי וְאִם בִּלְתִּי כְלִיִּי, כְּלוֹמַר: שֶׁיִּשְׁלְמוּ פְעֻלּוֹתָיו בְּכֵלִים אוֹ בִלְעֲדֵי כֵלִים. וְהַנֶּפֶשׁ שְׁלֵמוּת לְגֶשֶׁם טִבְעִי כְלִיִּי בַּעַל חַיּוּת בְּכֹחַ, רְצוֹנִי לוֹמַר: מוֹצֵא הַפְּעֻלּוֹת הַחִיּוּנִיּוֹת בַּכֹּחַ וּמוּכָן לָהֶם, וְיִתְבָּאֵר שֶׁהַנֶּפֶשׁ אֵינָהּ הֹוָה מֵהִתְמַזֵּג יְסוֹדוֹת הַגּוּף, לְפִי שֶׁהַדָּבָר הַמִּתְחַדֵּשׁ מֵהִתְמַזֵּג נִפְרָדִים: אִם שֶׁיִּגְבַּר בּוֹ אֶחָד מֵהַנִּפְרָדִים אוֹ יוֹתֵר מֵאֶחָד וְיִשָּׁאֲרוּ הָאֲחָדִים עַל צוּרוֹתָם, הִנֵּה תִהְיֶה הַצּוּרָה הַמַּגַּעַת – כְּפִי זֶה. וְאִם שֶׁיְּנֻצְּחוּ הַנִּפְרָדִים עַד שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר אֶחָד עַל צוּרָתוֹ וּתְחֻדַּשׁ מִזֶּה צוּרָה מֵאֶמְצָעִיּוּתָם. וְהַנֶּפֶשׁ אֵינָהּ מִמִּין דָּבָר מִנִּפְרְדֵי הַגּוּף, אִם כֵּן אֵינָהּ אֶלָּא צוּרָה מִחוּץ, כְּפִתּוּחַ הָאֶבֶן הַזַּךְ אֲשֶׁר אֵינֶנוּ מִמִּין צוּרוֹת הַמַּיִם וְהֶעָפָר. תְּחִלַּת הַכֹּחוֹת – הַכֹּחַ הַזָּן וְהוּא כְהַתְחָלָה, וְהַמּוֹלִיד – כְּתַכְלִית, וְהַמְגַדֵּל – כְּאֶמְצַע, הַקּוֹשֵׁר בֵּין הַהַתְחָלָה וְהַתַּכְלִית. וְלַמּוֹלִיד – רֵאשִׁית וּקְדִימָה, וְאִם יֵרָאֶה מִתְאַחֵר, הִנֵּה הוּא יִמְשֹׁל רִאשׁוֹנָה עַל הַחֹמֶר הַמּוּכָן לְקִבּוּל הַחַיּוּת, וְיַלְבִּישׁהֵוּ צוּרַת הַדָּבָר הַמְכֻוָּן בַּעֲבוֹדַת הַמְגַדֵּל וְהַזָּן, וְאַחַר כֵּן יַעֲזֹב הַהַנְהָגָה לִשְׁנֵיהֶם עַד עֵת הָהוֹלָדָה, וְהַמּוֹלִיד נֶעֱבָד, וְהַזָּן עוֹבֵד, וְַמְגַדֵּל עוֹבֵד וְנֶעֱבָד. וְלַזָּן הָאַרְבָּעָה כֹּחוֹת הַמְפֻרְסָמִים הָעוֹבְדִים אוֹתוֹ. כָּל נָע – בְּחֵפֶץ הֶרְגֵּשׁ נָע, וְאִם אֵינֶנּוּ כֵן הָיָה הַהֶרְגֵּשׁ לָרִיק, וְהַחָכְמָה לֹא תִתֵּן דָּבָר לְהֶבֶל וָרִיק וְלֹא לְהַזִּיק, וְלֹא תִמְנַע דָּבָר צָרִיךְ וְלֹא –מוֹעִיל, עַד שֶׁבַּעֲלֵי הַכְּסוּיִים וְאִם יֵרָאוּ נָחִים הָיָה לָהֶם הִתְקַבְּצוּת וְהִתְפַּשְּׁטוּת, וְאִם יְהֻפְּכוּ עַל גַּבֵּיהֶם יִתְנוֹעֲעוּ עַד שֶׁיָּשׁוּבוּ עַל בִּטְנֵיהֶם, כְּדֵי לְקָרֵב לָהֶם הַמָּזוֹן. וְהַהַרְגָּשׁוֹת הַנִּרְאוֹת –יְדוּעוֹת, אֲבָל הַנִּסְתָּרוֹת, תְּחִלָּתָם הַהַרְגָּשָׁה הַמִּשְׁתַּתֶּפֶת, כִּי אֲשֶׁר אֵינֶנוּ עָרֵב וֵאֲשֶׁר הוּא עָרֵב לֹא יֻשְּׂגוּ כִּי אִם בְּנִסָּיוֹן, וְצָרִיךְ לִקְבֹּעַ כֹּחַ יְצוּרִי לִשְׁמֹר צוּרוֹת הַמֻּרְגָּשׁוֹת, וְהִיא הַהַרְגָּשָׁה הַמִּשְׁתַּתֶּפֶת, וְהַכֹּחַ הַזּוֹכֵר־הַשּׁוֹמֵר לִשְׁמֹר בּוֹ הָעִנְיָנִים הַמֻּשָּׂגִים מֵהַמֻּרְגָּשׁוֹת, וְהַכֹּחַ הַיִּצְרִי לְהַקְרִיב בּוֹ מַה שֶׁנִמְחַק מֵהַזִּכָּרוֹן, וְהַכֹּחַ הַמַּחֲשָׁבִי לַעֲמֹד בּוֹ עַל בֵּרוּר מַה שֶּׁיְּחַדְּשֵׁהוּ הַיִצְרִי וְהֶפְסֵדוֹ בְּאֹפֶן הָעֲמִידָה הַחֲדָשָׁה עַד שֶׁיְּשִיבֵהוּ אֶל הַזִּכָּרוֹן, וְהַכֹּחַ הַמִּתְנוֹעֵעַ לְהָבִיא מַה שֶּׁיִּצְטָרֵךְ מִקָּרוֹב וְרָחוֹק וּדְחִיַּת הַמַּזִּיק. וְכָל כֹּחוֹת בַּעֲלֵי חַיִּים: אִם מַשִּׂיגִים וְאִם מְנִיעִים. וְהַמְּנִיעִים הֵם הַמַּאֲוַיִּים וְהֵם שְׁנֵי מִינִים: אִם מֵנִיעַ לְהָבִיא מוֹעִיל וְהוּא – הַכּוֹסֵף, וְאִם מֵנִיעַ לִדְחוֹת מַזִּיק וְהוּא – הַכּוֹעֵס. וְהַמַּשִּׂיגִים שְׁנֵי מִינִים: אִם נִרְאִים – כַּחוּשִׁים הַנִּרְאִים, וְאִם נִסְתָּרִים – כַּחוּשִׁים הַנִּסְתָּרִים. וְהַמְּנִיעִים אָמְנָם יִפְעֲלוּ בְּמִשְׁפַּט הַמַּחֲשָׁבִי בַּעֲבוֹדַת הַמְדַמֶּה, וְהוּא הַתַּכְלִית מֵהַחַי הַבַּהֲמִי, כִּי אֵין רָאוּי לִקְבֹּעַ לוֹ הַכֹּחַ הַמִּתְנוֹעֵעַ לְתַקֵּן סִבּוֹת הַהֶרְגֵּשׁ וְהַיֵּצֶר, אַךְ הַחוּשׁ הַיִּצְרִי נִקְבַּע לוֹ לְתַקֵּן סִבּוֹת הַתְּנוּעָה. וְהַמְדַבֵּר – בְּהֶפֶךְ זֶה – נִתְּנָה לוֹ הַתְּנוּעָה לְתַקֵּן הַנֶּפֶשׁ הַמְדַבֶּרֶת הַמַּשְׂכֶּלֶת הַזּוֹכֶרֶת. הַחוּשִׁים הַחֲמִשָּׁה יְדוּעִים, וּמֻשְּׂגֵיהֶם יְדוּעִים. בְּאֶמְצָעוּתָם תֻּשַּׂג הַדְּמוּת וְהַמִּנְיָן וְהַגֹּדֶל וְהַתְּנוּעָה וְהַמְּנוּחָה. הִתְבָּאֵר מְצוֹא הַהַרְגָּשָׁה הַמִּשְׁתַּתֶּפֶת, מֵאֲשֶׁר אֲנַחְנוּ דָנִין עַל הַדְּבַשׁ, דֶּרֶךְ מָשָׁל, כְּשֶׁנִּרְאֵהוּ שֶׁהוּא מָתוֹק, וְזֶה בַעֲבוּר שֶׁעִמָּנוּ כֹחַ מְשֻׁתָּף לַחוּשִׁים הַחֲמִשָּׁה, וְזֶה הַכֹּחַ הוּא הַיְצוּרִי, וּפוֹעֵל בְּהָקִיץ וּבַתְּנוּמָה. וְאַחַר זֶה כֹּחַ מַרְכִּיב מַה שֶׁמִּתְקַבֵּץ בַּהַרְגָּשָׁה הַמִּשְׁתַּתֶּפֶת, וְיַבְדִּיל בֵּינֵיהֶם וְיַפִּיל הַמַּחֲלֹקֶת בֵּינֵיהֶם, מִבְּלִי שֶׁיָּסִיר מֵהַצוּרוֹת הַהַרְגָּשָׁה הַמִּשְׁתַּתֶּפֶת, וְהוּא הַיִּצְרִי, וְיֵשׁ שֶׁיִּהְיֶה אֱמֶת וְיֵשׁ שֶׁיִּהְיֶה שֶׁקֶר, אֲבָל הַיְצוּרִי אֱמֶת לְעוֹלָם. וְאַחֲרָיו הַכֹּחַ הַמַּחֲשָׁבִי, וְהוּא כֹחַ שׁוֹפֵט דָּן עַל דָּבָר שֶׁרָאוּי שֶׁיְּבֻקַּשׁ וְעַל דָּבָר שֶׁרָאוּי לְהִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ. וְאֵין בַּיְצוּרִי וְלֹא בַיִּצְרִי מִשְׁפָּט וָדִין אֲבָל צִיּוּר לְבָד. וְאַחֲרָיו הַכֹּחַ הַשּׁוֹמֵר, מַזְכִּיר לָעִנְיָנִים מַה שֶּׁהִשִּׂיג, כְּמוֹ שֶׁהַזְּאֵב שׂוֹנֵא, וְהַבֵּן אוֹהֵב. וְהָאַהֲבָה וְהַהֶזֵּק וְהַהַאֲמָנָה וְהַהַכְזָבָה לַמַּחֲשָׁבִי, אֲבָל הַשּׁוֹמֵר הַמַּזְכִּיר הִנֵּה יִשְׁמֹר מַה שֶּׁמַּאֲמִין בּוֹ הַמַּחֲשָבִי. וְהַכֹּחַ הַיִּצְרִי כְּשֶׁהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ הַמַּחֲשָׁבִי יִקָּרֵא יִצְרִי, וּכְשֶׁהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ הַמְדַבֵּר יִקָּרֵא מַחֲשָׁבִי. הַהִצְטַיְּרוּת בִּפְנֵי הַמֹּחַ, וְהַיִּצְרִי בְאֶמְצָעוּתוֹ, וְהַזִּכָּרוֹן בִּמְאֻחָרוֹ, וְהַמַּחֲשָׁבִי בִכְלָלוֹ, וְרֻבּוֹ בִמְקוֹם הַיִּצְרִי. וְכָל אֵלּוּ הַכֹּחוֹת מַהוּתֵיהֶם כָּלִים בְּכִלְיוֹן כְּלֵיהֶם, וְאֵין עֲמִידָה אֶלָּא לַמְדַבֶּרֶת אַף עַל פִּי שֶׁיִּחֲדָה לְעַצְמָהּ לֵב הַכֹּחוֹת הָאֶלֶּה בְּדֶרֶךְ מִדַּרְכֵי הַיִּחוּד וְשֶׁתַּמְצִיאֵם בְּעַצְמוּתָם. זֶה הַיּוֹצֵא מִדִּבְרֵי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּמַה שֶׁלְמַטָּה מֵהַנֶּפֶשׁ הַמְדַבֶּרֶת. וְאָמְרוּ בַמְדַבֶּרֶת שֶׁהִיא הַשֵּׂכֶל הַהִיּוּלָנִי, רְצוֹנָם לוֹמַר: הַשֵּׂכֶל בְּכֹחַ, דּוֹמֶה לַהִיּוּלִי אֲשֶׁר הוּא דוֹמֶה לְאֶפֶס בְּפֹעַל וְהוּא כָל דָּבָר בְּכֹחַ, וְיִהְיוּ בוֹ הַצוּרוֹת הַמֻּשְׂכָּלוֹת, אִם בְּלִמוּד אֱלֹהִי וְאִם בְּקִנְיָן. וַאֱשֶׁר הֵם בְּלִמּוּד – הֵם הַמֻּשְׂכָּלוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת אֱשֶׁר יִשְׁתַּתְּפוּ בָהֶם כָּל בְּנֵי אָדָם אֲשֶׁר עַל הַמִּנְהָג הַטִּבְעִי. וַאֲשֶׁר בְּקִנְיָן הֵם בַּהַקָּשָׁה וּבַחִדּוּשׁ הַמּוֹפְתִי בְהִצְטַיְּרוּת הַאֲמִתּוֹת הַדִּבְּרִיּוֹת, כְּמוֹ הַסּוּגִים וְהַמִּינִים וְהַחֲלָקִים וְהַמִּדּוֹת הַמְיֻחָדוֹת וְהַמִּלּוֹת הַנִּפְרָדוֹת וְהַמֻּרְכָּבוֹת בַּדְּרָכִים הַנֶּחֱלָקִים מֵהַהַרְכָּבוֹת וְהַהַקָּשׁוֹת הַמְחֻבָּרוֹת, הָאֲמִתִּיוֹת וְהַכַּזְבָּנִיּוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת הַמּוֹלִידוֹת תּוֹלָדוֹת הֶכְרָחִיּוֹת מוֹפְתִיּוֹת אוֹ נִצּוּחִיּוֹת אוֹ הֲלָצִיּוֹת אוֹ הַטְעָאִיּוֹת אוֹ שִׁירִיּוֹת, וּבְהִתְבָּרֵר אֲמִתַּת הָעִנְיָנִים הַטִּבְעִיִּים בַּהִיּוּלִי וְהַצּוּרָה וְהַהֶעְדֵּר וְהַטֶּבַע וְהַזְּמָן וְהַמָּקוֹם וְהַתְּנוּעָה וְהַגְּרָמִים הַגַּלְגַּלִּיִּים וְהַגְּרָמִים הַיְסוֹדִיִּים וְהַהֲוָיָה וְהַהֶפְסֵד הַמָּחֳלָטִים וְהַהֲוָיוֹת הַנּוֹלָדוֹת הַהֹווֹת בָּאַוִּיר, וְהַהֹווֹת בְּמוֹצָאָם, וְהַהֹווֹת עַל כַּדּוּר הָאָרֶץ מִצֶּמַח וָחָי, וַאֲמִתַּת הָאָדָם, וְאֲמִתַּת הִצְטַיְּרוּת הַנֶּפֶשׁ אֶת נַפְשָׁהּ, והִצְטַיְּרוּת הַדְּבָרִים הַמּוּסָרִיִּים מֵהַמִּנְיָנִים, וְהַשִּׁעוּרִים הַמְּלָאכִיִּים, וְהַשִּׁעוּרִים הַכּוֹכָבִיִּים, וְהַשִּׁעוּרִים הַנִּגּוּנִיִּים, וְהַשִּׁעוּרִים הַמַּרְאִיִּים, וְהִצְטַיְּרוּת הַדְּבָרִים הָאֱלֹהִיִּים, וִידִיעַת הַתְחָלוֹת הַמְּצִיאָה בִּסְתָם מִצַּד שֶׁהִיא מֱצִיאָה, וְהַתְּלוּיִים בָּהּ בְּכֹחַ אוֹ בְּפֹעַל, וְהַהַתְחָלָה וְהָעִלָּה וְהָעֶצֶם וְהַמִּקְרֵה וְהַסּוּג וְהַמִּין וְהַהֵפֶךְ וְהַדּוֹמֶה, וְהַהַסְכָּמָה וְהַחִלּוּף וְהָאֲחָדוּת וְהָרִבּוּי, וְקִיּוּם הַתְחָלוֹת הַחָכְמוֹת הָעִיּוּנִיּוֹת מֶהַמּוּסָרִיּוֹת וְהַטִּבְעִיּוֹת מִן הַדִּבְּרִיּוֹת, אֲשֶׁר לֹא יַגִּיעוּ אֲלֵיהֶםאֶלָּא בְזֹאת הַחָכְמָה בְּקִיּוּם הַבּוֹרֵא הָרִאשׁוֹן, וְהַנֶּפֶשׁ הַכְּלָלִית, וְאֵיכוּת הַמִּינִים. וּמַדְרֵגַת הַשֵּׂכֶל מֵהַבּוֹרֵא, וּמַדְרֵגַת הַנֶּפֶשׁ מֵהַשֵּׂכֶל וּמַדְרֵגַת הַטֶּבַע מֵהַנֶּפֶשׁ, וּמַדְרֵגַת הַהִיּוּלִי וְהַצּוּרָה מֵהַטֶּבַע, וּמַדְרֵגַת הַגַּלְגַּלִּים וְהַכּוֹכָבִים וְהַהֲוָיוֹת מֵהַהִיּוּלִי וְהַצּוּרָה, וְלָמָה הֻטְבְּעוּ עַל הַמַּחֲלֹקֶת הַזּאֹת, וְהַקְּדִימָה וְהָאִחוּר, וִידִיעַת הָאֱנוֹשׁוּת וְהָאֱלֹהוּת וְהַטֶּבַע הַכְּלָלִי וְהַהַשְׁגָּחָה הָרִאשׁוֹנָה. וְיֵשׁ שֶׁתְּקַבֵּל זֹאת הַנֶּפֶשׁ הַמְדַבֶּרֶת צוּרָה מִן הַהֶרְגֵֵּשׁ, כַּאֲשֶׁר תֵּרָאֶה עַל עַצְמָהּ מַה שֶּׁיֵשׁ בַּיְצוּרִי הַשּׁוֹמֵר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּיִּצְרִי וְהַמַּחֲשָבִי, וְתִמְצָא הַצּוּרוֹת הָהֵם מִשְׁתַּתֵּף קְצָתָם עִם קְצָתָם בְּתַבְנִיּוֹת וְנִפְרָדִים בְּתַבְנִיּוֹת אֲחֵרוֹת. וּמִן הַתַּבְנִיּוֹת הָהֵם צוּרוֹת עַצְמִיּוֹת וּמִקְרִיּוֹת וְהִיא מְסַלֶּקֶת אוֹתָם וּמְסַדֶּרֶת אוֹתָם וּמְחַדֶּשֶׁת הַסּוּגִים וְהַמִּינִים וְהַהֶבְדֵּלִים וְהַסְּגֻלּוֹת וְהַמִּקְרִים, וְאַחַר תַּרְכִּיבֵם הַרְכָּבָה הֶקֵּשִׁית וְתוֹלִיד מֵהֶם תּוֹעֲלוֹת הַתּוֹלָדוֹת בְּעֵזֶר הַשֵּׂכֶל הַכְּלָלִי הַסּוֹמֵךְ אוֹתָם. וְאִם הִיא נֶעֱזֶרֶת רִאשׁוֹנָה בְּכֹחוֹת הַהֶרְגֵּשִׁיִּים אֵינֶנָּה צְרִיכָה אֲלֵיהֶם בְּצִיּוּר אֵלֶּה הָעִנְיָנִים בְּעַצְמָם וּבְהַרְכָּבַת הַהֶקֵּשִׁים מֵהֶם, לֹא בְעֵת הָאִמּוּת וְלֹא בְעֵת הַצִּיּוּר. וְכַאֲשֶׁר הַכֹּחוֹת הַהֶרְגֵּשִׁיִּים מַשִּׂיגִים יַחַס הַמּוּחָשׁ, כֵּן הַכֹּחוֹת הַשִּׂכְלִיּוֹת מַשִּׂיגִים יַחַס מִן הַמֻּשְׂכָּל בְּהַפְשָׁטַת הַצּוּרָה מֵהַחֹמֶר וְהִתְדַּבֵּק בָּהּ, אֶלָּא שֶׁכֹּחַ הַמַּרְגִּישׁ לֹא יִפְעַל בְּעַצְמוֹ כְּמוֹ שֶׁיִּפְעַל הַמְדַבֵּר, אֲבָל יִצְטָרֵךְ אֶל הַכֹּחַ הַמֵּנִיעַ וְעֵזֶר הָאֶמְצָעִיִּים הַמַּגִּיעִים הַצּוּרוֹת אֵלָיו. אֲבָל הַמַּשְׂכִּיל מַשְׂכִּיל בְּעַצְמוֹ וּמַשְׂכִּיל עַצְמוֹ בְעֵת שֶׁיִרְצֶה, וְעַל כֵּן נֶאֱמַר, כִּי הַכֹּחַ הַמַּרְגִּישׁ מִתְפַּעֵל, וְהַמַּשְׂכִּיל פּוֹעֵל. וְאֵין "הַשֵּׂכֶל בְּפֹעַל" זוּלַת הַצּוּרוֹת הַמֻּשְׂכָּלוֹת הַמֻּפְשָׁטוֹת בְּעֶצֶם הַשֵּׂכֶל בְּכֹחַ, וְלָכֵן נֶאֱמַר שֶׁהַשֵּׂכֶל בְּפֹעַל מַשְׂכִּיל וּמֻשְּׂכָּל יָחַד. וּמִן הַכֹּחוֹת הַמְיֻחָדוֹת לַשֵּׂכֶל שֶׁיְּאַחֵד הָרֹב וְיַרְבֶּה הָאֶחָד בַּהַרְכָּבָה וְהַהַתָּכָה. וְהַשֵּׂכֶל, וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּרְאָה מַעֲשֵׂהוּ בִזְמָן בְּהַרְכָּבַת הַהֶקֵּשׁוֹת בְּעִיּוּן וּבְמַחֲשָׁבָה, הִנֵּה הֲבָנָתוֹ לַתּוֹלָדוֹת אֵינֶנָּה נִתְלֵית בִּזְמָן, אַךְ עֶצֶם הַשֵּׂכֶל מְרוֹמָם מֵהַזְּמָן. וְהַנֶּפֶשׁ הַמְדַבֶּרֶת כְּשֶׁהִיא מַקְבִּילָה אֶל הַחָכְמוֹת נִקְרֵאת פְּעֻלָּתָהּ שֵׂכֶל עִיּוּנִי, וְכַאֲשֶׁר הִיא מַקְבִּילָה לִגְבֹּר הַכֹּחוֹת הַבַּהֲמִיִּים נִקְרֵאת פְּעֻלָּתָה הַנְהָגָה, וְנִקְרֵאת שֵׂכֶל מַעֲשִׂי. וּכְבָר יַצְלִיחַ הַכֹּחַ הַדִּבְּרִי בִקְצָת הָאֲנָשִׁים מֵהִתְדַּבְּקוֹ בַשֵּׂכֶל הַכְּלָלִי – בְּמַה שֶּׁיְּרוֹמְמֵהוּ מַהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּהֲקָּשָׁה וְהָעִיּוּן, וְיָסוּר מֵעָלָיו הַטֹּרַח בַּלִּמּוּד וּבַנְבוּאָה, וְתִקָּרֵא סְגֻלָּתוֹ זֹאת קְדֻשָּׁה, וְתִקָּרֵא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. וּמִמּוֹפְתֵי עַצְמִיּוּת הַנֶּפֶשׁ שֶׁהִיא אֵינֶנָּה גֶּשֶׁם וְלֹא מִקְרֶה, וְשֶׁהִיא צוּרַת הַגֶּשֶׁם, לֹא תִתְחַלֵּק בְּעַצְמוּתָהּ כְּהִתְחַלֵּק הַגֶּשֶׁם, וְלֹא בְּמִקְרֶה כְּהֵחָלֵק הַמִּקְרֶה בְהֵחָלֵק נוֹשְׂאוֹ, כִּי הַמַּרְאֶה וְהָרֵיחַ וְהַטַּעַם וְהַחֲמִימוּת וְהַקְּרִירוּת כְּבָר יִתְחַלְּקוּ בְהֵחָלֵק נוֹשְׂאָם, וְאִם לֹא יִתְחַלְּקוּ בְעַצְמוּתָם, וְהַצּוּרָה הַשִּׂכְלִית אֵינֶנָּה כִּי אִם הַמֻּשְּׂכָּל, וְהַמֻּשְׂכָּל מֵהָאָדָם, דֶּרֶךְ מָשָׁל, לֹא יְקַבֵּל הַחֲלֻקָּה, כִּי לֹא יְצֻיַּר חֲצִי אָדָם וְלֹא חֵלֶק מֵהָאָדָם – אָדָם, כְּמוֹ שֶׁיְּצֻיַּר חֵלֶק מֵהַגֶּשֶׁם – גֶּשֶׁם וְחֵלֶק מֵהַגָּוֶן – גָּוֶן, וְכֵן הַגָּוֶן וְהַגֶּשֶׁם מִצַּד שֶׁהֵם מֻשְׂכָּלִים לֹא יִצְטַיֵּר בָּהֶם חִלּוּק וְלֹא יֵאָמֵר חֲצִי גָוֶן וַחֲצִי גֶשֶׁם מֻשְׂכָּל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר חֲצִי הַגֶּשֶׁם הַהוּא מוּחָשׁ, וַחֲצִי הַגָּוֶן הַנָּשׂוּא עָלָיו הָרָמוּז אֵלָיו, וְלֹא יֵאָמֵר חֲצִי הַנֶּפֶשׁ הַמְדַבֶּרֶת אֲשֶׁר בִּרְאוּבֵן כְּמוֹ שֶׁנֹּאמַר חֲצִי גוּפוֹ, אַחַר שֶׁלֹּא תֻכַּר וְלֹא תֻגְבַּל מִצַּד מֵהַצְּדָדִים וְלֹא יֻרְמַז אֵלֶיהָ. וְכֵוָן שֶׁאֵינֶנָּה גֶּשֶׁם וְלֹא מִקְרֶה עוֹמֵד בַּגֶּשֶׁם חוֹנֶה בוֹ, כְּבַר נִרְאָה מְצִיאוּתָהּ בְּמַה שֶּׁיֵּצֵא מִמֶּנָּה מֵהַפְּעֻלּוֹת, וְלֹא נִשְׁאַר אֶלָּא שֶׁתִּהְיֶה עֶצֶם עוֹמֵד בְּעַצְמוּתוֹ, מְתֹאַר בְּתָאֳרֵי הַמַּלְאָכִים וְהָעֲצָמִים הָאֱלֹהִיִּים וְכֵלֶיהָ הָרִאשׁוֹנִים, הַצּוּרוֹת הָרוּחָנִיּוֹת הַמִּצְטַיְּרוֹת בְּאֶמְצַע הַמֹּחַ מֵהָרוּחַ הַנַּפְשִׁי, בַּכֹּחַ הַיִּצְרִי, תְּשִׁיבֵהוּ מַחֲשָׁבִי, כַּאֲשֶׁר תִּשְׁלֹט בּוֹ וְתַרְכִּיבֵהוּ הַרְכָּבוֹת וְתַבְדִּילֵהוּ הַבְדָּלוֹת מְבִיאִים אוֹתוֹ אֶל הוֹלָדַת חָכְמָה. וּכְבָר הָיָה קֹדֶם זֶה יִצְרִי, כְּשֶׁהָיָה שׁוֹלֵט בּוֹ הַכֹּחַ הָרַעְיוֹנִי הַמַּחֲשָׁבִי שֶׁאֵינוֹ נָכוֹן, כְּמוֹ שֶׁיִּקְרֶה בְתִינוֹקוֹת וּבַבְּהֵמוֹת וּבְמִי שֶׁנִּשְׁתַּנָּה מִזְגּוֹ מֶחֲמַת חֳלִי עַד שֶׁיֵּעָלְמוּ אוֹתָן הַתְּמוּנוֹת מֵהַנֶּפֶשׁ הָאֱנוּשִׁית. בַּעֲבוּר הַהַרְכָּבוֹת וְהַהַפְרָדוֹת, הַמִּצְטָרֵךְ אֲלֵיהֶם לְהַשְׁלָמַת הָעִיּוּן בָּעֵצָה הַמְכֻוֶּנֶת, וְתָבֹא הָעֵצָה חֲסֵרָה וְרַעְיוֹנִית כֻּלָּהּ אוֹ קְצָתָהּ. וּמִן הָרְאָיוֹת עַל הִפָּרֵד הַנֶּפֶשׁ מֵהַגּוּף וְשֶׁאֵינֶנָּה צְרִיכָה אֵלָיו, כִּי הַכֹּחוֹת הַגַּשְׁמִיּוֹת יֶחֶלְשׁוּ בְמֻשְּׂגֵיהֶם הַחֲזָקִים, כָּעַיִן אֵצֶל הַשֶּׁמֶשׁ וְהָאֹזֶן אֵצֶל הַקּוֹל הֶחָזָק בְּהִפָּסֵד כְּלֵיהֶם, וְהַנֶּפֶשׁ הַמְדַבֶּרֶת אֵינָה כָּךְ אֲבָל תִּתְחַזֵּק כָּל אֲשֶׁר תַּשִּׂיג מַדָּע חָזָק מִמֶּנָּה. וּמִזֶּה – כִּי הַזֹּקֶן יַשִּׂיג הַגּוּף וְלֹא יַשִּׂיג הַנֶּפֶשׁ, אֲבָל – תִּתְחַזֵּק אַחַר הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה, וְהַגּוּף בִּירִידָה, וּמִזֶּה שֶׁפְּעֻלּוֹת הַגּוּף בַּעֲלוֹת תַּכְלִית וּפְעֻלּוֹת הַנֶּפֶשׁ בִּלְתִּי בַעֲלוֹת תַּכְלִית, כִּי הַצּוּרוֹת הַהַנְדָּסִיּוֹת וְהַמִסְּפָּרִיּוֹת וְהַמִּשְׁפָּטִיּוֹת בִּלְתִּי בַעֲלוֹת תַּכְלִית. וְהָרְאָיָה עַל מְצִיאוּת עֶצֶם שִׂכְלִי נִבְדָּל מֵהַגְּשָׁמִים, יַעֲמֹד לַנֶּפֶשׁ מַעֲמַד הָאוֹר לָרְאוּת, וְשֶׁהַנֶּפֶשׁ כְּשֶׁנִּבְדְּלָה מֵהַגְּשָׁמִים תִּתְאַחָד בּוֹ, הוּא שֶׁהַנֶּפֶשׁ אֵין מַדָּעֶיהָ הֹוִים לָהּ בַּנִּסָּיוֹן, כִּי מַה שֶּׁיִהְיֶה בַנִּסָּיוֹן אֵין גּוֹזְרִין עָלָיו גְּזָר גָּמוּר, כִּי לֹא יִגְזֹר הָאָדָם גְּזָר גָּמוּר כִּי כָל אָדָם לֹא יָנִיעַ אָזְנָיו, כַּאֲשֶׁר יִגְזֹר כִּי כָל אָדָם מַרְגִּישׁ וְכָל מַרְגִּישׁ חַי וְכָל חַי עֶצֶם וְשֶׁהַכֹּל יוֹתֵר רַב מֵהַחֵלֶק וְזוּלַת זֶה מֵהַמֻּשְׂכָּלוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, כִּי הַאֲמָנָתֵנוּ בְּבֵרוּר הַדֵּעוֹת לֹא תִתְבָּרֵר בְּלִמּוּד, וְאִם לֹא יִהְיֶה כֵן – הָיָה מִשְׁתַּלְשֵׁל הָעִנְיָן אֶל מַה שֶּׁאֵין לוֹ תַכְלִית, וְאִם כֵּן, הוּא מֵאֲצִילוּת אֱלֹהִית תִּדְבַּק בַּנֶּפֶשׁ הַמְדַבֶּרֶת וְהָאֲצִילוּת הַזֹּאת מַה שֶּׁלֹּא בוֹ זֹאת הַצּוּרָה הַכְּלָלִית הַשִּׂכְלִית לֹא יִתָּכֵן שֶׁתְּפַתְּחֵהוּ הַנֶּפֶשׁ הַמְדַבֶּרֶת, וְכָל מַה שֶּׁבּוֹ צוּרָה שִׂכְלִית בְּעַצְמוּתוֹ הִנֵּה הוּא עֶצֶם בִּלְתִּי מִתְגַּשֵּׁם; אִם כֵּן הָאֲצִילוּת הַזֹּאת עֶצֶם שִׂכְלִי בִלְתִּי מִתְגַּשֵּׁם עוֹמֵד בְּעַצְמוּתוֹ. וְצִיּוּר הַנֶּפֶשׁ לַצּוּרָה – שְׁלֵמוּת לָהּ, וְיִהְיֶה לָהּ בָּהּ הַהִתְדַּבְּקוּת בָּעֶצֶם הַזֶּה הַשִּׂכְלִי, אֲבָל תַּעְתִּיקָה מֵהַהִתְדַּבְּקוּת הַהוּא – טִרְדַּת הַגּוּף. הִנֵּה לֹא הִתְאַמֵּת הַהִתְדַּבְּקוּת הַתָּמִים אֶלָּא בְמִאוּס וְגִעוּל כָּל כֹּחוֹת הַגּוּף, כִּי אֵין מוֹנֵעַ לָהּ מֵהַהִתְדַּבְּקוּת בּוֹ – זוּלַת הַגּוּף, וּכְשֶׁתִּפָּרֵד מֵמֶּנּוּ תִשָּׁאֵר פְּנוּיָה, נִצּוֹלֶת מִמַּה שֶּׁהָיָה אֶפְשָׁר לוֹ מִן הַהֶפְסֵד, מִתְדַּבֶּקֶת בָּעֶצֶם הַזֶּה הַנִּכְבָּד הַמְכֻנֶּה בָ"עוֹלָם הָעֶלְיוֹן". וְזוּלַת זֶה מֵהַכֹּחוֹת אֵין מַעֲשֵׂהוּ כִּי אִם בַּגּוּף וְיֹאבַד בְּהִפָּסֵד הַכְּלִי. אֲבָל הַנֶּפֶשׁ הַמְדַבֶּרֶת כְּבָר צִיְּרָה אוֹתָם וְלָקְחָה לִבּוֹתֵיהֶם כְּמוֹ שֶׁקָּדָם.

  • מזוזה בימין ונ"ח בשמאל, נראה בטעמו של דבר עפ"י מאמרם ז"ל שמאל דוחה ימין מקרבת, והנה בהרב ז"ל שענין מזוזה שכותבין פרשיות אלו שיש בהן יחודו ואהבתו ית"ש בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך וקובעין בפתח הבית להעלות את הבית וכל אשר בו רכושו וקנינו להיות בטלין לאהבת השם עכ"ד, והנה אמרו ז"ל דרך ביאתך וכי עקר אינש כרעא דימינא עקר ברישא, ויש להבין הלא בעה"ב עומד בפנים א"כ למה צותה התורה דרך ביאתך ולא דרך יציאתך, ונראה הטעם מאחר שהכוונה להעלות כל מה שבבית לשם השם, והמזוזה היא כסא לשם השם המקרב את כל אשר בבית תחת כנפי חסדו ית"ש והקירוב הוא בימין המקרבת וימין דרך ביאתך רמז לימין השכינה שבפתח הבית כבמדרש שבעה"ב עומד בפנים והשי"ת עומד בחוץ וימינו מקרב, ע"כ מזוזה בימין דרך ביאתו לבית שזה ימין השכינה שבפתח הבית:

  • ...וכנגד משה, שהיה מקבל תורה מן השמים ולמדה לישראל, היה מביא משל מן בית מלא ספרים, כי התורה ציותה לנו לקבוע מזוזה על הבית כדי לקבע בנו תורת השי"ת, וכדכתיב במזוזה "ודברת בם בשבתך בביתך וגו'", והיה סובר כי בית מלא ספרים בודאי פטור מן המזוזה, אחר שמצות המזוזה כדי לקבע בנו תורת השי"ת, והרי הבית כולו מלא ספרים. וכאשר ישיב לו משה, כי בית מלא ספרים פטור מן המזוזה, שכך היה לפי דעת קרח, יאמר אם כן למה לנו אדם מיוחד לקבל התורה על ידו להשלים את ישראל בתורה, שהרי אפשר לנו להגיע אל מדרגת התורה בלא משה שהוא יחיד, כי כולנו קדושים... וגם בזה נפל, שאדרבא בית מלא ספרים חייב במזוזה יחידית, נבדלת מן הבית, שהרי המזוזה חוץ לבית כמו ציצית גם כן חוץ לבגד, כי אין כל הבית מוכן מה שמוכן לו חלק אחד שהוא נבדל מן הבית, ולפיכך בית מלא ספרים חייב במזוזה, כי לא יקבל כל הבית הקדושה כמו המזוזה, שהוא דבר קודש, הוא דבר מקצת הבית. וכן לא יקבל התורה כל ישראל כאחד, רק אחד, הוא משה רבינו ע"ה, אשר הוא נבדל מן ישראל במעלתו...