The Vilna Gaon on Character Refinement

וְדָוִד בְּפַלְגָא דְלֵילְיָא הֲוָה קָאֵי? מֵאוּרְתָּא הֲוָה קָאֵי! דִּכְתִיב: ״קִדַּמְתִּי בַנֶּשֶׁף וָאֲשַׁוֵּעָה״, וּמִמַּאי דְּהַאי ״נֶשֶׁף״ אוּרְתָּא הוּא? — דִּכְתִיב: ״בְּנֶשֶׁף בְּעֶרֶב יוֹם בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵלָה״!

כל עבודת ה' תלוי בתיקון המדות שהם כמו לבוש להמצות וכללי התורה וכל החטאים מושרשים במדות והמדות מושרשים בד' יסודות.

עיקר חיות האדם הוא להתחזק תמיד בשבירת המדות ואם לאו למה לו חיים.

מצד הגוף והנפש האדם הוא גרוע מכל החי,אבל מצד הרוח והנשמה גדול מכולם.

לפתח חטאת רובץ בפתח הבית רובץ החטאת לכן צוה הקב"ה לקבוע מזוזה בשמאל יציאתו מפתח הבית. וכן ארז"ל הלואי שתהא יציאתו כביאתו וכן ארז"ל כיון שיצא התינוק לאויר העולם כו' רמזו על זה הענין:

צדק - מה שעושה טובות וצדקות לבריות, משפט - העושה יסורים וסגופים לשבר תאותו, ומישרים - הוא דרך הממוצע.

חכמה - להבין דרכי היצר, מוסר - דרכים לשבר את היצר, בינה - כל זה יעשה רק בדרך התורה.

חכמה - להבין דרכי היצר, מוסר - דרכים לשבר היצר, בינה - כל זה יעשה רק בדרך התורה.

מה שהאדם מדקדק בלימודו,מועיל לתיקון המדות והמעשים טובים,וכ"ש אם האדם מקדים ללמוד בילדותו,א"כ אין יצר הרע שולט בו אח"כ,וע"ז אמרו )כתובות נ ע"א( חביריו רצין אחריו ואין מגיעין אותו. וצריך לחנכם בילדותם ללמוד לשם שמים,ואל ישגיח על האומרים כי הנער אין צריך לזה ח"ו,אדרבה חנוך לנער על פי דרכו גם כו' )משלי כב ו( ועיקר הכל הוא )עלים לתרופה.(

ובבקשה לכולכם על הנכתב לעיל שתדריך בניך ובנותיך, ועיקר בדברים רכים בדברי מוסר המתיישב על הלב, ובפרט אם נזכה לבוא לארץ-ישראל, כי שם צריך לילך מאד בדרכי ה', ולכן תרגילם. כי הדיבור והמדות צריך הרגל רב. וההרגל על כל דבר, שלטון (שערי תשובה לר"י). "וכל ההתחלות קשות" (מכילתא יתרו). ואחר-כך (נ"א: טוב לו) "ואזל לו אז יתהלל" (משלי כ, יד). כי הרשע יודע בעצמו שרע ומר דרכו, אך שקשה לו לפרוש. וזה כל האדם, לא יניח לו לחפצו "במתג-ורסן עדיו לבלום" (תהלים לב, ט). ועד יום מותו צריך האדם להתייסר, ולא בתעניתים וסיגופים רק ברסן פיו ובתאותו, וזהו התשובה, ולזה כל פרי העולם-הבא, כמו שכתוב (משלי ו, כג): "כי נר מצוה" וגו', אבל "ודרך חיים תוכחות מוסר", וזהו יותר מכל התעניתים וסיגופים בעולם. וכל רגע ורגע שהאדם חוסם פיו זוכה בשבילו לאור הגנוז שאין מלאך ובריה יכולים לשער (מדרש). ואומר הכתוב (תהלים לד, יג - יד): "מי-האיש החפץ חיים, אהב ימים וגו' נצר לשונך מרע, ושפתיך מדבר מרמה", ובזה יכופר לו כל עון וניצול משאול תחתית, כמו שכתוב (משלי כא, כג): "שמר פיו [מאכילה ושתיה יתרה] ולשונו [מדברים בטלים], שמר מצרות נפשו". "מות וחיים ביד-לשון" (משלי יח, כא). אוי למי שממית עצמו בשביל דיבור אחד. "ואין יתרון לבעל הלשון " (קהלת י, יא), ולכל יש רפואה חוץ כו'. והעיקר שלא תדבר בשום אדם בשבחו וכל שכן בגנותו, כי מה-לו לאדם בדבר זרות. "שוחה עמוקה פי זרות, זעום ה' יפל-שם" (משלי כב, יד). אבל העיקר לזכות לעולם-הבא בשמירת פיו, וזהו יותר מכל התורה והמעשים, ואלו נקראים "נשים שאננות" (ישעיה לב, ט), כי הפה קדש קדשים.

I reiterate my request that you guide your sons and daughters with words of kindness and Mussar that will find a place in their heart. This is true especially if we merit to arrive in Eretz Yisrael, because one must be extra cautious to follow Hashem's ways there. Therefore, train them well, since one must work hard on one's speech and character traits, and only through good habits can we control ourselves (Shaarey Teshuvah). All beginnings are hard (Mechilta Yisro). But afterwards, one is worthy of praise (Mishlei 20:14). For the wicked person knows that he is taking the wrong path, but it is hard for him to change. But this is man's main task, not to go after his desires, but (Tehillim 32:9) "to restrain himself with a bit and bridle when he is being groomed." Man must deprive himself until he dies, not by fasting or asceticism, but by controlling his mouth and desires. This is teshuvah. And this is the whole reward of the World-to-Come, as it is written (Mishlei 6:23): "For the commandment is a lamp and the Torah is a light" - but "the way to life is the rebuke that disciplines." And that is worth more than any amount of fasting and self-affliction! For every second that man controls his tongue, he merits some of the "hidden [by Hashem for the righteous] light," something which no angel or [other] creature can imagine (Midrash). And it is stated (Tehillim 34:13,14): "Who is the man who desires life, and loves days that he may see good? Guard your tongue from evil, and your lips from speaking deceitfully." This will atone for any sin and save one from Gehinnom, as we find (Mishlei 21:23): "He who guards his mouth [from too much eating and drinking] and tongue [from idle words] guards himself from trouble." Also (ib. 18:21): "Death and life are in the power of the tongue." Woe to one who gives away his life for one word! Then what advantage is there to one who has a tongue (see Koheles 10:11)? And, "Everything has a cure except, etc." It is most important to refrain from speaking words of praise about anyone. How much more so does this apply to speaking ill of anyone! Why must one speak about others? "The mouth that speaks strangely is a deep pit; he who angers Hashem falls into it" (Mishlei 22:14). But the main way to merit Olam Haba is by guarding one's tongue. That is worth more than all the Torah and good deeds. This is the meaning of (Isaiah 32:9) "tranquil women" (Berachos 17a) because the mouth is the holiest of the holy.

בס"ד. ש"פ וישלח, ח"י כסלו ה'תש"מ [cup]מרגלא[/cup] בפומי' דרבא תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים כו' שנאמר ראשית חכמה יראת הוי' שכל טוב לכל עושיהם, ללומדיהם לא נאמר אלא לעושיהם . ומביא כ"ק מו"ח אדמו"ר במאמרו ד"ה זה שאמר בש"פ וישלח תרפ"ט (נדפס בקונטרס דרושי חתונה תרפ"ט ) פירוש רש"י, דחכמה היא תורה, ותכלית חכמה, עיקרה של תורה, הוא שיהא עמה תשובה ומעשים טובים. ומדייק בהמאמר, דעיקרה של תורה הוא הבנה והשגה, שיבין וישיג מה שלומד [ובפרט בתורה שבע"פ, דכשאינו מבין מה שלומד אין זה נחשב לימוד כלל ], ובמאמר רז"ל