The Fast of Gedaliah: Historical Origins

וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֗יו הֲיָדֹ֤עַ תֵּדַע֙ כִּ֞י בַּעֲלִ֣יס ׀ מֶ֣לֶךְ בְּנֵֽי־עַמּ֗וֹן שָׁלַח֙ אֶת־יִשְׁמָעֵ֣אל בֶּן־נְתַנְיָ֔ה לְהַכֹּתְךָ֖ נָ֑פֶשׁ וְלֹא־הֶאֱמִ֣ין לָהֶ֔ם גְּדַלְיָ֖הוּ בֶּן־אֲחִיקָֽם׃ וְיוֹחָנָ֣ן בֶּן־קָרֵ֡חַ אָמַ֣ר אֶל־גְּדַלְיָהוּ֩ בַסֵּ֨תֶר בַּמִּצְפָּ֜ה לֵאמֹ֗ר אֵ֤לְכָה נָּא֙ וְאַכֶּה֙ אֶת־יִשְׁמָעֵ֣אל בֶּן־נְתַנְיָ֔ה וְאִ֖ישׁ לֹ֣א יֵדָ֑ע לָ֧מָּה יַכֶּ֣כָּה נֶּ֗פֶשׁ וְנָפֹ֙צוּ֙ כׇּל־יְהוּדָה֙ הַנִּקְבָּצִ֣ים אֵלֶ֔יךָ וְאָבְדָ֖ה שְׁאֵרִ֥ית יְהוּדָֽה׃ וַיֹּ֨אמֶר גְּדַלְיָ֤הוּ בֶן־אֲחִיקָם֙ אֶל־יוֹחָנָ֣ן בֶּן־קָרֵ֔חַ אַֽל־[תַּעֲשֵׂ֖ה] (תעש) אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה כִּי־שֶׁ֛קֶר אַתָּ֥ה דֹבֵ֖ר אֶל־יִשְׁמָעֵֽאל׃ {פ}

and said to him, “Do you know that King Baalis of Ammon has sent Ishmael son of Nethaniah to kill you?” But Gedaliah son of Ahikam would not believe them. Johanan son of Kareah also said secretly to Gedaliah at Mizpah, “Let me go and strike down Ishmael son of Nethaniah—and nobody else will know about it; otherwise he will kill you, and all the Judeans who have gathered about you will be dispersed, and the remnant of Judah will perish!” But Gedaliah son of Ahikam answered Johanan son of Kareah, “Do not do such a thing: what you are saying about Ishmael is not true!”

״צוֹם הַחֲמִישִׁי״ — זֶה תִּשְׁעָה בְּאָב, שֶׁבּוֹ נִשְׂרַף בֵּית אֱלֹהֵינוּ. וְאַמַּאי קָרֵי לֵיהּ ״חֲמִישִׁי״ — חֲמִישִׁי לֶחֳדָשִׁים. צוֹם הַשְּׁבִיעִי — זֶה שְׁלֹשָׁה בְּתִשְׁרִי, שֶׁבּוֹ נֶהֱרַג גְּדַלְיָה בֶּן אֲחִיקָם. וּמִי הֲרָגוֹ — יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה הֲרָגוֹ, לְלַמֶּדְךָ שֶׁשְּׁקוּלָה מִיתָתָן שֶׁל צַדִּיקִים כִּשְׂרֵיפַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ. וְאַמַּאי קָרֵי לֵיהּ ״שְׁבִיעִי״ — שְׁבִיעִי לֶחֳדָשִׁים.

“The fast of the fifth,” this is the Ninth of Av, on which the Temple of our Lord was burnt. And why does he call it the fast of the fifth? Because it falls in the fifth of the months. “The fast of the seventh,” this is the third of Tishrei, on which Gedaliah, son of Ahikam, was killed. And who killed him? Ishmael, son of Nethaniah, killed him (see II Kings 25:25; Jeremiah, chapter 41). The Sages established a fast to commemorate Gedaliah’s death to teach you that the death of the righteous is equivalent to the burning of the Temple of our Lord. And why did the prophet call it the fast of the seventh? Because Tishrei is the seventh of the months.

מֵיתִיבִי: אֵיזֶהוּ אִיסָּר הָאָמוּר בְּתוֹרָה? אָמַר: ״הֲרֵינִי שֶׁלֹּא אוֹכַל בָּשָׂר וְשֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה יַיִן כַּיּוֹם שֶׁמֵּת בּוֹ אָבִיו״, ״כַּיּוֹם שֶׁמֵּת בּוֹ רַבּוֹ״, ״כַּיּוֹם שֶׁנֶּהֱרַג בּוֹ גְּדַלְיָה בֶּן אֲחִיקָם״, ״כַּיּוֹם שֶׁרָאִיתִי יְרוּשָׁלַיִם בְּחוּרְבָּנָהּ״, וְאָמַר שְׁמוּאֵל: וְהוּא שֶׁנָּדוּר בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם.

The Gemara raises an objection based upon the following baraita: Which is the vow of prohibition [issar] mentioned in the Torah? It is a case where one said: I hereby declare that I will not eat meat and I will not drink wine today like the day his father died, referring to the father of the individual making the vow, as there is a custom to fast on the anniversary of a parent’s death, or: Like the day his teacher died, as one mourns his primary teacher like a father, or: Like the day Gedaliah, son of Ahikam, was killed (see Jeremiah, chapter 41), i.e., the Fast of Gedaliah, or: Like the day I saw Jerusalem in its state of destruction. And Shmuel said: And this is if he was obligated by a previous vow to abstain from meat and wine on that day that he refers to in his declaration.

רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: יוֹם שֶׁפָּסְקוּ מִלִּכְרוֹת עֵצִים לַמַּעֲרָכָה. דְּתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר: מֵחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וְאֵילָךְ תָּשַׁשׁ כּוֹחָהּ שֶׁל חַמָּה, וְלֹא הָיוּ כּוֹרְתִין עֵצִים לַמַּעֲרָכָה, לְפִי שֶׁאֵינָן יְבֵשִׁין.

וְאֵלּוּ הֵן יוֹם שְׁלִישִׁי בְּתִשְׁרֵי שֶׁבּוֹ נֶהֱרַג גְּדַלְיָה בֵּן אֲחִיקָם וְנִכְבַּת גַּחֶלֶת יִשְׂרָאֵל הַנִּשְׁאָרָה וְסִבֵּב לְהָתָם גָּלוּתָן. וַעֲשִׂירִי בְּטֵבֵת שֶׁבּוֹ סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל נְבוּכַדְנֶאצַּר הָרָשָׁע עַל יְרוּשָׁלַיִם וֶהֱבִיאָהּ בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק. וְי"ז בְּתַמּוּז חֲמִשָּׁה דְּבָרִים אֵרְעוּ בּוֹ. נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת. וּבָטֵל הַתָּמִיד מִבַּיִת רִאשׁוֹן. וְהֻבְקְעָה יְרוּשָׁלַיִם בְּחֻרְבָּן שֵׁנִי. וְשָׂרַף אַפּוֹסְטוֹמוֹס הָרָשָׁע אֶת הַתּוֹרָה. וְהֶעֱמִיד צֶלֶם בַּהֵיכָל:

These days are the following: The Third of Tishrei. This is the day on which Gedaliah ben Achikam was slain and the ember of Israel that remained was extinguished, causing their exile to become complete. The Tenth of Tevet. This is the day Nebuchadnezzar, the wicked, the King of Babylon, camped against Jerusalem and placed the city under siege. The Seventeenth of Tammuz. Five tragedies took place on this day: a) The Tablets were broken; b) In the First Temple, the offering of the daily sacrifices was nullified; c) [The walls of] Jerusalem were breached in [the war leading to] the destruction of the Second Temple; d) Apostmos, the wicked, burned a Torah scroll; and e) He erected an idol in the Temple.

ור"ע היה דורש כה אמר ה' צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיו לבית יהודה לששון ולשמחה צום הרביעי זה י"ז בתמוז שבו הובקעה העיר שנאמר בחדש הרביעי בט' לחדש ויחזק הרעב בעיר וכתיב ותבקע העיר ולמה נקרא רביעי שהוא בחדש הרביעי שמונין לחדשים מניסן צום החמישי זה ט"ב שבו נשרף בית אלהינו שנאמר בחדש החמישי בעשור לחדש וגומר ולמה נקרא שמו חמישי שהוא בחדש החמישי צום השביעי זה ג' בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם ולמה נכתב כאן ללמדך ששקולה מיתת צדיקים כשריפת בית אלהינו ולמה נקרא שביעי שהוא בחודש השביעי צום העשירי זה עשרה בטבת שבו סמך מלך בבל על ירושלים שנאמר ויהי דבר ה' אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי בעשור לחדש לאמר בן אדם כתב לך וגומר ולמה נקרא שמו עשירי שהוא בחדש העשירי והיה ראוי להקדימו בסדר פורענות אלא שכתב בסדר החדשים אע"ג דכתיב בקרא צום הרביעי בט' לחדש הובקעה העיר האידנא מתענין בי"ז בו משום דמתחלה תקנו תענית בט' בו לפי שבט' בו הובקעה העיר בראשונה ובשנייה הובקעה בי"ז וכיון דבשנייה הובקעה בי"ז תקנו להתענות בי"ז בו לפי דחורבן בית שני חמיר לן ומ"מ צום הד' הוא להבקעת העיר ולצרות שהוכפלו בו:

והנה חכמינו ז"ל הניחו צום השביעי ועשירי כאשר היו לפנים ובעבור כי בי"ז בתמוז נהרגו הכהנים בבית השם, וה' דברים קרנו בו קבעוהו בתענית ולא הטריחו על הציבור להתענות בתשיעי, וביום תשעה באב נלכדה ירושלם גם בפעם השנית, גם נשרף בו הבית הראשון קבעוהו ולא הזכיר הכתוב תענית אסתר, וכבר עבר זמן אחשורוש כי אין כתוב במגלה קבועת יום התענית, כי כל ישראל התענו שלשה ימים בניסן, ובדברי הכתוב: דברי הצומות וזעקתם, אין פירושו כאשר חשבו רבים וככה פירושו שקיימו וקבלו על נפשם ימי הפורים לשמוח בהם, אף על פי שלא צוום הנביאים רק הבנים הם חייבים לעשות מה שקבלו אבותם, כאשר קבלו על נפשם דברי הצומות אלה הארבעה הנזכרים, ולא היו מפי נביא.

ובחדש השביעי הוא חדש תשרי בא ישמעאל רוצה לומר מארץ בני עמון ועשרה אנשים אתו אל גדליה ויאכלו שם עמו ועל שלחנו לחם, (ב) ויקומו עליו ויהרגוהו, (ג) וגם הרגו את כל היהודים שהיו עמו וגם את הכשדים אשר נמצאו שמה, ואמנם למה הרג ישמעאל את גדליהו בן אחיקם הוא אצלי לשתי סבות. הא', לפי שישמעאל היה מזרע המלוכה ממשפחת צדקיהו וחשב שמפני זה שיהיה הוא השליט על הארץ המשביר את כל עם הארץ ולא גדליה שלא היה מזרע המלוכה כמוהו, וכבר נרמזה הסבה הזאת מהקנאה והתאוה והכבוד כמו שאמר בכאן ויהי בחדש השביעי בא ישמעאל בן נתניה מזרע המלוכה וגומר כי להיותו כן עשה זה לזה, ולא יאמר עליו שהיה מזרע המלוכה כשזכר ראשונה שבא אל גדליה וזכרו כאן בשע' המעשה להיותו סבתו. והסבה הב', היא שמלך בני עמון להיותו שונא לנבוכד נצר היה רע בעיניו שיהיה גדליה פקיד בארץ יהודה מתחת יד מלך בבל ולכן חשב להרוג את גדליה והכשדיים אשר אתו כדי שילכו ולא יעמדו שמה, ובחר בישמעאל להיותו יהודי שימצא מקום להרגו בערמה בבטחו בו, וכבר גילה הכתוב גם הסבה הזאת באומרו כאן ויכו את גדליהו בן אחיקם בן שפן בחרב וימת אותו אשר הפקיד מלך בבל בארץ כי זאת היתה הסבה במיתתו, והכתוב הזה מורה שישמעאל ועשרת אנשיו קמו על גדליה ויכו אות בחרב אבל לא המיתו אלא ישמעאל לבדו כי הוא הכהו מכת נפש, והנה אומרו אחרי שאמר ויכו אותו בחרב וימת אותו שישמעאל בידיו המיתו. והותרה בזה השאלה השלישית: ויהי ביום השני להמיתו את גדליהו וגומר עד ויהי מקץ עשרת ימים. סיפר הכתוב מרשעת ישמעאל שלא די כל הרעה אשר עשה במיתת גדליהו ועמו אבל גם כיסה הדבר, (ה) וביום השני למיתתו היו באים אנשים משכם משילה ומשמרון מגלחי זקן וקרועי בגדים כדרך האבלים על חרבן ירושלם ושרפת בית קדשנו ותפארתנו ובידם מנחה ולבונה להביא בית ה', לא שחשבו שהיה הבית במעמדה כי אי אפשר שבשני חדשים שעברו מתשעה באב עד החדש הז' הוא תשרי שבו נהרג גדליה לא נודע בשכם ושמרון חרבן ירושלם, אבל הם שמעו כי הפקיד מלך בבל את גדליהו בן אחיקם ושהיו נקבצים שמה חיילים מהיהודים ושיעלו עולה ומנחה בבית ה' ההרוס ולזה היו באים קרועי בגדים על חרבן ירושלם ושרפת הבית הקדוש וגלות יהודה מעל אדמתם ומנחה ולבונה בידם להביא בית ה' ההרוס, (ו) וישמעאל ברעתו יצא לקראתם והראה עצמו בוכה באבדן מולדתו, (ז) ויקחם וישחטם אל תוך הבור כי עדיין לא רותח חרבו לשפוך דם בני יהודה יותר ממה שעשה רב הטבחים. ואומרו אשר הכה ביד גדליהו פירשו המפרשים בסבת גדליהו, ויותר נכון לפרש ביד גדליהו מלשון הנה יד ה' הויה (שמות ט, ג) רוצה לומר במכת גדליהו, ויש מפרשים ביד גדליהו במקום גדליהו שהיה במצפה וכן ויד תהיה לך (דברים כג, יג), איש על ידו - פירושם מקום. וחכמים ז"ל (נדה סא, א) אמרו וכי גדליהו הרגם והלא ישמעאל הרגם אלא כיון שהיה לו לחוש על עצת יוחנן בן קרח ולא חשש מעלה עליו הכתוב כאילו הרגם, (י) וזכר הכתוב שלא די זה אלא שגם הנשארים שלא הרג מהעם ובנות המלך שהיו במצפה נהג אותם בשביה לארץ בני עמון, ומזה תראה שאין רשע כרשעת בני ישראל כי הנה נבוזראדן לא הגלה את דלת העם אבל השאירם עם גדליהו ולא הגלה את בנות המלך אבל לכבודן השאיר אותן ביד גדליהו, וישמעאל שהיה מזרע המלוכה וקרוב אליהן מלבד מה שהרג את אנשי המלחמה שהיו עם גדליהו הנה שאר ההמון ודלת העם והנשים והטף ובנות המלך שנשארו עם גדליהו לא ידענו אם היו בנות יהויקים או בנות צדקיהו את כולן השבה ישמעאל וילך לו לעבור את בני עמון (יא) וסיפר הכתוב שיוחנן בן קרח וכל שרי החיילים לא היו במצפה כשישמעאל הרג את גדליהו בן אחיקם, ואולי שאם היו שמה לא היה ישמעאל מכה אותו כי ירא מהם אבל כאשר ראה שהיה גדליה יחידי מהשרים עשה כרצונו, ויורה ע"ז שכאשר שמע כ"ז יוחנן וכל השרים (יב) באו להלחם עם ישמעאל וימצאוהו אל מים רבים אשר בגבעון ר"ל על ברכת המים הרבים שבדרך ההוא, (טו) ויברח ישמעאל עם שמנה אנשים מפניהם, (יז) והשבויים כלם שבו וילכו לחסות תחת כנפי יוחנן בן קרח והשרים אשר אתו בגרות כמהם והוא מקום שהיה דר שם כמהם בן ברזלי הגלעדי שהוא היה אצל בית לחם, ועשו זה כדי ללכת לבוא מצרים, (יח) כי יראו מפני הכשדים בעבור מה שעשה ישמעאל שהכה את גדליהו אשר הפקיד מלך בבל בארץ ואולי יחשבו הכשדיים שלהיות היהודים הורגים אותם ושהרגו גם כן את הכשדים שהיו שמה שהיו כל היהודים במרד ההוא ולכן יבאו הכשדיים להרגם ומפני זה רצו ללכת מצרים:

להתענות ד' תעניתים. ובו ב סעיפים: חייבים להתענו' בתשעה באב ובשבעה עשר בתמוז ובג' בתשרי ובעשרה בטבת מפני דברים הרעים שאירעו בהם:

We are required to fast on the 9th of Av, [and] on the 17th of Tammuz, and on the 3rd of Tishrei, and on the 10th of Teves because of the bad occurrences that occurred on those [days].

ימים שמתענים בהם. ובו ג סעיפים: אלו הימים שאירעו בהם צרו' לאבותינו וראוי להתענו' בהם ואע"פ שמקצתם בראש חודש יש מי שאומר שיתענו בו (וטוב שלא להשלים בראש חודש):

1. The Days on Which We Fast, 3 Seifim:These are the days when troubles occurred for our forefathers, and ‎‎ ‎‎it is worthy to fast on them. And even though some fall at the beginning of the month, there are those who say that we fast on them (and it is good not to complete a fast at the beginning of a month)‎‎.

(ב) מפני דברים הרעים וכו' - כי בי"ז בתמוז ארעו בו ה' צרות בו נשתברו הלוחות כשירד משה מן ההר כמפורש בתורה ובוטל התמיד עוד מלהקריב בבית הראשון והובקעה העיר בחורבן בית שני ושרף אפוסטמוס הרשע את התורה והועמד צלם בהיכל. ובט"ב היה בו חורבן הגדול שנחרב בו הבית הראשון וגם השני ובזה היום נגזר על אבותינו שבמדבר שלא יכנסו לארץ ובזה היום נלכדה עיר גדולה וביתר שמה והיו בה אלפים ורבבות מישראל ונפלו כולם ביד העכו"מ ונהרגו כולם והיתה צרה גדולה כמו חורבן ביהמ"ק ובו ביום המוכן לפורענות חרש טורנוסרופוס הרשע את ההיכל ואת סביביו לקיים מה שנאמר ציון שדה תחרש. ויום ג' בתשרי בו נהרג גדליה בן אחיקם שמינוהו לראש לאחר החורבן על הפליטה הנשארה ונכבה גחלת ישראל הנשארה כי ע"י שנהרג גלו כולם ונהרגו מהם לאלפים. ועשרה בטבת שבו סמך מלך בבל נבוכדנצר הרשע על ירושלים והביאה במצור ובמצוק ומזה נמשך החורבן:

On account of the terrible things, etc. Because on 17 Tammuz five misfortunes occurred. On it, the tablets were broken as Moses descended from the mountain, as is explained in the Torah [Ex. 32:19]; the daily offering was cancelled and was no longer sacrificed in the First Temple; [the walls of] the city [of Jerusalem] were breached [in advance] of the destruction of the Second Temple; the evil Apostomos burnt the Torah; and an idol was placed in the Holy Temple. On on 9 Av, the great destruction occurred. The First Temple was destroyed on [that day], as was the Second; and on that very day it was decreed that our ancestors that were in the desert would not enter the land; and on that very day, [Romans] conquered a great town, called Beytar [during the Bar Kokhba revolt], which was home to thousands of Jews, all of whom fell into the hands of the idolaters and all of whom perished, which was a calamity as great as the destruction of the Temple; and on this very day, destined for calamity, the evil Turnusrufus plowed the Temple and its environs, thus fulfilling what was said: "Zion will be plowed as a field" (Jer. 26:18). And on the day of 3 Tishrei, Gedalia son of Ahikam was murdered. He had been appointed to lead the remaining survivors after the [first] destruction [and his death led to] the extinguishing of the remaining embers of Israel, because [in the wake of it] all were exiled and thousands were killed. And on 10 Tevet, the evil king of Babylon, Nebuchadnezzar assaulted Jerusalem and laid it under the siege and distress that led to the destruction.

ומ"ש ומ"מ צום הרביעי הוא להבקעת העיר וכו' היינו לומר דאע"ג דצום הד' דקאמר קרא אינו אלא על ט' בתמוז שפיר מצינן למקרי לי"ז בתמוז צום הד' להיות לו כל דין שהיה לט' בתמוז מקודם וזה לסיבת הבקעת העיר שנבקעה בו וצרות שהוכפלו בו הלכך אע"פ שצום הד' הכתוב במקרא אינו אלא על ט' בתמוז לדידן יש לי"ז בתמוז כל דין שהיה לט' בתמוז לדידהו כתב רבינו ירוחם ג' בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם אמרו כי בר"ה נהרג ונדחה תעניתו ליום חול:.

בשלושה בתשרי נהרג גדליה בן אחיקם. אחר חורבן בית המקדש הראשון והגליית רוב העם לבבל, מינה מלך בבל את גדליה בן אחיקם למושל על היהודים שנותרו ביהודה. בשארית הפליטה שביהודה נתלו תקוות גדולות, שעל ידי התבססותם בארץ, יוכלו יחד עם השבים מבבל אחר שבעים שנה להקים מחדש את בית המקדש ולקומם את מלכות ישראל. ואכן לזמן מה היה נראה כי דלת העם שנשארו בארץ מתאוששים מהחורבן ומעבדים את שדותיהם וכרמיהם. אולם מלך בני עמון שרצה להשבית את שארית ישראל, שלח את ישמעאל בן נתניה לרצוח את גדליה בן אחיקם. לישמעאל בן נתניה היתה גם סיבה אישית לבצע את זממו, הוא היה ממשפחת מלכי יהודה, וחשב בליבו כי לו עצמו מגיעה הזכות לשלוט ביהודה במקום גדליה בן אחיקם. כמה משרי החיילים שהיו עם גדליה בן אחיקם הזהירוהו מפני ישמעאל, ואף הציעו להרוג אותו בטרם יבצע את זממו. אולם גדליה בן אחיקם לא האמין להם והאשימם כמי שטופלים שקר על ישמעאל. "וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בָּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה בֶן אֱלִישָׁמָע מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה, וְרַבֵּי הַמֶּלֶךְ וַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים אִתּוֹ אֶל גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם הַמִּצְפָּתָה, וַיֹּאכְלוּ שָׁם לֶחֶם יַחְדָּו בַּמִּצְפָּה. וַיָּקָם יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה וַעֲשֶׂרֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ אִתּוֹ, וַיַּכּוּ אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן בַּחֶרֶב וַיָּמֶת אֹתוֹ… וְאֵת כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר הָיוּ אִתּוֹ… וְאֶת הַכַּשְׂדִּים אֲשֶׁר נִמְצְאוּ שָׁם" (ירמיהו מא, א-ג). ובזה נתבטלה הגחלת האחרונה של שלטון ישראל בארץ, ונתמלאה סאת הגלות. ועל כך תקנו הנביאים צום. עוד אמרו חכמים שניתן ללמוד מתקנת צום גדליה ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלוהינו (ר"ה יח, ב).

On the third of Tishrei, Gedalia b. Aḥikam was killed. After the First Temple was destroyed and most of the Jewish people were exiled to Babylonia, the king of Babylonia appointed Gedalia b. Aḥikam to govern the Jews who remained in Judea. The Jewish people as a whole hoped that this surviving remnant, by reestablishing themselves in Eretz Yisrael, could rebuild the Temple and reestablish Jewish sovereignty, together with those who would eventually return from Babylonia after seventy years of exile. Indeed, for some time it seemed that the meager population that remained in the land was recovering from the Temple’s destruction and beginning to cultivate fields and vineyards. However, the king of Ammon, who wanted to eradicate the remnant of Israel, sent Yishmael b. Netania to murder Gedalia. Yishmael had an additional, personal reason to carry out the scheme: He was a member of Judea’s royal family, and he thought that he should govern Judea instead of Gedalia. Several military officers warned Gedalia about Yishmael and even recommended killing him before he could carry out his plan. But Gedalia did not believe them, accusing them of maligning Yishmael. In the seventh month, Yishmael ben Netania ben Elishama, who was of royal descent and had been one of the king’s officers, came with ten men to Gedalia ben Aḥikam at Mitzpa; and they ate together there at Mitzpa. Then Yishmael ben Netania and the ten men who were with him arose and struck down Gedalia ben Aḥikam ben Shafan with the sword and killed him…along with all the Judeans who were with him…and the Chaldeans who were there. (Yirmiyahu 41:1-3) This extinguished the last ember of Jewish sovereignty in Eretz Yisrael and realized the full measure of exile. This is why the prophets instituted a fast day. The Sages also state that the institution of Tzom Gedalia demonstrates that the death of a righteous individual is tantamount to the destruction of the House of God (RH 18b).

במשך ההיסטוריה הארוכה שלנו היו מלחמות רבות, ופעמים רבות נהרגו בהן יותר לוחמים מאשר בכל מלחמות צה"ל יחד, ומעולם לא מצינו שתקנו חכמים יום זיכרון לנופלים. אם ניצחו – חגגו, ואם הפסידו – התאבלו אבל יחיד. רק על חורבן בית המקדש, שהוא חורבן האומה מבחינה רוחנית ולאומית, תקנו צומות. ואכן החורבן הוא שורש כל הצרות, הגזירות והרציחות שעברו על עמנו במשך הגלות. גם צום גדליה לא נתקן מפני שגדליה היה גדול הצדיקים, עד שרק עליו צריכים כל ישראל להתאבל, אלא מפני שבהריגתו כבה נר ישראל של שארית הפליטה שנותרה בארץ אחר חורבן הבית הראשון.

We have fought many wars throughout our long history, often losing more soldiers in one war than the IDF has lost in all of its battles combined. Nevertheless, the Sages never instituted a memorial day for those killed in battle. When we were victorious, we celebrated, and when we lost, we mourned individually. The only tragedy for which the Sages instituted public mourning, in the form of fast days, is the destruction of the Temple, which was a spiritual and national destruction. Indeed, the destruction of the Temple is the source of all the troubles, evil decrees, and bloodshed that our nation has suffered throughout the long exile. Even the Fast of Gedalia was instituted in commemoration of the Temple’s destruction, not because Gedalia’s righteousness warranted that all of Israel mourn his death each year. Rather, his assassination extinguished the last flicker of hope for the Jews who remained in Eretz Yisrael after the destruction of the First Temple.

צום גדליה – חל בשלשה בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם (ירמיה פרק מ"א פסוק א'). ומדוע אנו צמים ביום מותו של גדליה בן אחיקם? כיון שלאחר שחרב בית המקדש הראשון מינה נבוכדנצר את גדליה לראש לעם ישראל בארץ ישראל, ומתוך מחלוקת ושנאת חינם נהרג על ידי ישמעאל בן נתניה, ומתוך שנהרג גדליה גלו אותם שנשארו בארץ, ונהרגו מהם אלפים, ובטל הסיכוי באותו הזמן לחזור ולבנות את בית המקדש מחדש. "שבו נהרג גדליה בן אחיקם ונכבה גחלת ישראל הנשארת וסיבב להתם גלותן", דבר נוסף אמרו חז"ל:

ביום ג' תשרי צמים צום גדליה, והכל חייבים בצום זה. וגם בעלי ברית וחתן מתענים ביום זה, אא"כ הצום דחוי לד' תשרי. ומי שיתענה בצום גדליה ועקב כך לא יוכל להתענות ביוהכ"פ, לא יתענה בצום גדליה. [ילקו"י השכמת הבוקר מהדורת תשס"ד עמוד קצו] . וכל הפטורים משאר תעניות צבור פטורים מתענית זו. ואם חל ראש השנה בימים חמישי שישי, צמים ביום ד' תשרי. ומנהגינו פשוט בארץ ישראל להתפלל שחרית עם טלית ותפילין כמו בכל יום. [ורק בתשעה באב יש שנהגו להניחן במנחה] . [ילקו"י על תפילין מהדורת תשס"ד עמ' תפה]