Chassidic Perspectives on Tisha b'Av

כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה ק֣וֹל בְּרָמָ֤ה נִשְׁמָע֙ נְהִי֙ בְּכִ֣י תַמְרוּרִ֔ים רָחֵ֖ל מְבַכָּ֣ה עַל־בָּנֶ֑יהָ מֵאֲנָ֛ה לְהִנָּחֵ֥ם עַל־בָּנֶ֖יהָ כִּ֥י אֵינֶֽנּוּ׃ {ס} כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה מִנְעִ֤י קוֹלֵךְ֙ מִבֶּ֔כִי וְעֵינַ֖יִךְ מִדִּמְעָ֑ה כִּי֩ יֵ֨שׁ שָׂכָ֤ר לִפְעֻלָּתֵךְ֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וְשָׁ֖בוּ מֵאֶ֥רֶץ אוֹיֵֽב׃

Thus said GOD: A cry is heard in Ramah— Wailing, bitter weeping— Rachel weeping for her children. She refuses to be comforted For her children, who are gone. Thus said GOD: Restrain your voice from weeping, Your eyes from shedding tears; For there is a reward for your labor —declares GOD: They shall return from the enemy’s land.

לְעוֹלָם קָסָבַר שָׁלֹשׁ מִשְׁמָרוֹת הָוֵי הַלַּיְלָה, וְהָא קָמַשְׁמַע לָן: דְּאִיכָּא מִשְׁמָרוֹת בָּרָקִיעַ וְאִיכָּא מִשְׁמָרוֹת בְּאַרְעָא. דְּתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: שָׁלֹשׁ מִשְׁמָרוֹת הָוֵי הַלַּיְלָה, וְעַל כָּל מִשְׁמָר וּמִשְׁמָר יוֹשֵׁב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְשׁוֹאֵג כָּאֲרִי, שֶׁנֶּאֱמַר: ״ה׳ מִמָּרוֹם יִשְׁאָג, וּמִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ יִתֵּן קוֹלוֹ שָׁאֹג יִשְׁאַג עַל נָוֵהוּ״. אָמַר רַב יִצְחָק בַּר שְׁמוּאֵל מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: שָׁלֹשׁ מִשְׁמָרוֹת הָוֵי הַלַּיְלָה, וְעַל כָּל מִשְׁמָר וּמִשְׁמָר יוֹשֵׁב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְשׁוֹאֵג כַּאֲרִי, וְאוֹמֵר: ״אוֹי שֶׁהֶחֱרַבְתִּי אֶת בֵּיתִי וְשָׂרַפְתִּי אֶת הֵיכָלִי וְהִגְלֵיתִי אֶת בָּנַי לְבֵין אוּמּוֹת הָעוֹלָם״.

The Gemara responds: Actually, Rabbi Eliezer holds that the night consists of three watches, and he employs this particular language of watches in order to teach us: There are watches in heaven and there are watches on earth; just as our night is divided into watches, so too is the night in the upper worlds. As it was taught in a baraita: Rabbi Eliezer says: The night consists of three watches, and over each and every watch, the Holy One, Blessed be He, sits and roars like a lion in pain over the destruction of the Temple. This imagery is derived from a reference in the Bible, as it is stated: “The Lord roars [yishag] from on high, from His holy dwelling He makes His voice heard. He roars mightily [shaog yishag] over His dwelling place, He cries out like those who tread grapes, against all the inhabitants of the earth” (Jeremiah 25:30). The three instances of the root shin-alef-gimmel in this verse correspond to the three watches of the night. Rav Yitzḥak bar Shmuel said in the name of Rav: The night consists of three watches, and over each and every watch the Holy One, Blessed be He sits and roars like a lion, because the Temple service was connected to the changing of these watches (Tosefot HaRosh), and says: “Woe to Me, that due to their sins I destroyed My house, burned My Temple and exiled them among the nations of the world.”

״בָּכֹה תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה״ – שְׁתֵּי בְּכִיּוֹת הַלָּלוּ לָמָּה? אָמַר רַבָּה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֶחָד עַל מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן וְאֶחָד עַל מִקְדָּשׁ שֵׁנִי. ״בַּלַּיְלָה״ – עַל עִסְקֵי לַיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַתִּשָּׂא כׇּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא״. אָמַר רַבָּה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אוֹתוֹ הַיּוֹם לֵיל תִּשְׁעָה בְּאָב הָיָה. אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: אַתֶּם בְּכִיתֶם בְּכִיָּה שֶׁל חִנָּם, וַאֲנִי אֶקְבַּע לָכֶם בְּכִיָּה לְדוֹרוֹת.

§ The Gemara returns to its interpretation of verses in Lamentations: “She cries [bakho tivke] at night” (Lamentations 1:2). These two cries, indicated by the use of a compound verb, why are they written? Rabba says that Rabbi Yoḥanan says: One is a cry over the destruction of the First Temple, and one is a cry over the destruction of the Second Temple, which was destined to be destroyed. The term “at night” indicates that the crying is over matters of night, as it is stated with regard to the response of the Jewish people to the report of the spies after their return from the land of Canaan: “And all the congregation lifted up their voice, and the people cried that night” (Numbers 14:1). Rabba says that Rabbi Yoḥanan says: That day that they heard the spies’ report was the evening of the Ninth of Av. The Holy One, Blessed be He, said to the Jewish people: You cried an unwarranted cry, and so I will establish for you a reason to cry for generations.

שָׂרָתִי בַּמְדִינוֹת. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לְפִי שֶׁעָבְרוּ יִשְׂרָאֵל עַל תְּנַאי שֶׁקִּבְּלוּ מִסִּינַי, לְפִיכָךְ הָיְתָה לָמַס, הוּא סִינַי הוּא לָמַס, חוּשְׁבְּנֵיהּ דְּדֵין כְּחוּשְׁבְּנֵיהּ דְּדֵין. אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר נַחְמָן לְפִי שֶׁעָבְדוּ יִשְׂרָאֵל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים לְפִיכָךְ הָיְתָה לָמַס, הִיא לָמַס הִיא סֶמֶל, אָתוֹי דְדֵין הִינוּן אָתוֹי דְדֵין. רַבִּי בְּרֶכְיָה אָמַר הֲפָכָהּ לָמַס סֶמֶל. וְרַבָּנָן אָמְרֵי לָמַס, לְמַסָּא דְלִבָּא. אָמַר רַב עוּקְבָא בְּלֵיל תִּשְׁעָה בְּאָב נִכְנַס אַבְרָהָם אָבִינוּ לְבֵית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, אֲחָזוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיָדוֹ וַהֲוָה מְטַיֵל בּוֹ אֲרֻכּוֹת וּקְצָרוֹת. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (ירמיה יא, טו): מֶה לִידִידִי בְּבֵיתִי, אָמַר לוֹ רִבּוֹנִי בָּנַי הֵיכָן הֵם, אָמַר לוֹ חָטְאוּ וְהִגְלֵיתִים לְבֵין הָאֻמּוֹת. אָמַר לוֹ לֹא הָיוּ בָּהֶן צַדִּיקִים. אָמַר לוֹ (ירמיה יא, טו): עֲשׂוֹתָהּ הַמְזִמָּתָהּ. אָמַר לוֹ הָיָה לְךָ לְהִסְתַּכֵּל בַּטּוֹבִים שֶׁבָּהֶם. אָמַר לוֹ סוּגֵיהוֹן בִּישִׁין, דִּכְתִיב: עֲשׂוֹתָהּ הַמְזִמָּתָהּ הָרַבִּים. אָמַר לוֹ הָיָה לְךָ לְהַבִּיט לִבְרִית מִילָה שֶׁבִּבְשָׂרָם. אָמַר לוֹ חַיֶּיךָ כָּפְרוּ בָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יא, טו): וּבְשַׂר קֹדֶשׁ יַעַבְרוּ מֵעָלָיִךְ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהָיוּ שְׂמֵחִין בְּמַפַּלְתָּם אֵלּוּ עַל אֵלּוּ, דִּכְתִיב (ירמיה יא, טו): כִּי רָעָתֵכִי אָז תַּעֲלֹזִי, וּכְתִיב (משלי יז, ה): שָׂמֵחַ לְאֵיד לֹא יִנָּקֶה. וּמִפְּנֵי מָה נֶאֱמַר מְגִלַּת קִינוֹת אַלְפָא בֵּיתָא, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לְפִי שֶׁכָּתוּב (דניאל ט, יא): וְכָל יִשְׂרָאֵל עָבְרוּ אֶת תּוֹרָתֶךָ וגו' שֶׁהִיא כְּתוּבָה מֵאָלֶ"ף וְעַד תי"ו, לְפִיכָךְ נִכְתְּבָה הַמְגִלָּה הַזֹּאת אַלְפָא בֵּיתִין זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ. אֵין לָהּ מְנַחֵם, אָמַר רַבִּי לֵוִי כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר אֵין הֲוָה לָהּ. (בראשית יא, ל): וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד, וַהֲוָה לָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כא, א): וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה. וְדִכְוָתֵיהּ (שמואל א א, ב): וּלְחַנָּה אֵין יְלָדִים, וַהֲוָה לָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ב, כא): כִּי פָקַד ה' אֶת חַנָּה. וְדִכְוָתֵיהּ (ירמיה ל, יז): צִיּוֹן הִיא דֹּרֵשׁ אֵין לָהּ, וַהֲוָה לָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נט, כ): וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל, אַף כֵּן אַתְּ אוֹמֵר: אֵין לָהּ מְנַחֵם, וַהֲוָה לָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נא, יב): אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם.

“A princess among the nations,” Rabbi Yoḥanan said: Because Israel violated the terms that they accepted at Sinai, therefore, “she has become a vassal [lamas].” Sinai is lamas, the numerical value of this equals the numerical value of that. Rabbi Yishmael bar Naḥman said: Because Israel engaged in idol worship, therefore, “she has become a vassal [lamas].” Lamas is figure [semel]. The letters of this are the letters of that. The Rabbis say: Lamas, the melting [lemassa] of the heart. Rav Ukeva said: On the eve of the ninth of Av, Abraham entered the chamber of the Holy of Holies. The Holy One blessed be He grasped his hand and was strolling with him long and short. The Holy One blessed be He said to him: “What has My beloved to do in My Temple?” (Jeremiah 11:15). He said to Him: ‘Master of the universe, my children, where are they?’ He said to him: ‘They sinned and I exiled them among the nations.’ He said to Him: ‘Were there no righteous among them?’ He said to him: “She has performed her evil schemes” (Jeremiah 11:15). He said to Him: ‘You should have looked at the good ones among them.’ He said to him: ‘Most of them were wicked, as it is written: “She has performed her evil schemes with multitudes” (Jeremiah 11:15).’ He said to Him: ‘You should have looked to the circumcision in their flesh.’ He said to him: ‘As you live, they repudiated it, as it is stated: “The sacred flesh is passed from you” (Jeremiah 11:15). Moreover, these rejoiced at the downfall of those, as it is written: “When you beheld evil, then you rejoice” (Jeremiah 11:15), and it is written: “One who rejoices at calamity will not be absolved” (Proverbs 17:5).’ Why was the scroll of Lamentations stated as an alphabetical acrostic? Rabbi Yehuda, Rabbi Neḥemya, and the Rabbis, Rabbi Yehuda says: Because it is written: “All Israel have violated Your Torah” (Daniel 9:11), which is written [with letters] from alef through tav; therefore, the scroll was written alphabetically, one corresponding to the other. “She has no comforter.” Rabbi Levi said: Any place that it is stated: “Has no [ein],” [ultimately] she will have. “Sarai was barren, she had no [ein] child” (Genesis 11:30), but [ultimately] she had, as it is stated: “The Lord remembered Sarah” (Genesis 21:1). Similarly, “Hannah had no [ein] children” (I Samuel 1:2), and [ultimately] she had, as it is stated: “For the Lord remembered Hannah” (I Samuel 2:21). Similarly, “She is Zion, she has no one [ein] seeking her” (Jeremiah 30:17), and [ultimately] she will have, as it is stated: “A redeemer will come to Zion” (Isaiah 59:20). So, too, it says: “She has no [ein] comforter,” and [ultimately] she will have, as it is stated: “I, it is I, who am your Comforter” (Isaiah 51:12).

אֲבָל אָמַר "וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו" (דברים כח טו), אָמַר כִּי מִפְּנֵי שֶׁיַּעַבְרוּ עַל קְצָת מִצְוֹתָיו שֶׁלֹּא יִשְׁמְרוּ וְיַעֲשׂוּ אֶת כֻּלָּן - יֵעָנְשׁוּ, שֶׁכָּךְ הָיָה בְּבַיִת שֵׁנִי, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (יומא ט) שֶׁבַּיִת רִאשׁוֹן מִפְּנֵי מָה חָרַב, מִפְּנֵי עֲבוֹדָה זָרָה וְגִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים; בַּיִת שֵׁנִי שֶׁאָנוּ בְּקִיאִים בָּהֶם שֶׁהָיוּ עוֹסְקִין בַּתּוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים, מִפְּנֵי מָה חָרַב, מִפְּנֵי שִׂנְאַת חִנָּם שֶׁהָיְתָה בֵּינֵיהֶם.

מה דביני ביני, בין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב, כי פארן היינו מעשה מרגלים אשר בו בכו בכיה של חנם והוקבע בכיה לדורות בליל תשעה באב, ותופל היינו העגל אשר עשו... וזה היה בשבעה עשר בתמוז ובו ביום נשתברו הלוחות... ובין שני גבולים אלו ישראל רובץ בין המשפתים, וזהו לשון 'בין' 'ובין' הנאמר כאן, וכמו שנאמר 'כל רודפיה השיגוה בין המצרים', כי בין חטא העגל ובין חטא המרגלים כרע רבץ.

(א) לא יאכל וכו' - כדי להרבות אבל ולזכור חורבן הבית ויצטער עליו: (ד) ממעט - היינו בסעודה מפסקת שאם רגיל לשתות בסעודה ד' כוסות ישתה ג' כוסות. ואין לשתות שכר ואם הוא אדם חלש שרי: (יד) שהם מאכלי אבלים - ולא יאכלו תבשיל אחר ודלא כהמון עם שמתחלה אוכלין מין מבושל ואח"ז יושבין לארץ ואוכלין ביצים דאסור וכ"ש דאסור להפסיק ביניהם בברכת המזון דגורם ברכה שא"צ ובס"ט יבואר איך להתנהג בזה:

והנה ת' באב יום מיוחד לפורעניות כמ"ש בזוה"ק וישלח ששס"ה ימים נגד שס"ה ל"ת ובכל יום שליט מלאך מיוחד. ובט"ב שולט שרו של עשו הוא שטן הוא מה"מ ואומר כי האוכל בט"ב כאלו אכל גיד הנשה ע"ש. דרמ"ח מ"ע הם אורות הנמשכים אל האדם ושס"ה ל"ת נגד הגידין להסיר המסך המבדיל שלא לעכב המשכות החיות מרמ"ח לכל הגוף. וזה הגיד קשה לנקות הפסולת ממנו ע"כ לא יאכלו בנ"י גיד הנשה שהמשכה נעשה ע"י מלאכים וזה המלאך מעכב.

(איכה ג, י) הכלל, זה שהשם יתברך החריב את בית תפארתו ואנחנו ישראל בגלות הכל הוא בודאי טובה לישראל, כי בודאי ירחם ה' עלינו יותר ויותר ויבנה בית מקדשנו ביתר שאת ויתר עז. ונמצא מה שנראה עכשיו הגלות לא טוב אבל באמת להקדוש ברוך הוא נגלה כל הנסתרים שהכל הוא טובה לישראל. אריה במסתרים, אריה, רומז על מדת החסד, כי הוא צד ימין המרכבה מורה על חסד זהו במסתרים, שנסתר, היינו הכוונת של הצרה הגלות והחרבן בית המקדש הוא רק חסד על ישראל כנ"ל:

במדרש מנורה של חוליות כו'. וברש"י ממד' תנחומא עון עקבי יסובני כו' בשמרם עקב רב. מה רב טובך כו' במצוה קלה שאדם דש כו'. כי השי"ת ברא כן העולם להיות מתחברין הנבראים ע"י האדם עד שיהי' הכל מקורב להשי"ת כמ"ש ולכבודי בראתיו כו'. פי' תשמעון שיהי' מורגש ונשמע ההארה שיש בכל דבר כי בכל דבר יש הארה מהשי"ת והיא נקודה הפנימיות. וצריכין בנ"י לראות שיהיו כל מעשיהם בדביקות החיות מנקודה הנ"ל. ועי"ז ממשיכין הארה ושמיעת דבר ה' מתוך כל דבר. וזה מצות קלות לדבק גם דברים הרגילין ע"י שעושין הכל רק לרצונו. כי בכל דבר יש מצוה לה' הן או לאו. ועקב היא מדרגה תחתונה וזה עקב רב שמה שנתרחק יותר נסתר הנקודה מרב טובך כו'. וזה תכלית רצונו ית' להיות כל הנבראים מחוברין זה בזה עד שגם הסוף ומדרגה התחתונה תהי' נמשכת אחר הראשית וההתחלה כנ"ל. ולזאת הוי זהיר במצוה קלה כו' כי זה כמנורה של חוליות כו' שנקרא בונה מה שמקרב דבר לדבר שיהי' נגמר הכלי. וכן תכלית הבריאה להיות הכל א' לכבודו ית' ומצוה לשון צותא וחיבור כמ"ש במ"א. ומצוה קלה ממשיך הארה לדבר שפל יותר. וזהו בחי' יראת שמים להיות נמשך יראתו ית' בכל מעשה קטן וגדול ונק' מצוה קלה. ובגמ' מה ה' שואל כו' כ"א ליראה כו' אטו מילתא זוטרתא כו' לגבי משה כו'. פי' כי אף שהעיקר יראת שמים שזה היסוד והראשית. אבל מ"מ הוא הכנה לשאר הדברים הנזכרים בפרשה לדבקה ולאהבה כו'. רק שיראה קודמת לכל ועי"ז יבא לאהבה ג"כ. ומזה עצמו הראי' הכל בידי שמים חוץ מי"ש שהיא מדרגה הקרובה יותר להאדם. ולכך היא קלה. וצריך אדם לידע כי כפי הרצון מהאדם. היראה מילתא זוטרתי. רק שילך מדרגה אחר מדרגה. וז"ש לגבי משה שהוא השלם במדותיו כמ"ש מבקשין כלי גדול ויש לו כו'. וזה עצמו מ"ש מה מאה ברכות. שזה עיקר היראה לידע כי כל חיות האדם בכחו ית' כגרזן ביד החוצב ואנחנו מה. וממילא מברך להקב"ה קודם כל דבר קטן וגדול וכנ"ל: במדרש מנורה של פרקים בשבת אסור לסדרה דהוי כבנין כו' את סבור לרעתך נתתי לך השבת לא נתתי אלא לטובתך אוכל ושותה כו' שכר המצות בעקב אני פורע לכם כו' ע"ש. כי בוודאי לכל הדברים יש להם אחיזה בשורש הקדושה אך שבעוה"ז הוא תוך התערובת טו"ר. ולכן צריך עבודת הבירור להעלות הטוב מרע ע"י המצות שהם מבררין המעשים ועי"ז מחבר כל דבר למקומו ומקרב דבר אל דבר ונעשה כלי שלימה אחר שיהי' הכל מתוקן כראוי. וכל הדורות ג"כ כמו איברים ופרקים וכשיתחברו לבסוף כל הפרקים הוא בנין הקומה כראוי. וכמו כן באדם עצמו רמ"ח אברים שהם מכוונים לרמ"ח מצות עשה וכמו כן נמצא מזה בכל דבר כללי ופרטי נקודות קדושות מפוזרות וצריכין לחברם. וזאת נק' מנורה של פרקים. ובנין זה נק' מלאכות ימי המעשה ובעוה"ב אחר השלימות יאיר אור המנורה. וכמו כן שבת שנאסרו המלאכות כי בשבת לא יש תערובת טו"ר. וז"ש לא לרעתך נתתי השבת רק לטובתך שהטוב מבורר ולכן התענוג מצוה בשבת ובחול צריך שמירה ע"י שמעורב בו הרע ג"כ. אך בשבת כתיב פורס סוכת שלום. שע"י התגלות הארת השבת שהיא מעין עוה"ב. ניתן שלימות בכל הדברים. ומבדיל בין התערובות כנ"ל. והי' עקב הוא פרקים התחתונים שהמה באמת דורותינו כעת וע"י שאנחנו השפלים באמת לכן בתיקון דורות אלו יהי' נגמר הבנין כמ"ש שחה לעפר כו' קומה עזרתה: במדרש מנורה של פרקים אסור להרכיב בשבת כו' לטובתך נתתי לך השבת כו' מתן שכר המצות בעקב כו'. ביאור הענין כי השי"ת במדת טובו הי' נותן לצדיקים כל טוב גם בעוה"ז. אבל כי עוה"ב א"א להיות רק אחר כל השלימות. לאשר הוא הטוב בכל מיני השלימות. ועבודת האדם בעוה"ז לסדר הפרקים. ובשלימות המנורה אז מאיר אור העליון. ולכן השכר בעקב אחר כל תיקון השלם. אכן מתנה טובה נתן השי"ת לבנ"י והוא השבת שיש בו מעין עוה"ב ע"י ביטול המלאכה נותן לבנ"י הארה משלימות שלעתיד. וע"ז נאמר פורס סוכת שלום כו'. וימי המעשה הם ששת קני מנורה וכפי העבודה בחול להרכיב הקנים ולבטלם אל הנקודה הפנימיות שהוא השבת. אז מאיר השבת שהוא אור שבעת הימים. לכן ההרכבה אסור בשבת. כי הארת השבת אחר השלימות בימי המעשה כנ"ל. וימי המעשה עם השבת הם כדמיון עוה"ז ועוה"ב. וכמו כן בכל אדם בפרט א"א לבא להשגה אמתית עד אחר תיקון השלימות כפי ערך ההשגה. וע"ז נאמר ג"כ והי' עקב תשמעון כי השמיעה הוא בעקב כנ"ל:

ומשה רבינו כשהגיע עתו שנתבקש בישיבה של מעלה הגם שלבו היה בטוח שישמעו דבריו ויקחו מוסר אעפי"כ לא רצה להוכיחן אלא דרך רמז מפני כבודן של ישראל וסיפר לפניהם איזה מעשה ונזכרו בעצמם מה שפגמו במדבר ולא שאמר להם תיבות במדבר לבד אלא ע"י הסיפור שלו נזכר מה שעשו במדבר וכן כולם לכן לא נכתבו על הסדר שלא הוכיחן בפירוש רק ע"י סיפור מעשיות וכפי המעשה ששמעו ממנו כן נזכרו בעצמם. ודברי תוכחות אלו החזירן למוטב מיום ההוא והלאה כמו שכתוב ויעבדו בני ישראל את ה' כל ימי יהושע משא"כ קודם הסתלקותו אף שקבלו דבריו לא החזירן למוטב כמו דברים אלו לכך נאמר אלה שפוסל את הראשונים שלא באו לתכלית האמיתי כמו עתה.

והנה ת' באב יום מיוחד לפורעניות כמ"ש בזוה"ק וישלח ששס"ה ימים נגד שס"ה ל"ת ובכל יום שליט מלאך מיוחד. ובט"ב שולט שרו של עשו הוא שטן הוא מה"מ ואומר כי האוכל בט"ב כאלו אכל גיד הנשה ע"ש. דרמ"ח מ"ע הם אורות הנמשכים אל האדם ושס"ה ל"ת נגד הגידין להסיר המסך המבדיל שלא לעכב המשכות החיות מרמ"ח לכל הגוף. וזה הגיד קשה לנקות הפסולת ממנו ע"כ לא יאכלו בנ"י גיד הנשה שהמשכה נעשה ע"י מלאכים וזה המלאך מעכב. ולכן שבת דוחה ט"ב כי אין ההנהגה בשבת ע"י מלאכים. ולכן ברכת ה' כו' תעשיר דרשו על שבת ולא יוסף עצב זה האבל. פי' אבילות היא רק במדרגות תחתונות כנ"ל. והשבת שאין השפע בא ע"י מדרגות תחתונות ממילא אין אבילות. וכן בענין רמ"ח ושס"ה שהם ב' מדרגות אברים וגידים כמ"ש שם בזוהר. אבל בשבת זכור ושמור בדיבור א' נאמרו. כי בשבת מ"ע ומל"ת באחדות ושולט בו שם ישראל. והמלחמה של יעקב עם השר הי' רק בחי' ימי המעשה בשם יעקב. אבל בשם ישראל כתי' כי שרית כו' ובת"ב נתקיים בצלעי שמחו כמ"ש צולע על ירכו ולכן גברו הרשעים להכרית החיבור משורש שזה הגיד מעכב כמ"ש. הש"י ינחם עמו: