Halachaהלכה

Nikud in a Sefer Torah: Permissibility and Validity

Jewish law governing the writing of a Torah scroll addresses whether vocalization marks (nikud) may be added. Rabbinic and codified sources establish the prescribed form and materials of a valid Sefer Torah, examining what alterations or additions to the written text affect its permissibility for use.

ספר המנוקד פסול ואפילו הסירו ממנו הניקוד

23 sources · 18 verified

Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.

What the sources say

The core ruling is stated plainly in Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 274:7: a Sefer Torah that has been vocalized with nikud is invalid, and this remains so even if the nikud is later removed, and the same is true of a scroll with verse punctuation marked in ink.

Arukh HaShulchan, Yoreh De'ah 274:14-15 situates this within the broader requirement of 'ketivah temimah,' a complete and proper writing in which the letters, their forms, and the open and closed parshiyot must follow the received tradition exactly, and anything written otherwise is to be put away (geniza).

Mishneh Torah, Tefillin, Mezuzah and the Torah Scroll 7:8 likewise instructs the scribe to be careful with the large, small, and dotted letters and irregular letter-forms exactly as transmitted from scribe to scribe, and Tur, Yoreh De'ah 274 similarly requires copying precisely from an exemplar without deviation in the letters, spacing, or forms, reflecting the same demand for an unadorned, traditionally transmitted text.

The reason behind the prohibition is explained by Ramban and echoed by Rabbeinu Bahya, Bamidbar 11:15 and Ketem Paz on Zohar 104b:2: because nikud fixes a single reading and meaning for each word, vocalizing the Torah would close off the many layers of meaning inherent in the unvocalized text, which is precisely why the Torah was given without nikud so that it could be expounded in all its depths; this is also the basis given in Beit Yosef, Yoreh De'ah 274:15 citing the Ramban's responsum and Rabbeinu Yerucham, who root the disqualification in the principle that the text must stand only as it was given at Sinai, with the oral tradition of vocalization and cantillation transmitted separately, as reflected also in Nedarim 37b:5-6 describing punctuation and vocalization as components of the oral transmission accompanying the written text.

Rav Eliezer Melamed (Peninei Halakhah, Likkutim I 3:14) draws out the practical halachic conclusion from this body of sources: a Sefer Torah written with nikud or cantillation marks is invalid, because only the letters and the tagin belong to the written text, while the nikud and ta'amim belong to the orally transmitted tradition and may not be written in the scroll itself, so that the reader must instead learn the correct vocalization by heart.

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 36:4 extends this concern to practical scribal shortcuts, ruling that even a mere scratch mark made with a fingernail beside the letter shin to indicate its pronunciation (rather than true nikud in ink) requires that the Sefer Torah be corrected and the mark erased.

Binyan Tziyon 93:2-3 addresses a related practical case of a chazzan who scratched marks resembling cantillation signs into the parchment to ease his reading, including over sacred names, and affirms that such scrolls require correction, invoking the Shulchan Arukh's ruling (citing Rabbeinu Yerucham) that a vocalized scroll is invalid even once the vocalization is removed, while discussing whether such correction can actually restore validity.

Rav Menashe Klein (Mishneh Halachos 12:199) rules that a Sefer Torah written with nikud is invalid even once the nikud is removed, though nikud added after the writing may be erased so that the scroll becomes valid again, and he similarly forbids marking the scroll with cantillation signs since they alter the reading.

Addressing the specific modern practice of placing a transparent overlay marked with nikud and cantillation atop the scroll to assist an inexperienced reader, Rav Menashe Klein (Mishneh Halachos 11:242) finds this seemingly valid in principle but rules against doing so out of concern for the appearance of impropriety, preferring that established alternatives be followed, while Rav Ovadia Yosef (Maayan Omer 1:7:79) likewise takes up this question of a nylon overlay with nikud and te'amim, initially stating that it should not be done, and examines whether reading through such a transparent overlay is even considered reading from the written text at all.

Rav Betzalel Stern (B'tzel HaChochma 4:106) brings Rashi's and Tosafot's discussions on the significance of dotting in the Torah's text, including the tradition that Moshe would explain any dotted letter as one he had not erased, underscoring that dots and vocalization marks are treated as meaningful departures from the plain letters of the scroll.

Background sources on the sheet further reinforce the premium placed on precise, traditionally transmitted letter-forms and crowns in a Sefer Torah, such as the requirement of three crownlets on seven specific letters in Menachot 29b:6-7, and the broader demand in Shabbat 133b:4-5 that a Sefer Torah be written beautifully as an expression of 'zeh Keli ve'anvehu,' both of which reflect the same concern that the written text conform exactly to the received form rather than be altered for convenience.

Source 1 · Chazal
Verified

Menachot 29b

מנחות כ״ט ב — ד"ה אָמַר רָבָא

Menachot 29b:6-7

Chachmei Bavel state that seven letters—שעטנ״ז ג״ץ—require three crowns, and describe distinctive strokes on ḥet and heh, interpreting them as allusions to God’s life in the heights and to trust in Him as a refuge in this world and the World-to-Come.

אָמַר רָבָא: שֶׁבַעה אוֹתִיּוֹת צְרִיכוֹת שְׁלֹשָׁה זִיּוּנִין, וְאֵלּוּ הֵן: שעטנ״ז ג״ץ. אָמַר רַב אָשֵׁי: חֲזֵינָא לְהוּ לְסָפְרֵי דַּוְוקָנֵי דְּבֵי רַב, דְּחָטְרִי לְהוּ לְגַגֵּיהּ דְּחֵי״ת, וְתָלוּ לֵיהּ לְכַרְעֵיהּ דְּהֵ״י. חׇטְרִי לְהוּ לְגַגֵּיהּ דְּחֵי״ת, כְּלוֹמַר: חַי הוּא בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְתָלוּ לֵיהּ לְכַרְעֵיהּ דְּהֵ״י, כְּדִבְעָא מִינֵּיהּ רַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה מֵרַבִּי אַמֵּי: מַאי דִּכְתִיב ״בִּטְחוּ בַּייָ עֲדֵי עַד כִּי בְּיָהּ יְיָ צוּר עוֹלָמִים״? אֲמַר לֵיהּ: כָּל הַתּוֹלֶה בִּטְחוֹנוֹ בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲרֵי לוֹ מַחְסֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא.

§ The Gemara continues its discussion of the crowns on letters of the Torah: Rava says: Seven letters require three crowns [ziyyunin], and they are the letters shin, ayin, tet, nun, zayin; gimmel and tzadi. Rav Ashi says: I have seen that the exacting scribes of the study hall of Rav would put a hump-like stroke on the roof of the letter ḥet and they would suspend the left leg of the letter heh, i.e., they would ensure that it is not joined to the roof of the letter. Rava explains: They would put a hump-like stroke on the roof of the letter ḥet as if to thereby say: The Holy One, Blessed be He, lives [ḥai] in the heights of the universe. And they would suspend the left leg of the letter heh, as Rabbi Yehuda Nesia asked Rabbi Ami: What is the meaning of that which is written: “Trust in the Lord forever, for in the Lord [beYah] is God, an everlasting [olamim] Rock” (Isaiah 26:4)? Rabbi Ami said to him: Anyone who puts their trust in the Holy One, Blessed be He, will have Him as his refuge in this world and in the World-to-Come. This is alluded to in the word “olamim,” which can also mean: Worlds.

Source 2 · Chazal
Verified

Nedarim 37b

נדרים ל״ז ב — ד"ה דְּאָמַר רַב אִיקָא בַּר אָבִין אָמַר

Nedarim 37b:5-6

Discusses matters transmitted as הלכה למשה מסיני in the writing and reading of Torah, including the distinction between ketivah and kri'ah and related scribal conventions.

דְּאָמַר רַב אִיקָא בַּר אָבִין אָמַר רַב חֲנַנְאֵל אָמַר רַב: מַאי דִּכְתִיב ״וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים מְפֹרָשׁ וְשׂוֹם שֶׂכֶל וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא״. ״וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים״ — זֶה מִקְרָא, ״מְפֹרָשׁ״ — זֶה תַּרְגּוּם, ״וְשׂוֹם שֶׂכֶל״ — אֵלּוּ הַפְּסוּקִים, ״וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא״ — זֶה פִּיסּוּק טְעָמִים. וְאָמְרִי לַהּ: אֵלּוּ הַמְּסוֹרוֹת. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מִקְרָא סוֹפְרִים, וְעִיטּוּר סוֹפְרִים, וְקַרְיָין וְלָא כְּתִיבָן, וּכְתִיבָן וְלָא קַרְיָין — הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי.

This is as Rav Ika bar Avin said that Rav Ḥananel said that Rav said: What is the meaning of that which is written: “And they read in the book, in the Torah of God, distinctly; and they gave the sense, and caused them to understand the reading” (Nehemiah 8:8)? The Gemara explains: “They read in the book, in the Torah of God”; that is the Bible. “Distinctly”; that is the Aramaic translation. “And they gave the sense”; these are the division into verses. “And caused them to understand the reading”; this is punctuation of the text with cantillation notes, which facilitate the understanding of the verses. And some say: These are the traditions that determine the proper vocalization of the Bible. Rav holds that the cantillation notes are an integral part of Torah study. On a related note, Rabbi Yitzḥak said: The vocalization of the scribes, and the ornamentation of the scribes, and the verses with words that are read but not written, and those that are written but not read are all halakha transmitted to Moses from Sinai.

Source 3 · Chazal
Verified

Gittin 45b

גיטין מ״ה ב — ד"ה וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל – עִיבּוּד

Gittin 45b:8-9

Chachmei Bavel explain that Rabban Shimon ben Gamliel requires parchment for phylacteries to be prepared for the mitzvah’s sake, and therefore certainly requires their writing to be done for that purpose.

וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל – עִיבּוּד לִשְׁמָן בָּעֵי, כְּתִיבָה לִשְׁמָן לָא בָּעֵי?! דְּתַנְיָא: צִיפָּן זָהָב אוֹ שֶׁטָּלָה עֲלֵיהֶן עוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה – פְּסוּלוֹת. עוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה – כְּשֵׁרוֹת, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עִיבְּדָן לִשְׁמָן. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אֲפִילּוּ עוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה – פְּסוּלוֹת, עַד שֶׁיְּעַבְּדֵן לִשְׁמָן.

The Gemara asks: And does Rabban Shimon ben Gamliel require that the preparation of the parchment of Torah scrolls, phylacteries, and mezuzot be for their sake, i.e., for the sake of their use in a mitzva, but he does not require that the writing be for their sake? The Gemara quotes the source that Rabban Shimon ben Gamliel requires that the parchment be prepared for their sake: As it is taught in a baraita: If one took phylacteries and coated them with gold or patched them with the skin of a non-kosher animal, then they are unfit. However, if one patched them with the skin of a kosher animal, then they are fit, and this is so even though he did not prepare them, i.e., the skin, for their sake, i.e., for the sake of their use in a mitzva. Rabban Shimon ben Gamliel says: Even if he patched them with the skin of a kosher animal they are unfit, until he prepares them for their sake. Being that he holds that the parchment needs to be prepared for their sake, their actual writing should certainly be done for their sake.

Source 4 · Chazal
Verified

Shabbat 133b

שבת קל״ג ב — ד"ה מִמַּאי

Shabbat 133b:4-5

Chachmei Bavel cite “This is my God and I will glorify Him” as requiring mitzvot to be performed beautifully, including preparing a beautiful Torah scroll and writing it with beautiful ink and a quill by an expert scribe.

מִמַּאי? עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה הָתָם — מִשּׁוּם דְּלָא בָּעֵינַן ״זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ״. אֲבָל הָכָא — דְּבָעֵינַן ״זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ״, הָכִי נָמֵי. דְּתַנְיָא: ״זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ״, הִתְנָאֵה לְפָנָיו בְּמִצְוֹת: עֲשֵׂה לְפָנָיו סוּכָּה נָאָה, וְלוּלָב נָאֶה, וְשׁוֹפָר נָאֶה, צִיצִית נָאָה, סֵפֶר תּוֹרָה נָאֶה, וּכְתוֹב בּוֹ לִשְׁמוֹ בִּדְיוֹ נָאֶה, בְּקוּלְמוֹס נָאֶה, בְּלַבְלָר אוּמָּן, וְכוֹרְכוֹ בְּשִׁירָאִין נָאִין.

The Gemara raises a difficulty: From where do you draw this comparison? Perhaps Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, only stated his opinion that one may do no more than the minimum requirement there, with regard to the Paschal lamb, because we do not need to fulfill the mitzva of: “This is my God and I will glorify Him” (Exodus 15:2). The manner in which the animal is flayed does not impact the mitzva of the sacrifice. However, here, with regard to circumcision, where we need to fulfill the mitzva of: “This is my God and I will glorify Him,” which requires performing the circumcision in a beautiful manner, indeed, Rabbi Yishmael would agree that the mitzva must be performed as aesthetically as possible. What is the source for the requirement of: “This is my God and I will glorify Him”? As it was taught in a baraita with regard to the verse: “This is my God and I will glorify Him [anveihu], the Lord of my father and I will raise Him up.” The Sages interpreted anveihu homiletically as linguistically related to noi, beauty, and interpreted the verse: Beautify yourself before Him in mitzvot. Even if one fulfills the mitzva by performing it simply, it is nonetheless proper to perform the mitzva as beautifully as possible. Make before Him a beautiful sukka, a beautiful lulav, a beautiful shofar, beautiful ritual fringes, beautiful parchment for a Torah scroll, and write in it in His name in beautiful ink, with a beautiful quill by an expert scribe, and wrap the scroll in beautiful silk fabric.

Source 5 · Chazal
Verified

Nedarim 38a

נדרים ל״ח א — ד"ה ״זֹאת״ ״דְּ״הַמִּצְוָה״

Nedarim 38a:1

Chachmei Bavel state that “this,” “bend,” “five,” and “if” in the cited verses are written in the text but not read.

״זֹאת״ ״דְּ״הַמִּצְוָה״, ״יִדְרֹךְ״ דְּ״הַדֹּרֵךְ״, ״חֲמֵשׁ״ דִּ״פְאַת נֶגֶב״, ״אִם״ דְּ״כִי גֹאֵל״ — הָלֵין כְּתִבָן וְלָא קַרְיָין.

The same is true for “this” that is in the verse “and this is the mitzva” (Deuteronomy 6:1); and for “bend” that is in the verse “let the archer bend his bow” (Jeremiah 51:3); and for “five” that is in the verse “and the south side four thousand and five hundred” (Ezekiel 48:16); and for “if” that is in the verse “that if I am a near kinsman” (Ruth 3:12). All these are written but not read.

Source 6 · Rishonim
Verified

Mishneh Torah, Tefillin, Mezuzah and the Torah Scroll 7:8

משנה תורה, ספר תורה ח א והלאה, וראה עוד בערך ספר תורה לכאן

Mishneh Torah, Tefillin, Mezuzah and the Torah Scroll 7:8

States the prescribed form of the Torah scroll's writing and the principle that the scroll is written in its established script and format, relevant to evaluating vocalization marks.

וְיִזָּהֵר בָּאוֹתִיּוֹת הַגְּדוֹלוֹת וּבָאוֹתִיּוֹת הַקְּטַנּוֹת וּבָאוֹתִיּוֹת הַנְּקֻדּוֹת וְאוֹתִיּוֹת הַמְשֻׁנּוֹת כְּגוֹן הַפֵּאִי״ן הַלְּפוּפוֹת וְהָאוֹתִיּוֹת הָעֲקֻמּוֹת כְּמוֹ שֶׁהֶעְתִּיקוּ הַסּוֹפְרִים אִישׁ מִפִּי אִישׁ. וְיִזָּהֵר בַּתָּגִין וּבְמִנְיָנָן. יֵשׁ אוֹת שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ תָּג אֶחָד וְיֵשׁ אוֹת שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ שִׁבְעָה. וְכָל הַתָּגִין כְּצוּרַת זַיִנִּי״ן הֵן דַּקִּין כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה:

Source 7 · Rishonim
Verified

Tur, Yoreh De'ah 274

טור, יורה דעה ער״ד

Tur, Yoreh De'ah 274

Presents the foundational codified laws of writing a Sefer Torah, against which the permissibility of adding nikud must be assessed.

וצריך שיהיה לפניו ספר אחר שיעתיק ממנו שאסור לכתוב אפילו אות אחת שלא מן הכתב ויכתוב כתיבה נאה ומיושרת תמה שתהא מוקפת גויל שלא תדבק אות לחבירתה אלא יהא ביניהן כחוט השערה ולא יהיו מופרדות הרבה זו מזו כדי שלא תהא תיבה אחת נראית כשתים ויהיה בין תיבה לתיבה כמלא אות קטנה ולא יקרבם ביותר שלא יהא ב' תיבות נראית כאחת ואם שינה שריחק בין האותיות עד שהתיבה נראית כשתים או שקירב ב' תיבות עד שנראית כאחת פסול: וצריך שלא תפסק צורת שום אות עד שאינה נקראת או דומה לאות אחרת בין בעיקר הכתיבה בין בקרע בין בנקב שניקב בה בין בטשטוש ויזהר בתיקון האותיות גופן שידביק מה שראוי להדביק ויפריד מה שראוי להפריד ואלו האותיות שצריך ליזהר ולדקדק בכתיבתן שבקל אדם טועה בהן הא' צריך ליזהר בנקודה שעליה שהוא כמין י' שתגע בה וכן כל האותיות צריכות להיות גולם אחד לכך צריכות כולן ליגע כגון הנקודה בשי"ן ובעי"ן ומה שאחורי הצד"י ובאחת שאינה נוגעת פוסלת כל הספר חוץ מרגל הה"א והקו"ף שאותן לבד אין להם ליגע ואם נוגע פסול בי"ת צריך ליזהר בתג שאחוריה לרבעה שלא תהא נראית ככ"ף וצריך שיהא לה בראשה לצד שמאל תג קטן דל"ת צריך ליזהר בתג שאחוריה לרבעה שלא תהא נראית כר' ה' יש לה תג קטן למעלה לצד שמאל כדאיתא בפרק הקומץ (מנחות כט:) מאי טעמא אית לה' תגא ופירש"י יש לה תג קטן בסוף גגה למעלה ור"ת פירש דמיירי בעוקץ של אחוריה לרבעה שלא תהא עגולה מאחוריה וטוב ליזהר כדברי שניהם חי"ת איתא בפרק הקומץ [שם.] חזינא לספרי דוקנא דחטרי לגגא דחי"ת ופירש רש"י כמין חוטרא שלצד שמאל יש לה כמין מקל כזה ור"ת פירש שיש לה להיות גבוה באמצע גגה כזה מלשון חטוטתית ויזהר שלא יאריך רנל היו"ד שלא תהא נראית כוי"ו ושלא יקצר רגל הוי"ו שלא תהא נראית כיו"ד וכן רגל הזי"ן לא יאריך שלא תהא נראית כנו"ן פשוטה ולא יקצר רגל הנו"ן שלא תהא נראית כזי"ן ור"ת פירש שצריך שיהיה ראש השמאל של היו"ד כפוף למטה כזה כדאיתא בפרק הקומץ מפני מה ראשה של יו"ד כפוף ואיתא בפסיקתא העולם הבא נברא ביו"ד מה יו"ד יש לה נקודה אחת למטה רמז למתים שיורדין לגיהנם ואחת למעלה רמז שעתידין לעלות לפ"ז יש ליו"ד תג למעלה וגם כפוף למטה:

Source 8 · Rishonim
attested

Ramban

רמב"ן, מאמר על פנימיות התורה, בסופו

Ramban

The passage explains that a Sefer Torah is left without nikud because its letters encompass unlimited meanings and interpretive possibilities, whereas adding nikud would impose a fixed form and restrict how its words could be expounded.

ונחזור למה שאנו בו, ונאמר דע כי מפני שהניקוד הוא צורה ונשמה לאותיות, לפיכך לא נעשה בספר תורה נקוד, לפי שהוא כולל כל הפנים וכל הדרכים העמוקים והחיצונים, וכולם נדרשים בכל אות ואות פנים לפנים מפנים ותעלומות לפנים מתעלומות, ואין לה גבול ידוע אצלנו, כאומרו, תהום אמר לא בי היא וכו'. ואם נוקד ספר תורה היה לו גבול ושיעור, כדמיון החומר שהגיע לו צורה ידועה, ולא היה אפשר לו להיותו נדרש, כי אם לפי הניקוד המסוים באותה תיבה, אבל מפני שספר תורה כלול ומושלם בכל מיני שלימות, ובכל מלה ומלה כמה תלי תלים, לא נעשה מנוקד, כדי שיהיה נדרש בכל מיני שלימות...

Source 9 · Rishonim
Verified

Rabbeinu Bahya, Bamidbar 11:15

רבינו בחיי, במדבר יא טו

Rabbeinu Bahya, Bamidbar 11:15

Rabbenu Bachya explains that a Torah scroll is intentionally left unvocalized because unpointed letters can bear multiple meanings and convey numerous profound interpretations, whereas nikud fixes each word to a single meaning.

כי בספר תורה שאינו מנוקד יוכל האדם לקרוא ואם ככה את עושה לי, בקמ"ץ תחת השי"ן, כי האותיות כשאינן מנוקדות סובלות כמה כוונות ומתחלקות לכמה ניצוצות, ומפני זה נצטוינו שלא לנקוד ספר תורה כי משמעות כל מלה ומלה לפי הנקוד ואין משמעותה עם הנקוד כי אם ענין אחד, ובלתי נקוד יוכל האדם להבין בה כמה ענינים נפלאים רבים ונכבדים והבן זה, תצטרך אותו בהרבה מקומות, כגון (בראשית כ״ב:י״ב) עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה שיכול האדם לקרוא עתה יִSַעתי בחיר"ק תחת היו"ד והדל"ת בדגש, מלשון (איוב ל״ח:י״ב) ידעת השחר מקומו, ובאורו עתה הודעתי בעולם במצוה זו שצויתיך ועמדת עליה כי ירא אלהים אתה, וכן (שמות ב׳:ה׳) ותשלח את אמתה ותקחה, שהוא לשון שפחה, ואנו יכולים לקרוא אמתה, מלשון (דברים ג׳:י״א) באמת איש, וכן הבינו אותה רז"ל במדרש שאמרו אשתרבובי אשתרבב, ורבים זולתם.

Source 10 · Rishonim
Verified

Ketem Paz on Zohar 104b:2

כתם פז על ספר הזהר ק״ד ב:ב׳

Ketem Paz on Zohar 104b:2

Shimon Lavi explains that although some manuscripts may have marked “עשו כלה” with a vocalization indicating a command, the Sefer Torah is left without nikud and cantillation so that it can sustain multiple interpretations; he contrasts Rashi’s reading about sinners with Rabbi Shimon bar Yochai’s reading as a command concerning Avraham and the Shechinah.

את דהמצוה וכו' וכתב רש"י ז"ל בסדר ואתחנן כך מצאתי כתוב ולא נמצא בספרים שלנו כתוב על כלם ובמסרה חשיב כל הני וטפי עלייהו אחריני מיהו לא חשיב את דהמצוה אלא את דהנפש דכתיב בירמיה גבי צדקיהו חי יי' אשר עשה לנו את הנפש הזאת ולפי זה יתכן גם כן שהיה נקוד ג"כ בספרי' שלהם עשו כלה בחטף פתח והוא לשון צווי. ואם לא תספיק לך התשובה הזאת כבר ידעת הסוד למה הספר תורה אינו ננקד גם בלא שום תנועה מתנועות הקריאה שאם היה נקוד ומוטעם לא יובן ממנו רק פן אחד וכמה פנים לתורה ודרש ר"ש עשו מלשון צווי אחר שאינו נקוד בספר תורה. ועוד כי הכתוב קשה ההבנה כי הי"לל אעשה כלה אשר על כן נדחק רש"י ז"ל לפרש עשו על החטאי' אשר עשו אם עומדים במרדם אעשה כלה וכו' ורשב"י ע"ה הניח הכתוב על משמעות צווי עשו כלה על אברהם ושכינה שיסכימו לעשות כלה ע"י המלאכים ההולכים לשחת את הערים ההם.

Source 11 · Rishonim
Verified

Zohar Chadash, More about Parshat Shelach 16

זוהר חדש, זה שייך לפרשת שלח לך ט״ז

Zohar Chadash, More about Parshat Shelach 16

A child asks why a Sefer Torah lacks nikud, and the passage explains that each nikud is a movement of the letters, analogous to the movements of the body’s limbs, with every movement deriving from the side of wisdom.

אַדְּהָכִי הָא יַנּוּקָא אִזְדְּמַן בֵּינַיְהוּ וְאָמַר, אַמַּאי לֵית נִקּוּד בְּסֵפֶר תּוֹרָה. אָמַר לֵהּ בְּרִי, כָּל נְקֻדָּה אִיהִי תְּנוּעָה דְּאַתְוָן. כְּגוֹן פִּרְקִין דְּאִנּוּן תְּנוּעִין דְּאֵבָרִין דְּגוּפָא. וְכָל תְּנוּעָה אִנּוּן מִסִּטְרָא דְּחָכְמָה.

Source 12 · Acharonim
Verified

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 274

שולחן ערוך, יורה דעה ער״ד — ד"ה ספר המנוקד פסול ואפילו הסירו ממנו

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 274:7

The governing laws of writing a Sefer Torah, including the requirement that the written text follow the prescribed form; this is the primary code to consult regarding additions to the scroll's writing.

ספר המנוקד פסול ואפילו הסירו ממנו הניקוד וכן ספר שיש בו פיסוק פסוקים פסול: הגה ודוקא שעשה הפסק בדיו אבל אם הניח אויר בין הפסוקים כל שאין בו שיעור פרשה כשרה (תשובת ריב"ש) וספר תורה שעירב בו האותיות כמו בגט אינה פסולה אבל לכתחלה אין לעשות כן (שם סימן קמ"ו):

Source 13 · Acharonim
Verified

Arukh HaShulchan, Yoreh De'ah 274

ערוך השולחן, יורה דעה ער״ד — ד"ה וכתבתם – שתהא כתיבה תמה

Arukh HaShulchan, Yoreh De'ah 274:14-15

Yechiel Michel Epstein states that a Sefer Torah should be written without nikud or verse punctuation, declaring a manuscript with nikud invalid even after its removal, while noting that omitted required dots on letters do not invalidate it but should be supplied.

וכתבתם – שתהא כתיבה תמה (שלם כהלכתה רש"י), שלא יכתוב אלפין עיינין עיינין אלפין, ביתין כפין כפין ביתין, גמין צדין צדין גמין, דלתין רישין רישין דלתין, היהין חיתין חיתין היהין, ווין יודין יודין ווין, זיינין נונין נונין זיינין, טיתין פיפין פיפין טיתין, כפופין פשוטין פשוטין כפופין, מימין סמכין סמכין מימין, סתומין פתוחים פתוחים סתומים. פרשה פתוחה – לא יעשנה סתומה, סתומה – לא יעשנה פתוחה. כתבה כשירה (בדילוגין אריח ולבינה), או שכתב את השירה כיוצא בה (שלא בדילוגין וכו'), או שכתב שלא בדיו, או שכתב את האזכרות בזהב – הרי אלו יגנוזו, עיין שם. וצריך ליזהר בתיקון האותיות ובזיונן, כמו שנתבאר באורך באורח חיים סימן ל"ב וסימן ל"ו (ערוך השולחן אורח חיים לו). וכבר נתבאר בסימן רע"ג דבחוסר תגין, אף בשעטנ"ז ג"ץ אינו נפסל. והרא"ש פוסל, וקיימא לן כהרמב"ם שאינו פוסל (וכן כתב הט"ז סעיף קטן ה). וכן הנקודות שעל האותיות במקום שצריך, אם חיסרן – אינו פסול, אלא שצריך לעשותן. וכתב רבינו בית יוסף בסעיף ז: ספר המנוקד – פסול, ואפילו הסירו ממנו הניקוד. וכן ספר שיש בו פיסוק פסוקים – פסול. עד כאן לשונו. דכל ספר תורה צריכה להיות כנתינתה מסיני, בלא נקודות ובלא פיסוק פסוקים. שהרי יש מקרא ומסורות, וזה שעשה נקודות – ביטל המסורת. ולכן אפילו הסירם – פסול, מפני שניכר שהסופר לא חשש למסורת (ט"ז סעיף קטן ו). ופיסוק פסוקים מקרי כשעשה נקודות בין פסוק לפסוק. ואם מחק הנקודות אפשר שכשר (שם), שהרי אינן בהאותיות עצמן. ודווקא כשעשה נקודות בין פסוק לפסוק – פסול. אבל אם לא עשה נקודות אלא הרחיק קצת פסוק מפסוק, כל שאין בזה שיעור פרשה דהיינו תשע אותיות – כשרה. ודע דבגט כותבין השיטות מעורות, כדי שהשורות יתערבו זו בזו. ובספרי תורה ותפילין ומזוזות אין לעשות כן לכתחילה. ואם עשה אין זה פסול. (וכשעשה נקודות אחר כתיבתה – יכול למוחקן.)

Source 14 · Acharonim
Verified

Binyan Tziyon 93

בנין ציון צ״ג:ב׳-ג׳ — ד"ה ע"ד שאלת מעכ"ת נ"י בדבר הרע

Binyan Tziyon 93:2-3

Yaakov Ettlinger rules that although a Sefer Torah deliberately written with nikud is פסול because it was produced contrary to the mesorah, removing the nikud can restore its fitness when someone added it only after the Sefer Torah had originally been written properly.

ע"ד שאלת מעכ"ת נ"י בדבר הרע שנעשה מחזן א' שלמען הקל לו הקריאה בספר תורה מחק בכמה סדרות בתוך האותיות עד שנראה בהן כמין נגינות דהיינו כגון באות ה' חקק מעט שנראה הקלף בה כמו זרקא וכדומה וכן עשה בעו"ה גם בשמות הקדושים אם יש תקון לדבר הזה? תשובה: הנה כבר כתב מעכ"ת נ"י שהספרים צריכים תקון אף שממש אין העין שולט במחיקות האלה ובזה ודאי הדין עמו אכן מה שמסופק אם מהני תקון אחר שהש"ע פסק בי"ד סי' רע"ד בשם רבינו ירוחם דספר המנוקד פסול ואפילו הסירו הנקוד והקשה מעכ"ת מ"ט דרבינו ירוחם ורצה לומר מטעם דנראה ונדחה אינו חוזר ונראה ושכן מצא גם בספר מלאכת הקדש ואף שדחה שם טעם זה דא"כ ספר שנפסל במחיקת אות וכדומה ג"כ ישאר בפסולו לעולם זה יישב מעכ"ת נ"י שיש חילוק בין דיחוי בידים לדיחוי דממילא, ועפ"ז רצה לצדד דגם בנדון השאלה לא מהני תקון. הנה ספר מלאכת הקדש כעת אין בידי אכן לא ידעתי למה העלים מעכ"ת עין ממה שכתב הט"ז (שם ס"ק ו') שכבר הקשה קושיא זו למה לא מהני תקון להעביר הנקוד כמו בשאר פסולים ותירץ ונ"ל דכאן גרע טפי כיון שנראת כוונת הסופר שאינו חושש למסורת כלל ובודאי לשם זה כתבו והוי כמזוייף מתוכו ופסול לגמרי משא"כ במקום שכתב בשוגג איזה טעות כן נ"ל עכ"ל הרי שכבר נתן הט"ז טעם למה לא מהני העברת הנקודות והט"ז לא ראה שכבר כתב טעם זה הלבוש ג"כ דלא מהני העברת הנקוד כיון דכתב הסופר לשם נקוד ולא לשם המסורה יע"ש. אכן לפי טעם זה נראה בפשיטות דדוקא אם הסופר שכתב הספר עשה הנקודות בזה לא מהני תקון אבל אם לאחר שנכתב הספר בהכשר עשה אחר במזיד הנקודות ואפילו בכוונה לפסול הספר עכ"ז מהני להעביר הנקודות ולהכשירו כיון שלא שייך בזה טעם הלבוש והט"ז שהסופר כתבו בזיוף מתוכו וא"ע מצאתי שכן כתב ג"כ הנב"י מ"ת ושמחתי שכוונתי לדעתו וא"כ גם בנדון השאלה שכבר היו הספרים נכתבים בהכשר קודם שעשה החזן העבריין סימני הנגינות אין חשש מטעם זה להתיר לתקנו ובלא"ה לענ"ד אין נדון השאלה דומה להא דספר המנוקד דשם נעשו הנקודות נוסף על הכתב ונשתנה הכתב מן המסורה באופן שניכר לכל אבל כאן הרי לא נוסף רק נמחק מן הכתב וכפי אשר כתב מעכ"ת תינוק דלא חכים ולא טפש מכיר צורות האותיות א"כ הרי לא נשתנה הכתב מן המסורה ואע"פ שאין ספק שלכתחלה צריך לתקנו מכ"מ אין חשש להכשירו אחר תקון.

Source 15 · Acharonim
Verified

Beit Yosef, Yoreh De'ah 274

בית יוסף, יורה דעה ער״ד — ד"ה ומ"ש שנראה מדברי הרא"ש שאם חיסר

Beit Yosef, Yoreh De'ah 274:15

Analyzes the Tur's laws of writing a Sefer Torah and the parameters of the scroll's required written form, useful for framing later practical rulings.

ומ"ש שנראה מדברי הרא"ש שאם חיסר זיוני שעטנ"ז ג"ץ פסול כבר כתבתי בטור א"ח בסימן ל"ב שכן נראה מדברי בעל התרומה וגם ההגהות והאגור כתבו בשם ר"ת לפסול וגם בקצת בוסחאות ספרי רבי' כתוב כן בשם ר"ת: (ב"ה) ור"י בכב בנ"ב בשם רבינו האי ובשם המפרשים כדברי הרמב"ם שהתגי"ן אינם אלא למצוה מן המובחר וכתב עוד ר"י בשם הרמ"ה שהזיונים צריך ליגע באות: כתוב בהגהות מיימון פ"י בשם מ"ס עירב את האותיות או שהפסיק באמצע: כשם ה"ז לא יקרא בו ספר שפסקו או שנקוד ראשי הפסוקים לא יקרא בו גלעו או שעירב בו האות לא יקרא בו: ובתשובות להרמב"ן סי' רל"ח נתן טעם לפסול ס"ת מנוקד משום דאין לנו אלא כנתינתו מסיני. וכ"כ רבינו ירוחם ס"ת המנוקד פסול ואפי' הסירו ממנו הנקוד פסול כי יש אם למקרא ולמסורת ואם מנקדו אין כאן מסורת כך פשוט במ"ס וכ"כ רבינו האי בתשובה והרשב"א עכ"ל. והריב"ש כתב בתשובה סימן רפ"ו על ס"ת שהיה בו אויר בין פסוק לפסוק במ"ס פ"ז הוזכר פיסול פיסוק הפסוקים אע"פ שהרמב"ם לא הביא פיסול זה. והרשב"א כ"כ בתשובה שפיסוק הפסוקים והניקוד פוסלים בס"ת אבל היה אפשר לומר דדוקא בפסוק שעשה נקודים בדיו כדרך שעושים בחומשים אבל בהנחת אויר לבד אין זה פיסוק גמור להפריד הפסוקי' אלא להבין הקורא ואין לנו להרבות בפיסולים אלא כמו שנזכר במ"ס ספר שניקד וכו' וכיון שאין האויר כשיעור פרשה אין לפסלו מחמת אויר שהרי פעמים רבות מניח הסופר בסוף השיטין אויר מפני שאין רוב התיבה יכולה ליכתב שם או אף באמצע שיטה כפי שיזדמן לו וכל שאינו כשיעור פרשה אין לחוש לו עכ"ל : ומ"ש או שהפסיק באמצע השם יתבאר בסי' רע"ו: (ב"ה) כתב הרא"ש בכלל ג' שאלת המגיה ס"ת והגיה התיבה ובעוד הדיו לח הוצרך לגלול הס"ת ונטל בקולמוס הדיו שבתוכה כדי שתתייבש מהר ולא תמחק היש בזה משום אכחושי מצוה והשיב שאין בזה בית מיחוש:

Source 16 · Acharonim
Verified

Binyan Tziyon 96

בנין ציון צ״ו:ג׳-ד׳ — ד"ה תשובה – יזקיקני להכניס ראשי בין

Binyan Tziyon 96:3-4

Yaakov Ettlinger argues that writing over existing text with ink constitutes biblical writing and erasure, and, despite earlier authorities’ reluctance to rule definitively, permits addressing defective scrolls because leaving uncorrected Torah scrolls may itself create a greater problem.

תשובה – יזקיקני להכניס ראשי בין הרים גדולים ולהכריע למעשה במקום שגדולי הוראה אשר קטנם עבה ממתני לא רצו להכריע שהברכי יוסף אחר שהביא התשב"ץ וראיתו נגדו סיים וצריך להתיישב בדבר למעשה וגם בשו"ת חתם סופר לא כתב בפי' להתיר כמו שכ' מעכ"ת נ"י אלא כתב וקרוב לודאי שמותר להעביר קולמוס ע"ג השם הרי שרק קרוב לודאי כתב ולא ודאי גמור אכן מה אעשה אחר שהחמירו הפוסקים שלא להפסיד יריעות שיש בהן כמה שמות הקדושים אם אפשר לתקנם וגם אמרינן בכתובות פ"ב והובא בפוסקים שאסור להשהות ספר שאינו מוגה השתיקה והמשיכה בזה הוי חומרא דאתי לידי קולא לכן אמרתי אענה את חלקי וד' יצילני משגיאות. ופתח דברי אבאר כי בדיו ע"ג סיקרא הוי כתיבה ומחיקה מדאורייתא לכ"ע ולא כמו שחשב מר נ"י שלרש"י בודאי ואפשר גם להרמב"ם לא הוי רק מדרבנן שהרי ר"י ור"ל אמרו בפי' חייב שתים ואיך אפשר דהוי דרבנן ומה שרצה לפרש דחייב שתים מכת מרדות קאמר לא ידעתי איך שייך לכפול מכת מרדות שהרי אין למכת מרדות מנין קבוע אלא לפי ראות עיני ב"ד וביותר הי' אפשר לפרש דנקט חייב שתים לענין לקברו בין רשעים גמורים וכדאמרינן ביבמות (דף ל"ב) לענין חייב שתים דקתני שם אכן דוחק לומר כן במקום דהגמרא לא מפרש הכי ועוד דגם התם דאורייתא הוא אבל באמת נראה דגם לרש"י מה דקאמר חייב שתים ב' חטאת קאמר וכפסק הרמב"ם ומה דמפרש רש"י אדברי ר"י אם בא מעשה לידי לא הייתי סומך על דברי להביא חולין לעזרה יפורש ע"פ הירושלמי בגטין שם שהביא ג"כ דברי ר"י בשינוי לשון קצת וז"ל אמר לי' ר' יוחנן מפני שאנו עסוקים בהלכות שבת אנו מתירין את אשת איש עכ"ל והמפרש קרבן עדה רצה לפרש דה"ק וכי מפני שאנחנו סומכין על דעתנו להתיר חולין לעזרה דליכא כרת נתיר אשת איש שיש בו כרת ורצה ליישב בזה מה שפסק הרמב"ם חייב שתים ע"ש אבל לכאורה זה מתנגד למה דאמרינן ביבמות (דף קי"ט) מכדי הא דאורייתא והא דאורייתא מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת ואף דבתרומת הדשן הקשה על זה ממה דאמרינן שם (דף פ"ב) בספרי ערוך לנר כבר יישבתי ואין להאריך ולענ"ד פי' דברי ר' יוחנן ע"פ מה דאמרינן בשבת (דף קכ"ב) מעשה דר"ג וזקנים קמ"ל וכן אמרינן בכמה דוכתי' מעשה רב הרי דאפילו בדינים הנוהגים בזה"ז אם אמרו תנאים ואמוראים הלכה לא הי' ברור כ"כ כאלו עשו מעשה ע"פ הלכה דבשעת מעשה עוד דקדקו ובררו יותר וזה ג"כ כוונת ר"י במה שאמר מפני שאנו עסוקים עתה בה' שבת לענין קרבנות מה שהוא רק להלכה ומדמין מלתא למלתא נתיר ג"כ אשת איש שהוא הלכה למעשה וזה ג"כ דברי רש"י אם בא עתה מעשה לידי לא הייתי סומך על דברי להתיר למעשה להביא חולין לעזרה עד שהייתי מדקדק ומברר עוד ועל כן למעשה לא נסמוך אף שלהלכה פסקנו דחייב שתים ולכן א"ש ג"כ דפסק הרמב"ם חייב שתים דלהלכה ודאי ר"י ור"ל אמרו כן. ועפ"ז נתברר דלענין דיו ע"ג סקרא לכ"ע הוי איסור דאורייתא בשבת אבל לענין דיו ע"ג דיו לכאורה אין זה כתב לכ"ע אכן אחרי עיון נראה דיפה דן הברכי יוסף שמהראשונים משמע כתשב"ץ ולא בלבד שמשמע כן אלא גם הראה לנו בזה מקום מוצא דין דהתשבץ שהרי בשבת (דף ק"ג) הקשו התוספ' לרב אחא בר יעקב דס"ל דרק בשם כתב ע"ג כתב לא נחשב כתיבה אבל בשאר מקומות הוי כתיבה א"כ מתניתן דשבת דכתב ע"ג כתב פטור דלא כמאן ותרצו דגם לראב"י דוקא כשכתב אחרון מתקן כלום כגון בגט ס"ל דהוי כתיבה אבל בלא"ה לא וכן כתבו התוספ' ג"כ בגטין דף י"ט והרמב"ן הקשה ג"כ קושית התוספ' ותירץ די"ל דראב"י מוקי למתניתן בסקרא ע"ג כתב דלכ"ע לאו כתיבה הוי א"נ סבר איהו שאני לשמה משבת דגבי שבת מלאכת מחשבת בעינן ולא אהנו מעשיו שכבר נכתב עכ"ל ויש נפקותא בין תירוץ התוס' לתירוצי הרמב"ן דלתי' התוספ' לראב"י אליבי' דרבנן כתב ע"ג כתב בכ"מ לא הוי כתיבה ורק לגבי גט מפני שכתב אחרון מתקן הוי כתיבה אבל לתירוצי הרמב"ן הוי אפכא דלראב"י אליבי' דרבנן בכ"מ כעג"כ הוי כתיבה ורק לענין שבת לא הוי כתיבה דלא הוי מלאכת מחשבת כיון דלא מהני מידי ולתירוצו הראשון אפילו גבי שבת דיו ע"ג דיו הוי כתיבה ורק סקרא ע"ג דיו לא והנה הרשב"א בגטין הביא פלוגתא לענין פסק הלכה דהר"ח פסק לחומרא כראב"י דעכ"פ לחומרא חיישינן לי' אבל הרמב"ם פסק כר"ח ע"ש ובזה מבואר שיטת התשבץ די"ל דס"ל כתירוץ הרמב"ן דלראב"י אליבי' דרבנן בכ"מ כתב ע"ג כתב הוי כתיבה חוץ מבשבת וגם ס"ל כשיטת הר"ח והרשב"א שפסק כראב"י לחומרא לכין כתב דכתב ע"ג השם הוי מחיקה כמו דכתב ע"ג זהב והו כתיבה אפילו לענין שבת כמו כן הוי לחומרא כתיבה ג"כ דיו ע"ג דיו לענין מחיקת השם ומסתמא לזה כוון ג"כ הברכי יוסף כי הר"ן בחידושיו כתב ג"כ כרמב"ן ומסתמא ג"כ הריטב"א אשר אין כעת בידי ואם אמנם זאת שיטת התשב"ץ נלענ"ד להלכה כיון דהתוספ' בשני המקומות לא כתבו כן אלא דרק לענין גט פליג ראב"י אבל בכ"מ ס"ל דכעג"כ לא הוי כתיבה ובאמת שיטת הרמב"ן צ"ע דאם יש לחלק בין שבת לשאר מקומות מנ"ל לר"ח בשבת שם דמתניתן דלא כר' יהודה דלמא התם לענין שבת גם ר"י מודה ועכ"פ התוס' לא ס"ל חילוק זה וגם במה שע"פ דברינו התשבץ ס"ל כשיטת ר' חננאל דהלכה כראב"י לחומרא לא מסכים להלכה דרוב הפוסקים פסקו סתמא כרבנן אליבי' דרב חסדא והטור אהע"ז סי' קל"א לא הביא דעת רבינו חננאל אלא כתב סתמא דאינו גט וכן פסק סתמא בש"ע שם אף שהביא שיטת ר"ח ג"כ לא הביא רק בשם י"א אחר שכתב שיטת הרמב"ם בסתם הרי דאפילו לענין איסור אשת איש החמור לא חששו הפוסקים לשיטת ר"ח כש"כ לענין ל"ת דמחיקת השם ולכן כיון דאפילו לראב"י אליבי' דהתוס' ליכא כתיבה ע"ג כתיבה בשאר מקומות וגם רוב הפוסקים לא פסקו כראב"י לחומרא הכי נקטינן דליכא כעג"כ בכתיבת השם וממילא לא הוי ג"כ מחיקה וכאשר מסכים זה ג"כ עם פסק התה"ד דפסקינן כוותי' דמותר להעביר קולמוס ע"ג תפילין אף דבעינן כסדרן. גם יש לצרף לזה מה שכתבו הפוסקים דמחיקת השם לצרוך תיקון אינו מחיקה והביאו ראי' מהא דתנינן במסכת סופרים דטפת דיו שנפל על הכתב מותר למחקו שלא הי' כוונתו אלא לתקן והר"י רצה להביא ראי' מזה לענין נגיעה באלפין ואף שהמרדכי חולק עליו היינו דוקא כיון שהשם עדיין לא נכתב כתקונו בקדושה אבל כשהשם כבר נכתב כתקונו מודה ג"כ דאם אירע דבר הפוסלו שמותר למחוק לצורך תקון וגם בשו"ת חתם סופר סי' רס"ו הסכים כן להלכה ולכן נ"ל שמותר להעביר קולמוס גם על שמות הקדושים ולתקנם ואפילו על אותיות שהכתב עדיין קיים. ומטעם זה נ"ל ג"כ דאין חשש מה שכתב מעכ"ת שאם יעביר הקולמוס על אות שנמחק ונשאר עוד מעט דיו שאפשר שימחקו והוי פסיק רישא דאפילו ימחוק הוי לצורך תקון וגם כבר כתב בחתם סופר סי' רע"א בכה"ג להתיר דלא הוי מחיקה רק גרם מחיקה דשרי יע"ש ובלא"ה נ"ל דבכה"ג דנמחק האות כבר ולא נשאר רק מעט דיו דלא שייך עוד מחיקה דבמסכת סופרים לא אמרינן רק דאסור למחוק אות משמות הקדושים והכא אין עוד אות שכבר נמחק ומה שהזכיר מעכ"ת מתוספ' דערכין לא ראיתי שום ראי' משם ומה שחשש מעכ"ת נ"י עוד דהוי ע"י העביר קולמוס כתיבת השם שלא כסדרן ולפי הנראה צריך לכתוב השם כסדר – לא ידעתי מאין נראה לו כן כי בפוסקים לא ראיתי הזכרה מזה שיש לכתוב השם בס"ת כסדר רק בשו"ת גינת וורדים הביא כן בשם גדול א' ובאמת ראיותיו חלשים ובשו"ת רדב"ז ב' אלפים קס"א כתב בפי' שא"צ לכתוב אותיות השם על הסדר וחכם א' הביא ראי' לזה מבר קמצר שהי' כותב ד' אותיות השם כאחד וגנוהו חכמים שלא רצה ללמד ואי בעינן כסדרן הרי כתיבתו פסולה היתה שא"א לצמצם שלא ישלים האות האחרון רגע קודם הראשון אע"כ דאין קפידא להיות כסדרן והיא ראי' גדולה שא"צ לדקדק בזה ולכן נלענ"ד שמותר להעביר הקולמוס גם על השמות הקדושים ולחדשם הקטן יעקב.

Source 17 · Acharonim
Verified

Arukh HaShulchan, Yoreh De'ah 270:11

ערוך השולחן, יורה דעה ע״ר

Arukh HaShulchan, Yoreh De'ah 270:11

Yechiel Michel Epstein distinguishes the Rambam’s view that writing a Sefer Torah is an independent mitzvah from the Rosh and Tur’s view that it is for study, but concludes that shared ownership does not fulfill the mitzvah, even though a group writing one Sefer Torah is meritorious.

והנה לדעת הרמב"ם שהיא מצוה בפני עצמה וודאי שכן הוא. אך לפי דעת הרא"ש והטור שהמצוה הוא רק מפני הלימוד, אולי יש לומר שיצאו שנים בספר תורה אחת. ומכל מקום העיקר נראה לי דלא יצא בשותפות. וזה שדרך העולם שחבורה אחת כותבים ספר תורה – הוא מצוה וזכות בעלמא, אבל לא שבזה יצאו ידי חובת המצוה.

See also

Source 18 · Modern
Verified

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 36:4

קיצור שלחן ערוך ילקוט יוסף, Orach Chaim ל״ו:ד׳ — ד"ה ספר תורה שהסופר ניקד בו על

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 36:4

Rav Yitzchak Yosef states that a Sefer Torah in which the scribe marked the right or left side of the letter shin to indicate its pronunciation must be corrected by erasing all such markings, even when they were made with a fingernail rather than ink.

ספר תורה שהסופר ניקד בו על אות שי"ן מצד ימין של האות, להורות על שי"ן ימנית, או משמאל אות השי"ן, צריכים לתקן ספר תורה זה ולמחוק ממנו כל סימונים אלה, אף אם נעשו שלא על ידי דיו, אלא בציפורן. [ילקו"י על תפילין סי' לו הערה ד' עמוד תרטז. שארית יוסף חלק א' עמ' תל] .

Source 19 · Modern
Verified

Rav Eliezer Melamed (Peninei Halakhah, Likkutim I 3:14)

פניני הלכה, ליקוטים א ג׳:י״ד

Peninei Halakhah, Likkutim I 3:14

Writing nikud or cantillation marks in a Sefer Torah renders it invalid, since only the letters and tags transmitted from Sinai may be written, though enlarged spaces between pesukim used as reading aids do not invalidate it after the fact because they are not ink marks.

להלכה, אם כתב בספר התורה ניקוד או טעמים – הספר פסול, שאין לנו לכתוב את הספר אלא כפי שניתן למשה מסיני, ולכן האותיות והתגים צריכים להיכתב, ואילו הניקוד והטעמים מכלל המסורת העוברת על פה איש מפי איש ואין לכותבם (שו"ע יו"ד רעד, ז). וכיוון שכך, צריך הקורא בתורה ללמוד על פה את הניקוד הנכון ואת הטעמים. פעמים שכדי להקל על הקוראים, עשו הסופרים מיני סימנים לסוף הפסוק, והתעוררה שאלה לגבי כשרות הספרים הללו. למשל, היו סופרים שהיו משאירים רווח נוסף בין פסוק לפסוק, שעל פי המסורת הרווח הראוי בין מילה למילה הוא כשיעור אות קטנה, והם הותירו רווח גדול יותר, כדי שידעו הקוראים היכן לנגן את הטעם של סוף פסוק. והועלתה שאלה זו לפני הריב"ש (רפ"ו), ופסק שכיוון שלא עשה בספר סימן בדיו, אין לפסול את הספר בדיעבד.

Source 20 · Modern
External

Rav Betzalel Stern (B'tzel HaChochma 4:106)

בצל החכמה, ח״ד סי׳ ק״ו

B'tzel HaChochma 4:106

The passage cites Rashi and the Tosafot’s rulings regarding the significance of dots or nikud in a Torah text, including a statement that Moshe would be asked why something was dotted and would reply that he had not erased it.

B'tzel HaChochma 4:106 — page scan on HebrewBooks
Page 415

B'tzel HaChochma is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 21 · Modern
External

Rav Menashe Klein (Mishneh Halachos 12:199)

משנה הלכות, חי״ב סי׳ קצ״ט

Mishneh Halachos 12:199

The passage rules that a Sefer Torah written with nikud is invalid, even if the nikud is later removed, though nikud added after the writing may be erased so that the Sefer Torah becomes valid again; it likewise forbids marking it with cantillation signs because they alter the reading.

Mishneh Halachos 12:199 — page scan on HebrewBooks
Page 129

Rav Menashe Klein Mishneh Halachos is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 22 · Modern
External

Rav Menashe Klein (Mishneh Halachos 11:242)

משנה הלכות, חי״א סי׳ רמ״ב

Mishneh Halachos 11:242

The passage considers placing a plastic sheet marked with the Torah’s nekudot and cantillation over the scroll to assist an inexperienced reader, finding it seemingly valid in principle but ruling that this should not be done because of possible suspicion, since established alternatives should be followed.

Mishneh Halachos 11:242 — page scan on HebrewBooks
Page 193

Rav Menashe Klein Mishneh Halachos is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 23 · Modern
External

Rav Ovadia Yosef (Maayan Omer 1:7:79)

מעין אומר בשם הרב עובדיה יוסף, ח״א פ״ז סי׳ ע״ט

Maayan Omer 1:7:79

The passage discusses a transparent nylon sheet marked with nikud and te’amim placed over a Sefer Torah to assist Torah reading, initially stating that this should not be done, and examines whether viewing the text through the transparent sheet is considered reading from the written text.

Maayan Omer 1:7:79 — page scan on HebrewBooks
Page 306

Ma'ayan Omer carries the oral rulings of Rav Ovadia Yosef, recorded in his name by R. Yehuda Naki. Ma'ayan Omer is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Related sources· 8 found, not yet verifiedSign in to verify
  • אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מָצִינוּ שֵׁם קָטָן מִשֵּׁם גָּדוֹל. מִי דָּמֵי? מֵ״ם דְּ״שֵׁם״ סָתוּם, מֵ״ם דְּ״שִׁמְעוֹן״ פָּתוּחַ! אָמַר רַב חִסְדָּא: זֹאת אוֹמֶרֶת סָתוּם וַעֲשָׂאוֹ פָּתוּחַ — כָּשֵׁר. מֵיתִיבִי: ״וּכְתַבְתָּם״ — שֶׁתְּהֵא כְּתִיבָה תַּמָּה, שֶׁלֹּא יִכְתּוֹב אַלְפִין עַיְינִין, עַיְינִין אַלְפִין. בֵּיתִין כָּפִין, כָּפִין בֵּיתִין. גַּמִּין צָדִין, צָדִין גַּמִּין. דַּלְתִין רֵישִׁין, רֵישִׁין דַּלְתִין. הֵיהִין חֵיתִין, חֵיתִין הֵיהִין. וָוִין יוֹדִין, יוֹדִין וָוִין. זַיְינִין נוּנִין, נוּנִין זַיְינִין. טֵיתִין פֵּיפִין, פֵּיפִין טֵיתִין. כְּפוּפִין פְּשׁוּטִין, פְּשׁוּטִין כְּפוּפִין. מֵימִין סָמְכִין, סָמְכִין מֵימִין. סְתוּמִין פְּתוּחִין, פְּתוּחִין סְתוּמִין. פָּרָשָׁה פְּתוּחָה לֹא יַעֲשֶׂנָּה סְתוּמָה, סְתוּמָה לֹא יַעֲשֶׂנָּה פְּתוּחָה. כְּתָבָהּ כְּשִׁירָה, אוֹ שֶׁכָּתַב אֶת הַשִּׁירָה כַּיּוֹצֵא בָהּ, אוֹ שֶׁכָּתַב שֶׁלֹּא בִּדְיוֹ, אוֹ שֶׁכָּתַב אֶת הָאַזְכָּרוֹת בְּזָהָב — הֲרֵי אֵלּוּ יִגָּנְזוּ.

    Same passage as Arukh HaShulchan, Yoreh De'ah 274:14-15

  • והוסיף במשנ"ב (סי' ל"ב ס"ק כ"ב): "וכן בדיו ובסיקרא וכל כיוצא בזה ואפילו בין השיטין – אסור לשרטט בו. וכל זה לכתחלה, אבל בדיעבד – אין להחמיר. כן כתב הל"ח והא"ר. ובתשובת דבר שמואל סימן שס"ב מפקפק בזה מאוד אם משורטט בשום צבע שחור מחמת נגיעת אות באות ע"י השירטוט השחור אם לא דכתב מתחת השירטוט, עי"ש". וכתב בעיקרי הד"ט (סי' ז' אות כ"ו): "אם שרטטו ס"ת בעופרת ונראות האותיות כדבוקות מחמת העופרת – הכל תלוי בעיני מראה המורה, דאם הדיו אינו כ"כ שחור ודומה לצבע העופרת – ראוי להחמיר שלא לקרוא בו בציבור בלי תיקון, כ"כ בשם מהר"ם ראקנטי. והחזיק על ידו הרב פלטיה מונצילסי שניהם מחכמי פירארא (פחד יצחק ערך ס"ת ודיני תליית)". הביאוהו בספר חיים (פלאגי') (סי' י"ח סעי' י"ד) ובאמרי שפר (כלל י"ב סעי' ג'). וראה בגידולי הקדש (סי' רע"א ס"ק י"ד).

    from our library copy — not yet checked against the original

  • תיקון כשיש שם ה' כאשר צריך לתקן כדי להשאיר רווח ובמקום התיקון כתוב 'שם השם' [כגון: בפרשת "והיה כי יביאך" שבתפילין שמסתיימת בתיבות "ה' ממצרים"] – אסור למחוק את 'שם השם', ולכן יש לקלפו בשלמותו. [הערה 51] נא ברמ"א (יו"ד סי' ער"ה סעי' א'): "וכן נהגו הסופרים לתקנו אם אפשר לו למחוק שלא יפגע בשם כי אין לו לחתוך השם ולעשות נקבים ביריעה". וכתב הקול יעקב (סי' ער"ה ס"ק י'): "ואם אירע שם במקום תיקון הפרשה, יש אומרים דמותר לקלוף השם שלם באומנות בענין שלא ימחק, מהר"י הלוי (שו"ת ה"ר יעקב לבית לוי סימן פ"א דף קע"ג ע"א ד"ה ואמנם בכ"ף), דבר משה (שם חלק יורה דעה סימן ס'). וכן כתב בתשב"ץ (חלק א' סימן קמ"ט וחלק ב' סימן ק"ט) שלא מיחה ביד הסופרים מלקלוף השם. וכן כתב בית דוד (חלק יורה דעה סימן קל"ח). וכן נוהגין פה בגדאד יע"א. ועיין עוד מש"כ להלן (סי' רע"ו אות כ"ח)".

    from our library copy — not yet checked against the original

  • אמנם בשו"ת דבר משה (חלק יו"ד סי' ט') כתב שאפי' היכא שהאותיות ניכרים – פסול, וז"ל: "כיון דשעוה דינו כדיו כמ"ש באו"ח סי ש"מ, ואם כן כי היכי דבנפל דיו בין אות לאות – אין לברך עד שיגרור הדיו, ה"ה בשעוה דבכי האי גוונא אינו נקרא מוקף גויל". וכן נראה דעת היד אהרן (מהדורא בתרא סי' קמ"ג ס"ק ז'), וכתב עליהם הכה"ח (בסי' קמ"ג ס"ק מ'): "אבל דעת האחרונים להתיר בנראים האותיות כדעת הלכות קטנות, אמת ליעקב בדין נגיעת אות באות אות כ"א, לדוד אמת סימן י"ב אות כ"א, עיקרי הד"ט חלק יורה דעה סימן ל' אות ח'".

    from our library copy — not yet checked against the original

  • והתקופות הוא הלוך המזלות, דבר זה נקרא 'תקופות'. וגמטריאות הוא חכמת המדידה והתשבורת, דבר זה נקרא 'גמטריאות'. ואלו שני דברים הם הפך קינין ופתחי נדה; כי קינין ופתחי נדה אין עיקר הלכה הזאת רק בשביל ספק ועירוב שנעשה*, ועל פי זה באו שתי ההלכות. ואלו שתי חכמות, היינו תקופות וגמטריאות, הם מחויבים ומוכרחים, ולא שייך בהם ספיקא כלל. ועם כל זה אינם חכמה גמורה, אבל הם כמו 'פרפראות לחכמה', שאין הפרפראות רק הכשר אכילה, ואין הפרפראות מפרנסין את האדם. וכן אלו שתי חכמות, שהם תקופות וגמטריאות, שאף על גב שהם חכמות גדולות, אינם מפרנסים הנפש. כי (-החכמה-) [התורה] היא פרנסת הנפש, כמו שהתבאר אצל (למעלה משנה יז) 'אם אין תורה אין קמח', אבל אין החכמות האלו, דהיינו תקופות וגמטריאות, פרנסת הנפש, והם כמו הפרפראות שאינם עיקרי הסעודה, רק הכשר סעודה. ודבר זה ביארנו בספר התפארת כי עיקר החכמה היא בתורה ובהלכות המצות, ודבר זה הצלחת האדם כמו שהארכנו שם, ולא בשאר חכמות, ואין להאריך כאן, כי הארכנו במקומו. וזה אשר רצה התנא באמרו 'קינין ופתחי נדה הן הן גופי הלכות', ולא אמר ש'הן הן גופי התורה'. וזה מפני שעיקר התורה הוא ההלכה, וכמו שאמרו בפרק ד'* דמגילה (כח:) תנא* דבי אליהו, כל השונה הלכות מובטח לו* שהוא בן עולם הבא, שנאמר (חבקוק ג, ו) "הליכות עולם לו", אל תקרי "הליכות", אלא "הלכות עולם לו", עד כאן. והטעם הוא כי התורה היא המביאה את האדם לחיי עולם הבא, וכאשר ההלכה היא הלכה פסוקה, אינה נוטה מנקודת האמת לא לימין ולא לשמאל, ולכך נקרא 'הלכה', כי ההולך הוא הולך בדרך הישר, אינו נוטה לימין ולשמאל. ולפיכך הדרך הזה שאינו נוטה לימין ולשמאל, הוא הדרך שמביא האדם לעולם הבא לגמרי. אבל הנוטה לימין ואל השמאל, הוא שנוטה אל הקצה, ויש לו נטיה במה אל המיתה, כי הקצה יש לו סוף וקץ, ולפיכך אין בזה חיי עולם הבא לגמרי. רק הדרך שאינו נוטה אל הקצה כלל, דבר זה ראוי אל עולם אשר הוא נצחי, שאין לו קצה וסוף. ואפשר כי לכך נקט 'קינין ופתחי נדה', כי אלו שניהם גם כן אינם רק חשבון, כאשר הקינין מתערבין. ופתחי נדה, כמה* טבילות תטבול כאשר אבדה פתחיה למאן דאמר (יומא ח.) טבילה בזמנה מצוה, והיא אינה יודעת מתי טבילתה, וצריכה כמה טבילות. והוא דומה לתקופות וגמטריאות, שהם גם כן חשבון בלבד. ואמר כי קינין ופתחי נדה הן הן גופי הלכות, ואילו תקופות וגמטריאות אינם רק פרפראות לחכמה, ודברים אלו מבוארים מאוד. אבל פירוש הראשון ברור. ואם היו בני אדם יודעין להבין הדברים, לא היו סרים מן ההלכה לעיין בספרים אחרים, שנואי נפש חכמים. ובספר התפארת הארכנו בזה לבאר דבר זה באריכות.

    from our library copy — not yet checked against the original

  • תנו רבנן כשחלה רבי יוסי בן קיסמא הלך רבי חנינא בן תרדיון לבקרו... ואני שמעתי עליך שאתה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהלות ברבים וספר מונח לך בחיקך, אמר לו מן השמים ירחמו, אמר לו אני אומר לך דברים של טעם, ואתה אומר לי מן השמים ירחמו, תמה אני אם לא ישרפו אותך ואת ספר תורה באש... ובחזרתן מצאו לרבי חנינא בן תרדיון שהיה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהלות ברבים, וספר תורה מונח לו בחיקו, הביאוהו וכרכוהו בספר תורה והקיפוהו בחבילי זמורות והציתו בהן את האור, והביאו ספוגין של צמר ושראום במים והניחום על לבו, כדי שלא תצא נשמתו מהרה, אמרה לו בתו, אבא אראך בכך, אמר לה אילמלי אני נשרפתי לבדי היה הדבר קשה לי, עכשיו שאני נשרף וספר תורה עמי, מי שמבקש עלבונה של ספר תורה הוא יבקש עלבוני. אמרו לו תלמידיו רבי, מה אתה רואה, אמר להן גליון נשרפין ואותיות פורחות...

    from our library copy — not yet checked against the original

  • רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: וּכְשֶׁבָּא עֲמָלֵק לְהַזִּיק אֶת יִשְׂרָאֵל מִתַּחַת כַּנְפֵי אֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַמָּקוֹם: רִבּוֹנִי! רָשָׁע זֶה בָּא לְאַבֵּד אֶת בָּנֶיךָ מִתַּחַת כְּנָפֶיךָ! סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁנָּתַתָּ לָהֶם, מִי יִקְרָא בוֹ?

    from our library copy — not yet checked against the original

  • [י] "זאת" – זו עונה של מדבר; "גם זאת" – זאת עונה של בעל פעור; "ואף גם זאת" – זו עונה של מלכי האמורי. "לא מאסתים ולא געלתים לכלֹתם" – וכי מה נשתייר להם שלא נגעלו ולא נמאסו?! והלא כל מתנות טובות שנתנו להם, ניטלו מהם. ואילולי ספר תורה שנשתיירה להם לא היו משנים (ס"א משונים) מאומות העולם כלום! אלא "לא מאסתים" – בימי אספינוס (ס"א אספסיינוס); 'געלתים' – בימי יון; "לכלתם להפר בריתי אתם" – בימי המן; "כי אני ה' אלקיהם" – בימי גוג. ומנין שהברית כרותה לשבטים? שנאמר "וזכרתי להם ברית ראשונים אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים" – מלמד שהברית כרותה לשבטים. "אלה החקים והמשפטים והתורֹת": "החוקים" – אלו המדרשות; "והמשפטים" – אלו הדינים; "והתורות" – מלמד ששתי תורות ניתנו להם לישראל; אחד בכתב ואחד בעל פה. אמר ר' עקיבא, וכי שתי תורות היו להם לישראל? והלא תורות הרבה נתנו להם – "זאת תורת העולה" "זאת תורת המנחה" "זאת תורת האשם" "זאת תורת זבח השלמים" "זאת התורה אדם כי ימות באהל". "אשר נתן ה' בינו ובין בני ישראל" – זכה משה ליעשות שליח בין ישראל לאביהם שבשמים. "בהר סיני ביד משה" – מלמד שניתנה התורה הלכותיה ודקדוקיה ופירושיה על ידי משה מסיני.

    from our library copy — not yet checked against the original

Related sheets

Mitzvotמצוות

The Obligation to Write a Torah Scroll

Jewish sources address whether every person is obligated to write or commission a Torah scroll for themselves. The sources discuss the biblical basis for this mitzvah, its application across different categories of people, and practical alternatives when personal writing is not feasible.

View Sources14 sources
Machshavaמחשבה

Making Torah Your Own

Torah becomes personal and transformative through constant engagement—meditation, speech, study, and embodied action. These sources explore how internal reflection on Torah's words, combined with lived practice and community learning, creates an integrated spiritual life.

View Sources49 sources
Halachaהלכה

Torah Study and Military Service Obligations

Jewish sources examine the relationship between Torah study and military service, discussing whether dedication to Torah learning exempts one from participating in wars. The sources address distinctions between obligatory and discretionary wars, the priority of mitzvot that cannot be performed by others, and the spiritual significance of Torah study in relation to national defense.

View Sources14 sources
Shabbatשבת

The Maximum Height of a Sukkah

Sukkot

Jewish law establishes that a sukkah built taller than twenty cubits (amot) is invalid. The Mishnah, Talmud, and subsequent halakhic codes preserve this requirement, with sources offering varied explanations for the restriction—including the principle that the sukkah's shade must be attributable to the schach (roof), that the structure must be recognizable as a dwelling, and that the eye must properly perceive the schach.

View Sources17 sources
Mussarמוסר

Torah's Guidelines for Giving Sincere Praise

Jewish sources address how to compliment others in a way that reflects divine character and genuine recognition of worth. The sources emphasize that praise should be sincere rather than self-serving, grounded in recognizing the recipient's intrinsic value and good deeds, and accompanied by a warm and gracious demeanor.

View Sources11 sources
Israelארץ ישראל

The Enduring Holiness of Jerusalem

Sources from Scripture, Talmud, and medieval rabbinic authorities explore Jerusalem's sanctity—both its historical significance as the site of the Temple and its continuing spiritual importance for Jewish prayer and practice today. The sources affirm that Jerusalem's kedusha (holiness) remains central to Jewish law and devotion even after the Temple's destruction.

View Sources29 sources