מפרשי הפרשה
בהעלותך
Parshas Beha'alotcha
Numbers
10 commentaries
אבן עזרא
Ibn Ezra on Numbers 8:2
דַּבֵּר֙ אֶֽל־אַהֲרֹ֔ן וְאָמַרְתָּ֖ אֵלָ֑יו בְּהַעֲלֹֽתְךָ֙ אֶת־הַנֵּרֹ֔ת אֶל־מוּל֙ פְּנֵ֣י הַמְּנוֹרָ֔ה יָאִ֖ירוּ שִׁבְעַ֥ת הַנֵּרֽוֹת׃
Q — Why is the menorah parsha juxtaposed to the chanukat hamizbeach of the nesi'im at the end of Nasso? Rashi (citing Chazal) said Aharon was distressed not to be among the nesi'im, so God gave him a daily mizbach-service of his own.
A — Ibn Ezra connects forward differently — not to the chanukah but to the very last pasuk of Nasso ("ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול"). The juxtaposed menorah parsha teaches a fact about divine SPEECH to Moshe: it happened also at night, because the candle was burning continuously. The eternally-lit ner is the proof that Moshe's nevuah was around-the-clock — light enables speech. Ramban objected sharply: "ואלו ידע רבי אברהם מה בין נבואת משה לנבואת שאר הנביאים, לא חשב כן" — Moshe's nevuah was distinctively NOT in dreams (which happen at night). Abarbanel defended Ibn Ezra: Chazal's "ולא נדבר עמו אלא ביום" doesn't mean only by day chronologically — it means only "in waking state" (like day), not in dreams (like night); but Moshe COULD prophesy at night while awake (as at Yam Suf). The chiddush hangs on a reading of one verse next to another — Ibn Ezra's typical close-reading method.
ונסמכה זאת הפרשה להורות כי הדבור יהיה גם בלילה, כי שם יהיה הנר דלוק ולא יכבה.
רבינו בחיי
Rabbeinu Bahya, Bamidbar 8:2
דַּבֵּר֙ אֶֽל־אַהֲרֹ֔ן וְאָמַרְתָּ֖ אֵלָ֑יו בְּהַעֲלֹֽתְךָ֙ אֶת־הַנֵּרֹ֔ת אֶל־מוּל֙ פְּנֵ֣י הַמְּנוֹרָ֔ה יָאִ֖ירוּ שִׁבְעַ֥ת הַנֵּרֽוֹת׃
Q — The midrash reads behaaloscha as "raising" rather than "lighting". But Hashem doesn't need our light — what is being elevated?
A — Rabbeinu Bachya draws the answer from a remarkable architectural detail of the Beis HaMikdash. Ordinary buildings have windows that are narrow on the outside and wide on the inside — funnel-shaped to gather sunlight from outdoors and disperse it into the room. Shlomo built the Mikdash with the geometry reversed: narrow inside, wide outside (חלוני שקופים אטומים — "שקופים" pointing out, "אטומים/closed" pointing in). Why? Because the Mikdash does not need to admit light; it emits it. The flow is outward. So too the menorah: a single small light kindled by Aharon inside the Heichal radiates outward to the world, raising up (לעלוית) Klal Yisrael in the eyes of the nations who see that the eternal Light deigns to be lit by their hands. The Beis HaMikdash, by its very window design, declares itself a source, not a sink.
ודע כי החלונות שהיו בבהמ"ק היו צרות מבפנים ורחבות מבחוץ, וזהו שדרשו רז"ל: דרך העולם כשאדם בונה בית עושה לו חלונות צרות מבחוץ ורחבות מבפנים כדי שיהא האור נכנס מבחוץ ומאיר מבפנים, אבל שלמה לא עשה כן, בנה בהמ"ק ועשה שם חלונות צרות מבפנים ורחבות מבחוץ כדי שיהא האור יוצא מבהמ"ק ומאיר לחוץ, להודיעך שכולו אור ואינו צריך לאורה.
ספורנו
Sforno on Numbers 8:2
דַּבֵּר֙ אֶֽל־אַהֲרֹ֔ן וְאָמַרְתָּ֖ אֵלָ֑יו בְּהַעֲלֹֽתְךָ֙ אֶת־הַנֵּרֹ֔ת אֶל־מוּל֙ פְּנֵ֣י הַמְּנוֹרָ֔ה יָאִ֖ירוּ שִׁבְעַ֥ת הַנֵּרֽוֹת׃
Q — What is the significance of the menorah's lighting pattern — three candles on each side angled toward the central one — and why does the Torah immediately add the seemingly disconnected detail that the menorah was made "מקשה אחת" (a single hammered piece)?
A — For Sforno both details encode the same idea: Klal Yisrael's structural unity around a single תכלית. The three right candles symbolize "העוסקים בחיי עולם" — Torah scholars, whose work is the eternal. The three left, "העוסקים בחיי שעה העוזרים למימינים" — those whose work sustains the scholars, the laborers and tradespeople. Both groups, says the chiddush, must aim their light toward the central שלהבת — "להפיק רצון האל יתברך." Sforno cites Chullin 92a — "אלמלי עלייא לא מתקיימי אתכליא" (without the leaves the clusters can't survive) — without the simple supporters, the scholars couldn't exist either. And the מקשה אחת construction makes the same point through form: the menorah is one piece, not parts welded together — "להורות האחדות המכוון לתכלית אחד בעצמו." The proof-text is Mattan Torah: "ויענו כל העם יחדו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה" — "בין כולנו נשלים כונתו."
בהעלתך את הנרות... אל מול פני המנורה. שהוא הקנה האמצעי וזה כשתפנה שלהבת כל אחד מהששה נרות אל הקנה האמצעי: אז יאירו שבעת הנרות. כל השבעה יאירו וישפיעו אור עליון לישראל, שיורו היות אור הימנים ואור השמאלים מכוון ופונה אל אור הקנה האמצעי שהוא עיקר המנורה, ושכן ראוי שכוונת המימינים העוסקים בחיי עולם והמשמאלים העוסקים בחיי שעה העוזרים למימינים, כאמרם אלמלי עלייא לא מתקיימי אתכליא... תהיה להפיק רצון האל יתברך באופן שיושג מְכֻוָּנוֹ בין כולם וירוממו את שמו יחדו... וזה מעשה המנורה מקשה. וזה התכלית בעצמו המכוון בהדלקת הנרות אל מול פני המנורה הוא בעצמו מכוון בענין חיוב היות המנורה מקשה, להורות האחדות המכוון לתכלית אחד בעצמו.
הכתב והקבלה
HaKtav VeHaKabalah, Numbers 8:4
וְזֶ֨ה מַעֲשֵׂ֤ה הַמְּנֹרָה֙ מִקְשָׁ֣ה זָהָ֔ב עַד־יְרֵכָ֥הּ עַד־פִּרְחָ֖הּ מִקְשָׁ֣ה הִ֑וא כַּמַּרְאֶ֗ה אֲשֶׁ֨ר הֶרְאָ֤ה יְהֹוָה֙ אֶת־מֹשֶׁ֔ה כֵּ֥ן עָשָׂ֖ה אֶת־הַמְּנֹרָֽה׃
Q — 'עד ירכה עד פרחה' violates Hebrew's normal range-construction. Where you'd expect 'מן ירכה עד פרחה' (from X until Y, like 'מגדיש ועד קמה' or 'מן הארז ועד האזוב'), the verse has 'עד...עד...' — two endpoints, no starting point. What is 'עד' doing here?
A — HaKtav VeHaKabbalah re-parses 'עד' entirely. It is not the preposition 'until' but the noun עֲדִי — ornament, adornment — as in 'וַתַּעַד נִזְמָהּ וְחֶלְיָתָהּ' (Hoshea 2:15) and in 'בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל' (Bereshit 49:27), where 'עד' refers to fine spoils (jewelry, ornaments — as in the spoils of Midyan), parallel to but distinct from 'שלל' (generic loot). The verse therefore reads: 'and this is the construction of the menorah — beaten work of gold, [including] the ornaments of its thigh and the ornaments of its blossom.' The chiddush: not only the menorah's large structural parts but even its fine decorative elements — the gevi'im, kaftorim, perachim — had to be מקשה, beaten from one piece, not separately attached. The verse legislates the precision of the artistry.
מן הראוי לומר מן ירכה עד פרחה, כמו 'מגדיש ועד קמה', 'מן הארז ...ועד האזוב'... לכן נראה לי פירוש מלת 'עד' פה מן 'ותעד נזמה וחליתה', וענינו תכשיט וקשוט, ולזה מלת 'עד' הוא נרדף עם מלת 'שלל' ('בבקר יאכל עד'), 'שלל' הוא כולל דברים הנשללים אף שאינם דברים חשובים, ו'עד' הוא ביזת דברים חשובים כמו התכשיטים והקשוטים... ואמר כאן 'עד ירכה' כלומר תכשיטי וקשוטי הירך... לא בלבד המנורה עצמה, שהוא אבר גדול ונקל לעשות מקשה, אבל גם התכשיטים והקשוטים שבמנורה שהם הגביעים והכפתורים והפרחים שהם מעשה אומן דקים מאד, גם אלה לא נעשו איברים איברים בפני עצמם ונתחברו בה, כי אם גם המה נעשו מעשה מקשה.
כלי יקר
Kli Yakar on Numbers 10:29
וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה לְ֠חֹבָ֠ב בֶּן־רְעוּאֵ֣ל הַמִּדְיָנִי֮ חֹתֵ֣ן מֹשֶׁה֒ נֹסְעִ֣ים ׀ אֲנַ֗חְנוּ אֶל־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה אֹת֖וֹ אֶתֵּ֣ן לָכֶ֑ם לְכָ֤ה אִתָּ֙נוּ֙ וְהֵטַ֣בְנוּ לָ֔ךְ כִּֽי־יְהֹוָ֥ה דִּבֶּר־ט֖וֹב עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃
Q — Moshe pleads with Yitro twice. The first plea — 'לכה אתנו והטבנו לך' — was refused. The second plea — 'והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה' עמנו והטבנו לך' — succeeded. Both seem to promise the same 'good.' What changed?
A — Kli Yakar distinguishes by the presence of Hashem's name. The first plea offered material good ('והטבנו לך' alone, no mention of Hashem) — Yitro brushed it off: he had plenty of material good waiting in Midyan. The second plea offered spiritual good: 'הטוב אשר ייטיב ה' עמנו' — to become part of the Sanhedrin, 'עיני העדה,' to receive Hashem's spirit. That is something Midyan could not provide. The change of single phrase 'אשר ייטיב ה' עמנו' is the upgrade from gashmiut to ruchniut, and is what tipped Yitro's decision.
ובדרך פשוטו, מתחילה הבטיחו בטובה גופנית באומרו 'והטבנו לך' ולא הזכיר ה', ולא רצה לקבל כי אמר אלך אל ארצי ושם יהיה לי טובה הרבה. ואחר כך הבטיחו בטובה רוחנית שיהיה מכלל הסנהדרין שנקראו עיני העדה כמו שנאמר 'והיית לנו לעינים'. ואמר 'והיה הטוב אשר ייטיב ה' עמנו', הזכיר ה' בטובה רוחנית זו כי יתן ה' את רוחו עליו, ונעתר לו.
רמב"ן
Ramban on Numbers 11:14
לֹֽא־אוּכַ֤ל אָנֹכִי֙ לְבַדִּ֔י לָשֵׂ֖את אֶת־כׇּל־הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה כִּ֥י כָבֵ֖ד מִמֶּֽנִּי׃
Q — Moshe asks for help and Hashem gives him seventy elders. But how would more leaders solve his problem? They can't supply meat any more than he can. And even with multiple leaders, the people would still come complaining to Moshe, the one who took them out of Egypt.
A — Ramban offers two readings of what Moshe actually needed. (1) Social management — the elders are not for material problem-solving but for calming the crowd. 'בהיות להם מנהיגים רבים ישככו חמתם וידברו על לבם בעת תלונתם.' Their skill-set is people skills, the ability to talk down a mob in distress. (2) Distributed legitimacy — once the elders prophesy and the spirit visibly rests on them, the people will recognize them as authentic leaders ('נאמנים הם לנביאים') and direct requests to them too, lightening Moshe's load. The chiddush distinguishes administrative leadership from spiritual authority, and shows how each can ease a singular leader's burden in different ways.
וטעם 'לא אוכל אנכי לבדי' - לא שיעזרוהו הזקנים לתת להם בשר, כי מאין להם. ועוד, אפילו בהיות להם פרנסים רבים לא יתלוננו רק על משה רבינו שהוציאם ממצרים... אבל חשב משה, כי בהיות להם מנהיגים רבים ישככו חמתם וידברו על לבם בעת תלונתם. ואפשר, כי כאשר התנבאו הזקנים שנאצל עליהם מן הרוח וידעו העם כי נאמנים הם לנביאים, לא יתאספו כלם על משה, וישאלו תאותם גם מהם.
אלשיך
Alshekh on Torah, Numbers 11:18
Q — Where does Tehillim 78:19 get the idea that Bnei Yisrael 'doubted whether Hashem could spread a table in the desert'? The complaint as recorded just says 'who will feed us meat' — that's a request, not heresy.
A — From the word order: 'כי בכיתם באזני ה' לאמר.' Crying came before the request. Normal human pattern is to ask first; if denied, then weep. A person who weeps before asking has already concluded internally that the request is impossible — 'אזלת יד מבוקשו, כי אין לאל יד אדוניו לתתו לו.' The Alshich reinforces this from the follow-up 'כי טוב לנו במצרים' (if you really believed Hashem could provide, you wouldn't be making categorical comparisons of Egypt to the desert) and from the phrasing 'מי יאכילנו בשר' read as 'is there anyone who could feed us meat?' The Torah preserves the order to expose the kotzer amunah underneath the request.
הנה דרך המתאוה דבר ומבקש מאדוניו או אביו, כי ישאל תחלה. ואם לא יותן לו, אז יבכה, בראותו כי תוחלתו נכזבה. אך הבוכה טרם ישאל, הוא כי מתחלה גמר בלבו כי אזלת יד מבוקשו, כי אין לאל יד אדוניו לתתו לו, על כן טרם יענה הוא בוכה. וזהו 'כי בכיתם לאמר וכו'', כי תחלה בכיתם ואחר כך לאמר וכו', הפך דרכו של עולם, כי זה הוראת קוטן אמנה חלילה.
אור החיים
Or HaChaim on Numbers 12:1
וַתְּדַבֵּ֨ר מִרְיָ֤ם וְאַהֲרֹן֙ בְּמֹשֶׁ֔ה עַל־אֹד֛וֹת הָאִשָּׁ֥ה הַכֻּשִׁ֖ית אֲשֶׁ֣ר לָקָ֑ח כִּֽי־אִשָּׁ֥ה כֻשִׁ֖ית לָקָֽח׃
Q — When Miriam and Aharon spoke about Moshe concerning the Cushite woman, did they speak behind his back, or to his face?
A — Or HaChaim reads the verse precisely: it says they spoke 'במשה' — 'in/at Moshe' — not 'על משה,' 'about Moshe.' He therefore concludes they spoke in his very presence, by way of rebuke (דרך תוכחה): they had a grievance against Moshe and reproached him directly. He adds a logical proof: what would be gained by speaking ill of him merely among themselves? Their purpose was to correct him, which requires that he hear their words. This reading also illuminates verse 8's 'why were you not afraid to speak against My servant' — they had openly shamed him to his face.
ותדבר וגו' במשה, אולי שדיברו בפניו של משה, והדעת מסכמת בזה גם כן, כי מה יועילו דבר לא טוב ביניהם לבין עצמן, אלא אמרו דבריהם דרך תוכחה והוא שומע מלתם.
עקידת יצחק
Akeidat Yitzchak 75:1
Q — Why do the people complain "evil in God's ears" when they lacked nothing in the wilderness? Why does the Torah first state the complaint vaguely, then specify the craving for meat? What was truly behind the מתאוננים?
A — The complaint did not arise from real deprivation but from seeking a pretext — they had grown weary of miraculous, providential sustenance and craved ordinary nature, the meat and the markets of Egypt. To live wholly by the open hand of God, with manna falling daily, demanded an emunah they recoiled from; so they manufactured grievance to justify a return to natural means. The sin of the מתאוננים is the rejection of hashgachah niglis in favor of the comfort of טבע, dressing a spiritual retreat as a physical need.
יבאר איך יצדק מאמר יבא טוב וכו' ולפי המסופר יראה שכל אחד גרע חלקו ויבאר כונת המתאוים: ויהי העם כמתאוננים וגו' במסכת (מנחות כ"ג) יבא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים.
משך חכמה
Meshekh Chokhmah, Behaalotkha:28
Q — What did Moshe mean by "עמדו" — and why did Ibn Ezra gloss it as "פתח אהל מועד"?
A — Moshe normally received questioners in his own tent in מחנה לוייה — which a tamei la-met may enter. But to receive Hashem's answer he had to enter the אהל מועד, which is מחנה שכינה — forbidden to temei'ei met on penalty of karet. He therefore warns the petitioners: STAY at the entrance of the אהל מועד; do not follow me in.
בכל מקום לא היה חושש אם השואלים מאתו ילכו לפנים מן הקלעים, מקום עזרת ישראל. אבל כאן שהיו טמאים או טבולי יום, והיה חושש שמא ילכו אחריו לפנים מן הקלעים ויתחייבו כרת, לכן אמר 'עמדו' אצל הקלעים, ואני אכנס לפנים למשכן לשאול דבר ה'.
Chassidus on the parsha
חסידות
Sefat Emet, Shem MiShmuel and Peri Tzadik — indexed by parsha, not by pasuk
Sefat Emet — R' Yehuda Aryeh Leib Alter of Ger
במדרש ה' חפץ וגו' יגדיל תורה ויאדיר, דכתיב נר מצוה ותורה אור, כי המצות הם ממשיכין הארת התורה לתוך המעשה, ונקראים נרות שהם הכנה לקיום האור, כי המצוות הם מהתורה, ועל ידי שהוא ציווי השי"ת נמשך דביקות המעשה לפנימיות שבה כי כל הנבראים בהתורה באורייתא ברא קוב"ה עלמא, והמצוות הם קיום אור חיות התורה שיש בהנבראים כנ"ל, וזה יגדיל תורה, והוא בחינת תורה שבעל פה, שביד הא…
עשה רצונו כרצונך וכו', הוא עצה לתקן הרצון כפי מה שאדם מדבק כל רצונו וחשקו במצוה ומעשה טוב, מתדבק הרצון בקדושת השי"ת, ועל ידי זה אין יכול להתפרד אחר כך אף שיש לו רצונות אחרים גם כן, כי הקדושה שומרת הרצון שלא יתקלקל, ויוכל על ידי זה להעלות כל הרצונות להשי"ת...
במדרש גם חושך לא יחשיך ממך וכו'. פירוש שמצדו ית' אין חושך בעולם, רק השי"ת העלים האור בעולם הזה כדי שיהיה לנו במה לכבד אותו ית' למצא אור הגנוז בעולם, ומצד זה אינו דומה להמשל, כי גם אורן של צדיקים ממנו ית' הוא, כמו שכתוב אתה תאיר נרי, רק העבודה למצא אורו ית' בעולם, וברש"י ז"ל שתהיה שלהבת עולה מאליה, והוא כנ"ל שלכך נאמר בהעלותך, כי השי"ת ברא עולמו באור, שזה תחי…
והאספסוף... הוא בחינת רוח ונפש כמו שכתוב בספרים, שיש לכל איש ישראל נפש רוח נשמה, ובחינת נפש הוא מדריגה התחתונה, שבא בהתפעלות נפש האדם, וזה אינו יכול להיות רק על ידי סור מרע כנ"ל, ואיש אשר רוח בו הוא בחינת אדם ישראל, שאינו צריך לעצות אלו... כי בשמים אין צריכין התקשרות, רק למטה בחינת שבעים נפש, שהם נגד ע' אומות, וכתב רש"י ז"ל שנקרא נפש אחת, עיין שם פרשת שמות, …
ויעש כן אהרן. שלא שינה. יש לפרש כי עשה מעשה המצוה כל ימי חייו בכוונה ורצון אחד. כי דרך כל אדם. שבהתחלה מתעורר לטוב. אח"כ נשכח ממנו. וצריך לחפש התעוררות באופן אחר תמיד. והאמת כי ההתפעלות הראשון הוא המובחר לזאת נאמר על אהרן שלא שינה וממילא בא לו תמיד השגות חדשות כמ"ש אם שמוע בישן תשמע בחדש:
בשם אא"ז ז"ל כל מה שכתב רש"י שנזכרו בני ישראל ה' פעמים בפסוק, שחביבין כחמשה חומשי תורה, ולמה דוקא בפרשה זו, רק לפי שנבחרו הלוים לא יחלש דעתן של בני ישראל בעבור זה, כי חביבין הם. והאמת דכתיב מתוך בני ישראל, שבחירת הלוים הוא מכח כללות בני ישראל, וזה שנבדלו הלוים אינו מטעם שנפרשים הם מן הצבור, רק אדרבא, כפי מה שאדם בטל אל הצבור הקב"ה בוחר בו, ולפי שהלוים הן היו…
...פירוש עושין רצונו, הוא העבודה בתמימות בלי שום נגיעה עצמית, רק לעשות רצונו יתברך בלבד, ולכן השכר הוא ישא פניו אליך, כי יש להבין מאי ענין נשיאת פנים, אך הוא על פי הכתוב ורחמיו על כל מעשיו, כי עיקר התעוררות הרחמים והחסד לפניו ב"ה על אל מול פני המנורה וכו', ובמדרש משל למלך שהוכן לו סעודה בכלי הדיוטות, וכשבא המלך עם כבוד גדלו הטמין ההדיוט כליו, וצוה המלך לפסול…
אל מול פני המנורה יאירו כו' ובמד' משל למלך שהוכן לו סעודה בכלי הדיוטות וכשבא המלך עם כבוד גדלו הטמין ההדיוט כליו וצוה המלך לפסול כליו ולהשתמש רק בכלי הדיוטות כו'. ביאור הענין שע"י זה הביוש עצמו שראה והרגיש שצריך להטמין כליו עי"ז שימש בהם המלך. וז"ש אל מול שצריך הכהן העובד לידע כי כל אלה המצות הם רמזים לאורות עליונים. ועי"ז מתבטל כל מעשיו בבושה והכנעה להבורא …
בפסוק ויקם העם כו'. ויש לתמוה שמצינו בכל המקומות כשחטאו בנ"י וכעס עליהם הקב"ה נתחרטו מיד בתשובה ובכאן נאמר מקודם עד אשר יצא מאפכם והי' לכם לזרא ואעפ"כ אח"כ אספו להם השלוים והלא ידעו כי לא לרצון יהי' להם. ואפשר שכשאמר השי"ת ואכלתם בשר כו' הי' זה חיוב שצריכין בע"כ לאכול ולקבל העונש. ולכן הוכרחו לקיים גזירת מלך:
במדרש אספה לי שבעים איש, הה"ד הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה וגו'... אבל באמת נמסרו בני ישראל עתה למדרגה אחרת, והיא הנהגת שבעים איש, דיש הנהגה באחדות ממש, ויש הנהגה על ידי קיבוץ הפרטים לעשות מהם אחדות, וזה ענין שבעים איש שנעשה מהריבוי אחדות...
במדרש ה' חפץ למען צדקו וכו' דכתיב נר מצוה ותורה אור, כי התורה היא עץ חיים והמצות הם הענפים שמתפשטין ממנו, והתפשטות הארת התורה עד אין תכלית עד שגם עלהו לא יבול דרשו חז"ל שיחת חולין של תלמיד חכם צריכין למוד. פירוש שהתורה יש לה כח להמשיך הקדושה בכל המקומות, שכן עשה השי"ת להיות משתלשל הכל בכח התורה, ולא עוד אלא כלפי רוב ההתפשטות כך מתחזק ומתעלה שורש התורה אף שהו…
במדרש ה' חפץ למען צדקו... לכן יש תרי"ג מצות מכוונים לאיברי הגוף, אבל האור תורה הוא בחינת נשמה כנ"ל, ואור זה של התורה מחיה הכל, שעל זה נאמר מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, והוא בחינת השבת אור שבעת הימים, ואינו יכול להשיגה רק בהקדמת ימי המעשה, רק לעתיד יהיה יום שכולו שבת שיהיה לנו אחיזה בעצם האור בלי התלבשות. ומזה הטעם נאסר בשבת המלאכות להראות כי המעשים הם הכנה…
במדרש ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה כו'. דכתיב נר מצוה ותורה אור. הענין הוא כי התורה היא נעלמה מעיני כל חי. וכמו שאין להשיג מהות האור רק ע"י הנר ושמן שנאחז האור בפתילה ועץ ובל"ז אין לנו אחיזה בהאור. כן א"י להשיג אור התורה רק ע"י המצות במעשים יכולין להתדבק באור התורה. והוא מצד חסרון שלנו שמתלבשים בגשמיות לכן א"י להשיג דבר רוחניי. וכמו כן נשמת האדם א"י להשיגה רק…
במדרש אספה לי כו' הבונה בשמים כו' ואגודתו על ארץ כו'. דכתיב התאוו תאוה. כנראה שלא היו ח"ו בעלי תאוה. אדרבה כ' התאוו תאוה. כי בודאי כמו שאנחנו בעוה"ז אחר תערובות טוב ורע בודאי היצה"ר לצורך עבודת ה' הוא כמ"ש בכל לבבך. וכאשר חכמים הגידו כי אנשי כנה"ג רצו לבטל יצרא דעריות וראו שלא יהי' קיום בל"ז. אכן ודאי דורו של מרע"ה שנתעלו למדריגה הראשונה שקודם החטא. והי' להם…
בשם מו"ז ז"ל בפסוק ומבן חמשים וגו' ישוב מצבא העבודה, אבל חוזר הוא לנעילת שערים, ודקדק מה זה הלשון נעילת שערים, ולא פתיחת שערים. ופירש דכתיב "מה יפו פעמיך בנעלים", פעמיך הוא התעוררות התלהבות לבות בני ישראל, מלשון פעמון זהב, בנעלים הוא שזה התלהבות צריך שמירה ומנעול שלא יתפשט בו פסולת. ושבח הזקנים הוא בזה שיש להם ישוב הדעת שלא להתפשט ההתלהבות יותר מדאי, וזהו נע…
בשם מו"ז ז"ל בפסוק ומבן חמשים כו' ישוב מצבא העבודה כו'. אבל חוזר הוא לנעילת שערים. ודקדק מה זה הלשון נעילת שערים ולא פתיחת שערים. ופירש דכתיב מה יפו פעמיך בנעלים. פעמיך הוא התעוררות התלהבות לבות בנ"י. מלשון פעמון זהב. בנעלים הוא שזה התלהבות צריך שמירה ומנעול שלא יתפשט בו פסולת. ושבח הזקנים הוא בזה שיש להם ישוב הדעת שלא להתפשט ההתלהבות יותר מדאי. וזהו נעילת ש…
...וזהו הרמז של המדרש, בעינים בראתי לבן ושחור, ואין אתה רואה רק מהשחור, רמז להנ"ל, שכל ההארות שהצדיקים זוכין רק מכח החושך וההסתר שיש בעולם, ועל ידי זה זוכין לאורה הגדולה... כמו שכתוב בזוהר הקדוש נשא, שעל זה כתיב "כל ארחות ה' חסד ואמת", תרי"ג אורחין דאורייתא, פירוש שכל המצוות הם עיטין טבין, והיינו שברא העולם בזה האופן שהוא עלמא דשיקרא, וצריכין לסיוע של תרי"ג …
בענין קברות התאוה שאמרו זכרנו את הגדה כו' נאכל במצרים חנם דרשו חז"ל מן המצות ותימה לחשוד דור דעה כזה להיות חלילה פורקי עול מצות. ויתכן לפרש כי אדרבה מזה שעלתה על לבם הרהורי תאוה ממה שהיו במצרים בלי עול מצות. על זה הי' כל התלונה שלהם. ובודאי המקומות שעברו בנ"י במדבר המה מקומות מסוכנים מאוד כמ"ש במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב וצמאון. ואם לא היו הדור ההוא מתק…
בענין התקיעות במקדש וכן במלחמה, דכחן של ישראל בפה, כמו שכתוב רוממות א-ל וגו', וחרב פיפיות וגו'. ובכח התורה שעל זה רומז השופר גברו כל המלחמות. וכן בנסע הארון וגו' קומה ה' וגו', שהכל היה בכח התורה, וזה שנקראו צבאות ה', ומבן עשרים יוצא למלחמה, כי בן י"ג נעשה בר מצוה ובן כ' נעשה בן תורה, כדאיתא בזוהר הקדוש, וכל מלחמתן היה בכח התורה, כמו שכתב רש"י בפרשת דברים, של…
בפסוק ועתה נפשנו יבשה, כי הנה באלשיך פרשת בשלח ביאר איך המן נתן חיות לגוף, כמו שנמשך ממזון הגוף חיות אל הנפש על ידי התקשרות נפש בגוף, מובן מזה כי מזון הנפש יוכל לקיים הגוף גם כן. ובאמת נראה שהכל הוא לפי מצב האדם, אם הגוף טפל אל הנפש ניזון הוא במזון הנפש, והנה כמו כן מדריגה על מדריגה בענין נפש רוח נשמה ומשה רבינו ע"ה היה מדריגתו בחינת התורה שהוא הרוח ממללא ול…
בענין מ"ש חז"ל שנזכר בני ישראל ה"פ בפסוק להודיע חיבתן שנחשבו כחמשה חומשי תורה. ואמו"ז ז"ל אמר כי רמזו כאן ע"י שנבחרו הלוים לא יהי' פחיתות לבנ"י כי כח הלוים ג"כ מכללות בנ"י. וכ"כ בס' קדושת לוי. ולבאר הענין דאורייתא וישראל כולא חד. וכמו שיש בתורה ה' חלקים כן באדם חמשה מוצאות הפה. ובאמת כלל העולם הוא ציור האדם. ובכלל בנ"י הם הפה כמ"ש כחן של ישראל בפה. כי כמו שב…
במדרש אספה. הבונה בשמים מעלותיו כו'. כבר כתבנו במ"א. והענין בקצרה כי יש ב' ענינים. שצריכין להמשיך כח משמים לזה העולם וזה פעל מרע"ה שהוריד התורה מן השמים. אך צריכין ג"כ להכין עצמנו להיות כלי מוכן לקבל השפע משמים. וזה ענין הספינות קשורים שלמטה דכתיב ואגודתו. שלמטה צריכין קשרים ואגודות. וזה בחי' תפילין של יד דכתיב וקשרתם. אבל תש"ר היא הארה הבאה מלמעלה כמ"ש וראו…
והנה כתיב כמתאוננים רע כו'. ביאור הענין כי בודאי לא הי' מחשבותם להרע. רק שרצו בחי' עץ הדעת טוב ורע כמו חטא הראשון. ובאמת עתה אחר החטא שנתערב טוב ורע בעולם אין הנפש יכול להתתקן רק בכח הבירור. וזה רמז הפסוק גם בלא דעת נפש לא טוב. מאי גם. רק להיות כי עיקר הרצון הי' שיתדבק האדם בעץ החיים תורה וחקים ומצות שהוא למעלה מהשגת דעת האדם. אבל עתה אין הנפש בטוב רק ע"י הד…
בפסוק כמתאוננים רע פרש"י שאמרו כמה לבטנו בדרך כו'. אמר אמו"ז ז"ל כי כל החטא הי' מה שלא האמינו כי הוא רק לטובה וחשבו שלרעתם הוא. והנה רש"י כתב שהקב"ה נתכוין לטובה שיבואו מהר לא"י וקשה שהי' יכול להוליכם בדרך נייחא כי היפלא מה' דבר. אך איתא כי א"י זוכין ע"י יסורים ולכן היו מ' שנה במדבר. אכן אם היו מקבלין זה המהירות באהבה אף שהי' קשה להם ולטורח הי' זה מספיק לנחו…
במדרש קח את הלוים, כמה נימין היו בכנור שבע, ולימות המשיח ח' ולעתיד עשרה וכו', כי השירה תליא בזמן, ולכן בכל יום יש שיר אחר, כי ההתחדשות שיש בכל יום נותן השירה, כמו שאמרו ז"ל כי השמש אומרת שירה וזורחת, ע"ש בפסוק "שמש בגבעון דום", כי בכל יום יש הארה אחרת כדאיתא בשם האר"י ז"ל, כי אין כל יום דומה לחבירו מבריאת עולם. ונראה שהלוים מיוחדים לבחינת הזמן... לכן הלוים נ…
במדרש קח את הלוים כמה נימין הי' בכנור שבע ולימות המשיח ח' ולעתיד עשרה בנבל עשור כו'. כי השירה תליא בזמן. ולכן בכל יום יש שיר אחר כי ההתחדשות שיש בכל יום נותן השירה כמ"ש ז"ל כי השמש אומרת שירה וזורחת ע"ש בפסוק שמש בגבעון דום. כי בכל יום יש הארה אחרת כדאיתא בשם האר"י ז"ל כי אין כל יום דומה לחבירו מבריאת עולם. ונראה דהלוים מיוחדים לבחי' הזמן דיש ג' בחי' עולם שנ…
במדרש המשך הפרשיות ברכת כהנים וחנוכת הנשיאים והעלאת המנורה לנחם את אהרן ושבטו שלא היו בחנוכה זו, אבל הוא מדליק את הנרות ומברך את ישראל. ונראה שבאמת ג' הברכות שבברכת הכהנים הם ג' בחינות אלו, והם מכוונים לבחינת כהן לוי וישראל, והברכה היא שליטת כח הכהן על הלוי... כי שורש הברכה במדת הדין, לכן נמסרה הברכה ליצחק, ואמרו עושר מצפון. אך שהגמר בפועל הוא בכח הכהן והחסד…
בפסוק אספה לי שבעים איש. ובמד' הבונה בשמים מעלותיו כו' משל בנין ע"ג ספינות קשורות דאיתא במשנה כניסי' שהיא לשם שמים סופה להתקיים ושאינה לש"ש אין סופה להתקיים. וזה החילוק בין אספה לי שהוא לשמי. ובין האספסוף שהוא ג"כ לשון אסיפה ולפי שלא הי' לשם שמים בשלימות נתוסף בו אתוין כמו האמינון וכמו עשתי עשרה כמ"ש בזוה"ק. ופי' לשם שמים להיות כל דבר שלמטה יש לו שורש למעלה …
בפסוק לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא, וקשה לאו רישא סיפא, דהיכן נזכר חסרון אמונה בשאר הנביאים ברישא, אכן הענין הוא, דכל הנביאים היו צריכין להשתנות בעת הנבואה על ידי התפשטות הגשמיות, ונעשין כבריה חדשה, כדאיתא כשהיתה הנבואה שורה עליהם פניהם מאירים כלפידים וכו', אם כן אין הנבואה דבוקה בעצם בהם, אבל במשה רבינו ע"ה אדרבא, כשהוצרך לדבר עמהם הושם לפניו מסוה, והוצ…
בהעלותך פרש"י שתהא שלהבת עולה מאלי'. והרמז עפ"י מ"ש נר מצוה ואיתא רצה הקב"ה לזכות את ישראל הרבה להם תורה ומצות. כי הנשמה חלק אלוה ממעל. אבל הגוף מסתיר הארת הנשמה. והמצות מזככין החומר ולהכין דרך שתוכל הנשמה להאיר. לכן נק' נר שהיא כלי והכנה לקבל האור. כמו כן תרי"ג מצות עצות איך שתוכל שלהבת הנשמה להאיר בהאדם. והרמב"ם בפירוש המשנה כתב כשמקיים אדם מצוה אחת בשלימו…
בפסוק אספה לי שבעים איש ובמד' שהיו אותן השוטרים שבמצרים דכתיב בשבעים נפש ירדו כו' מצרימה וזהו המספר בשבעים הוא בחי' נפש ובזה הי' בגלות מצרים. אח"כ נתעלו לבחי' רוח זהו בחי' י"ב שבטים ד' דגלים לד' רוחות. ובבחי' זו כתיב בהתאסף ראשי כו' יחד שבטי ישראל. ואחר החטא נפלו ממדריגה זו ואמרו נפשנו יבשה שלא היו יכולין להמשך אחר מדריגת משה רבינו ע"ה שהוריד להם המן מאכל מל…
בפסוק בכל ביתי נאמן הוא דאיתא במד' תחתונים אינם יכולים לעמוד בתפקודיו של מקום ובמתן תורה היו ראוים כל בנ"י להיות נביאים. כמ"ש אמרתי כו' ובני עליון כולכם. וע"י החטא כאדם תמותון. וכח הנבואה כפי אמונת האדם. פי' אמונה להיות נשאר במדריגה שהשיג בלי השתנות כמו יתד במקום נאמן. וכשאדם מוכן לקבל הנבואה להיות קבוע בו בלי השתנות זוכה לנבואה. ויש הרבה מדריגות בנבואה ומרע…
איתא בגמרא, ויהי בנסע... ובימי המעשה הוא בחינת גליא, והוא ימי מלחמה להלחם עם הסט"א, שהטבע מסתיר ומעלים הקדושה, אבל איש ישראל צריך להלחם ולברר ולהעיד כי כל הטבע הכל מאתו ית"ש בלבד, וזהו בנסוע הארון, כמו שרמזו בנסוע גימטריא יעקב, והוא בחינת ימי המעשה, וינוסו משנאיך וכי מי שונא לבורא עולם, רק שהסט"א מסתיר ומעלים שלא לראות חסדי ה' וטובו אשר הם מלאים בכל העולם, ו…
איתא בגמ' ויהי בנסוע ובנוחה הוא ספר בפני עצמו. והוא כלל כל התורה דאיתא קוב"ה ואורייתא וישראל סתים וגליא כמ"ש בזוה"ק שזה ב' שמות יעקב וישראל ע"ש פ' במדבר. ובחי' יעקב הוא המלחמות שכל ימיו הי' לו מלחמות עם עשו ולבן. ואח"כ כשבא לבחי' ישראל הוא בחי' סתים ומנוחה בחי' שבת קודש. ובימי המעשה הוא בחי' גליא והוא ימי מלחמה להלחם עם הסט"א שהטבע מסתיר ומעלים הקדושה אבל אי…
נסמך פרשת המנורה ...אבל התחתונים צריכים להכין נר וכלי לקבל האור תורה, והוא בחינת תיקון הגוף ברמ"ח איברים, דהנה כתיב נר מצוה, וכתיב נר ה' נשמת אדם, כי הגוף הוא כלי אל הנשמה, והנשמה מאירה אל הגוף, שכן הוא ציור האדם שאין יכולין להשיג עצם הנשמה רק בכחות המתפשטים מן הנשמה ברמ"ח אברים, וכהשהאדם מקשר ומשעבד הגוף אל הנשמה מקבל אור ממנה, וזה נר מצוה. אכן באמת כל הנשמ…
Mekoros on the pasuk
מקראות גדולות
Browse the parsha by aliyah — click a pasuk to open its commentaries
All Parshiyot
Genesis
Exodus
Leviticus
Numbers
Deuteronomy