שכיבוד אב ואם ומוראם מצוה שוה היא, ונדחית מפני מצות תלמוד תורה, וכמו שלמדו בגמרא ]יבמות ו ע״א[ מהפסוק איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו אני ה׳, כולכם חייבים בכבודי, כלומר, מוראי למעלה ממורא אב ואם. ע״כ. וכן פסק מרן
ח מובא בגם׳ ]ב״מ לב ע״א[ תנו רבנן: מנין שאם אמר לו אביו היטמא או שאמר לו אל תחזיר, שלא ישמע לו. שנאמר ״איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו אני ה׳״, כולכם חייבין בכבודי. טעמא דכתב רחמנא את שבתותי תשמרו, הא לאו הכי, הוה
ה׳, כולכם חייבים בכבודי, היינו כשאומר לו אביו אל תחזיר אבירה אלא עסוק בכבודי, אבל אל תחזיר בחנם לא אצטריך קרא וכו׳. ע״ש. וכן כתב בחידושי הרשב״א ]יבמות ו ע״א[, שעיקר מצות כיבוד אב ואם אינה אלא בדבר שיש בו לאביו הנאה, כגון
כאן, כבד את אביך ואת אמך, ונאמר להלן, כבד את ה׳ מהונך. הלכך לציית ליה, קא משמע לן, דלא לשמע ליה. וכן פסק מרן ]יו״ד סימן רמ טון ״אמר לו אביו לעבור על דברי תורה, בין מצוה עשה בין מצות לא תעשה, ואפילו מצוה של דבריהם, לא
חייבין בכבוד המקום״, מכח דרשא דאיש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו, ששם גילה לנו התורה שרק במקום שכבוד אב אינו נגד כבוד המקום הוקש כבודו לכבוד המקום, אבל בלא״ה אתה ואביך חייבין בכבודי. וממילא שום לא תעשה ושום עשה לא
היינו כשאומר לו אביו אל תחזיר אבירה אלא עסוק בכבודי, אבל אל תחזיר בחנם לא אצטריך קרא וכו׳. ע״ש. וכן כתב בחידושי הרשב״א ]יבמות ו ע״א[, שעיקר מצות כיבוד אב ואם אינה אלא בדבר שיש בו לאביו הנאה, כגון מאכילו ומשקהו מלבישו
בשו״ת יחוה דעת ]חלק ג׳ סימן סט׳[ ״הנה בשו״ת מהר״ם מרוטנבורג ]שער ב׳ סימן כ״ח[ פסק, שאין לבן לשמוע לאביו כשמצוהו שלא לעלות לארץ ישראל, כיון שמצווה היא לעלות לארץ ישראל, וכבר דרשו חז״ל ]יבמות ה׳ ע״ב[, איש אמו ואביו תיראו
מִנַּיִן שֶׁאִם אָמַר לוֹ אָבִיו ״הִיטַּמֵּא״, אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ ״אַל תַּחְזִיר״ שֶׁלֹּא יִשְׁמַע לוֹ? שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמֹרוּ אֲנִי ה׳״, כּוּלְּכֶם חַיָּיבִין בִּכְבוֹדִי. טַעְמָא דִּכְתַב רַחֲמָנָא ״אֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמֹרוּ״ הָא לָאו הָכִי הֲוָה אָמֵינָא (צָיְיתָא) [נֵיצִית] לֵיהּ? וְאַמַּאי? הַאי עֲשֵׂה, וְהַאי לֹא תַעֲשֶׂה וַעֲשֵׂה – וְלָא אָתֵי עֲשֵׂה וְדָחֵי אֶת לֹא תַעֲשֶׂה וַעֲשֵׂה! הוֹאִיל וְהוּקַּשׁ כִּיבּוּד אָב וָאֵם לִכְבוֹדוֹ שֶׁל מָקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן ״כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ״, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ״כַּבֵּד אֶת ה׳ מֵהוֹנֶךָ״, הִלְכָּךְ לֵצִיית לֵיהּ, קָא מַשְׁמַע לַן דְּלָא לִשְׁמַע לֵיהּ.
from our library copy — not yet checked against the original
