Honoring Parents vs. Respecting Sacred Texts

תָּנוּ רַבָּנַן: אֵיזֶהוּ מוֹרָא וְאֵיזֶהוּ כִּיבּוּד? מוֹרָא – לֹא עוֹמֵד בִּמְקוֹמוֹ, וְלֹא יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ, וְלֹא סוֹתֵר אֶת דְּבָרָיו, וְלֹא מַכְרִיעוֹ. כִּיבּוּד – מַאֲכִיל וּמַשְׁקֶה, מַלְבִּישׁ וּמְכַסֶּה, מַכְנִיס וּמוֹצִיא.

The Sages taught: What is fear and what is honor? Fear of one’s father includes the following: One may not stand in his father’s fixed place, and may not sit in his place, and may not contradict his statements by expressing an opinion contrary to that of his father, and he may not choose sides when his father argues with someone else. What is considered honor? He gives his father food and drink, dresses and covers him, and brings him in and takes him out for all his household needs.

אֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב יְהוּדָה: שִׁינָּנָא, לָא תֵּימָא לֵיהּ לַאֲבוּךְ הָכִי. דְּתַנְיָא: הֲרֵי שֶׁהָיָה אָבִיו עוֹבֵר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה, אַל יֹאמַר לוֹ ״אַבָּא עָבַרְתָּ עַל דִּבְרֵי תוֹרָה״, אֶלָּא אוֹמֵר לוֹ: ״אַבָּא כָּךְ כָּתוּב בַּתּוֹרָה״. ״כָּךְ כָּתוּב בַּתּוֹרָה״ – צַעוֹרֵי קָא מְצַעַר לֵיהּ! אֶלָּא אוֹמֵר לוֹ: ״אַבָּא, מִקְרָא כָּתוּב בַּתּוֹרָה כָּךְ״. אֶלְעָזָר בֶּן מַתְיָא אוֹמֵר: אַבָּא אוֹמֵר: ״הַשְׁקֵינִי מַיִם״, וּמִצְוָה לַעֲשׂוֹת – מַנִּיחַ אֲנִי כְּבוֹד אַבָּא, וְעוֹשֶׂה אֶת הַמִּצְוָה. שֶׁאֲנִי וְאַבָּא חַיָּיבִים בַּמִּצְוָה. אִיסִי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם אֶפְשָׁר לַמִּצְוָה לֵיעָשׂוֹת עַל יְדֵי אֲחֵרִים – תֵּיעָשֶׂה עַל יְדֵי אֲחֵרִים, וְיֵלֵךְ הוּא בִּכְבוֹד אָבִיו. אָמַר רַב מַתְנָה: הֲלָכָה כְּאִיסִי בֶּן יְהוּדָה.

Later, Shmuel said to Rav Yehuda: Big-toothed one, do not speak to your father like that, as it is disrespectful. As it is taught in a baraita: If one’s father was transgressing a Torah matter, he should not say to him explicitly: Father, you transgressed a Torah matter. Rather, he should say to him: Father, so it is written in the Torah. The Gemara asks: If he says to him directly: This is what is written in the Torah, he will cause him suffering. Rather, he should say to him: Father, this verse is written in the Torah, and he should proceed to quote the verse, from which his father will understand on his own that he has acted improperly. § Elazar ben Matya says: If my father says: Give me water, and there is a mitzva for me to perform at the same time, I set aside the honor of my father and perform the mitzva, as my father and I are both obligated in the mitzva. Isi ben Yehuda says: If it is possible for this mitzva to be performed by others, let it be performed by others, and he should go and attend to the honor due to his father, as the honor of his father is his obligation alone. Rav Mattana says: The halakha with regard to this matter is in accordance with the opinion of Isi ben Yehuda.

רַבָּה אָמַר: הָכָא בְּאִיסְקוּפָּה הַנִּדְרֶסֶת עָסְקִינַן, וּמִשּׁוּם בִּזְיוֹן כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ שְׁרוֹ רַבָּנַן. הָיָה קוֹרֵא בְּרֹאשׁ הַגָּג וְכוּ׳. וּמִי שְׁרֵי? וְהָתַנְיָא: כּוֹתְבֵי סְפָרִים תְּפִילִּין וּמְזוּזוֹת לֹא הִתִּירוּ לָהֶן לְהַפֵּךְ יְרִיעָה עַל פָּנֶיהָ, אֶלָּא פּוֹרֵס עָלֶיהָ אֶת הַבֶּגֶד! הָתָם אֶפְשָׁר, הָכָא לָא אֶפְשָׁר, וְאִי לָא אָפֵיךְ אִיכָּא בִּזְיוֹן כִּתְבֵי הַקּוֹדֶשׁ טְפֵי.

Rabba said that the mishna may be understood differently. Here, we are dealing with a threshold that is trodden upon by the public, and due to the potential degradation of the sacred writings the Sages permitted one to violate the rabbinic decree. It would be disgraceful if people were to trample over sacred writings. It was stated in the mishna: If one was reading on top of the roof, which is a full-fledged private domain, and the scroll rolled from his hand, as long as the edge of the scroll did not reach ten handbreadths above the public domain, he may roll it back to himself. However, once the scroll reached within ten handbreadths above the public domain, it is prohibited to roll it back. In that case, he should turn it over, so that the writing of the scroll will be facedown and not be exposed and degraded. The Gemara asks: And is it permitted to do so? Wasn’t it taught in a baraita that with regard to writers of scrolls, phylacteries, and mezuzot who interrupt their work, the Sages did not permit them to turn the sheet of parchment facedown lest it become soiled? Rather, one spreads a cloth over it in a respectful manner. The Gemara answers: There, with regard to scribes, it is possible to cover the parchment respectfully; here, it is not possible to do so. And if he does not turn the scroll over, it will be more degrading to the sacred writings. Consequently, although this is not an ideal solution, it is preferable to turn it over rather than leave the scroll exposed.

כׇּל מִצְוֹת הָאָב עַל הַבֵּן וְכוּ׳. מַאי כׇּל מִצְוֹת הָאָב עַל הַבֵּן? אִילֵּימָא כֹּל מִצְוָתָא דְּמִיחַיַּיב אַבָּא לְמִיעְבַּד לִבְרֵיהּ נָשִׁים חַיָּיבוֹת – וְהָתַנְיָא: הָאָב חַיָּיב בִּבְנוֹ לְמוּלוֹ וְלִפְדוֹתוֹ. אָבִיו – אֵין, אִמּוֹ – לֹא! אָמַר רַב יְהוּדָה, הָכִי קָאָמַר: כׇּל מִצְוֹת הָאָב הַמּוּטָּלֹת עַל הַבֵּן לַעֲשׂוֹת לְאָבִיו, אֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים חַיָּיבִין. תְּנֵינָא לְהָא דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״אִישׁ״ – אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ, אִשָּׁה מִנַּיִן? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״תִּירָאוּ״ – הֲרֵי כָּאן שְׁנַיִם.

§ The mishna teaches: With regard to all mitzvot of a father with regard to his son, both men and women are obligated to perform them. The Gemara inquires: What is the meaning of the expression: All mitzvot of a father with regard to his son? If we say that this is referring to all of the mitzvot that a father is required to perform for his son, are women obligated in these? But isn’t it taught in a baraita: A father is obligated with regard to his son to circumcise him, and to redeem him? This indicates that his father, yes, he is obligated to do these, but his mother, no, she is not obligated to perform these mitzvot for her son. Rav Yehuda said that this is what the mishna is saying: With regard to each mitzva for the father that is incumbent upon the son to perform for his father, both men and women are obligated in them. The Gemara comments: We already learned this, as the Sages taught in a baraita, with regard to the verse: “A man shall fear [tira’u] his mother and his father” (Leviticus 19:3). I have derived only that a man is obligated in this mitzva; from where do I derive that a woman is also obligated? When it says in the same verse: “A man shall fear [tira’u] his mother and his father” (Leviticus 19:3), employing the plural form of the verb, this indicates that there are two that are obligated here, both a man and a woman.

תָּנוּ רַבָּנַן: הַמּוֹלִיךְ עֲצָמוֹת מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, הֲרֵי זֶה לֹא יִתְּנֵם בְּדִסַקַּיָּא וְיִתְּנֵם עַל גַּבֵּי חֲמוֹר וְיִרְכַּב עֲלֵיהֶם, מִפְּנֵי שֶׁנּוֹהֵג בָּהֶם מִנְהַג בִּזָּיוֹן. וְאִם הָיָה מִתְיָרֵא מִפְּנֵי גּוֹיִם וּמִפְּנֵי לִסְטִים — מוּתָּר. וּכְדֶרֶךְ שֶׁאָמְרוּ בַּעֲצָמוֹת כָּךְ אָמְרוּ בְּסֵפֶר תּוֹרָה. אַהֵיָיא? אִילֵּימָא אַרֵישָׁא — פְּשִׁיטָא! מִי גָּרַע סֵפֶר תּוֹרָה מֵעֲצָמוֹת? אֶלָּא אַסֵּיפָא.

The Gemara discusses other issues concerning the dignity of the deceased. The Sages taught: One who transports bones from place to place may not place them in a saddlebag [disakaya] and place them on the donkey’s back and ride on them, as in doing so he treats the remains disgracefully. However, if he is afraid of gentiles or highwaymen and therefore must move quickly, he is permitted to do so. And just as they said with regard to bones, so they said with regard to a Torah scroll. With regard to this last statement, the Gemara asks: To what section of the baraita does the parallel to a Torah scroll refer? If you say that this refers to the first clause of the baraita, this is obvious. Is a Torah scroll less important than bones of the dead? Certainly one may not treat a Torah disgracefully. Rather, this statement must refer to the latter clause of the baraita, that in a dangerous situation, one is permitted to ride on a Torah scroll as well.

מִי שֶׁאָמַר לוֹ אָבִיו לַעֲבֹר עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה בֵּין שֶׁאָמַר לוֹ לַעֲבֹר עַל מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה אוֹ לְבַטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה אֲפִלּוּ שֶׁל דִּבְרֵיהֶם. הֲרֵי זֶה לֹא יִשְׁמַע לוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט ג) "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ". כֻּלְּכֶם חַיָּבִין בִּכְבוֹדִי: אָמַר לוֹ אָבִיו הַשְׁקֵנִי מַיִם וְיֵשׁ בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת מִצְוָה אִם אֶפְשָׁר לַמִּצְוָה שֶׁתֵּעָשֶׂה עַל יְדֵי אֲחֵרִים תֵּעָשֶׂה וְיִתְעַסֵּק בִּכְבוֹד אָבִיו שֶׁאֵין מְבַטְּלִין מִצְוָה מִפְּנֵי מִצְוָה.

אני ה' אלהיכם. אַתָּה וְאָבִיךָ חַיָּבִים בִּכְבוֹדִי, לְפִיכָךְ לֹא תִשְׁמַע לוֹ לְבַטֵּל אֶת דְּבָרַי. אֵיזֶהוּ מוֹרָא? לֹא יֵשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ וְלֹא יְדַבֵּר בִּמְקוֹמוֹ וְלֹא יִסְתֹּר אֶת דְּבָרָיו, וְאֵיזֶהוּ כָבוֹד? מַאֲכִיל וּמַשְׁקֶה, מַלְבִּישׁ וּמַנְעִיל, מַכְנִיס וּמוֹצִיא (קידושין ל"א):

אי זהו מורא ואי זהו כבוד מורא אינו עומד בפניו ר"ל עד שיתן לו רשות לעמוד ולא יושב במקומו ולא יסתור את דבריו ופירשו בו דוקא בפניו וכן אם אביו חולק עם אחרים לא מכריעו בפניו אי זהו כבוד מאכילו ומשקהו מלביש ומכסה מכניס ומוציא וכלם משל אב אלא שמתבטל ממלאכתו לדברים אלו ומכל מקום אם אין לאב עושה משלו ואם לא עשה הרי נפקע ממצות כבוד וכופין אותו וכן מצינו במדרש מתן תורה בפרשתא רביעאתא כל שמועתא פשטין בחדא כופין את הבן לזון את האב ומה שיש לפקפק בו ממה שאמרו כל מצוה שמתן שכרה בצדה אין בית דין מוזהרים עליה אב אצל הבן אינו בכלל זה כדין קטני קטנים בשאר צדקות כופין לדעת הרבה מפרשים כמו שביארנו ברביעי של כתבות: ועוד מצאתי במדרש שהזכרנו גדול כבוד אב ואם שהעדיפו הקב"ה על שלו שעל כבוד הקב"ה כתיב כבד את י"י מהונך כיצד מפריש לקט שכחה ופיאה תרומות ומעשרות אם יש לך תתן ואם אין לך פטור בכלן ובכבוד אב ואם כתיב כבד את אביך ואת אמך אפילו אתה מסבב על הפתחים וזו מיהא אף בתלמוד המערב שבפרק זה שנויה כן:

מֻתָּר לְהַצִּיל כָּל כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ שֶׁיֵּשׁ בֶּחָצֵר לְחָצֵר אַחֶרֶת שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמָּבוֹי וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עֵרְבוּ. וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיֶה לַמָּבוֹי שָׁלֹשׁ מְחִצּוֹת וְלֶחִי אֶחָד. וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ כְּתוּבִין אַשּׁוּרִית וּבִלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ אֲבָל אִם הָיָה כְּתוּבִין בְּכָל לָשׁוֹן אוֹ בִּכְתָב אַחֵר אֵין מַצִּילִין אוֹתָן אֲפִלּוּ הָיָה שָׁם עֵרוּב. וּבְחל אָסוּר לִקְרוֹת בָּהֶם אֶלָּא מַנִּיחָן בִּמְקוֹם הַתֹּרֶף וְהֵן מִתְאַבְּדִין מֵאֲלֵיהֶן:

It is permitted to save all sacred writings that are found in one courtyard [by transferring them] to another courtyard in the same lane, even though an eruv was not made, provided the lane has three walls and a pole [in the place of the fourth wall]. [The above leniencies apply] provided that the [sacred writings] are written in the Assyrian script and in Hebrew. If, by contrast, they are written in any other language or using any other script, we should not save them even if there is an eruv.[Indeed,] even during the week, we are forbidden to read from such texts. Rather, they should be left in an open place where they will become spoiled as a matter of course.

היא שצונו לכבד אב ואם. והוא אמרו יתעלה כבד את אביך ואת אמך. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בתלמוד ועיקרו בקדושין. ולשון ספרא איזהו כבוד מאכיל ומשקה מכניס ומוציא. (וישמע יתרו, הלכות ממרים פ"ו):

אין זורקין כתבי הקדש ואפילו הלכות ואגדות (ואסור להפוך אותו על פניהם וכשמצאו כך צריך להפכו) (מהרי"ל): אסור לישב על המטה שספר תורה עליה: הגה וכל שכן שאסור להניחה ע"ג קרקע והוא הדין שאר ספרים (ב"י בשם הר"ר מנוח ובשם א"ח וכל בו) ואפילו על המדרגות שעושין לפני ארון הקודש אסור להניח ספרים (הגמי"י) ולא יניח אדם ס"ת על ברכיו וב' אצילי ידיו עליו (מהרי"ל) ונ"ל דהוא הדין שאר ספרים:

We do not throw/discard holy writings, even laws and narrative (halachot and aggadot). (And it is forbidden to turn one on its face, and if a person finds one like that, one needs to turn it over) (Mahari"l). It is prohibited to sit on a bed that has a Sefer Torah upon it. Rema: And how much more so is it prohibited to place it on the earth, and this rule is the same for other Sefarim (B"Y citing R"R Manoach and AC and Kol Bo) and even on the stairs built in front of the Holy Ark it is prohibited to place Sefarim. And one should not place a Sefer Torah on their knees and lean their two elbows on it (Mahari"l) and it seems to me that this rule would be the same for other Sefarim.

אין זורקין כתבי הקודש (עירובין צח א). וכשיתנם לחבירו – לא יתן לו בזריקה, אלא יושיט לו בידו. ואפילו הלכות ואגדות – אסור לזורקם משום בזיון. ואסור להפוך (אותו) [אותן] על פניהם. וכשמוצא ספר הפוך – מהפכו שיונח כדרכו. וכן אסור להעמידו מהופך, שיהיו ראשי האותיות למטה. וכשמוצאו עומד מהופך – מהפכו ומעמידו כדרכו. ואם נפל ספר לארץ – מחוייב תיכף ומיד להגביהו. אפילו אם לומד – יפסיק ומגביהו. ונוהגין להגביהו ולנשקו. אסור לישב על המטה או על הספסל שספר תורה מונח עליה, אלא אם כן היא מונחת על חפץ אחר הגבוה טפח לכל הפחות (עיין בית יוסף). וראוי להחמיר שיהא מקום הספר תורה גבוה ממנו עשרה טפחים, ולא פחות משלושה טפחים, דפחות מזה לא חשיב גובה (בית יוסף). וזהו ממדת חסידות. ומדינא די בטפח, כמבואר בירושלמי ובפוסקים (ש"ך סעיף קטן ח). וכל שכן שאסור להניחה על גבי קרקע. ולאו דווקא ספר תורה, דהוא הדין כל כתבי הקודש. ואין לישב עמהם בשוה, אך בגובה טפח וודאי שרי. וכתבו דזהו שלא בזמן בית המדרש. אבל בזמן בית המדרש שהמקום דחוק – יכולים לישב בשוה עם הספרים, דאי אפשר באופן אחר (שם סעיף קטן ט). והמחמיר גם בזה – הרי זה משובח (שם). וכן על המדרגות שלפני ארון הקודש אין להניח ספרים, כיון שהולכין עליהם הוויין כקרקע. ולא יניח אדם ספר תורה על ברכיו ושתי אצילי ידיו עליו, וכמו שכתבתי בסעיף ז. והוא הדין לשארי ספרים. ומותר לישב על ארגז שיש בו ספרים. ויש שמצריך שהארגז לא יהיה מיוחד לספרים (עיין פתחי תשובה סעיף קטן ח בשם התב"ש). ונראה לי דהמנהג שנהגו עתה, לעשות ארגזים בהמקומות בית הכנסת שיושבים עליהם – הוי כאינו מיוחד לכך בלבד. אף על פי שהארגז הוא רק להצניע שם התפילין והספרים, מכל מקום הפתח העליון שזהו הדף שיושבין עליו – הרי הוא עשוי לישיבה. וכל שכן אם יש חלל טפח עד התפילין והספרים, דוודאי מותר. וכן המנהג פשוט. (והט"ז סעיף קטן ד מתיר כשמחובר לכותל. ואצלינו כן הוא.)

One may not throw sacred writings (Eruvin 98a). When giving them to a friend, do not give by throwing, but hand them directly. Even halachot and aggadot—it is forbidden to throw them because of disrespect. It is forbidden to turn them face down. When one finds an upside-down book, turn it so it is positioned properly. Similarly, it is forbidden to stand it upside down with the letter tops downward. When finding it standing upside down, turn it and stand it properly. If a book falls to the ground, one is immediately obligated to pick it up. Even if studying, stop and pick it up. The custom is to pick it up and kiss it. It is forbidden to sit on a bed or bench upon which a Torah scroll is placed, unless it is placed on another object at least one handbreadth high (see Beit Yosef). It is proper to be strict that the Torah scroll's place should be ten handbreadths higher than oneself, and not less than three handbreadths, for less than this is not considered height (Beit Yosef). This is a measure of piety. Strictly speaking, one handbreadth suffices, as explained in the Yerushalmi and authorities (Shach). All the more so it is forbidden to place it on the ground. This applies not only to a Torah scroll, but the same for all sacred writings. One should not sit level with them, but elevated one handbreadth is certainly permitted. It is written that this is not during beit midrash time. But during beit midrash time when space is tight, they may sit level with the books, for there is no other way (ibid.). One who is strict even in this—this is praiseworthy (ibid.). Similarly, on the steps before the Holy Ark, one should not place books, since people walk on them they are like the ground. A person should not place a Torah scroll on his knees with both his arms upon it, as I wrote in section 7. The same applies to other books. It is permitted to sit on a chest containing books. Some require that the chest not be designated for books (see Pitchei Teshuva citing Teshuvat Shevut). It seems to me that the current custom of making chests in synagogue seating areas to sit upon is considered not designated solely for that purpose. Even though the chest is only for storing tefillin and books, nevertheless the upper opening which is the board they sit upon is made for sitting. All the more so if there is a handbreadth space until the tefillin and books, certainly it is permitted. This is the widespread custom. (The Taz permits when attached to the wall. This is our practice.)

ראה אביו שעבר על דברי תורה לא יאמר לו עברת על דברי תורה אלא יאמר לו אבא כתוב בתורה כך וכך כאילו הוא שואל ממנו ולא כמזהירו והוא יבין מעצמו ולא יתבייש ואם היה אומר שמועה בטעות לא יאמר לו לא תתני הכי: אמר לו אביו השקני מים ויש לפניו לעשות מצוה עוברת כגון קבורת מת או לויה אם אפשר למצוה שתעשה ע"י אחרים יעסוק בכבוד אביו (ואם התחיל במצוה תחלה יגמור דהעוסק במצוה פטור מן המצוה) (ב"י בשם הר"ן) ואם אין שם אחרים לעשות יעסוק במצוה ויניח כבוד אביו. (מיהו אם אין זמן המצוה עוברת יעסוק בכבוד אביו ואח"כ יעשה המצוה) (רבינו ירוחם נתיב א' בשם רא"ש): אמר לו אביו לעבור על דברי תורה בין מצות עשה בין מצות לא תעשה ואפילו מצוה של דבריהם לא ישמע לו:

If one saw that his father was transgressing a Torah matter, he should not say to him, "You transgressed a Torah matter." Rather, he should say to him - "Father, such and such is written in the Torah" - as if he is asking him, and not warning him. And he will understand on his own and will not be embarrassed. And if [the father] said a mistaken teaching, he should not say to him, "Do not teach it thus." If his father said to him, "Give me water to drink," and there was another passing commandment before him to do, such as burying the dead or a funeral: If it is possible for the commandment to be done by others, he should occupy himself with the honor of his father. But if he began the commandment first, he should finish it; as one who is occupied with a commandment is exempt from [another] commandment (Beit Yosef in the name of the Ran). But if there are not others there to do [it], he should occupy himself with the commandment and leave the honor of his father. (However if the time of the commandment is not passing, he should occupy himself with the honor of his father and do the commandment afterwards [Rabbenu Yerucham, Netiv A, in the name of the Rosh]). If his father said to him to transgress a Torah matter - whether a negative commandment or a positive commandment, and even a [rabbinic] commandment - he should not listen to him.

דבר פשוט הוא שכיבוד אב ואם אינו דוחה שום מצוה. ולא מיבעיא אם אביו יצוה לו לעבור על דברי תורה ב"קום ועשה" או ב"שב ואל תעשה", דאסור לשמוע לו. כדתניא (בבא מציעא לב א): הרי שאמר לו אביו "הטמא למת" והוא כהן, או אל תחזיר אבידה – יכול ישמע לו? תלמוד לומר: "איש אמו ואביו תראו וגו' אני ה' אלקיכם" – כולכם חייבים בכבודי. ואפילו יצוה לו לעבור על מצוה דרבנן אפילו ב"שב ואל תעשה", כגון שלא להדליק נר חנוכה וכיוצא בזה, דאסור לשמוע לו. ולא נחתינן בזה ל"עשה דוחה לא תעשה", או על כל פנים לדחות איסור דרבנן מפני מצות עשה דכיבוד, דכיון דהתורה גילתה דכל שהוא נגד התורה – אין לאביו רשות לצוות לבנו על זה. וממילא דגם באיסור דרבנן הוה נגד התורה, דהקדוש ברוך הוא צוה לבלי לסור מכל אשר חכמים יגידו.

תשמישי קדושה כגון תיק של ספרים ומזוזות ורצועות תפילין וארגז שנותנין בו ס"ת או חומש וכסא שנותנין עליו ס"ת ווילון שתולין לפני ההיכל יש בהן קדושה וצריך לגנזן: הגה ודוקא הדבר שמניחין בהן דבר הקדושה בעצמו לפעמים או שנעשה לכבוד כגון המכסה שעל הקרשים של הספרים אבל אותו מכסה שהוא לשמור אותו מכסה שעל הקרשים לא מיקרי תשמיש דהוי תשמיש דתשמיש וכל כיוצא בזה. אסור לכבס מטפחת של ס"ת במי רגלים מפני הכבוד: (ר' ירוחם נ"ב ח"ז ור"ן מרדכי פ"ק דמ"ק):

Articles of holiness - such as the container of a Torah scroll, mezuzot, tefillin straps, a box into which they put a Torah scroll or a single book of the Torah, a chair upon which they put a Torah scroll or a curtain that they hang in front of the ark - have holiness and need to be buried (when discarded). Ram"a: And this [refers to] specifically the thing into which they sometimes put the holy object itself; or something made for [its] honor, such as the cover on top of the boards [containing] the scrolls. But the cover that is to protect the cover that is over the boards is not called an article of holiness, as it is an article of an article; and likewise, anything that is similar to it. It is forbidden to wash the cover of a Torah scroll in urine, on account of [its] honor (Rabbenu Yerucham 2:7; Ran and Mordechi in the first chapter of Moed Katan).

אמר לו אביו השקני מים ומצוה לפניו לעשות וכו' שם פלוגתא ואיפסיקא הלכתא כאיסי בן יהודה דאמר הכי ופירש"י ויש מצוה אחרת לפניו לעשות כגון לקבור המת או לויה ע"כ כלומר דבמצוה עוברת עסקינן דאם אינה עוברת אע"פ שא"א לה לעשות ע"י אחרים יעסוק בכבוד אביו ואח"כ יעשנה וכ"כ ר"י (נ"א ח"ד) בשם הרא"ש ז"ל: וכתב הר"ן על הא דאיסי בן יהודה ה"מ כששתיהן לפניו אבל כשהתחיל המצוה אע"פ שאיפשר לעשותה ע"י אחרים אם נזדמנה לו מצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים לא יניח את הראשונה דהא קיימא לן דעוסק במצוה פטור מן המצוה ולא מפלגינן בין מצוה למצוה והכי משמע מדברי רש"י שכתב ויש מצוה אחרת לפניו: אמר לו אביו לעבור על ד"ת וכו' בסוף פ"ב דמציעא (לב.) תנן אמר לו אביו היטמא או שאמר לו אל תחזיר אבידה הרי זה לא ישמע לו ומייתי לה בגמרא התם ובפ"ק דיבמות (ה.) מדכתיב איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו אני ה' כולכם חייבים בכבודי:

(ו) תשמישי קדושה וכו' - והיינו דאף דבתשמישי מצוה קי"ל בסימן כ"א דלאחר שעבר מצותן מותר לזורקן בתשמישי קדושה אינו כן אלא אף לאחר שנתבלו ואין ראויין עוד לתשמישן מ"מ יש בהן קדושה וצריך לגנזן וגם אסור להשתמש בהן שום תשמיש ודוקא תשמיש קדושה עצמה אבל דבר המשמש להתשמיש קדושה והוא הנקרא תשמיש דתשמיש אין בו קדושה ומותר להשתמש בהן אף בעודן קיימין [פמ"ג]: (יג) וצריך לגנזן - היינו אחר שנתבלו ואין עומדין לתשמישן עוד אפ"ה יש בהן קדושה ואסור להשתמש בהן או לזורקן וע"כ יגנזם במקום המשומר משא"כ תשמיש דתשמיש אפילו בעודן קיימין מותר ליהנות בהן וכנ"ל: (כד) וגונזין אותו - וה"ה שאר ספרים שבלו שצריך לגונזן ואסור לשורפן אע"ג דכונתו שלא יבואו לידי בזיון מ"מ דרך השחתה עביד וכתב הרמב"ם במל"ת סימן ס"ה שהמאבד כתבי הקודש עובר בלאו דלא תעשון כן לה' אלהיכם וה"ה בכל תשמישי קדושה יש ליזהר בזה [אחרונים]:

דיני קטן בשבת. ובו סעיף אחד: קטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו אבל אביו מצווה לגעור בו ולהפרישו (מאיסור דאורייתא) ולהאכילו בידים אסור אפילו דברים שאסורים מדברי סופרים וכן אסור להרגילו בחילול שבת ומועד ואפי' בדברים שהם משום שבות: הגה וי"א דכל זה בקטן דלא הגיע לחינוך אבל הגיע לחינוך צריכים להפרישו (תוס' פרק כ"כ) וי"א דלא שייך חינוך לבית דין אלא לאב בלבד (ב"י) וקטן שהכה לאביו או עבר שאר עבירות בקטנותו אע"פ שא"צ תשובה כשהגדיל מ"מ טוב לו שיקבל על עצמו איזה דבר לתשובה ולכפרה אע"פ שעבר קודם שנעשה בר עונשין (פסקי מהרא"י סי' ס"ב):

וכן אין להניח ספרי קודש על הרצפה, אלא יניחם במקום מכובד. וכשאין לו אפשרות להניחם על מקום מוגבה מהרצפה, יניח דבר מה שיחצוץ בין הרצפה לספרים (עיין רמ"א שם רפב, ז). אם נפל ספר קודש לרצפה, נוהגים לנשקו בעת שמרימים אותו. ואם נפלו כמה ספרי קודש על הרצפה, יש להזדרז ולהרים את כולם, ורק אח"כ לנשק את הספרים (שם, ובפ"ת רפב, ז).