Water Changes and Mikveh Validity

הָהִיא דַּאֲתַאי לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, דְּכֹל אֵימַת דַּהֲוָת סָלְקָא מִטְּבִילַת מִצְוָה, הֲוָת קָחָזְיָא דְּמָא. אֲמַר לַהּ: שֶׁמָּא דִּימַת עִירִיךְ עָלְתָה בִּיךְ, לְכִי וְהִבָּעֲלִי לוֹ עַל גַּבֵּי הַנָּהָר. אִיכָּא דְּאָמַר, אֲמַר לַהּ: תְּגַלִּי לְחַבְרוֹתִיךְ. כִּי הֵיכִי (דתהוו) [דְּתָוְוהָן] עֲלַיךְ לְהָךְ גִּיסָא, נִתְוְוהוּ עֲלַךְ לְהָךְ גִּיסָא. וְאִיכָּא דְּאָמַר, אֲמַר לָהּ: גַּלִּי לְחַבְרוֹתִיךְ, כִּי הֵיכִי דְּלִבְעוֹ עֲלַיךְ רַחֲמִים, דְּתַנְיָא: ״וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא״ — צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ צַעֲרוֹ לָרַבִּים, וְרַבִּים מְבַקְּשִׁים עָלָיו רַחֲמִים.

The Gemara relates another incident: There was a certain woman who came before Rabbi Yoḥanan and told him that every time she emerged from immersion in a ritual bath, after completing the mitzva of purifying herself for her husband, she would see blood before she engaged in intercourse with him. Rabbi Yoḥanan said to her: Perhaps the gossip of the women in your city, who are jealous of the love between you and your husband, has reached you, and this evil eye causes you to bleed before you engage in intercourse. Go and immerse in the river and engage in intercourse with your husband on the bank of the river, so that the other women will not see you leaving the ritual bath and gossip about you. Some say that Rabbi Yoḥanan said to her: Reveal this fact to your friends, so that those women who were against you on this side, and gossiped about you, will be with you on that side, and be kind to you. And some say that Rabbi Yoḥanan said to her: Reveal this fact to your friends, in order that they will pray for mercy for you, as it is taught in a baraita discussing the verse: “And the leper in whom the mark is, his clothes shall be ripped and the hair of his head shall grow long and he will put a covering upon his upper lip and will cry: Impure, impure” (Leviticus 13:45). The leper publicizes the fact that he is ritually impure, as he must announce his pain to the masses, and then the masses will pray for mercy on his behalf.

הֵדִיחַ בּוֹ סַלֵּי זֵיתִים וְסַלֵּי עֲנָבִים, וְשִׁנּוּ אֶת מַרְאָיו, כָּשֵׁר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מֵי הַצֶּבַע פּוֹסְלִין אוֹתוֹ בִשְׁלשָׁה לֻגִּין, וְאֵינָן פּוֹסְלִין אוֹתוֹ בְשִׁנּוּי מַרְאֶה. נָפַל לְתוֹכוֹ יַיִן, וּמֹחַל, וְשִׁנּוּ אֶת מַרְאָיו, פָּסוּל. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה. יַמְתִּין לוֹ עַד שֶׁיֵּרְדוּ גְשָׁמִים וְיַחְזְרוּ מַרְאֵיהֶן לְמַרְאֵה הַמָּיִם. הָיוּ בוֹ אַרְבָּעִים סְאָה, מְמַלֵּא בַכָּתֵף וְנוֹתֵן לְתוֹכוֹ עַד שֶׁיַּחְזְרוּ מַרְאֵיהֶן לְמַרְאֵה הַמָּיִם: נָפַל לְתוֹכוֹ יַיִן אוֹ מֹחַל וְשִׁנּוּ מִקְצָת מַרְאָיו, אִם אֵין בּוֹ מַרְאֵה מַיִם אַרְבָּעִים סְאָה, הֲרֵי זֶה לֹא יִטְבֹּל בּוֹ: שְׁלשָׁה לֻגִּין מַיִם, וְנָפַל לְתוֹכָן קֹרְטוֹב יַיִן, וַהֲרֵי מַרְאֵיהֶן כְּמַרְאֵה הַיַּיִן, וְנָפְלוּ לְמִקְוֶה, לֹא פְסָלוּהוּ. שְׁלשָׁה לֻגִּין מַיִם חָסֵר קֹרְטוֹב, וְנָפַל לְתוֹכָן קֹרְטוֹב חָלָב, וַהֲרֵי מַרְאֵיהֶן כְּמַרְאֵה הַמַּיִם, וְנָפְלוּ לְמִקְוֶה, לֹא פְסָלוּהוּ. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר, הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַמַּרְאֶה:

If he rinsed in the mikveh baskets of olives or baskets of grapes and they changed its color, it remains valid. Rabbi Yose says: dye-water renders it invalid by a quantity of three logs, but not merely by changing its color. If wine or the sap of olives fell into it and changed its color, it becomes invalid. What should one do [to make it valid again]? One should wait until the rain falls and the color reverts to the color of water. If it contained forty seahs, water may be drawn and carried on the shoulder and put into it until the color reverts to that of water. If wine or the sap of olives fell into the mikveh and changed the color of a portion of the water, if there is not a portion [of the mikveh] that has forty seahs with the color of water, one may not immerse in there. If a kortov of wine fell into three logs of water and its color became like that of wine, and the water then fell into a mikveh, it does not render it invalid. If there were three logs of water less a kortov into which a kortov of milk fell, and their color remained like the color of water, and then they fell into a mikveh, they do not render it invalid. Rabbi Yohanan ben Nuri says: everything goes by the color.

מים הנוזלין מאליהן ומן הים ומן הנהר והעולין באנטיליא פוסלין את המקוה רשב"ג אומר העולה בכבולין אינן פוסלין את המקוה לפי שאינן נתלשין. מים צפוי על גבי כל שהוא מטבילין בהן על רום כקליפת השום ועל רוחב כשפופרת הנוד.

אֵין הַמִּקְוֶה נִפְסָל לֹא בְּשִׁנּוּי הַטַּעַם וְלֹא בְּשִׁנּוּי הָרֵיחַ אֶלָּא בְּשִׁנּוּי מַרְאֶה בִּלְבַד. וּפוֹסְלִין בְּשִׁנּוּי מַרְאֶה אֲפִלּוּ מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מֵאָה סְאָה וְנָפַל לוֹ לוֹג יַיִן אוֹ מֵי פֵּרוֹת וְשִׁנָּה אֶת מַרְאָיו פָּסוּל.

כָּל הַטְּמֵאִין בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים בֵּין שֶׁנִּטְמְאוּ טֻמְאָה חֲמוּרָה שֶׁל תּוֹרָה בֵּין שֶׁנִּטְמְאוּ בְּטֻמְאָה שֶׁל דִּבְרֵיהֶן אֵין לָהֶן טָהֳרָה אֶלָּא בִּטְבִילָה בְּמַיִם הַנִּקְוִין בְּקַרְקַע: הַזָּב אֵין לוֹ טָהֳרָה אֶלָּא בְּמַעְיָן שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בּוֹ (ויקרא טו יג) "בְּמַיִם חַיִּים" אֲבָל הַזָּבָה וּשְׁאָר הַטְּמֵאִין בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים טוֹבְלִין אַף בְּמִקְוֶה:

All impure entities - whether humans or keilim, whether they contracted a severe impurity of Scriptural origin or whether they contracted Rabbinic impurity - regain purity only through immersion in water that is collected in a pool in the ground. A zav can be purified only through immersion in a stream, for Leviticus 15:13 states that he must immerse "in living water." A zavah and other persons and keilim that are impure may immerse or be immersed in a mikveh.

מי צבע יש להם דין שאר מים לפסול מקוה החסר בג' לוגין אע"פ שמשונים ממראה מים אבל אם המקוה שלם אף ע"פ שנפלו בו מי צבע ושינו מראיו לא נפסל וכן אם הדיח בו כלי ונשתנו מראיו לא נפסל אבל אם נפל לתוכו יין או מוחל ושינו מראיו נפסל כיצד יעשה אם הוא חסר ימתין לו עד שירדו גשמים ויתמלא ויחזרו מראיו למראה מים ואם יש בו מ' סאה שאינו נפסל עוד בשאיבה ימלאנו בכתף עד שיחזרו מראיו למראה מים היה בו מ' סאה ונפל לתוכו יין ונשתנו מראיו של חציו אפילו הטובל במקום שלא נשתנה לא עלתה לו טבילה אין שאיבה פוסלת אלא במים אבל השלג והברד והכפור והטיט שהיא עב קצת אפילו יש בו רכות שיכולין להריקו מכלי אל כלי אין שאיבה פוסלת בהן שאם שאב מאלו למקוה חסר לא פסלוהו ולא עוד אלא שאפי' עשה כל המקוה משלג או כפור או ברד שהביאו בכלי ועשה ממנו מקוה כשר מקוה שיש בו מ' סאה מים וטיט שראוי להריקו אם המים צפים על גבי הטיט יכולין לטבול אפילו בטיט אין המים צפים ע"ג הטיט אין טובלין במקום הטיט אבל במים טובלין אפילו אם אין בו מ' סאה אלא ע"י הטיט:

וּבְטַעַם הַמַּיִם שֶׁיְּטַהֲרוּ כָּל טָמֵא אֶחְשֹׁב עַל צַד הַפְּשָׁט כִּי הָעִנְיָן הוּא כְּדֵי שֶׁיִּרְאֶה הָאָדָם אֶת עַצְמוֹ אַחַר הַטְּבִילָה כְּאִלּוּ נִבְרָא בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, כְּמוֹ שֶׁהָיָה הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מַיִם טֶרֶם הֱיוֹת בּוֹ אָדָם, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית א ב) וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם. וְיִתֵּן אֶל לִבּוֹ בַּדִּמְיוֹן כִּי כְּמוֹ שֶׁנִּתְחַדֵּשׁ בְּגוּפוֹ יְחַדֵּשׁ גַּם כֵּן פְּעֻלּוֹתָיו לְטוֹב, וְיַכְשִׁיר מַעֲשָׂיו וִידַקְדֵּק בְּדַרְכֵי הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא. וְעַל כֵּן אָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁלֹּא תִּכְשַׁר הַטָּהֳרָה בַּמַּיִם שֶׁבִּכְלִי רַק בְּמַיִם חַיִּים אוֹ מְכֻנָּסִין שֶׁהֵן עַל קַרְקַע וְלֹא בִּכְלִי. מִכָּל מָקוֹם כְּדֵי לָתֵת אֶל לִבּוֹ בְּמַחְשָׁבָה כְּאִלּוּ הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מַיִם, וְהוּא נִתְחַדֵּשׁ בַּעֲלוֹתוֹ מֵהֶן, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. וְאִם יִהְיוּ הַמַּיִם בִּכְלִי אוֹ אֲפִלּוּ עָבְרוּ עַל כְּלִי, לֹא יִתָּכֵן הָעִנְיָן הַזֶּה שֶׁאָמַרְנוּ אֶל מַחְשֶׁבֶת הַטּוֹבֵל. כִּי יֵשׁ גְּבוּל אֶל כָּל אֲשֶׁר הוּא בִּכְלִי שֶׁהוּא מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם, וְעַל כֵּן לֹא יַחְשֹׁב בְּטָבְלוֹ בַּכְּלִי כְּאִלּוּ כָּל הָעוֹלָם מַיִם כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה, וְשֶׁהוּא נִתְחַדֵּשׁ לִשְׁעָתוֹ. וְהַשּׁוֹמֵעַ יִשְׁמַע וְהֶחָדֵל יֶחְדַּל (יחזקאל ג כז). מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (נגעים יד א) כֵּיצַד מְטַהֲרִין אֶת הַמְּצֹרָע? מֵבִיא מִזְרָק שֶׁל חֶרֶשׂ שֶׁהוּא חָדָשׁ וְנוֹתֵן לְתוֹכוֹ רְבִיעִית מַיִם חַיִּים הָרְאוּיִין לְקַדֵּשׁ אוֹתָם לְמֵי חַטָּאת. וְשִׁעוּר זֶה (סוטה טז ב) מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וּמֵבִיא שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת לְשֵׁם טָהֳרַת הַמְּצֹרָע, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יד ד) וְלָקַח לַמִּטַּהֵר. וְשׁוֹחֵט אֶת הַבְּרוּרָה (פי, מובחרת) שֶׁבִּשְׁתֵּיהֶן עַל הַמַּיִם שֶׁבִּכְלִי חֶרֶשׂ וּמְמַצֶּה עַד שֶׁיִּהְיֶה הַדָּם נִכָּר בַּמַּיִם, וְחוֹפֵר וְקוֹבֵר הַצִּפּוֹר הַשְּׁחוּטָה בְּפָנָיו, וְדָבָר זֶה קַבָּלָה מִפִּי הַשְּׁמוּעָה. וְנוֹטֵל עֵץ אֶרֶז, וּמִצְוָתוֹ שֶׁיְּהֵא אָרְכּוֹ אַמָּה וְעָבְיוֹ כִּרְבִיעַ כֶּרַע מִכַּרְעֵי הַמִּטָּה. וְאֵזוֹב שֶׁאֵין לוֹ שֵׁם לְוַי לֹא יְהֵא פָּחוֹת מִטֶּפַח. וּשְׁנִי תּוֹלַעַת מִשְׁקָלוֹ שֶׁקֶל, וְאִם טְעָמוֹ פְּסָלוֹ כִּצְבִיעַת הַתְּכֵלֶת שֶׁנִּפְסַל בִּטְעִימָה. וְכָל הַשִּׁעוּרִין (עירובין ד א) הֲלָכָה. וְלוֹקֵחַ עִם שְׁלָשְׁתָּן הַצִּפּוֹר הַחַיָּה. וְאַרְבַּעַת מִינִין אֵלֶּה מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה (מנחות כז א). וְעֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב שֶׁנִּתְקַלְּפוּ פְּסוּלִין, וְכוֹרֵךְ הָאֵזוֹב עִם הָאֶרֶז בְּלָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית, וּמַקִּיף לָהֶם רָאשֵׁי אֲגַפַּיִם וְרֹאשׁ הַזָּנָב שֶׁל [הַ]צִּפּוֹר הַחַיָּה, וְטוֹבֵל אַרְבַּעְתָּן בַּמַּיִם שֶׁבַּכְּלִי וּבַדָּם שֶׁעֲלֵיהֶן, וּמַזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים עַל גַּב יָדוֹ שֶׁל מְצֹרָע וּמְשַׁלֵּחַ הַצִּפּוֹר. וְכֵיצַד מְשַׁלְּחָהּ? (קידושין נז ב) עוֹמֵד בָּעִיר וְזוֹרְקָהּ חוּץ לַחוֹמָה וְאֵינוֹ הוֹפֵךְ פָּנָיו לָאֹהָלִים וְלֹא לָעִיר אֶלָּא לַמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר (שם יד נג) אֶל מִחוּץ לָעִיר אֶל פְּנֵי הַשָּׂדֶה. שִׁלְּחָהּ וְחָזְרָה חוֹזֵר וּמְשַׁלְּחָהּ, אֲפִלּוּ מֵאָה פְּעָמִים.

And about the reason that water purifies everything impure, I would think on the side of the simple understanding that it is in order that a man see himself with the immersion as if he is created at that time, [just] like the whole world was water before man was upon it — as it is written (Genesis 1:2), “and the spirit of God floated upon the face of the waters.” And through this comparison, he shall place upon his heart that [just] like he is renewed in his body, he [must] also renew his actions for the good, fix his actions and be exacting in the way of God, blessed be He. And therefore the Sages said that the purification is not fit with water that is in a vessel, but rather only with living water — or collected [water], which is on the ground and, in any case, not in a vessel — in order to place in his heart the thought as if the world was entirely water, and [that] he is renewed with his emerging from them, as we said. But if the water was in a vessel — or even if it passed through a vessel — this matter that we said would not be set in the thought of the one immersing. As there is a limit to all that is in a vessel, which is the creation of the hands of man. And therefore when he immerses in a vessel, he will not think as if the whole world is water like at the beginning [of Creation], and that he is renewed at that time. ‘And the one who accepts, will accept; and the one who refrains will refrain.’ From the laws of the commandment is that which they, may their memory be blessed, said (Mishnah Negaim 14:1), “How does one purify the metsora? He would bring a new earthenware pitcher and place within it a reviit of living water,” with which it would be fitting to consecrate the sprinkling water — and that measure is [rabbinic] (Sotah 16b) — “and he would bring two wild birds” that are pure, for the sake of the purification of the metsora; as it is stated (Leviticus 14:4), “and it shall be taken for the one being purified.” He slaughters the clarified (meaning, choice) of the two of them upon the water in the earthenware vessel and squeezes until the blood is recognizable in the water. And he digs and buries the slaughtered bird before him — and this is a tradition from what was heard. He takes cedar wood — and its commandment is that it be an ell long and its width be like a quarter of a foot of the feet of a bed; and not less than a handbreadth of hyssop that does not have an adjunct name; wool dyed red, the weight of which is a shekel, and if he mixed [its color], he disqualified it, like the dying of the aquamarine, which is disqualified by mixing. And all the measures are a law [from Moshe at Sinai] (Eruvin 4a). And he takes the living bird with the three of them; and the four species impede one another (Menachot 27a); and cedar wood or hyssop that have been peeled are disqualified. He ties the hyssop to the cedar wood with a strip of crimson fabric and surrounds them with the tips of the wings and the tip of the tail of the living bird. And he dips the four of them in water that is in the vessel and in the blood that is [in] it; “and sprinkles seven times on the back of the hand of the metsora.” And he sends away the bird. And how does he send it away? If he is standing in the city, he throws it out of the wall (Kiddushin 57b). “He does not face the sea nor the city, but the desert, as it is stated (Leviticus 14:53), ‘to outside the city towards the field’” (Mishnah Negaim 14:2). [If] he sent it and it comes back, he again sends it away — even a hundred times.

איפסקא הלכתא דטבילה לתרומה ולקדש צריך כוונה לטבילה אבל לחולין לא בעי כוונה וטבילת נדה לבעלה הוי כחולין וא"צ כוונה ולכן נדה שטבלה בלא כוונה כגון שנפלה לתוך המים או שירדה להקר ה"ז מותרת לבעלה אך יש מחמירין ומצריכין טבילה אחרת בלא ברכה דיכול להיות דכיון שהיתה בלא כוונה לא טבלה יפה ועוד דדעת הרשב"א דצריך כוונה דבאמת יש פלוגתא בגמ' [חולין ל"א:] והרמב"ם ורוב הפוסקים פסקו כמאן דס"ל דא"צ כוונה והרשב"א פסק כמאן דס"ל דצריך כוונה [עב"י] ולכן אם חבירתה הפילה בכוונה למים מועיל לכל הפוסקים דכוונת חבירתה הוי כוונה [ש"ך סק"ס וט"ז סק"מ] ויש לחוש לכתחלה לדעת הרשב"א וכן איתא שם בגמ' דנדה שטבלה בבגדיה מותרת לבעלה כשהבגדים רחבים והמים נכנסים בהם על כל הגוף אבל אם יש בהבגדים אפי' מקום אחד מודבק לבשר פשיטא שאין הטבילה כלום וצריכה טבילה אחרת בברכה ודע שדרכן של נשים צנועות להסתיר ליל טבילתן שלא לילך במהומה או בפני הבריות שלא ירגישו בהן בני אדם ומי שאינה עושה כן נאמר עליה ארור שוכב עם כל בהמה ודרכן של נשים ליזהר כשיוצאות מן הטבילה שתפגע בה חבירתה כדי שלא יפגע בה תחלה דבר טמא ככלב וכיוצא בו ואם פגעו בה תחלה דברים אלו אם היא יראת שמים תחזור ותטבול רק אחר שראתה אשה אחרת שוב אין חשש דהעיקר הוא הפגישה הראשונה דהמחשבה פועלת אז ויש נשים שהולכות מהטבילה עם אשה אחרת ועכ"ז בפגען דבר טמא חוזרות לטבול ואינו עיקר כמ"ש והרוקח כתב דפגישת סוס לית לן בה מפני שהסוס ממעט בשינה [עש"ך סקס"א] ואיתא בפסחים [קיא.] האי מאן דפגע באיתתא בעידנא דסלקא מטבילת מצוה וכו' לימא הכי שופך בוז על נדיבים ויתעם בתוהו לא דרך ויש גורסים קרא דאיוב [י"ב] ומזיח אפיקים רפה ע"ש והאשה הצנועה מובטחת שיהיו לה בנים כשרים:

אין ג' לוגין פוסלין אלא אם כן יהיו של מים ומראיהן מראה מים לפיכך ג' לוגין מים שנפל לתוכן יין והרי מראיהן מראה יין שנפלו למקוה לא פסלוהו וכן שלשה לוגין חסרים כל שהוא שנפל לתוכן מעט חלב והשלימוהו לג' לוגין ונפלו למקוה חסר לא פסלוהו: מי צבע יש להם דין מים לפסול את המקוה החסר בג' לוגין אע"פ שמשונים מראיהן ממראה המים אבל המקוה השלם אע"פ שנפלו בו מי צבע ושינו מראיו לא נפסל וכן אם הדיח בו כלים ונשתנה מראיו או ששרה בו סמנים או אוכלין ונשתנה מראיו לא נפסל (ראב"ד ורשב"א) אבל אם נפל לתוכו יין או מוהל (פי' המים היוצאים מהזיתים בתחילת טעינת הזיתים ויש בהן צחצוחי שמן) ושינו מראיו מכמות שהיה נפסל כיצד יעשה אם הוא חסר ימתין לו עד שירדו גשמים ויתמלא ויחזרו מראיו למראה מים ואם יש בו מ' סאה שאינו נפסל עוד בשאיבה ימלא בכתף ויתן לתוכו עד שיחזרו מראיו למראה המים: היו בו מ' סאה ונפל לתוכו יין ונשתנה מראיו של חציו אם אין בו מראה מים מ' סאה הרי זה לא יטבול בו:

3 lugin only invalidate (the mikveh) when they are made of water and look like water. Therefore, 3 lugin of water into which wine fell, which look like wine, which fell into a mikveh have not invalidated it. Likewise, 3 lugin minus a little bit into which some milk fell, completing the volume, which fell into an incomplete mikveh have not invalidated it. Dyed waters have the status of waters for invalidation of the mikveh which is missing 3 lugin, even if their appearance is unusual compared to the appearance of water. But a complete mikveh- even if dyed waters fell in and changed its appearance, is not invalidated. Likewise, if one washed dishes in it and its appearance changed, or steeped herbs or foods in it and its appearance changed, it is not invalidated. But if wine or olive juice fell in and changed its appearance from what it had been, it is invalidated. What should one do? If it is missing volume, one should wait until rains fall and fill it and its appearance goes back to the appearance of wate. And if it contains 40 se'ah, which means it cannot be invalidated by drawing water in, one should fill it up manually and add to it until its appearance returns to the appearance of water. If it contained 40 se'ah and wine fell in and changed the appearance of half of it (the mikveh), if it does not have 40 se'ah that have the appearance of water, then one should not immerse in it.

ומ"ש רבינו אין שלשה לוגין פוסלין אא"כ יהיו שלמים ומראיהן מים לפיכך ג' לוגין מים שנפל לתוכן יין וחזרו למראה יין ונפל למקוה חסר לא פסלוהו וכן שלשה לוגין חסרים כל שהוא שנפל לתוכן מעט חלב והשלימוהו לג' לוגין וכו'. בפ"ז דמקואות תנן שלשה לוגין מים ונפל לתוכן קורטוב יין והרי מראיהן כמראה היין שנפלו למקוה לא פסלוהו ג' לוגין מים חסר קורטוב שנפל לתוכן קורטוב חלב והרי מראיהן כמראה המים ונפלו למקוה לא פסלוהו רבי יוחנן בן נורי אומר הכל הולך אחר המראה. וכתב הרא"ש בסוף נדה רבנן בעו חזותא ושיעורא והלכך לא פסלוהו בין ברישא בין בסיפא ור"י בן נורי פליג בסיפא והלכה כת"ק וכ"פ הרמב"ם בפ"ז מהלכות מקואות והראב"ד בספר בעלי הנפש. ומפורש בדברי הרא"ש דהא דתנן ג' לוגין מים ונפל לתוכן קורטוב יין והרי מראיהן כמראה היין שנפלו למקוה לא פסלוהו היינו דוקא כשלא שינו מראה המקוה אבל אם שינו מראיו פסלוהו ופשוט הוא: מי צבע יש להם דין שאר מים לפסול את המקוה החסר בו. לוגין אף ע"פ שמשונים ממראה מים אבל אם המקוה שלם אף ע"פ שנפלו בו צבע ושינו את מראיו לא נפסל משנה בפ"ז דמקואות רבי יוסי אומר מי הצבע פוסלין אותו בו. לוגין ואין פוסלין אותו בשינוי מראה וכתב ר"ש דטעמא משום דציבעא לית ביה מששא ומשמע דהלכה כרבי יוסי דהא ליכא מאן דפליג עליה וכ"כ הרמב"ם בפ"ז מהלכות מקואות ובפ"ק דמכות [ג:] פריך מהכא להא דאמרינן לעיל ג' לוגין מים שנפל לתוכן קורטוב יין ומראיהן כמראה יין ונפלו למקוה לא פסלוהו ומשני התם מיא דציבעא מיקרי הכא חמרא מזיגא מיקרי: כתב הראב"ד בס' בעלי הנפש המקוה השלם אף ע"פ שאינו נפסל בשאובין נפסל בשינוי מראה אבל בדין המעיין שמענו שאינו נפסל בשאובין אבל בשינוי מראה לא שמענו אלא אין לנו אלא כלשון משנתינו שלא מצינו דין המעיין משתנה אלא בב' דברים שאם עשאו כולו שאוב נפסל לגמרי ואם ריבה עליו מים שאובין נפסל מלטהר בזוחלין אבל פסול מראה אין בו עכ"ל: וכן אם הדיח בו כלים ונשתנו מראיו לא נפסל משנה שם הדיח בו סלי זיתים וענבים ושינו את מראיו כשר וכתב ר"ש דהדחת כלים לא חשיב שינוי מראה: והראב"ד כתב בספר בעלי הנפש למדנו מכאן שאין שינוי מראה פוסל עד שיתערב בו גוף המשקה והוא משנה את מראיו אבל אם שרה בו סמנין או אוכלין ונשתנו מראיו כשר שהרי הדיח בו סלי זיתים וענבים אינם פוסלים בשינוי מראה מפני שאין בהן מגוף הדבר המשנה את מראיו וכן מי הצבע אין בהם כי אם שריית סמנין בלבד ופוסלים בשלשה לוגין משום דמיא דציבעא מיקרי עוד למדנו מכאן שאין לשינוי מראה שיעור אלא אפי' אם מלוג אחד נשתנה מראיו פוסל עכ"ל: אבל אם נפל לתוכו יין או מוחל ושינו את מראיו נפסל כיצד יעשה אם הוא חסר ימתין לו עד שירדו גשמים ויתמלא ויחזרו מראיו למראה מים ואם יש בו מ' סאה שאיני נפסל עוד בשאיבה ימלאנו בכתף עד שיחזרו מראיו למראה מים הכל משנה שם: וכתב הראב"ד בספר בעלי הנפש על משנה זו למדנו מכאן כי המקוה השלם נפסל בשינוי מראה ואין נפסל בשאובים כלל ולמדנו עוד כי פיסול מראה חוזר להכשירו משא"כ בשאיבה עוד נראה כי שינוי מראה אין לו שיעור אלא כל שנשתנה מראיו מכמות שהיה פסול מדלא קאמר ושינו מראיו למראה יין ועוד הא קתני בסיפא עד שיחזרו מראיהן למראה המים עוד יש הפרש בין פסול ג' לוגין לשינוי מראה כי הג' לוגין אין פוסלין אלא בשאובין ושינוי מראה פוסל אפי' שלא בשאובין כגון שנמשך לתוכו יין מן הגת ומוחל בית הבד שלא מתוך כלים ממאי דתניא בת"כ מקוה מים ולא מקוה כל משקים פרט לשנפל לתוכו מי כבשים ומי צבעים ושינו מראיו ודייקינן מינה מקוה כל משקין דומיא דמקוה מים מה התם שלא בשאובין אף הכא שלא בשאובין ואפ"ה מיעטינהו קרא עכ"ל: כתב הרמב"ם בסוף פ"ז מה' מקואות מקוה שנשתנה מראה מימיו מחמת עצמו ולא נפל לו דבר ה"ז כשר לא אמרו אלא שנשתנה מחמת משקה אחר ע"כ ונראה שהוא נלמד בק"ו ממי צבע ומהדיח בו סלי זיתים וענבים ושינו מראיו שהוא כשר: וז"ל שער המים שבסוף ת"ה שינוי זה שאמרנו אינו פוסל אלא כשנתן למקוה מגוף הדבר ששינוהו ואם אין שם מגוף הדבר המשנה אף ע"פ שנשתנו מראיו אינו פוסל סלי זיתים וענבים שנפלו למקוה ושינו מראיו לא פסלוהו שאין כאן מגוף הזיתים והענבים אלא מראיהן לבד וכן הדין וכן הטעם למים ששרו בתוכו סמנין וקבלו מראית הסמנים ונפלו למקוה שלם ושינו מראיו לא פסלוהו נפלו למקוה חסר אם נפלו ג' לוגין אף ע"פ שלא פסלוהו בשינוי מראה פסלוהו משום מים שאובין דמים שאובין נקראים וכבר נתבאר למעלה שג' לוגין שנפלו למקוה חסר לעולם הוא בפיסולו עד שיצא ממנו כמלואו ועוד שינוי מראה חוזר להכשרו ואין המים השאובין חוזרין להכשרן. ויראה לי שכן הדין לג' לוגין שנפלו למקוה ע"י דבר המקבל טומאה וכתוב עוד בשער המים המעיין מטהר בכל שהוא ומטהר אפי' נשתנו מראיו כיצד נפל שם יין או ציר או מוחל ושינוי מראיו כשם שאינו נפסל במים שאובים כך אינו נפסל בשינוי מראה ולא עוד אלא אפי' המקוה שנפסל אם המשיך אליו מי מעיין המעיין מטהר אותו אפי' לא חזרו למראיהן כשם שמטהר אותו מפיסול השאובין כמו שביארנו ע"כ:

דיני מקואות ופרטיהן. ובו רי"ח סעיפים אין הנדה והזבה עולות מטומאתן ברחיצה במרחץ ואפילו עלו עליה כל מימות שבעולם עדיין היא בטומאתה וחייבין עליה כרת עד שתטבול כל גופה בבת אחת בימי מקוה או מעיין שיש בהם ארבעים סאה מים ושיעורם אמה על אמה על רום ג' אמות במרובע באמה בת ו' טפחים וחצי אצבע ואם הוא רחב יותר ואינה גבוהה כל כך כשר אם יכולה להתכסות כל גופה בהן בבת אחת וצריך שיעלה בתשבורת מ"ד אלף וקי"ח אצבעות באצבע אגודל ועוד חצי אצבע כן כתב רבינו הב"י בסעי' א':