The Piasetzner Rebbe on Educating Children and Faith

ואפשר כי בים שרצו מלה״ש לומר שירה אמר הקב״ה מעשי ידי וכו׳ כי אין הקב״ה שמח במפלתן של רשעים, וכאן התעללתי שחקתי במפלתן, כי שם כתיב וישובו ויחנו וכו', וידעו מצרים כי אני ד', וכאן וידעתם, שישראל ידעו כי אני ה', הרבה פעמים יש שישראל מתיסרים כדי לנקותם ולעורר בהם יראת ד', ואז כשנתקרבו להגאל, אמר ד׳ שמחה ושחוק הוא לפני כשאיסר ואכה את המצרים ולא ישראל, ועי״ז ישיגו ישראל ידיעת ד' ובזה מובן הא ששאלו קדמונינו זצוק״ל למה נענש פרעה הא לא היתה לו בחירה כי אני הכבדתי וכו', ולהנ״ל אם ישראל נענשים כמה פעמים אף שפשפש ולא מצא רק כדי להוסיף בהם ידיעת ויראת ד', היה יכול גם פרעה להתיסר כדי שידעו ישראל כי אני ד׳.

ואפשר כי בים שרצו מלה״ש לומר שירה אמר הקב״ה מעשי ידי וכו׳ כי אין הקב״ה שמח במפלתן של רשעים, וכאן התעללתי שחקתי במפלתן, כי שם כתיב וישובו ויחנו וכו', וידעו מצרים כי אני ד', וכאן וידעתם, שישראל ידעו כי אני ה', הרבה פעמים יש שישראל מתיסרים כדי לנקותם ולעורר בהם יראת ד', ואז כשנתקרבו להגאל, אמר ד׳ שמחה ושחוק הוא לפני כשאיסר ואכה את המצרים ולא ישראל, ועי״ז ישיגו ישראל ידיעת ד' כידיעת ישראל אותו ית׳ שע״ז היתה עיקר הבריאה בגין דישתמודעין לי׳ כנודע, ובפרט שבין כך ובין כך לא היו ישראל כבר מתיסרים בשעה זו לכן אין הקב״ה שמח במפלתן. ובזה מובן הא ששאלו קדמונינו זצוק״ל למה נענש פרעה הא לא היתה לו בחירה כי אני הכבדתי וכו', ולהנ״ל אם ישראל נענשים כמה פעמים אף שפשפש ולא מצא רק כדי להוסיף בהם ידיעת ויראת ד', היה יכול גם פרעה להתיסר כדי שידעו ישראל כי אני ד׳.

ומעתה הבחור והאברך הנזהר בכל פרטי ודקדוקי דינים שבתורה שבכתב ושבע״פ, וגם בכל מנהגי קודש של ישראל, ומשתוקק עוד להתכשר להיות חסיד, צריך לעשות עוד לפנים משורת הדין, ולא בעשיות גופו לבדו יוסיף לעבוד את עבודתו עבודת הקודש לפנים משורת הדין אף לא במוחו ודעתו לבדו רק גם בנפשו. את נפשו יוסיף להעבוד ה׳ נפשו תתגלה. וכל גוף, נפש, רוח ונשמה שלו יעבדו את ד׳, ואז יבטח בד׳ שיזכהו להיות חסיד, וזה שרש״י ז״ל אומר במס׳ פסחים [דף מ״ח] בעל נפש, חסיד. היא ראשיתה ועיקרה של החסידות שיהי׳ בעל נפש. והוא שהרבינו לעיל בקונטרס חוה״ת לדבר איך שצריכים להתחיל גם בנערים ובחורים לעורר את נפשם בעבודתם, אבל אין אנו דורשים מכל מתחיל בעבודה שיתעורר בהתלהבות גדולה ומכש״כ בהתלהבות של הצדיקים הגדולים ברשפי אש האהבה והיראה, רק שעכ״פ תתרגש נפשם, בחי׳ בבית אלקים נהלך ברגש. וז״ל זוה״ק פ׳ לך [דף פ״ג ע״ב] נפש איהו אתערותא תתאה ודא סמיכא בגופא וזנת לי׳ וכו׳ והוא אתאחדת בגופא, לבתר אתתקנת ואת עבודת כרסייא לאשראה עלה רוח באתערותא דהאי נפש וכו׳, לבתר דמתקני תרווייהו זמינין לקבלא נשמה ע״ש, [ההתעוררות התחתונה שבאדם, נפשו היא, ונפש הזאת סמוכה לגוף וזנת לו לגוף ומתאחדת עמו, ואח״כ כשמתתקנת הנפש נעשה כסא שישרה עלי׳ הרוח בהתעוררות נפש הזאת, וכששניהם מתתקנים הנפש והרוח אז ממשיכים נשמה ע״ש.], זאת אומרת שאפילו איזה התעוררות וההתרגשות הכי קלושה שמעורר האיש בקרבו בעבודה, אפילו התרגשות נפשו החיונה הסמוכה לגוף, כבר גילה מעט את נפשו ולא את נפשו לבדה רק עי״ז גם את הרוח יעורר אף את הנשמה יגלה. הכל חפצים ליראה את שמך [סליחות א׳] אבל הרבה מהם כל יראתם אף אהבתם לד׳ רק בדעתם הוא, שבדעתם יודעים שצריכים לאהוב ולירא מד׳ ולדאבונם אף לצערם אינם מרגישים בקרבם בפועל לא התרגשות אהבה ולא יראה. אף בענין הרצון יש שבדעתו כ״כ פשוט וברור לו שצריך הוא לרצות ולהשתוקק לחיות בכל היום חיים טהורים ולהתקשר לנצח בזה ובבא בד׳ ע״י תורה, תפילה, מצוות ומעשים טובים הנעשים בנפש לוי׳ וקשורה בו ית׳ בטהרתו וקדושתו, ומ״מ רק רוצה לרצות. ורק יודע הוא שצריך להשתוקק כן, ואינו מרגיש לא רצון אף לא תשוקה.

Knowing this, the young man and the wise student who desires to prepare himself to be a true Chasid must be careful to not to merely perform all of the Torah’s commandments from both Biblical and Rabbinic law in all of their detail, as well as all of the holy customs and spiritual practices of Israel. If he wants to be a true Chassid, he has to go beyond the letter of the law. That is to say, one could go beyond the letter of the law in the way of a mere religious action or intellectual exercise. The Chassid must do more. He has to imbue his venture beyond the letter of the law with soul. If he strives to serve God with soul, he will then experience a revelation of his soul. Then his entire being, meaning his body and all of the levels of his soul will serve God, and he can be sure that God will allow him to truly be a Chassid. What is a Chassid? Rashi tells us in his commentary on the Talmud (Pesachim, 40a), “a baal nefesh (one who through his great vigilance in performing mitzvoth possesses and thereby accesses his soul by entering his soul into his devotion).” The main point of “Chassidus,” is for man to sincerely exemplify the characteristics of a, “baal nefesh.” We have dwelt at length in the book, “A Student’s Obligation,” on how important it is for children and young men to arouse and sensitize their souls in the midst of their religious devotion. But nonetheless, we do not require from every beginner that he immediately succeed in arousing the emblazed hislahavus of the great Tsaddikim who burned with passionate love and fear of God in their devotions. Still, beginners should strive to develop passion and a deep feeling for their service, as the verse in the Tehillim enjoins us, “I will go to the house of God with excitement.” We find in the Zohar (1:83b), “Nefesh is an awakening from below. It is connected to the body and sustains it … it is united with the body, and cures it. When the nefesh is aroused it then becomes a throne for the Ruach to rest upon … Once both (the nefesh and the ruach) have been established, man is ready to receive the Neshama (a higher level than the ruach).” This passage in the Zohar must be studied carefully. That is to say, even the weakest awakening of the nefesh that man experiences in his divine service, even the most basic awakening of the vital soul that is so close to the physical body, serves to reveal the nefesh to man’s consciousness. And it does not just wake man up to his nefesh, but also reveals the deeper levels of ruach and neshama. “All desire to fear Your Name.” True, but for many people fear and love of God remain intellectual. They know that it is good and proper to love and revere the Almighty. And to their dismay, even to their distress, they have no real tangible feelings of love and reverence. Even concerning desire, there is a kind of person who knows with absolute clarity that he needs to desire and yearn to lead a pure life for the length of his life. He knows that he needs to constantly connect to God with a revealed soul through Torah, prayer, mitzvoth, and good deeds, all done with purity and holiness. Yet still, he remains on the level of wanting to desire and knowing that it is correct to yearn, without actually feeling any desire or yearning.

מה טוב הי׳ לו יכלנו לחיות בעולם הזה עכ״פ עוד שבעים שנה אחרי כלות ימי שנותנו. כל ימי שנותינו אנו יגעים לחנך עצמינו, לישר העקמומיות ולגדל גדלויות בקרבנו, ואז בחיים השניים כבר היינו יכולים לחיות חיים מצוחצחים, חיים זכים אף בעולם הזה. אבל אחרי חיים קשים אלו פתאום איננו, כי לקח אותו אלקים. אמור מעתה, טוב לו לאדם לרשום את כל מחשבותיו. לא לעשות שם בחבר חבור, רק לחרות את עצמו עלי נייר, ולקיים את כל גלגלי הנפש נפילותי׳ עם עליותי׳. וכל עצמותה, צורתה השגתה, וקנינה, שקנתה לה במשך חיי׳, תעמודנה חי׳, לחיות חיי נצח בקרב אוכלי׳ ובולעי׳, תתפשט דור ותלבש דור.

HOW TO BE DEPLOYED TO AWAKEN WITH ALACRITY: How truly good would it be if, after the end of our [current] lives, we could live another seventy years in this world! While we exist here in this plane of existence, after all, we struggle in the course of a lifetime to [cultivating the proper] training [in spiritual practice], thus to actualize our true spiritual potential by shedding our distorted sense of self and, in so doing, to mature into some grander version of an inner life. If there were to be [granted to us by grace] this extension into a second lifetime, then having reached such spiritual maturity [in the first] would enable us to live a life of greater clarity and [spiritual] refinement [in the second]. But, indeed, the [tragic] reality is that, after all that toil of a life [committed to such refinement through struggling to actualize our true spiritual potential], we suddenly disappear when the divine source takes the life source back [that is to say, when the soul is taken back and returned to the source from whence it emerged when we were born, thus losing any opportunity to apply the lessons learned to living [what could be a very] meaningful life [the second time around]. RENEWAL ON A BLANK PAGE: Let us say, then, that the optimal thing for people to do [in order to actualize self-refinement] would be to journal their inner lives. Not for the sake of becoming famous, but simply to set down [the details of] their inner lives on a blank page as a way of tracking the journeys of their souls, both with respect to their ascents and descents and through all their various peregrinations [in documenting the true spiritual potential] of their souls. In this will remain fully alive all of the soul’s essential realizations, as well the accomplishments and acquired [wisdom] of an entire lifetime, and thus be fully real for all who would consume and digest [its accomplishments] as one generation sheds its [acquired wisdom] and the next takes it on.

כיון שכל תכליתנו הוא לקרבך לתורה ובדרך ד׳ תלך, לכן צריכים אנו להכשיר אותך כפי שהורה לנו התורה בעצמה, סור מרע ועשה טוב, כי א״א להכניס את המלך בלתי אם נקו את החדר מתחילה, וא״א לו לאיש להתקדש בלתי אם הסיר את הרע מלבו מתחילה, לכן עלינו לחפש בך כל שמץ אשר ימנעך מלמודך ומלהתקשרך בד׳, ולהרחיקו. אבל רק עמך יחד נחפש, ואתך יחד נבדוק את עצמך לראות ולמצא את פתיתי החמץ ואת גרגרי הרקב אשר בך ולהשמידם, כי מי הוא עיקר המחנך שלך אם לא אתה בעצמך, ומי הוא אשר עיקר האחריות עליו לחנך ולגדל מן נערי ובחורי ישראל, ארזי הלבנון אדירי התורה אם לא אתם נערים ובחורים בעצמכם, ומי יוכל לדעת כמוכם את חסרוניכם אשר צריכים לתקנם, ומי כמוכם מכיר היטב כ״כ את העקמימיות, אשר שונות ומשונות הן בכל נער ונער ולישרם. ואנחנו יכולים רק לעזר לכם, להכין לכם את הדרך הישר ולהורותכם לאמור, זה הדרך, השביל והנתיב עקום הוא וההולך בו יגיע אל השאול תחתית והסט״א ר״ל, וזה הדרך השביל והנתיב ישר הוא וההולך בו יגיע אל זרועי ד׳ ואל תפארת הוד קדושתו יתברך, וכל אב, מלמד, ומדריך יכול רק לצותכם וליעץ אתכם, ובכם הדבר תלוי אם לשמוע לו, לפעל ולחנך א״ע בדרכו ובמצותו וכל הגה היוצא מפיו תכניסו בכל חדרי לבכם וגופכם, וטוב לכם. ואם ח״ו תמאנו ומריתם מי יועיל לכם ומה יועיל לכם להציל את נפשכם מן הקליפה החוטפת נפשות ישראל ר״ל. רק אתם בעצמכם יכולים לחפש בחורי לבכם ובסדקי נפשכם ולמצא את חסרוניכם כ״א כפי עצמותו ולתקנם ואנו רק על אודות איזה מהם נדבר ואת תרופתן נבאר ומהם תלמדו אתם לכל עניניכם איך לבקש, למצא ולתקן. ישנם אנשים גדולים וקטנים שאינם מרגישים חסרון בקרבם, ואף אם מביט בספרי מוסר שמדה זו וזו רעה היא, מ״מ אינו עומד על דעתו שמדה רעה זו נמצאת בו ועליו לתקנה, גם בלבו לא ירגיש לא כאב ולא דאגה ממנה, סימן לא טוב הוא לו, כי כך דרך החולים אם תכבד חוליו לא ירגישה ולא ידע כי חולה הוא, (ועיין בשמונה פרקים להרמב״ם, פרק ג׳). אבל ישנם אנשים ונערים גם במדה כזו, בפנימיותו מתחיל הלב להרגיש כי חסרון זה בו ומתחיל לדאוג ולכאוב, אבל בדעתו ממהר הוא לתרץ א״ע לאמר, הלא אין החסרון בי באופן גרוע כ״כ כמו שמיסר הספר, והמעט שיש בי כמעט מוכרח להיות בי כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, וגם זהו שותפו של היצה״ר הוא, ואחריתו זוהם הנפש וחושך הגיהנום הוא. יסוד מחלת שניהם היא, שאינם דורשים מעצמם גדלות, דומה להם שרק הצדיקים הגדולים צריכים לעבוד ולתקן א״ע, וכל איש ישראל כפי שהוא ובאיזה אופן שהוא די לו, כבן סכל שאין אביו מבקש ממנו הרבה ובמעט הטוב שנמצא בו מסתפק. ואף על פשעיו מחפה לאמר, הלא סכל הוא. וטעות גדולה טועה איש כזה. וכבר דברנו לעיל איך על כל אחד לעבוד לעזור ולגלות מן עם ישראל את צדיקיו גדוליו וגאוניו, ואיך השכינה מקוננת על המתרשל. אבל אף אם רק איש ישראל פשוט רוצה להיות, למה זה ישכח מהו ישראל פשוט, ואת התנאי אשר התנה ד׳ עם כל איש ישראל מחוטב עצים עד שואב מים, כשבא בראשית עשיתו אותם לעם ישראל וליתן להם את תורתו לאמור, ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגלה מכל העמים וכו׳ ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש (שמות י״ט ז׳) זהו איש ישראל ממלכת כהנים וגוי קדוש, תנאי התנה הקב״ה ועתה אם וכו׳ רק אם כך תהיו, ישראלים אתם ואם לאו ח״ו וכו'.

Since our entire purpose is to to bring you closer to the Torah and have you follow God's path, we must therefore prepare you according to what the Torah itself teaches (Psalms 34:15) - "Shun evil and do good." For it is impossible to bring in the King without first cleaning the room. And it is [likewise] impossible for a person to sanctify himself if he has not first removed the evil from his heart. Hence it is up to us to search for every trace that can hold you back in your learning and in your connection to God, and to expel it. But we can only search together with you. And together with you will we examine you, to see and find and destroy the crumbs of chametz and the specks of rot inside of you. For who is your main educator if not yourself? And who has the main responsibility of educating and raising the Jewish lads and young men - the cedars of Lebanon and Torah giants - if not you, yourselves, the lads and young men? And who like you will know your shortcomings that need to be fixed? And who like you is able to so well know your aberrations - which differ and vary with each lad - and to straighten them out? We can only assist you, prepare the straight path for you, teach you and say, "This way, this path or this trail is crooked, and the person that walks on it will reach the nethermost pit and the 'other side,' God forbid. (Editor's note from the printed edition: As there can be a man who follows the Torah in all of his actions, but abberates and is lenient in what appears to him to be minor things. Though his path is good, he may also descend to the pit, God forbid, because of the error he made on a small path or small trail to the side.) However this way, path or trial is straight, and the one who walks on it will reach the forearms of God and the glory of the majesty of His holiness, may He be blessed." But any father, teacher or guide can only tell you and advise you. It is up to you to listen to him, to act and educate yourself according to his path and what he tells you, and to internalize every thought that comes out of his mouth into all the chambers of your heart and being - so that it shall be well for you. But if, God forbid, you refuse and rebel, who or what will help you, to save your spirits from the husk (klipah) that kidnaps Jewish spirits, God forbid? Only you, yourselves, are able to search the recesses of your heart and the nooks and crannies of your spirits to find their shortcomings - everyone according to his personality - and to fix them. So we will only speak about some of them and explain their remedies. But you will be able to learn from them how to seek, find and fix all of your issues. There are some people - both great and small - who are not aware of their own shortcomings. And even when they see in Mussar books that such and such a trait is bad, it nevertheless does not cross their mind that they have such a trait and that they need to fix it. Neither do they feel pain or concern about it. This is not a good sign for [this person]. For this is the way of sick people - to not feel their sickness getting worse or even to know that they are sick. (See the Rambam's Eight Chapters 3.) However there are also adults and youths with the following trait: His heart inside begins to feel that he has a certain shortcoming and he [then] begins to worry and be in pain. But his mind quickly rationalizes it by saying, "Is it not the case that the shortcoming I have is not as bad as what the book is criticizing? And the small amount that I have is almost impossible to remove, since 'there is no righteous man in the world who never sins.'" This too is a partner to the evil impulse; and [such a person's] end will be the pollution of his spirit and the darkness of Gehinnom. The root of both of these is that they do not seek greatness from themselves. They imagine that only tzaddikim and greats must work to better themselves, but it is sufficient for all other Jews to just be anything that they are. This is like a father who has a fool for a son, so that his father does not require much from him and suffices with the little good that is found in him. And he even overlooks his sins, saying, "Is he not a fool?" But such a man (who rationalizes his own shortcomings) is greatly mistaken. And we have already spoken above about how everyone must strive, help and reveal the tzaddikim, the greats and the giants of the Jewish people; and how the Divine Presence laments the negligent person. But even if he just wants to be a simple Jew, why is he forgetting what a simple Jew is, and the condition that God made with each Jew - from the woodchopper to the water-drawer - when He first came to make them into the Jewish people and to give them the Torah? He said (Exodus 19:5-6), "Now then, if you will obey Me faithfully and keep My covenant, you shall be My treasured possession among all the peoples, etc. And you shall be to Me a kingdom of priests and a holy nation." This is the Jew - [someone from] a kingdom of priests and a holy nation. It was a condition that the Holy One, blessed be He, made: "Now then, if etc." Only if so, will you be Jews. But if not, God forbid...

את דאגתך, עמך אנו דואגים, ואת משאך הגדול ממך, עמך אנו למשא, וזה תכלית דברינו בקונטרס זה, ואם אך תשמע ותרצה, אישיות גדולה תעלה ממך, מעינות תורתך יפיצו ואורך ימין ושמאל יפרוץ, אשר לא שערת אתה ואבותיך. אל תעצב בחור ישראל, ואל יפול לבך בקרבך מן אחריותך הגדולה, כי העצבות מדה רעה היא ומקלקלת את המוח והלב אף מביאה לידי התרשלות, רק עשה זאת איפוא, התגבר בבוקר לקום ממטתך וחשוב את תמצית דברינו עד כה אליך, מן האחריות הגדולה אשר עליך ותדאג, אבל רק דאגה ולא עצבות, העצבות שורה במי שאבד את כל הונו למשל, מתיאש הוא ועצב, והדאגה במי שיודע שבמקום הזה עמוק באדמה אוצר נמצא, דואג הוא על עבודתו הרבה לחפור כ"כ עמוק באדמה, אבל במדה שתתרבה בו דאגתו במדה זו יתחזק ויתאמץ יותר בעבודתו, ישמח ויעבוד עד שימצא את אוצרו. תחשוב מן גודל האחריות אשר עליך ותדאג, ומתוך דאגתך זו תתחיל ברכת התורה ומעומק לבך תתפלל אל ד', הערב נא ד' אלקינו את דברי תורתך בפינו וכו'. כי באמת ערבה ומתוקה היא תורתך, הושיעני שגם אני ארגיש את נועם מתיקתה. ונהי' אנחנו וכו' כלנו יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה, רחם נא עלי רבש"ע שאזכה לעלות אל אשר ראוי נער ישראל לעלות, ללמוד את תורתך לשמה ולדעת את שמך ד', שהיא המדרגה הכי גדולה והאושר הכי טוב בין בעוה"ז בין בעוה"ב.

We are concerned together with your concern, we come to bear your great burden together with you; that is the goal of our words in this book. And if you listen and want it, a great personality will arise from you; the streams of your Torah will be disseminated and your light will be spread to the right and to the left to an extent that you and your ancestors never imagined. Do not be sad, Jewish youth! And let not your heart sink inside yourself because of your great responsibility. For sadness is a bad trait that corrupts the mind and the heart. It also brings neglectfulness. Rather do the following: Be strong in the morning to arise from your bed and to think about the crux of our words to you until now, about the great responsibility that is upon you - and be concerned. But only be concerned, and do not be sad. Sadness rests, for example, upon one who has lost all his fortune - he has given up hope and is sad. But concern is found with someone who knows that in this place, deep down in the ground, is a treasure - he is concerned about his work and how to dig so deeply into the ground. But to the extent that he is concerned about this, so will he be strengthened and emboldened in his work. And so will he be gladdened to work until he finds his treasure. Think about the greatness of your responsibility and be concerned. And from this concern of yours, start saying the blessing over the Torah; and pray from the bottom of your heart to God, "'Please make delightful, Lord our God, the words of Your Torah, in our mouths, etc.' For Your Torah is truly delightful and sweet. Save me that I should also feel its delightfulness and sweetness. 'And may we be, etc. all of us, from those who know Your name and study Your Torah for its own sake.' Please have mercy on me, Master of the world, that I will merit to rise up to that which is fit for a Jewish youth - that I should study Your Torah for its own sake and know Your name, God, which is the highest level and the greatest happiness, whether in this world or the next world."

מטרה גדולה זו לנו, לא לכפות אותך שתלך בדרך ד' בעל כרחך, רק שגם בעצמך תרצה ללכת בו, כי לא בעשיותיך הטובות לבד אנו מסתפקים, רק שגם אתה בעצמך תהיה טוב אנו רוצים כפי שאמרנו לך. וכיון שזאת היא עיקר כונתנו לכן אין אנו רשאים להשאיר בך שום ניצוץ מחשבה ורצון לא טובים, מוכרחים אנו לכנס למוחך ולבך לישר בך כל מחשבה ורצון שבך ולהעלותם. וכיון שיודעים אנו שעודך מפקפק בדברינו אלה ושואל אתה בקרבך לאמר, איך אפשר שממני, ולא עוד אלא שעוד בנערותי אעשה אישיות גדולה כל כך ואהיה בן שעשועו בן רחומו של הקב"ה כפי שהם משיחים לי, לא אבי ולא אבי אבי היו כן, וגם אני בעצמי נער פשוט הנני. לכן גם מחשבה עקומה זו אסור לנו להשאיר בקרבך. אם נפל לבך בקרבך מפני שאביך ואבי אביך רק אנשים פשוטים היו, הגבה את עצמך עוד למעלה מהם והסתכל עוד יותר מרחוק, ומי היו אבותיך מאז, הקדושים והנביאים התנאים האמוראים הגאונים והצדיקים, והגמרא אומרת (פסחים ס"ו ע"א) ישראל אם אין נביאים הן בני נביאים הן, לא דבר שהיה מכבר וכבר עבר הוא, רק גם עתה אומרת הגמרא ניצוץ אבותיך הנביאים בך ובכל נער ישראל נמצא, ועליך רק לחפור אחריו ולגלותו בקרבך. לא שאנו אומרים בזה שאין חילוק בין הכשרת נער ונער, רק שאין אנו יכולים להחליט בעניני ההכשרה ולאמר מראש מה יהי׳ משפט הנער כשיגדל, כי ישנם תלמידים שהכשרותיהם סגורות ונעלמות בהם עד שלא יאומן עליו שהוא יהי׳ גדול בישראל הן בתורה והן בצדקת עבודה, וכשיגדל והנה לפלא כל מכיריו, לפנינו איש גדול אשר כלם לפני רום ערכו יכנעו ולפני גדולתו יתבטלו, ולהיפך כמה נשמות גדולות שהיו ראויות להאיר את עיני ישראל נאבדו ע״י שהתרשלו בעבודתם בנעוריהם. וגם אתה, בן יקיר אם כהתרשלותם תתרשל ואת כשרונותיך אשר עצורים בך מבלי אשר תרגיש אותם ח״ו תאבד, לא נער בלבד שחתת רק אפשר גאון ישראל וצדיק בעל מדרגה ח״ו אבדת, ולא לו לבד הרעות רק גם בעם ישראל כלו אף לקדוש ישראל פגעת, ועל הדבר הזה השכינה מקוננת ומיללת לאמר, ספדו שמים ומלאכיכם אף הארץ ומלואה לי מר יבכיון, עולם לי בראתי ולשכון בתוכה קויתי, גדולי ישראל ועבדי הצדיקים את שכינתי בו ימשיכו ואת גדלות שמי בתוכו יקדישו, את דברי לכלם ישמיעו ולעבודתי את כלם יסגלו וישעבדו, והנה בא העלם הזה, וצדיק וגדול אשר אליו חכיתי ממני איבד, ועבד אשר את כבודי יקדיש וישכון מאתי ביטל, רגל מרגלי כסא כבודי אשר בארץ נגדע וחלק שכינתי מן עולמי נגרש.

It is an important goal of ours not to force you to go on the path of God against your will, but rather that you too will want to go on it yourself. For we will not suffice with your only doing good things, but rather want you, yourself, to be good - as we have told you. And since this is the essence of our intentions, we are not allowed to leave you with any remnant of thoughts or desires that are not good. So we are obligated to enter your mind and your heart to straighten every one of your thoughts and desires and elevate them. And since we know that you are still hesitant about these words of ours and are asking yourself, "How is it possible that such a great personality will come from me - and even more so when I am still a child - and become a disciple of that which is delightful and beloved to the Holy One, blessed be He, like they are saying to me; my father and grandfather were not like this, and I too am just a simple child" - hence we must also not allow this twisted thought to remain within you. If you are very discouraged because your father and grandfather were simple people, raise your gaze up above them and look further back. Who were your ancestors from way back? The saints, the prophets, the tannaim, the amoraim, the giants and the tzaddikim. And the Gemara says (Pesachim 66a), "If Israelites are not prophets, they are the children of prophets." This is not something that was the case in the past and is no longer. Rather the Gemara is saying that is there a spark of the prophets in you and in every Jewish lad also now. But it is up to you to search for it and reveal it in yourself. It is not that we are now saying that there is no difference in the talents of children. Rather it is that we cannot decide about talents and say, from the beginning, what a child will be when he grows up. For there are students whose talents are hidden and concealed inside themselves to the point that it would be unbelievable that [such a student] could become a great man among the Jewish people, whether in Torah or in true service. And yet when he grows up, all of those who know him are amazed that here in front of us is a great man among the Jewish people; one by whose stature everyone is humbled and by whose greatness everyone is dwarfed. And it is just the opposite, that many great souls that were fit to become great lights for the Jewish people were lost because they were negligent in their work when they were young. And so, you too, dear son - if you are negligent like them, and you, God forbid, lose the talents unperceivably stored inside you, you will not just destroy a lad. Rather it is possible that you will, God forbid, destroy a Jewish giant and a tzaddik of great stature. And you will not only have done evil to him, but also to the entire Jewish people. You will even have hurt the Holy One of Israel: About this thing, the Divine Presence laments and wails, saying, "Let the heavens and their angels eulogize, let the earth and its fullness also cry bitterly for Me - I created a world for myself and I hoped to dwell in it. It is the great men of Israel and My servants, the tzaddikim, that draw My Divine Presence into it and sanctify My name in it; they broadcast My words to everyone and they bring and subjugate everyone to My service. And this young man came along and destroyed from Me, the great man that I awaited; he eliminated the one who would sanctify and house My glory. He chopped off a leg from My throne of glory and banished a portion of My Divine Presence from My world."

אֲשֶׁר קְצָתָם כְּבָר נִכְלְלוּ בִּדְבָרֵינוּ לְעֵיל דְּבָרֵינוּ אֵלֶּה מֵאַחַר שֶׁעָבַרְתָּ עֲלֵיהֶם כְּבָר, תַּתְחִיל מֵעַתָּה לְקָרְאָם מֵחָדָשׁ, לֹא כְּאָדָם שֶׁקּוֹרֵא וּמְדַבֵּר מַחְשְׁבוֹת רַעֲיוֹנוֹת וְכָל הַרְפַּתְקָאוֹת הַנֶּפֶשׁ שֶׁל זוּלָתוֹ, רַק כְּאָדָם שֶׁקּוֹרֵא אֶת דִּבְרֵי עַצְמוֹ. מָשָׁל לִשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁאוֹמְרִים תְּהִלִּים, לְאֶחָד לֹא חָסֵר כָּל טוּב, וְהַשֵּׁנִי טָבוּעַ בְּצָרוֹת רַחֲמָנָא לִיצְּלָן, זֶה קוֹרֵא רַק אֶת הַדְּבָרִים שֶׁדִּבֵּר דָּוִד הַמֶּלֶךְ כְּאִלּוּ מְסַפֵּר מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה, וְהַמְּדֻכָּא בְּיִסּוּרִים צוֹעֵק טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה, צְעָקָה שֶׁל עַצְמוֹ כְּאִלּוּ דָּוִד הַמֶּלֶךְ נָתַן לוֹ רַק דִּבּוּרִים בְּפִיו לְהוֹצִיא צַעֲקָתוֹ מִלִּבּוֹ, "תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף" , הֶעָנִי מִתְעַטֵּף כֻּלּוֹ בִּתְפִלָּתוֹ וּתְפִלָּתוֹ בּוֹ. כָּל דָּבָר טוֹב, מַדְרֵגָה וּמִדָּה טוֹבָה שֶׁתִּשְׁמַע אוֹ תִּרְאֶה בְּאֵיזֶה סֵפֶר, שֶׁהָיָה בְּאִישׁ צַדִּיק, אַל תִּתְיָאֵשׁ לֵאמֹר אֵין זֶה לְפִי עֶרְכִּי, רַק אַדְּרַבָּא, תַּחְמֹד אֵלָיו וְתֹאמַר, הֲלֹא גַּם הוּא הָיָה יְלוּד אִשָּׁה כָּמוֹנִי, וְאִם הָיָה הוֹלֵךְ בָּטֵל כָּמוֹנִי גַּם כֵּן לֹא הָיָה מַגִּיעַ אֵלָיו, וּלְמָה זֶה לֹא אַגִּיעַ גַּם אֲנִי לוֹ. תִּזָּהֵר מְאֹד בְּתִקּוּן מִדּוֹתֶיךָ, וְכָל מִדָּה שֶׁתֵּדַע בְּעַצְמְךָ שֶׁיּוֹתֵר פְּגוּמָה בְּךָ תִּכְפֹּל עֲבוֹדָתְךָ בָּהּ, וּבְתַחְבּוּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ מִלְחָמָה, הַיְנוּ תַּחְקֹר לִמְצוֹא לְךָ עֵצוֹת אֵיךְ לְתַקְּנָהּ, וּבְעִקַּר תַּחֲקֹר עַל הַמְּנִיעָה שֶׁמּוֹנַעַת אוֹתְךָ מִלְּתַקֵּן אֶת הַמִּדָּה הַפְּגוּמָה, וְאֶת הַמְּנִיעָה תַּעֲבִיר, וְאִם לֹא עָלָה בַּפַּעַם הא' תְּנַסֶּה עוֹד פַּעַם, וְאִם לֹא בְּעֵצָה זוֹ תְּנַסֶּה בְּעֵצָה אַחֶרֶת, וְאִם לֹא תָּסוּר מִשְּׂדֵה הַמִּלְחָמָה תַּתְמִיד תִּתְחַזֵּק וְתַעֲבֹד, בֶּטַח יַעֲזֹר לְךָ ד' וְתוּכַל לָהּ.

Read This Book with Feeling Now that you have read all of the above, start again and read it through a second time—not like a person reading about someone else’s thoughts, ideas and problems, but as though you are reading about yourself. Imagine two people who are reciting Psalms. Whereas one of them lacks nothing, the other is immersed in troubles (may the Compassionate One save us). The first one is only reading the words that King David spoke like someone reading a history text. But the suffering person cries out, “I am drowning in a deep swamp” (Psalms 69:3) with his own feelings, as though King David had merely put the words in his mouth so that he could express his heart’s cry. “A prayer for the poor man when he is faint” (ibid. 102:1). The word for “faint” can also mean “wrapped.” The poor person is entirely wrapped in his prayer, and his prayer is within him. Attaining Good Traits Whatever good thing you see, whatever spiritual attainment or positive personality trait that you hear about or you read about in some holy volume that some holy person possessed, do not despair and say, “This is beyond my capacity.” To the contrary, desire it and say, “Wasn’t this person just a human being like me? If he had wasted his time the way I do, he also wouldn’t have attained it. So why shouldn’t I myself be able to reach that level?” Improve Your Character Work conscientiously to improve your character traits. Work particularly hard to improve any trait that you recognize as especially flawed. Wage war against it. Your strategy should be to seek advice on how to improve it. Learn what is keeping you from improving, and then remove that obstacle. If you do not succeed the first time, try again. If one piece of advice does not work for you, try another approach. If you do not retreat from the field of battle but remain constant, strong and active, God will assist you, and you will be victorious.

וְכֵיוָן שֶׁכֵּן, כָּל עֲבוֹדָתֵנוּ צְרִיכָה לִהְיוֹת אֵיךְ לְחַזֵּק אֶת מַחְשׁבתֵּנוּ לְהַרְחִיבָהּ לְחַזְּקָהּ וּלְשַׁכְלְלָהּ וּלְקַשְּׁרָהּ לד' ית', שֶׁלֹּא רַק בַּזְּמַנִּים אֵלּוּ, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בִּשְׁעַת הַתְּקִיעוֹת, יוֹם הַכִּפּוּרִים וְכַדּוֹמֶה, רַק גַּם תָּמִיד תִּהְיֶה בָּרָה חֲזָקָה וּקְשׁוּרָה בַּקְּדֻשָּׁה. לָכֵן צְרִיכִים לְהַתְחִיל אֶת הָעֲבוֹדָה בְּמַחֲשָׁבָה. וּלְתַכְלִית זוֹ קָרָאנוּ אֶת חֶבְרָתֵנוּ "בְּנֵי מַחֲשָׁבָה טוֹבָה" כִּשְׁמָהּ כֵּן הִיא, לְחַזֵּק וּלְגַלּוֹת מַחֲשָׁבָה טוֹבָה בָּנוּ, לְשַׁכְללָה וּלְהרְחִיבָהּ שֶׁלֹּא תִּהְיֶה דַּקָּה מִן הַדַּקָּה, הֶאָרָה עוֹבֶרֶת לְנִיצוֹץ שֶׁמִּתְכַּבֶּה בִּמְהֵרָה, רַק זַכָּה וַחֲזָקָה עַד שֶׁאֶת כָּל הַגּוּף תַּכְנִיעַ וְכָל חוּשָׁיו תְּבַטֵּל תַּחְתֶּיהָ, הִיא תִּתְרָאֶה וְהִיא תִּמְשֹׁל בָּאָדָם. שִׁכְלוּל שִׁטּוּחַ וְחִזּוּק הַמַּחֲשָׁבָה, זֶהוּ יְסוֹד חֶבְרָתֵנוּ וְעִקַּר הָאֶמְצָעִי שֶׁעַל יָדָהּ נוּכַל לְהִתְקַשֵּׁר בַּעֲבוֹדָה. לֹא בִּבְחִינַת בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם אֶלָּא כְּבֵן שֶׁמַּרְגִּישׁ אֶת קְרֵבוּתוֹ שֶׁל אָבִיו. וְאֶת הַשִּׂיחַ שֶׁבֵּין אָבִיו אֵלָיו.

And so all our work must center on how to strengthen our mindfulness: how to broaden it, empower it, perfect it and bind it to God—and not only during such times as shofar blowing on Rosh Hashanah and Yom Kippur, but so that it will always be clear, strong and bound to holiness. Thus, we must begin our work with mindfulness. And so we have called our group the Society for Positive Mindfulness. Its purpose is to strengthen and reveal a good thought within us, to perfect it and expand it so that it not remain a wispy, momentary flash of a spark that is swiftly extinguished—but that it will become pure and strong, until it will subjugate the entire body, until it will subsume all bodily senses, appearing and ruling in us. The Need to Strengthen Mindfulness The perfection, broadening and strengthening of mindfulness is the fundamental concern of our group, and the principle method by means of which we will be able to attain a link with the service of God. Then we will not only be like the maidservant’s firstborn standing behind the millstones and far from the king, but like the king’s son who feels how close he is to his father and senses his father speaking to him.