Zeh Hayom Techilat Maasecha: The Renewal of Creation

זֶה־הַ֭יּוֹם עָשָׂ֣ה יְהֹוָ֑ה נָגִ֖ילָה וְנִשְׂמְחָ֣ה בֽוֹ׃

זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון זה היום תחלת מעשיך ר"ה בתחילת מעשיך בכ"ה באלול ברא את העולם יום ראשון ליצירה בראשון עולה למניין כ"ה באלול למניין אלפים שנבראת התורה קודם בריאת עולם ויום ראשון של עולם נבראו המאורות ולא נתלו עד יום ד' ועכשיו האריכה אותה אורה שלשה ימים שהן ל"ו שעות ויאמר אלקים יהי מאורות ברקיע השמים (בראשית א' ט"ו) למה יהיו להבדיל בין היום ובין הלילה (שם) עכשיו נתלו וקודם לכן לא (היו') [היה] לילה שהבדיל ליום אלא שלשה ימים היה אורה ואף ביום השבת שבר"ה שני ימים היו חסירים להשלים אלול וביום אלול וביום ששה נשלמו ולמחר ביום השבת היה ראש השנה באותו היום נמי האריך היום ל"ו שעות שלא הייתה מדת הלילה נוהגת שבשעה שחטא אדם נתגרש בו ביום ולמחר בראש השנה צמחה כפרתו שבא שבת ולימד עליו זכות ברכת ה' היא תעשיר (משלי י' כ"ב) שבת מעשרת (שומרים בהעשר) [שומריה כהעשר] יוסף מוקר שבי לא תוסיף עצב עמה (שם) שדינו למיתה היה ואמר השבת לא תוסיף עצב ביומי ואל תמיתהו ברכת ה' זו שכתב ויברך אלקים את יום השביעי (בראשית ב' ג') במה ברכו באורה שהוסיף לו אורה כל לילי שבת ויומו ל"ו שעות כדי שלא לצער אדם הראשון שעדיין לא ראה חשיכה ולילה ועכשיו היתה אורה זו של שבת ור"ה כאורה של יום ראשון של עולם שזו ל"ו זו ל"ו שעות והיינו דאמרינן היום תחילת מעשיך כלומר שהוא בתחלת מעשיך זכרון הוא ליום ראשון שאורה שלו כאורה של יום ראשון והיינו דכתב וצדקתך אלקים עד מרום אשר עשית גדולות (תהלים ע"א י"ט) צדקה עשה אלקים במרום (שגידלתה) [שגידל את] המאורות אשר עשית גדולות מאורות את שני המאורות הגדולים (בראשית א' י"ז) שעשית צדקה עם אדם הראשון שהרי הוא חטא ואתה הארכת לו אורה כדי שלא יצערהו והיינו דכתב היש מספר לגדודיו ועל מי לא יקום אורהו (איוב כ"ה ב') זה אדם הראשון אף על פי שחטא קם אורה עליו שלשים וששה שעות.

שָׁוֶה הַיּוֹבֵל לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה לַתְּקִיעָה וְלַבְּרָכוֹת וְכוּ׳. אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק: כְּמַאן מְצַלֵּינַן הָאִידָּנָא ״זֶה הַיּוֹם תְּחִלַּת מַעֲשֶׂיךָ זִכָּרוֹן לְיוֹם רִאשׁוֹן״, כְּמַאן — כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דְּאָמַר: בְּתִשְׁרִי נִבְרָא הָעוֹלָם. מֵתִיב רַב עֵינָא: שָׁוֶה יוֹבֵל לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה לַתְּקִיעָה וְלַבְּרָכוֹת, וְהָא אִיכָּא ״זֶה הַיּוֹם תְּחִלַּת מַעֲשֶׂיךָ זִכָּרוֹן לְיוֹם רִאשׁוֹן״, דִּבְרֹאשׁ הַשָּׁנָה אִיתָא, וּבְיוֹבֵל לֵיתָא! כִּי קָתָנֵי — אַשְּׁאָרָא. רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי מַתְנֵי הָכִי, אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק: הָא דִּתְנַן שָׁוֶה הַיּוֹבֵל לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה לַתְּקִיעָה וְלַבְּרָכוֹת, כְּמַאן — דְּלָא כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דְּאִי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, כֵּיוָן דְּאָמַר בְּתִשְׁרִי נִבְרָא הָעוֹלָם, הָא אִיכָּא ״זֶה הַיּוֹם תְּחִלַּת מַעֲשֶׂיךָ זִכָּרוֹן לְיוֹם רִאשׁוֹן״, דִּבְרֹאשׁ הַשָּׁנָה אִיתָא, וּבַיּוֹבֵל לֵיתָא! כִּי קָתָנֵי אַשְּׁאָרָא.

§ It was taught in the mishna: Yom Kippur of the Jubilee Year is the same as Rosh HaShana with regard to both the shofar blasts that are sounded and the additional blessings that are recited in the Amida prayer. Rav Shmuel bar Yitzḥak said: In accordance with whose opinion do we pray today on Rosh HaShana, saying: This day is the beginning of Your works, a commemoration of the first day? In accordance with whom? In accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, who said: The world was created in the month of Tishrei. We therefore mention on Rosh HaShana that it is the first day. Rav Eina raised an objection: It was taught in the mishna: Yom Kippur of the Jubilee Year is the same as Rosh HaShana with regard to both the shofar blasts that are sounded and the additional blessings that are recited in the Amida prayer. But there are the words: This day is the beginning of Your works, a commemoration of the first day, which can be recited on Rosh HaShana but cannot be recited on Yom Kippur of the Jubilee Year, which is neither: The beginning of Your works, nor: A commemoration of the first day. If so, how can one recite the same blessing on both occasions? The Gemara answers: When the mishna was taught, saying that the blessings of the Jubilee and Rosh HaShana are the same, it was taught with regard to the other parts of the blessings, but the line beginning: This day, is indeed omitted on Yom Kippur of the Jubilee Year. Rav Sheisha, son of Rav Idi, taught the previous passage as follows: Rav Shmuel bar Yitzḥak said: That which we learn in the mishna, Yom Kippur of the Jubilee Year is the same as Rosh HaShana with regard to both the shofar blasts that are sounded and the additional blessings that are recited in the Amida prayer; in accordance with whom was it taught? Apparently it was not taught in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, as if it reflects the view of Rabbi Eliezer, there is a difficulty. Since he said that the world was created in Tishrei, then there are also the words: This day is the beginning of Your works, a commemoration of the first day, which can be recited on Rosh HaShana, but cannot be recited on Yom Kippur of the Jubilee Year. If so, how can one recite the same blessing on both occasions? The Gemara rejects this argument: When the mishna was taught, it was taught with regard to the other parts of the blessings, but this line is indeed omitted on Yom Kippur of the Jubilee Year.

ואתיא דרב כהדא דתני ר' אליע', דתניא בתקיעתא דרב זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון וגו'. כי חק לישראל הוא משפט וג' (שם פא:ה). על המדינות בו יאמר איזו לחרב ואיזו לשלום, איזו לרעב ואיזו לשובע, איזו למות ואיזו לחיים, וביריות בו יפקדו להזכירם חיים ומות, נמצאת אומ' בראש השנה נברא אדם הראשון.

בַּפֶּסַח — עַל הַתְּבוּאָה, בַּעֲצֶרֶת — עַל פֵּירוֹת הָאִילָן, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה — כׇּל בָּאֵי עוֹלָם עוֹבְרִין לְפָנָיו כִּבְנֵי מָרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַיּוֹצֵר יַחַד לִבָּם הַמֵּבִין אֶל כׇּל מַעֲשֵׂיהֶם״, וּבֶחָג נִידּוֹנִין עַל הַמַּיִם.

וּלְקַחְתֶּם לָכֶם. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה ה' מִי כָמוֹךָ (שם לה, י). יָפֶה אָמַר דָּוִד שֶׁאָמַר הַפָּסוּק הַזֶּה. תֵּדַע לְךָ, שֶׁהַלּוּלָב הַזֶּה דּוֹמֶה לְשִׁדְרָה שֶׁל אָדָם, וְהַהֲדַס הַזֶּה דּוֹמֶה לָעֵינַיִם, וְהָעֲרָבָה דּוֹמָה לַשְּׂפָתַיִם, וְהָאֶתְרוֹג דּוֹמֶה לַלֵּב. אָמַר דָּוִד, אֵין לְךָ אֵיבָר אַחֵר גָּדוֹל מֵאֵלּוּ. שְׁקוּלִין הֵן כְּנֶגֶד הַגּוּף. הֱוֵי, כָּל עַצְמוֹתַי.

אָמַר רַבִּי כְּרוּסְפָּדַאי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שְׁלֹשָׁה סְפָרִים נִפְתָּחִין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, אֶחָד שֶׁל רְשָׁעִים גְּמוּרִין, וְאֶחָד שֶׁל צַדִּיקִים גְּמוּרִין, וְאֶחָד שֶׁל בֵּינוֹנִיִּים. צַדִּיקִים גְּמוּרִין — נִכְתָּבִין וְנֶחְתָּמִין לְאַלְתַּר לְחַיִּים, רְשָׁעִים גְּמוּרִין — נִכְתָּבִין וְנֶחְתָּמִין לְאַלְתַּר לְמִיתָה, בֵּינוֹנִיִּים — תְּלוּיִין וְעוֹמְדִין מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְעַד יוֹם הַכִּפּוּרִים, זָכוּ — נִכְתָּבִין לְחַיִּים, לֹא זָכוּ — נִכְתָּבִין לְמִיתָה. אָמַר רַבִּי אָבִין, מַאי קְרָא: ״יִמָּחוּ מִסֵּפֶר חַיִּים וְעִם צַדִּיקִים אַל יִכָּתֵבוּ״. ״יִמָּחוּ מִסֵּפֶר״ — זֶה סִפְרָן שֶׁל רְשָׁעִים גְּמוּרִין, ״חַיִּים״ — זֶה סִפְרָן שֶׁל צַדִּיקִים, ״וְעִם צַדִּיקִים אַל יִכָּתֵבוּ״ — זֶה סִפְרָן שֶׁל בֵּינוֹנִיִּים. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר, מֵהָכָא: ״וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ״, ״מְחֵנִי נָא״ — זֶה סִפְרָן שֶׁל רְשָׁעִים, ״מִסִּפְרְךָ״ — זֶה סִפְרָן שֶׁל צַדִּיקִים, ״אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ״ — זֶה סִפְרָן שֶׁל בֵּינוֹנִיִּים.

§ The Gemara goes back to discuss the Day of Judgment. Rabbi Kruspedai said that Rabbi Yoḥanan said: Three books are opened on Rosh HaShana before the Holy One, Blessed be He: One of wholly wicked people, and one of wholly righteous people, and one of middling people whose good and bad deeds are equally balanced. Wholly righteous people are immediately written and sealed for life; wholly wicked people are immediately written and sealed for death; and middling people are left with their judgment suspended from Rosh HaShana until Yom Kippur, their fate remaining undecided. If they merit, through the good deeds and mitzvot that they perform during this period, they are written for life; if they do not so merit, they are written for death. Rabbi Avin said: What is the verse that alludes to this? “Let them be blotted out of the book of the living, but not be written with the righteous” (Psalms 69:29). “Let them be blotted out of the book”; this is the book of wholly wicked people, who are blotted out from the world. “Of the living”; this is the book of wholly righteous people. “But not be written with the righteous”; this is the book of middling people, who are written in a separate book, not with the righteous. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: This matter is derived from here: “And if not, blot me, I pray You, out of Your book which you have written” (Exodus 32:32). “Blot me, I pray You”; this is the book of wholly wicked people, who are blotted out from the world. “Out of Your book”; this is the book of wholly righteous people, which is special and attributed to God Himself. “Which You have written”; this is the book of middling people.

זה אלי. אע״‎פ שאין אדם רואה דבר יאמר עליו זה, כמו ״‎כי זה משה האיש״‎.

"כי תביא חק וזכרון" הוא כח הדין השולט ביום ראש השנה. "להפקד כל רוח" – נשמות בני האדם, "ונפש" – כל שאר הנפשות שבבעלי חיים והצומחים. "להזכר מעשים רבים" – הגופים כולם. "והמון נסתרות" – הנשמות שחוץ לגוף. "זה היום תחלת מעשיך" שביום זה מתחיל התחדשות כל הבריאה.

(ג) תפוח מתוק בדבש - והתפוח עיקר ומברך עליו ופוטר הדבש. ואף שאוכל התפוח אחר ברכת המוציא מ"מ צריך לברך עליו. ויש נוהגין לטבל המוציא בדבש:

זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשוף, וצ״ל מהו ענין תחלת מעשיך, דפי׳ תחלת מעשיך הוא תחלה דעשיה, וצ״ל מהו תחלה דעשיה.

בס"ד. יום ב' דראש-השנה ה'תשכ"ג [cup]יבחר[/cup] לנו את נחלתינו את גאון יעקב אשר אהב סלה , ומביא כ"ק מו"ח אדמו"ר במאמרו ד"ה זה (שבהמשך ר"ה תש"ג) פירוש התרגום, ירעי לנא למירת ית אחסנתנא ית בית מקדשא דיעקב דרחים לעלמין, ומדייק בזה, הרי בית המקדש הוא של הקב"ה כמ"ש ועשו לי מקדש [דישראל הם רק עושים את המקדש, אבל המקדש עצמו הוא של הקב"ה] ולמה נקרא בית מקדשא דיעקב . גם, מהי השייכות דגאון יעקב שקאי על בית המקדש לנחלתינו. ומבאר בהמאמר , דנחלתינו הוא נקודת היהדות השורה בנקודת הלב שהוא הבית מקדשא דיעקב, כמ"ש

תקעו בחדש שופר כו׳. פי׳ בחדש זמן חידוש לבנה שמתחדשת בר״ח הוא ר״ה שאז הוא חידוש מעשה בראשית זה היום תחלת מעשיך כו׳. והנה בכ״ה באלול נברא העולם ור״ה הוא יום ו׳ לבריאת העולם יום בריאת אדה״ר, וצ״ל למה אין עושין ר״ה בזמן חידוש העולם ממש שהוא יום ראשון למע״ב. אך דכתיב בראשית ברא אלקים אלקים מדת הצמצום שמתחלה עלה במחשבה לברוא במדה״ד ראה שאין העולם מתקיים שיתף עמו מדה״ר פי׳ מתחלה היה מדת הדין מדת הצמצום לצמצם ולהעלים אור א״ס ב״ה שכשמו כן הוא אין לו סוף כו׳ שיתגלה העולם ליש ודבר בפ״ע ונגלה ונראה לעיני בשר גשמי והוא ענין בראשית ברא שלשון ברא נופל על דבר שהוא נברא יש מאין, ולכאורה אינו מובן שהרי אדרבה כולא קמיה כלא וכל מה שלמטה מטה הוא יותר נחשב אצלו לאין ממש וכל מה שלמעלה מעלה הוא יותר נחשב ליש כמ״ש להנחיל אוהבי יש ולמה נק׳ השתלשלות העולמות בשם בריאה יש מאין. והנה מלכותו נק׳ מה שמקבלים מלכותו ברצון כמ״ש שום תשים עליך מלך כי בלא רצון נק׳ ממשלה וממשלתך בכל דור ודור. ולכן שיר של יום ו׳ ה׳ מלך שביום ברוא אדה״ר קיבל עליו ברצון עול מלכותו ית׳ משא״כ בשש׳ ימי המעשה היה רק בחי׳ ממשלה ולא היה גילוי מלכותו. והנה קבלת מלכותו ית׳ ברצון הוא ענין ביטול היש כענין וצבא השמים לך משתחוים כי ענין בחי׳ השתחוואה הוא בחי׳ הביטול ולכן עושים ר״ה ביום ו׳ ביום ברוא אדה״ר שאז היה התחלת גילוי מלכותו ית׳ להיות היש בטל לאין, משא״כ חמשת ימי המעשה הראשונות היו רק סדר ההשתלשלו׳ מאין ליש יהי אור יהי רקיע תדשא הארץ וכו׳ שהוא במדת הדין וצמצום בראשית ברא אלקים, אבל המשכת הביטול להיות היש בטל לאין נק׳ שיתף עמו מדה״ר והוא יחוד הוי׳ אלקים. והיינו דרך כלל על ידי תורה ומצות (וזהו ה׳ מלך גאות לבש לבש ה׳ עוז כו׳ ואין עוז אלא תורה כמ״ש ה׳ עוז לעמו יתן ועיין ברבות סדר וארא פרשה ח׳ ובזח״ב ס״פ יתרו) אשר קדשנו במצותיו שהמצות יסודתן בהררי קדש עליון ונמשכו למטה להתלבש בענינים גשמיים צדקה תרומו ת ומעשרות להיות היש בטל לאין כו׳, כי המצות עיקרן הוא לעשותן בבחי׳ בטל רצונך סור מרע ועשה טוב לכוף את לבו הגשמי ולהכניע תחת יד הקדושה, וכן המצות עצמם הם בענינים גשמיים כמו ציצית של צמר כו׳ ונמשך בהן קדושה עליונה כדי שיהיו עניינים גשמיים ההם עולים ונכללים בקדושה ג״כ ע״י המצוה ההיא.

והנה בודאי כמו בעת הבריאה כן לדורות זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון, התחדשות הבריאה בפנימית שבפנימית היא בלילה, ובפנימית לבד היא ביום [כי בחיצונות העולם אין חידוש בר"ה יותר מבשאר ימים]:

וז"ש אשר יאמר היום בהר ה' יראה שביקש אברהם אע"ה להיות נזכר העקידה לבנ"י בר"ה. כמ"ש ועקידת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור כי מאחר שיום זה נותן חיות לכל השנה הוא היום הידוע כמ"ש היום תאמצנו כו' תגדלנו כו'. וע"ז נאמר אני היום ילדתיך:

וְהִנֵּה, מוּדַעַת זֹאת מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, שֶׁתַּכְלִית בְּרִיאַת עוֹלָם הַזֶּה הוּא – שֶׁנִּתְאַוָּה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִהְיוֹת לוֹ דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים. וְהִנֵּה, לֹא שַׁיָּיךְ לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ בְּחִינַת מַעְלָה וּמַטָּה, כִּי הוּא יִתְבָּרֵךְ מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין בְּשָׁוֶה. אֶלָּא בֵּיאוּר הָעִנְיָן, כִּי קוֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם הָיָה הוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרֵךְ יָחִיד וּמְיוּחָד, וּמְמַלֵּא כָּל הַמָּקוֹם הַזֶּה שֶׁבָּרָא בּוֹ הָעוֹלָם, וְגַם עַתָּה כֵּן הוּא לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ. רַק שֶׁהַשִּׁינּוּי הוּא אֶל הַמְקַבְּלִים חַיּוּתוֹ וְאוֹרוֹ יִתְבָּרֵךְ, שֶׁמְּקַבְּלִים עַל יְדֵי לְבוּשִׁים רַבִּים הַמְכַסִּים וּמַסְתִּירִים אוֹרוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּדִכְתִיב: ״כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי״, וְכִדְפֵירְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, שֶׁאֲפִילוּ מַלְאָכִים הַנִּקְרָאִים ״חַיּוֹת״ אֵין רוֹאִין כוּ׳.

It is a well-known Rabbinic statement that the purpose of the creation of this world is that the Holy One, blessed is He, desired to have an abode in the lower worlds. But surely with Him the distinction of “upper” and “lower” has no validity, for He pervades all worlds equally. The explanation of the matter, however, is as follows: Before the world was created, He was One Alone, one and Unique, ruling all space in which He created the universe. It is still the same now insofar as He is concerned. For the change relates only to those who receive His life-force and light, blessed be He, which they receive through many “garments” which conceal and obscure His light, blessed be He, as is written, “For no man shall see Me and live,” and, as our Rabbis, of blessed memory, have explained it, that even angels, who are called Chayot, cannot see Him….

הסימנים בליל ר"ה כרתי רוביא. כי בר"ה אין מבקשין על עניני עוה"ז. כמ"ש בזוה"ק ותיקונים. רק לבקש על מ"ש תן פחדך ותמלוך כו'. וי"ל דלכך מרמזין על צורכי עוה"ז שהם באמת רק רמזים להוציא מכל ענין רמיזא דחכמתא לעבודת השי"ת. ובאופן זה שיהי' רק לסימן ולרמז רשאין לבקש שכן רצונו ית' שע"ז נבראו. ובר"ה שנותן השי"ת חיות חדש לכל הנבראים על כל השנה צריך כל אחד להיות מוכן לקבל החיים רק לעבודתו יתברך שמו בלבד וכפי רצונו כן נותנים לכ"א:

"זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון כי חוק הוא לישראל משפט לאלקי יעקב" (בברכת אתה זוכר). א) יש להבין ההמשכיות והקשר של "כי חוק לישראל הוא" אל הרישא של "זה היום תחילת מעשיך", ד"כי" הרי פירושו "מפני", ומהו איפוא המפני?

אלא הכי תנינן וכו': אלא כך למדנו. ספירה זו שנקראת זאת, דהיינו המלכות, נקראת אשה כמש"א, לזאת יקרא אשה. ולמה נקראת כן. משום, כי מאיש לוקחה זאת. מי הוא האיש. הוא אותו שנקרא זה, וזהו איש זכר. דהיינו ז"א. כמש"א, כי זה משה האיש. האיש הזה. הרי ש איש נקרא זה, ו זה נקרא איש. ו זאת לוקחה מ זה שנקרא זכר.