Opening Food Packaging on Yom Tov

אָמַר שְׁמוּאֵל: חוֹתָמוֹת שֶׁבַּקַּרְקַע — מַתִּיר, אֲבָל לֹא מַפְקִיעַ וְלֹא חוֹתֵךְ. שֶׁבַּכֵּלִים — מַתִּיר וּמַפְקִיעַ וְחוֹתֵךְ, אֶחָד שַׁבָּת וְאֶחָד יוֹם טוֹב. מֵיתִיבִי: חוֹתָמוֹת שֶׁבַּקַּרְקַע, בְּשַׁבָּת — מַתִּיר אֲבָל לֹא מַפְקִיעַ וְלֹא חוֹתֵךְ. בְּיוֹם טוֹב — מַתִּיר וּמַפְקִיעַ וְחוֹתֵךְ!

Shmuel said: In the case of fastenings made of knotted ropes that are attached to the ground and that serve as closures for doors of cellars and caves, one may untie the knot, but one may not unravel the rope itself into its constituent fibers nor cut the rope. This constitutes the prohibited labor of dismantling the cellar or cave on Shabbat. With regard to fastenings that are on the doors of vessels, e.g., cupboards, it is permitted to untie, or unravel, or cut them if necessary, both on Shabbat and on a Festival, as the prohibition against dismantling does not apply to vessels. The Gemara raises an objection to this from the following baraita: In a case of fastenings that are attached to the ground, which are on doors, on Shabbat one may untie the rope but not unravel or cut it. Although it is permitted to do so by Torah law, the Sages prohibited it. However, on a Festival, one may untie or unravel or cut it, as this is not prohibited even by rabbinic law. This appears to contradict the opinion of Shmuel, who does not differentiate between Shabbat and Festivals.

גְּמָ׳ מַאי טַעְמָא — מִשּׁוּם דְּקָא מְתַקֵּן מָנָא.

GEMARA: With regard to the issue of breaking earthenware and cutting paper, the Gemara explains: What is the reason for this prohibition? Because one is thereby preparing a vessel for use.

מַתְנִי׳ שׁוֹבֵר אָדָם אֶת הֶחָבִית לֶאֱכוֹל הֵימֶנָּה גְּרוֹגְרוֹת וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּין לַעֲשׂוֹת כְּלִי. וְאֵין נוֹקְבִין מְגוּפָה שֶׁל חָבִית, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים מַתִּירִין, וְלֹא יִקְּבֶנָּה מִצִּדָּהּ. וְאִם הָיְתָה נְקוּבָה, לֹא יִתֵּן עָלֶיהָ שַׁעֲוָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמָרֵחַ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מַעֲשֶׂה בָּא לִפְנֵי רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי בַּעֲרָב, וְאָמַר: חוֹשְׁשַׁנִי לוֹ מֵחַטָּאת. תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין נוֹקְבִין נֶקֶב חָדָשׁ בְּשַׁבָּת, וְאִם בָּא לְהוֹסִיף — מוֹסִיף. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אֵין מוֹסִיפִין. וְשָׁוִין, שֶׁנּוֹקְבִין נֶקֶב יָשָׁן לְכַתְּחִילָּה. וְתַנָּא קַמָּא: מַאי שְׁנָא מִנֶּקֶב חָדָשׁ דְּלָא — דְּקָא מְתַקֵּן פִּיתְחָא, אוֹסוֹפֵי נָמֵי — קָא מְתַקֵּן פִּיתְחָא!

MISHNA: A person may break a barrel on Shabbat in order to eat dried figs from it, provided he does not intend to make a vessel. And one may not perforate the plug of a barrel to extract wine from it; rather, one must remove the plug entirely to avoid creating a new opening for the barrel. This is the statement of Rabbi Yehuda. And the Rabbis permit puncturing the plug, but they too restrict this leniency and say that one may not perforate the plug of the barrel on its side. And if it was already perforated, one may not apply wax to it to seal the hole, because in doing so he spreads the wax evenly on the barrel and thereby violates the prohibited labor of smoothing. Rabbi Yehuda said: An incident of that kind came before Rabban Yoḥanan ben Zakkai in the city of Arav, and he said: I am concerned for him, because he may be liable to bring a sin-offering as a result of this. The Sages taught in a baraita: One may not create a new hole in a vessel on Shabbat. And if one seeks to add to and widen an already existing hole, one may add to it; and some say that one may not even add to an already existing hole. And all opinions, even those who generally prohibit creating new holes, agree that one may perforate the seal over an old hole, even ab initio. And with regard to the opinion of the first tanna, the Gemara asks: What is different about perforating the seal over an old hole that makes it permitted, whereas creating a new hole is not permitted? Is it because in creating the new hole he is creating an opening? If so, by adding to an already existing hole he is also creating an opening.

הדרן עלך כל כתבי מַתְנִי׳ כׇּל הַכֵּלִים נִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת, וְדַלְתוֹתֵיהֶן עִמָּהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְפָּרְקוּ בַּשַּׁבָּת. שֶׁאֵינָן דּוֹמִין לְדַלְתוֹת הַבַּיִת, לְפִי שֶׁאֵינָן מִן הַמּוּכָן.

MISHNA: All vessels may be moved on Shabbat, and their doors, which are part of these vessels, along with them, even if they were dismantled on Shabbat, as the doors of these vessels are unlike the doors of the house. It is prohibited to make use of the doors of a house on Shabbat, even if they were removed from the entrance, because they are not prepared from before Shabbat. Likewise a person may move a mallet, which is generally used for labor prohibited on Shabbat, to crack nuts with it.

רַב חִסְדָּא שְׁרָא לְאַהְדּוֹרֵי אוּדְרָא לְבֵי סַדְיָא בְּשַׁבְּתָא. אֵיתִיבֵיהּ רַב חָנָן בַּר חִסְדָּא לְרַב חִסְדָּא: מַתִּירִין בֵּית הַצַּוָּאר בְּשַׁבָּת, אֲבָל לֹא פּוֹתְחִין. וְאֵין נוֹתְנִין אֶת הַמּוֹכִין לֹא לְתוֹךְ הַכַּר וְלֹא לְתוֹךְ הַכֶּסֶת בְּיוֹם טוֹב, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּשַׁבָּת. לָא קַשְׁיָא, הָא בְּחַדְתֵי הָא בְּעַתִּיקֵי. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: אֵין נוֹתְנִין אֶת הַמּוֹכִין לֹא לְתוֹךְ הַכַּר וְלֹא לְתוֹךְ הַכֶּסֶת בְּיוֹם טוֹב, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּשַׁבָּת. נָשְׁרוּ, מַחֲזִירִין אוֹתָן בְּשַׁבָּת, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּיוֹם טוֹב.

The Gemara relates that Rav Ḥisda permitted returning stuffing to the pillow from which it had fallen on Shabbat. Rav Ḥanan bar Ḥisda raised an objection to the opinion of Rav Ḥisda from a baraita: One may untie the neck opening of a shirt on Shabbat if it had been tied by the launderer; however, one may not open a new neck opening for the first time on Shabbat. And one may not place soft material into a pillow or into a cushion on a Festival, and, needless to say, one may not do so on Shabbat. This baraita contradicts the ruling issued by Rav Ḥisda. The Gemara answers: This is not difficult. This, the baraita is referring to new pillows, whereas that, the statement of Rav Ḥisda is referring to old pillows. Stuffing a pillow for the first time on Shabbat is prohibited because by so doing one fashions a new utensil. However, if the stuffing fell out of the pillow, refilling the pillow is permitted even on Shabbat. The Gemara notes: That opinion was also taught in a baraita: One may not place soft material as stuffing into a pillow or into a cushion on a Festival, and needless to say one may not do so on Shabbat. However, if the stuffing fell out, it may be replaced even on Shabbat, and needless to say that doing so is permitted on a Festival.

אֶלָּא אָמַר רָבָא: אֵפֶר כִּירָה דַּעְתּוֹ לְוַדַּאי, וְאֵין דַּעְתּוֹ לְסָפֵק. וְאַזְדָּא רָבָא לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר רָבָא: הִכְנִיס עָפָר לְכַסּוֹת בּוֹ צוֹאָה — מוּתָּר לְכַסּוֹת בּוֹ דַּם צִפּוֹר. דַּם צִפּוֹר — אָסוּר לְכַסּוֹת בּוֹ צוֹאָה.

Rather, the Gemara rejects the previous explanation, in favor of the following. Rava said: One’s initial intention is to use the ashes of a stove for a mitzva that is definite, and he does not have this intention for cases of uncertainty. One may not use an article on a Festival for a purpose which he did not have in mind beforehand. The Gemara comments: And Rava follows his regular line of reasoning in this regard, as Rava said: If one brought in earth in order to cover a baby’s excrement with it on a Festival, it is likewise permitted to cover with it the blood of a slaughtered bird. Since he prepared this earth for a case of uncertainty, as it is possible that the baby will not soil the house, he certainly intended to use it for covering the blood of a bird prepared before the Festival for slaughter. If, however, one prepared the earth at the outset to cover the blood of a bird, it is prohibited to cover excrement with it, as he did not know in advance that he would require the earth for this purpose. He had only definite uses in mind, not possible ones such as covering excrement.

אָמַר רַב חִסְדָּא בְּהֵמָה חֶצְיָהּ שֶׁל גּוֹי וְחֶצְיָהּ שֶׁל יִשְׂרָאֵל — מוּתָּר לְשׇׁחְטָהּ בְּיוֹם טוֹב, דְּאִי אֶפְשָׁר לִכְזַיִת בָּשָׂר בְּלֹא שְׁחִיטָה. עִיסָּה חֶצְיָהּ שֶׁל גּוֹי וְחֶצְיָהּ שֶׁל יִשְׂרָאֵל — אָסוּר לֶאֱפוֹתָהּ בְּיוֹם טוֹב, דְּהָא אֶפְשָׁר לֵיהּ לְמִפְלְגַהּ בְּלֵישָׁה. אֶלָּא: לָא תֵּימָא ״הוֹאִיל וְאֶפְשָׁר״, אֶלָּא כְּגוֹן דְּאִית לֵיהּ נְבֵלָה, דְּוַדַּאי אֶפְשָׁר לְפַיְּיסַן בִּנְבֵלָה. בְּעוֹ מִנֵּיהּ מֵרַב הוּנָא: הָנֵי בְּנֵי בָּאגָא דִּרְמוֹ עֲלַיְיהוּ קִמְחָא דִּבְנֵי חֵילָא מַהוּ לֶאֱפוֹתָהּ בְּיוֹם טוֹב? אֲמַר (לֵיהּ): חֲזֵינָא אִי יָהֲבִי לֵיהּ רִפְתָּא לְיָנוֹקָא וְלָא קָפְדִי, כׇּל חֲדָא וַחֲדָא חַזְיָא לְיָנוֹקָא, וּשְׁרֵי. וְאִי לָאו — אָסוּר.

In continuation of the previous discussion, Rav Ḥisda said: A jointly owned animal, half of which belongs to a gentile and half to a Jew, may be slaughtered on a Festival because it is impossible to obtain an olive-bulk of meat without slaughtering. However, with regard to dough, half of which belongs to a gentile and half to a Jew, it is prohibited to bake it on a Festival, as it is possible for him to divide it in half during the kneading and bake only the part that belongs to the Jew. Rather, the Gemara retracts its previous answer: Do not say that dough for dogs is different, since it is possible that one of his animals will die and he will appease the dogs with the carcass. Rather, the reference here is to a case where he has a carcass ready, so that it is certainly possible to appease them with the carcass. Consequently, when the shepherds bake the dough, it is highly likely that they will consume it all themselves. § They raised a dilemma before Rav Huna: With regard to the Jewish residents of a village [baga] upon whom the authorities imposed the obligation to supply flour and bread to the gentile military troops serving in the area, what is the halakha with regard to baking it on a Festival? Rav Huna said to them: We examine the matter: If those villagers can give bread from the soldiers’ quota to a child and the soldiers are not particular about it, then each and every one of the loaves is fit for a Jewish child, and therefore it is permitted to bake them. But if the soldiers do not allow anyone else to partake of their bread, it is prohibited to bake the loaves for them on a Festival.

אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: מַעֲרִים אָדָם עַל הַמְשַׁמֶּרֶת בְּיוֹם טוֹב לִתְלוֹת בָּהּ רִמּוֹנִים, וְתוֹלֶה בָּהּ שְׁמָרִים. אָמַר רַב אָשֵׁי: וְהוּא דְּתָלָה בָּהּ רִמּוֹנִים.

Rabba bar Rav Huna said: According to the Rabbis, who prohibit suspending a strainer on a Festival, a person may nevertheless employ artifice and circumvent the prohibition against suspending a strainer by taking it on a Festival and suspending it for the purpose of pomegranates in it, which is permitted. Once the strainer is suspended, he may suspend it in order to filter sediment from the wine, as even the Rabbis hold that on a Festival it is permitted to do this straining through a strainer that is already suspended. Rav Ashi said: And this is only permitted provided that he actually suspended pomegranates in it before using it to strain wine. It must be obvious to all that he used the strainer in a permitted manner.

נוֹקְבִין מְגוּפָה שֶׁל חָבִית לְהוֹצִיא מִמֶּנָּה יַיִן וּבִלְבַד שֶׁיְּנַקְּבֶנָּהּ מִלְּמַעְלָה אֲבָל מִצִּדָּהּ אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִּמְתַקֵּן כְּלִי. שׁוֹבֵר אָדָם אֶת הֶחָבִית לֶאֱכל מִמֶּנָּה גְּרוֹגָרוֹת וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת כְּלִי. וּמֵבִיא אָדָם חָבִית שֶׁל יַיִן וּמַתִּיז אֶת רֹאשָׁהּ בְּסַיִף לִפְנֵי הָאוֹרְחִין וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. שֶׁאֵין כַּוָּנָתוֹ אֶלָּא לְהַרְאוֹת נְדִיבַת לִבּוֹ:

One may make a hole in the seal of a cask in order to pour out wine from it, provided one opens it from the top. It is, however, forbidden to open it from the side [of the seal], for this resembles making a utensil. A person may break a barrel to eat dried figs contained in it, provided he does not intend to make a utensil. Similarly, a person may bring a cask of wine and slash its top off with a sword for his guests without any concern [about the above restrictions], for his intent is [not to make a utensil, but solely] to show his feelings of generosity.

להתיר ולהפקיע ולחתוך חותמו' שבכלים ושבקרקע ולשכור פותחות כדינם בשבת כך דינם בי"ט:

דברים האסורים משום בנין וסתירה בשבת. ובו יב סעיפים: אין בנין וסתירה בכלים והני מילי שאינו בנין ממש כגון חבית הגה שאינה מוחזקת ארבעים סאה (ת"ה סי' ס"ה) שנשברה ודיבק שבריה בזפת יכול לשברה ליקח מה שבתוכה ובלבד שלא יכוין לנקבה נקב יפה שיהיה לה לפתח דא"כ הוה ליה מתקן מנא אבל אם היא שלימה אסור לשברה אפי' בענין שאינו עושה כלי ואפילו נקב בעלמא אסור לנקוב בה מחדש ואפי' יש בה נקב חדש אם להרחיבו אסור: הגה ובלבד שיתכוין לכך (מרדכי פרק חבית) ואם היה סכין תקוע מערב שבת בחבית מותר להוציאו ולהכניסו שהרי אינו מתכוין להוסיף: הגה ודוקא שהוציאו ג"כ פעם אחת מבעוד יום אבל אם לא הוציאו מבעוד יום אסור דהוי פסיק רישיה דעושה נקב ופתח לחבית (ת"ה סי' ס"ד) כלי שנתרועעה אם מותר ליטול ממנו חרס ע"ל סי' ש"ח סעיף מ"ד: חותמות שבכלים כגון שידה תיבה ומגדל שהכסוי שלהם קשור בהם בחבל יכול להתירו או לחתכו בסכין או להתיר קליעתו ודוקא כעין קשירת חבל וכיוצא בו אבל פותחת של עץ ושל מתכת אסור להפקיע ולשבר דבכלים נמי שייך בנין גמור וסתירה ומטעם זה אסור להסיר הצירים שקורים גוגזי"ש שאחורי התיבה אם נאבד המפתח ויש מתירים בזו ושבירת פותחות של תיבות יש מתיר ויש אוסר ויש להתיר ע"י עכו"ם: חותלות של תמרים וגרוגרות אם הכסוי קשור בחבל מתיר וסותר שרשרות החבל וחותך אפי' בסכין ואפי' גופן של חותלות שכל זה כמו ששובר אגוזים או שקדים כדי ליטול האוכל שבהם:

1. Construction and demolishing do not apply to Keilim which are not themselves a complete construction, for example a barrel RAMA: (that does not hold 40-se’ah)made of pieces bonded together with pitch, may be broken in order to take out what is inside, provided that one does not intend to cut a fine hole that will be used as an opening, because then it is called making a Keili. If it is a perfect article it is forbidden to break it even if one does not transform it into a Keili. It is forbidden even to create a small hole and a new hole may not be widened. RAMA: provided that one intends it. (Mordechai) If a knife was wedged into the barrel before Shabbos it is permitted to withdraw it and replace it because one does not intend to widen it. RAMA: As long as it was extracted once before Shabbos, but if not it is forbidden because surely it will be creating a hole and an opening to the barrel. If one is permitted to break a piece off a broken Keili, see Siman 308:44. 7. The ropes that seal the various types of container covers may be untied, or slashed with a knife or unraveled. This only applies to rope and its sort, but as for wooden or metal clasps it is forbidden to take apart or to break, because total demolishing applies to Keilim as well. Therefore it is forbidden to remove the hinges called “gonzish”, which are on the back of a chest when the key is missing. Yet there are those who permit this. As for breaking the clasp of a chest, there is an opinion that permits it and an opinion that forbids it, and it is permitted through a non-Jew. 8. The rope tying the lids of baskets filled with dates and figs may be untied, unraveled or cut even using a knife. Even the basket itself may be slashed because it is comparable to cracking open nuts or almonds in order to retrieve the food within.

אין שוברים החרס ואין קורעין הנייר מפני שהוא כמתקן כלי:

13. We do not break ceramic or tear paper because this is like preparing a vessel for use.

וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לְנָקְבָהּ נֶקֶב יָפֶה שֶׁיְּהֵא לָהּ לְפֶתַח נָאֶה, שֶׁאִם כֵּן הֲרֵי הוּא מְתַקֵּן כְּלִי, וְחַיָּב מִשּׁוּם "מַכֶּה בַּפַּטִּישׁ", כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. אֲבָל כְּשֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לְכָךְ — מֻתָּר, וְלֹא גָזְרוּ שֶׁמָּא יִתְכַּוֵּן לְכָךְ, מִפְּנֵי שֶׁחָבִית הַשְּׁבוּרָה וּדְבוּקָה בְּזֶפֶת הִיא גְרוּעָה בְּעֵינָיו, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ עָלֶיהָ כְּשֶׁחוֹזֵר וְשׁוֹבְרָהּ לְתַקֵּן לָהּ פֶּתַח נָאֶה. אֲבָל אִם הִיא שְׁלֵמָה — אָסוּר לְשַׁבְּרָהּ אֲפִלּוּ בְּעִנְיָן שֶׁאֵינוֹ מְתַקֵּן לָהּ פֶּתַח נָאֶה, מִפְּנֵי שֶׁסְּתִירַת בִּנְיָן גָּמוּר אֲסוּרָה אַף בְּכֵלִים.

ורק שנינו שם: "ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי", כלומר שלא ידקדק לעשות נקב יפה, דאם כן הוה כסותר על מנת לבנות, דאסור גם בכלים כמ"ש, וכן כתב הרמב"ם.

ומ"ש רבינו ובלבד שלא יתכוין לנוקבה נקב יפה וכו' פרק חבית (שם) במשנה שובר אדם את החבית לאכול ממנה גרוגרות ובלבד שלא יתכוין לעשות לה כלי ופירש"י שלא יתכוין לעשות לה כלי לנוקבה יפה בפתח נאה: ומ"ש אבל אם היא שלימה אסור אפילו לשוברה כלומר אצ"ל שאסור לנוקבה יפה בפתח נאה דמתקן מנא אלא אפי' לשוברה בענין שאינו עושה כלי אסור וטעמו משום דכל שהכלי שלם שאינו מדובק במוסתקי שייך ביה בנין וסתירה כמו שנתבאר:

(לא) או לחתכו בסכין וכו' - ולא מקרי סותר משום דלאו סתירה גמורה היא זו ואינו אסור בכלים לכו"ע משא"כ בשבירת פותחת של עץ ומתכת דהוי סתירה גמורה ושייך אף בכלים: (לז) ע"י א"י - ויש שכתבו דדוקא בהפסד מרובה או שנחפז הרבה לצורך מצוה. וכ"ז בשבירת הפותחת אבל לפתוח אותו בסכין או במחט גדול שרי אפילו דלת של בית [אחרונים]:

דמחמת גריעות' לא חייס עליה וליכא למיחש שמא יתכוין לעשות כלי (תוס' ורא"ש): כתב הרמב"ם פכ"ג העושה נקב שהוא עשוי להכניס ולהוצי' כגון נקב שבלול התרנגולים שהוא עשוי להכניס האור ולהוצי' ההבל חייב משום מכה בפטיש לפיכך גזרו על כל נקב אפי' עשוי להכניס או להוצי' בלבד שמא יבא לעשות נקב שחייבין עליו והקשה הכ"מ בפ"י דהא כת' דחייב משום בונ' ול"נ דהכא מיירי בלול שאינה מחוברת לקרקע ולית בה בנין וכתב עוד העושה נקב כ"ש בין בעץ בין בבנין בין במתכת בין בכלים חייב משום מכה בפטיש והוא שיהא עשוי להכניס ולהוציא

ובמאכל אם פותח בדרך השחתה, באופן שאינו צריך להנייר בראש הקופסא לשמור הטריות, נראה שמותר גם מדרבנן

ע"ד מה ששאל כ"ת. אם מותר לקרוע קופסא של סוכר (צוקערבאקס) בשבת, כשעושין רק פתח. ואם כן אין כאן קלקול, ואדרבה הוי תקון