Yamim Tovimימים טובים

Mehudar Four Species on Sukkot's First Day

Sources address the status of the four species on the first day of Sukkot when it falls on Shabbat, distinguishing between Torah-level obligation and rabbinic practice, and discussing the requirements for beauty and fitness even when taking the species is technically permitted as a rabbinic observance.

וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן

13 sources · all verified

Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.

What the sources say

The Biblical command in Vayikra 23:40 mandates taking the four species specifically on "the first day," and Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav 7:13 draws from this that the lulav obligation outside the Temple applies only on that first day — even when it falls on Shabbat, though in practice the Rabbis suspended the biblical taking on Shabbat outside the Temple precincts, as Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav 7:16 records for the Temple era.

Because the first day of Sukkot carries a uniquely stringent Torah-level obligation, the Gemara in Sukkah 41b emphasizes that one cannot fulfill it with a borrowed lulav — each person must own his own — and Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim 649:1 explains the Rabbinic reading of "לָכֶם" ("for yourselves") as excluding a stolen, borrowed, or taken species on the first day, since it must be truly one's own.

The practical upshot for a year when the first day falls on Shabbat is treated directly by Sukkah 41b, which records the ancient practice of bringing lulavim to the synagogue on Shabbat eve so that each person could take his own on Shabbat morning — precisely because the first-day stringency of personal ownership applies even then.

Mishnah Berurah 658:42 rules explicitly that even when the first day falls on Shabbat — so that the Torah-level obligation can no longer be fulfilled in practice — it remains proper (נכון) for each person to strive to have his own lulav and etrog, since the rabbinic mitzvah of the remaining days still applies and is best performed with one's own mehudar set.

The question of whether one may send a non-Jew on Shabbat to procure an etrog when the first day falls on Shabbat is addressed as a practical ruling by Teshuvot Maharshal 8:2, which records that the Maharshal himself refused to permit such a dispatch — reasoning that the shevut prohibition could not be overridden for what remained only a rabbinic ceremony on the subsequent days; and Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chayim 655:2 takes the opposite position, permitting a non-Jew to bring an etrog even from beyond the techum on Shabbat for the following day's use, since a rabbinic mitzvah is still present and a double-rabbinic leniency (shevut d'shevut) applies.

The Shem MiShmuel, Sukkot 10:24 offers a conceptual framing: the Torah-level taking on the first day, even when it falls on Shabbat, pushes aside other concerns in the Temple era, but outside the Temple and in exile Shabbat itself supersedes the four species — making the Shabbat displacement of lulav-taking structurally significant, not merely technical.

Source 1 · Tanach

Verified

Leviticus 23:40

ויקרא כ״ג

Leviticus 23:40

Emor

The Torah commands taking the fruit of a beautiful tree, palm branches, boughs of leafy trees, and willows on the first day of Sukkot. The verse is the foundation for the mitzvah and its emphasis on beauty.

וּלְקַחְתֶּ֨ם לָכֶ֜ם בַּיּ֣וֹם הָרִאשׁ֗וֹן פְּרִ֨י עֵ֤ץ הָדָר֙ כַּפֹּ֣ת תְּמָרִ֔ים וַעֲנַ֥ף עֵץ־עָבֹ֖ת וְעַרְבֵי־נָ֑חַל וּשְׂמַחְתֶּ֗ם לִפְנֵ֛י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃

Full text on Sefaria ↗

Leviticus 23:42

ויקרא כ״ג

Leviticus 23:42

Emor

In Succos one must dwell in a sukkah for seven days, and every native-born Israelite shall dwell in sukkos.

בַּסֻּכֹּ֥ת תֵּשְׁב֖וּ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים כׇּל־הָֽאֶזְרָח֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל יֵשְׁב֖וּ בַּסֻּכֹּֽת׃

Full text on Sefaria ↗

Sukkah 41b

סוכה מ״א ב — ד"ה מַתְנִי׳ יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג

Sukkah 41b:4

The sugya states that the mitzvah of lulav applies in the Temple for seven days but outside the Temple on the first day; it also explains the rabbinic extension of lulav throughout Sukkot in remembrance of the Temple.

מַתְנִי׳ יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, כׇּל הָעָם מוֹלִיכִין אֶת לוּלְבֵיהֶן לְבֵית הַכְּנֶסֶת. לַמׇּחֳרָת מַשְׁכִּימִין וּבָאִין, כׇּל אֶחָד וְאֶחָד מַכִּיר אֶת שֶׁלּוֹ וְנוֹטְלוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים: אֵין אָדָם יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן בְּלוּלָבוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ, וּשְׁאָר יְמוֹת הַחַג — אָדָם יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּלוּלָבוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, וְשָׁכַח וְהוֹצִיא אֶת הַלּוּלָב לִרְשׁוּת הָרַבִּים — פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוֹצִיאוֹ בִּרְשׁוּת. גְּמָ׳ מְנָא הָנֵי מִילֵּי? דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״וּלְקַחְתֶּם״, שֶׁתְּהֵא לְקִיחָה בְּיַד כׇּל אֶחָד וְאֶחָד. ״לָכֶם״, מִשֶּׁלָּכֶם — לְהוֹצִיא אֶת הַשָּׁאוּל וְאֶת הַגָּזוּל. מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים: אֵין אָדָם יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג בְּלוּלָבוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ אֶלָּא אִם כֵּן נְתָנוֹ לוֹ בְּמַתָּנָה. וּמַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבִּי עֲקִיבָא שֶׁהָיוּ בָּאִין בִּסְפִינָה, וְלֹא הָיָה לוּלָב אֶלָּא לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל בִּלְבַד, שֶׁלְּקָחוֹ בְּאֶלֶף זוּז. נְטָלוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְיָצָא בּוֹ, וּנְתָנוֹ לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּמַתָּנָה. נְטָלוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְיָצָא בּוֹ, וּנְתָנוֹ לְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה בְּמַתָּנָה. נְטָלוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְיָצָא בּוֹ, וּנְתָנוֹ בְּמַתָּנָה לְרַבִּי עֲקִיבָא. נְטָלוֹ רַבִּי עֲקִיבָא וְיָצָא בּוֹ, וְהֶחְזִירוֹ לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל.

MISHNA: If the first day of the festival of Sukkot occurs on Shabbat, all of the people bring their lulavim to the synagogue on Shabbat eve, as it is prohibited to carry in a public domain on Shabbat. The next day, on Shabbat, everyone rises early and comes to the synagogue. Each and every one recognizes his lulav and takes it. This emphasis that each and every one recognizes his own lulav and takes it is because the Sages said: A person does not fulfill his obligation to take the lulav on the first day of the Festival with the lulav of another, and on the rest of the days of the Festival a person fulfills his obligation even with the lulav of another. Rabbi Yosei says: If the first day of the Festival occurs on Shabbat, and he forgot and carried the lulav out into the public domain, he is exempt from liability to bring a sin-offering for this unwitting transgression because he carried it out with permission, i.e., he was preoccupied with the performance of the mitzva and carried it out. GEMARA: From where are these matters derived, that one does not fulfill his obligation with the lulav of another on the first day of the Festival? It is as the Sages taught that it is written: “And you shall take for yourselves on the first day the fruit of a beautiful tree, branches of a date palm, and boughs of a dense-leaved tree, and willows of the brook” (Leviticus 23:40). The use of second person plural in the phrase: “And you shall take,” indicates that there should be taking in the hand of each and every person. The word yourselves in the phrase “take for yourselves” means: From your own, to exclude a borrowed or stolen lulav. From here the Sages stated: A person does not fulfill his obligation on the first day of the Festival with the lulav of another unless the other gave it to him as a full-fledged gift, as in that case it belongs to him. There was an incident involving Rabban Gamliel, and Rabbi Yehoshua, and Rabbi Elazar ben Azarya, and Rabbi Akiva, who were all traveling on a ship during the festival of Sukkot and only Rabban Gamliel had a lulav, which he had bought for one thousand zuz. Rabban Gamliel took it and fulfilled his obligation with it and then gave it to Rabbi Yehoshua as a gift. Rabbi Yehoshua took it and fulfilled his obligation with it and gave it to Rabbi Elazar ben Azarya as a gift. Rabbi Elazar ben Azarya took it and fulfilled his obligation with it and gave it to Rabbi Akiva as a gift. Rabbi Akiva took it and fulfilled his obligation with it and returned it to Rabban Gamliel.

Full text on Sefaria ↗

Source 4 · Chazal

Verified

Sukkah 42b

סוכה מ״ב ב — ד"ה לוּלָב שִׁבְעָה

Sukkah 42b:6

When the first day of Sukkot falls on Shabbat, one takes the lulav for all seven days (rather than the usual six days of Chol HaMoed); when the seventh day of the aravah falls on Shabbat, one takes aravah for all seven days (rather than the usual six); and when the first day falls on Shabbat, people bring their lulavim to the Temple mount where the attendants receive them, arrange them on a platform, the elders place theirs in a chamber, and instruct the people that whoever's lulav reaches their hand may have it as a gift.

לוּלָב שִׁבְעָה, כֵּיצַד? יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת — לוּלָב שִׁבְעָה, וּשְׁאָר כׇּל הַיָּמִים — שִׁשָּׁה. עֲרָבָה שִׁבְעָה, כֵּיצַד? יוֹם הַשְּׁבִיעִי שֶׁל עֲרָבָה שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת — עֲרָבָה שִׁבְעָה, וּשְׁאָר כׇּל הַיָּמִים — שִׁשָּׁה. מִצְוַת לוּלָב, כֵּיצַד (בַּשַּׁבָּת)? יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת מוֹלִיכִין אֶת לוּלְבֵיהֶן לְהַר הַבַּיִת, וְהַחַזָּנִין מְקַבְּלִין מֵהֶן וְסוֹדְרִין אוֹתָן עַל גַּבֵּי אִיצְטְבָא, וְהַזְּקֵנִים מַנִּיחִין אֶת שֶׁלָּהֶן בְּלִשְׁכָּה. וּמְלַמְּדִין אוֹתָם לוֹמַר: כׇּל מִי שֶׁמַּגִּיעַ לוּלָבִי לְיָדוֹ — הֲרֵי הוּא לוֹ בְּמַתָּנָה.

Full text on Sefaria ↗

Source 5 · Chazal

Verified

Sukkah 29b

סוכה כ״ט ב

Sukkah 29b:4

The Mishnah discusses invalid lulavim and the principle that a mitzvah object must be suitable for use; the sugya also analyzes defects and the requirement of הדר, beauty, in the four species.

לוּלָב הַגָּזוּל וְהַיָּבֵשׁ — פָּסוּל. שֶׁל אֲשֵׁירָה וְשֶׁל עִיר הַנִּדַּחַת — פָּסוּל. נִקְטַם רֹאשׁוֹ, נִפְרְצוּ עָלָיו — פָּסוּל. נִפְרְדוּ עָלָיו — כָּשֵׁר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: יַאַגְדֶנּוּ מִלְמַעְלָה. צִינֵי הַר הַבַּרְזֶל — כְּשֵׁירוֹת. לוּלָב שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים כְּדֵי לְנַעְנֵעַ בּוֹ — כָּשֵׁר.

Full text on Sefaria ↗

Source 6 · Rishonim

Verified

Mishneh Torah, Sukkah and Lulav 7:13

משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב ז׳:י״ג

Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav 7:13

Maimonides codifies the special first-day requirement for taking the four species outside the Temple, while taking them on the remaining days is rabbinic as a memorial to the Temple. This frames the distinction between Torah-level and rabbinic observance.

מִצְוַת לוּלָב לְהִנָּטֵל בְּיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל חַג בִּלְבַד בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן וַאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג מ) "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן".

The mitzvah of taking the lulav in every place, during every age - even on the Sabbath - applies only on the first day of the festival, as [Leviticus 23:40] states: "And on the first day, you shall take..." In the holy place alone, it is to be taken on each of the seven days of the festival, as [the above verse] continues: "and you shall rejoice before God, your Lord

Full text on Sefaria ↗

Source 7 · Rishonim

Verified

Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav 7:16

משנה תורה, לולב ז א והלאה

Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav 7:16

When the Temple stood, the lulav was taken on the first day of the festival even when it fell on Shabbat, and likewise in other places in the Land of Israel where the holiday date was known with certainty; but in distant places where the new month was not established with certainty, the lulav was not taken due to doubt; whoever is obligated in shofar and sukka is obligated in taking the lulav, and whoever is exempt from shofar and sukka is exempt from taking the lulav; and a minor who knows how to wave the lulav is obligated to do so by rabbinic law in order to train him in the commandments.

בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם הָיָה לוּלָב נִטָּל בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת. וְכֵן בִּשְׁאָר הַמְּקוֹמוֹת שֶׁיָּדְעוּ בְּוַדַּאי שֶׁיּוֹם זֶה הוּא יוֹם הֶחָג בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֲבָל הַמְּקוֹמוֹת הָרְחוֹקִים שֶׁלֹּא הָיוּ יוֹדְעִים בִּקְבִיעוּת רֹאשׁ חֹדֶשׁ לֹא הָיוּ נוֹטְלִין הַלּוּלָב מִסָּפֵק: כָּל שֶׁחַיָּב בְּשׁוֹפָר וּבְסֻכָּה חַיָּב בִּנְטִילַת הַלּוּלָב. וְכָל הַפָּטוּר מִשּׁוֹפָר וְסֻכָּה פָּטוּר מִנְּטִילַת לוּלָב. קָטָן הַיּוֹדֵעַ לְנַעֲנֵעַ חַיָּב בְּלוּלָב מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים כְּדֵי לְחַנְּכוֹ בְּמִצְוֹת:

Full text on Sefaria ↗

Source 8 · Acharonim

Verified

Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim 649

שולחן ערוך הרב, אורח חיים תרמ״ט — ד"ה דְּבָרִים הַפּוֹסְלִים בְּאַרְבַּעַת הַמִּינִים וּבוֹ כ"[ד]

Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim 649:1

On the first day of Sukkot, all four species are disqualified by Torah law if any of them was stolen, robbed, or borrowed—even if the owner has despaired of recovery—because the verse states "and you shall take for yourselves," which the Sages interpret to mean "yours," excluding what belongs to another; but from the second day onward (in the Land of Israel), when the obligation of lulav-waving is only rabbinic, one may fulfill the obligation initially even with a stolen species, since the Sages did not stringently disqualify it when the species itself is valid and only the ownership is lacking.

דְּבָרִים הַפּוֹסְלִים בְּאַרְבַּעַת הַמִּינִים וּבוֹ כ"[ד] סְעִיפִים: כָּל אַרְבַּעַת הַמִּינִים שֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶן שָׁאוּל בְּיָדוֹ אוֹ גָּזוּל אוֹ גָּנוּב, בֵּין מִיִּשְׂרָאֵל בֵּין מִנָּכְרִי, אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים מִמֶּנּוּ — הֲרֵי זֶה פָּסוּל בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן וְגוֹ'", וְדָרְשׁוּ חֲכָמִים "לָכֶם" — "מִשֶּׁלָּכֶם", לְהוֹצִיא אֶת הַשָּׁאוּל וְאֶת הַגָּזוּל וְגָנוּב שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, שֶׁהֲרֵי חַיָּב לְהַחֲזִירוֹ לִבְעָלָיו וְאֵינוֹ יָכוֹל לִפְטֹר אֶת עַצְמוֹ בְּדָמִים: וּמִיּוֹם שֵׁנִי (דְּהַיְנוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֲבָל בְּחוּץ לָאָרֶץ — יִתְבָּאֵר לְקַמָּן) וָאֵילָךְ שֶׁחִיּוּב נְטִילַת לוּלָב אֵינוֹ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים — אָדָם יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ לְכַתְּחִלָּה בְּשָׁאוּל, דְּכֵיוָן שֶׁלֹּא תִּקְּנוּ אֶלָּא לְזֵכֶר לַמִּקְדָּשׁ — לֹא הֶחֱמִירוּ לִפְסֹל אֶת הַשָּׁאוּל, כֵּיוָן שֶׁאֵין פְּסוּלוֹ בְּגוּפוֹ, שֶׁהֲרֵי הוּא מִין כָּשֵׁר, אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ:

Full text on Sefaria ↗

Source 9 · Acharonim

Verified

Teshuvot Maharshal 8

תשובות מהרש"ל ח׳ — ד"ה וכראותי המכשלה הזאת תחת ידינו נבהלתי

Teshuvot Maharshal 8:2

The Maharshal holds that one may not send a gentile to acquire a superior lulav and etrog when the first day of Sukkot falls on Shabbat, because the obligation to take the four species on subsequent days in the diaspora is only rabbinic, and the rabbinic prohibition against instructing a gentile to violate Shabbat cannot be overridden for a merely rabbinic mitzvah.

וכראותי המכשלה הזאת תחת ידינו נבהלתי ואמרתי אוי והוי שעיר גדולה להיות אם בישראל וממנה תצא הוראה לא יברכו ביום טוב על האתרוג וכדי בזיון וקצף והיה התימא ממקצת עמינו ואמרו לשלוח גוי אחד רכב מהיר לסביבות השייכים לקהילות קרוב לה' פרסאות אולי יש להם הדס של אשתקד ואף שהוא יבש ס"ס רוב הגאוני' הכשירו הדס יבש לב"ה בשע' הדחק ואמרתי שלא לשלוח כלל כי יום הראשון של סוכות היה בשבת וא"כ אפילו לדעת ר' יונה שכתב מאחר דאמירה לגוי שבות א"כ מותר לומר לגוי בעבור שופר שנפל עליו גל שיטלנו או שירכב על הבהמה בשבילו להביאו ולא כדעת התוספות שאסרו וממילא ה"ה גבי אתרוג ולולב דדין אחד להם בהאי נדון מ"מ נראה דאף ר"י מודה כה"ג שחל יום הראשון בשבת ונדחה הלולב בגבולים ואין בו חיובא אלא מדרבנן מאי חזית לדחוי האי דרבנן מקמי האי דרבנן הם אמרו ליטול והם אמרו אמיר' לגוי שבות ואף דאמיר' לגוי שבות לא מצאנו להדי' מבורר בתלמוד אלא בי"ט עצמו אבל לא מקמי זמן איסורו מ"מ ספר התרומ' וכל האחרוני' אסרו אפי' אמירה לגוי כה"ג שיעש' למחר ביום השב דאי אפש' לשכור אותו בקבלנות שהרי צריך לומר להדיא שיביא ההדס בי"ט שהרי אי אפשר שיבא בשעה אחת או ב' ד' פרסאות ואם אי אתה אומר לו שיביאנו בי"ט א"כ לא ילך עתה ומה תועלת בשליחותו ועוד מאחר דאיכא ספיקא דשמ' לא יהא נמצא של אשתקד כ"א החדש אשר קנו לעצמם עם האתרוג וא"כ פשיטא ופשיטא דכה"ג לא שרינן לגוי שבות ומושב להיות בשב ואל תעשה בלי אתרוג ולולב.

Luria, however, would not allow them to send the gentile because of the rule of shebut. In this case, he said, the rule of shebut could not be put off in favor of the ordinance to perform the ceremony of the festive wreath. For the ceremony of the festive wreath on the second day of Sukkot in any place, even in the territory of Palestine excepting Jerusalem, is only a rabbinic ordinance.

Full text on Sefaria ↗

Source 10 · Acharonim

Verified

Mishnah Berurah 658

משנה ברורה תרנ״ח — ד"ה (מב) המצוה כתקונה - כי רוב

Mishnah Berurah 658:42

The Mishnah Berurah explains the laws of the first day, including the special Torah-level status outside the Temple and the practical implications of לכם and the species' fitness.

(מב) המצוה כתקונה - כי רוב העולם אינם יודעים להקנות לחביריהם ועוד לעשות הנענועים כהלכתן. אפילו חל יום ראשון בשבת דעצם המ"ע א"א שוב לקיים אפ"ה נכון להשתדל להיות לו לולב ואתרוג לעצמו וכדלקמיה. אדם שיש לו אתרוג מיוחד ובעיר אחרת אין להם כלל מוטב שישלחנו לשם והוא יברך על של קהל כ"כ מ"א בשם מטה משה ובמחצית השקל כתב דבזה"ז דרוב פעמים אחר עבור איזה ימים מהחג ע"י רוב משמוש בני אדם אתרוג של הקהל מתקלקל אפשר א"צ לשלוח לחבירו אתרוג שלו עכ"ל וספקו יוכל להיות רק על שאר הימים דביום ראשון אינו מצוי כ"כ להתקלקל גם יכול לברך עליו בבקר קודם שיד הכל ימשמשו בו:

Full text on Sefaria ↗

Source 11 · Acharonim

Verified

Mishnah Berurah 649

משנה ברורה תרמ״ט — ד"ה (כז) למצוה - ומ"מ אם יש

Mishnah Berurah 649:27

Israel Meir Kagan (Chafetz Chaim) states that once trees are worked on in service of idolatry, the etrog and lulav that grew on them are forbidden even to a non-Jew for the mitzvah, but if a non-Jew subsequently cuts them down and gives them to a Jew, they may be used even for the stringent standard, since a significant change has occurred and they did not exist during the actual idolatrous work.

(כז) למצוה - ומ"מ אם יש אחרים אע"פ שאינן יפין כזו יקח אחרים [ס"ח] ועיין בבה"ל: (כח) כל זמן שאין עובדין האילן - אבל משהתחילו לעבדו אותן הלולבין והפירות שנמצאו אז על האילן אסורין לכתחלה לגבוה דמאיס והגידולין שיצאו אח"כ אסורין אף להדיוט כמבואר ביו"ד סימן קמ"ה ס"א וי"א שאם קצץ העכו"ם אח"כ ונתן לישראל שרי מטעם בטול ואף לגבוה שרי ולא מקרי מאיס משום שנשתנה שינוי גדול דבשעת עבודה לא היה האתרוג ולולבין וגדלו אחרי כן:

Full text on Sefaria ↗

Source 12 · Hasidic

Verified

Shem MiShmuel, Sukkot 10:24

שם משמואל, סוכות תרע"ב תר"פ

Shem MiShmuel, Sukkot 10:24

The Shem Mishmuel explains that the lulav does not override Shabbat because Shabbat itself suppresses the power of the four kingdoms, and therefore taking the lulav on Shabbat would diminish Shabbat's honor; however, when the Beit Hamikdash stood, the primary purpose of the four species was to rejoice before God rather than to ward off the kingdoms, so the first day of Sukkot—which is Torah-mandated even in the diaspora—overrides Shabbat.

ולפי האמור יתפרש מה שאין לולב דוחה שבת, כי שבת עצמה דוחה כח הארבע מלכיות וכבר דברנו בזה באריכות, וע"כ אלמלי שמרו ישראל שבת אחת לא שלטו בהם אומה ולשון ושתי שבתות מיד נגאלין, ע"כ נטילת לולב בשבת היתה פגם בכבוד שבת, וכ"ז בזמן שאין בהמ"ק קיים וזמן הגלות שנזקקין לדחיית ארבע מלכיות, ע"ז אמרינן דשבת יכולה היא שתרחם בעצמה בלתי ארבעה מינים אלו אבל בזמן שבהמ"ק קיים אין ענין דחיית המלכיות לעיקר אלא לשמוח לפני ה' כמ"ש ושמחתם לפני ה"א שבעת ימים, ע"כ יום ראשון שהוא מדאורייתא בגבולים דוחה שבת:

Full text on Sefaria ↗

Source 13 · Modern

Verified

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 655:2

קיצור שלחן ערוך ילקוט יוסף, Orach Chaim תרנ״ה:ב׳ — ד"ה וכן אם חל יום טוב הראשון

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 655:2

Rav Yitzchak Yosef rules that if the first day of Sukkot falls on Shabbat, one may send a non-Jew on Shabbat to bring an etrog for the next day, even from outside the techum and beyond twelve miles, because the obligation on that second day is rabbinic and overrides a rabbinic violation of Shabbat.

וכן אם חל יום טוב הראשון של חג בשבת, מותר לשלוח גוי בשבת שיביא להם אתרוג, אפילו מחוץ לתחום, לצורך יום המחרת. ואפילו חוץ לי"ב מיל, אף שעבר יום א' דהוי מדאורייתא, דאכתי איכא מצוה דרבנן, ודחי שבות דשבות דרבנן.

View on toratemetfreeware.com ↗

Related sources· 8 found, not yet verifiedSign in to verify

Shem MiShmuel, Sukkot 1:14unverified
במשנה יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת כל העם מוליכין את לולביהן לבית הכנסת (סוכה מ"א), ובגמרא דבזמן המקדש דוחה יום ראשון את השבת אף בגבולין, והאידנא לא דחו. ולהבין הענין, דהנה שבת היא עונג ואין בה שמחה, ויום טוב הוא שמחה, כי שבת היא יומא דנשמתא, והכל הוא בפנימיות, ועל כן אין בה שמחה, כי שמחה היא התגלות הנעלם, וכמו שעינינו רואות, שכאשר תגדל השמחה תביא לידי ריקוד... ועל כן לולב שהוא מעורר שמחה, כמו שכתבו המפרשים ז"ל שד' מינים אלו מעוררים שמחה, ומקרא מלא הוא, ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים, על כן אין לו ענין בשבת שהוא יומא דנשמתא בתי גואי (פנים) בלתי התפעלות. אך במקדש כתיב וביום שמחתכם ובמועדיכם (במדבר י' י'), ובספרי חד מאן דאמר וביום שמחתכם אלו שבתות... ומכאן דבמקדש שהוא הנקודה הפנימית, שם הכל הוא פנימיות, ואפילו האברים החיצונים שמה יש להם מעלת פנימיים... ועל כן יום טוב הראשון שחל להיות בשבת שאין בו שמחה באכילת קדשים למאן דבעי זביחה בשעת שמחה, רצה הש"ס לומר, דבמקדש יש שמחה בבשר שעיר החטאת, ועל כן ניטל שמה לולב בשבת, ולא עוד אלא אפילו בגבולין נאצלה השפעת הקדושה מבית המקדש, עד שהיו נכרים השפע והברכה גם בגשמיות, והכל היו אז פנימיים, על כן ניטל גם בגבולין בשבת בזמן שבית המקדש קיים.
from our library copy — not yet checked against the original
Sukkah 41aunverified
בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד, משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש... יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת כל העם מוליכין את לולביהן לבית הכנסת, למחרת משכימין ובאין, כל אחד ואחד מכיר את שלו ונוטלו, מפני שאמרו חכמים אין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון בלולבו של חברו, ושאר ימות החג אדם יוצא ידי חובתו בלולבו של חברו... מנא הני מילי, דתנו רבנן ולקחתם, שתהא לקיחה ביד כל אחד ואחד, לכם משלכם, להוציא את השאול ואת הגזול, מכאן אמרו חכמים אין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב של חג בלולבו של חברו, אלא אם כן נתנו לו במתנה. ומעשה ברבן גמליאל... נטלו רבי עקיבא ויצא בו והחזירו לרבן גמליאל. למה לי למימר החזירו, מלתא אגב אורחיה קרא משמע לן, מתנה על מנת להחזיר שמה מתנה... תניא רבי אלעזר ברבי צדוק אומר כך היה מנהגן של אנשי ירושלים, אדם יוצא מביתו ולולבו בידו, הולך לבית הכנסת לולבו בידו, קורא קריאת שמע ומתפלל ולולבו בידו, קורא בתורה ונושא את כפיו מניחו על גבי קרקע, הולך לבקר חולים ולנחם אבלים לולבו בידו, נכנס לבית המדרש משגר לולבו ביד בנו וביד עבדו וביד שלוחו, מאי קא משמע לן, כמה היו זריזין במצוות.
from our library copy — not yet checked against the original
Shem MiShmuel, Shabbat Chol HaMoed Sukkot 6:5unverified
בקיצור, מצות לולב ביום ראשון היא מגביהה את ישראל לאביהן שבשמים, עד שחל ש"ש על ראשי איברים שבהם, וע"כ נאמר בה לשון ולקחתם, ולא נאמר בה לשון שמחה, כי אין בה ענין שמחה, ומ"מ במקדש קאי ושמחתם גם על יום ראשון כי מקדש כולל הכל, וכבר הגדנו בענין שופר שבמקדש שתי חצוצרות מן הצדדין שנאמר בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' שמה"ט הוא, אך בכל שאר ימי החג כתיב ושמחתם, ובזה מתקנין העדר השמחה בעבודה מכל ימות השנה, ובזה מדחין את כח האומות, וזה אינו אלא במקדש ליבא דכל עלמא, ע"כ שם יש בכח לדחות את כללות המלכיות המופרדין בכל העולם, אבל בגבולין כל יחיד ויחיד אין בו כח כללי לדחות כח כללות המלכיות ממנו, אך אחר חורבן בהמ"ק ששראל מפוזרין בין האומות תיקן ריב"ז שיהא לולב ניטל כל שבעה, שאף שאין בכח היחיד לדחות את כח כלל המלכיות, מ"מ הוא דוחה ממנו ומעצמו עכ"פ את כח הגלות שלא תהא תוקפתו בכח כל כך: בקיצור, מצות לולב ביום ראשון היא מגביהה את ישראל לאביהן שבשמים, עד שחל ש"ש על ראשי איברים שבהם, וע"כ נאמר בה לשון ולקחתם, ולא נאמר בה לשון שמחה, כי אין בה ענין שמחה, ומ"מ במקדש קאי ושמחתם גם על יום ראשון כי מקדש כולל הכל, וכבר הגדנו בענין שופר שבמקדש שתי חצוצרות מן הצדדין שנאמר בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' שמה"ט הוא, אך בכל שאר ימי החג כתיב ושמחתם, ובזה מתקנין העדר השמחה בעבודה מכל ימות השנה, ובזה מדחין את כח האומות, וזה אינו אלא במקדש ליבא דכל עלמא, ע"כ שם יש בכח לדחות את כללות המלכיות המופרדין בכל העולם, אבל בגבולין כל יחיד ויחיד אין בו כח כללי לדחות כח כללות המלכיות ממנו, אך אחר חורבן בהמ"ק ששראל מפוזרין בין האומות תיקן ריב"ז שיהא לולב ניטל כל שבעה, שאף שאין בכח היחיד לדחות את כח כלל המלכיות, מ"מ הוא דוחה ממנו ומעצמו עכ"פ את כח הגלות שלא תהא תוקפתו בכח כל כך:
from our library copy — not yet checked against the original
Sifra, Emor, Chapter 16:2unverified
[ב] "ולקחתם לכם" – כל אחד ואחד. "לכם" – משלכם, ולא את הגזול. מכאן אמרו אין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון של חג בלולבו של חבירו, אלא אם כן רצה נותנו מתנה לחבירו וחבירו לחבירו – אפילו הן מאה. מעשה ברבן גמליאל והזקנים שהיו באים בספינה ולא נמצא לולב כי אם ביד רבן גמליאל בלבד. ונתנו רבן גמליאל מתנה לר' יהושע, ור' יהושע לר' אלעזר בן עזריה, ור' אלעזר בן עזריה לר' עקיבא. וכולם יצאו ידי חובתם.
from our library copy — not yet checked against the original
Chullin 60bunverified
Filed under: Day Four of Creation
Shulchan Arukh, Orach Chayim 53:25unverified
Filed under: Acquiring Rights to a Mitzvah
Exodus 13:21unverified
Filed under: Sukkot I: The Sukkot Festival, the Sukkah, and the Four Species
Sukkah 51bunverified
Filed under: Rabbinic Mitzvot

Related sheets

Yamim Tovimימים טובים

The Sukkah as Divine Shelter and Protection

Sukkot

Sources explore the sukkah as a commemoration of God's protective presence during Israel's wilderness journey, examining whether the sukkah recalls actual booths or the clouds of glory that accompanied the people. Classical rabbinic and medieval sources preserve interpretive traditions on the theological significance of the sukkah as a symbol of divine guidance and care.

View Sources20 sources

Chassidusחסידות

Zeh Hayom Techilat Maasecha: The Renewal of Creation

Rosh Hashanah

Sources exploring the liturgical phrase 'zeh hayom techilat maasecha' (this day is the beginning of Your work) recited on Rosh Hashanah, connecting the day of judgment to the commemoration of creation's first day and the renewal of all existence. Hasidic and Midrashic sources discuss how Rosh Hashanah represents both a memorial to creation and a moment of renewed divine vitality flowing into the world.

View Sources20 sources

Yamim Tovimימים טובים

The Hundred Shofar Blasts of Rosh HaShana

Rosh Hashanah

Sources explore the requirement to sound one hundred blasts on Rosh HaShana and the connection between the shofar's teruah sound and Sisera's mother's lamentation. Classical rabbinic sources establish the obligation through the repetition of the word teruah in Torah, while later authorities detail the precise sequence and number of blasts to reach the customary total.

View Sources19 sources

Tefillahתפילה

The Efficacy of Reciting Psalms

Biblical and rabbinic sources explore how prayer and the recitation of Psalms (Tehillim) effect divine response and protection. The sources ground prayer's power in sincere devotion, God's responsiveness to human petition, and the transformative role of continual praise.

View Sources37 sources

Talmudתלמוד

Korach's 250 Men and Their Rebellion

Korach

Medieval and Hasidic commentators analyze the identity, motivations, and spiritual character of the 250 prominent men who joined Korach's uprising against Moshe and Aharon. These sources examine how even great leaders can be driven by jealousy and self-interest, contrasting their rebellion with models of selfless devotion.

View Sources15 sources

Machshavaמחשבה

The Soul After Death in Jewish Thought

Jewish sources across the biblical, rabbinic, and philosophical traditions address the fate of the soul after death, including concepts of resurrection, the world to come, and divine reward and punishment based on one's deeds and spiritual attainment in life.

View Sources30 sources

Explore more

The Sukkah as Divine Shelter and Protection Zeh Hayom Techilat Maasecha: The Renewal of Creation The Hundred Shofar Blasts of Rosh HaShana

Find sources for your own idea