Meat and Milk: Laws and Prohibitions

רֵאשִׁ֗ית בִּכּוּרֵי֙ אַדְמָ֣תְךָ֔ תָּבִ֕יא בֵּ֖ית יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לֹֽא־תְבַשֵּׁ֥ל גְּדִ֖י בַּחֲלֵ֥ב אִמּֽוֹ׃ {פ}

לֹ֣א תֹאכְל֣וּ כׇל־נְ֠בֵלָ֠ה לַגֵּ֨ר אֲשֶׁר־בִּשְׁעָרֶ֜יךָ תִּתְּנֶ֣נָּה וַאֲכָלָ֗הּ א֤וֹ מָכֹר֙ לְנׇכְרִ֔י כִּ֣י עַ֤ם קָדוֹשׁ֙ אַתָּ֔ה לַיהֹוָ֖ה אֱלֹהֶ֑יךָ לֹֽא־תְבַשֵּׁ֥ל גְּדִ֖י בַּחֲלֵ֥ב אִמּֽוֹ׃ {פ}

כָּל הַבָּשָׂר אָסוּר לְבַשֵּׁל בְּחָלָב, חוּץ מִבְּשַׂר דָּגִים וַחֲגָבִים. וְאָסוּר לְהַעֲלוֹתוֹ עִם הַגְּבִינָה עַל הַשֻּׁלְחָן, חוּץ מִבְּשַׂר דָּגִים וַחֲגָבִים. הַנּוֹדֵר מִן הַבָּשָׂר, מֻתָּר בִּבְשַׂר דָּגִים וַחֲגָבִים. הָעוֹף עוֹלֶה עִם הַגְּבִינָה עַל הַשֻּׁלְחָן וְאֵינוֹ נֶאֱכָל, דִּבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, לֹא עוֹלֶה וְלֹא נֶאֱכָל. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, זוֹ מִקֻּלֵּי בֵית שַׁמַּאי וּמֵחֻמְרֵי בֵית הִלֵּל. בְּאֵיזֶה שֻׁלְחָן אָמְרוּ, בַּשֻּׁלְחָן שֶׁאוֹכֵל עָלָיו. אֲבָל בַּשֻּׁלְחָן שֶׁסּוֹדֵר עָלָיו אֶת הַתַּבְשִׁיל, נוֹתֵן זֶה בְצַד זֶה וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ:

תָּנוּ רַבָּנַן: ״בַּחֲלֵב אִמּוֹ״ – אֵין לִי אֶלָּא בַּחֲלֵב אִמּוֹ, בַּחֲלֵב פָּרָה וְרָחֵל מִנַּיִן? אָמַרְתָּ, קַל וָחוֹמֶר: וּמָה אִמּוֹ, שֶׁלֹּא נֶאֶסְרָה עִמּוֹ בְּהַרְבָּעָה – נֶאֶסְרָה עִמּוֹ בְּבִשּׁוּלוֹ, פָּרָה וְרָחֵל, שֶׁנֶּאֶסְרוּ עִמּוֹ בְּהַרְבָּעָה – אֵינוֹ דִּין שֶׁנֶּאֶסְרוּ עִמּוֹ בְּבִשּׁוּלוֹ! תַּלְמוּד לוֹמַר ״בַּחֲלֵב אִמּוֹ״. וְהָא לְמָה לִי קְרָא? הָא אָתְיָא לֵיהּ!

§ The Sages taught in a baraita: From the phrase “in its mother’s milk” I have derived only that the prohibition applies to the mother goat’s milk. From where do I derive that it also applies to the milk of a cow and a ewe? You can say an a fortiori inference: Just as a kid’s mother, which is not prohibited for mating with the kid, as they are of the same species, is nevertheless prohibited for cooking with it, as stated in the verse, is it not right that a cow or a ewe, which are prohibited for mating with it, as they are of different species, should be prohibited for cooking with it? Therefore, the verse states elsewhere: “In its mother’s milk,” a second time, to include a cow and a ewe. The Gemara challenges the conclusion of the baraita. But why do I need a verse? It was just derived through the a fortiori inference.

אָמַר שְׁמוּאֵל: ״גְּדִי״ – לְרַבּוֹת אֶת הַחֵלֶב, ״גְּדִי״ – לְרַבּוֹת אֶת הַמֵּתָה, ״גְּדִי״ – לְרַבּוֹת אֶת הַשְּׁלִיל. ״גְּדִי״ – לְהוֹצִיא אֶת הַדָּם, ״גְּדִי״ – לְהוֹצִיא אֶת הַשִּׁלְיָא, ״גְּדִי״ – לְהוֹצִיא אֶת הַטְּמֵאָה. ״בַּחֲלֵב אִמּוֹ״ – וְלֹא בַּחֲלֵב זָכָר, ״בַּחֲלֵב אִמּוֹ״ – וְלֹא בַּחֲלֵב שְׁחוּטָה, ״בַּחֲלֵב אִמּוֹ״ – וְלֹא בַּחֲלֵב טְמֵאָה.

§ Shmuel says: Each of the Torah’s three mentions of the prohibition of not cooking a kid in its mother’s milk serves to include a different case. The first mention of the word “kid” serves to include liability for cooking in milk and eating forbidden fats, beyond the liability for eating forbidden fat per se. The second mention of the word “kid” likewise serves to include additional liability for cooking in milk and eating the meat of a dead animal carcass. Finally, the third mention of the word “kid” serves to include liability for cooking in milk and eating an animal fetus. Each mention excludes a case as well: The first mention of the word “kid” serves to exclude liability for cooking in milk and consuming blood. The second mention of the word “kid” serves to exclude liability for cooking in milk and eating the placenta of an animal. The third mention of the word “kid” serves to exclude liability for cooking in milk and eating the meat of a non-kosher animal. Furthermore, the first instance of the phrase “in its mother’s milk” indicates that one is not liable for cooking meat in the milk of a male animal, in the rare case that a male might produce milk. The second instance of the phrase “in its mother’s milk” indicates that one is not liable for cooking meat in the milk of an already slaughtered animal, since it is considered milk only if given while the animal is alive. The third instance of the phrase “in its mother’s milk” indicates that one is not liable for cooking meat in the milk of a non-kosher animal.

תַּנֵּי רִבִּי חִיָיא. עָמַד עֶצֶם בִּגְרוֹנוֹ נוֹתֵן מֵאוֹתוֹ הַמִּין עַל רֹאשׁוֹ וְאֵין בּוֹ מִשֵּׁם דַּרְכֵי הָאֱמֹרִי. תַּנֵּי רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב. לֹא תְנַחֲשׁוּ וְלֹא תְעוֹנֵנוּ. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין נַחַשׁ יֵשׁ סֵימָן. וּבִלְבַד לְאַחַר שְׁלשָׁה סֵימָנִין. כְּגוֹן וַאֲנִי בְּבוֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל. יוֹסֵף אֵינֶנּוּ וְשִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ וְאֶת בִּנְיָמִן תִּקָּחוּ וגו׳.

דְפָחֲיָא לְמַאן? יְהַבוּ לֵיהּ בֵּיעֵי דִשְׁחוּטָה. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַמֵּי, אֲמַר לְהוּ: מִקָּח טָעוּת הוּא, וְהָדַר. פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא: הַאי לַאֲכִילָה קָא בָּעֵי לְהוּ, וְהַאי דְּקָאָמַר דְּפָחֲיָא — מִשּׁוּם דִּצְרִיבָן, לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ — לְמִיתְּבָא לֵיהּ בֵּינֵי בֵּינֵי, קָא מַשְׁמַע לַן.

of a live chicken, who has? He sought to purchase eggs of this kind. They gave him eggs of a slaughtered chicken. He came before Rabbi Ami, claiming he had been cheated. Rabbi Ami said to the sellers: This is a mistaken transaction, and it is rescinded; the sale is void. The Gemara asks: It is obvious that the transaction is void, as he specified exactly what he wanted. The Gemara answers: The ruling is necessary, lest you say that this individual wants them for food rather than for chicks, and that which he said, that he is looking for eggs of a live chicken, he said only because they are hard-shelled, mature eggs. What is the practical difference, i.e., what is this man claiming from the seller according to this rejected interpretation? He is merely demanding to refund him the difference in value between the two types of eggs. Rabbi Ami therefore teaches us that the sale involved a fundamental error, as the eggs of a slaughtered chicken are unfit for incubation. The transaction is therefore void.

גּוּפָא, דְּבָרִים הַמּוּתָּרִין וַאֲחֵרִים נָהֲגוּ בָּהֶן אִיסּוּר — אִי אַתָּה רַשַּׁאי לְהַתִּירָן בִּפְנֵיהֶן. אָמַר רַב חִסְדָּא: בְּכוּתָאֵי עָסְקִינַן. וְכוּלֵּי עָלְמָא לָא? וְהָתַנְיָא: רוֹחֲצִין שְׁנֵי אַחִין כְּאֶחָד, וְאֵין רוֹחֲצִין שְׁנֵי אַחִין בְּכָבוּל. וּמַעֲשֶׂה בִּיהוּדָה וְהִלֵּל בָּנָיו שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁרָחֲצוּ שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד בְּכָבוּל, וְלָעֲזָה עֲלֵיהֶן כׇּל הַמְּדִינָה, אָמְרוּ: מִיָּמֵינוּ לֹא רָאִינוּ כָּךְ. וְנִשְׁמַט הִלֵּל וְיָצָא לַבַּיִת הַחִיצוֹן, וְלֹא רָצָה לוֹמַר לָהֶן: מוּתָּרִין אַתֶּם. יוֹצְאִים בְּקוֹרְדָּקֵיסוֹן בַּשַּׁבָּת, וְאֵין יוֹצְאִין בְּקוֹרְדָּקֵיסוֹן בַּשַּׁבָּת בְּבֵירֵי. וּמַעֲשֶׂה בִּיהוּדָה וְהִלֵּל בָּנָיו שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁיָּצְאוּ בְּקוֹרְדָּקֵיסוֹן בַּשַּׁבָּת בְּבֵירֵי, וְלָעֲזָה עֲלֵיהֶן הַמְּדִינָה, וְאָמְרוּ: מִיָּמֵינוּ לֹא רָאִינוּ כָּךְ. וּשְׁמָטוּם וּנְתָנוּם לְעַבְדֵיהֶן, וְלֹא רָצוּ לוֹמַר לָהֶן: מוּתָּרִין אַתֶּם. וְיוֹשְׁבִין עַל סַפְסַלֵּי גּוֹיִם בַּשַּׁבָּת, וְאֵינָן יוֹשְׁבִין עַל סַפְסַלֵּי גוֹיִם בַּשַּׁבָּת בְּעַכּוֹ. וּמַעֲשֶׂה בְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל שֶׁיָּשַׁב עַל סַפְסַלֵּי גוֹיִם בַּשַּׁבָּת בְּעַכּוֹ, וְלָעֲזָה עָלָיו כׇּל הַמְּדִינָה, אָמְרוּ: מִיָּמֵינוּ לֹא רָאִינוּ כָּךְ. נִשְׁמַט עַל גַּבֵּי קַרְקַע, וְלֹא רָצָה לוֹמַר לָהֶן: מוּתָּרִין אַתֶּם. בְּנֵי מְדִינַת הַיָּם נָמֵי, כֵּיוָן דְּלָא שְׁכִיחִי רַבָּנַן גַּבַּיְיהוּ — כְּכוּתִים דָּמוּ.

After mentioning halakhot relating to customs, the Gemara returns to discuss the matter itself. If matters are permitted but others were accustomed to treat them as a prohibition, you are not allowed to permit these actions in their presence. Rav Ḥisda said: We are dealing with Samaritans, not with Jews. The Gemara is surprised at this: And doesn’t this apply to everyone? Wasn’t it taught in a baraita to the contrary? Two brothers may bathe together, and there is no concern that doing so is immodest or will lead to sinful thoughts. However, the custom was that two brothers do not bathe together in the city of Kabul (see I Kings 9:13). And there was an incident involving Yehuda and Hillel, sons of Rabban Gamliel, who bathed together in Kabul, and the entire city denounced them and said: In all our days we have never seen that type of conduct. Hillel stole away and went out to the outer chamber and did not want to tell them: You are permitted to do so. He preferred to obey the city residents rather than rule it permitted for two brothers to bathe together. Similarly, one may go out with wide shoes that resemble slippers on Shabbat; however, one does not go out with wide shoes in the city of Birei. And there was an incident involving Yehuda and Hillel, sons of Rabban Gamliel, who went out with wide shoes in Birei, and the people of the city denounced them and said: In all our days we have never seen that type of conduct. And Yehuda and Hillel removed their shoes, and gave them to their gentile servants, and did not want to tell the residents of the city: You are permitted to go out with wide shoes on Shabbat. Similarly, one may sit on gentiles’ stools on Shabbat, even though these stools are typically used for displaying merchandise. But one may not sit on gentiles' stools on Shabbat in the city of Akko. And there was an incident involving Rabban Shimon ben Gamliel who sat on gentiles’ stools on Shabbat in the city of Akko, and the entire city denounced him. They said: In all our days we have never seen that type of conduct. Rabban Shimon ben Gamliel moved onto the ground and did not want to tell them: You are permitted to sit on the stools. The Gemara answers: The legal status of people in the cities, since Sages are not found among them, is like that of the Samaritans. Therefore, it is prohibited to tell them that these activities are permitted.

תָּנוּ רַבָּנַן: מְכַבְּדוֹ בְּחַיָּיו, וּמְכַבְּדוֹ בְּמוֹתוֹ. בְּחַיָּיו כֵּיצַד? הַנִּשְׁמָע בִּדְבַר אָבִיו לְמָקוֹם, לֹא יֹאמַר: ״שַׁלְּחוּנִי בִּשְׁבִיל עַצְמִי״, ״מַהֲרוּנִי בִּשְׁבִיל עַצְמִי״, ״פִּטְרוּנִי בִּשְׁבִיל עַצְמִי״. אֶלָּא כּוּלְּהוּ: ״בִּשְׁבִיל אַבָּא״. בְּמוֹתוֹ כֵּיצַד? הָיָה אוֹמֵר דָּבָר שְׁמוּעָה מִפִּיו, לֹא יֹאמַר: ״כָּךְ אָמַר אַבָּא״, אֶלָּא: ״כָּךְ אָמַר אַבָּא מָרִי, הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ״. וְהָנֵי מִילֵּי תּוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, מִכָּאן וְאֵילָךְ אוֹמֵר: ״זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא״.

The Sages taught: One honors his father in his life and honors him in his death. How does he honor him in his life? One who goes to a place on the command of his father should not say to the people to whom he has been sent, to hurry them along: Send me on my journey on my own behalf, or: Hurry up on my own behalf, or: Allow me to take leave of this business on my own behalf. Rather, he should say all of the above in the following manner: Act in this manner on Father’s behalf, as a mark of respect for his father. How does he honor him in his death? If he says a matter he heard from his father’s mouth, he should not say: So said Father. Rather, he should say: So said Father, my teacher, may I be an atonement for his resting soul. And this halakha applies within twelve months of his death. From this time onward he says: May his memory be for a blessing, for the life of the World-to-Come.

לְעוֹלָם כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל סְבִירָא לְהוּ, וְהָא דְּקָא אָמְרִי ״עַד חֲצוֹת״, כְּדֵי לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִן הָעֲבֵירָה. כִּדְתַנְיָא, חֲכָמִים עָשׂוּ סְיָיג לְדִבְרֵיהֶם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא אָדָם בָּא מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב, וְאוֹמֵר: ״אֵלֵךְ לְבֵיתִי וְאוֹכַל קִימְעָא וְאֶשְׁתֶּה קִימְעָא, וְאִישַׁן קִימְעָא, וְאַחַר כָּךְ אֶקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע וְאֶתְפַּלֵּל״, וְחוֹטַפְתּוֹ שֵׁינָה וְנִמְצָא יָשֵׁן כָּל הַלַּיְלָה. אֲבָל אָדָם בָּא מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב, נִכְנָס לְבֵית הַכְּנֶסֶת, אִם רָגִיל לִקְרוֹת — קוֹרֵא. וְאִם רָגִיל לִשְׁנוֹת — שׁוֹנֶה, וְקוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע וּמִתְפַּלֵּל, וְאוֹכֵל פִּתּוֹ וּמְבָרֵךְ.

The Gemara answers: Actually, the Rabbis hold in accordance with the opinion of Rabban Gamliel, and the fact that they say until midnight is in order to distance a person from transgression. As it was taught in a baraita, the Rabbis created a “fence” for their pronouncements with regard to the recitation of Shema in order to prevent a situation where a person comes home from the field in the evening, tired from his day’s work, and knowing that he is permitted to recite Shema until dawn says to himself: I will go home, eat a little, drink a little, sleep a little and then I will recite Shema and recite the evening prayer. In the meantime, he is overcome by sleep and ends up sleeping all night. However, since one is concerned lest he fall asleep and fail to wake up before midnight in order to recite Shema at the appropriate time, he will come from the field in the evening, enter the synagogue, and until it is time to pray, he will immerse himself in Torah. If he is accustomed to reading the Bible, he reads. If he is accustomed to learning mishnayot, a more advanced level of study, he learns. And then he recites Shema and prays as he should. When he arrives home, he eats his meal with a contented heart and recites a blessing.

הלכות בשר בחלב איסור בשר בחלב כתיב לא תבשל גדי בחלב אמו ונאמר ג' פעמים בתורה אחד לאיסור בישול ואחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה והוציא איסור אכילה בלשון בישול לומר שאינו אסור מן התורה אלא דרך בישול אבל מדרבנן אסור בכל ענין וגדי לאו דוקא דהוא הדין נמי שור שה ועז ולא שנא בחלב אמו ולא שנא בחלב אחרת אלא שדבר הכתוב בהווה.

וראוי עתה שנא' בהתר השאלה הג' למה רצה יוסף להכניס את בנימן אחיו בצרת הגביע. וכבר ביארתי למעלה לשתי סבות האחד שרצה לשלם אל אחיו מדה כנגד מדה ממה שעשו כנגדו כי טוב שיקבלו ענש' מידו ויתכפרו עונותיהם משיקבלו בידי שמים והנה הם עשו נגדו שלשה עלבונים אחד שחשדוהו רכיל מרגל ומביא דבתם לתכלי' רע אל אביהם. וכן עשה יוסף אליהם כי הוא חשדם ראשונה מרגלים אתם כנגד מה שחשדוהו הם שהיה רכיל ומרגל ואסר את שמעון לעיניהם ושמו למאס' הבור כנגד מה ששמוהו בבור. וכנגד מה שנתנוהו לעבד צוה לקחת את בנימן לעבד בעליל' הגביע.

שִׁוִיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד, הוּא כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה וּבְמַעֲלוֹת הַצַּדִּיקִים אֲשֶׁר הוֹלְכִים לִפְנֵי הָאֱלֹהִים. כִּי אֵין יְשִׁיבַת הָאָדָם תְּנוּעָתוֹ וַעֲסָקָיו וְהוּא לְבַדּוֹ בְּבֵיתוֹ, כְּמוֹ יְשִׁיבָתוֹ וּתְנוּעָתוֹ וַעֲסָקָיו כַּאֲשֶׁר הוּא לִפְנֵי מֶלֶךְ גָּדוֹל. וְכֵן אֵין דִּבּוּרוֹ וְהַרְחָבַת פִּיו בִּהְיוֹתוֹ עִם אַנְשֵׁי בֵיתוֹ וּקְרוֹבָיו, כְּמוֹ בִהְיוֹתוֹ בְּמוֹשַׁב הַמֶּלֶךְ, כִּי אָז מַשְׁגִּיחַ בְּוַדַּאי עַל כָּל תְּנוּעוֹתָיו וְדִבּוּרָיו שֶׁיִּהְיוּ מְתֻקָּנִים כָּרָאוּי. כָּל שֶׁכֵּן כַּאֲשֶׁר יָשִׂים הָאָדָם אֶל לִבּוֹ כִּי הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲשֶׁר מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ עוֹמֵד עָלָיו וְרוֹאֶה בְמַעֲשָׂיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ נְאֻם ה', הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא, בְּוַדַּאי מִיָּד תַּגִּיעַ אֵלָיו הַיִּרְאָה וְהַהַכְנָעָה מִפַּחַד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְיֵבוֹשׁ מִמֶנּוּ (אוֹרַח חַיִּים סָעִיף א). וְגַם בְּשָׁכְבוֹ עַל מִשְׁכָּבוֹ, יֵדַע לִפְנֵי מִי הוּא שׁוֹכֵב. וּמִיָּד כְּשֶׁיֵּעוֹר מִשְּׁנָתוֹ יִזְכֹּר חַסְדֵי ה', יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה עִמּוֹ שֶׁהֶחֱזִיר לוֹ אֶת נִשְׁמָתוֹ אֲשֶׁר הִפְקִידָהּ אֶצְלוֹ עֲיֵפָה, וְהֶחֱזִירָהּ לוֹ חֲדָשָׁה וּרְגוּעָה כְּדֵי לַעֲבֹד עֲבוֹדָתוֹ יִתְבָרַךְ שְׁמוֹ בְּכָל יְכָלְתּוֹ וּלְשָׁרְתוֹ כָּל הַיּוֹם, כִּי זֶה כָּל הָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב, חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ, פֵּרוּשׁ, בְּכָל בֹּקֶר נַעֲשֶׂה הָאָדָם בְּרִיָּה חֲדָשָׁה. וְיוֹדֶה בְּכָל בֹּקֶר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ עַל זֹאת. וּבְעוֹדוֹ עַל מִשְׁכָּבוֹ, יֹאמַר, מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה, רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ (וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן אֵין יָדָיו נְקִיּוֹת, יָכוֹל לוֹמַר זֹאת, כֵּיוָן שֶׁאֵין בּוֹ שֵׁם). וְיַפְסִיק מְעַט בֵּין תֵּבַת בְּחֶמְלָה לְתֵבַת רַבָּה (שם ובמגן אברהם ויד אפרים סוֹף סִימָן ד).

"I have set Hashem before me always."1Psalms 16:8. This is a fundamental rule of the Torah and of the attributes of the righteous who walk before God. For we cannot compare a person's lifestyle, his activities and affairs when he is alone, to his lifestyle, and activities and affairs when he is before a great king. Similarly, his conversation and speech when he is amongst family or relatives, [cannot be compared] to what they would be in the presence of a king, because then he would certainly take special care that all his activities and conversations be refined and correct. How much more so when you contemplate that Hashem, the greatest of kings, the Holy One, blessed is He, Whose glory fills the entire world, stands above you and views your actions, as it is said: "If a person will hide in hidden places will I not see him? Says the word of Hashem, Do I not fill the heavens and the earth!"2Jeremiah 23:24. [Bearing this in mind] it is certain that you will immediately acquire a feeling of reverence and submissiveness for the awesomeness of Hashem, Blessed be He, and be ashamed [to sin] before Him. Also, while lying in bed you should realize before Whom you lay and as soon as you awaken you should remember the kindnesses of Hashem, Blessed be His Name, that were granted to you; that He returned your soul to you. You committed it to Him faint and weary and it was returned to you new and refreshed, enabling you to worship Hashem, Blessed be His Name, with all of your capacity and serve Him the entire day; because this is the essence of Man, as it is said in Scripture: "They are new every morning how great is Your faithfulness."3Lamentations 3:23. This verse teaches that every morning a person becomes a new creation, and he should give thanks with all his heart to Hashem, Blessed be His Name, for this (good fortune). While still in bed you should recite: I give thanks to You, living and everlasting King for You have restored my soul with mercy. Great is Your faithfulness. (Even though your hands are not yet clean, you may say this, since the name of Hashem is not mentioned.) You should pause slightly between the word chemlah "with mercy," and the word, rabbah "great."

אסור לבשל בחלב אשה מפני מראית העין, ואם נפל לתוך התבשיל - בטל ואין צריך שיעור, כן כתב הרשב"א. וכתב רבינו הרמ"א בסעיף ד' (שולחן ערוך יורה דעה פז): "ונראה לפי זה דכל שכן דאסור לבשל לכתחלה בחלב טמאה, או בשר טמא בחלב טהור. ודווקא בשר בהמה, אבל בעוף דרבנן אין לחוש" עכ"ל. ויש חולקים בזה, דדווקא בדבר המותר לאכול חשו למראית עין, אבל לא בדבר שאסור באכילה [ט"ז, וש"ך]. ועוד דאיך אפשר לאסור דבר שחכמי הש"ס התירו להדיא, ודוחק לומר דזהו במקום דליכא מראית עין, שהרי קיימא לן דכל שאסרו מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור, הגם שיש לחלק, מכל מקום לא מסתבר לומר כן. וגם דוחק לומר דהמשנה והגמרא לא מיירו באיסור מראית העין [עיין ש"ך סק"ז], והרשב"א עצמו בתשובות כתב דטמאה מותר לבשל, אך שקשה להקל מאחר שיצא מפי רבינו הרמ"א וצ"ע, ופשוט דלרפואה אין כאן חשש כלל.

דקדוק כתיבתן. ובו שלשה סעיפים: צריך לדקדק בכתיב' האותיו' שלא תשתנה צורת שום אחת מהן ולא תדמה לאחר'. הגה ולכתחלה יכתוב בכתיבה תמה כמבואר בטור ובשאר פוסקים והוא ידוע אצל הסופרים מיהו אם שינה בצורת הכתב אינו פסול: כל אות צריכ' להיות גולם אחד לכך צריך ליזהר בנקוד' שעל האלף שיהא כמין יו"ד ובנקוד' שתחתיה וביוד"י השי"ן ועי"ן ואחורי צד"י שיהו נוגעו' באות ובאחת שאינה נוגע' פסולין וכן בשאר אותיו' חוץ מה"א וקו"ף שאין ליגע הרגל בגג ואם נגע פסול: צריך לתייג שעטנ"ז ג"ץ והסופרים נהגו לתייג אותיו' אחרות (ואם לא תייג) אפילו שעטנ"ז ג"ץ לא פסל:

One must be precise in the writing of the letters such that no letter's shape should change and no letter should resemble another. Rema: "And in the first place, [the scribe] should write in [a style known as] "ketivah tamah" as elaborated in the Tur and other halachic authorities and it [this style] is known amongst the scribes. In any case, if he changed the style of lettering he did not invalidate the tefillin." Every letter needs to be a unified entity; therefore one must be cautious with the dot that is upon the Alef, which is shaped as a Yud, and the dot underneath the Alef, and with the Yuds of the Shin and Ayin and back of the Tzadi that they [the dots shaped as Yuds] should touch [the rest of] the letter. In a case where the Yud doesn't touch [the rest of the letter] the tefillin are void. And likewise for the other letters [- they must be unified without disconnected parts], other than Hea and Kof where the leg [of the letter] shouldn't touch the roof. If it did touch, that is void. One must add the appropriate tags [lines ending with round dots] upon the letters that make the acronym SHATNEZ GETZ [Shin, Ayin, Tet, Nun, Zayin, Gimmel, Tzadi]. And the scribes customarily tagged other letters [as well]. If the scribe did not tag even SHATNEZ GETZ, he did not void the tefillin.