מפרשי הפרשה
מקץ
Parshas Miketz
Genesis
10 commentaries
עקידת יצחק
Akeidat Yitzchak 29:1
Q — Why does Pharaoh's dream require Yosef when Egypt was full of interpreters? Why does Yosef append unsolicited counsel — appoint an overseer — to the interpretation? What distinguishes his reading from the magicians'?
A — There is a difference between insight that flows from clever counsel and dream-reading, and light that flows from nevuah-grade hashpaah. The magicians worked from the surface symbols; Yosef read the dream as a divine communication carrying its own response within it, so the plan of storage was not added advice but part of the message itself. His wisdom was recognized as God-given ("אין נבון וחכם כמוך") precisely because it came from that higher source, which is why governance, not just interpretation, naturally followed.
ההבדל בין האור המגיע מהישרת בעלי העצות ופותרי חלומות למגיע מהשפעה הנבואיית
כלי יקר
Kli Yakar on Genesis 41:3
וְהִנֵּ֞ה שֶׁ֧בַע פָּר֣וֹת אֲחֵר֗וֹת עֹל֤וֹת אַחֲרֵיהֶן֙ מִן־הַיְאֹ֔ר רָע֥וֹת מַרְאֶ֖ה וְדַקּ֣וֹת בָּשָׂ֑ר וַֽתַּעֲמֹ֛דְנָה אֵ֥צֶל הַפָּר֖וֹת עַל־שְׂפַ֥ת הַיְאֹֽר׃
Q — Why are the bad cows called 'שבע פרות אחרות' while the bad ears of grain receive no such adjective — what does 'אחרות' add?
A — Kli Yakar draws on Bava Metzia 59a: 'כמשלם שערי מכדא, נקיש ואתי תגרא בביתא' — when the barley runs out, fighting breaks out at home. The bad cows represent years of famine, in which 'כל אחד נעשה אחר לחבירו, חלק לבם ואינן לאחדים' — each person becomes a stranger to his fellow, hearts divided, no unity. The good shibolim are described as 'עולות בקנה אחד' — rising on one stem — precisely because plenty produces unity. The bad cows' 'אחרות' thus names the social disintegration of famine; the good ears' 'אחד' names the cohesion of plenty.
קראם 'אחרות' לפי שנאמר 'השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך' וכד משלם שערי מכדא נקיש ואתי תיגרא, וכל אחד נעשה אחר לחבירו, חלק לבם ואינן לאחדים. ומטעם זה נאמר בשבלים הטובות 'עולות בקנה אחד', המורה על האחדות, וממילא נשמע שברעות אין אחדות.
ספורנו
Sforno on Genesis 41:14
וַיִּשְׁלַ֤ח פַּרְעֹה֙ וַיִּקְרָ֣א אֶת־יוֹסֵ֔ף וַיְרִיצֻ֖הוּ מִן־הַבּ֑וֹר וַיְגַלַּח֙ וַיְחַלֵּ֣ף שִׂמְלֹתָ֔יו וַיָּבֹ֖א אֶל־פַּרְעֹֽה׃
Q — Why does the Torah bother with the small word "ויריצוהו" — that Yosef was rushed out of the pit? It feels like incidental color.
A — For Sforno this word encodes a foundational principle about how divine salvation operates: "כדרך כל תשועת ה' שנעשית כמו רגע." He marshals four supports. Yeshayahu 56:1 — "כי קרובה ישועתי לבוא"; Tehillim 81:14-15 — "לו עמי שומע לי... כמעט אויביהם אכניע," where Sforno glosses "כמעט" as "כמו רגע." The Exodus — "כי גורשו ממצרים," which Sforno (on Va'era) reads not as the dough being caught short but as the journey itself being too fast for fermentation: "מרעמסס... עד שהגיעו לסוכות שהיא חוץ לגבולם." And future redemption — "ופתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים" (Malachi 3:1). Yosef's running out of the pit is a paradigm: tehu'ah does not arrive gradually; it arrives suddenly. The peripheral verb anchors a Sforno-wide principle.
ויריצוהו מן הבור. כדרך כל תשועת ה' שנעשית כמו רגע כאמרו "כי קרובה ישועתי לבא" (ישעיהו נו, א), וכאומרו "לו עמי שומע לי וכו' כמעט אויביהם אכניע" (תהלים פא, יד-טו)... וכך היה ענין מצרים כאמרו "כי גורשו ממצרים"... וכן אמר לעשות לעתיד כאמרו "ופתאום יבא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים" (מלאכי ג, א).
רבינו בחיי
Rabbeinu Bahya, Bereshit 41:16
וַיַּ֨עַן יוֹסֵ֧ף אֶת־פַּרְעֹ֛ה לֵאמֹ֖ר בִּלְעָדָ֑י אֱלֹהִ֕ים יַעֲנֶ֖ה אֶת־שְׁל֥וֹם פַּרְעֹֽה׃
Q — Yosef's first words to Pharaoh are "בלעדי אלהים יענה את שלום פרעה" — and throughout his entire speech he hammers the name אלהים repeatedly. Why this insistence?
A — Rabbeinu Bachya: Pharaoh and his Egypt were not merely idolaters; they denied the three foundations of Jewish faith — they held the world is eternal (כופרים בחדוש), there is no divine knowledge of human affairs (כופרים בידיעה), and no providence (כופרים בהשגחה). They believed all events are governed by mazalot. Yosef, knowing exactly which heresies he was facing, deliberately responded with אלהים — the name that signifies בעל הכחות כולם, the One above the planetary powers. He opens "בלעדי אלהים" and closes "וממהר האלהים לעשותו." The chiddush: Yosef even patterned his speech on Bereshit itself — "פתח בראשית ברא אלהים וסיים אשר ברא אלהים לעשות." Standing before the Egyptian throne, Yosef rebuilt ma'aseh bereshit in miniature — opening and closing with the divine name — to undo Pharaoh's denial of the very first verses of Torah.
ופרעה ועמו רשעים מאמינים הקדמות כופרים בידיעה ובהשגחה ובחדוש... ומפני שהיה יוסף יודע אמונתו הרעה הזאת קפץ בתחלת דברו להזכיר לו שם אלהים ואמר בלעדי אלהים, כלומר אין חכמת הפתרון מכחי כי אם מכח אלהים, הוא המחדש והמשגיח והיכול... ועל הכוונה הזאת יזכיר יוסף שם אלהים תמיד בכל דבריו... ולכך פתח בתחלת דבריו בלעדי אלהים, וסיים בסוף דבורו וממהר האלהים לעשותו, כי היה מדבר עם פרעה הכופר בחדוש העולם במעשה בראשית, וע"כ אחז דרך מעשה בראשית שפתח בראשית ברא אלהים וסיים אשר ברא אלהים לעשות.
משך חכמה
Meshekh Chokhmah, Miketz:7
וַתֹּאכַ֙לְנָה֙ הַפָּר֔וֹת הָרַקּ֖וֹת וְהָרָע֑וֹת אֵ֣ת שֶׁ֧בַע הַפָּר֛וֹת הָרִאשֹׁנ֖וֹת הַבְּרִיאֹֽת׃
Q — Why is the detail "ולא נודע כי באו אל קרבנה ומראיהן רע כבתחלה" said only about the cows in Pharaoh's dream and NOT about the parallel detail in the stalks?
A — That detail alludes to a future event 210 years after Pharaoh's dream — וינצלו את מצרים, when all the wealth Egypt had "swallowed" would leave with Israel; Yosef's rule is that "the reason the dream was doubled is that it is near" — but the part not doubled signals a true decree that is NOT imminent, which is why this particular detail appears only in the cows.
מה שלא נשנה — וזה שלא נודע כי באו אל קרבנה ומראיהן רע כבתחלה לא נשנה אצל השבלים — אם כי נכון הדבר מהאלקים, אבל אינו ממהר לעשותו, כי עוד זמן למשך מאתיים ועשר שנים עד שיצאו ממצרים.
רמב"ן
Ramban on Genesis 41:5
שֶׁ֧בַע פָּרֹ֣ת הַטֹּבֹ֗ת שֶׁ֤בַע שָׁנִים֙ הֵ֔נָּה וְשֶׁ֤בַע הַֽשִּׁבֳּלִים֙ הַטֹּבֹ֔ת שֶׁ֥בַע שָׁנִ֖ים הֵ֑נָּה חֲל֖וֹם אֶחָ֥ד הֽוּא׃
Q — Why did Yosef, asked only to interpret Pharaoh's dream, go on to recommend a national grain-storage policy? Was he overstepping as a prisoner-turned-courtier?
A — Ramban: he wasn't giving advice at all — 'הליועץ למלך נתנוהו?' Rather, the storage plan was part of the dream's interpretation. The thin cows eating the fat cows was not (as Rashi says) a symbol of the famine making the abundance forgotten; it was a symbol that the famine years must be fed by the abundance years. Reading the dream this way, Yosef's instructions to Pharaoh in pesukim לג-לו (appoint an overseer, gather food, store it) are not extra-textual counsel but the dream's command. The chiddush reframes Yosef's role: not the precocious counselor stepping past his station, but the faithful interpreter completing what the dream itself said. (The 'forgetting' and 'no trace' elements come from Pharaoh's added phrases 'ולא נודע כי באו אל קרבנה ומראיהן רע', not from the cows being eaten.)
ותאכלנה הפרות - על דעתי הוא סימן שיאכלו שני הרעב את שנות השבע, ומזה למד יוסף לאמר לפרעה ויקבצו את כל אוכל השנים הטובות, והיה האוכל לפקדון לארץ לשבע שני הרעב, כי ראה שהפרות והשבלים הטובות תבואנה אל קרב הרעות. ואיננה עצה, כי הליועץ למלך נתנוהו, רק בפתרון החלום אמר כן.
אור החיים
Or HaChaim on Genesis 41:50
וּלְיוֹסֵ֤ף יֻלַּד֙ שְׁנֵ֣י בָנִ֔ים בְּטֶ֥רֶם תָּב֖וֹא שְׁנַ֣ת הָרָעָ֑ב אֲשֶׁ֤ר יָֽלְדָה־לּוֹ֙ אָֽסְנַ֔ת בַּת־פּ֥וֹטִי פֶ֖רַע כֹּהֵ֥ן אֽוֹן׃
Q — The Gemara (Taanit 11a) derives from 'ולפני יוסף יֻלד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב' that one may not have marital relations during years of famine — Yosef's sons were born before the famine, not during. But Tosafot object: Yocheved was born 'between the walls' as Yaakov's family entered Egypt, during the famine years, so the family evidently did have relations then.
A — Or HaChaim engages the apparent contradiction between the derived prohibition and the case of Yocheved. The resolution draws on the Gemara's own qualification — 'חסוכי בנים,' those who have not yet fulfilled פריה ורביה, are permitted relations even in famine years — together with the chronology of Yocheved's conception, so that the families involved fell within the permitted category rather than violating the rule learned from Yosef.
אסור לאדם לשמש מטתו בשני רעבון, שנאמר 'וליוסף יֻ ַלּד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב'... תנא: חסוכי בנים משמשין מטותיהן בשני רעבון.
אבן עזרא
Ibn Ezra on Genesis 42:1
וַיַּ֣רְא יַעֲקֹ֔ב כִּ֥י יֶשׁ־שֶׁ֖בֶר בְּמִצְרָ֑יִם וַיֹּ֤אמֶר יַעֲקֹב֙ לְבָנָ֔יו לָ֖מָּה תִּתְרָאֽוּ׃
Q — The pasuk says "וירא יעקב כי יש שבר במצרים" but the very next verse has Yaakov saying "הנה שמעתי" — did he see or hear? Chazal resolved this by saying Yaakov "saw with the spectacles of holiness" — partial prophecy of his son's survival in Egypt ("יש סבר במצרים").
A — Ibn Ezra takes a different route: a sweeping linguistic principle. The five senses meet at one point in the brain — "ההרגשות נחברות במקום אחד" — and the Torah therefore interchanges sense-words freely. "וירא יעקב" simply means "שמע יעקב." Ibn Ezra brings a parade of cross-references: "ראה ריח בני" (Yitzchak smelling Yaakov's garments), "מתוק האור" (Kohelet, taste-for-light), "וכל העם רואים את הקולות" at Sinai (sight-for-sound), "הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה" (smell-for-sight). The methodological line that closes the piece: "עדיף למצוא פתרון כללי המיישב בעיות במקומות רבים מאשר להציע לכל בעיה פתרון מקומי" — Ibn Ezra prefers a unifying principle to a local solution.
וירא יעקב - בעבור היות ההרגשות נחברות במקום אחד, יחליפו זו בזו, כמו ראה ריח בני, ומתוק האור, וכן וירא יעקב, כי אחריו כתיב הנה שמעתי.
הכתב והקבלה
HaKtav VeHaKabalah, Genesis 42:28
וַיֹּ֤אמֶר אֶל־אֶחָיו֙ הוּשַׁ֣ב כַּסְפִּ֔י וְגַ֖ם הִנֵּ֣ה בְאַמְתַּחְתִּ֑י וַיֵּצֵ֣א לִבָּ֗ם וַיֶּֽחֶרְד֞וּ אִ֤ישׁ אֶל־אָחִיו֙ לֵאמֹ֔ר מַה־זֹּ֛את עָשָׂ֥ה אֱלֹהִ֖ים לָֽנוּ׃
Q — When the brothers find their money in their sacks they cry 'מה זאת עשה אלהים לנו' — which Rashi and Targum read as a complaint against Hashem for entrapping innocents. But these are the same brothers who only verses earlier said 'אבל אשמים אנחנו על אחינו'! How can they suddenly forget their own confession?
A — HaKtav VeHaKabbalah rejects the complaint-reading on exactly that ground. The brothers were ירְאֵי אלהים who 'ידעו שכל מאורעות האדם מאת ה' המה.' 'מה זאת עשה אלהים לנו' is therefore not a protest but a recognition — an utterance of awe: 'What is this that Hashem has done to us?' i.e., we recognize this strange event as His doing, part of the unfolding accounting for our sin. The proverb 'אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ וְעַל ה' יִזְעַף לִבּוֹ' (Mishlei 19:3) does NOT apply to them; they are not blaming Hashem but receiving Him.
ומן התימה איך שכחו מהר מה שאמרו 'אבל אשמים אנחנו'... שלא היה אפשר שיכחישו את עצמם, כי הלא הם אמרו זה זמן קצר 'אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו'... אבל יראה הענין שאנשים יראי אלהים יודעים את ה' היו, וידעו שכל מאורעות האדם מאת ה' המה.
אלשיך
Alshekh on Torah, Genesis 44:5
Q — A familiar derashah explains why the servant searched 'בגדול החל ובקטן כלה' — so as not to be suspected of knowing where the goblet was. But the Alshich asks a different question: each sack also still contained the brothers' returned silver. If they had searched their own sacks freely, they would have noticed the silver — and immediately accused Yosef's people of planting both the silver and the goblet. So why didn't this happen?
A — The servant's cleverness was procedural. The verse says 'וימהרו ויורידו איש את אמתחתו' — the brothers only opened their sacks; they did not search them. The searching was done by the servant alone, and he revealed only the goblet — never letting them discover the silver still inside. Once the goblet was found, no one bothered to look at anything else. Without this maneuver, the brothers would have rejected Yosef's earlier explanation that 'אלהיכם נתן לכם מטמון' and the entire plan would have unraveled.
התנכל האיש ההוא בדבר אחד, והוא כי הלא בכל אחד מהאמתחות היה כסף שברו של כל איש מהם, והלא קשה איך סכרו פיהם ולא אמרו... אם כן מי ששם גם עתה כספינו באמתחותינו שם הגביע גם הוא... אך זאת היתה חכמת האיש שלא הניחם רק להוריד ולפתוח איש אמתחתו לא לחפש, פן ימצאו הכסף, כי אם 'ויחפש' הוא בידו, והמה לא ידעו, והוא גלה הגביע בלבד.
Chassidus on the parsha
חסידות
Sefat Emet, Shem MiShmuel and Peri Tzadik — indexed by parsha, not by pasuk
Sefat Emet — R' Yehuda Aryeh Leib Alter of Ger
ויחלום... יש ללמוד מפרשה זו להכין עצמו בימים הטובים שנתגלה בהם הקדושה, ולקבע ההארות בלב, כדי שיהיו על ימי הרע כשהקדושה נסתרת, כי כל נסיון יש בו הארה ללמד על אחר כך, ואולי היה גם רמז ליוסף שימלוך במצרים, כדי להכין לימי הגלות, שעל ידי יוסף נגדרו בעריות, ועל ידי בחינת יוסף יכולין למצא הארה גם בעת ההסתר.
מקץ שנתים וגו', במדרש ולא פנה אל רהבים זה יוסף וכו', ויש לומר, שיוסף בודאי לא בטח בשר המשקים כי אם בהקב"ה, ומה שאמר כי אם זכרתני אתך, שעל ידי החלום היה נראה שמרמזים לו שישועתו על ידי שר המשקים, שכך היה אחר כך, אבל רצון הקב"ה היה, ששר המשקים יזכירנו ממילא ולא מרצונו, ובאמת בטח יוסף בהקב"ה.
חלום פרעה... ואא"ז מו"ר ז"ל היה אומר שכל אלה המדות שהם לגשמיות הם כמו משל, שיראה אדם איך לאהוב ולירא מהשי"ת יותר מלדברים גשמיים וכו', אך שצריכין לראות שלא להיות נטבע במשל זה...
במדרש קץ שם לחשך, כל זמן שיצר הרע בעולם הזה אבן אופל וכו'. כי אין קיום לסט"א רק בהסתלקות הארת הקדושה כמו חושך על ידי העדר אור, כן יש קליפה והסתר... כי עיקר קיום החושך בעולם הוא על ידי מחשבות שקרים מהבלי עולם שאין בהם ממש, וכפי התדבקות בני אדם בהבלים דהאי עלמא נותנים קיום לחושך הנ"ל... ויש זמנים טובים שמתבטל החושך בהם, וכ' "שער החצר הפנימית וגו' ביום השבת יפת…
עדות ביהוסף שמו וכו' במדרש כי בא גבריאל ולמד אותו שבעים לשון, לא הוי גמיר, הוסיף לו ה"א בשמו וגמיר. ותמוה, חדא כי מה תורה היא לידע ע' לשון, ופרעה ידע, ויוסף לא היה יכול לידע, וגם מה תועלת אות ה"א בזה. אכן יובן על פי המדרש הואיל משה באר וגו', בע' לשון פירשה להם. כי כל הע' לשון מתפשטין מלשון הקודש, כי התורה נותנת חיים לכל הלשונות, והם רק כמו לבושים כי המכוון א…
במדרש יוסף משלו ניתן לו ידים שלא משמשו כו' לב שלא הרהר כו' רגלים כו' צואר כו'. דקשה להמדרש דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא רק משלו ניתן לו. ופי' זה כי כל המצות אינם נקראים על שם האדם כי הכל בעזר עליון. ולכך מברכין קודם המצוה כי הציווי מסייע לקיים המצוה. אולם השמירה ממל"ת הוא של האדם. רק ע"ז לא שייך שכר. אך מי שבא לנסיון בדבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה כדאיתא בג…
עדות ביהוסף שמו כו' במדרש כי בא גבריאל ולימד אותו שבעים לשון לא הוי גמיר הוסיף לו ה' בשמו וגמיר. ותמוה חדא כי מה תורה הוא זו לידע ע' לשון. ופרעה ידע. ויוסף לא הי' יכול לידע. וגם מה תועלת אות ה' בזה. אכן יובן עפ"י המדרש הואיל משה באר כו' התורה בע' לשון פירשה להם. כי כל הע' לשון מתפשטין מלשון הקודש. כי התורה נותנת חיים לכל הלשונות. והם רק כמו לבושים כי המכוון …
בפסוק ולא נודע כי באו אל קרבנה, ובספור החלום בתורה לא נאמר זה, רק פרעה הוסיף זה, ומזה בא אחר כך "אשר לא ידע את יוסף", וביאור הענין כמו שאמרנו במקום אחר, כי שני הרעב שהם בחינת הסט"א יש בהם נצוצי קדושה משני השובע, רק הרשעים אין מכירין זאת, לכן אמר ולא נודע, אבל יוסף הצדיק ביטל זה ואמר חלום אחד הוא, שגם בו יש ניצוצות קדושה מהאחדות וגם פתר החלוקים שיכין אוכל שני…
בפסוק ולא נודע כי באו אל קרבנה. ובסיפור החלום בתורה לא נאמר זה רק פרעה הוסיף זה ומזה בא גם אח"כ אשר לא ידע את יוסף. וביאור הענין כמ"ש במ"א כי שני הרעב שהם בחי' הסט"א יש בהם נצוצי קדושה משני השובע. רק הרשעים אין מכירין זאת. לכן אמר ולא נודע. אבל יוסף הצדיק ביטל זה ואמר חלום אחד הוא שגם בו יש נ"ק מהאחדות וגם פתר החלום שיכין אוכל שנים הטובות כו'. כי הכל הי' רמז…
במדרש קץ שם לחושך, זמן נתן לעולם כמה שנים יעשה באפילה, כל זמן שיצר הרע בעולם אופל וצלמות בעולם וכו', כי הכלל כל שתחת הזמן יש בו עירוב טוב ורע, והן המה ו' ימי המעשה אשר בכל הארה מהימים יש לכל אחד נגדה איזה חשכות זה לעומת זה וכו'. אמנם השי"ת נתן לנו מצות השבת, שהיא מעין עולם הבא למעלה מהזמן, ושם אין מגע סט"א כלל. זה שביאר המדרש הטעם, שמצד היצר הרע שהוא שולט במ…
במדרש מקץ שנתים ימים... וביאור הענין, שעל ידי האחדות והתחברות מתעורר מקום הבריאה ששם אין שניות...
במדרש קץ שם לחושך, כי לכאורה נראה כי החושך רק אפיסת אור, אם כן לא שייך לומר בורא חושך, אבל באמת אורו ית' מתפשט בכל מקום, אבל החושך כיסוי לאור, כשאין עולם כדאי, ושאין האור יכול להתגלות ברא הקב"ה מקום להתעלם שם, לכן הוא במקום גבוה, לכן באור כתיב יצירה ובחושך בריאה, כל זמן שיצר הרע בעולם אין האור יכול להתגלות, וכמו כן בגלות הד' מלכיות, הגם כי מלכותך מלכות כל עו…
במדרש קץ שם לחושך כי לכאורה נראה כי החושך רק אפיסת אור. א"כ לא שייך לומר בורא חושך. אבל באמת אורו ית' מתפשט בכל מקום. אבל החושך הוא כסוי לאור כשאין עולם כדאי ושאין האור יכול להתגלות ברא הקב"ה מקום להתעלם שם. לכן הוא במקום גבוה. לכן באור כתיב יצירה ובחושך בריאה. כ"ז שיצה"ר בעולם אין האור יכול להתגלות. וכמו כן בגלות הד' מלכיות הגם כי מלכותך מלכות כל עולמים אבל…
בזהר כתב על פסוק ולא זכר שר המשקים... ומפרש שעל ידי שנעשה פגם בזכרון, שאמר יוסף לשר המשקים שיזכרנו, לכן הביא את יוסף לשכחה, והיה ירידה למדריגת יוסף. ובכעין זה ממש נתקיים בנס דחנוכה להיפוך, על ידי שכתוב להשכיחם תורתך לכן נתוסף עוד זכרון לבני ישראל. כן שמעתי ממו"ז ז"ל כי ימי חנוכה נותנין זכרון, ונראה לומר שלזה רמזו חכמים בחידותם, מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל וב…
בזוהר כתב על פסוק ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו דמיותר וישכחהו. ומפרש שע"י שנעשה פגם בזכרון שאמר יוסף לשר המשקים שיזכרנו. לכן הביא את יוסף לשכחה והי' ירידה למדריגת יוסף ע"ש. ובכעין זה ממש נתקיים בנס דחנוכה להיפוך ע"י שכ' להשכיחם תורתך לכן נתוסף עוד זכרון לבנ"י ע"י שרצו להשכיחנו כן שמעתי ממו"ז ז"ל כי ימי חנוכה נותנין זכרון. ונ"ל שלזה רמזו חכמים בחידותם מז…
במדרש קץ שם לחושך וכו', כל זמן שיצר הרע בעולם וכו' אם כי החושך בא מאפיסת האור, אבל אפיסת האור עצמו בא על ידי שורש החושך שהוא היצר הרע אבן אופל. והענין דאיתא גולל אור מפני חושך וחושך מפני אור, והוא על פי מ"ש "וירא אלקים את האור כי טוב ויבדל", דרשו חז"ל ראה שאין העולם כדאי וכו'... כי על ידי שליטת החושך בלילה הבדיל האור וגללו מפני החושך שלא יהיה להחושך מגע באור…
במדרש קץ שם לחושך כו' כל זמן שיצה"ר בעולם כו' אם כי החושך בא מאפיסת האור. אבל אפיסת האור עצמו בא ע"י שורש החושך שהוא היצה"ר אבן אופל. והענין דאיתא גולל אור מפני חושך וחושך מפני אור. והוא עפ"י מ"ש וירא אלקים את האור כי טוב ויבדל. דרשו חז"ל ראה שאין העולם כדאי כו'. והדרש עם הפשוט אחד הוא כי ע"י שליטת החושך בלילה. הבדיל האור וגללו מפני החושך שלא יהי' להחושך מגע…
במדרש ולא פנה אל רהבים זה יוסף כו'. כי יוסף הרגיש מיד שניתוסף לו ב' שנים על שאמר זכרתני. ומיד סילק מלפנות אחריו דכ' ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו. והקשה בזוה"ק דהלשון כפול ע"ש. וי"ל וישכחהו קאי על יוסף ששכח ממנו אם כי אמר לו זכרתני. עכ"ז לא הי' פונה דעתו ולבו אליו. והראי' שעתה שפתר חלום פרעה לא התנצל כלום לפניו על אודותיו רק בטח בה' כנ"ל:
במדרש קץ שם לחושך וכו'... ובזהר הקדש על פסוק ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו מפרש כי החושך הוא השכחה והאור הוא הזכירה, ועל ידי שאמר יוסף כי אם זכרתני והרשע אינו בר זכירה, לכך ניטל בחינת זכירה מיוסף וקם החושך ונתכסה האור. ולהבין הענין על פי מה שכתוב "וירא אלקים וגו' האור כי טוב ויבדל", אמרו חז"ל ראה שאין רשעים כדאי וגנזו לצדיקים, פירוש שזה עצמו קיום האור על…
במדרש קץ שם לחושך כו'. כי החושך יש לו זמן וקצבה ואין בו תוספות אבל בחי' האור מתחדש בכל יום ולא שייך בזה זמן כי הברכה היא למעלה מהזמן. רק בעת שיש שליטת סט"א ויצה"ר מתכסה האור. ובזוה"ק ע"פ ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו. מפרש כי החושך הוא השכחה. והאור הוא הזכירה. וע"י שאמר יוסף כי אם זכרתני. והרשע אינו בר זכירה. לכך ניטל בחי' זכירה מיוסף וקם החושך ונתכסה הא…
במדרש קץ שם לחושך... נראה לפרש גם כן כנ"ל, דאחר שמעון הצדיק כבה נר מערבי, ונראה שהיונים גרמו זה במה שאמרו כתבו לכם על קרן השור וכו', וכפו לפרש להם התורה יונית ואמרו שהמה שייכים לתורה, ועל ידי זה ההתקרבות נסתלק הקדושה כנ"ל, וכל זה לטובה כמו שכתבנו, וזה הברכה גולל אור מפני חושך וחושך מפני אור... מכל מקום בשעת איבוד מלכות יון הרשעה נעשה נסים במנורה, ואז הבינו ב…
במדרש קץ שם לחושך כו' כל זמן שיצה"ר בעולם כו' דאיתא וירא האור כי טוב ויבדל שראה שאין העולם כדאי להשתמש בו וגנזו כו'. וא"א מו"ז ז"ל אמר כי הוא חסד עליון במה שגנזו שלא יפגמו הרשעים ח"ו באותו אור הגנוז כו'. ועל זה נתקן סדר הבדלה בין אור לחושך בין ישראל לעמים בין יום השביעי כו'. פי' שיש הבדל בין קודש לחול בבחי' עולם שנה נפש. אור וחושך בעולם. ובנפש בין ישראל לעמי…
בפסוק שם יוסף צפנת פענח פרש"י מגלה צפונות. ולכאורה הי' צריך להיות שמו פענח צפנת. והענין הוא דכתיב ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר לכל ע"ה. דכתיב שער החצר הפנימית כו' ימי המעשה יהי' סגור ביום השבת יפתח וביום החודש יפתח. וכמו שיש דברים אלה בבחי' הזמן ושנה. כן בנפש. והמה שבטי בני ישראל שמכוונים לי"ב החדשים. ובכל חודש נפתח שער מיוחד והרמז מה שעשה שלמה המע"ה י…
במדרש קץ שם לחושך, זמן נתן לעולם כמה שנים יעשה באפילה, כי אור שנברא בששת ימי בראשית היה מאיר מסוף העולם ועד סופו, והיה למעלה מן הזמן והצמצום, וראה הקב"ה שאין העולם כדאי על ידי החטא, וגנזו לצדיקים, והגניזה היא, שבכל היגלות הארה מאותו האור, תיכף יורד עמו איזה הסתר וחושך... ולכן כשצריך האדם להשיג איזה הארה, צריך מקודם לעבור על הסתרות חושך כנ"ל, והוא בירור הטוב …
במדרש הנמצא כזה... הענין הוא כי מדריגת האבות היא למעלה מעולם הזה ואין הסתכלות האומות מגיעה לשם, כמו שכתוב אחת היא וכו', שהם באחדות הנעלם, אבל השבטים המה עמודים שהעולם עומד עליהם, והארה שלהם מתפשטת לכל הרוחות, והם עומדים מול כל הד' מלכיות... לכן בחנוכה קוראים בנשיאים, שעיקר שקבלו בני ישראל המלכות מתחת ידי הרשעים נתקיים בחנוכה ביונים, כי כל הד' מלכיות נפסקו מע…
במדרש הנמצא כזה כו' אחת היא כו' ראוה בנות כו' ע"ש. הענין הוא כי מדריגת האבות היא למעלה מעוה"ז ואין הסתכלות האומות מגיע לשם כמ"ש אחת היא כו' שהם באחדות הנעלם. אבל השבטים המה עמודים שהעולם עומד עליהם והארה שלהם מתפשט לכל הרוחות והם עומדים מול כל הד' המלכיות כמ"ש במדרשים כי הד' דגלים המה עומדים לגדור פרצות הד' מלכיות ע"ש בילקוט זה לעומת זה עשה. וז"ש הנמצא כזה ש…
במדרש קץ שם לחושך... פירוש שהוא השפע קודם שמתלבשת בהטבע ושם אין קץ ומדה וגבול, וזה היה בחינת יוסף הצדיק, דכתיב "ויוסף הוא השליט על הארץ", פירוש למעלה מהנהגת הטבע, ואף על פי כן הוא המשביר ומכלכל כל עם הארץ, משם דכולא ביה תליא כנ"ל... אך הוא כמו שכתוב "בעתה אחישנה", זכו אחישנה דהוא כנ"ל שבדרך הטבע יש עת מיוחד לכל, וזהו נקרא שנתים ימים, שמשתנה השפע מדרגא לדרגא,…
...שבחסדו עשה זמנים בעולם הזה, בם מתגלה רמז וזכר מההנהגה הפנימית, וכשמתגלה אור זה יכולים להרגיש הארה משורש הנפלאות ויכולים לומר הלל גם על העתיד... ויש זמנים שהשי"ת גילה נפלאותיו כדי שנאמין שכל הגלות לטובה, כמו שהיה בקריעת ים סוף דכתיב ויאמינו וגו', ולכן כאשר נקם ה' נקמתו תקנו הלל על הישועה מיון הרשעה, והודאה על הגלות להבא, לידע ולהאמין שגם בה יעשה לנו נסים.
במדרש קץ שם לחושך כו'. כבר כתבנו כמה פעמים שכל החושך בא ע"י שהנהגת עוה"ז מתלבש בטבע וצמצום. אבל לבנ"י מיוחד הנהגה פנימיות שהוא בלי גבול ומדה בכח התורה דכתיב בה ארוכה מארץ מדה. וזה מתגלה ביום השבת. ועבודת ימי המעשה הוא לברר האמת תוך השקר המכסה ומסתיר את הפנימיות. ועל ב' אלו נאמר להגיד בבוקר חסדך הוא כשמתגלה אור הפנימי בחי' יוסף הצדיק שנקרא בוקר כמ"ש בזוה"ק. ו…
בזמירות דשבת וצפיר העזים הגדיל כו' ע"י כהניו מגר מתקוממיו. כי היונים היו עזי פנים ביותר ופרצו פרצות בהיכל והשי"ת נקם נקמת היכלו. ולכן הי' מפלתם ע"י הכהנים עובדי המקדש. וכהני שלוחי דרחמנא נינהו. ויתכן שעל שם זה נק' חנוכה שהוא פתח וחינוך על מפלת מלכות הרשעה שהוסיפו להחריב לגמרי את ביהמ"ק כמ"ש ערו ערו עד היסוד בה ויתגדל הנקמה שכביכול הקב"ה בעצמו ינקום מהם כדמסי…
...דאיתא חכמה במלואה עולה תרי"ג,ועל זה אומרין אשר יצר אם האדם בחכמה, ברמ"ח ושס"ה, ואיתא בזוהר הקדוש תולדות, כמו שהאדם מתחלק לתרי"ג, כן העולם, על שם כי האדם עולם קטן, ולכן כתיב כולם בחכמה עשית, והתרי"ג מצות הם קיום הפנימיות של העולם והאדם, וזה "מלאה הארץ קניניך", פירוש שנמצא דביקות בכל מקום אל הבורא יתברך על ידי התרי"ג עיטין ומצוות שנתן לנו הקב"ה בתורתו הקדוש…
בפסוק אנכי ארד עמך וגו'... אך לא זו בלבד כי ואנכי אעלך וגו' כי גם בשעת הגאולה והחדוה צריכין לקבל השמחה רק לשם שמים, וזהו נסיון ביותר, ובאמת כן היא המדה כי מי שזוכר בהקב"ה בעת השמחה הקב"ה משתתף כביכול בצערו...
איתא במדרש קץ שם לחושך זמן נתן לעולם כמה יעשה באפילה. כ"ז שיצה"ר בעולם כו'. כי אור הראשון היה מאיר מסוף עולם עד סופו וגנזו הקב"ה לצדיקים. וכל החשכות שנמצא בעולם. מכח הטבע המכסה זה האור הפנימי. וכשנעשה נס מתגלה זה האור. והוא כולל מה שהיה ושיהיה. לכן נתקן ההלל שיש בו מעבר ועתיד. כי כשנתגלה מזה האור יש בו מסוף העולם כנ"ל: במדרש קץ שם לחושך כו' כל זמן שיצה"ר בעו…
מקץ, במדרש קץ שם לחושך וכו'. כל תהלוכות יוסף היו הכנה לגלות מצרים, ובודאי יוסף לא בקש לו תחבולות לצאת מבית האסורים, רק בטח בה', ובעבור נטיה קלה שהיתה לו נתווסף לו ב' שנים, שבפניה מעטה יכול לפגום. ואולי היה בל' שנה שהקדימו בני אפרים לצאת ממצרים גם כן מקום לגאולה, רק שהם בטחו בכחם ונפגם הדבר ונתאחרו עוד ל' שנה, כדכתיב, זכו אחישנה, לא זכו בעתה.
כתיב עדות ביהוסף שמו וכו' שפת לא ידעתי אשמע... כי ירידת יוסף למצרים היה הכנה אל גלות מצרים, ותכלית גלות מצרים היה הכנה לקבלת התורה לתקן הדיבור, ולכן כתיב אנכי ה' אלקיך המעלך מארץ מצרים הרחב פיך וגו', וכן כשיצא יוסף מבית האסורים זכה לשבעים לשון, הכל הכנה לכלל ישראל שנבראו להעיד על הבורא, ולכן צריכין לברר העדות בכל הלשונות...
כתיב עדות ביהוסף שמו כו' שפת לא ידעתי אשמע. ואמרו חז"ל בא גבריאל והוסיף לו ה' ולמדו שבעים לשון. כי ירידת יוסף למצרים הי' הכנה אל גלות מצרים ותכלית גלות מצרים הי' הכנה לקבלת התורה לתקן הדיבור ולכן כתיב אנכי ה' אלקיך המעלך מארץ מצרים הרחב פיך כו'. וכן כשיצא יוסף מבית האסורים זכה לשבעים לשון הכל הכנה לכלל ישראל שנבראו להעיד על הבורא ולכן צריכין לברר העדות בכל ה…
בפסוק וירכב אותו במרכבת המשנה... כי הלא הקב"ה הרכיב הנפש בגוף, אם כן הוא כלי מוכן לקבל ציור הנשמה... וזה מדת הצדיק לקשר הגוף בנשמה, שכן גם בגשמיות על ידי אבר הברית נמשך הנשמה בולד הנולד ממנו. וכן בחינת השבת לחם משנה ומקשר גם הגוף אל הנשמה, וזה כפי הכנת האדם בימי המעשה. והנה נר שבת הוא הארת הנשמה שנקראה נר ה' נשמת אדם, ונר חנוכה הוא הכנה בימי המעשה, כמו שרמזו…
בפסוק וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו ובזוה"ק אשר לו לקוב"ה. כי האבות הן המרכבה והם בחי' נשמה בלי גוף כדאיתא שלשה לא שלטה בהם יצה"ר. ויוסף מרכבת המשנה התקשרות הנשמה בגוף מרכבת הנשמה כי הלא הקב"ה הרכיב הנפש בגוף א"כ הוא כלי מוכן לקבל ציור הנשמה כמ"ש אין צור כאלקינו. צייר. שצר צורה תוך צורה וזה מדת הצדיק לקשר הגוף בנשמה שכן גם בגשמיות ע"י אבר הברית נמשך הנשמה ב…
מקץ - קץ שם לחושך, זמן נתן לעולם כמה שנים יעשה באפלה וכו', כל זמן שיצר הרע בעולם אבן אופל בעולם וכו', הזמן הוא עצמו אבן אופל, כי הטבע מסתיר הפנימיות, והטבע והזמן שורש כל השינויים בעולם, וכשיש פתיחות שער להארה למעלה מהזמן, זו בחינת גאולה מהחושך...
במדרש קץ שם לחושך זמן נתן לעולם כמה שנים יעשה באפילה כו' כל זמן. שיצה"ר בעולם אבן אופל בעולם כו'. כי הנה הזמן עצמו הוא האבן אופל כי הטבע מסתיר הפנימיות והטבע והזמן הוא שורש כל השינוים בעולם כל הכ"ח עתים כמ"ש לכל זמן ועת כו' תחת השמים. וכשיש איזה פתיחות שער והארה מלמעלה מן הזמן זהו בחי' גאולה מן החושך. ובני ישראל שיש להם נשמת חיים שהיא מלמעלה מן הזמן יכולין ל…
Mekoros on the pasuk
מקראות גדולות
Browse the parsha by aliyah — click a pasuk to open its commentaries
All Parshiyot
Genesis
Exodus
Leviticus
Numbers
Deuteronomy