Meat and Dairy Dishwashing Vessels

אָמַר רַב נַחְמָן, אָמַר שְׁמוּאֵל: סַכִּין שֶׁשָּׁחַט בָּהּ, אָסוּר לַחְתּוֹךְ בָּהּ רוֹתֵחַ. צוֹנֵן – אָמְרִי לַהּ בָּעֲיָא הַדָּחָה, וְאָמְרִי לַהּ לָא בָּעֲיָא הַדָּחָה. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: קְעָרָה שֶׁמָּלַח בָּהּ בָּשָׂר, אָסוּר לֶאֱכוֹל בָּהּ רוֹתֵחַ, וּשְׁמוּאֵל לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: מָלִיחַ הֲרֵי הוּא כְּרוֹתֵחַ, וְכָבוּשׁ הֲרֵי הוּא כִּמְבוּשָּׁל.

§ Rav Naḥman says that Shmuel says: The knife with which one slaughtered an animal absorbs blood due to its heat, and it is therefore prohibited to cut any boiling food with it, since that food will in turn absorb the blood from the knife. If one cut cold food with this knife, some say that the piece he cut requires rinsing before one may eat it, and some say that it does not require rinsing. § The Gemara cites other statements of Shmuel. Rav Yehuda says that Shmuel says: With regard to a bowl in which meat was salted to remove its blood before cooking, it is prohibited to eat any boiling food placed in it, as that food absorbs blood of the meat from the bowl. And in this Shmuel conforms to his standard line of reasoning, as Shmuel said: A salted food imparts its flavor like a boiling food, and a food item marinated in vinegar, brine, or the like absorbs flavor from the liquid or vessel as would a cooked food.

תָּנוּ רַבָּנַן: הַלּוֹקֵחַ כְּלֵי תַּשְׁמִישׁ מִן הַגּוֹיִם, דְּבָרִים שֶׁלֹּא נִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן — מַטְבִּילָן וְהֵן טְהוֹרִין. דְּבָרִים שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן עַל יְדֵי צוֹנֵן, כְּגוֹן כּוֹסוֹת וְקִתּוֹנִיּוֹת וּצְלוֹחִיּוֹת — מַדִּיחָן וּמַטְבִּילָן וְהֵם טְהוֹרִין. דְּבָרִים שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן עַל יְדֵי חַמִּין, כְּגוֹן הַיּוֹרוֹת הַקּוּמְקְמוֹסִין וּמְחַמֵּי חַמִּין — מַגְעִילָן וּמַטְבִּילָן וְהֵן טְהוֹרִין. דְּבָרִים שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן עַל יְדֵי הָאוּר, כְּגוֹן הַשַּׁפּוּדִין וְהָאַסְכְּלָאוֹת — מְלַבְּנָן וּמַטְבִּילָן וְהֵן טְהוֹרִין. לָא קַשְׁיָא, הָא כְּמַאן דְּאָמַר: נוֹתֵן טַעַם לִפְגָם — אָסוּר, הָא כְּמַאן דְּאָמַר: נוֹתֵן טַעַם לִפְגָם — מוּתָּר.

§ The Sages taught: One who purchases utensils from the gentiles must prepare them for use in the following manner: With regard to items that the gentile did not use, one immerses them, and they are pure. With regard to items that the gentile used for cold food or drink, such as cups and jugs and flasks, one rinses them and immerses them, and they are pure. With regard to items that the gentile used for hot food or drink, such as large pots, small kettles [hakumkamusun], and samovars, one purges them with boiling water and immerses them, and they are pure. With regard to items that the gentile used with fire, such as spits and grills, one heats them until white-hot and immerses them, and they are pure. The Gemara explains: This contradiction is not difficult. This ruling, that the food prepared with such utensils is forbidden, is according to the one who says that if a forbidden substance imparts flavor to a permitted food to the detriment of the mixture, the permitted food is forbidden. That ruling, that the food prepared with such utensils is permitted, is according to the one who says that if a forbidden substance imparts flavor to a permitted food to the detriment of the mixture, it remains permitted. Here too, since the flavor of non-kosher food imparted by the utensil detracts from the flavor of the food, such food is permitted.

אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: עֵץ פָּרוּר מַגְעִילוֹ בְּרוֹתְחִין וּבִכְלִי רִאשׁוֹן. קָסָבַר: כְּבוֹלְעוֹ כָּךְ פּוֹלְטוֹ.

Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: A wooden ladle should be purged in boiling water in a primary vessel in order to remove the flavor of the forbidden food that it absorbed. The Gemara states: He holds in accordance with the principle: As it absorbs the flavor of the forbidden substance, so it emits it. The same cooking method and level of heat that caused the flavor of the forbidden substance to be absorbed in the vessel suffices to discharge the flavor of that substance from the vessel. Therefore, a ladle that absorbed flavor of leavened bread from a pot of boiling water which was over a fire will discharge the flavor of leavened bread once it is placed in the boiling water again.

וּתְרוּמָה לָא בָּעֲיָא שְׁטִיפָה וּמְרִיקָה?! וְהָתַנְיָא: קְדֵרָה שֶׁבִּישֵּׁל בָּהּ בָּשָׂר לֹא יְבַשֵּׁל בָּהּ חָלָב, וְאִם בִּישֵּׁל – בְּנוֹתֵן טַעַם. תְּרוּמָה לֹא יְבַשֵּׁל בָּהּ חוּלִּין, וְאִם בִּישֵּׁל – בְּנוֹתֵן טַעַם! אָמַר אַבָּיֵי, לָא צְרִיכָא אֶלָּא לִדְאָמַר מָר: בִּישֵּׁל בְּמִקְצָת כְּלִי – טָעוּן מְרִיקָה וּשְׁטִיפָה כָּל הַכְּלִי. הָא תְּרוּמָה – לָא צְרִיךְ אֶלָּא מְקוֹם בִּישּׁוּל.

The Gemara asks: And is it correct that with regard to a copper vessel used to cook teruma, it does not require rinsing and scouring? But isn’t it taught in a baraita (Tosefta, Terumot 8:16): With regard to a pot in which one cooked meat, one may not cook milk in it; and if one cooked milk in it, the meat absorbed in the pot renders the milk forbidden if it imparts flavor to it. Similarly, if one cooked teruma in a pot, one may not cook non-sacred food in it; and if one cooked non-sacred food in it, the absorbed teruma renders the mixture sacred if it imparts flavor to it. Therefore, a pot requires purging with boiling liquid in order to expel the flavor of teruma from it. Three amora’im address the apparent inconsistency that while the Torah excludes vessels used for teruma from the halakha of scouring and rinsing, the baraita teaches that these vessels must be purged. Abaye said: When the verse excludes teruma from the halakha of scouring and rinsing, this is necessary only for that which the Master said: If one cooked in only part of the vessel, the entire vessel requires scouring and rinsing. By contrast, in this case, if teruma was cooked in only part of a vessel, one must perform scouring and rinsing only in the place of the cooking, and not in the whole vessel.

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: הַטַּבָּח צָרִיךְ שְׁלֹשָׁה סַכִּינִין, אַחַת שֶׁשּׁוֹחֵט בָּהּ, וְאֶחָד שֶׁמְּחַתֵּךְ בָּהּ בָּשָׂר, וְאֶחָד שֶׁמְּחַתֵּךְ בָּהּ חֲלָבִים. וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: הַטַּבָּח צָרִיךְ שְׁנֵי כֵּלִים שֶׁל מַיִם, אֶחָד שֶׁמֵּדִיחַ בּוֹ בָּשָׂר, וְאֶחָד שֶׁמֵּדִיחַ בּוֹ חֲלָבִים. וְנִיתַקֵּן לֵיהּ חֲדָא, וּנְדִיחַ בּוֹ בָּשָׂר וַהֲדַר נְדִיחַ בּוֹ חֲלָבִים? גְּזֵירָה שֶׁמָּא יָדִיחַ חֲלָבִים וְאַחַר כָּךְ בָּשָׂר. הַשְׁתָּא נָמֵי מִיחַלְּפִי לֵיהּ? כֵּיוָן דְּאַצְרְכִינֵּיהּ תַּרְתֵּי אִית לֵיהּ הֶיכֵּרָא.

§ Rav Yehuda says that Rav says: The slaughterer requires three knives, one with which he slaughters the animal, and one with which he cuts meat, and one with which he cuts forbidden fats. One may not use the same knife for cutting the meat and the forbidden fats due to the residue on the knife after cutting the forbidden fats. And Rav Yehuda says that Rav says: The slaughterer requires two vessels of water, one with which he rinses meat and one with which he rinses forbidden fats. The Gemara suggests: And let him designate one vessel and rinse meat with the water in the vessel and then rinse forbidden fats with the water in the same vessel. The Gemara explains: The Sages issued a rabbinic decree to prohibit doing so lest he rinse fats and rinse meat thereafter. The Gemara challenges: Now too, after the decree mandating separate vessels there is a concern that they will be confused for him and he will rinse meat in the vessel in which he rinsed fats. The Gemara answers: Since the Sages required him to have two vessels, he has a conspicuous marker on one of the vessels that will prevent confusion.

בְּעָא מִינֵּיהּ רַב דִּימִי מֵרַב נַחְמָן: מַהוּ לְאַנּוֹחֵי כַּדָּא דְמִלְחָא גַּבֵּי כַּדָּא דְכַמְכָּא? אֲמַר לֵיהּ: אָסוּר. דְּחַלָּא מַאי? אֲמַר לֵיהּ: שְׁרֵי. וּמַאי שְׁנָא לְכִי תֵּיכוּל עֲלַהּ כּוֹרָא דְמִלְחָא? מַאי טַעְמָא? הַאי – אִיתֵיהּ (איסורא) [לְאִיסּוּרָא] בְּעֵינֵיהּ, וְהַאי – לֵיתֵיהּ (איסורא) [לְאִיסּוּרָא] בְּעֵינֵיהּ.

§ Rav Dimi inquired of Rav Naḥman: What is the halakha with regard to placing a jug of salt, used to salt meat, alongside a jug of kamka, i.e., kutaḥ, a milk dish? Need one be concerned lest some of the kutaḥ fall on the salt without his knowledge and ultimately contaminate his meat? Rav Naḥman said to him: It is prohibited to place the two jugs next to each other. Rav Dimi further inquired: What is the halakha with regard to a similar case involving a jug of vinegar used to season meat? Need one be concerned lest the kutaḥ fall into the vinegar? Rav Naḥman said to him: It is permitted to place these two jugs next to each other. Rav Dimi asked: And what is different about the vinegar? Rav Naḥman responded: When you have thought about it long enough to eat a kor of salt, you will know the reason. The Gemara clarifies: What is the reason then? In this case of the salt, the prohibited substance is substantive, as the traces of kutaḥ are discernible and not nullified by the salt. But in that case of the vinegar, the prohibited substance is not substantive, since the kutaḥ melts away in the vinegar and will no longer impart flavor.

הָהוּא תַּנּוּרָא דִּטְחוֹ בֵּיהּ טִיחְיָא. אַסְרֵהּ רָבָא בַּר אֲהִילַאי לְמֵיכְלֵיהּ לְרִיפְתָּא אֲפִילּוּ בְּמִילְחָא לְעוֹלָם, דִּילְמָא אָתֵי לְמֵיכְלֵיהּ בְּכוּתָּחָא. מֵיתִיבִי: אֵין לָשִׁין אֶת הָעִיסָּה בְּחָלָב, וְאִם לָשׁ — כׇּל הַפַּת כּוּלָּהּ אֲסוּרָה, מִפְּנֵי הֶרְגֵּל עֲבֵירָה. כַּיּוֹצֵא בוֹ, אֵין טָשִׁין אֶת הַתַּנּוּר בְּאַלְיָה. וְאִם טָשׁ — כׇּל הַפַּת כּוּלָּהּ אֲסוּרָה, עַד שֶׁיַּסִּיק אֶת הַתַּנּוּר. הָא הוּסַּק הַתַּנּוּר — מִיהָא שְׁרֵי. תְּיוּבְתָּא דְּרָבָא בַּר אֲהִילַאי, תְּיוּבְתָּא.

The Gemara recounts: There was a certain oven that they smeared with grease from meat, and consequently the flavor of meat was absorbed into it, and then they used it to bake bread. Rava bar Ahilai prohibited eating this bread even with salt, and not just with milk. This status would apply forever to bread baked in this oven, even during subsequent baking, lest one eat such bread with kutaḥ, a dairy-based seasoning, which would be a violation of the prohibition against eating meat with milk. The Gemara raises an objection to this statement: It was taught that one may not knead the dough with milk, and if he did knead the dough with milk, then all of the bread is prohibited due to concern that he will commit a habitual transgression. As one habitually eats bread with meat, there is a concern that one will come to eat this bread with meat as well, unwittingly transgressing the prohibition against eating meat with milk. Similarly, one may not smear the inside of an oven with the fat tail [alya] of a sheep, because it is meat. And if one did smear it over the oven, then all of the bread baked in it is prohibited, lest one accidentally eat this bread with milk. However, this applies only until one kindles the oven and burns off this fat. The Gemara infers from this baraita that if the oven was kindled afterward then it is permitted in any case. This would seem to present a conclusive refutation of the statement of Rava bar Ahilai who maintains that the bread cooked in this oven is prohibited forever, even after the oven is rekindled. The Gemara concludes: Indeed, this is a conclusive refutation of his opinion.

מַתְנִי׳ הָעוֹף עוֹלֶה עִם הַגְּבִינָה עַל הַשּׁוּלְחָן, וְאֵינוֹ נֶאֱכָל, דִּבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: לֹא עוֹלֶה וְלֹא נֶאֱכָל. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: זוֹ מִקּוּלֵּי בֵּית שַׁמַּאי וּמֵחוּמְרֵי בֵּית הִלֵּל. בְּאֵיזֶה שׁוּלְחָן אָמְרוּ? בְּשׁוּלְחָן שֶׁאוֹכֵל עָלָיו, אֲבָל בְּשׁוּלְחָן שֶׁסּוֹדֵר עָלָיו אֶת הַתַּבְשִׁיל – נוֹתֵן זֶה בְּצַד זֶה, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ.

MISHNA: The meat of birds may be placed with cheese on one table but may not be eaten together with it; this is the statement of Beit Shammai. And Beit Hillel say: It may neither be placed on one table nor be eaten with cheese. Rabbi Yosei said: This is one of the disputes involving leniencies of Beit Shammai and stringencies of Beit Hillel. The mishna elaborates: With regard to which table are these halakhot stated? It is with regard to a table upon which one eats. But on a table upon which one prepares the cooked food, one may place this meat alongside that cheese or vice versa, and need not be concerned that perhaps they will be mixed and one will come to eat them together.

דגים רותחין מיד לאחר שסלקן מן האש שנתנן בקערה צוננת של בשר או שהדגים צוננין והקערה רותחת מותר לאכלם בחלב אבל אם נתבשלו בקדרה של בשר יש אוסרין לאכלם בחלב ורש"י מתיר אפילו שנתבשלו בקדרה של בשר אא"כ נתבשלו עם הבשר בעצמו ובעל התרומות מתיר כשנתבשלו ואוסר בנצלו שכיון שנצלו בלא מים קבלו טעם בשר מעיקר הכלי ואסור לאוכלם בחלב ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל וכתב ירקות או דגים שנתבשלו בקדרה של בשר מותר לאוכלם בחלב רק שהיתה הקדרה רחוצה יפה שלא היה שום שומן דבוק בה אבל אם נצלו בכלי של בשר אסור לאוכלם בחלב וכן התיר הרמב"ם כשנתבשלה שכתב קערה שאכלו בה בשר ובשלו בה דגים מותר לאוכלם בחלב דגים שצלויין עם הבשר אסור לאוכלן עם החלב ואיני מבין למה כתב שצלויין עם הבשר אסור לאוכלן בחלב דה"ה נמי מבושלין עמו שהרי לא התיר אלא כשנתבשל בקערה של בשר ואם בא להחמיר בצלי א"כ למה כתב עם הבשר אפי' בלא בשר נמי בכלי של בשר אסור: קערות של בשר שרחצו אותם ביורה חולבת והיא על האש או אפי' אינה על האש והמים חמין שהיד נכוית בהן כתב בסה"ת אם הקערות והיורה שניהן בני יומן הכל אסור אפי' היו הקערות מקונחות יפות שאין שום שומן דבוק בהן אבל אם אין היורה בת יומא מותר ובלבד שיהיו הקערות מקונחות יפות שאין שומן דבוקה בהן וא"א הרא"ש ז"ל מתיר אפי' הן שניהן בת יומן וכתב אמנם יש לחוש לפי שכשמדיחים קערות נשאר השומן ממה שאכלו בהן דבוק בהן ונוגע ביורה ונאסר היורה מממשות הבשר שנכנס בה והכל אסור הלכך אין להתיר עד שיאמרו ברי לי שלא היה שום שומן דבוק בה אין מניחין כלי שיש בו כותח אצל כלי שיש בו מלח אבל מותר להניחו אצל כלי שיש בו חומץ מותר להניח כלי שיש בו חלב אצל כלי שיש בו בשר:

בָּשָׂר בְּחָלָב אָסוּר לְבַשְּׁלוֹ וְאָסוּר לְאָכְלוֹ מִן הַתּוֹרָה. וְאָסוּר בַּהֲנָאָה. וְקוֹבְרִין אוֹתוֹ. וְאֶפְרוֹ אָסוּר כְּאֵפֶר כָּל הַנִּקְבָּרִין. וּמִי שֶׁיְּבַשֵּׁל מִשְּׁנֵיהֶם כְּזַיִת כְּאֶחָד לוֹקֶה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג יט) (שמות לד כו) (דברים יד כא) "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ". וְכֵן הָאוֹכֵל כְּזַיִת מִשְּׁנֵיהֶם מֵהַבָּשָׂר וְהֶחָלָב שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ כְּאֶחָד לוֹקֶה וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא בִּשֵּׁל: לֹא שָׁתַק הַכָּתוּב מִלֶּאֱסֹר הָאֲכִילָה אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁאָסַר הַבִּשּׁוּל כְּלוֹמַר וַאֲפִלּוּ בִּשּׁוּלוֹ אָסוּר וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אֲכִילָתוֹ. כְּמוֹ שֶׁשָּׁתַק מִלֶּאֱסֹר הַבַּת מֵאַחַר שֶׁאָסַר בַּת הַבַּת:

It is forbidden to cook meat and milk together and to partake of them according to Scriptural Law. It is forbidden to benefit from [such a mixture]. It must be buried. Its ashes are forbidden like the ashes of all substances that must be buried. Whenever a person cooks an olive-sized portion of the two substances together, he is worthy of lashes, as [Exodus 23:19] states: "Do not cook a kid in its mother's milk." Similarly, a person who partakes of an olive-sized portion of the meat and milk that were cooked together is worthy of lashes even though he was not the one who cooked them. The Torah remained silent concerning the prohibition against partaking [of meat and milk] only because it forbade cooking them. This is as if to say: Even cooking it is forbidden, how much more so partaking of it. [To cite a parallel:] The Torah did not mention the prohibition against relations with one's daughter, because it forbade those with the daughter of one's daughter.

הזהירנו מלבשל בשר בחלב. והוא אמרו לא תבשל גדי בחלב אמו.

קערות של בשר שהודחו ביורה חולבת בחמין שהיד סולדת בהן אפילו שניהם בני יומן מותר משום דהוה ליה נותן טעם בר נותן טעם דהתירא והוא שיאמר ברי לי שלא היה שום שומן דבוק בהן ואם היה שומן דבוק בהן צריך שיהא במים ס' כנגד ממשות שומן שעל פי הקערה: הגה ויש אוסרים אפילו אין שומן דבוק בהן (טור בשם סה"ת וסמ"ג וסמ"ק וש"ד והר"ף ותוס' ומרדכי ור"ן והגמ"יי ופסקי מהרא"י ואו"ה) אלא א"כ אחד מן הכלים אינן בני יומן מבליעת כלי ראשון ואז כל הכלים מותרים והמים נוהגין בהן איסור לכתחילה אבל אם שניהם בני יומן והדיח אותן ביחד בכלי ראשון הכל אסור והכי נוהגין ואין לשנות ודוקא שהודחו ביחד ובכלי ראשון אבל אם הודחו זה אחר זה או בכלי שני אפילו ביחד הכל שרי (בארוך כלל ל"ד) ואם עירה מכלי ראשון של בשר על כלי חלב דינו ככלי ראשון ואוסר אם היה בן יומו אבל אם עירה מים רותחים שאינן של בשר ולא של חלב על כלים של בשר ושל חלב ביחד ואפילו שומן דבוק בהם הכל שרי דאין עירוי ככלי ראשון ממש שיעשה שהכלים שמערה עליהם יבלעו זה מזה (שם) . ואם נמצא קערה חולבת בין כלי בשר לא חיישינן שמא הודחו ביחד בדרך שנאסרים (הגהות ש"ד ואו"ה):

When dishes used for meat are washed in a boiler used for milk and filled with hot water that burns the hand, both are permitted, the boiler and the dishes, even if they are from the same day, as the absorbed flavor has passed through a permitted intermediary. But provided the person who washed them assures that there was no fatty substance on the dishes; if there was, the water must contain sixty times the amount of the substance. GLOSS: Some forbid even in the absence of any fatty substance unless one of the vessels has served as a first vessel within twenty-four hours, in which case all the vessels are permitted. Deliberately, the water is declared forbidden. But if both are from the same day, all are forbidden if washed together in a first vessel. Such is the custom which should not be deviated from. But provided they were washed together and in a first vessel; whereas they are permitted if washed one after the other or in a second vessel. The stream from a first vessel of meat onto a dairy vessel is comparable to a first vessel and renders it forbidden if it is from the same day. But if hot neutral water is poured onto vessels used for both foods, all are permitted, even if they present fatty residues; for the stream is not quite similar to the first vessel to cause absorption between the vessels. When one finds a dairy dish among the meat dishes, one does not fear that they were washed together in a forbidden manner.

וזהו יסוד דין נ"ט בר נ"ט, דכל כי האי גוונא שהמאכל בלע מכלי בשר בן יומו מותר לאכול המאכל הזה עם חלב, משום דנקלש הטעם והוה נ"ט בר נ"ט, וכן להיפך.

סדר הכשר כלים שנשתמשו בהם טרפות. ובו ל"ב סעיפים: כלל גדול אמרו חז"ל בדין פליטת איסורים דכדרך תשמישן כך הכשרן דכבולעו כך פולטו כמו שיתבאר וזהו באיכותן ולא בכמותן כלומר דלא אמרינן כמה פעמים שנשתמש בזה איסור כגון שבשלו בהקדרה מאה פעמים טרפות נצטרך מאה פעמים הכשר דאינו כן דדי בפעם אחת להכשירו ואע"ג דאפשר שאינו דומה הבליעה בפעם אחת למאה פעמים מ"מ הפליטה כל מה שביכלתה להפליט תפליט בפעם הראשון ויותר לא תפליט עוד ואף אם אולי ישאר דקה מן הדקה אין בזה ממש וכן להיפך אף אם נשתמש איסור במקצת הכלי ברותחין צריכה כל הכלי הגעלה מפני שהבליעה מתפשטת בכל הכלי וכן בליבון כמו שיתבאר ואין לתמוה על המפות שלפעמים נופל עליהם איסור רותח מכלי ראשון ומתירין אותן ע"י כיבוס של כלי שני דמפני שרגילים לכבסן בכמה כיבוסים באפר וכיבוס בחמין וצונן ומכין עליהם מפליט כל מה שבלע כאלו הרתיחן בכלי ראשון [רא"ש פ׳ השוכר סל"ג] ואפילו בלא כיבוס חמין ואפר אפשר שיועיל דכיבוס שאני דכמו דמפליט צונן ע"י כשכוש דכיבוס כמו כן מפליט חמין [הג"א שם] [וחרסן של זב וזבה דטמא עד פעם ג׳ בזבחים עט: דאין שם כיבוס רק שטיפה אבל מפשתן שטוואתו נדה דשם קשה דפירש"י שם אפילו כיבסו פעמים הרבה אין הרוק יוצא משום דקריד ע"ש וא"כ שומן טריפה נראה דקריד כמו רוק וע"ש בהג"א דנשאר בצ"ע מיהו כביסה ע"י הכאה ודאי מפליט]:

אם ידוע כמה הוא האיסור כגון כף חדשה או שאינה בת יומא שניער בה ובלעה כזית חלב ואחר כך ניער בה קדרה של בשר אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה (ולא אמרינן גבי כלי חתיכה נעשית נבילה אפילו אם ניערו בו איסור) אבל כף ישנה ובת יומא משערין בכולה (דכל מה שבלע נעשה איסור ולא ידעינן כמה בלע) (שם) ויש מי שאומר שגם בזו אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלע: הגה והסברא ראשונה עיקר כמו שנתבאר לעיל גבי טיפת חלב שנפלה על הקדרה ויש שאינן מחלקין בין כף ישן לחדש רק בין כלי חרס לשאר כלים (מרדכי פ' ג"ה) ואומרים דבכלי חרס דאי אפשר להפריד האיסור על ידי הגעלה אמרינן הכלי נעשה נבילה אבל לא בשאר כלים וטוב לחוש לחומרא וע"ל סימן צ"ב:

כתב באו"ה אם עירה מים מכ"ר של בשר ב"י רותחין לתוך כלי ואח"כ הניחו בו קערות של חלב אינן נאסרין אפי' היד סולדת בהן דכ"ש אינו אוסר ואפי' אם הניח הכלים תחלה ואח"כ עירה רותחין עליהן אם המים אינן לא של בשר ולא של חלב ועירן על כלים של בשר ושל חלב ביחד הכל שרי אפי' שומן דבוק בהם דאין עירוי ככלי ראשון ממש שיעשה שהכלים שמערה עליהם יבלעו זה מזה אבל אם עירה מכלי של בשר המלוכלך על כלי חלב או איפכא נאסר ודוקא אותו כלי שבא קילוח העירוי עליו הוא לבדו נאסר ולא שאר כלים שאצלו שלא הגיע עליהם העירוי כלל ואם לא היה הכלי שמערן ממנו מלוכלך מותר דהוי נ"ט בר נ"ט: וכתב עוד שם דאם הכלים של בשר ושל חלב שניהם ב"י אפי' אינן מלוכלכין כלל והודחו ביחד ביורה שעל האש אוסרין זה את זה ואפי' הדיח קערות עם קערות וכפות עם כפות וטעלי"ר עם טעלי"ר ולא אמרינן דמה שתשמישו בכלי שני אינו אוסר וכתב עליו בת"ח דדוקא מן הסתם דחיישינן שמא השתמש בכף או בטעלי"ר בכ"ר כדחיישינן גבי הגעלה שצריך להגעיל הכל בכ"ר אבל אם ברי לו שלא השתמש בכף וטעלי"ר בכ"ר כלל תוך מעת לעת אינו אוסר בדיעבד והכי נהוג עכ"ל ולפעד"נ דמן הגעלה אין ראייה כלל דלכתחלה ודאי חיישינן שמא השתמש בו ופעמים בכ"ר ותו דאי אפשר שלא השתמש בכ"ר כל משך שנה תמימה ולכך צריך להגעילו לכתחלה בכ"ר אבל הכא דיעבד אין לאסרו מן הסתם ולומר שהשתמשו בו בכ"ר תוך מע"ל דלא שכיח כלל אבל באו"ה כתב טעם אחר בקערות לפי שמערין עליה כמה פעמים ונשאר בה הבליעה כל פעם והולך ובולע מידי יום ויום בעונה דדוקא בעירוי של פעם אחד אמרינן שאינו בולע אלא לכדי קליפה אבל בכה"ג ודאי בולע בכולו וכן הטעלי"ר דרך ליתן עליה בשר רותח וע"י שהמאכל עירוי והעירוי מבליע כדי קליפה א"כ ע"י עיראות הרבה בלע האיסור בכולו כ"ש הכפות שרגילין לתוחבן בכ"ר עכ"ל.

(ב"ה) כתב רבינו ירוחם תבשיל שנתבשל בקדרת בשר מותר לאכול גבינה אחריו אפילו בלא קנוח ואם אינה בת יומא מותר לאכול אותו תבשיל עם גבינה עכ"ל ואין דבריו נכונים אלא אפילו היא ב"י מותר לאוכלו עם גבינה דהוה נ"ט בנ"ט כמו שנתבאר וכתב עוד ירקות וקטנית שנתבשלו בקדרה חולבת אפילו היא ב"י מותר לאכול בתבשיל של בשר ונראה דוקא בדיעבד אבל לכתחלה אין לו לבשל בכלי של חלב דבר שרוצה לאכול עם בשר עכ"ל ואין דבריו נראים אלא לכתחלה נמי מותר לבשל בכלי של חלב דבר שרוצה לאכול עם בשר כנ"ל:

האם מותר להשתמש במדיח כלים (דיש וואשאר) לכלים בשריים וגם לכלים חלביים? אסור להשתמש במדיח כלים לכלים בשריים וגם לכלים חלביים אלא צריך ליחד את מדיח הכלים רק לכלי בשר או לכלי חלב.

הנה בדבר המכונה (מאשין) להדיח כלי האכילה ואי אפשר להשיג עוד מכונה גדולה כזה שנצרך בהמושב זקנים מצד שעולה להרבה אלפים שאין ביכולת הצבור להוציא זה, הנה פשוט שמכיון שלא נשאר בעין