Rising Before an Elderly Person

יָכוֹל יַעֲצִים עֵינָיו כְּמִי שֶׁלֹּא רָאָהוּ. אַטּוּ בְּרַשִּׁיעֵי עָסְקִינַן? אִיסִי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר: ״מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם״ – וַאֲפִילּוּ כׇּל שֵׂיבָה בַּמַּשְׁמָע. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֲלָכָה כְּאִיסִי בֶּן יְהוּדָה. רַבִּי יוֹחָנָן הֲוָה קָאֵי מִקַּמֵּי סָבֵי דְאַרְמָאֵי. אָמַר: כַּמָּה הַרְפַּתְקֵי עֲדוֹ עֲלַיְיהוּ דְּהָנֵי. רָבָא מֵיקָם לָא קָאֵי, הִידּוּר עָבֵד לְהוּ.

It is taught in the same baraita: One might have thought that one may close his eyes like one who does not see the elder; therefore, the verse states: “Before the hoary head you shall stand, and you shall revere the face of an elder, and you shall fear your God” (Leviticus 19:32). The Gemara expresses surprise at this statement: Is that to say that we are dealing with wicked people who would intentionally act this way to avoid fulfilling a mitzva? § It was stated previously that Isi ben Yehuda says that as the verse states: “Before the hoary head you shall stand,” it indicates that even anyone of hoary head is included, not only a Torah scholar. Rabbi Yoḥanan said: The halakha is in accordance with the opinion of Isi ben Yehuda. The Gemara relates: Rabbi Yoḥanan himself would stand before Aramean, i.e., gentile, elders. He said: How many experiences [harpatkei] have occurred to these individuals. It is appropriate to honor them, due to the wisdom they have garnered from their long lives. Rava would not stand before them, but he displayed reverence to them.

כִּדְתַנְיָא: שִׁמְעוֹן הָעַמְסוֹנִי, וְאָמְרִי לַהּ נְחֶמְיָה הָעַמְסוֹנִי, הָיָה דּוֹרֵשׁ כׇּל ׳אֶתִּים׳ שֶׁבַּתּוֹרָה, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְ״אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ תִּירָא״ פֵּירַשׁ. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבִּי, כׇּל ׳אֶתִּים׳ שֶׁדָּרַשְׁתָּ מָה תְּהֵא עֲלֵיהֶן? אָמַר לָהֶם: כְּשֵׁם שֶׁקִּבַּלְתִּי שָׂכָר עַל הַדְּרִישָׁה, כָּךְ אֲנִי מְקַבֵּל שָׂכָר עַל הַפְּרִישָׁה. עַד שֶׁבָּא רַבִּי עֲקִיבָא וְדָרַשׁ: ״אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ תִּירָא״ — לְרַבּוֹת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים.

As it was taught in a baraita: Shimon HaAmmassoni, and some say that it was Neḥemya HaAmmassoni, would interpret all occurrences of the word et in the Torah, deriving additional halakhot with regard to the particular subject matter. Once he reached the verse: “You shall be in awe of [et] the Lord your God; you shall serve Him; and to Him you shall cleave, and by His name you shall swear” (Deuteronomy 10:20), he withdrew from this method of exposition, as how could one add to God Himself? His students said to him: Rabbi, what will be with all the etim that you interpreted until now? He said to them: Just as I received reward for the interpretation, so I shall receive reward for my withdrawal from using this method of exposition. The word et in this verse was not explained until Rabbi Akiva came and expounded: “You shall be in awe of [et] the Lord your God”: The word et comes to include Torah scholars, and one is commanded to fear them just as one fears God. In any case, Shimon HaAmmassoni no longer derived additional halakhot from the word et.

אֵין תַּלְמִיד חָכָם רַשַּׁאי לַעֲמוֹד מִפְּנֵי רַבּוֹ אֶלָּא שַׁחֲרִית וְעַרְבִית, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה כְּבוֹדוֹ מְרוּבֶּה מִכְּבוֹד שָׁמַיִם. מֵיתִיבִי, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: מִנַּיִן לְזָקֵן שֶׁלֹּא יַטְרִיחַ – תַּלְמוּד לוֹמַר: ״זָקֵן וְיָרֵאתָ״. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כׇּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁאֵין עוֹמֵד מִפְּנֵי רַבּוֹ נִקְרָא רָשָׁע, וְאֵינוֹ מַאֲרִיךְ יָמִים, וְתַלְמוּדוֹ מִשְׁתַּכֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְטוֹב לֹא יִהְיֶה לָרָשָׁע וְלֹא יַאֲרִיךְ יָמִים כַּצֵּל אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ יָרֵא מִלִּפְנֵי הָאֱלֹהִים״, מוֹרָא זוֹ אֵינִי יוֹדֵעַ מַהוּ – כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ״ – הֲרֵי מוֹרָא זוֹ קִימָה.

A Torah scholar is permitted to stand before his teacher only once in the morning and once in the evening, so that the teacher’s honor should not be greater than the honor of Heaven, as one recites the Shema, which is tantamount to greeting God, once in the morning and once in the evening. The Gemara raises an objection from an aforementioned opinion. Rabbi Shimon ben Elazar says: From where is it derived that an elder should not trouble others to honor him? The verse states: “An elder, and you shall fear” (Leviticus 19:32). The collocation of these words comes to teach that the elder, too, must fear God. § Rabbi Elazar said: Any Torah scholar who does not stand before his teacher is called wicked, and he will not live a long life, and his studies will be forgotten, as it is stated: “But it shall not be well for the wicked, neither shall he prolong his days, which are as a shadow, because he does not fear before [millifnei] God” (Ecclesiastes 8:13). This fear mentioned in the verse, I do not know what it is. When the verse states: “And you shall revere the face [penei] of an elder, and you shall fear your God” (Leviticus 19:32), one can deduce that this fear mentioned in the verse is referring to standing. Consequently, this verse teaches with regard to one who does not stand that he is called wicked, he will not live a long life, and his studies will be forgotten, as indicated by the phrase: “It shall not be well.”

כָּתוּב מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְי אֲנִי הוּא שֶׁקִּיַימְתִּי עֲמִידַת זָקֵן תְּחִילָּה.

רַבִּי סִימוֹן וְרַבִּי אֶלְעָזָר הֲווֹ יָתְבִי. חָלֵיף וְאָזֵיל רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אַחָא. אֲמַר לֵיהּ חַד לְחַבְרֵיהּ: נֵיקוּ מִקַּמֵּיהּ, דִּגְבַר דָּחֵיל חֶטְאִין הוּא. אֲמַר לֵיהּ אִידַּךְ: נֵיקוּ מִקַּמֵּיהּ, דִּגְבַר בַּר אוֹרְיָין הוּא. אֲמַר לֵיהּ: אָמֵינָא לָךְ אֲנָא דִּגְבַר דָּחֵיל חֶטְאִין הוּא, וְאָמְרַתְּ לִי אַתְּ בַּר אוֹרְיָין הוּא?!

The Gemara also related that Rabbi Simon and Rabbi Elazar were sitting. Rabbi Ya’akov bar Aḥa passed and went adjacent to them. One said to the other: Let us stand before him as he is a man who fears sin. The other said to him in response: Let us stand before him, as he is a man of Torah study. He said to him: I said to you that he is a man who fears sin, and you said me that he is a man of Torah study? The former is much greater praise than the latter.

מִי שֶׁהוּא זָקֵן מֻפְלָג בְּזִקְנָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ חָכָם עוֹמְדִין לְפָנָיו. וַאֲפִלּוּ הֶחָכָם שֶׁהוּא יֶלֶד עוֹמֵד בִּפְנֵי הַזָּקֵן הַמֻּפְלָג בְּזִקְנָה. וְאֵינוֹ חַיָּב לַעֲמֹד מְלֹא קוֹמָתוֹ אֶלָּא כְּדֵי לְהַדְּרוֹ. וַאֲפִלּוּ זָקֵן כּוּתִי מְהַדְּרִין אוֹתוֹ בִּדְבָרִים וְנוֹתְנִין לוֹ יָד לְסָמְכוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט לב) "מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם" כָּל שֵׂיבָה בְּמַשְׁמָע:

ואסור להעצים עיניו ממנו קודם שיגיע לתוך ד' אמותיו כדי שלא יצטרך לקום מפניו כשיגיע לתוך ד' אמותיו אין עומדין מפניהם לא בבהכ"ס ולא בבית המרחץ דכתיב תקום והדרת קימה שיש בה הידור אין בעלי אומנות חייבים לעמוד ממלאכתן בפני ת"ח ואם הוא עוסק במלאכת אחרים ורוצה להחמיר על עצמו ולעמוד מפניו אינו רשאי אין ראוי לחכם שיטריח על הציבור לכוין לעבור לפניהם כדי שיעמדו מפניו אלא ילך בדרך קצרה כדי שלא ירבו לעמוד ואם יכול להקיף בדרך כדי שלא יעבור לפניהם זכות הוא לו ואפי' זקני נכרים מצוה להדרם לקום קצת מפניהם ולסומכן בידו ל' הרמב"ם מי שהוא זקן מופלג בזקנה אע"פ שאינו חכם עומד לפניו ואפי' חכם שהוא ילד עומד בפני הזקן המופלג בזקנה ואינו חייב לעמוד כדי קומתו אלא כדי להדרו ואפי' זקן נכרי מהדרין אותו בדברים ונותנין לו יד לסומכו ע"כ ואיני יודע למה כתב שאינו חייב לקום מפני הזקן כדי קומתו.

היא שצונו לכבד החכמים ולקום מפניהם ולגדל אותם. והוא אמרו יתעלה מפני שיבה תקום והדרת פני זקן.

מפני שיבה - כל איש זקן ושיבה. ויראת - שיענישך בימי הזקנה.

קימה והידור בפני חכם אפילו אינו רבו. ובו י"ח סעיפים: מצות עשה לקום מפני כל חכם אפי' אינו זקן אלא יניק וחכים ואפי' אינו רבו (רק שהוא גדול ממנו וראוי ללמוד ממנו) (טור בשם הרמב"ם ור"ן פ"ק דקדושין) וכן מצוה לקום מפני שיבה דהיינו בן שבעים שנה (אפילו הוא ע"ה ובלבד שלא יהיה רשע) (ב"י בשם התוס' ובהגהות מיי' פ"ו ומרדכי פ"ק דקדושין ור' ירוחם ור"ן ור"ת):

כְּתִיב, מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן. זָקֵן זֶה, פֵּרוּשׁוֹ תַּלְמִיד חָכָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, אֶסְפָה לִּי שִבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְֹרָאֵל, (וְהָתָם וַדַּאי בְּחָכְמָה תַּלְיָא מִלְּתָא, כְּדִכְתִיב, אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו). לָכֵן מִצְוַת עֲשֵׂה לָקוּם מִפְּנֵי תַלְמִיד חָכָם מֻפְלָג בַּתּוֹרָה, אֲפִלּוּ אֵינוֹ זָקֵן בַּשָׁנִים וְאֵינוֹ רַבּוֹ. וְכֵן מִצְוָה לָקוּם מִפְּנֵי שֵׂיבָה, דְּהַיְנוּ בֶּן שִׁבְעִים שָׁנָה, וַאֲפִלּוּ הוּא עַם הָאָרֶץ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא רָשָׁע. וַאֲפִלּוּ זָקֵן גּוֹי, מְהַדְּרִים אוֹתוֹ בִּדְבָרִים וְנוֹתְנִים לוֹ יָד לְסָמְכוֹ.

It is written, "In the presence of the elderly you shall rise and you shall respect an elder." "An elder," in this context refers to a Torah scholar as it is said, "Gather to me seventy men from the elders of Yisrael" (and there certainly the situation called for wisdom as it is written, "Whom you know to be the elders of the people and its officers.") Therefore, it is a positive command to rise before a Torah scholar who is distinguished in the knowledge of Torah, even if he is not advanced in years and is not your teacher. It is also a mitzvah to rise before an elderly person if he is at least seventy years old, even if he is an ignorant person, provided he is not a wicked person. Even to an elderly person who is not Jewish, you should talk respectfully and give him a helping hand.

וחילקה הכתוב לשנים, ד"שיבה" הוא כפשטיה דקרא, שהגיע לשבעים שנה אפילו אינו תלמיד חכם, ובלבד שלא יהיה רשע. ובעל כרחך שאין זה בכלל "שיבה" אלא דוגמא בעלמא הוא, שלפחות לא יהיה זקן אשמאי.

וכן מ"ע לקום מפני שיבה דהיינו בן ע' שנים אפילו הוא עם הארץ ובלבד שלא יהיה רשע. וגם זקן נכרי מהדרין אותו בדברים ונותנים לו יד לסומכו:

מפני שיבה תקום והדרת פני זקן שמ"ע לקום מפני כל חכם וכו' בפ"ק דקידושין (לב:) ת"ר מפני שיבה תקום יכול אפילו מפני זקן אשמאי ת"ל זקן אין זקן אלא חכם שנאמר אספה לי ע' איש מזקני ישראל רבי יוסי הגלילי אומר אין זקן אלא מי שקנה חכמה איסי בן יהודה אומר מפני שיבה תקום אפילו כל שיבה במשמע רבי יוסי הגלילי היינו ת"ק איכא בינייהו יניק וחכים ת"ק סבר יניק וחכים לא ר' יוסי הגלילי סבר אפילו יניק וחכים א"ר יוחנן הלכה כאיסי בן יהודה. ודע דאהא דזקן אשמאי פירש"י אדם רשע וע"ה והקשו עליו התוס' דהיכי קאמר איסי כל שיבה במשמע אפי' זקן אשמאי והלא מצוה לזלזלו לכך פי' רבינו תם דהיינו בור ועם הארץ:

עוֹד יִרְמֹז עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה יב:ו) כִּי הָרְשָׁעִים כְּפוּפֵי קוֹמָה, וִיצַו ה׳ לָאָדָם שֶׁיִּתְעוֹרֵר לְתַקֵּן מַעֲשָׂיו לָשׁוּב לַה׳ וְזוֹ הִיא קִימָתוֹ, וֶהֱעִירוֹ לְתַקֵּן מַעֲשָׂיו מִפְּנֵי שֵׂיבָה, פֵּרוּשׁ שֵׂיבָתוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא תֹּאבַד מִמֶּנּוּ, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יבמות נ.) זָכָה מַשְׁלִימִין לוֹ לֹא זָכָה פּוֹחֲתִין לוֹ וְלֹא יַגִּיעַ לִימֵי שְׁנוֹתֵינוּ שִׁבְעִים שָׁנָה.

ותלמיד חכם המזלזל במצות ואין בו יראת שמים הרי הוא כקל שבצבור:

ממזר חייב בכבוד אביו ובמוראו אפילו היה אביו רשע ובעל עבירות מכבדו ומתירא ממנו: הגה וי"א דאינו מחוייב לכבד אביו רשע אא"כ עשה תשובה (טור ומרדכי פ' כיצד ובהגהות מיימוני פ"ו דהלכות ממרים):