Honoring the Elderly Beyond Torah Scholars

מִפְּנֵ֤י שֵׂיבָה֙ תָּק֔וּם וְהָדַרְתָּ֖ פְּנֵ֣י זָקֵ֑ן וְיָרֵ֥אתָ מֵּאֱלֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י יְהֹוָֽה׃ {ס}

You shall rise before the aged and show deference to the old; you shall fear your God: I am the ETERNAL.

וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם"? אֶלָּא שֶׁמֹּשֶׁה חָלַק כָּבוֹד לַזְּקֵנִים. וְכֵן הַמָּקוֹם אָמַר לְמֹשֶׁה: מֹשֶׁה! חֲלֹק כָּבוֹד לַזְּקֵנִים! שֶׁנֶּאֱמַר:

תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל הָעוֹסֵק בְּתוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים

A tanna taught the following baraita before Rabbi Yoḥanan: If one engages in Torah and acts of charity

אִיסִי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר: ״מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם״ – וַאֲפִילּוּ כׇּל שֵׂיבָה בַּמַּשְׁמָע. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֲלָכָה כְּאִיסִי בֶּן יְהוּדָה. רַבִּי יוֹחָנָן הֲוָה קָאֵי מִקַּמֵּי סָבֵי דְאַרְמָאֵי. אָמַר: כַּמָּה הַרְפַּתְקֵי עֲדוֹ עֲלַיְיהוּ דְּהָנֵי. רָבָא מֵיקָם לָא קָאֵי, הִידּוּר עָבֵד לְהוּ. אַבָּיֵי יָהֵיב יְדָא לְסָבֵי. רָבָא מְשַׁדַּר שְׁלוּחֵיהּ. רַב נַחְמָן מְשַׁדַּר גּוֹזָאֵי. אָמַר: אִי לָאו תּוֹרָה כַּמָּה נַחְמָן בַּר אַבָּא אִיכָּא בְּשׁוּקָא?

§ It was stated previously that Isi ben Yehuda says that as the verse states: “Before the hoary head you shall stand,” it indicates that even anyone of hoary head is included, not only a Torah scholar. Rabbi Yoḥanan said: The halakha is in accordance with the opinion of Isi ben Yehuda. The Gemara relates: Rabbi Yoḥanan himself would stand before Aramean, i.e., gentile, elders. He said: How many experiences [harpatkei] have occurred to these individuals. It is appropriate to honor them, due to the wisdom they have garnered from their long lives. Rava would not stand before them, but he displayed reverence to them. Abaye would extend a hand to elders so that they could lean on him. Rava would send his agent to help them. Rav Naḥman would send officers [goza’ei], his servants, to assist elders. He said: If not for the Torah, how many people named Naḥman bar Abba would there be in the marketplace? In other words, I am not permitted to treat my Torah study lightly by assisting them myself, as I can perform this mitzva through others.

תָּנוּ רַבָּנַן: ״מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם״ – יָכוֹל אֲפִילּוּ מִפְּנֵי זָקֵן אַשְׁמַאי? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״זָקֵן״, וְאֵין זָקֵן אֶלָּא חָכָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל״. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: אֵין זָקֵן אֶלָּא מִי שֶׁקָּנָה חׇכְמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״ה׳ קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ״. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: מִנַּיִן לְזָקֵן שֶׁלֹּא יַטְרִיחַ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״זָקֵן וְיָרֵאתָ״. אִיסִי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר: ״מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם״ – אֲפִילּוּ כׇּל שֵׂיבָה בַּמַּשְׁמָע.

§ The Sages taught with regard to the verse: “Before the hoary head you shall stand and you shall revere the face of an elder, and you shall fear your God” (Leviticus 19:32): One might have thought that it is obligatory to stand before a simple [ashmai] elder. Therefore, the verse states: “elder,” and an “elder” means nothing other than a wise man, as it is stated: “Gather unto Me seventy men of the Elders of Israel, whom you know to be the Elders of the people” (Numbers 11:16). Rabbi Yosei HaGelili says: An “elder [zaken]” means nothing other than one who has acquired wisdom. He interprets the word zaken as a contraction of the phrase zeh kanna, meaning: This one has acquired. Elsewhere the word kanna is used in reference to wisdom, as it is stated that wisdom says: “The Lord acquired me [kanani] at the beginning of His way” (Proverbs 8:22). The baraita continues: Rabbi Shimon ben Elazar says: From where is it derived that an elder should not trouble others to honor him? The verse states: “And you shall revere the face of an elder, and you shall fear your God.” The phrase “an elder, and you shall fear,” read by itself, without the rest of the verse, indicates that an elder is also commanded to fear God, and not purposefully act in a manner to cause others to have to honor him. In conclusion, the baraita cites another opinion. Isi ben Yehuda says that the verse: “Before the hoary head you shall stand,” indicates that even any person of hoary head is included in this mitzva, not only a Sage.

הלכות כיבוד אב ואם מצות עשה שיכבד אדם אביו ואמו ויירא מפניהם וצריך ליזהר מאד בכבודם ובמוראם שהוקש כבודם לכבוד המקום דכתיב כבד את אביך ואת אמך וכתיב כבד את ה' מהונך ובמוראם כתי' איש אמו ואביו תיראו ובמורא המקום נאמר את ה' אלהיך תירא ואמרו חכמים ג' שותפין יש באדם הקב"ה ואביו ואמו בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו אומר הקב"ה מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני ובכבוד הקדים אב לאם דכתיב כבד את אביך ואת אמך ובמורא הקדים אם לאב דכתיב איש אמו ואביו תיראו ללמד ששניהם שוים בין לכיבוד בין למורא ואיזהו מורא ואיזהו כיבוד מורא לא עומד במקומו ולא יושב במקומו פירוש מקום המיוחד לו לעמוד שם בסוד זקנים עם חביריו לעצה והרמ"ה כתב דה"ה במקום המיוחד לו להסב בביתו ולא סותר את דבריו ולא מכריע את דבריו ופירש"י אם היה חולק עם אחד בדבר הלכה לא יאמר נראין דברי פלוני והרמ"ה כתב זה אין צריך דהיינו סותר את דבריו אלא אפי' נראין לו דברי אביו אין לו לומר נראין דברי אבא שנראה כמכריע דברי אביו אלא אם יש לו תשובה להשיב על החולקין ישיב כתב הרמב"ם לא יקראנו בשמו לא בחייו ולא במותו אלא אומר אבא מרי היה שם אביו או שם רבו כשם אחרים משנה את שמם ויראה לי שאין ליזהר בכך אלא בשם שהוא פלאי שאין הכל דשין בו אבל השמות שקורין בו כל העם כגון אברהם יצחק ויעקב משה ואהרן וכיוצא בהם בכל לשון ובכל זמן קורא בהן לאחרים ואין בכך כלום ע"כ ותימה על מה שכתב שאפי' אחרים ששמם כשם אביו שאין לקרותם בשמם ועד היכן מוראם אפי' היה לבוש בגדי חמודות ויושב בראש הקהל ובאו אביו ואמו וקרעו בגדיו והכוהו על ראשו וירקו בפניו לא יכלים אותם אלא ישתוק ויירא ממלך מלכי המלכים שצוהו בכך שאילו בשר ודם גזר עליו דבר שהוא מצער יותר מזה לא היה לו לפרכס בדבר ק"ו במלך מלכי המלכים הקב"ה ואיזהו כיבוד מאכילו ומשקהו ויתננו לו בסבר פנים יפות ואל יראה לו פנים זועפות שאפילו מאכילו בכל יום פטומות והראה לו פנים זועפות נענש עליו וזה שמאכילהו ומשקהו היינו משל האב אם יש לו אבל הבן אינו חייב ליתן לו משלו ואם אין לאב ויש לבן כופין אותו וזן את אביו כפי מה שהוא יכול ואם אין לבן אינו חייב לחזר על הפתחים להאכיל לאביו אבל חייב לכבדו בגופו אף ע"פ שמתוך כך בטל ממלאכתו ויצטרך לחזר על הפתחים וכתב הרמ"ה דוקא דאית ליה לבן ממונא לאתזוני ביה ההוא יומא אבל אי לית ליה לא מיחייב לבטל ממלאכתו ולחזר על הפתחים וישמשו בשאר דברים שהשמש משמש בהן את רבו:

וּמִזֶּה הַשֹּׁרֶשׁ פֵּרֵשׁ אִיסִי בֶּן יְהוּדָה בַּגְּמָרָא בְּקִדּוּשִׁין שֶׁאֲפִלּוּ זָקֵן אַשְׁמַאי, כְּלוֹמַר שֶׁאֵינוֹ חָכָם, הוּא בִּכְלַל הַמִּצְוָה שֶׁרָאוּי לְכַבְּדוֹ, מִפְּנֵי שֶׁבְּרֹב שָׁנָיו רָאָה וְהֵבִין קְצָת בְּמַעֲשֵׂי הַשֵּׁם וְנִפְלְאוֹתָיו, וּמִתּוֹךְ כָּךְ רָאוּי לְכָבוֹד, וְהַיְנוּ דַּאֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן שָׁם בְּקִדּוּשִׁין הֲלָכָה כְּאִיסִי בֶּן יְהוּדָה וְזֶה שֶׁאָמְרוּ (סנהדרין פה, א) בִּתְנַאי שֶׁלֹּא יִהְיֶה בַּעַל עֲבֵרוֹת, שֶׁאִם כֵּן מָנַע עַצְמוֹ מִכָּבוֹד.

כָּל תַּלְמִיד חָכָם מִצְוָה לְהַדְּרוֹ וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַבּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט לב) "מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן". זָקֵן זֶה שֶׁקָּנָה חָכְמָה. וּמֵאֵימָתַי חַיָּבִין לַעֲמֹד מִפָּנָיו. מִשֶּׁיִּקְרַב מִמֶּנּוּ בְּאַרְבַּע אַמּוֹת עַד שֶׁיַּעֲבֹר מִכְּנֶגֶד פָּנָיו:

וּמִזֶּה הַשֹּׁרֶשׁ פֵּרֵשׁ אִיסִי בֶּן יְהוּדָה בַּגְּמָרָא בְּקִדּוּשִׁין שֶׁאֲפִלּוּ זָקֵן אַשְׁמַאי, כְּלוֹמַר שֶׁאֵינוֹ חָכָם, הוּא בִּכְלַל הַמִּצְוָה שֶׁרָאוּי לְכַבְּדוֹ, מִפְּנֵי שֶׁבְּרֹב שָׁנָיו רָאָה וְהֵבִין קְצָת בְּמַעֲשֵׂי הַשֵּׁם וְנִפְלְאוֹתָיו, וּמִתּוֹךְ כָּךְ רָאוּי לְכָבוֹד, וְהַיְנוּ דַּאֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן שָׁם בְּקִדּוּשִׁין הֲלָכָה כְּאִיסִי בֶּן יְהוּדָה וְזֶה שֶׁאָמְרוּ (סנהדרין פה, א) בִּתְנַאי שֶׁלֹּא יִהְיֶה בַּעַל עֲבֵרוֹת, שֶׁאִם כֵּן מָנַע עַצְמוֹ מִכָּבוֹד.

ואסור להעצים עיניו ממנו קודם שיגיע לתוך ד' אמותיו כדי שלא יצטרך לקום מפניו כשיגיע לתוך ד' אמותיו אין עומדין מפניהם לא בבהכ"ס ולא בבית המרחץ דכתיב תקום והדרת קימה שיש בה הידור אין בעלי אומנות חייבים לעמוד ממלאכתן בפני ת"ח ואם הוא עוסק במלאכת אחרים ורוצה להחמיר על עצמו ולעמוד מפניו אינו רשאי אין ראוי לחכם שיטריח על הציבור לכוין לעבור לפניהם כדי שיעמדו מפניו אלא ילך בדרך קצרה כדי שלא ירבו לעמוד ואם יכול להקיף בדרך כדי שלא יעבור לפניהם זכות הוא לו ואפי' זקני נכרים מצוה להדרם לקום קצת מפניהם ולסומכן בידו ל' הרמב"ם מי שהוא זקן מופלג בזקנה אע"פ שאינו חכם עומד לפניו ואפי' חכם שהוא ילד עומד בפני הזקן המופלג בזקנה ואינו חייב לעמוד כדי קומתו אלא כדי להדרו ואפי' זקן נכרי מהדרין אותו בדברים ונותנין לו יד לסומכו ע"כ ואיני יודע למה כתב שאינו חייב לקום מפני הזקן כדי קומתו.

(ה ו) לקום מלא קומתו מפני זקן אפי׳ אינו חכם וכן מצוה להדרו שנאמר מפני שיבה תקום והדרת ופירשו התוספות וסמ״ג דתקום נדרש לפניו ולאחריו כאלו אמר מפני שיבה תקום והדרת תקום והדרת פני זקן. ושיעור שיבה שבעים שנה ואמרו בגמרא מפני שיבה כל שיבה במשמע אפי׳ זקן אשמאי ומצאתי בפירושי הגאונים כתיבת יד דאשמאי היינו גוי וראיה לדבר שאמרו שם ר׳ יוחנן הוה קאים מקמי סבי דארמאי וכן פירש הרב רבינו אליעזר ממיץ ודחו האחרונים פירוש זה ואמרו דר׳ יוחנן מפני דרכי שלום היה קם ולא מדין תורה ורש״י פירש אשמאי ישראל רשע וגם פירושו דחו האחרונים דהא כתיב שאת פני רשע לא טוב ופירשו אשמאי כדפירש רבינו תם דהיינו אדם בור עם הארץ מלשון והאדמה לא תשם דתרגומו לא תבור והרגיל במצות אלו יזכה ליראת שמים דכתיב מפני שיבה תקום והדרת פני זקן וסמיך ליה ויראת מאלהיך הכי איתא במדרש רבה ובירושלמי והביאו הריטב״א בפ״ק דקדושין

ונראה לפרש, כי מה שאמר מה דסני לך לחברך לא תעביד, כל זה מפני שאוהב לחבירו כמו שהוא אוהב את עצמו, וכל זה שראוי לאהוב את חבירו מפני שנברא חבירו בדמותו ובצלמו, ומפני שיש להם דמות וצלם אחד הרי בצד הזה חבירו והוא עצמו דבר אחד כאשר יש להם צלם אחד לגמרי. והדבר שהוא במעלה העליונה באדם הוא שיהיה לו הצלם הזה בשלימות, וכמו שאמרו ז"ל במס' אבות (פ"ג) חביב האדם שנברא בצלם אלקים וכאשר אוהב את חבירו שנברא בצלם אלקים, ואז האדם הזה צלמו צלם אלקים ולכך הוא אוהב את חבירו כמותו שנברא בצלם אלקים וצלם אחד להם, וכמו שהתבאר לפני זה ויתבאר אחר זה, ודבר זה תכלית התורה שיקנה האדם מעלה זאת העליונה הוא צלם האלקים.

(ה ו) לקום מלא קומתו מפני זקן אפי׳ אינו חכם וכן מצוה להדרו שנאמר מפני שיבה תקום והדרת ופירשו התוספות וסמ״ג דתקום נדרש לפניו ולאחריו כאלו אמר מפני שיבה תקום והדרת תקום והדרת פני זקן. ושיעור שיבה שבעים שנה ואמרו בגמרא מפני שיבה כל שיבה במשמע אפי׳ זקן אשמאי ומצאתי בפירושי הגאונים כתיבת יד דאשמאי היינו גוי וראיה לדבר שאמרו שם ר׳ יוחנן הוה קאים מקמי סבי דארמאי וכן פירש הרב רבינו אליעזר ממיץ ודחו האחרונים פירוש זה ואמרו דר׳ יוחנן מפני דרכי שלום היה קם ולא מדין תורה ורש״י פירש אשמאי ישראל רשע וגם פירושו דחו האחרונים דהא כתיב שאת פני רשע לא טוב ופירשו אשמאי כדפירש רבינו תם דהיינו אדם בור עם הארץ מלשון והאדמה לא תשם דתרגומו לא תבור והרגיל במצות אלו יזכה ליראת שמים דכתיב מפני שיבה תקום והדרת פני זקן וסמיך ליה ויראת מאלהיך הכי איתא במדרש רבה ובירושלמי והביאו הריטב״א בפ״ק דקדושין

ת"ר, שיבה כל שיבה במשמע , יכול אפילו מפני זקן אשמאי , ת"ל והדרת פני זקן, אין זקן אלא מי שקנה חכמה . תקום והדרת. יכול יעמוד מפניו בבית הכסא ובבית המרחץ, ת"ל תקום והדרת, לא אמרתי קימה אלא במקום שיש הידור .

אֵיזֶהוּ כָבוֹד? מַאֲכִילוֹ וּמַשְׁקֵהוּ, מַלְבִּישׁ וּמְכַסֶּה, מַכְנִיס וּמוֹצִיא (וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן לד סָעִיף ו). וְּיִתְּנֶנוּ לוֹ בְסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת.

How are they to be honored? You should provide them with food and drink, with clothing and shelter, escort them to their home and escort them from their home.

דין קימה והידור בפני חכם ובפני זקן: ישתדל לקיים מ"ע לקום מפני כל חכם אפילו אינו זקן אלא יניק שאינו אפילו בן י"ג שנים אלא שהוא מופלג בחכמה משאר העם אע"ג שאינו מופלג מחכמים שבדור אלא כיון שמופלג בחכמה משאר העם והוא גדול ממנו וראוי ללמוד ממנו:

אפי' חכם שהוא ילד עומד בפני הזקן המופלג בזקנה ואינו חייב לעמוד מלא קומתו אלא כדי להדרו ואפילו זקן עובד כוכבים מהדרים אותו בדברים ונותנים לו יד לסומכו:

Even a scholar who is a youth must stand before an exceptionally elderly person. However, he is not obligated to rise to his full height, only enough to show honor. Even for an elderly non-Jew, one honors him with words and offers him a hand for support.

"מפני שיבה תקום, והדרת פני זקן", וזהו מצות עשה. וחילקה הכתוב לשנים, ד"שיבה" הוא כפשטיה דקרא, שהגיע לשבעים שנה אפילו אינו תלמיד חכם, ובלבד שלא יהיה רשע.

מפני שיבה תקום והדרת פני זקן כו' (ויקרא יט, לב). כי הנה לפי מה שכתבנו שעיקר היראה הוא יראת הרוממות בגין דאיהו רב ושליט עיקרא ושרשא דכל עלמין וכולהון קמיה כלא חשיבין, וכשהאדם הוא במדריגה זו הוא נקרא בן אהוב למקום. והנה בן חביב שאביו אהבו אהבה רבה ואהבת עולם הבן ירא מאוד לעבור רצון אביו חס ושלום שלא יהיה צער לאביו חס ושלום אשר אהבו אהבה עזה וכל מגמתו לעשות נחת רוח לאביו שבשמים כמאמר חכמינו ז"ל (חגיגה טו:) ישראל מפרנסין לאביהן שבשמים, בתורה ועבודה וגמילות חסדים וקיום המצות. אבל חס ושלום להיפך אמרו חכמינו ז"ל שכינה מה הלשון אומרת קלני מראשי, כביכול יש לו צער להבורא ברוך הוא. והצדיק ירא תמיד שלא לצער חס ושלום לאביו שבשמים, רק לעשות נחת רוח לאביו שבשמים ובחינת יראה זו הוא שירא ממדת הרחמים, כי יש מי שירא ממדת הדין חס ושלום ובבחינות הנ"ל הוא שהצדיק ירא ממדת הרחמים שלא יהיה צער חס ושלום למדת הרחמים כי עיקר בריאת העולם היה להטיב לברואיו כידוע. ויותר ממה שהעגל רוצה כו', עיקר כוונתו היה להשפיע חסדו ורב טוב לבית ישראל וכשחס וחלילה אין עושין רצונו של מקום שכינה מה הלשון אומרת קלני מראשי כו'. ונמצא עיקר יראת הצדיק שלא יהיה חס ושלום צער למדת הרחמים ולהשפיע חסדים ורחמים וחיים ושלום על ישראל, כי זה עיקר התענוג של הבורא ברוך הוא. וידוע שזקן ושיבה הוא מדת הרחמים כידוע מאמר חכמינו ז"ל בסיני נדמה להם כזקן מלא רחמים. וזו פירוש הפסוק מפני שיבה תקום, רוצה לומר שעיקר היראה הוא ליראה מפני שיבה, הוא מדת הרחמים. והדרת פני זקן, שלא תאמר קלני מראשי חס ושלום, כי אם עוז והדר לפניו עוז וחדוה במקומו. וזהו והדרת פני זקן:

Leviticus 19,32. “you shall rise before the aged and ‎show deference to the old, you shall fear your G’d.” ‎Seeing that we have pointed out that the principal element in ‎what is called “fear of the Lord,” is the awe with which we should ‎relate to His sublimity and awesomeness, ‎רוממות‎, a title which ‎stems from the fact that He is the Originator of all the ‎phenomena that we can perceive with our senses as well as the ‎ones we cannot perceive, He deserves our utmost respect. When a ‎human being has attained that level of insight he is called ‎בן אהוב ‏למקום‎, “a beloved son of G’d.” When a mortal father has a son ‎whom he loves beyond all else in life, that son will be most careful ‎not to cause his father any grief whatsoever. Conversely, this son ‎will go out of his way to cause his father only pleasure and ‎satisfaction. Paraphrasing this example, our sages in the ‎‎Zohar III,7 state that Israel provides parnassah, ‎sustenance, for the Almighty. This sustenance consists of their ‎studying Torah, serving Him with prayers and by performing ‎charitable deeds for their peers, as well as keeping the other ‎commandments of the Torah. If they were, G’d forbid, to fail to do ‎all this, our sages in Chagigah 15 lament, “what would ‎become of the Shechinah”?‎ The wording in the Talmud describing the Shechinah’s ‎reaction to Israel’s failing to serve the Lord and to observe His ‎commandments, is ‎קלני מראשי‎, “I feel that my head is confused, ‎wobbly.” In other words, our misconduct causes G’d the ‎equivalent of physical pain and confusion.‎ A tzaddik will worry all his life that he should not cause ‎his father in heaven any grief or pain. He constantly endeavours ‎to only be the cause of his Father in heaven feeling well and ‎satisfied with His creatures.‎ The condition known as ‎יראת שמים‎, when applied to the ‎‎tzaddik, is his fear of the attribute of Mercy, i.e. that G’d ‎would have to apply that attribute when judging him in order ‎that he would not come to harm. [When Yaakov awoke ‎from his dream of the ladder he vowed that if he would return to ‎his father’s home safely, he would tithe all his acquisitions ‎henceforth, and that he was henceforth ready to be judged by the ‎attribute of Justice instead of having to hope for the attribute of ‎Mercy dealing with his shortcomings. (Compare Genesis 28,21). ‎Ed.] Ordinary people generally are afraid of the attribute ‎of Justice dealing with their transgressions.‎ ‎ The tzaddik’s philosophy is not limited to his personal ‎relationship with G’d, but he hopes that his meticulously ‎observing G’d’s commandments without his looking for reward, ‎will encourage G’d to increase the flow of His largesse to the ‎Jewish people and that as a result these will benefit in all spheres ‎of life from that largesse. He is aware that nothing pleases the ‎Lord as much as having an excuse to direct an ever increasing ‎flow of this largesse to His people. The termsזקן ‏‎ as well as ‎שיבה‎, ‎are synonyms for the attribute of mercy as we know from ‎‎Pessikta Rabbah 21 where G’d is perceived as having ‎appeared to the Jewish people at the revelation in the guise of a ‎bearded old man, one who is full of compassion. Keeping this in ‎mind, we can understand the commandment to treat the aged ‎and old with deference and respect as an exhortation to relate to ‎G’d with such feelings. The words: ‎והדרת פני זקן‎, may therefore be ‎understood as a command not to cause the Shechinah to call ‎out in pain ‎קלני מראשי‎, “my head is in turmoil.” Instead, we ‎should ensure that the verse speaking of הוד והדר לפניו עוז וחדוה ‏במקדשו‎, that “glory and majesty are before Him and strength and ‎splendour in His Temple.” (Compare psalms 96,6)‎