Standing Before the Elderly: Scope and Obligation

אִיסִי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר: ״מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם״ – וַאֲפִילּוּ כׇּל שֵׂיבָה בַּמַּשְׁמָע. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֲלָכָה כְּאִיסִי בֶּן יְהוּדָה. רַבִּי יוֹחָנָן הֲוָה קָאֵי מִקַּמֵּי סָבֵי דְאַרְמָאֵי. אָמַר: כַּמָּה הַרְפַּתְקֵי עֲדוֹ עֲלַיְיהוּ דְּהָנֵי. רָבָא מֵיקָם לָא קָאֵי, הִידּוּר עָבֵד לְהוּ. אַבָּיֵי יָהֵיב יְדָא לְסָבֵי. רָבָא מְשַׁדַּר שְׁלוּחֵיהּ. רַב נַחְמָן מְשַׁדַּר גּוֹזָאֵי. אָמַר: אִי לָאו תּוֹרָה כַּמָּה נַחְמָן בַּר אַבָּא אִיכָּא בְּשׁוּקָא?

§ It was stated previously that Isi ben Yehuda says that as the verse states: “Before the hoary head you shall stand,” it indicates that even anyone of hoary head is included, not only a Torah scholar. Rabbi Yoḥanan said: The halakha is in accordance with the opinion of Isi ben Yehuda. The Gemara relates: Rabbi Yoḥanan himself would stand before Aramean, i.e., gentile, elders. He said: How many experiences [harpatkei] have occurred to these individuals. It is appropriate to honor them, due to the wisdom they have garnered from their long lives. Rava would not stand before them, but he displayed reverence to them. Abaye would extend a hand to elders so that they could lean on him. Rava would send his agent to help them. Rav Naḥman would send officers [goza’ei], his servants, to assist elders. He said: If not for the Torah, how many people named Naḥman bar Abba would there be in the marketplace? In other words, I am not permitted to treat my Torah study lightly by assisting them myself, as I can perform this mitzva through others.

תָּנוּ רַבָּנַן: ״מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם״ – יָכוֹל אֲפִילּוּ מִפְּנֵי זָקֵן אַשְׁמַאי? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״זָקֵן״, וְאֵין זָקֵן אֶלָּא חָכָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל״. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: אֵין זָקֵן אֶלָּא מִי שֶׁקָּנָה חׇכְמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״ה׳ קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ״. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: מִנַּיִן לְזָקֵן שֶׁלֹּא יַטְרִיחַ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״זָקֵן וְיָרֵאתָ״. אִיסִי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר: ״מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם״ – אֲפִילּוּ כׇּל שֵׂיבָה בַּמַּשְׁמָע. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ יַנִּיק וְחַכִּים. תַּנָּא קַמָּא סָבַר: יַנִּיק וְחַכִּים – לָא, רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי סָבַר: אֲפִילּוּ יַנִּיק וְחַכִּים.

§ The Sages taught with regard to the verse: “Before the hoary head you shall stand and you shall revere the face of an elder, and you shall fear your God” (Leviticus 19:32): One might have thought that it is obligatory to stand before a simple [ashmai] elder. Therefore, the verse states: “elder,” and an “elder” means nothing other than a wise man, as it is stated: “Gather unto Me seventy men of the Elders of Israel, whom you know to be the Elders of the people” (Numbers 11:16). Rabbi Yosei HaGelili says: An “elder [zaken]” means nothing other than one who has acquired wisdom. He interprets the word zaken as a contraction of the phrase zeh kanna, meaning: This one has acquired. Elsewhere the word kanna is used in reference to wisdom, as it is stated that wisdom says: “The Lord acquired me [kanani] at the beginning of His way” (Proverbs 8:22). The baraita continues: Rabbi Shimon ben Elazar says: From where is it derived that an elder should not trouble others to honor him? The verse states: “And you shall revere the face of an elder, and you shall fear your God.” The phrase “an elder, and you shall fear,” read by itself, without the rest of the verse, indicates that an elder is also commanded to fear God, and not purposefully act in a manner to cause others to have to honor him. In conclusion, the baraita cites another opinion. Isi ben Yehuda says that the verse: “Before the hoary head you shall stand,” indicates that even any person of hoary head is included in this mitzva, not only a Sage. The Gemara analyzes this baraita. Apparently the opinion of Rabbi Yosei HaGelili is the same as that of the first tanna, as they both say that an elder is a Torah scholar. What does Rabbi Yosei HaGelili add? The Gemara answers: There is a difference between them with regard to one who is young and wise. The first tanna maintains: One who is young and wise is not considered an elder, as the mitzva applies only to one who is both elderly and wise. Rabbi Yosei HaGelili maintains: It is even a mitzva to honor one who is young and wise. According to Rabbi Yosei HaGelili, the mitzva is not referring to old age at all, but only to wisdom.

אֵין תַּלְמִיד חָכָם רַשַּׁאי לַעֲמוֹד מִפְּנֵי רַבּוֹ אֶלָּא שַׁחֲרִית וְעַרְבִית, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה כְּבוֹדוֹ מְרוּבֶּה מִכְּבוֹד שָׁמַיִם. מֵיתִיבִי, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: מִנַּיִן לְזָקֵן שֶׁלֹּא יַטְרִיחַ – תַּלְמוּד לוֹמַר: ״זָקֵן וְיָרֵאתָ״. וְאִי אָמְרַתְּ שַׁחֲרִית וְעַרְבִית בִּלְבַד, אַמַּאי לָא נִיטְרַח? חִיּוּבָא הוּא! אֶלָּא לָאו כּוּלֵּי יוֹמָא! לָא, לְעוֹלָם שַׁחֲרִית וְעַרְבִית בִּלְבַד, וַאֲפִילּוּ הָכִי כַּמָּה דְּאֶפְשָׁר לֵיהּ – לָא נִיטְרַח.

A Torah scholar is permitted to stand before his teacher only once in the morning and once in the evening, so that the teacher’s honor should not be greater than the honor of Heaven, as one recites the Shema, which is tantamount to greeting God, once in the morning and once in the evening. The Gemara raises an objection from an aforementioned opinion. Rabbi Shimon ben Elazar says: From where is it derived that an elder should not trouble others to honor him? The verse states: “An elder, and you shall fear” (Leviticus 19:32). The collocation of these words comes to teach that the elder, too, must fear God. The Gemara explains the objection: And if you say one may stand only in the morning and evening, why does the baraita say an elder should not trouble others? Standing for an elder only twice a day is an obligation for the people, not an imposition. Rather, is it not correct to say that one is obligated to stand before one’s teacher at any point during the day? The Gemara answers: No; actually one is obligated to stand only in the morning and evening, and even so, as much as it is possible for the elder, he should not trouble the people to stand.

תָּנוּ רַבָּנַן: אֵיזֶהוּ מוֹרָא וְאֵיזֶהוּ כִּיבּוּד? מוֹרָא – לֹא עוֹמֵד בִּמְקוֹמוֹ, וְלֹא יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ, וְלֹא סוֹתֵר אֶת דְּבָרָיו, וְלֹא מַכְרִיעוֹ. כִּיבּוּד – מַאֲכִיל וּמַשְׁקֶה, מַלְבִּישׁ וּמְכַסֶּה, מַכְנִיס וּמוֹצִיא. אִיבַּעְיָא לְהוּ:

The Sages taught: What is fear and what is honor? Fear of one’s father includes the following: One may not stand in his father’s fixed place, and may not sit in his place, and may not contradict his statements by expressing an opinion contrary to that of his father, and he may not choose sides when his father argues with someone else. What is considered honor? He gives his father food and drink, dresses and covers him, and brings him in and takes him out for all his household needs. A dilemma was raised before the Sages:

וּמַה תִּלְמֹד לוֹמַר "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם"? אֶלָּא שֶׁמֹּשֶׁה חָלַק כָּבוֹד לַזְּקֵנִים. וְכֵן הַמָּקוֹם אָמַר לְמֹשֶׁה: מֹשֶׁה! חֲלֹק כָּבוֹד לַזְּקֵנִים! שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ג,טז) "לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם:

תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל הָעוֹסֵק בְּתוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים

מִי שֶׁהוּא זָקֵן מֻפְלָג בְּזִקְנָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ חָכָם עוֹמְדִין לְפָנָיו. וַאֲפִלּוּ הֶחָכָם שֶׁהוּא יֶלֶד עוֹמֵד בִּפְנֵי הַזָּקֵן הַמֻּפְלָג בְּזִקְנָה. וְאֵינוֹ חַיָּב לַעֲמֹד מְלֹא קוֹמָתוֹ אֶלָּא כְּדֵי לְהַדְּרוֹ. וַאֲפִלּוּ זָקֵן כּוּתִי מְהַדְּרִין אוֹתוֹ בִּדְבָרִים וְנוֹתְנִין לוֹ יָד לְסָמְכוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט לב) "מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם" כָּל שֵׂיבָה בְּמַשְׁמָע:

ואסור להעצים עיניו ממנו קודם שיגיע לתוך ד' אמותיו כדי שלא יצטרך לקום מפניו כשיגיע לתוך ד' אמותיו אין עומדין מפניהם לא בבהכ"ס ולא בבית המרחץ דכתיב תקום והדרת קימה שיש בה הידור אין בעלי אומנות חייבים לעמוד ממלאכתן בפני ת"ח ואם הוא עוסק במלאכת אחרים ורוצה להחמיר על עצמו ולעמוד מפניו אינו רשאי אין ראוי לחכם שיטריח על הציבור לכוין לעבור לפניהם כדי שיעמדו מפניו אלא ילך בדרך קצרה כדי שלא ירבו לעמוד ואם יכול להקיף בדרך כדי שלא יעבור לפניהם זכות הוא לו ואפי' זקני נכרים מצוה להדרם לקום קצת מפניהם ולסומכן בידו ל' הרמב"ם מי שהוא זקן מופלג בזקנה אע"פ שאינו חכם עומד לפניו ואפי' חכם שהוא ילד עומד בפני הזקן המופלג בזקנה ואינו חייב לעמוד כדי קומתו אלא כדי להדרו ואפי' זקן נכרי מהדרין אותו בדברים ונותנין לו יד לסומכו ע"כ ואיני יודע למה כתב שאינו חייב לקום מפני הזקן כדי קומתו. דהא מהך קרא ילפינן זקן וחכם וכמו שצריך לקום מפני חכם מלא קומתו כך צריך מפני הזקן ואפשר שלא אמר שא"צ לעמוד לפני הזקן מלא קומתו אלא ילד חכם שכיון שצריכין לנהוג בו ג"כ כבוד אין לו להתבזות לקום מפני הזקן אלא שיעשה לו הידור אבל כל אדם צריך לקום מפני הזקן מלא קומתו והכי מסתבר נמי בשני חכמים או בשני זקנים שאין אחד צריך לקום מפני חבירו אלא יעשה לו הידור הרואה חכם עובר ברשות הרבים אינו עומד מלפניו עד שיגיע לתוך ד' אמותיו וכיון שעובר מלפניו ישב ומיירי כשאינו רבו או רבו שאינו מובהק אבל ברבו מובהק עומ' מלפניו מלא עיניו ואינו יושב עד שיתכסה מעיניו או עד שישב במקומו כדפרישי' לעיל ואפי' אם הוא עוסק בתורה צריך לעמוד דליתא לדר"א דאמר אין ת"ח רשאי לעמוד לפני רבו בשעה שעוסק בתורה וה"ר פרץ כת' שאם הוא מופלג בחכמה אפי' אינו רבו דינו כרבו מובהק וכן רבו מובהק ואפי' אינו מופלג בחכמה ואם אינו רבו כלל וגם אינו מובהק ומופלג בחכמה פטור ומיהו כיון שהוא חכם קצת נכון לעשות לו הידור והרמב"ם כתב מי שגדול ממנו בחכמה וראוי ללמוד ממנו אפי' לא למדו כלום צריך לקום מפניו ולנהוג עמו כתלמיד עם רבו ואם אינו גדול ממנו ולא למדו כלום אין צריך לקום מפניו אבל צריך לעשות לו הידור:

מִצְוַת כִּבּוּד חֲכָמִים – לְכַבֵּד הַחֲכָמִים וְלָקוּם מִפְּנֵיהֶם שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט לב) מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם. וְתִרְגֵּם אוּנְקְלוֹס: מִן קָדַם דְּסָבַר בְּאוֹרָיְתָא תָּקוּם. וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן פֵּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קידושין לב, ב) אֵין זָקֵן אֶלָּא מִי שֶׁקָּנָה חָכְמָה, וְזֶה שֶׁהוֹצִיא הַכָּתוּב הֶחָכָם בִּלְשׁוֹן זָקֵן, הַטַּעַם מִפְּנֵי שֶׁהַבָּחוּר הֶחָכָם רָאָה בְּחָכְמָתוֹ מַה שֶּׁרָאָה הַזָּקֵן בְּרֹב שָׁנָיו. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לְפִי שֶׁעִקַּר הֱיוֹת אָדָם נִבְרָא בָּעוֹלָם הוּא מִפְּנֵי הַחָכְמָה, כְּדֵי שֶׁיַּכִּיר בּוֹרְאוֹ, עַל כֵּן רָאוּי לִבְנֵי אָדָם לְכַבֵּד מִי שֶׁהִשִּׂיג אוֹתָהּ, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יִתְעוֹרְרוּ הָאֲחֵרִים עָלֶיהָ. וּמִזֶּה הַשֹּׁרֶשׁ פֵּרֵשׁ אִיסִי בֶּן יְהוּדָה בַּגְּמָרָא בְּקִדּוּשִׁין שֶׁאֲפִלּוּ זָקֵן אַשְׁמַאי, כְּלוֹמַר שֶׁאֵינוֹ חָכָם, הוּא בִּכְלַל הַמִּצְוָה שֶׁרָאוּי לְכַבְּדוֹ, מִפְּנֵי שֶׁבְּרֹב שָׁנָיו רָאָה וְהֵבִין קְצָת בְּמַעֲשֵׂי הַשֵּׁם וְנִפְלְאוֹתָיו, וּמִתּוֹךְ כָּךְ רָאוּי לְכָבוֹד, וְהַיְנוּ דַּאֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן שָׁם בְּקִדּוּשִׁין הֲלָכָה כְּאִיסִי בֶּן יְהוּדָה, וְזֶה שֶׁאָמְרוּ (סנהדרין פה, א) בִּתְנַאי שֶׁלֹּא יִהְיֶה בַּעַל עֲבֵרוֹת, שֶׁאִם כֵּן מָנַע עַצְמוֹ מִכָּבוֹד.

The commandment to honor sages: To honor sages and to rise in front of them, as it is stated (Leviticus 19:32), “Before an elder rise” — and Onkelos translated [it as], “Before one who understands the Torah rise” — “and dignify the face of the aged (zaken).” They, may their memory be blessed, explained (Kiddushin 32b), “A zaken refers only [to] one who has acquired (shekanah) wisdom. And the reason that the verse expressed the sage with the language of “aged,” is because the young sage has seen with his wisdom that which the aged has seen from his many years. It is from the roots of the commandment [that it is] since the main [purpose] of man being in the world is wisdom, so that he can recognize his Creator. Therefore, it is fitting to honor someone who has attained it; and through this, others will be aroused to it. And from this root, Isi ben Yehudah explained in the Gemara in Kiddushin that even a simple aged one — meaning to say that is not wise — is included in this commandment, such that it is fitting to honor him. Because from his many years, he saw and understood some of the works of God and his wonders. And as a result of this, he is fit for honor. And that is what Rabbi Yochanan said there in Kiddushin, “The law is like Eesi ben Yehudah”; and that which they said (Sanhedrin 85a) [that it is] on condition that he is not a man of sins; as if so, he has prevented himself from honor.

כָּל תַּלְמִיד חָכָם מִצְוָה לְהַדְּרוֹ וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַבּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט לב) "מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן". זָקֵן זֶה שֶׁקָּנָה חָכְמָה. וּמֵאֵימָתַי חַיָּבִין לַעֲמֹד מִפָּנָיו. מִשֶּׁיִּקְרַב מִמֶּנּוּ בְּאַרְבַּע אַמּוֹת עַד שֶׁיַּעֲבֹר מִכְּנֶגֶד פָּנָיו:

היא שצונו לכבד החכמים ולקום מפניהם ולגדל אותם. והוא אמרו יתעלה מפני שיבה תקום והדרת פני זקן. ולשון ספרא תקום והדרת קימה שיש בה הדור.

מפרש שם [בדף ל״א] איזהו כבוד ואיזהו מורא מורא לא עומד במקומו ולא יושב במקומו ולא סותר את דבריו ולא מכריע את דבריו ולא יקרא לו בשמו אלא אומר אבא מורי.

מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ואפילו זקנה ואף נשים תקומנה אבל כבודם של נשים ונערים להחבא שנאמר (איוב כט ח) ראוני נערים ונחבאו וכתיב (תהלים מה יד) כל כבודה בת מלך פנימה:

אל תהי בז לדבור אחיך כשהוא מדבר בגאוה דברים שאין הדעת סובלתן ונוח לך להשפילו מגאותו ולתופשו בדבריו אל תחוש בזה כי מה תרויח בדבר ואל תקנטר שום אדם אפי' גוי כי כאשר אתה תשכח יהיה אתו לזכרון כמעשה רועה החזירים:

וחייב לכבדו בשאר דרכיו במשאו ובמתנו ועשיית חפצו כיצד היה צריך לבקש על שום דבר בעיר ויודע שישלימו חפצו בשביל אביו אף ע"פ שיודע שישלימו ג"כ הדבר בשבילו אעפ"כ לא יאמר עשו לי דבר אחד בשביל עצמי אלא בשביל אבא כדי לתלות הכבוד באביו וכן כל כיוצא בזה יכלול ככל דבריו שהוא חושש לכיבוד אביו ולמוראו אבל אם יודע שלא ישלימו לו חפצו בשביל אביו יבקש בשביל עצמו ולא בשביל אביו שאינו אלא גנאי לו כיון שלא יעשו בשבילו וחייב לעמוד מפניו כתב הרמב"ם האב שהיה תלמיד לבנו אין האב עומד לפני הבן ולא עוד אלא הבן עומד מפני אביו אף ע"פ שהוא תלמידו וא"א הרא"ש ז"ל כתב שכל אחד עומד בפני השני ועד היכן הוא כיבוד אפי' נטל כיס מלא מעות ומשליכהו לים בפניו אל יכלימהו וכתב הרמב"ם אפי' זרק כיס של הבן לים ור"י פירש למאי דפסקינן שא"צ לכבדו משלו ודאי אם זרק כיס של הבן יכול למונעו אלא מיירי בכיסו של אביו אינו יכול להכלימו כדי למונעו אע"פ שעתיד ליורשו כתב הרמ"ה הא דבארנקי של בן מצי לאכלומיה דוקא מקמיה דשדייה לים דאפשר דממנע ולא שדייה ליה אבל בתר דשדייה אסור לאכלומיה דמאי דהוה הוה והשתא כי שתיק כיבוד שאין בו חסרון כיס הוא ומיחייב בגויה ודוקא לאכלומיה אבל למתבעיה בדינא שרי לאתבועיה:

הללו את ה' כל גוים. שאל ר' שמעון בנו של רבינו הקדוש את אביו מי הם כל גוים ומי הם כל האומים, אמר ליה כל גוים אלו ששעבבדו בישראל, כל האומים אלו שלא שעבדו בהם, אומרים כל האומים ומה אלו ששעבדו בישראל מקלסין להקב"ה, אנו שלא שעבדנו בהם עאכ"ו, התחילו אומרים כי גבר אעלינו חסדו, אמרה הארץ ואמת ה' לעולם, מהו אמת אמת ברית שקיימת לאבות שנאמר וזכרתי את בריתי יעקוב:

קימה והידור בפני חכם אפילו אינו רבו. ובו י"ח סעיפים: מצות עשה לקום מפני כל חכם אפי' אינו זקן אלא יניק וחכים ואפי' אינו רבו (רק שהוא גדול ממנו וראוי ללמוד ממנו) (טור בשם הרמב"ם ור"ן פ"ק דקדושין) וכן מצוה לקום מפני שיבה דהיינו בן שבעים שנה (אפילו הוא ע"ה ובלבד שלא יהיה רשע) (ב"י בשם התוס' ובהגהות מיי' פ"ו ומרדכי פ"ק דקדושין ור' ירוחם ור"ן ור"ת):

כְּתִיב, מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן. זָקֵן זֶה, פֵּרוּשׁוֹ תַּלְמִיד חָכָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, אֶסְפָה לִּי שִבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְֹרָאֵל, (וְהָתָם וַדַּאי בְּחָכְמָה תַּלְיָא מִלְּתָא, כְּדִכְתִיב, אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו). לָכֵן מִצְוַת עֲשֵׂה לָקוּם מִפְּנֵי תַלְמִיד חָכָם מֻפְלָג בַּתּוֹרָה, אֲפִלּוּ אֵינוֹ זָקֵן בַּשָׁנִים וְאֵינוֹ רַבּוֹ. וְכֵן מִצְוָה לָקוּם מִפְּנֵי שֵׂיבָה, דְּהַיְנוּ בֶּן שִׁבְעִים שָׁנָה, וַאֲפִלּוּ הוּא עַם הָאָרֶץ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא רָשָׁע. וַאֲפִלּוּ זָקֵן גּוֹי, מְהַדְּרִים אוֹתוֹ בִּדְבָרִים וְנוֹתְנִים לוֹ יָד לְסָמְכוֹ.

It is written, "In the presence of the elderly you shall rise and you shall respect an elder." "An elder," in this context refers to a Torah scholar as it is said, "Gather to me seventy men from the elders of Yisrael" (and there certainly the situation called for wisdom as it is written, "Whom you know to be the elders of the people and its officers.") Therefore, it is a positive command to rise before a Torah scholar who is distinguished in the knowledge of Torah, even if he is not advanced in years and is not your teacher. It is also a mitzvah to rise before an elderly person if he is at least seventy years old, even if he is an ignorant person, provided he is not a wicked person. Even to an elderly person who is not Jewish, you should talk respectfully and give him a helping hand.

וכן מ"ע לקום מפני שיבה דהיינו בן ע' שנים אפילו הוא עם הארץ ובלבד שלא יהיה רשע. וגם זקן נכרי מהדרין אותו בדברים ונותנים לו יד לסומכו:

אין ראוי לחכם שיטריח וכו' שם ואפי' זקני נכרים מצוה להדרם לקום קצת מפניהם ולסומכן בידו נראה דרבינו ה"ק מצוה דרבנן להדרם באחד משתים או לקום קצת מפניהם או לסומכן בידו ובגמרא ה"א ר' יוחנן הוה קאים מקמי סבי דארמאי רבא מיקם לא קאים הידור עביד להו אביי יהיב ידא לסבא ומפרש רבינו דר' יוחנן היה קם מפניהם ממש ורבא פליג עליה והיינו דקאמר רבא מיקם לא קאים דחשיב ליה איסורא להחשיבו לנכרי כמו לישראל אלא הידור עביד להו דהיינו לקום קצת מפניהם ואביי נמי פליג אדרבי יוחנן ולא קם מפניהם אלא יהיב ידא לסומכן ופסק כאביי ורבא וכ"פ הרמב"ם בפ"ה דה' ת"ת אלא שהיה מפרש דרבא לא קם כלל מפניהם והידור דעביד להו בדברים הוא דעביד להו הידור וז"ש אפילו זקן נכרי מהדרין אותו בדברים ונותנים לו יד לסומכו פירוש או נותנים לו יד לסומכו כאביי וכל זה דלא כפי' ב"י דר' יוחנן לא היה קם מפניהם אלא קצת ופסק רבי' כמותו דלא משמע הכי כלל אלא כדפרי' ונכון להחמיר שלא לקום מפניהם כלל אלא למיעבד להו הידור בדברים או לסומכן ביד וכמו שכתב הרמב"ם וכ"פ בש"ע ומיהו ודאי אין מצוה בנכרי אלא כשהוא בן ע' שנה דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון ובדאורייתא אינו חייב בישראל אלא כשהוא בן ע' שנה אם כן בעכו"ם נמי אינו חייב כלל מדרבנן בשום הידור אלא כשהוא בן ע' שנה ומ"ש הרמב"ם אפילו זקן נכרי מהדרים אותו בדברים ונותנים לו יד לסומכו שנאמר מפני שיבה תקום כל שיבה במשמע עכ"ל הדבר פשוט דבדרך אסמכתא קאמר הכי אבל איסי בן יהודה דקאמר בברייתא מפני שיבה תקום כל שיבה במשמע לא קאמר אלא כל שיבה דישראל לא שיבה דעכו"ם וכ"כ התוס' לשם והסמ"ג עשה י"ג ומביאו ב"י ושכ"כ בהגהות מיימוני אלא דמה שהבין ב"י דלהרמב"ם קרא דמשמע כל שיבה מרבה ואפילו שיבה דנכרי ודנכרי נמי דאורייתא היא וכ"כ להדיא בכסף משנה נ"ל דליתא אלא גם הרמב"ם מפרש כמ"ש התוס' והסמ"ג וכדפרי' דלא קאמר הרמב"ם דכל שיבה אפילו דעכו"ם אלא בדרך אסמכתא דאין מצוה לעכו"ם אלא מדרבנן נ"ל:

מפני שיבה תקום והדרת פני זקן שמ"ע לקום מפני כל חכם וכו' בפ"ק דקידושין (לב:) ת"ר מפני שיבה תקום יכול אפילו מפני זקן אשמאי ת"ל זקן אין זקן אלא חכם שנאמר אספה לי ע' איש מזקני ישראל רבי יוסי הגלילי אומר אין זקן אלא מי שקנה חכמה איסי בן יהודה אומר מפני שיבה תקום אפילו כל שיבה במשמע רבי יוסי הגלילי היינו ת"ק איכא בינייהו יניק וחכים ת"ק סבר יניק וחכים לא ר' יוסי הגלילי סבר אפילו יניק וחכים א"ר יוחנן הלכה כאיסי בן יהודה. ופי' רש"י כל שיבה במשמע. ואפילו זקן אשמאי. וכתב הר"ן נראה מפי' רש"י דאיסי בן יהודה ס"ל כר"י הגלילי ביניק וחכים והכי מסתברא דכיון דס"ל דשיבה אפילו אשמאי אלמא זקן באפי נפשיה מידריש ולא קאי אשיבה וליניק וחכים אתא דאי זקן וחכים קאמר למה לי משום תכמה תיפוק לי משום זקנה.

(ה ו) לקום מלא קומתו מפני זקן אפי׳ אינו חכם וכן מצוה להדרו שנאמר מפני שיבה תקום והדרת ופירשו התוספות וסמ״ג דתקום נדרש לפניו ולאחריו כאלו אמר מפני שיבה תקום והדרת תקום והדרת פני זקן. ושיעור שיבה שבעים שנה ואמרו בגמרא מפני שיבה כל שיבה במשמע אפי׳ זקן אשמאי ומצאתי בפירושי הגאונים כתיבת יד דאשמאי היינו גוי וראיה לדבר שאמרו שם ר׳ יוחנן הוה קאים מקמי סבי דארמאי וכן פירש הרב רבינו אליעזר ממיץ ודחו האחרונים פירוש זה ואמרו דר׳ יוחנן מפני דרכי שלום היה קם ולא מדין תורה ורש״י פירש אשמאי ישראל רשע וגם פירושו דחו האחרונים דהא כתיב שאת פני רשע לא טוב ופירשו אשמאי כדפירש רבינו תם דהיינו אדם בור עם הארץ מלשון והאדמה לא תשם דתרגומו לא תבור והרגיל במצות אלו יזכה ליראת שמים דכתיב מפני שיבה תקום והדרת פני זקן וסמיך ליה ויראת מאלהיך הכי איתא במדרש רבה ובירושלמי והביאו הריטב״א בפ״ק דקדושין

והנה שיעור זקן בשנים אינו מבואר בר"מ ובהרהמ"ח בכמה שנים הוא נקרא זקן לעמוד מפניו ובשו"ע ובטור בשם הרא"ש דשיבה היינו בן ע' שנה וכתב ב"י דהיא משנה מפורשת בן שבעים לשיבה באבות ונ"ל דהיינו לדידן בגמרתינו דסברתינו דשיבה משמע כל שיבה אם כן שיבה יקר' בן ע' אבל לדעת התרגום דפי' על שיבה מן קדם דסבר באוריית' ועל זקן פי' מפני סבא אם כן לדעתו צריך לעמוד מפני בן ששים דמבואר במשנה דבן ששים לזקנה ונקרא זקן ואפילו בן ששים אף שאינו חכם צריכין לעמוד דלהת"א זקן הוא אף שאינו חכם ובזה אפשר ליישב דעת הרי"ף שפוסק בזקן אשמאי כאב"י דסובר דשיבה כל שיבה במשמע ומכל מקום נראה מדעתו דיניק וחכים לא והקשה הר"ן אם כן זקן למאי אתא אם הוא חכם וזקן תפ"ל דצריכים לעמוד מפני הזקנה ואם אינו זקן רק חכם הא שיטת הרי"ף דא"צ לעמוד מפני חכם ולפמ"ש אפשר דאיסי ב"י סובר דשיבה משמע זקן אשמאי אבל דוקא אם הוא בן ע' כלשון המשנה בן שבעים לשיבה וכ' התורה מלת זקן אם הוא חכם צריכים לעמוד מפניו בעת הזקנה היינו בן ששים אך דהרי"ף הי' לו לפרש אבל דברי אב"י אפשר לפרש כן וראיתי בסידור של האלקי האר"י זצלה"ה בתחלת הסידר קודם התפלה מבואר שם בשמו דמפני בן ששים צריכים לעמוד ובאמת סותר לדעת הש"ע והרא"ש ונראה ברור דחשש לדעת התרגום דזקן הוא סבא ואפילו אינו חכם ומלת זקנה היא בן ששים כלשון המשנה ויש להחמיר כהתרגום לעמוד מפני בן ס' ובפרט שכ"ד האלקי האר"י זצוק"ל.

מפני שיבה - אחר שכתב שיבה למה כתב עוד זקן, מזה דרשו אפילו צעיר שקנה חכמה. וגם העוסק בצדקה ומעשים טובים חייבים להדירו, שגם כן כלול בשם זקן. ומצינו במגילה י"ז ב' שכוללים בתפלת שמונה עשרה גרי הצדק בברכת הצדיקים, דכתיב והדרת פני זקן, וסמיך ליה וכי יגור אתך גר, הרי שפירוש של זקן הוא צדיק, וכן בקדושין רב יחזקאל דבר מעשים הוא, דאפילו שמואל קאים מקמיה. ובשבת ל"א משמע רק מירא ה' באמת חייבין לקום. שיעור השיבה לרא"ש ע' שנה, ובסדור האר"י בן ס', אולי על פי תרגום אונקלוס, זקן-סבא, ובאבות בן ס' לזקנה, וצריך עיון, דעל פי הגמרא זקן אינו על זקנה.

ועוד תבין דבר זה ממה שסמך הכתוב הגר והזקנה ביחד, דכתיב מפני שיבה תקום והדרת פני זקן, וסמיך ליה וכי יגור אתכם גר, וגם בתפלה כללו הגרים עם הזקנים, ועל זקני עמך בית ישראל ועל גרי הצדק, ולכך אברהם שהיה גר ראשון היה מביא הזקנה בעולם... ומפני כי כל כך היה גובר בעולם הגשמי החמרי, שאף בימי הזקנה לא נסתלק הגשמי החמרי, ולא היה נראה האדם זקן, ומפני כך ציוה בתורה מפני שיבה תקום והדרת פני זקן, כי הזקן הוא כאילו כאשר היה מסולק מן הגשמי, והוא נבדל, ולפיכך יש לכבדו, וכאשר היה אברהם והיה חפץ בסלוק הגשמי החמרי ולא יהיה כל כך בעולם, היה מבקש רחמים שתהיה הזקנה בעולם...

כל שכנגד זקניו כבוד, פירוש שראוי אליו הכבוד, כי עולם הבא כולו כבוד, ומפני מה ראוי אל הזקנים כבוד, מפני שהם מסולקים מן החומר, שממנו הפחיתות, כי כאשר הוא זקן אז מסתלק הגוף, ולפיכך ראוי אליו הכבוד בעולם שהוא מסולק מן הגוף...

מי שעוסק בפסוקי דזמרה, וכן בקריאת שמע וברכותיה, ורואה זקן או תלמיד חכם שנכנס לתוך ארבע אמותיו, חייב לקום מפניו, ואף על פי שעוסק בשבחו של מקום, מכל מקום זהו כבודו של הקדוש ברוך הוא, שצונו בתורה: "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן", והלכה רווחת: חולקים כבוד לתלמיד במקום הרב, היכא דפליג ליה רביה יקרא. (בבא בתרא קיט:) . [ילקו"י מהדורת תשס"ד, ספר על הל' פסד"ז, סי' נא הערה כט. עמוד ריח] .