Honoring Parents: Obligation and Limits

כַּבֵּ֤ד אֶת־אָבִ֙יךָ֙ וְאֶת־אִמֶּ֔ךָ כַּאֲשֶׁ֥ר צִוְּךָ֖ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לְמַ֣עַן ׀ יַאֲרִיכֻ֣ן יָמֶ֗יךָ וּלְמַ֙עַן֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃ {ס}

Honor your father and your mother, as the ETERNAL your God has commanded you, that you may long endure, and that you may fare well, in the land that the ETERNAL your God is assigning to you.

מֵיתִיבִי: נֶאֱמַר: ״כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ״, וְנֶאֱמַר: ״כַּבֵּד אֶת ה׳ מֵהוֹנֶךָ״. מָה לְהַלָּן בְּחֶסְרוֹן כִּיס, אַף כָּאן בְּחֶסְרוֹן כִּיס. וְאִי אָמְרַתְּ מִשֶּׁל אָב, מַאי נָפְקָא לֵיהּ מִינֵּיהּ? לְבִיטּוּל מְלָאכָה. תָּא שְׁמַע: שָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר עַד הֵיכָן כִּיבּוּד אָב וָאֵם? אָמַר לָהֶם: כְּדֵי שֶׁיִּטּוֹל אַרְנָקִי וְיִזְרְקֶנּוּ לַיָּם בְּפָנָיו וְאֵינוֹ מַכְלִימוֹ. וְאִי אָמְרַתְּ מִשֶּׁל אָב, מַאי נָפְקָא לֵיהּ מִינֵּיהּ? בְּרָאוּי לְיוֹרְשׁוֹ. אֶלְעָזָר בֶּן מַתְיָא אוֹמֵר: אַבָּא אוֹמֵר: ״הַשְׁקֵינִי מַיִם״, וּמִצְוָה לַעֲשׂוֹת – מַנִּיחַ אֲנִי כְּבוֹד אַבָּא, וְעוֹשֶׂה אֶת הַמִּצְוָה. שֶׁאֲנִי וְאַבָּא חַיָּיבִים בַּמִּצְוָה. אִיסִי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם אֶפְשָׁר לַמִּצְוָה לֵיעָשׂוֹת עַל יְדֵי אֲחֵרִים – תֵּיעָשֶׂה עַל יְדֵי אֲחֵרִים, וְיֵלֵךְ הוּא בִּכְבוֹד אָבִיו. אָמַר רַב מַתְנָה: הֲלָכָה כְּאִיסִי בֶּן יְהוּדָה.

The Gemara raises an objection from the following baraita: It is stated: “Honor your father and your mother” (Exodus 20:11), and it is stated: “Honor the Lord with your wealth” (Proverbs 3:9), which teaches the following verbal analogy: Just as there one honors God “with your wealth,” i.e., through monetary loss, so too here one must honor his father through monetary loss. And if you say that one honors him from the money of the father, what difference does it make to the son, i.e., what monetary loss does he suffer? The Gemara answers: It makes a difference to him with regard to the neglect of his work. Although he is not required to spend his own money, the son must leave aside his work to honor his father, which will cause him some financial loss. The Gemara further suggests: Come and hear: They asked Rabbi Eliezer how far one must go in honoring his father and mother. Rabbi Eliezer said to them: Such that the father takes a purse and throw it into the sea in front of his son, and the son does not embarrass him. And if you say that the son honors him from the money of the father, what difference does it make to the son? Why would the son care if his father throws away his own purse? The Gemara answers: This is referring to a son who is fit to inherit from him. Since the son thinks that the money will eventually belong to him, he has cause for anger. § Elazar ben Matya says: If my father says: Give me water, and there is a mitzva for me to perform at the same time, I set aside the honor of my father and perform the mitzva, as my father and I are both obligated in the mitzva. Isi ben Yehuda says: If it is possible for this mitzva to be performed by others, let it be performed by others, and he should go and attend to the honor due to his father, as the honor of his father is his obligation alone. Rav Mattana says: The halakha with regard to this matter is in accordance with the opinion of Isi ben Yehuda.

שָׁאַל בֶּן אַלְמָנָה אַחַת אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: אַבָּא אוֹמֵר: ״הַשְׁקֵינִי מַיִם״ וְאִימָּא אוֹמֶרֶת: ״הַשְׁקֵינִי מַיִם״, אֵיזֶה מֵהֶם קוֹדֵם? אֲמַר לֵיהּ: הַנַּח כְּבוֹד אִמְּךָ וַעֲשֵׂה כְּבוֹד אָבִיךָ, שֶׁאַתָּה וְאִמְּךָ חַיָּיבִים בִּכְבוֹד אָבִיךָ. בָּא לִפְנֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, אָמַר לוֹ כָּךְ. בְּעוֹ מִינֵּיהּ מֵרַב עוּלָּא: עַד הֵיכָן כִּיבּוּד אָב וָאֵם? אָמַר לָהֶם: צְאוּ וּרְאוּ מָה עָשָׂה נׇכְרִי אֶחָד בְּאַשְׁקְלוֹן, וְדָמָא בֶּן נְתִינָה שְׁמוֹ. פַּעַם אַחַת בִּקְּשׁוּ חֲכָמִים פְּרַקְמַטְיָא בְּשִׁשִּׁים רִיבּוֹא שָׂכָר, וְהָיָה מַפְתֵּחַ מוּנָּח תַּחַת מְרַאֲשׁוֹתָיו שֶׁל אָבִיו, וְלֹא צִיעֲרוֹ.

The son of one widow asked Rabbi Eliezer: If my father says to me: Give me water to drink, and my mother also says to me: Give me water to drink, which of them should I honor first? Rabbi Eliezer said to him: Set aside the honor of your mother, and perform the honor of your father, as you and your mother are both obligated in the honor of your father. He came before Rabbi Yehoshua and asked him the same question, and Rabbi Yehoshua said this same answer to him. The Sages raised a dilemma before Rav Ulla: How far must one go to fulfill the mitzva of honoring one’s father and mother? Rav Ulla said to them: Go and see what one gentile did in Ashkelon, and his name was Dama ben Netina. Once the Sages sought to purchase merchandise [perakmatya] from him for six hundred thousand gold dinars’ profit, but the key for the container in which the merchandise was kept was placed under his father’s head, and he was sleeping at the time. And Dama ben Netina would not disturb his father by waking him, although he could have made a substantial profit.

אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: כְּגוֹן אֲבִימִי בְּרִי קִיֵּים מִצְוַת כִּיבּוּד. חַמְשָׁה בְּנֵי סְמִיכִי הֲוָה לֵיהּ לַאֲבִימִי בְּחַיֵּי אָבִיו, וְכִי הֲוָה אֲתָא רַבִּי אֲבָהוּ, קָרֵי אַבָּבָא, רָהֵיט וְאָזֵיל וּפָתַח לֵיהּ וְאָמַר: אִין, אִין, עַד דְּמָטֵאי הָתָם. תָּנוּ רַבָּנַן: אֵיזֶהוּ מוֹרָא וְאֵיזֶהוּ כִּיבּוּד? מוֹרָא – לֹא עוֹמֵד בִּמְקוֹמוֹ, וְלֹא יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ, וְלֹא סוֹתֵר אֶת דְּבָרָיו, וְלֹא מַכְרִיעוֹ. כִּיבּוּד – מַאֲכִיל וּמַשְׁקֶה, מַלְבִּישׁ וּמְכַסֶּה, מַכְנִיס וּמוֹצִיא.

Rabbi Abbahu said: One such as Avimi, my son, properly fulfilled the mitzva of honoring his parents. The Gemara relates: Avimi had five sons during his father’s lifetime who were ordained to issue halakhic rulings, and he too was ordained. And yet when Rabbi Abbahu, his father, came and called at the gate to enter, Avimi would himself run and go to open the door for him. And before he arrived there, he would already say: Yes, yes, so that his father would not think that he was being ignored. The Sages taught: What is fear and what is honor? Fear of one’s father includes the following: One may not stand in his father’s fixed place, and may not sit in his place, and may not contradict his statements by expressing an opinion contrary to that of his father, and he may not choose sides when his father argues with someone else. What is considered honor? He gives his father food and drink, dresses and covers him, and brings him in and takes him out for all his household needs.

אָמַר רַב אָשֵׁי: אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר: הָרַב שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ – כְּבוֹדוֹ מָחוּל, נָשִׂיא שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ – אֵין כְּבוֹדוֹ מָחוּל. מֵיתִיבִי: מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי צָדוֹק שֶׁהָיוּ מְסוּבִּין בְּבֵית הַמִּשְׁתֶּה בְּנוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל, וְהָיָה רַבָּן גַּמְלִיאֵל עוֹמֵד וּמַשְׁקֶה עֲלֵיהֶם. נָתַן הַכּוֹס לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְלֹא נְטָלוֹ, נְתָנוֹ לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְקִיבְּלוֹ. אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: מָה זֶה יְהוֹשֻׁעַ? אָנוּ יוֹשְׁבִין וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּרִיבִּי עוֹמֵד וּמַשְׁקֶה עָלֵינוּ?! אֲמַר לֵיהּ: מָצִינוּ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ שֶׁשִּׁמֵּשׁ, אַבְרָהָם גָּדוֹל מִמֶּנּוּ – וְשִׁמֵּשׁ. אַבְרָהָם גְּדוֹל הַדּוֹר הָיָה, וְכָתוּב בּוֹ: ״וְהוּא עָמַד עֲלֵיהֶם״. וְשֶׁמָּא תֹּאמְרוּ: כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת נִדְמוּ לוֹ – לֹא נִדְמוּ לוֹ אֶלָּא לְעַרְבִיִּים. וְאָנוּ, לֹא יְהֵא רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּרִיבִּי עוֹמֵד וּמַשְׁקֶה עָלֵינוּ?! אָמַר לָהֶם רַבִּי צָדוֹק: עַד מָתַי אַתֶּם מַנִּיחִים כְּבוֹדוֹ שֶׁל מָקוֹם וְאַתֶּם עוֹסְקִים בִּכְבוֹד הַבְּרִיּוֹת? הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵשִׁיב רוּחוֹת, וּמַעֲלֶה נְשִׂיאִים, וּמוֹרִיד מָטָר, וּמַצְמִיחַ אֲדָמָה, וְעוֹרֵךְ שׁוּלְחָן לִפְנֵי כׇּל אֶחָד וְאֶחָד, וְאָנוּ לֹא יְהֵא רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּרִיבִּי עוֹמֵד וּמַשְׁקֶה עָלֵינוּ?

Rav Ashi said: Even according to the one who says that if a rabbi forgoes the honor due him, his honor is forgone, if a Nasi forgoes the honor due him, his honor is not forgone. The Gemara raises an objection: There was an incident involving Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua and Rabbi Tzadok, who were reclining at the wedding of Rabban Gamliel’s son. And Rabban Gamliel, who was Nasi of the Sanhedrin at the time, was standing over them and serving them drinks. He gave the cup to Rabbi Eliezer and he would not accept it; he gave it to Rabbi Yehoshua and he accepted it. Rabbi Eliezer said to him: What is this, Yehoshua? We sit and the esteemed Rabban Gamliel stands over us and serves us drinks? Rabbi Yehoshua said to him: We found one greater than him who served his guests, as our forefather Abraham was greater than him and he served his guests. Abraham was the greatest man of his generation and it is written about him: “And he stood over them under the tree, and they ate” (Genesis 18:8). And lest you say: His guests appeared to him as ministering angels, and that is why he honored them, in fact they appeared to him only as Arabs. And if so, should not the esteemed Rabban Gamliel stand over us and serve us drinks? Rabbi Tzadok said to them: For how long will you ignore the honor due to the Omnipresent, and deal with the honor of people? You could cite a proof from God Himself. After all, the Holy One, Blessed be He, makes the winds blow, and raises the clouds, and brings the rain, and causes the earth to sprout, and sets a table before each and every creature. And should not the esteemed Rabban Gamliel stand over us and serve us drinks? This discussion indicates that even a Nasi may forgo the honor due him.

תָּנוּ רַבָּנַן: נֶאֱמַר: ״כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ״, וְנֶאֱמַר: ״כַּבֵּד אֶת ה׳ מֵהוֹנֶךָ״, הִשְׁוָה הַכָּתוּב כִּבּוּד אָב וָאֵם לִכְבוֹד הַמָּקוֹם. נֶאֱמַר: ״אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ״, וְנֶאֱמַר: ״אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ תִּירָא וְאֹתוֹ תַעֲבֹד״, הִשְׁוָה הַכָּתוּב מוֹרָאַת אָב וָאֵם לְמוֹרָאַת הַמָּקוֹם. נֶאֱמַר: ״מְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת״, וְנֶאֱמַר: ״אִישׁ אִישׁ כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו וְנָשָׂא חֶטְאוֹ״, הִשְׁוָה הַכָּתוּב בִּרְכַּת אָב וָאֵם לְבִרְכַּת הַמָּקוֹם. אֲבָל בְּהַכָּאָה וַדַּאי אִי אֶפְשָׁר. וְכֵן בְּדִין, שֶׁשְּׁלָשְׁתָּן שׁוּתָּפִין בּוֹ. תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁלֹשָׁה שׁוּתָּפִין הֵן בָּאָדָם: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאָבִיו, וְאִמּוֹ. בִּזְמַן שֶׁאָדָם מְכַבֵּד אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיהֶם כְּאִילּוּ דַּרְתִּי בֵּינֵיהֶם, וְכִבְּדוּנִי.

The Sages taught that it is stated: “Honor your father and your mother” (Exodus 20:11), and it is stated: “Honor the Lord with your wealth” (Proverbs 3:9). In this manner, the verse equates the honor of one’s father and mother to the honor of the Omnipresent, as the term “honor” is used in both cases. Similarly, it is stated: “A man shall fear his mother and his father” (Leviticus 19:3), and it is stated: “You shall fear the Lord your God and Him you shall serve” (Deuteronomy 6:13). The verse equates the fear of one’s father and mother to the fear of the Omnipresent. Likewise, it is stated: “He who curses his father or his mother shall be put to death” (Exodus 21:17), and it is stated: “Whoever curses his God shall bear his sin” (Leviticus 24:15). The verse equates the blessing, a euphemism for cursing, of one’s father and mother to the blessing of the Omnipresent. But with regard to striking, i.e., with regard to the halakha that one who strikes his father or mother is liable to receive court-imposed capital punishment, it is certainly not possible to say the same concerning the Holy One, Blessed be He. And so too, the equating of one’s attitude toward his parents to his attitude toward God is a logical derivation, as the three of them are partners in his creation. As the Sages taught: There are three partners in the forming of a person: The Holy One, Blessed be He, who provides the soul, and his father and his mother. When a person honors his father and mother, the Holy One, Blessed be He, says: I ascribe credit to them as if I dwelt between them and they honor Me as well.

[ה] נאמר "כבד את אביך ואת אמך" ונאמר "כבד את ה' מהונך". הקיש כיבוד אב ואם לכיבוד המקום. [ט] האב קודם לאם בכל מקום. יכול שכבוד האב עודף על כבוד האם? תלמוד לומר "איש אמו ואביו תיראו" – מלמד ששניהם שקולים, אבל אמרו חכמים האב קודם לאם בכל מקום מפני שהוא ואמו חייבים בכבוד אביו.

דְּתַנְיָא, יָכוֹל אָמַר לוֹ אָבִיו: הִיטַּמֵּא, אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ: אַל תַּחְזִיר, יָכוֹל יִשְׁמַע לוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמוֹרוּ״, כּוּלְּכֶם חַיָּיבִין בִּכְבוֹדִי. מָה לְהָנָךְ שֶׁכֵּן הֶכְשֵׁר מִצְוָה.

As it is taught in a different baraita: One might have thought that if one’s father said to his son, who is a priest or nazirite: Be rendered ritually impure with impurity imparted by a corpse, so as to bring me an item from a ritually impure place, or if he said to him: Do not return this lost item, it might have been supposed that his son should obey him. Therefore, the verse states: “You shall fear every man his mother and his father and you shall keep My Shabbatot, I am the Lord your God” (Leviticus 19:3). This verse teaches: All of you are obligated in My honor. This proves that the tanna does not differentiate between desecrating Shabbat, which is a severe prohibition, and a priest becoming ritually impure with impurity imparted by a corpse, which is a lighter prohibition. The Gemara explains how the previous claim can be countered: What about the fact that these instructions of a father are different, as when one drives an animal on Shabbat in honor of his parents this is merely preparation for the mitzva of honoring one’s parents, since the son is not actually feeding or clothing his father at the time. Consequently, this is not a proper fulfillment of a positive mitzva, and therefore the case of a father who instructs his son to drive an animal cannot be used as a source with regard to other instances.

מַתְנִי׳ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אָח מִכׇּל מָקוֹם — זוֹקֵק אֶת אֵשֶׁת אָחִיו לְיִבּוּם, וְאָחִיו הוּא לְכׇל דָּבָר, חוּץ מִמִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אָח מִן הַשִּׁפְחָה וּמִן הַגּוֹיָה. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּן מִכׇּל מָקוֹם — פּוֹטֵר אֵשֶׁת אָבִיו מִן הַיִּבּוּם, וְחַיָּיב עַל מַכָּתוֹ וְעַל קִלְלָתוֹ, וּבְנוֹ לְכׇל דָּבָר, חוּץ מִמִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּן מִן הַשִּׁפְחָה וּמִן הַגּוֹיָה.

MISHNA: In the case of anyone who has a brother of any kind, that brother creates a levirate bond causing his yevama to be required to perform levirate marriage if the first brother dies childless. And he is his brother in all respects, except for one who has a brother born from a Canaanite maidservant or from a gentile woman, as these do not have the legal status of brothers. Similarly, in the case of anyone who has a child of any kind, that child exempts his father’s wife from levirate marriage, since his father did not die childless. And that child is liable to receive capital punishment if he strikes his father or curses him. And he is his child in all respects, except for whoever has a child born from a Canaanite maidservant or from a gentile woman, as these do not have the halakhic status of children.

אָמַר רַבָּה אָמַר רַב יִצְחָק בַּר שְׁמוּאֵל בַּר מָרְתָּא: גָּדוֹל תַּלְמוּד תּוֹרָה יוֹתֵר מִכִּבּוּד אָב וָאֵם, שֶׁכׇּל אוֹתָן שָׁנִים שֶׁהָיָה יַעֲקֹב אָבִינוּ בְּבֵית עֵבֶר לֹא נֶעֱנַשׁ, דְּאָמַר מָר:

Rabba said that Rav Yitzḥak bar Shmuel bar Marta said: Studying Torah is greater and more important than honoring one’s father and mother, and a proof of this is that for all those years that our father Jacob spent in the house of Eber and studied Torah there he was not punished for having neglected to fulfill the mitzva of honoring one’s parents. As the Master said:

נַעֲנָה רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְאָמַר: טוֹב אַתָּה לְיִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מֵאָב וָאֵם, שֶׁאָב וָאֵם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְרַבִּי בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.

Rabbi Elazar ben Azarya responded and said: You are better for the Jewish people than a father and mother, as a father and mother provide benefit in this world, and my teacher provides benefit in this world and in the World-to-Come.

עֲבוֹדָה זָרָה? שׁוּב: מָה כְּתִיב בָּהּ? ״זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ״ — כְּלוּם אַתֶּם עוֹשִׂים מְלָאכָה, שֶׁאַתֶּם צְרִיכִין שְׁבוּת? שׁוּב: מָה כְּתִיב בָּהּ? ״לֹא תִשָּׂא״ — מַשָּׂא וּמַתָּן יֵשׁ בֵּינֵיכֶם? שׁוּב: מָה כְּתִיב בָּהּ? ״כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ״ — אָב וָאֵם יֵשׁ לָכֶם? שׁוּב: מָה כְּתִיב בָּהּ? ״לֹא תִּרְצָח״, ״לֹא תִּנְאָף״, ״לֹא תִּגְנֹב״. קִנְאָה יֵשׁ בֵּינֵיכֶם? יֵצֶר הָרָע יֵשׁ בֵּינֵיכֶם? מִיָּד הוֹדוּ לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״ה׳ אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ וְגוֹ׳״, וְאִילּוּ ״תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם״ לָא כְּתִיב.

idols that you require this special warning? Again Moses asked: What else is written in it? The Holy One, Blessed be He, said to him: “Remember the Shabbat day to sanctify it” (Exodus 20:8). Moses asked the angels: Do you perform labor that you require rest from it? Again Moses asked: What else is written in it? “Do not take the name of the Lord your God in vain” (Exodus 20:7), meaning that it is prohibited to swear falsely. Moses asked the angels: Do you conduct business with one another that may lead you to swear falsely? Again Moses asked: What else is written in it? The Holy One, Blessed be He, said to him: “Honor your father and your mother” (Exodus 20:12). Moses asked the angels: Do you have a father or a mother that would render the commandment to honor them relevant to you? Again Moses asked: What else is written in it? God said to him: “You shall not murder, you shall not commit adultery, you shall not steal” (Exodus 20:13) Moses asked the angels: Is there jealousy among you, or is there an evil inclination within you that would render these commandments relevant? Immediately they agreed with the Holy One, Blessed be He, that He made the right decision to give the Torah to the people, and as it is stated: “God our Lord, how glorious is Your name in all the earth” (Psalms 8:10), while “that Your majesty is placed above the heavens” is not written because the angels agreed with God that it is appropriate to give the Torah to the people on earth.

גְּמָ׳ מַאי ״כׇּל מִצְוֹת הַבֵּן עַל הָאָב״? אִילֵּימָא כׇּל מִצְוֹת דְּמִיחַיַּיב בְּרָא לְמִיעְבַּד לְאַבָּא, נָשִׁים פְּטוּרוֹת? וְהָתַנְיָא: ״אִישׁ״ – אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ, אִשָּׁה מִנַּיִן? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: ״אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ״, הֲרֵי כָּאן שְׁנַיִם! אָמַר רַב יְהוּדָה: הָכִי קָאָמַר: כׇּל מִצְוֹת הַבֵּן הַמּוּטָּלוֹת עַל הָאָב לַעֲשׂוֹת לִבְנוֹ – אֲנָשִׁים חַיָּיבִין וְנָשִׁים פְּטוּרוֹת. תְּנֵינָא לְהָא דְּתָנוּ רַבָּנַן: הָאָב חַיָּיב בִּבְנוֹ לְמוּלוֹ, וְלִפְדוֹתוֹ, וּלְלַמְּדוֹ תּוֹרָה, וּלְהַשִּׂיאוֹ אִשָּׁה, וּלְלַמְּדוֹ אוּמָּנוּת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף לַהֲשִׁיטוֹ בַּמַּיִם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כֹּל שֶׁאֵינוֹ מְלַמֵּד אֶת בְּנוֹ אוּמָּנוּת – מְלַמְּדוֹ לִיסְטוּת. לִיסְטוּת סָלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא: כְּאִילּוּ מְלַמְּדוֹ לִיסְטוּת.

GEMARA: The Gemara asks: What is the meaning of the phrase: All mitzvot of a son with regard to his father? If we say that it is referring to all mitzvot that the son is obligated to perform with regard to his father, are women exempt from obligations of this kind? But isn’t it taught in a baraita concerning a verse that deals with the mitzva of honoring one’s father and mother: “A man shall fear [tira’u] his mother and his father” (Leviticus 19:3)? I have derived only that a man is obligated in this mitzva. From where do I derive that a woman is also obligated? When it says in the same verse: “A man shall fear [tira’u] his mother and his father” (Leviticus 19:3), employing the plural form of the verb, this indicates that there are two that are obligated here, both a man and a woman. Rav Yehuda said that this is what the mishna is saying: With regard to all mitzvot of a son that are incumbent upon his father to perform for his son, men are obligated in them and women are exempt. The Gemara comments: According to this interpretation, we learn in this mishna that which the Sages taught in a baraita: A father is obligated with regard to his son to circumcise him, and to redeem him if he is a firstborn son who must be redeemed by payment to a priest, and to teach him Torah, and to marry him to a woman, and to teach him a trade. And some say: A father is also obligated to teach his son to swim. Rabbi Yehuda says: Any father who does not teach his son a trade teaches him banditry [listut]. The Gemara expresses surprise at this statement: Can it enter your mind that he actually teaches him banditry? Rather, the baraita means that it is as though he teaches him banditry. Since the son has no profession with which to support himself, he is likely to turn to theft for a livelihood. This baraita accords with Rav Yehuda’s interpretation of the mishna.

אֵין תַּלְמִיד חָכָם רַשַּׁאי לַעֲמוֹד מִפְּנֵי רַבּוֹ אֶלָּא שַׁחֲרִית וְעַרְבִית, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה כְּבוֹדוֹ מְרוּבֶּה מִכְּבוֹד שָׁמַיִם. מֵיתִיבִי, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: מִנַּיִן לְזָקֵן שֶׁלֹּא יַטְרִיחַ – תַּלְמוּד לוֹמַר: ״זָקֵן וְיָרֵאתָ״. וְאִי אָמְרַתְּ שַׁחֲרִית וְעַרְבִית בִּלְבַד, אַמַּאי לָא נִיטְרַח? חִיּוּבָא הוּא! אֶלָּא לָאו כּוּלֵּי יוֹמָא! לָא, לְעוֹלָם שַׁחֲרִית וְעַרְבִית בִּלְבַד, וַאֲפִילּוּ הָכִי כַּמָּה דְּאֶפְשָׁר לֵיהּ – לָא נִיטְרַח. אִיבַּעְיָא לְהוּ: בְּנוֹ וְהוּא רַבּוֹ, מַהוּ לַעֲמוֹד מִפְּנֵי אָבִיו? תָּא שְׁמַע, דַּאֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב יְהוּדָה: שִׁינָּנָא, קוּם מִקַּמֵּי אֲבוּךְ. שָׁאנֵי רַב יְחֶזְקֵאל דְּבַעַל מַעֲשִׂים הֲוָה, דַּאֲפִילּוּ מָר שְׁמוּאֵל נָמֵי קָאֵים מִקַּמֵּיהּ. אֶלָּא מַאי קָאָמַר לֵיהּ? הָכִי קָאָמַר לֵיהּ: זִימְנִין דְּאָתֵי מֵאֲחוֹרַי, קוּם אַתְּ מִקַּמֵּיהּ וְלָא תֵּיחוּשׁ לִיקָרָא דִידִי. אִיבַּעְיָא לְהוּ: בְּנוֹ וְהוּא רַבּוֹ, מַהוּ שֶׁיַּעֲמוֹד אָבִיו מִפָּנָיו? תָּא שְׁמַע דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אֲנִי אֵינִי כְּדַי לַעֲמוֹד מִפְּנֵי בְנִי, אֶלָּא מִשּׁוּם כְּבוֹד בֵּית נָשִׂיא. טַעְמָא דַּאֲנָא רַבֵּיהּ, הָא אִיהוּ רַבַּאי – קָאֵימְנָא מִקַּמֵּיהּ! הָכִי קָאָמַר: אֲנִי אֵינִי כְּדַי לַעֲמוֹד מִפְּנֵי בְנִי וַאֲפִילּוּ הוּא רַבַּאי, דְּהָא אֲנָא אֲבוּהּ, אֶלָּא מִשּׁוּם כְּבוֹד בֵּית נָשִׂיא.

A Torah scholar is permitted to stand before his teacher only once in the morning and once in the evening, so that the teacher’s honor should not be greater than the honor of Heaven, as one recites the Shema, which is tantamount to greeting God, once in the morning and once in the evening. The Gemara raises an objection from an aforementioned opinion. Rabbi Shimon ben Elazar says: From where is it derived that an elder should not trouble others to honor him? The verse states: “An elder, and you shall fear” (Leviticus 19:32). The collocation of these words comes to teach that the elder, too, must fear God. The Gemara explains the objection: And if you say one may stand only in the morning and evening, why does the baraita say an elder should not trouble others? Standing for an elder only twice a day is an obligation for the people, not an imposition. Rather, is it not correct to say that one is obligated to stand before one’s teacher at any point during the day? The Gemara answers: No; actually one is obligated to stand only in the morning and evening, and even so, as much as it is possible for the elder, he should not trouble the people to stand. A dilemma was raised before them: With regard to one who is both a man’s son and his teacher, what is the halakha as to whether that son must stand before his father? The Gemara answers: Come and hear, as Shmuel said to Rav Yehuda: Big-toothed one, stand before your father. Although Rav Yehuda was a great Torah scholar and taught his father, he was still required to stand before him. The Gemara answers: Rav Yeḥezkel, Rav Yehuda’s father, is different, as he was a man of good deeds, and even Mar Shmuel himself would stand before him. The Gemara asks: Rather, what is Shmuel saying to Rav Yehuda? If he is not teaching him that one who is his father’s teacher must stand before his father, why did Shmuel say this to Rav Yehuda? The Gemara answers that this is what Shmuel said to him: Sometimes your father comes from behind me and I do not see him or stand before him. Nevertheless, you should stand before him and do not be concerned about my honor. Another dilemma was raised before them, with regard to one who is both a man’s son and his teacher, what is the halakha as to whether the father must stand before his son? The Gemara answers: Come and hear, as Rabbi Yehoshua ben Levi says: It is not appropriate for me to stand before my son solely due to his greatness in Torah, as I am greater than him. But due to the honor of the household of the Nasi I do stand before him, as his son was a son-in-law of the Nasi. It may be inferred from here that if his son were not in the household of the Nasi he would not stand for him, and the reason was that he could claim: I am his teacher and therefore I am not obligated to stand before him. Accordingly, Rabbi Yehoshua ben Levi is indicating that if he were my teacher I would stand before him. The Gemara rejects this proof: This is what Rabbi Yehoshua ben Levi is saying: It is not appropriate for me to stand before my son, even if he were my teacher, as I am his father. But due to the honor of the household of the Nasi I do stand before him.

הַמְקַלֵל אָבִיו וְאִמּוֹ נִסְקָל שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כ ט) "אָבִיו וְאִמּוֹ קִלֵּל דָּמָיו בּוֹ". וְאֶחָד הַמְקַלֵּל בְּחַיֵּיהֶן אוֹ לְאַחַר מִיתָתָן הֲרֵי זֶה נִסְקָל. וְצָרִיךְ עֵדִים וְהַתְרָאָה כִּשְׁאָר כָּל מְחֻיָּבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין. וְאֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה וְכֵן הַטֻּמְטוּם וְהָאַנְדְּרוֹגִינוּס. וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ גְּדוֹלִים שֶׁהִגִּיעוּ לִכְלַל הָעֳנָשִׁין: הַמַּכֶּה אָבִיו וְאִמּוֹ מִיתָתוֹ בְּחֶנֶק שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא טו) "מַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת". וְצָרִיךְ עֵדִים וְהַתְרָאָה כִּשְׁאָר כָּל מְחֻיָּבֵי מִיתַת בֵּית דִּין. וְאֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה וְכֵן הַטֻּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוּס וְהוּא שֶׁיַּגִּיעוּ לִכְלַל עֳנָשִׁין. אֵינוֹ חַיָּב חֶנֶק עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בָּהֶן חַבּוּרָה אֲבָל אִם לֹא עָשָׂה בָּהֶן חַבּוּרָה הֲרֵי זֶה כְּמַכֶּה אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל. וְהַמַּכֶּה אוֹתָן לְאַחַר מִיתָה פָּטוּר: מִי שֶׁהָיוּ אָבִיו וְאִמּוֹ רְשָׁעִים גְּמוּרִים וְעוֹבְרֵי עֲבֵרוֹת. אֲפִלּוּ נִגְמַר דִּינָן לַהֲרִיגָה וְהֵם יוֹצְאִים לֵהָרֵג אָסוּר לְהַכּוֹתָן וּלְקַלְּלָם. וְאִם קִלֵּל אוֹ חָבַל בָּהֶן פָּטוּר. וְאִם עָשׂוּ תְּשׁוּבָה הֲרֵי זֶה חַיָּב וְנֶהֱרָג עֲלֵיהֶן אַף עַל פִּי שֶׁהֲרֵי הֵן יוֹצְאִין לְמִיתָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּבְנוֹ. אֲבָל אַחֵר שֶׁבָּא וְהִכָּהוּ וְקִלֵּל אַחַר שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה הֲרֵי זֶה פָּטוּר הוֹאִיל וְהוּא הוֹלֵךְ לְמִיתָה. וְאִם בִּיְּשׁוֹ חַיָּב בִּקְנַס הַמְבַיֵּשׁ: עָבַר אָבִיו וְאִמּוֹ עַל עֲבֵרָה שֶׁלּוֹקִין עָלֶיהָ וְהָיָה הוּא חַזָּן לִפְנֵי הַדַּיָּנִים לֹא יַכֶּה אוֹתָם. וְכֵן אִם נִתְחַיֵּב נִדּוּי לֹא יִהְיֶה שָׁלִיחַ לְנַדּוֹתָם. וְלֹא יִדְחֹף אוֹתָם וְלֹא יְבַזֶּה אוֹתָם בִּשְׁלִיחוּת בֵּית דִּין אַף עַל פִּי שֶׁהֵן רְאוּיִין לְכָךְ וְלֹא עָשׂוּ תְּשׁוּבָה: לַכּל אֵין הַבֵּן נַעֲשֶׂה שָׁלִיחַ לְהַכּוֹתוֹ וּלְקַלְּלוֹ חוּץ מִמֵּסִית וּמַדִּיחַ. שֶׁהֲרֵי אָמְרָה תּוֹרָה (דברים יג ט) "לֹא תַחְמל וְלֹא תְכַסֶּה עָלָיו":

A person who curses his father and mother should be executed by stoning, as Leviticus 20:9 states: "He cursed his father and his mother; he is responsible for his death." He is stoned to death whether he curses them while alive or after they died. It is necessary that his act be observed by witnesses and they warn him as is required with regard to other individuals executed by the court. The above applies to both a man and woman, and also to a tumtum and an androgynus, provided they reached majority, the age when they can be subjected to punishment. A person who strikes his father or mother should be executed by strangulation, as Exodus 21:15 states: "One who strikes his father or his mother should certainly die." It is necessary that his act be observed by witnesses and they warn him as is required with regard to other individuals executed by the court. The above applies to both a man and woman, and also to a tumtum, and an androgynus provided they reached majority, the age when they can be subjected to punishment. A person is not liable for strangulation until he wounds his parents. If he does not wound them, it is as if he strikes another Jew. If he strikes them after their death, he is not liable. When a person's father and mother are absolutely wicked and violate transgressions - even if they were sentenced to death and being taken to their execution - it is forbidden for a son to strike them or curse them. If he curses them or wounds them, however, he is not liable. If they repent, even if they are being taken to their execution, he is liable and is executed because of them. To whom does the above apply? To the convicted person's son. If, however, an unrelated individual struck or cursed a person after he was sentenced to death, even though he repents, he is not liable, for that person will be executed. If, however, he embarrasses him, he is liable to pay a fine for embarrassing him. If a person's father or mother committed a transgression punishable by lashes and the son is a court attendant, he should not lash them. Similarly, if they were obligated to be placed under a ban of ostracism, he should not be the agent to apply this ban. Nor should he push them or degrade them while acting as the emissary of the court even though it is fit to do this to them and they have not repented. A son should not serve as an agent to strike or curse his parents except if they entice others to worship idols. For concerning such a person, the Torah Deuteronomy 13:9 states: "Do not have pity and do not cover up for him."

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קידושין לא, א) עַד הֵיכָן מוֹרָאַת אָב וְאֵם? שֶׁאֲפִלּוּ הִכּוּהוּ וְיָרְקוּ בְּפָנָיו לֹא יַכְלִים אוֹתָם, וְאַף עַל פִּי כֵן צִוּוּ חֲכָמִים (מו"ק יז, א וברש"י שם שמא מיבעט באביו והוה ליה איהו מכשילו) לְבַל יַכֶּה אָדָם אֶת בְּנוֹ הַגָּדוֹל, לְפִי שֶׁיֵּשׁ בַּדָּבָר מִשּׁוּם וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל (מצוה רלב), וּמְנַדִּין עַל כָּךְ. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קידושין שם ב) בְּחֹמֶר מִצְוָה זוֹ, שֶׁאֲפִלּוּ נִטְרְפָה דַּעַת הָאָב וְהָאֵם שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל הַבֵּן לִנְהֹג עִמָּהֶם דֶּרֶךְ כָּבוֹד לְפִי דַּעְתָּם, אֲבָל אִם נִשְׁתַּטּוּ בְּיוֹתֵר, יָכוֹל לְהַנִּיחָם וִיצַוֶּה אֲחֵרִים עֲלֵיהֶם לְהַנְהִיגָם כָּרָאוּי אִם יֵשׁ לוֹ. וְהַמַּמְזֵר חַיָּב בִּכְבוֹד הָאָבוֹת וּמוֹרָאָם (יבמות כב, ב) אַף עַל פִּי שֶׁפָּטוּר מִן הַמִּשְׁפָּט עַל מַכָּתָם וְקִלְלָתָם. וְהוֹרוּנוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ב"מ לב, א) בְּעִנְיָן זֶה, שֶׁאִם יְצַוּוּ הָאָבוֹת לַעֲבֹר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה וַאֲפִלּוּ עַל מִצְוֹת דְּרַבָּנָן, שֶׁאֵין שׁוֹמְעִין לָהֶם. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, בִּמְקוֹמוֹת בַּגְּמָרָא, וְהָרֹב בְּקִדּוּשִׁין לְפִי דַּעְתִּי (יו"ד סי' ר"מ). וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת. וְעוֹבֵר עָלֶיהָ וְהֵקֵל בְּיִרְאָתָם בִּטֵּל עֲשֵׂה זֶה אֶלָּא אִם כֵּן עָשָׂה מִדַּעַת הָאָב וּבִמְחִילָתוֹ, שֶׁהָאָב שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ כְּבוֹדוֹ מָחוּל.

From the laws of the commandment is that which they, may their memory be blessed, said (Kiddushin 31a). “To what point is the reverence of father and mother? That even if they strike him and they spit in his face, he does not embarrass them.” And even so, the Sages commanded (Moed Katan 17a) a person not to strike his adult son, since there is in the thing [a possible violation of], “do not put a stumbling block in front of the blind” (Sefer HaChinukh 232) — (lest he kick his father, and it will be he that made him stumble — Rashi there). And we excommunicate someone for that. And they, may their memory be blessed, said (Kiddushin 31b) about the stringency of this commandment that even if the father or mother lose their mind, the son must make efforts to behave in a way of honor towards them, according to their perception. But if they become extremely insane, he is able to leave them and command others over them to treat them as is fit, if he has [this possibility]. And a mamzer is obligated in the honor of parents and their reverence (Yevamot 22b), even though they are exempted from the statute of hitting them or cursing them. And they, may their memory be blessed, taught us about this matter (Bava Metzia 32a) that if the parents command to transgress words of Torah — and even a rabbinic commandment — we do not listen to them. [These] and the rest of its details are in [scattered] places in the Gemara, but the most are in Kiddushin, according to my opinion. (See Tur, Yoreh Deah 240.) And it is practiced in every place and at all times by males and females. And [if] he transgresses it and treats their reverence lightly, he has violated this positive commandment; unless he does it with the agreement of his father and his relinquishment — as the honor of a father who relinquishes it, is relinquished (it is effective).

מִצְוַת כִּבּוּד אָב וָאֵם – לְכַבֵּד הָאָב וְהָאֵם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ יב) כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ וְגוֹ'. וּבָא הַפֵּרוּשׁ (קדושין לא, ב) אֵי זֶהוּ כִּבּוּד, מַאֲכִיל וּמַשְׁקֶה מַלְבִּישׁ וּמְכַסֶּה מַכְנִיס וּמוֹצִיא. דִּינֵי הַמִּצְוָה, כְּגוֹן כִּבּוּד זֶה מִנִּכְסֵי מִי חַיָּב לַעֲשׂוֹתוֹ אִם מִשֶּׁל אָב אוֹ מִשֶּׁל עַצְמוֹ, וַהֲלָכָה (שם לב א) מִשֶּׁל אָב אִם יֵשׁ לוֹ נְכָסִים לָאָב וְאִם לָאו יְחַזֵּר הַבֵּן אֲפִילּוּ עַל הַפְּתָחִים (עי' ירושלמי קידושין א ז) וְיַאֲכִיל אָבִיו, וְכִבּוּד אָב וְאֵם אֵי זֶה קוֹדֵם וְעַד הֵיכָן כִּבּוּד אָב, וְאִם מָחַל עַל כְּבוֹדוֹ אִם יִהְיֶה מָחוּל. וְאִם יִרְאֶנּוּ עוֹבֵר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה בְּאֵיזֶה לָשׁוֹן יִמְנָעֵהוּ, וְאִם יְצַוֵּהוּ אָבִיו לַעֲבֹר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה שֶׁלֹּא יַאֲמִינֵהוּ בָּזֶה, וְכִי חַיָּב לְכַבְּדוֹ בְּחַיָּיו וּבְמוֹתוֹ, וְכֵיצַד הוּא הַכִּבּוּד בְּמוֹתוֹ, וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, מְבֹאָרִים בְּקִדּוּשִׁין וּקְצָת מֵהֶן בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים מֵהַגְּמָרָא (יו"ד סימן ר"מ).

The commandment to honor father and mother: To honor father and mother, as it is stated (Exodus 20:12), “You shall honor your father and your mother.” And the explanation (Kiddushin 31b) comes to [define it], “What does it mean to ‘honor’? To feed, give drink, dress, bring in, and take out.” The laws of this commandment — for example, whose property should be spent on this honor, the child’s or the parent’s, and the ruling (Kiddushin 32a) is that it is out of the parent’s if the parent has assets, but if not, the child must even beg door to door (see Talmud Yerushalmi Kiddushin 1:7) in order to feed his parent; which takes priority, honoring the father or the mother; if [the parent] waives that honor [if it is effective]; if the child sees the parent violating the Torah’s words, with what words should he stop them; if his father commands him to violate the Torah’s words, that he should not believe him about it; that the child is obligated to honor [the parent] in life and in death, and how is the honor in death; and the rest of its details — are [all] elucidated in Tractate Kiddushin and in a few other places in the Gemara. (See Tur, Yoreh Deah 240.)

...ולפי שאי אפשר לדת האלוקית להתקיים זולת הקבלה, צוה עליהם הכתוב ואמר, "שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך" (דברים ל"ב), וחייבה העובר על דברי קבלת חכמים מיתה... והזהירה על כבוד הורים...

כל המצות יקבל עליהם האדם שכר אפילו מצות של אחרים. כגון מי שלא ראה אביו ואמו בעומדו על דעתו היינו כיבוד אב ואם ויש לו זקן וזקנה הרי זה יקיים עליהם מצות כיבוד כאילו הוא בניהם. וכן אם לא ראם ויש לו אחים גדולים ממנו יכבדם ויכבד צדיקים. שנאמר (תהלים טו ד) ואת יראי ה' יכבד בענין שהיה לו לכבד אביו ואמו ושבת בכסות נקיה וספרים יפים בתיקון יפה וגם רבותיו יכבד וירא מהם. ומחכמיו כענין כיבוד אב ואם ומורא אב ואם. ויכבד את הגדולים וירא אותם ואת מוכיחיו הרי מעלין עליו כאלו קיים כיבוד ומורא לכך היו קורין לאלישע אבי אבי. כי היה מקיים בו מה שהיה מחוייב לאביו אבי בכיבוד אבי במורא:

בעבור שתזכור שהיית עבד כמוהו במצרים, ויפדך השם, ודע כי השמונה דברים כולם מצות לא תעשה, ודבור כבד הוא מצות עשה ומשקול הדעת שנטע השם בלב האדם, חייב כל אדם להטיב למי שייטיב לו, והנה הבן לא יצא לעולם רק על יד אבותיו, והם גמלוהו וטפחוהו, ורבוהו, והשקוהו והאכילוהו, והלבישוהו, חייב לכבדם כל ימיו, כי הם היו לו הסבה להיותו חי על פני האדמה, על כן שכרו למען יאריכון ימיך ובעבור כי השם נפח בו נשמה על ידי האבות שתקנו הגוף, צוה שיכבד אבותיו, כי מי שיכבדם הוא מכבד את השם, והנה משה פירש ואמר, כבד את אביך ואת אמך ואמר כאשר צוך ה' אלהיך (דבר' ה טז), כי השכר הוא על מצות עשה, והעונש על מצות לא תעשה, כאשר אפרש בפ' לא תאכלנו (שם יב כה), והנה אמר משה אתה חייב לכבד האבות למען יאריכון ימיך, וזה החיוב בשקול הדעת, גם בעבור שצוה השם שתכבדם יהיה לך עוד שכר טוב, והוא למען ייטב לך

מִשָּׁרְשֵׁי מִצְוָה זוֹ, שֶׁרָאוּי לוֹ לָאָדָם שֶׁיַּכִּיר וְיִגְמֹל חֶסֶד לְמִי שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ טוֹבָה, וְלֹא יִהְיֶה נָבָל וּמִתְנַכֵּר וּכְפוּי טוֹבָה שֶׁזּוֹ מִדָּה רָעָה וּמְאוּסָה בְּתַכְלִית לִפְנֵי אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים. וְשֶׁיִּתֵּן אֶל לִבּוֹ כִּי הָאָב וְהָאֵם הֵם סִבַּת הֱיוֹתוֹ בָּעוֹלָם, וְעַל כֵּן בֶּאֱמֶת רָאוּי לוֹ לַעֲשׂוֹת לָהֶם כָּל כָּבוֹד וְכָל תּוֹעֶלֶת שֶׁיּוּכַל, כִּי הֵם הֱבִיאוּהוּ לָעוֹלָם, גַּם יָגְעוּ בּוֹ כַּמָּה יְגִיעוֹת בְּקַטְנוּתוֹ

חַיָּב אָדָם לְכַבֵּד אֶת אֵשֶׁת אָבִיו אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ אִמּוֹ כָּל זְמַן שֶׁאָבִיו קַיָּם שֶׁזֶּה בִּכְלַל כְּבוֹד אָבִיו. וְכֵן מְכַבֵּד בַּעַל אִמּוֹ כָּל זְמַן שֶׁאִמּוֹ קַיֶּמֶת. אֲבָל לְאַחַר מִיתָתָהּ אֵינוֹ חַיָּב. וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁיִּהְיֶה אָדָם חַיָּב בִּכְבוֹד אָחִיו הַגָּדוֹל כִּכְבוֹד אָבִיו:

הלכות כיבוד אב ואם מצות עשה שיכבד אדם אביו ואמו ויירא מפניהם וצריך ליזהר מאד בכבודם ובמוראם שהוקש כבודם לכבוד המקום דכתיב כבד את אביך ואת אמך וכתיב כבד את ה' מהונך ובמוראם כתי' איש אמו ואביו תיראו ובמורא המקום נאמר את ה' אלהיך תירא ואמרו חכמים ג' שותפין יש באדם הקב"ה ואביו ואמו בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו אומר הקב"ה מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני ובכבוד הקדים אב לאם דכתיב כבד את אביך ואת אמך ובמורא הקדים אם לאב דכתיב איש אמו ואביו תיראו ללמד ששניהם שוים בין לכיבוד בין למורא ואיזהו מורא ואיזהו כיבוד מורא לא עומד במקומו ולא יושב במקומו פירוש מקום המיוחד לו לעמוד שם בסוד זקנים עם חביריו לעצה והרמ"ה כתב דה"ה במקום המיוחד לו להסב בביתו ולא סותר את דבריו ולא מכריע את דבריו ופירש"י אם היה חולק עם אחד בדבר הלכה לא יאמר נראין דברי פלוני והרמ"ה כתב זה אין צריך דהיינו סותר את דבריו אלא אפי' נראין לו דברי אביו אין לו לומר נראין דברי אבא שנראה כמכריע דברי אביו אלא אם יש לו תשובה להשיב על החולקין ישיב כתב הרמב"ם לא יקראנו בשמו לא בחייו ולא במותו אלא אומר אבא מרי היה שם אביו או שם רבו כשם אחרים משנה את שמם ויראה לי שאין ליזהר בכך אלא בשם שהוא פלאי שאין הכל דשין בו אבל השמות שקורין בו כל העם כגון אברהם יצחק ויעקב משה ואהרן וכיוצא בהם בכל לשון ובכל זמן קורא בהן לאחרים ואין בכך כלום ע"כ ותימה על מה שכתב שאפי' אחרים ששמם כשם אביו שאין לקרותם בשמם ועד היכן מוראם אפי' היה לבוש בגדי חמודות ויושב בראש הקהל ובאו אביו ואמו וקרעו בגדיו והכוהו על ראשו וירקו בפניו לא יכלים אותם אלא ישתוק ויירא ממלך מלכי המלכים שצוהו בכך שאילו בשר ודם גזר עליו דבר שהוא מצער יותר מזה לא היה לו לפרכס בדבר ק"ו במלך מלכי המלכים הקב"ה ואיזהו כיבוד מאכילו ומשקהו ויתננו לו בסבר פנים יפות ואל יראה לו פנים זועפות שאפילו מאכילו בכל יום פטומות והראה לו פנים זועפות נענש עליו וזה שמאכילהו ומשקהו היינו משל האב אם יש לו אבל הבן אינו חייב ליתן לו משלו ואם אין לאב ויש לבן כופין אותו וזן את אביו כפי מה שהוא יכול ואם אין לבן אינו חייב לחזר על הפתחים להאכיל לאביו אבל חייב לכבדו בגופו אף ע"פ שמתוך כך בטל ממלאכתו ויצטרך לחזר על הפתחים וכתב הרמ"ה דוקא דאית ליה לבן ממונא לאתזוני ביה ההוא יומא אבל אי לית ליה לא מיחייב לבטל ממלאכתו ולחזר על הפתחים וישמשו בשאר דברים שהשמש משמש בהן את רבו: אע"פ שאדם חייב לירא מפני אביו ואמו מאד ולכבדן אסור לאדם להכביד עולו על בניו ולדקדק בכבודו עמהם שלא יביאם לידי מכשול אלא ימחול ויתעלם עיניו מהם שהאב שמחל על כבודו כבודו מחול והמכה לבנו גדול היו מנדין אותו שהרי עובר על ולפני עור לא תתן מכשול חייב אדם לכבד אשת אביו אע"פ שאינה אמו כל זמן שאביו קיים וחייב לכבד בעל אמו כל זמן שאמו קיימת אבל לאחר מיתה אינו חייב בכבודם ומ"מ מצוה לכבדם אפי' לאחר מיתה חייב אדם בכבוד אחיו הגדול ככבוד אביו וחייב לכבד חמיו דכתיב אבי ראה גם ראה:

אמר לו אביו - לכהן: היטמא - בבית הקברות להשיב אבידה או שהיתה עומדת בחוץ ואמר לו אל תחזיר יכול ישמע לו ת"ל איש אמו ואביו וילפינן לאו דטומאה ולאו דהשבת אבדה מלאוי דשבת: אלא - לעולם דאמר ליה שחוט לי בשל לי ואפ"ה לא איצטריך עליה דאיכא למיפרך מה להנך שחוט לי בשל לי שכן הכשר מצוה בחילול שבת בעקירת לא תעשה הוא מקיים עשה דכיבוד וזהו הכשר קיומו ואי אפשר לקיימו בלא עקירת לאו הלכך אי לא כתב את שבתותי תשמורו ה"א לידחי אבל ייבום לא זה בלבד הכשר קיום העשה שהרי יכול לחלוץ ולא יעקור לאו של ערוה ולא איצטריך עליה:

לג.) שלך קודם לכל אדם ואם יעסוק באבידתו הרי כבוד אביו קודם למאן דאמר משל בן ונראה לר"י שיניח כבוד אביו ואבידת חבירו ויעסוק באבידתו דהא דאמר כיבוד אב קודם היינו דוקא להניח לאביו לעשות רצונו בממונו לפי שזהו גוף הכיבוד אבל באבידתו כיון שאין האב נהנה באבידה עצמה אין הבן חייב להפסיד אבידתו בשביל אביו ואע"ג דאמרינן בסמוך כדי שיטול ארנקי ויטיל לים ואינו מכלימו למ"ד משל בן התם מיירי באותו ענין שיש לאב קורת רוח בכך כגון שזורקו לים למירמא אימתא אאינשי ביתיה דאי לאו הכי אם בחנם משליך רשע הוא דעובר בבל תשחית ואפילו היכא דשוגג הוא ומשליכו בחמתו מ"מ נהנה בהשלכת ארנקי ומש"ה אין להכלימו: אורו ליה רבנן לרבי ירמיה כמ"ד משל אב - משמע שכך הלכה וכן פסק בשאלתות דרב אחאי בפרשת וישמע (סוף סימן נז) ופסק היכא דלית ליה לאב ואית ליה לבן חייב הבן לזון אביו וכן פסק ר"י ור"ח דאם אין לאב ממון והבן יש לו דצריך הבן לפרנסו משלו דלא יהא אלא אחר כדאמר בנערה שנתפתתה (כתובות דף מט:) דרב אכפייה לההוא גברא ואפיק מיניה ארבע מאה זוזי לצדקה ועוד דאמרינן בירושלמי אמר רבי יוסי הלואי דהויין כל שמעתתי ברירי לי כהך שכופין את הבן לזון את אביו ועוד ראיה מהא דאמר בירושלמי דרבי יונתן ורבי יאשיה הוו קאזלי באורחא אתא ההוא גברא וקא נשק לכרעיה דרבי יונתן אמר מאי האי אמר ליה דאמרי ליה זיל צעוק בבי כנישתא כלומר הוריתי לו שיעשה כל כך שיפרנסנו בנו א"ל אמאי לא אכפי' מר אמר ליה כגון זו כופין בתמיה אמר ליה את צריכת לכך פירוש וכי לא ידעת דכופין פשיטא דכופין ועוד ראיה מירושלמי שהבאתי למעלה כבד את ה' מהונך אם יש לו ממון חייב ואם לאו פטור ובכיבוד אב ואם נאמר כבד את אביך ואת אמך דמשמע בין יש לו הון ובין אין לו הון:

איזהו כבוד ואיזהו מורא ודיניהם. ובו כ"ה סעיפים: צריך ליזהר מאד בכבוד אביו ואמו ובמוראם: הגה ומ"מ אין ב"ד כופין על מצות כבוד אב ואם דהוי ליה מצות עשה שמתן שכרה בצדה שאין ב"ד כופין עליה. (בית יוסף בשם הגמרא ובתא"ו נתיב א'): אמר לו אביו השקני מים ויש לפניו לעשות מצוה עוברת כגון קבורת מת או לויה אם אפשר למצוה שתעשה ע"י אחרים יעסוק בכבוד אביו (ואם התחיל במצוה תחלה יגמור דהעוסק במצוה פטור מן המצוה) (ב"י בשם הר"ן) ואם אין שם אחרים לעשות יעסוק במצוה ויניח כבוד אביו. (מיהו אם אין זמן המצוה עוברת יעסוק בכבוד אביו ואח"כ יעשה המצוה) (רבינו ירוחם נתיב א' בשם רא"ש): תלמוד תורה גדול מכבוד אב ואם: אמר לו אביו לעבור על דברי תורה בין מצות עשה בין מצות לא תעשה ואפילו מצוה של דבריהם לא ישמע לו:

What is honor and what is fear, and their laws. Containing 25 paragraphs. One must be very careful concerning his father and mother's honor and fear. Rema: But nevertheless, the court does not enforce the honor of father and mother; since it is a positive commandment the reward of which is alongside it, such that the court does not enforce it (Beit Yosef in the name of the Gemara; Toledot Adam VeChava, Netiv A). If his father said to him, "Give me water to drink," and there was another passing commandment before him to do, such as burying the dead or a funeral: If it is possible for the commandment to be done by others, he should occupy himself with the honor of his father. But if he began the commandment first, he should finish it; as one who is occupied with a commandment is exempt from [another] commandment (Beit Yosef in the name of the Ran). But if there are not others there to do [it], he should occupy himself with the commandment and leave the honor of his father. (However if the time of the commandment is not passing, he should occupy himself with the honor of his father and do the commandment afterwards [Rabbenu Yerucham, Netiv A, in the name of the Rosh]). Torah study is greater than honoring father and mother. If his father said to him to transgress a Torah matter - whether a negative commandment or a positive commandment, and even a [rabbinic] commandment - he should not listen to him.

צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד בִּכְבוֹד אָבִיו וְאִמּוֹ וּבְמוֹרָאָם, שֶהִשְׁוָה אוֹתָן הַכָּתוּב לִכְבוֹדוֹ וּלְמוֹרָאוֹ, יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. כְּתִיב, כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ. וּכְתִיב, כַּבֵּד אֶת ה' מֵהוֹנֶךָ. בְּאָבִיו וְאִמּוֹ כְּתִיב, אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ. וּכְתִיב, אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא. כְּדֶרֶךְ שֶׁצִוָּה עַל כִּבּוּד שְׁמוֹ הַגָּדוֹל וּמוֹרָאוֹ, כֵּן צִוָּה עַל כִּבּוּדָם וּמוֹרָאָם. שְׁלשָׁה שֻׁתָּפִין הֵם בָּאָדָם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָבִיו וְאִמּוֹ. (אִישׁ מַזְרִיעַ לֹבֶן שֶׁבּוֹ, אִשָּׁה מַזְרַעַת אֹדֶם שֶׁבּוֹ, וְהַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹפֵחַ בּוֹ נְשָׁמָה, מַרְאֵה עַיִן, וּשְׁמִיעַת אֹזֶן, וְדִבּוּר) בִּזְמַן שֶׁאָדָם מְכַבֵּד אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ, אוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם, כְאִלּוּ דַרְתִּי בֵּינֵיהֶם וְכִבְּדוּנִי. אֵיזֶהוּ מוֹרָא. לֹא יַעֲמֹד בִּמְקוֹמוֹ הַמְיֻחָס לוֹ לַעֲמֹד שָׁם בְּסוֹד זְקֵנִים עִם חֲבֵרָיו אוֹ מָקוֹם הַמְיֻחָד לוֹ לְהִתְפַּלֵּל, וְלֹא יֵשֵׁב בְּמָקוֹם הַמְיֻחָד לוֹ לְהָסֵב בְּבֵיתוֹ, וְלֹא יִסְתֹּר אֶת דְּבָרָיו, וְלֹא יַכְרִיעַ אֶת דְּבָרָיו בְּפָנָיו, אֲפִלּו לוֹמַר, נִרְאִין דִּבְרֵי אַבָּא. עַד הֵיכָן מוֹרָאָם. הַיָה הַבֵּן לָבוּשׁ חֲמוּדוֹת וְיושֵׁב בְּרֹאשׁ הַקָּהָל, וּבָאוּ אָבִיו אוֹ אִמוֹ וְקָרְעוּ אֶת בְּגָדָיו, וְהִכּוּהוּ עַל רִאשׁוֹ, וְיָרְקוּ בְפָנָיו, לֹא יַכְלִים אוֹתָם וְלֹא יְצַעֵר בִּפְנֵיהֶם וְלֹא יִכְעַס כְּנֶגְדָּם, אֶלָּא יִשְׁתֹּק וְיִירָא מִמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁצִּוָּה בְּכָךְ. אֲבָל יָכוֹל לִתְבֹּעַ אוֹתָם לַדִּין עַל הַהֶפְסֵד. אֵיזֶהוּ כָבוֹד? מַאֲכִילוֹ וּמַשְׁקֵהוּ, מַלְבִּישׁ וּמְכַסֶּה, מַכְנִיס וּמוֹצִיא (וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן לד סָעִיף ו). וְּיִתְּנֶנוּ לוֹ בְסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת. שֶׁאֲפִלוּ מַאֲכִילוֹ בְּכָל יוֹם פְּטוּמוֹת, וְהֶרְאָה לוֹ פָּנִים זוֹעֲפוֹת, נֶעֱנָשׁ עָלָיו. אָמַר לוֹ אָבִיו לַעֲבֹר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה, בֵּין עַל מִצְוַת עֲשֵׂה בֵּין עַל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה, אֲפִלּוּ עַל מִצְוָה שֶל דִּבְרֵיהֶם, לֹא יִשְׁמַע לוֹ, דִּכְתִיב, אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוֹ וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמֹרוּ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם, סָמַךְ שַׁבָּת לְמוֹרָא אָב וָאֵם, לוֹמַר, אַף עַל פִּי שֶׁהִזְהַרְתִּיךָ עַל מוֹרָא אָב וָאֵם, אִם אָמַר לְךָ חַלֵּל אֶת הַשַׁבָּת, אַל תִּשְׁמַע לוֹ. וְכֵן בִּשְׁאָר כָּל הַמִצְוֹת. אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם, אַתָּה וְאָבִיךָ חַיָבִים בִּכְבוֹדִי. לְפִיכָךְ לֹא תִשְׁמַע לוֹ לְבַטֵּל אֶת דְּבָרָי. וְגַם מִצְוֹת דְּרַבָּנָן, דִּבְרֵי הַשֵׁם יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הֵן, דִּכְתִיב, לֹא תָסוּר וְגוֹ'. אָמַר לוֹ אָבִיו, שֶׁלֹּא יְדַבֵּר עִם פְּלוֹנִי וְשֶׁלֹּא יִמְחוֹל לוֹ, וְהַבֵּן הָיָה רוֹצֶה לְהִתְפַּיֵס, אֵין לוֹ לָחוּשׁ לִפְקֻדַּת אָבִיו, כִּי אָסוּר לִשְׂנֹא שׁוּם יְהוּדִי אִם לֹא כְּשֶׁרוֹאֵהוּ שֶהוּא עוֹבֵר עֲבֵרָה, וְנִמְצָא שֶהָאָב צִוָּהוּ לַעֲבוֹר עַל דִבְרֵי תוֹרָה.

You must be extremely careful to honor and revere your father and mother for Scripture compares their honor and reverence to the honor and reverence you must have for the Almighty. It is written, "Honor your father and mother;" It is also written, "Honor Hashem with your substance." With regards to your father and mother it is written, "Every man must revere his mother and his father;" and it is written, "You shall fear Adonoy your God." Just as He commanded us to honor and fear His great Name so He commanded us to honor and revere them. Three partners share in the formation of man: The Holy One, Blessed is He, his father, and his mother. (The man contributes, the woman contributes, and the Holy One, Blessed is He, breathes a soul into him, endows him with eye sight, hearing and speech.) When man honors his father and mother, the Holy One, Blessed is He, says, "I account it to them as though I dwelt among them, and they honored Me." How are they to be revered? You must not occupy his [your father's] designated place in the council of elders and with his friends, or the designated place in which he prays, and you must not sit in his designated place at his dining table. You must not contradict his words, or even corroborate his words in his presence, even to say "Father is right." To what extent must you revere them? If you were dressed in costly clothing and presiding over the assembly and your father or mother came and tore your clothing, struck you on the head and spat in your face, you must not embarrass them, or show distress in their presence or anger towards them; but you must be silent and fear the King who is King of Kings, the Holy One, Blesed is He, Who so commanded. But you may summon them to Beis Din for the damages they inflicted on you. How are they to be honored? You should provide them with food and drink, with clothing and shelter, escort them to their home and escort them from their home. You must provide these services cheerfully, for even if you provide them daily with choice poultry but do so with ill grace you will incur Divine punishment. If your father told you to transgress a Scriptural Law whether it be a positive or negative command or even a Rabbinical injunction, you must not obey him, for it is written, "Every man shall revere his mother and father and you shall preserve My Shabbos, I am Adonoy your God." Shabbos is positioned in the same verse [that instructs you to fear] your father and mother to teach: "Even though I command you to fear your father and mother, if your parent tells you to desecrate the Shabbos you must not listen to him. This is true for all the mitzvos. [For] I am Adonoy your God. Both you and your father are bound to honor Me. You must therefore not listen to him to disregard My word." Rabbinical injunctions are also the commands of Hashem, Blessed be His Name, as it is written, "You shall not turn aside," etc. If your father told you not to speak to a certain person, and not to forgive him; but you would like to be reconciled; you should not be concerned with your father's order, as you are forbidden to hate any Jew unless you see him commit a sin. Thus your father has ordered you to transgress a law of the Torah.

עד היכן מוראם? היה הבן לבוש חמודות ויושב בראש הקהל, ובאו אביו ואמו וקרעו בגדיו, והכוהו על ראשו וירקו בפניו – לא יכלים אותם, אלא ישתוק, ויירא ממלך מלכי המלכים שצוהו בכך. שאילו מלך בשר ודם היה גוזר עליו – לא היה לו לפרכס בדבר. קל וחומר ממלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. מיהו מותר לתובעו בדין על מה שקרע בגדיו (ש"ך סעיף קטן ד). ויראה לי דכמו שיתבאר בזרק ארנקי לים, שכשיכול למונעו מקודם שלא יעשה כן – רשאי. הכא נמי בכאן, כשיכול למונעם מקודם שלא יעשו לו כן, כגון שאחרים לא יניחום ליכנס למקום שיושב שם, ולמונעם שלא בדרך בזיון – רשאי. דבר פשוט הוא שכיבוד אב ואם אינו דוחה שום מצוה. ולא מיבעיא אם אביו יצוה לו לעבור על דברי תורה ב"קום ועשה" או ב"שב ואל תעשה", דאסור לשמוע לו. כדתניא (בבא מציעא לב א): הרי שאמר לו אביו "הטמא למת" והוא כהן, או אל תחזיר אבידה – יכול ישמע לו? תלמוד לומר: "איש אמו ואביו תראו וגו' אני ה' אלקיכם" – כולכם חייבים בכבודי. ואפילו יצוה לו לעבור על מצוה דרבנן אפילו ב"שב ואל תעשה", כגון שלא להדליק נר חנוכה וכיוצא בזה, דאסור לשמוע לו. ולא נחתינן בזה ל"עשה דוחה לא תעשה", או על כל פנים לדחות איסור דרבנן מפני מצות עשה דכיבוד, דכיון דהתורה גילתה דכל שהוא נגד התורה – אין לאביו רשות לצוות לבנו על זה. וממילא דגם באיסור דרבנן הוה נגד התורה, דהקדוש ברוך הוא צוה לבלי לסור מכל אשר חכמים יגידו. וכתב הרא"ש בתשובה: האב שצוה לבנו שלא ידבר עם פלוני, שלא ימחול לו על מה שעשה לו עד זמן פלוני, והבן היה רוצה להתפייס עמו אלא שחושש לצוואת אביו – אין לו לחוש לצוואתו, שאסור לשנוא לשום אדם אם לא שיראהו עובר עבירה. והאב שצוהו לשנוא – לאו כל כמיניה להעבירו על דברי תורה. עד כאן לשונו. ולא עוד אלא אפילו לא צוהו על דבר איסור, אלא צוהו לשמשו, ויש על הבן מצוה לעשות, והנה אם אין המצוה עוברת – פשיטא שמשמש את אביו ואחר כך יעשה המצוה. אמנם אם המצוה עוברת הדין כך: אם אפשר להמצוה להעשות על ידי אחרים – ישמש את אביו ואחרים יעשו המצוה. אבל אם אי אפשר להעשות על ידי אחרים – יניח כבוד אביו ויעשה המצוה, מפני שהוא ואביו חייבין בכבוד השם יתברך שצונו על המצוה. ואפילו באפשר להעשות על ידי אחרים, אם כבר התחיל במצוה – לא יפסיק לשמש את אביו, דהעוסק במצוה – פטור מן המצוה. ו"מצוה עוברת" מקרי כמו הלווית המת, וקבורתו, וכיוצא בזה. (ויש לעיין בהלוויית המת אם שייך "להעשות על ידי אחרים", הא על כל אחד מוטל.)

...עיקר גדול, דבר שמצוי תמיד, כגון כבוד אב ואם, לזכור תמיד בלי נדר המוסר מזה, וטוב לחזור בכל יום איזה מאמרים מזה. וגם בהענינים אשר תבין כי יוכל לבא מהם לחילול כבודם חס ושלום, לא תדבר מזה כלל וכלל, אף שמתחילה כוונתו לטוב. והעיקר במצוה זו לאהוב אותם אהבה עזה בלב, כי השוה כבודם לכבוד וכו'.

ובזה יש להבין מ"ש בן חכם ישמח אב וגו' כי תואר אב ואם הוא רק לכחם המתפשט בבן וכמו שכתבתי לעיל בביאור הגמ' אין קורין אבות אלא כו' שהאמונה המושרשת בלב כל איש ישראלי מורשה מהאבות. ואיתא בנדה (ל"א א') אביו מזריע לובן כו' רצה לומר כי כח העשה טוב שהוא משלמת המעלה הוא מן האבות.

(ג ד ה ו ז ח ט י) דרשו רז״ל בסוף מסכת כתובות את אביך לרבות אשת אביך ואת אמך לרבות בעל אמך וכל דאתרבי מאת דאורייתא הוא כדכתבנו לעיל וכתב רבינו יונה בספר היראה דבכלל את אביך הוי נמי אחו׳ אביך ובכלל את אמך הוי נמי אחו׳ אמך וכתב נמי הר׳ ר׳ ישראל בס׳ מנורת המאור נתיב י״ד דאבי אביו בכלל אביו וכן אם אביו ואם אמו בכלל אמו וכן אבי אמו והכי איתא בכראשית רבה על פסוק ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק לכך הזכיר יצחק ולא אברהם שחייב אדם בכבוד אביו יותר מכבוד זקנו והביאו לשון זה בחומש רש״י והרמב״ן משמע דשניהם מדאורייתא אלא דבאביו מחייב טפי מזקנו והוא הדין לזקנתו וטעמא דכולהו משום דבני בנים הרי הם כבנים וכן האיש חייב בכבוד חמיו וחמותו וטעמא משום דאיש ואשתו כחד גופא חשיבי ואב ואם של זה כאב ואם של זה והכי איתא במדרש שוחר טוב על פסוק ואבי ראה גם ראה ש שאמר דוד ל לשאול חמיו והביאו הטור והכתוב גנה בת קמה באמה כלה בחמותה השוה כלה לבת קמה באמה ותד״א כבד את אביך וסמיך ליה לא תנאף מה ענין זה אצל זה ללמדך שאם נשא אדם אשה והיא אינה מכבדת אביו ואמו בעת זקנתן הרי הוא כאלו נואף כל ימיו לכך נאמר כבד ולא תנאף

מצות עשה שיכבד אדם את אביו ואת אמו דכתיב כבד את אביך ואת אמך וגם מצות עשה שירא מהם דכתיב איש אמו ואביו תראו. ובא ללמדך ששניהם שוים בין לכבוד, בין למורא. וצריך להזהר מאוד בכבודם ובמראם שהוקש כבודם לכבוד המקום, כתיב הכא כבד את אביך ואת אמך וכתיב התם כבד את ה' מהונך.

כבוד אב ואם מה שכתב רבינו מוהריק"ו ופסקו הרמ"א ביו"ד סוס"י ר"מ דאם האב מוחה בבנו מלישא אשה שיחפוץ דאינו שומע אל אביו נראה פשוט דכל זה אינו אלא כשהבן רוצה ליקח אשה הגונה הישרה בעיניו והאב רוצה לעכב בידו אמנם אם הבן רוצה לקחת אשה שאינה הגונה לו כלל ודאי שחייב לשמוע לו וכ"כ בספר החסידים סימן תקס"ד כ"כ הרב תהלה לדוד ח"ב דף ה' ע"ב ולא ראה תנא דמסייע ליה שכ"כ בהגהות בנו של הרב בית הלל בסו"סי ר"מ ודייק כן מתשו' מוהרשד"ם וכמ"ש בשמו הרב דברי מרדכי גאלנטי הנד"מ בדרשותיו דף א' ע"ג וכן פשיטא למרן מוהרד"ף במכתם לדוד חיו"ד סי' נ"ג דף צ"ה ע"ד ד"ה ובר מן דין עי"ש והרב דברי מרדכי שם נסתפק באם הבן רוצה לישא אשה הגונה ואביו ואמו מונעים אותו באומרם שתצער אותם ומעציבה את רוחם עפ"י מדותיה היתחייב לשמוע בקולם או לא ודקדק מדברי מוהריק"ו ומדברי הר"ן שחייב לשמוע בקולם ושכ"כ בס' החסידים סי' תקס"א דאפילו לגרש אשתו דאיכא נידנוד איסור הטיל תנאי לשלא ישמע בקול אביו כשאינה מצערת את האב הא אם מצערת חייב לגרשה וכ"ש שלא ישאנה יעי"ש ד"ק באורך:

כבוד אביו ורבו אם יש לו דין עמהם אם רשאי לתבעם לבית דין הגאון כתב סופר בחלק יו"ד סי' ק"ז נשאל בתלמיד שיש לו תבעה מרבו מובהק אם רשאי לתובעו בבית דין וכתב לברר הדין בבן עם האב כי האי גוונא וממנו נקח לתלמיד עם רבו והביא שיטת הרי"ף והרמב"ם בהא דאמרו בקידושין דף ל"ב עד היכן כבוד אב ואנו עד שיטול ארנקי ויזרקנו לים והרי"ף והרמב"ם הוסיפו תיבת שלו (שיטול ארנקי שלו ויזרקנו) והקשה מרן בב"י סי' ר"מ שהרי הם פוסקים דכבוד משל אב ואיך כתבו דאפילו נוטל ארנקי שלו וזורקו וכו' ותירץ מרן דיש לחלק בין העדר כבוד לצער ובזיון ופסק בש"ע כשיטת הרי"ף והרמב"ם ועל זה שקיל וטרי בפלפול נחמד בדברי הפוסקי' ראשונים ואחרונים בדין זה כדרכו בקודש והביא מה שכתב רבינו הטור בסי' ר"מ בשם הרמ"ה דשרי לתבוע את אביו בדין ונשא ונתן בדברי הרב ב"ח שם והביא שמוהרמ"ל בסי' קל"ו כתב דהרמ"ה שסובר דשרי לתבעו בדין הוא משום דסובר דמקמי דשדייה לארנקי שרי להכלימו ולבתר דשדייה אסור להכלימו משום דמאי דהוה הוה מכל מקום לתובעו בדין שרי אך למאן דאית לי' דאף מקמי דשדייה אסור להכלימו גם לבתר דשדייה אינו יכול לתובעו בדין ואם כן להרמב"ם אסור לתבעו בדין והרב משנה למלך בפרק ששי מהלכות ממרים הביא דברי מוהרמ"ל וכתב שאין דבריו נראים ומתבאר שלדעתו גם להרמב"ם שרי לתבעו בדין ועם שלא גילה המשנה למלך למה לא נראה בעיניו דברי מוהרמ"ל נפק דק ואשכח שכן מוכח מדברי הרמב"ם בסוף פרק חמישי מהלכות ממרים מי שנתחייב לבנו שבועה אינו משביעו בשבועת האלה שהרי זה בא לקללת אביו וכו' דאלמא תובעו בדין ומתחייב שבועה וכתב לצדד במה שיש לדחות לזה ועוד צדד לומר דאפשר דהרמב"ם מיירי כשיש לו תביעה על אביו ויודע שמעכב את שלו שלא כדין וגזל הוא בידו הוי כאינו עושה מעשה עמך דאף דהרמב"ם סובר דגם כשאינו עושה מעשה עמך חייב לכבדו אפשר דוקא כשהוא רשע בעבירות אחרות אבל באותו דבר אין צריך לחוס על כבודו ולכן מותר לתבעו בדין אבל בשאר דין ודברים שסובר האב בדעתו שהדין עמו אפשר שאינו יכול לתבעו בדין וכו': ומסיק לדינא דמהרמב"ם מוכח דמותר להעמידו בדין ולהשביעו וכן דעת הרב בית חדש וכן פשיטא ליה להרב משנה למלך ואף דמדברי הרמ"ה שהביא הטור נראה שסובר שגם להעמיד בדין איכא קלון מכל מקום הרי להרמ"ה מותר להכלימו בשביל הפסד ממון ולהרמב"ם דאסור להכלימו בשביל הפסד ממון היינו דוקא לבזותו ולצערו אבל להעמידו בבית דין ואפי' להשביעו מותר וכן עיקר לדינא ונסתפק שם אם גם להאם מותר להעמידה לפני בית דין דבאשה מצינו בדוכתי טובא בש"ס דאיכא בזיון שתבוא לפני בית דין ואין ללמוד אשה מאיש וכו' והצריך תלמוד וציין מוהרי"ק שרש נ"ח ועוד כתב דאם האב נתבע וזילא ליה למיזל לבי דינא עם בנו דיש לומר שישלחו בית דין לו סופרי דיינים ויטען בפניהם כמו בנשים יקרות ותלמיד חכם שתורתו אומנתו שבח"מ סי' קכ"ד וכו' וחזר להשיב למה שנשאל אם רשאי לתבוע רבו לדין בפני בית דין וכתב שהדין כמו בן לאביו דאף דכבוד רבו עדיף מכבוד אביו דאבידת רבו קודמת לאבידת אביו היינו בדלית ליה פסידא לתלמיד אבל להפסיד שלו משום כבוד רבו לא לישתמיט שום אחד מהפוסקים דלימא הכי ודבר שיש בו משום בזיון תלי בשיטת הפוסקים אם חייב לוותר נגד האב או לא והוא הדין נמי נגד רבו וכו' אבל במקום פסידא לא מצינו והא דקיימא לן דהחולק או עושה מריבה או מתרעם על רבו כאילו עושה כל אלה עם השכינה היינו כל זמן שאינו נוגע להפסד ממונו או גם בדבר שבממון לא יערער אחריו שעשה לו שלא כדין אבל כשיודע וברור לו לפי דמיונו כי יש עול בחיק רבו בודאי מותר להתרעם עליו בבית דין דמשום כבוד רבו אין צריך להפסיד ממונו:

אמר לו אביו השקיני מים ואמו אומרת לו גם כן השקיני - מניח כבוד אמו ועוסק בכבוד אביו, שהוא ואמו חייבין בכבוד אביו. במה דברים אמורים בעודה תחת אביו, אבל אם היא מגורשת ממנו והיא אינה חייבת שוב בכבוד אביו - לגבי דידיה כבוד שניהם שוה הוא, ואיזה מהם שירצה יקדים.

כבוד אבי אביו הרב מדרש תלפיות בריש ספרו כתב בשם הרבנים רבינו יונה ומנורת המאור וס' החרדים דהוא מדאורייתא עי"ש וקצת תימה שלא זכר שר מחלוקת הפוסקים בענין זה עיין ביו"ד סי' ר"מ סכ"ד בדברי הרמ"א וב"ח וכל המפרשים שם והרב פתחי תשובה שם הביא ראיה מסוטה דף מ"ט ע"א אמר ליה לאו ברך אנא וכו' ולזה היה אפ"ל דמחלוקת מוהריק"ו והרמ"א הוא דוקא באבי אביו דאילו באבי אמו גם הרמ"א מודה דפטור וטעם החילוק שביניהם דעיקר חיוב אמו באביה בקופייא הוא שכ"ז שהיא תחת בעלה אין בידה לעשות לפי שהיא משועבדת לבעל ואמטו"ל יש סברא לפטור את בנה מכבוד אביה ובהא פליגי מוהריק"ו ס"ל שלא לחלק והרמ"א ס"ל דיש לומר כאמור אך הראיה שהביא עוד ממ"ש במכות גבי בן בנו נעשה לו גואל הדם והוא בדף י"ב ע"א (שם נרשם כ"ב והוא טעות) נראית ראיה אלימתא לכאורה אך נעלם מהרב פ"ת שהוכחה זו כבר הוזכרה בתשובת הרב כנסת יחזקאל הו"ד בשו"ת קרית חנה סי' ל"ד (ד"ה משנכנס) ודחאה כיעי"ש ועיין להרב יפה מראה ה"ד הרב פני יצחק בדף פ"א ע"ג דנראה דר"ל דר' אבין בירושלמי ס"ל דחייב אדם בכבוד אבי אביו בחיי אביו דוקא והרב פנ"י תמה עליו דממ"נ אי ס"ל כמוהריק"ו אפי' בחיי אביו פטור ואי ס"ל כמוהר"ם אפי' אחר מיתת אביו ליחייב עי"ש ולע"ד לא נפלאת לחלק בהכי דכיון דמה שחייב בכבוד אבי אביו הוא משום כבוד אביו א"כ דוקא בחייו הוא דחייב כי היכי דקי"ל באשת אביו ובעל אמו לכ"ע וכן באחיו הגדול למ"ד כמ"ש ביו"ד סי' ר"מ סכ"א ובפתחי תשובה שם סקי"ח עי"ש הכי נמי באבי אביו ס"ל להירושלמי דבחיי אביו חייב אבל לא לאחר מיתה וק"ל וע"ע להרבנים שמן המור בדרו' דף ק"י ע"ב אהל יעקב דף ס"ה ע"ב משק ביתי במערכת הבי"ת אות צ"ה זרע אמת ח"ב סי' קמ"ח מנחת זכרון במערכת המ"ם דף צ"ב ע"א וע"ב שיבת ציון סוף סי' ח"ן ודו"ק עמודי אש דף פ"ג אות מ"ה שם אריה דף ב' ד"ה ויש עיקרי הד"ט בחיו"ד סי' כ"ו אות ז' ישרי לב דף ח"י ע"ב:

אמר לו אביו לעבור על דברי תורה, בין מצות עשה בין מצות לא תעשה ואפילו מצוה של דבריהם - לא ישמע לו, וילפינן לה מקרא דכתיב איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו אני ה' - כולכם חייבים בכבודי, ומוראי למעלה ממוראכם, ואין לך רשות לעבור משום כבוד האב. ואפילו במצוה דרבנן נמי, זהו כבודו של הקב"ה שיקיים דבריהם - שהרי הזהיר עליהם בלאו ד"לא תסור" והוי כאילו אמר לו לעבור על דברי תורה.

ומדכתיב כבד סתם - משמע שיכבדם בכל הכיבוד הגדול שאפשר. לפיכך אמרו זכרונם לברכה "עד היכן כיבוד אב ואם? אפילו נטלו כיסו של זהובים והשליכוהו בפניו לים - לא יכלימם, ולא יצער בפניהם, ולא יכעוס כנגדם, אלא יקבל גזירת הכתוב וישתוק".

שם אב ואם בהרחבה יבואו גם על המגדל והמלמד שהמלמד יקרא בשם אב והמגדלת תקרא בשם אם, ולכן פרט כ"פ שמע לאביך זה ילדך, אמו אשר ילדתהו וכדומה וע"כ ס"ל לר"ש שקורא זכר מחייב כי הוא עושה מעשה האם ודרכו לרבוץ על הבצים, ודעת חכמים שהגם שאם המגדלת תקרא ג"כ בשם אם, לא יקרא האב בשם אם, ופה דייק ואמר שנית תשלח את האם:

במעשה כיצד חייב לכבדם בגופו ובממונו להאכילם להשקותם להלבישם ולעשות כל צרכיהם כדאיתא במכילתא כבד את אביך שומע אני בדברים ת"ל כבד את ה' מהונך והוקשה כבודם לכבוד המקום אמור מעתה מאכילם ומשקם מלבישם מכניסם ומוציאם וכל מה שיתן להם יהיה בסבר פנים יפות שאפילו מאכילם בכל יום פטומות והראה להם פנים זועפות נענש עליהם וכן להיפך אפי' מטחינם ברחיים וכונתו לטובה כדי שינצלו אבותיו מדבר קשה מזה ומדבר פיוסים על לבם ומראה להם שכונתו לטובה ושאי אפשר לו לפרנס' בענין אחר עד שיתרצה לטחון נוחל העולם הבא וחייב לשמשו כעבד המשמש לרבו (עיין בקידושין דף ל"א בתוס' ד"ה כבד וד"ה וטורדו):

ממזר חייב בכבוד אביו ובמוראו אפילו היה אביו רשע ובעל עבירות מכבדו ומתירא ממנו: הגה וי"א דאינו מחוייב לכבד אביו רשע אא"כ עשה תשובה (טור ומרדכי פ' כיצד ובהגהות מיימוני פ"ו דהלכות ממרים):

ודע דמבואר בש"ס מ"ק ופסקה הר"מ פי"א מה' אבל ובש"ע דיו"ד סי' ש"ע דחולה ואבל א"צ לעמוד אפילו מפני נשיא. והנה דיני כיבוד רבו ונשיא וזקן ארוכים מאוד ואין כוונתי בח"ז להאריך בפרטי הדינים.

והקרוב אלי לומר בזה שרצה הקדוש ברוך הוא להראות שכבוד חכמים ינחלו כדי ללמד דעת את העם שיכבדו את לומדי התורה ולקרוא לקדוש ה' מכובד לקדשו בכל דבר שבקדושה, כדרך שמנה את קהת תחילה בעבור משא דבר ה' אשר אתו. ואילו היה נותן הארון לגרשון הבכור הייתי אומר שבעבור הבכורה מנאו תחילה ולא הייתי תולה החשיבות במשא הארון, על כן מסר הארון אל קהת ומנאו תחילה וידעו הכל ליתן כבוד לתורה וללומדיה.

ולפי האמור יובן הסמיכות לכיבוד אב ואם שהם נגד שני אותיות אלו יוד אבא הא אמא שהפוגם פוגם בשם זה:

שאלה: אדם התורם דם בקביעות, פעם אחת תרם דם לגיסו וכתוצאה מכך היה חוור, והודאגה מזה אמו מאוד, ואמרה שאינה מרשה לו לתרום דם יותר, האם חייב לשמוע לה? תשובה: כך יעשה. ושאלתי: הרי זה מצווה? וענה מו"ר גר"ו: שיחפש מצוות אחרות.

הגר אסור לקלל אביו העכו״ם ולהכותו ולא יבזהו כדי שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה

שאתה ואמך חייבין בכבוד אביך, וכן אביך אומר השקני, ומצוה לעשות, הנח כבוד אביך ועשה מצוה, שאתה ואביך חייבין לעשות מצוה. וי״ל דמהכא ילפינן התם, סכ״צ וכ״כ שם בתום׳ הרא׳׳ש )ד״ה כולכם( להקשות ו תי ח בתירון הב׳ ג״כ כהתום׳ )מן

מטעמי מצות כיבוד אב ואם הכרת הטוב, כידוע. ועוד יש ענין בכיבוד אב ואם כמו שהיה נהוג אצל אומות העולם בעבר. והיינו שעל ידי זה יהיה סידור יפה בעולם, שהאבות יגדלו הבנים ויתקנו כל הנצרך לעתידם, והבנים יפרנסו לאבות לעת זקנתם. וגם כיבדו לזקנים, כי זהו כל העולם הזה של הזקן - כבוד שיש לו מן העבר שלו.

שוב מה כתיב בה, "כבד את אביך ואת אמך", אב ואם יש לכם. יחש ההורים אל בניהם, והבנים אל הוריהם, במובן הטהור, הממזג את הצורה האצילית בתוך המסכים החמריים, ומעדן את כל יסוד החיים גם בגסות ממשיותו, הבאה בבהירות קדשה במצות כבוד אב ואם, אי אפשר לדוגמא עליונה זו להיות מתגלה כ"א בחיי המשפחה האנושית דוקא, באותה התכונה שהיא מובדלת בה מכל החיים הטבעיים שקועי החמריות מעבר מזה, ומכל יצורי מרומים שפועי ההשכלה, החיים רק חיי השכלה ואידיאליות מעבר מזה.

מצוות אלה שקולות זו כנגד זו, ששקול כבוד אב ואם לכבוד של שבת, באביו הקדים כבוד. ועל הקושיא שביראה מקדים אמו לאביו, ובכבוד מקדים אביו לאמו, מביא הכתוב, ואם אב אני איה כבודי, ואם אדונים אני איה מוראי. אשר באב שהוא ז״א נוהג כבוד, ובאם שה״ס המלכות הנקראת אדני, נוהג מורא. וע״כ במורא מקדים האם ובכבוד האב.