Breslov Teachings on Sukkot

תָּנוּ רַבָּנַן: מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אִלְעַאי שֶׁהָלַךְ לְהַקְבִּיל פְּנֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר רַבּוֹ בְּלוֹד בָּרֶגֶל. אָמַר לוֹ: אִלְעַאי! אֵינְךָ מִשּׁוֹבְתֵי הָרֶגֶל. שֶׁהָיָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הָעַצְלָנִין, שֶׁאֵין יוֹצְאִין מִבָּתֵּיהֶן בָּרֶגֶל, דִּכְתִיב: ״וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ״. אִינִי?! וְהָאָמַר רַבִּי יִצְחָק: מִנַּיִין שֶׁחַיָּיב לְהַקְבִּיל פְּנֵי רַבּוֹ בָּרֶגֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מַדּוּעַ אַתְּ הוֹלֶכֶת אֵלָיו הַיּוֹם לֹא חֹדֶשׁ וְלֹא שַׁבָּת״, מִכְּלָל דִּבְחֹדֶשׁ וְשַׁבָּת מִיחַיַּיב אִינִישׁ לְאַקְבּוֹלֵי אַפֵּי רַבֵּיהּ! לָא קַשְׁיָא: הָא — דְּאָזֵיל וְאָתֵי בְּיוֹמֵיהּ, הָא — דְּאָזֵיל וְלָא אָתֵי בְּיוֹמֵיהּ.

§ The Sages taught: There was an incident involving Rabbi Elai, who went on Sukkot eve to greet his teacher Rabbi Eliezer in Lod on the first day of the Festival. He said to him: Elai, you are not among those who stay home on the Festival and therefore you have not fulfilled the mitzva of the Festival, as Rabbi Eliezer would say: I praise the lazy, who, although they act no differently than they do the entire year, are praiseworthy because they do not leave their houses on the Festival, as it is written: “You shall rejoice, you and your household” (Deuteronomy 14:26). The term “your household” is interpreted as referring to one’s wife. One who is not home cannot rejoice with his wife. The Gemara asks: Is that so? Didn’t Rabbi Yitzḥak say: From where is it derived that one is obligated to greet his teacher on the Festival? It is as it is stated that the husband of the Shunamite woman asked his wife: “Why are you going to him today? It is neither the New Moon nor Shabbat” (II Kings 4:23). This proves by inference that on the New Moon and Shabbat a person is obligated to greet his teacher. The Gemara answers that this is not difficult: This statement of Rabbi Yitzḥak that one is obligated to go and greet his teacher is referring to a case where he goes and returns on the same day and can rejoice with his wife at night; and this statement of Rabbi Eliezer that one should stay home is referring to a case where he goes and does not return on the same day and cannot rejoice with his wife at night.

הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר עַנְנֵי כָבוֹד הָיוּ. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר סוּכּוֹת מַמָּשׁ עָשׂוּ לָהֶם, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? דְּתַנְיָא: ״כִּי בַסּוּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, עַנְנֵי כָבוֹד הָיוּ, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: סוּכּוֹת מַמָּשׁ עָשׂוּ לָהֶם. הָנִיחָא לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אֶלָּא לְרַבִּי עֲקִיבָא מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?

The Gemara asks: This works out well according to the one who said that the sukkot mentioned in the verse: “I made the children of Israel to reside in sukkot” (Leviticus 23:43), were clouds of glory, as it is reasonable that the roofing of the sukka is modeled after clouds. However, according to the one who said that the children of Israel established for themselves actual sukkot in the desert, and the sukkot of today commemorate those, what can be said? According to that opinion, there is no connection between a sukka and a cloud. As it is taught in a baraita that the verse states: “I made the children of Israel to reside in sukkot”; these booths were clouds of glory, this is the statement of Rabbi Eliezer. Rabbi Akiva says: They established for themselves actual sukkot. This works out well according to Rabbi Eliezer; however, according to Rabbi Akiva what can be said?

מאי רבותיה שהושיבם בסוכות? מאי נפקא מינה אם ישבו בסוכות או באהלים, שהקפיד עליהם הכתוב כל כך לצוות מצות הסוכה לזכר? ותירוצו, שלא סוכות ממש רצה הכתוב, אלא דבר נסיי היה שהשגיח עליהם ביציאתם ממצרים ועשה להם דבר נס, ולכך ציווה במצות סוכה לזכור הנס. מהו הנס? שנקרא בשם "סוכה", והם ענני כבוד שהקיפן בהם במדבר לבל יכה אותם שרב ושמש, ושיגנו עליהם מן האורבים. לכך ציוונו לעשות סוכות ולישב בהן שבעת ימים, שהם כוללים כל ימי השבוע ורומזים כל הזמנים, לזכור נוראותיו ונפלאותיו בכל הזמנים. ולכן ציווה אותנו שנעשה אותו בחודש השביעי, שהוא זמן הגשמים ודרך כל אדם לצאת מסוכתו ולישב בביתו, ואנחנו יוצאים מן הבית לישב בסוכה, בזה ייראה לכל שמצות המלך היא עלינו לעשותה לזכור הנס.

וְהִיא בְּחִינַת סֻכָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים קל״ט:י״ג): תְּסֻכֵּנִי בְּבֶטֶן אִמִּי. וְהִיא בְּחִינַת כֹּחַ הַתְּפִלָּה, מַה שֶּׁמִּתְפַּלְּלִין בְּכֹחַ, כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה וְכוּ' (תהילים ל״ה:י׳). וְהוּא בְּחִינַת סֻכָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איוב י): בְּגִידִים וַעֲצָמוֹת תְּסוֹכְכֵנִי. כִּי כֹּחַ שֶׁאָדָם מַכְנִיס בַּתֵּבוֹת הֵם כ"ח אַתְוָן דְּעֻבְדָּא דִּבְרֵאשִׁית, שֶׁבָּהֶם נִבְרָא הָעוֹלָם. וַעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבָּהֶם נִבְרָא הָעוֹלָם (אבות פ"ה), מְקַבְּלִין כֹּחַ מֵכ"ח אַתְוָן אֵלּוּ. וְהַדִּבּוּרִים שֶׁאָדָם מְדַבֵּר בְּכֹחַ, הֵם עַצְמָן הַדִּבּוּרִים שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. וְזֶה בְּחִינַת (ישעיהו נ״א:ט״ו-ט״ז): וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיךָ; כִּי הֵם עַצְמָם דְּבַר ה', וְהֵם כֹּחַ מַעֲשָׂיו (תהלים קיא). וְהַמַּאֲמָרוֹת שֶׁבָּהֶם נִבְרָא הָעוֹלָם, הֵם בְּחִינַת חֶסֶד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים פט): כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה; וְהַחֶסֶד הוּא בְּחִינַת סֻכָּה, בְּחִינַת חִבּוּק. וְזֶה: וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיךָ – אֲזַי: וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ, שֶׁהִיא בְּחִינַת סֻכָּה, שֶׁהִיא בְּחִינַת צֵל יָד, חִבּוּק יַד יָמִין (זוהר פנחס ריד:):

And [ Binah ] is an aspect of SuKkah, as is written (Psalms 139:13) , “You SuKeini (covered me) in my mother’s womb.” It also corresponds to the power of prayer—i.e., we pray energetically, [as in,] “All my bones will say” (ibid. 35:10) . And this is the aspect of SuKkah, as is written (Job 10:11) , “You SoKhekheini (shielded me) in bones and sinews.” This is because <the KoaCh (energy)> a person puts into the letters <of prayer> is the Khaf Chet (twenty-eight) letters of the Act of Creation with which the world was created. And the Ten Sayings by which the world was created (Avot 5:1) receive koach from these khaf chet letters . Now, the words that a person recites energetically are themselves the words of the Holy One. This is the aspect of “I put My words in your mouth <and with the shade of My hand I covered you>” (Isaiah 51:16) . <“I put My words in your mouth,”> for they are the very words of God. And they are “His koach (powerful) works” (Psalms 111:6). And the Sayings by which the world was created are an aspect of lovingkindness, as is written (Psalms 89:3) , “For I said: The world is built on lovingkindness.” And lovingkindness is an aspect of sukkah, an aspect of embracing. This is: “I put My words in your mouth,” then “and with the shade of My hand I covered you”—this being the aspect of sukkah, which corresponds to the shade of the hand, the right hand ’s embrace (Zohar III, 214b).

סֻכָּה זֶה בְּחִינַת תִּקּוּן הַמַּלְאָךְ, כִּי סוּכָּה בְּגִימַטְרִיָּא מַלְאָךְ, בְּחִינַת חֲלוֹם עַל־יְדֵי מַלְאָךְ, שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל־יְדֵי תִּקּוּן הַמֹּחִין וְהַתְּפִלִּין כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן סֻכּוֹת הוּא זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ, בְּחִינַת שִׂמְחָה שֶׁל תְּפִלִּין, לִתֵּן חִזּוּק לְהַמַּלְאָךְ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַזִּיקוּ הַמַּאֲכָלִים לְקַלְקֵל אֶת הַחֲלוֹם כַּנַּ"ל, כִּי סֻכּוֹת הוּא חַג הָאָסִיף, שֶׁאוֹסֵף כָּל מִינֵי מַאֲכָל, וְעַל כֵּן אָז צְרִיכִין שִׂמְחָה לְחַזֵּק אֶת הַמַּלְאָךְ, שֶׁזֶּהוּ תִּקּוּן הַמַּאֲכָלִים כַּנַּ"ל, וְעַל כֵּן סֻכּוֹת הוּא זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ כַּנַּ"ל.

Sukkah signifies the rectification of the angel, for SUKkaH has the same numerical value as MaLAKh (angel), alluding to a dream mediated by an angel on account of the intellects’ rectification. This is the reason Sukkot is “the season of our rejoicing”—alluding to the joy associated with tefilin, which strengthens the angel so that the foods cannot cause harm by corrupting dreams. Sukkot is “the Festival of Ingathering” (Rashi, Exodus 23:16), when all types of foods are gathered in. Therefore, joy is needed then to strengthen the angel, which is the rectification of the foods. And so it is “the season of our rejoicing.”

וְכֵן בִּשְׁאָרֵי עֵצוֹת וּדְרָכִים נִפְלָאִים שֶׁגִּלָּה הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, כְּמוֹ הַתּוֹרָה ״וְאַיֵּה הַשֶֹּה לְעֹלָה״ בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן יב, שֶׁהָעֵצָה הַמְבֹאֶרֶת שָׁם עֲמֻקָּה מְאֹד, הַיְנוּ שֶׁהַפְּשִׁיטוּת וְהַתְּמִימוּת שֶׁל הָעֵצָה וְהַדֶּרֶךְ הַזֶּה עָמֹק מְאֹד. וּצְרִיכִין לְהַרְחִיב הַדִּבּוּר בָּזֶה הַרְבֵּה וּלְדַבֵּר מִזֶּה בְּכַמָּה לְשׁוֹנוֹת. וּבְחַסְדֵי ה׳ הֵאִיר עֵינַי וּמָצָאתִי שֶׁדֶּרֶךְ עֵצָה זוֹ מְרֻמָּז בִּמְקוֹמוֹת הַרְבֵּה בַּתּוֹרָה, כַּמְבֹאָר בְּהִלְכוֹת ״גְּבִיַּת חוֹב מֵהַיְתוֹמִים״, אֲשֶׁר הַמַּשְֹכִּיל יָכוֹל לְהָבִין מִדַּעְתּוֹ דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר, שֶׁכָּל הַתּוֹרָה מְלֵאָה מִדֶּרֶךְ וְעֵצָה זֹאת.

למ"ד. מֵחֲמַת שֶׁאֵין הָאֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת, עַל־יְדֵי זֶה רַבִּים נִכְשָׁלִים בְּטָעֻיּוֹת וְעוֹשִׂים אֶת הַסִּבּוֹת אֶמְצָעִיִּים בֵּינָם לְבֵין הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. הַיְנוּ שֶׁמַּאֲמִינִים בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲבָל מַאֲמִינִים גַּם כֵּן בְּאֶמְצָעִי, וְאוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ לְסִבּוֹת. הַיְנוּ שֶׁמַּאֲמִינִים לְמָשָׁל בְּהַסִּבָּה שֶׁל הַפַּרְנָסָה שֶׁהוּא הַמַּשָּׂא וּמַתָּן, וְאוֹמְרִים הַסִּבָּה שֶׁל הַמַּשָּׂא וּמַתָּן עִקָּר, כְּאִלּוּ חַ"ו בְּלֹא הַסִּבָּה שֶׁל הַמַּשָּׂא וּמַתָּן אֵין יְכֹלֶת בְּיַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתֵּן לָהֶם פַּרְנָסָה. וּבְהַסִבָּה שֶׁל הָרְפוּאָה שֶׁהִיא סַמִּים, עוֹשִׂים מֵהֶם עִקָּר, כְּאִלּוּ חַ"ו בְּלִי הַסַּמִּים אֵין יְכֹלֶת בְּיַד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְרַפֵּא. וְאֵין הַדָּבָר כֵּן, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סִבַּת כָּל הַסִּבּוֹת וְעִלַּת כָּל הָעִלּוֹת, וְאֵין צָרִיךְ לְשׁוּם סִבָּה. וְעִסְקֵנוּ בְּאֵלּוּ הַסִּבּוֹת, צָרִיךְ לְהַאֲמִין בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד וְלֹא לַעֲשׂוֹת מֵהַסִּבּוֹת עִקָּר: (שם אות ו')

When people lack absolute faith they can fall into the trap of confusing the means with the ultimate cause. They may think they believe in God as the ultimate cause of everything. But in practice they put their trust in the means. For example they believe that their livelihood is totally dependent on their business activities and the energy they put into them — as if without them God would not have any other means of providing them with their sustenance. In effect they believe that their business activities are the source of their livelihood and not just the intermediate factor. Or they may believe that it is the medicine which causes the cure, as if without it God would not have any other means of sending healing. Once people believe this they inevitably become preoccupied with the means — chasing after the right medicaments, throwing themselves into their work, and so on — and they forget to turn to God, the root of all things and the ultimate cause. It is true that we do have to concern ourselves with the means. But we must not make the mistake of confusing the means with the ultimate cause and put our faith in the intermediary. We must have faith in God alone (Ibid 6).

וְשָׁם בַּסֻּכָּה מְקַבְּלִין רוּחַ חָכְמָה הַנִּמְשָׁךְ מֵעָנָן שֶׁעַל הַכַּפֹּרֶת שֶׁמִּשָּׁם לָמְדוּ שִׁעוּר סֻכָּה יוּ"ד טְפָחִים (בְּמַסֶּכֶת סֻכָּה) וְאָז זוֹכִין לְשִׂמְחָה, וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה בְּעֶרֶב סֻכּוֹת, כִּי כָּל תִּקּוּן הַחֹדֶשׁ הַזֶּה עַל-יְדֵי צְדָקָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עִקַּר הַתִּקּוּן:

בס"ד. יום ב' דחג הסוכות ה'תשכ"ג [cup]בסוכות[/cup] תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים , ומדייק כ"ק מו"ח אדמו"ר במאמרו ד"ה זה (שבהמשך ראש השנה תש"ג) , דבסוכות הושבתי הוא שהקב"ה הושיב את בני ישראל בסוכות, ובסוכות תשבו הוא ציווי לישראל שהם ישבו בסוכות, היינו שישבו בסוכות בכח עצמם, ואעפ"כ אומר דבסוכות הושבתי הוא טעם על בסוכות תשבו, דכיון שהקב"ה הושיב את בני ישראל בסוכות [ענין שהוא רק בחיק הבורא ] לכן הם יכולים וצריכים לש

בס"ד. י"ג תשרי (הילולא דכ"ק אדמו"ר מהר"ש), אור לערב חג הסוכות, ה'תשל"ו [cup]בסוכות[/cup] תשבו שבעת ימים (ומוסיף עוד ציווי) כל האזרח בישראל ישבו בסוכות (והטעם על זה) למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בנ"י בהוציאי אותם מארץ מצרים גו' . וידועים הדיוקים בזה במאמרי רבותינו נשיאינו, ובהקדים מ"ש בעל ההילולא שסוכה הו"ע השלום כמ"ש ופרושׂ עלינו סוכת שלומך, וצריך להבין מהי השייכות דסוכה לשלום. והנה בז' ימי הסוכות ישנם כמה ענינים, השייכים לבסוכות תשבו שבעת ימים. וכמו מצות נטילת ד' מינים (ולקחתם לכם ביו

ולזאת נתן לנו השי"ת זה החג בתחילת השנה. אחר ר"ה ויוהכ"פ שנטהרו כל בנ"י כדכתיב לטהר אתכם. וצריך כל אדם להאמין שנעשה טהור בימים אלו. וודאי שישאר הטהרה על כל השנה תליא בהכנת האדם לקבל הטהרה.