parshaמפרשי הפרשה

הכתב והקבלה — כי לא מלבי

Moshe defends himself against Korach with 'כי ה' שלחני... כי לא מלבי.' But the second clause seems redundant — if 'Hashem sent me,' then obviously 'not from my heart.' Why both phrases?

אם יהיה המכוון בזה לא מדעת עצמי, הוא למותר כי הקדים 'ה' שלחני', ומן החיוב נודעה השלילה. ויתכן שהוא מוסב על מאמר הקודמו, כלומר לא היה בכל מה שעשיתי רק קיום שליחותי, ולא נתערב בו גם הרגשת הנאה הבאה מצד לבי, אף שמטבע האדם להרגיש שמחה בלבו אם אחד מבית אביו יתרומם לגרם מעלות. לא כן הייתי בהתרומם אחי לכהונה גדולה ובהתנשאות שבט אבי להיות משרתי ה' במקדש, עבד נאמן הייתי לקיים בהם שליחותי למנותם, ולא נשתתף בקיום שליחותי גם הרגש שמחת לבבי מסבת היותם קרובי מבית אבי, כי השתתפות כזה תחליש השליחות, ואין קיום השליחות בשלימות, ודומה למי שמשתף שם שמים ודבר אחר יחד.

1 source · all verified

Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.

Source 1 · Acharonim
Verified

הכתב והקבלה

HaKtav VeHaKabalah, Numbers 16:28

Q — Moshe defends himself against Korach with 'כי ה' שלחני... כי לא מלבי.' But the second clause seems redundant — if 'Hashem sent me,' then obviously 'not from my heart.' Why both phrases?

A — HaKtav VeHaKabbalah identifies a different denial happening in 'כי לא מלבי.' Korach's accusation wasn't only that Moshe acted on his own authority; it was that Moshe had *self-interested motivations* — installing his brother as Kohen Gadol, elevating his own tribe. Moshe responds: yes, normally a person feels personal pleasure when a family member rises ('מטבע האדם להרגיש שמחה בלבו אם אחד מבית אביו יתרומם לגרם מעלות') — but my execution of the divine command contained *zero* admixture of that pleasure. Mixing personal feeling into shlichut Hashem would be like 'המשתף שם שמים ודבר אחר יחד' — a form of impure coupling that compromises the mission. The first clause denies usurpation; the second denies emotional admixture. Both are required to refute Korach's full charge.

אם יהיה המכוון בזה לא מדעת עצמי, הוא למותר כי הקדים 'ה' שלחני', ומן החיוב נודעה השלילה. ויתכן שהוא מוסב על מאמר הקודמו, כלומר לא היה בכל מה שעשיתי רק קיום שליחותי, ולא נתערב בו גם הרגשת הנאה הבאה מצד לבי, אף שמטבע האדם להרגיש שמחה בלבו אם אחד מבית אביו יתרומם לגרם מעלות. לא כן הייתי בהתרומם אחי לכהונה גדולה ובהתנשאות שבט אבי להיות משרתי ה' במקדש, עבד נאמן הייתי לקיים בהם שליחותי למנותם, ולא נשתתף בקיום שליחותי גם הרגש שמחת לבבי מסבת היותם קרובי מבית אבי, כי השתתפות כזה תחליש השליחות, ואין קיום השליחות בשלימות, ודומה למי שמשתף שם שמים ודבר אחר יחד.