מפרשי הפרשה
קרח
Parshas Korach
Numbers
9 commentaries
רבינו בחיי
Rabbeinu Bahya, Bamidbar 16:1
וַיִּקַּ֣ח קֹ֔רַח בֶּן־יִצְהָ֥ר בֶּן־קְהָ֖ת בֶּן־לֵוִ֑י וְדָתָ֨ן וַאֲבִירָ֜ם בְּנֵ֧י אֱלִיאָ֛ב וְא֥וֹן בֶּן־פֶּ֖לֶת בְּנֵ֥י רְאוּבֵֽן׃
Q — Korach's tzitzis-and-mezuzah questions to Moshe (talis kulah techeles, bayis maleh sefarim) look like clever halachic gotchas. What was he really arguing?
A — Rabbeinu Bachya unmasks the questions as parables for a hashkafic platform — an anti-hierarchy manifesto dressed as halacha. The tallis kulo techeles is a moshol for Klal Yisrael, every one of whom is already kadosh ("כי כל העדה כלם קדושים"). The bayis maleh sefarim is a moshol for a community already saturated with Torah. The chut shel techeles and the mezuzah, in this reading, stand for leaders: the small piece of distinguishing-blue, the discrete kedushah-marker added to an otherwise ordinary thing. Korach's argument: when the whole nation is already a tallis kulo techeles, why graft on a smaller patch of techeles? When the bayis is already full of seforim, why add a mezuzah? That is, when Klal Yisrael is already kadosh, why need a Moshe and an Aharon? Korach's questions are not legal sophistry but a serious populist case for the abolition of hierarchy — and that, RBB shows, is why they had to be answered not by halachic counter-arguments but by ground splitting open.
ויש בכללם עוד רמז משל על ישראל, כי המשילם לטלית שכלה תכלת ובית מלא ספרים, וכיון בזה לומר: כי ישראל שכלם קדושים וכלם חשובים מלאים מן המעלות, למה יצטרכו למשתררים ולמתנשאים עליהם, והמשיל המשתררים לחוט של תכלת ולמזוזה.
אלשיך
Alshekh on Torah, Numbers 16:6
Q — Moshe's reproof closes with 'רב לכם בני לוי' — addressed to the Leviim. But 250 of the rebels were not Leviim; they were yisraelim (וכל עדתו, נשיאי עדה). Why does Moshe direct the appeal only to the Leviim, who were a tiny minority of the rebellion?
A — Moshe had expected the yisraelim, when offered the ketoret test, to refuse — to admit it was absurd for a yisrael to claim the kehunah gedolah, and to leave the test to Korach (a Levi) versus Aharon. When they all agreed to take pans, Moshe understood the case was hopeless. A person whose ego has scaled three rungs at once — from yisrael to kehunah gedolah — is beyond reasoning with. Moshe therefore turned his words to the only group still in range of argument — the Leviim, whose leap was 'only' from Leviyah to Kehunah Gedolah, one rung. He doesn't even address 'הטפשים האלה' anymore; with the deeply-deluded, words don't work.
והנה היותר קרוב בדעת משה הוא שיענו ויאמרו, מה לנו ליקח מחתות וישראלים אנו, יקחום אהרן וקרח. אך ראה כי הודו בדבר לקחת להם מחתות. אז הפך משה פניו אל בני לוי ואמר 'רב לכם בני לוי'. כלומר, הנה דבר רב וגדול היה זה לכם בני לוי, לעלות על לבכם מלויה לכהונה גדולה ולדלג מדרגה אחת. כל שכן הטפשים האלה, כי הוא פלא איך עלה בדעתם לעלות שלשה מדרגות כאחת, מהיותם ישראלים עד כהונה גדולה.
אבן עזרא
Ibn Ezra on Numbers 16:12
וַיִּשְׁלַ֣ח מֹשֶׁ֔ה לִקְרֹ֛א לְדָתָ֥ן וְלַאֲבִירָ֖ם בְּנֵ֣י אֱלִיאָ֑ב וַיֹּאמְר֖וּ לֹ֥א נַעֲלֶֽה׃
Q — Why do Datan and Aviram twice say "לא נעלה" — we will not go up — when Moshe summons them? Rashi (per Chazal) reads "פיהם הכשילם" — their mouths tripped them up, since they were heading only downward (to Sheol). The phrase is wrong but prophetically right.
A — Ibn Ezra reads the phrase plainly. Two possible readings: (1) Physical: the ohel moed was on elevated ground within the camp — proven by "העלו מסביב למשכן קרח" and "הרמו מתוך העדה" (17:10), both suggesting elevation. So going to ohel moed was literally "going up," and Datan/Aviram's refusal naturally takes the form "we won't go up." (2) Spiritual: "מי שילך לעבודת ה', או אל המקום הנבחר יקָּרא עוֹלה" — going to serve God or to the chosen place is itself called "ascending," regardless of geography. The phrase is therefore not an aggadic slip — it's the appropriate verb for refusing avodat Hashem. Ibn Ezra preserves the dignity of the phrase as peshat rather than turning it into a divinely-engineered slip.
לא נעלה - יתכן שהיה אהל מועד בתוך המחנה במקום גבוה, על כן מלת העלו מסביב... או מי שילך לעבודת ה', או אל המקום הנבחר יקָּרא עו ֶלה.
כלי יקר
Kli Yakar on Numbers 16:12
וַיִּשְׁלַ֣ח מֹשֶׁ֔ה לִקְרֹ֛א לְדָתָ֥ן וְלַאֲבִירָ֖ם בְּנֵ֣י אֱלִיאָ֑ב וַיֹּאמְר֖וּ לֹ֥א נַעֲלֶֽה׃
Q — What did Datan and Aviram actually mean by 'לא נעלה'? To what 'going up' were they refusing — and who are 'האנשים ההם' whose eyes Moshe is supposedly trying to gouge out?
A — Kli Yakar reads it not as a physical refusal but as a refusal of promotion. Moshe summoned them privately to make peace — and they assumed (perhaps wrongly) that he intended to bribe them with a promotion in status ('מעלה'), reasoning that since they were the real backbone of the rebellion, buying them off would cause the whole thing to collapse. 'לא נעלה' = 'we won't accept this promotion-bribe.' 'העיני האנשים ההם תנקר' alludes to 'השחד יעור' (Devarim 16:19) — bribes blind even the wise. They're saying: we won't be blinded. The reading reveals both Moshe's pursuit of peace and the depth of their cynicism toward it.
ויאמרו לא נעלה. וביאור הענין שמשה שלח אחריהם לדבר על לבם דברי שלום, והמה חשדו את משה שלכך שלח אחריהם לפי שהם גדולים והעיקר במחלוקת זה ורוצה משה ליתן להם איזה מינוי של שררה דרך שוחד כדי שיסתלקו מן המחלוקת ואז ממילא יסתלקו כולם. על כן השיבו למשה: 'לא נעלה' – לא נקבל ממנו דרך שוחד שום מעלה ושררה, ועל זה אמרו 'העיני האנשים ההם תנקר' כי השוחד יעור.
משך חכמה
Meshekh Chokhmah, Korakh:7
וַיִּ֤חַר לְמֹשֶׁה֙ מְאֹ֔ד וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־יְהֹוָ֔ה אַל־תֵּ֖פֶן אֶל־מִנְחָתָ֑ם לֹ֠א חֲמ֨וֹר אֶחָ֤ד מֵהֶם֙ נָשָׂ֔אתִי וְלֹ֥א הֲרֵעֹ֖תִי אֶת־אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃
Q — What does Moshe mean by "לא הרעותי את אחד מהם" — "אחד" of WHOM?
A — "אחד" here means the MOST IMPORTANT among them (cf. "אחד העם" Bereishit 26:10). A man with fake humility is gracious only toward people clearly beneath him; toward equals or those slightly above, he distances and humiliates them — afraid others will think his deference reflects their actual superiority. TRUE anavah (like Moshe's, evidenced in his reaction to Eldad and Medad — "ומי יתן כל עם ה' נביאים") is shown davka toward people of equal or higher stature. Moshe is testifying: I did not even slightly diminish the GREAT ones of Israel — on the contrary, I added to their honor.
המשתבחים בענוה — וענותנותם היא פחותה — מקרבים ומכניעים עצמם למי שהוא שפל הרבה ממנו במעלתו; אבל מי שהוא בערכם או ערך יותר גבוה... לאלו מרחקן ומשפילן בערמתו ומתכבד בקלונם. לא כן אדונינו משה — הוא היה עניו אמיתי.
רמב"ן
Ramban on Numbers 16:21
הִבָּ֣דְל֔וּ מִתּ֖וֹךְ הָעֵדָ֣ה הַזֹּ֑את וַאֲכַלֶּ֥ה אֹתָ֖ם כְּרָֽגַע׃
Q — Hashem says 'הבדלו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם כרגע' — but Moshe responds 'האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף.' Either Israel sinned (and the response is wrong) or didn't (and the threat was wrong).
A — Rabbeinu Chananel: Hashem meant only Korach's group; Moshe misread. Ramban rejects: three men aren't an 'eda'; 'כרגע' means many; Moshe doesn't misread nevua. The real picture: at first the people sided with Moshe, but Korach succeeded in seducing the eda rhetorically — 'בכבוד כולם הוא מקנא' — and they joined in to see whether the kehuna might revert to the bechorim. That made them all 'מהרהרים אחרי רבם' (= heretics in heart), deserving death. Moshe defended them via 'דרך מבקשי רחמים': shift the guilt to the primary instigator (Korach), who is guilty regardless and whose public punishment will make the point. Additionally, Ramban suggests Hashem's threats here function as goads to call Moshe to tefilla — 'הכוונה להודיע שהם צריכים בקשת רחמים וכפרה, ומשה הוא המזרז לעשות כן מיד.'
אבל הטעם, כי מתחלה היה לב העם אחרי משה ואהרן, וכאשר לקחו קרח ועדתו איש מחתתו וישימו עליהם קטרת ועמדו פתח אהל מועד עם משה ואהרן, אז קרא קרח לכל העדה ואמר להם כי בכבוד כולם הוא מקנא, וייטב הדבר בעיניהם ונקהלו כלם לראות אולי יישר בעיני האלהים ותשוב העבודה לבכוריהם... והנה נתחייבו כליה שהיו מהרהרים אחרי רבם, והם כמהרהרים אחרי השכינה ומוותרים על נבואת נביא בלבם וחייבין מיתה בידי שמים. ומשה ואהרן למדו עליהם זכות, שלא חטא במעשה אלא קרח, והוא הגורם והוא המפתה אותם, וראוי הוא שימות לבדו לפרסם ולהודיע ענשו לרבים. וזו דרך מבקשי רחמים שיקלו החטא מעל העם ונותנין אותו על היחיד הגורם.
אור החיים
Or HaChaim on Numbers 16:21
וַיָּ֣קׇם מֹשֶׁ֔ה וַיֵּ֖לֶךְ אֶל־דָּתָ֣ן וַאֲבִירָ֑ם וַיֵּלְכ֥וּ אַחֲרָ֖יו זִקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
Q — In the Korach dispute, why does the verse repeat Moshe's name — 'Moshe sent to call Datan and Aviram' — when the context already makes clear who sent?
A — Or HaChaim explains that Moshe acted toward the rebels with deliberate honor, hoping that 'through the importance he accords them by addressing them out of the entire assembly, their hearts would soften to lend an ear.' The verse stresses 'Moshe sent' precisely to highlight the sender's stature: Moshe, king of Israel and prophet of God, lowering himself to summon two commoners (הדיוטות) — perhaps this gesture of respect would move them to reconsider and heed him. Even toward those waging a destructive machloket, Moshe extended dignity in pursuit of peace.
באמצעות החשיבות אשר הוא מחשיבם לדבר אליהם מכללות הנועדים, יתרכך לבם להטות אוזן... 'וישלח משה לקרא לדתן ולאבירם'... להעיר מי הוא השולח, משה מלך ישראל ונביא ה', לקרוא לשני הדיוטות, אולי בזה יתעשתו להטות אזנם אליו.
הכתב והקבלה
HaKtav VeHaKabalah, Numbers 16:28
וַיֹּ֘אמֶר֮ מֹשֶׁה֒ בְּזֹאת֙ תֵּֽדְע֔וּן כִּֽי־יְהֹוָ֣ה שְׁלָחַ֔נִי לַעֲשׂ֕וֹת אֵ֥ת כׇּל־הַֽמַּעֲשִׂ֖ים הָאֵ֑לֶּה כִּי־לֹ֖א מִלִּבִּֽי׃
Q — Moshe defends himself against Korach with 'כי ה' שלחני... כי לא מלבי.' But the second clause seems redundant — if 'Hashem sent me,' then obviously 'not from my heart.' Why both phrases?
A — HaKtav VeHaKabbalah identifies a different denial happening in 'כי לא מלבי.' Korach's accusation wasn't only that Moshe acted on his own authority; it was that Moshe had self-interested motivations — installing his brother as Kohen Gadol, elevating his own tribe. Moshe responds: yes, normally a person feels personal pleasure when a family member rises ('מטבע האדם להרגיש שמחה בלבו אם אחד מבית אביו יתרומם לגרם מעלות') — but my execution of the divine command contained zero admixture of that pleasure. Mixing personal feeling into shlichut Hashem would be like 'המשתף שם שמים ודבר אחר יחד' — a form of impure coupling that compromises the mission. The first clause denies usurpation; the second denies emotional admixture. Both are required to refute Korach's full charge.
אם יהיה המכוון בזה לא מדעת עצמי, הוא למותר כי הקדים 'ה' שלחני', ומן החיוב נודעה השלילה. ויתכן שהוא מוסב על מאמר הקודמו, כלומר לא היה בכל מה שעשיתי רק קיום שליחותי, ולא נתערב בו גם הרגשת הנאה הבאה מצד לבי, אף שמטבע האדם להרגיש שמחה בלבו אם אחד מבית אביו יתרומם לגרם מעלות. לא כן הייתי בהתרומם אחי לכהונה גדולה ובהתנשאות שבט אבי להיות משרתי ה' במקדש, עבד נאמן הייתי לקיים בהם שליחותי למנותם, ולא נשתתף בקיום שליחותי גם הרגש שמחת לבבי מסבת היותם קרובי מבית אבי, כי השתתפות כזה תחליש השליחות, ואין קיום השליחות בשלימות, ודומה למי שמשתף שם שמים ודבר אחר יחד.
עקידת יצחק
Akeidat Yitzchak 78:1
Q — Why does the Torah open "ויקח קרח" and trace his lineage up to Levi but stop short of Yaakov? What did Korach truly seek? Why is his rebellion punished so uniquely — swallowed alive?
A — Korach's dispute was driven by pursuit of honor and office — his aim was the kehunah for himself — so he is named a baal machlokes, not a slanderer, since every act is defined by the goal of its intent. His words against Moshe outwardly resembled Miriam's, yet because his end was self-aggrandizement, his category differs entirely. The lineage stops before Yaakov, who prayed not to be named in this strife. The earth swallowing him answers his sin precisely: one who grasped beyond his place is taken down into the place beneath all places.
יבאר עוצם חטא קרח. ויבאר בהכרח עצם האנשים החטאים ודרך הנצוח אשר לקחו למחלוקחם. ואיך עלה בידם הפך כוונתם:
Chassidus on the parsha
חסידות
Sefat Emet, Shem MiShmuel and Peri Tzadik — indexed by parsha, not by pasuk
Sefat Emet — R' Yehuda Aryeh Leib Alter of Ger
בזהר הקדוש, קרח חלק על שלום ושבת... וכבר נודע כי מחלוקת קרח שרצה שכל אחד כפי מדריגתו וכחו בעבודת השי"ת יזכה לו לעצמו, ולא כן היה רצונו ית' רק להיות כלל ישראל ולהם כהן גדול אחד מזבח אחד וכו' שיתקשרו הכלל ביחיד הדור, ועבודת כל אחד יהיה בטל להכלל והכלל בפרט. ואמר כל העדה וגו' קדושים, ובזוהר הקדש כהן קדוש לוי טהור, כי קדוש הוא מתחלתו, וטהור בא מעבודתו לדחות הטומ…
במדרש אח נפשע מקרית עוז ה' עוז לעמו יתן כו' יברך עמו בשלום. דאיתא בזוה"ק קרח פליג על שלום כו' ולית עלמא אתקיימא אלא על שלום ושבת אקרי שלום כו'. כי באמת שורש הכל אחדות אחד כי השי"ת ברא הכל רק שבעוה"ז יש פירוד. וזה עצמו ענין הבריאה כמ"ש מקודם היה הוא ושמו אחד כו'. ובאמת הקשו החוקרים איך יבוא מאחד המיוחד דברים מפורדים. אבל באמת על ידי השבת מתקיים הבריאה כי באמת…
בפסוק המעט מכם כו' לכן אתה וכל עדתך כו'. אין מובן הלשון לכן מה טעם הוא לזה. אך כי מרע"ה הראה לו שטועה עצמו. כי אם הי' קרח רואה האמת שמדריגת הקדושה אשר יש לו אינו בא מכחו ועוצם ידו. רק מכלל ישראל אשר הקב"ה בחר בהם ונתן קדושה מיוחדת לכהן לוי וישראל לכל אחד כפי מדריגתו א"כ לא הי' מתקנא באהרן. אך כי נתגאה קרח שבמעשיו זכה לזה לכן לא האמין שיזכה אהרן בכח עצמו להיו…
במשנה כל מחלוקת... דיש ב' דרכים בעבודת הבורא, אחד על פי דין, מי שמיישר כל מעשיו וזוכה בדינו, ואחד על פי חסד הבורא, פירוש שזוכה במעשיו שיעשה השי"ת עמו החסד, וגם שיכול לקבל חסד עליון שלא לבא על ידי זה חס ושלום להתגאות, ולזה האיש מתנהג עמו הקב"ה בחסדו...
במשנה כל מחלוקת שהוא לש"ש סופה להתקיים זו מחלוקת הלל ושמאי ושאינה לשם שמים זו קרח וכל עדתו. דיש ב' דרכים בעבודת הבורא אחד עפ"י הדין מי שמיישר כל מעשיו וזוכה בדינו. ואחד עפ"י חסד הבורא. פי' שזוכה במעשיו שיעשה השי"ת עמו החסד. וגם שיכול לקבל חסד עליון שלא לבוא עי"ז ח"ו להתנשאות וש"ד. ולזה האיש מתנהג עמו הקב"ה בחסדו. ונודע שאהרן הכהן הוא המיוחד לבחי' החסד. והלוי…
מה שביקש מרע"ה דוקא לענשם בענין זה שאמר אם לאו יברא עתה וכי לא הי' יכול לעונשם בעונשין שנבראו כבר במעשה בראשית. וי"ל עפ"י מ"ש חז"ל וקרח שפקח הי' ראה שלשלת גדולה יוצאה כו'. וקשה הלא גם הוא ידע שיכולין בניו לשוב בתשובה. אכן יראה ודאי הבין קרח כי לפי גדולתן של בני קרח אח"כ אם הי' נשאר להם החטא מאביהם שנטה מדרך האמת לא היו יכולין להיות במדריגה זו העליונה. כי מכל…
בפסוק והיה האיש כו' מטהו יפרח והשכותי כו' וצריך להבין למה יוסר בזה תלונות בני ישראל. והענין הוא להודיע לבנ"י כי לא מצד עבודת אהרן נבחר מכלל בנ"י. וכן הלוים אם כי היו צדיקים גדולים שזכו לזאת המעלה. אבל המעלה הזאת הוא מתנה מאת המקום ב"ה באהבתו לבני ישראל הוכן כלי מובחר והוא אהרן משרת עליון והשי"ת שלח מלמעלה כלי זו וזה שמטהו יפרח הוא סימן כי הוא כלי דבוק בשורשו…
...ויש להוסיף על דבריו, כי על ידי שהיה ברור לבו של משה רבינו ע"ה בענוה, לכן לא היה חש להתנהג בדברים שהיה נראה לרעים לומר עליו שמתנשא עצמו, כי לא היה מציאות ענין גיאות אצלו, ולכן לא היה ניכר בעיני ההמון בחינת הענוה שבו, והכלל בכל דבר עיקר הוא הפנימיות... ומשה ואהרן היו פנימיות הדעת של בני ישראל, והם האירו לכל בני ישראל ונתרוממו, כמו שכתוב המאור שבה מחזירן למו…
בוקר ויודע ה' וגו', הגם כי כבר בחר השי"ת באהרן, רק בכל יום יש בחירה מחדש, כמו שבני ישראל מקבלין בכל יום מלכותו ית', כמו כן כביכול הקב"ה בכל יום בוחר בבני ישראל ובמנהגיהם, והוא בכל יום ויום, ובכל יום שורה חוט של חסד על בני ישראל...
בוקר ויודע ה' כו' אשר יבחר כו'. הגם כי כבר בחר השי"ת באהרן. רק בכל יום יש בחירה מחדש. כמו שבנ"י מקבלין בכל יום מלכותו ית'. כמו כן כביכול הקב"ה בכל יום בוחר בבנ"י ובמנהיגיהם. וכ"כ את ה' האמרת היום וה' האמירך. והוא בכל יום ויום ובכל יום שורה חוט של חסד על בנ"י כמ"ש יומם יצוה ה' חסדו והוא בחי' אהרן הכהן ממש שהי' כלי מוכן בעבור בנ"י. וזה שרמזו שחלק קרח על מצות צ…
ובמשנה מחלוקת שאינה לש"ש מחלוקת קרח. וקשה כי בזה המחלוקת נראה שהי' עבירה גדולה ואיך יחסו לו שהוא רק מחלוקת שלא לש"ש. אבל הנראה בזה כי בודאי הי' קרח מוכן להיות בר פלוגתא לאהרן כמו שמאי והלל. וכמו שיש גם בשמים אש ומים כמ"ש עושה שלום במרומיו. וכמו כן בכלל ישראל כ'ל'י מחזיק ברכה כהנים לוים ישראלים שיש לכל אחד ענין מיוחד רק שצריכין לבטל עצמם להשי"ת. וזה השלימות ש…
...דכתיב מי זה האיש ירא ה' יורנו בדרך יבחר, כי בכל יום יש דרך חדש, כדאיתא במדרשות בכל יום הקב"ה מחדש הלכה הגה מפיו יצא וכו', והירא ה' לאמיתו מראין לו הדרכים המתחדשים בכל יום, וגם מי שאינו במדרגה זו כמו אנחנו בגלות, עם כל זה על ידי היראה זוכין לכוון כפי מה שמתחדש בשמים...
בפסוק בוקר ויודע ה' כו' דרשו חז"ל כשם שהבדיל בין בוקר לערב כו'. דהנה קרח הי' אדם גדול כמ"ש חז"ל שהי' מנושאי הארון. אכן ידוע שיש בחי' עובדא ומילולא כמ"ש בזוהר תרומה אורייתא מאן דבעי זכה אבל מלה דקיימא בעובדא כו' צריך סייעתא דשמיא. וזה הי' בחי' הכהן עובד ה' וכל העולם נתחדש בכל יום בעבודתו בביהמ"ק. ז"ש אשר יבחר לשון עתיד דכתיב מי זה האיש ירא ה' יורנו בדרך יבחר.…
במדרש אח נפשע... כי יראת שמים הוא תיקון העשיה, והוא בחיצוניות, לכן היא עבודה, יראה מלה דקיימא בעובדא, כמו שכתוב האלקים עשה שייראו מלפניו, ועיין שם בגמרא שבת אין לו להקב"ה בעולמו אלא יראת שמים בלבד, שהוא תיקון הבריאה, ועוד שם בגמרא חבל על דלית ליה דרתא וכו', פירוש תיקון המקום השייך לכל אחד אשר נברא בעבורו, כענין אין לך אדם שאין לו מקום, והוא תיקון המעשים כנ"ל…
ענין מחלוקת קרח שאמר כל העדה כו' קדושים ובתוכם ה'. ומרע"ה אמר אשר יבחר ה' הוא הקדוש. כי באמת כל הקדושה היא הנמשכת מלמעלה כמ"ש חז"ל בפסוק והתקדשתם והייתם קדושים אדם מקדש עצמו מלמטה מעט מקדשין אותו מלמעלה הרבה. וצריך האדם לידע זאת כי כל המעט קדושה שנמצא בו הוא בסיוע שלמעלה. וקרח לקח הקדושה לעצמו כמ"ש ויקח קרח וסבר כי ע"י הקדושה שלמטה בתוכם ה'. אכן לא כן הוא. ו…
בפסוק ברית מלח עולם. פרש"י מספרי שברי' ומבריא אחרים כו'. שזאת המתנה שנתן השי"ת לאהרן להיות מדבק כל בנ"י אליו כמ"ש ומקרבן לתורה. דכתיב עבודת מתנה אתן את כהונתכם. פי' בס' תניא שהוא בחי' האהבה להשי"ת שזוכין רק במתנה ע"ש פ"ד. וע"ז כתיב עזה כמות אהבה כו' אם יתן איש את כל הון ביתו כו' וזה נתקיים בקרח שרצה לבוא למדריגת אהרן כמו שדרשו עליו חז"ל בוטח בעשרו כו' יפול. …
בפסוק ברית מלח עולם... אבל הכהן הוא בחינת אהבת ה', והקב"ה נתן בחינה זו במתנה לבני ישראל, כמו שכתוב אוהבם נדבה, ונמצא מזה בכל איש ישראל, רק אהרן היה האהבה שבכלל ישראל, ועל ידי שהיה כן מדתו כמו שכתוב אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, כדדרשו חז"ל בפסוק ואהבת את ה', להיות שם שמים מתאהב על ידך, ואהרן בחר לו זה הדרך וזכה בו להיות כלי מוכן בעבור כל בני ישראל... ולכן נתנ…
במשנה כל מחלוקת שהיא לש"ש סופה להתקיים זו מחלוקת שמאי והלל ושאינה לשם שמים מחלוקת קרח כו' וכן הוא בזוה"ק דפליג על שבת שנק' שלום ואחיד במחלוקת ע"ש. כי בודאי יש מקום לחילוקי דיעות שנמצא בבנ"י כמ"ש כשם שאין פרצופיהם שוה כך אין דיעותיהם שוות. והענין עפ"י מ"ש אא"ז מו"ר ז"ל על המשנה אם אין אני לי מי לי כי כל אדם נברא לתקן דבר מיוחד שאין אחר יכול לתקן וכן בכל זמן ו…
ברש"י וגמרא לא כתיב בן ישראל וכו'... אך הנקודה שנטע יעקב אע"ה נקודה של אמת בתוך בני ישראל, על זה בקש שלא יוכל להתקלקל לעולם, ולכן אמרו חז"ל אף על פי שחטא ישראל הוא, וכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, והיינו שאם אדם חוטא מסתלק ממנו אותה הנקודה, אבל לא יוכל לחטא בזה, שהוא בחינת תתן אמת ליעקב... כי כחו של יעקב אינו מתגלה במחלוקת רק אם דבוקין באחדות, ולכן בשבת קודש…
בענין מחלוקת קרח וגם מ"ש חז"ל בקהלם אל תחד כבודי כו' דידוע בחי' כהן ולוי ימינא ושמאלא כדאיתא בזוה"ק כי יש בתורה כל הדרכים שנק' תורת חסד ואש דת ותורת אמת. והלוים הם בחינות הדינין ואש לכן אמר יעקב אע"ה אחלקם ביעקב כו' שרצה שיבטלו כחם לכללות ישראל ושלא יוכלו להתקבץ כאחד בפני עצמם כי היו מכלים העולם בגודל אש הגבורה שבהם. והנהגת הכלל לא יוכל להיות עפ"י דין רק בחס…
איתא במשנה מחלוקת שאינה לשם שמים... אבל במחלוקת שלשם שמים זוכין אל השלום, כי באמת כל אדם יש לו דיעה מיוחדת בתורה, וכל בעל מחלוקת צריך לידע כי גם לחבירו יש דיעה אחרת ולא להיות עומד על דעתו, רק לבקש האמת, ואז השי"ת מאיר עיניהם ונעשה השלום מתוך המחלוקת... וכן הוא בעולם הזה שכל התולדות באין מזכר ונקבה, ויש לכל אחד ענין מהופך דכתיב "כנגדו", ומכל מקום שניהם לדבר א…
איתא במשנה מחלוקת שאינה לש"ש אין סופה להתקיים זו מחלוקת קרח כו'. דכתיב בספר מלחמות ה' את והב בסופה ודרשו חז"ל אב ובנו שעוסקין בתורה נעשו כאויבים זה לזה ובסוף נעשו אוהבים ע"ש. וזהו פי' מחלוקת לשם שמים ואז נק' מלחמות ה' לכן סופה להתקיים זה הוהב בסופה. כי באמת שלום שהוא מדה טובה הוא ג"כ מתוך המחלוקת שהרי לא שייך שלום רק בין ב' צדדים. אבל [*אם] הוא במחלוקת שלשם …
ומשה רבינו ע"ה איתא שסירב יותר מדאי בסנה, ולכן ניטלה ממנו הכהונה, כמו שאמרו חז"ל אהרן אחיך הלוי, שהיה ראוי להיות לוי ואתה כהן וכו', כי משה רבינו ע"ה איש האלקים כמלאכים עליונים, כמו שכתוב ענו מאד מכל האדם וגו', אבל הכהן במקדש צריך להיות בו מדה ממוצעת, הגם שיודע בנפשו שאינו כדאי, אבל מצד הציווי והשליחות צריך לעשות את שלו, ואהרן היה כן...
אח נפשע מקרית עוז, דכתיב וזאת התורה אשר שם משה, כי התורה נעלמה מעיני כל חי וארוכה מארץ מדה, ונקראת תורת אמת כמו שאומרים ה' אלקינו אמת ותורתו אמת... וכל מיני צירופים שיש בכל תיבה ובכל פסוק בפני עצמו וכל פרשה בפני עצמה וכל סדרה וכל חומש וכל התורה כל הצירופים אמת, ואין להם חקר וגבול וקצבה, כי קוב"ה ואורייתא כולא חד. אכן זאת התורה המסודרת לפנינו שם משה לפני בני …
בוקר ויודע ה' פרש"י מהמד' כשם שאי אפשר לשנות הגבול שהגביל הקב"ה בין ערב לבוקר כו'. כי עולם שנה נפש כולם דרך אחד להם כמו שיש זמנים חלוקים ערב ובוקר כענין שנאמר חוק וזמן נתן להם שלא ישנו תפקידם וכל אחד שומר משמרתו כמ"ש ששים ושמחים לעשות רצון קונם. וכמו כן כל מקום יש לו ענין מיוחד וכמו כן כל נפש. אבל הקב"ה מלך שהשלום שלו וכמ"ש עושה שלום במרומיו וכענין שכתוב פות…
נסמך ויקח קרח לפרשת ציצית שלמעלה, דאיתא עינו הטעתו, ובשם הרב הק' מלובלין אמרו להוכיח מכאן כי גם רוח הקודש יכול להזיק לאדם שאינו שומר עצמו כראוי, כי מצות ציצית על שם הסתכלות, כמו שכתב רש"י, ובודאי המצוה מפקחת עיני האדם, ולכן כתיב מיד ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, ב' לבבות וב' עינים, וקרח לקח לו ביותר זה ההסתכלות ונכשל בו.
נסמך ויקח קרח לפרשת ציצית שלמעלה. דאיתא עינו הטעתו. ובשם הרב הק' מלובלין אמרו להוכיח מכאן כי גם רוח הקודש יכול להזיק לאדם שאינו שומר עצמו כראוי. כי מצות ציצית על שם הסתכלות כמ"ש רש"י ובודאי המצוה מפקח עיני האדם ולכן כתיב מיד ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם ב' לבבות וב' עינים כמ"ש בפרשה הקודמת וקרח לקח לו ביותר זה ההסתכלות ונכשל בו:
בענין תרומה ותרומת מעשר, כי הראשית והתרומה לכהן ואיתא קנאו ה' ונתנו לכהן לרמוז שכל מה שמעלין בני ישראל לה' רצונו ית' הוא שעל ידי זה יכול להשפיע להם חסד עליון, לכן שורש הברכות ביד הכהן, ועל זה כתיב "בארצם לא תנחל" וכו'... והלוי הוא בחינת מדת הדין, שעל ידי המעשר זוכין לעשירות מן הדין, כי העושר בצפון... ולכן מעשר הוא במדה וקצבה, אבל תרומה אין לה שיעור, כי החסד …
איתא בזוהר הקדוש... והנה הטהרה עיקר הכח מן האדם למטה, כדאיתא הבא לטהר מסייעין לו, אבל בקדושה דרשו והתקדשתם והייתם קדושים, אדם מקדש עצמו מעט למטה, מקדשים אותו מלמעלה הרבה, כי בחינת הקדושה מלמעלה למטה...
איתא בזוה"ק לוים בחי' ערב וכהן בחי' בוקר ע"ש. כדכ' יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי. וערב הוא לרמוז כי החושך שהיא לילה צריכה להתכלל ביום וע"י התערובות יש קיום גם לבחי' לילה. אבל לא להיות בפ"ע. ז"ש בדברו מעריב ערבים. בוקר הוא בירור והבדלה בין יום ולילה. ונראה דבחי' צהרים הוא בחי' משה שהוא עצם היום והוא בחי' יום השבת דלא כתיב בי' ערב ובוקר. רמז לדבר צהרי"ם גי…
ויקח קרח ... ובאמת עיקר כחן של בני ישראל הוא הבחירה שבחר בנו הקב"ה, כי בחינת הקורבה היא גם לכל העולם, אפילו האומות כפי מעשיהם מתקרבין להקב"ה, אבל בחירה היא בעצם שבחר הקב"ה בבני ישראל ובצדיקים ביותר, זה עדות שיש בהם חלק א-לוה ממעל, ובאמת זה הסימן מי שעובד לשמו ית' מתדבק ביותר בבחינת הבחירה, כי מה האדם שיבוא לקרב עצמו אל הבורא ית', רק מצד שהקב"ה בחר בנו וזה רצ…
ויקח קרח. דאיתא במד' התורה ניתנה בלקיחה ובמתנה כמ"ש לקחת מתנות. והם בחי' קריבה ובחירה שכתוב במד' על פסוק אשרי תבחר ותקרב. קריבה הוא לפי מעשה האדם כמ"ש מעשיך יקרבוך. וקרח אחז ביותר במדת הקריבה ולקיחה שזה מדת הלוים. כמ"ש ויקרב אותך ואת כו' אחיך בני לוי. אבל בחי' אהרן הי' העיקר בבחירה כמ"ש אשר יבחר ה' וכ' אשר אבחר כו' מטהו יפרח. וזהו בחי' מתנה כמ"ש עבודת מתנה א…
איתא בזוה"ק כי קרח חלק על שלום אורייתא הוא שלום דכתי' כל נתיבותי' שלום כו'. דהנה כתיב בורא ניב שפתים כו' שלום לרחוק ולקרוב. דיש בחי' קירוב וריחוק כמ"ש במ"א על המד' האלוק מקרוב אני ולא מרחוק. דאלקותו ית"ש בא ע"י קרבות וע"י רחקות. וע"ז כתיב ואהבת את ה' אלקיך כו' ובכל מאודך בכל מדה שמודד לך. שיש לכ"א הנהגה מיוחדת כדאיתא בגמ' הגדלים במים א"י לחיות ביבשה וכן להיפ…
בפסוק כלם קדושים... בודאי גם דברי קרח אלו אמת כי כל העדה קדושים, אבל איתא שנתן הקב"ה לישראל ב' קדושות, עיין שם במדרש קדושים, וקדושה זו של כלל ישראל היא קדושה אחת, אבל בקדושה שלמעלה לא היה חלק לקרח ועדתו, ובזה כתוב ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים, אם כן הם ב' קדושות... וקרח ועדתו ידעו כי קדושת משה רבינו ע"ה למעלה, אבל אמרו לא נעלה, ורצו להתדבק במדרגה שלמטה, מאחר…
בפסוק כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו. בודאי גם דברי קרח אלו אמת כי כל העדה קדושים. אבל איתא שנתן הקב"ה לישראל ב' קדושות ע"ש במדרש קדושים. וקדושה זו של כלל ישראל היא קדושה אחת. אבל בקדושה שלמעלה לא הי' חלק לקרח ועדתו ובזה כ' ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים א"כ הם ב' קדושות. וכמו כן תרומת מעשר מעשר מן המעשר. העשירי קדש ממילא מעשר מן המעשר הוא קדש קדשי…
איתא במשנה כל מחלוקת שאינה לש"ש אין סופה להתקיים זו מחלוקת קרח וכל עדתו. כי מחלוקת היא מדה קשה ובא מצד מדה"ד ולכן כל שאינה לשם שמים ממש אינה מתקיים. הגם דגבי תורה ומצות אמרו מתוך שלא לשמה בא לשמה. אבל מחלוקת צריך להיות רק לשם שמים. ובאמת גם בכנסי' אמרו כשאינה לשם שמים אין סופה להתקיים זה מטעם אחר כי עוה"ז עלמא דפרודא כולו קטטה לכן עוה"ז מתנגד להאחדות ולכן כל…
...ואיתא תלמידי חכמים מרבין שלום, ורב שלום בוניך, ולא אמרו חכמים רק תלמידי חכמים, שזה שלימות התורה שהחכם יוסיף תמיד על חכמתו וילמוד מן הגדול ממנו, וגם ילמד להפחותים ממנו, כי החכמה מצד עצמה אינה מעלת האדם, שהרי נגזר על הטפה אם יהיה חכם או טיפש, אבל צדיק ורשע לא נגזר. ולכן עיקר שבח החכם כשהחכמה מביאתו לעסוק תמיד בתורת ה' להוסיף לעצמו ולאחרים, ועל זה אמרו כל שמ…
במדרש אח נפשע מקרית עוז כו'. דאיתא במשנה כל מחלוקת שהיא לש"ש סופה להתקיים זו מחלוקת שמאי והלל. ומחלוקת שאינה לשם שמים זו מחלוקת קרח. א"כ משמע שמחלוקת קרח היה ג"כ בתורה דמדמה לה למחלוקת שמאי והלל. וכן איתא במד' דאמר קרח כל העדה שמעו בסיני אנכי ה' אלקיך. דהנה כתיב ה' יתן אומר המבשרות צבא רב כשאמר הקב"ה אנכי ה' אלקיך קיבל כל אחד אלקותו ית"ש כפי השגת דעתי והתורה…
Mekoros on the pasuk
מקראות גדולות
Browse the parsha by aliyah — click a pasuk to open its commentaries
All Parshiyot
Genesis
Exodus
Leviticus
Numbers
Deuteronomy