Mussarמוסר

Hospitality Greater Than Receiving the Divine Presence

Jewish sources examine the spiritual significance and practical expression of welcoming guests (hachnasat orchim), tracing how this mitzvah exemplifies active kindness and imitating God's attributes. The sources explore why serving guests is considered superior to receiving divine revelation, drawing from biblical narratives, Talmudic teachings, and medieval and Hasidic interpretations.

גְּדוֹלָה הַכְנָסַת אוֹרְחִין מִהַשְׁכָּמַת בֵּית הַמִּדְרָשׁ

25 sources · 21 verified

Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.

What the sources say

הבסיס לעיקרון ש"גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה" מובא בגמרא: אברהם אבינו ביקש מהקב"ה להמתין בעוד שהוא עצמו רץ לקבל את שלושת האורחים, כפי שלומד הרי"ף (שבת נ ע"ב) מהפסוק "ויאמר ה' אם נא מצאתי חן בעיניך", והמשנה ברורה (שלג, ח) מביאה הלכה למעשה את ההכרעה הזו כדבר מוסכם.

הרמב"ם (הלכות אבל יד, ב) קובע שהכנסת אורחים היא החוק שחקק אברהם אבינו ודרך החסד שנהג בה – הוא מאכיל עוברי דרכים ומשקה ומלוה אותם – ומוסיף שהלוויה גדולה אף מהכנסת האורחים עצמה, עד שכל מי שאינו מלווה כאילו שופך דמים.

הנתיבות עולם (נתיב גמילות חסדים ד, ב) מבאר שהכנסת אורחים היא לכבוד האדם הנברא בצלם אלוקים, ועל כן היא נחשבת כמצווה גדולה כמו משכים לבית המדרש לכבוד התורה; והרב מלמד (פניני הלכה, ליקוטים ב ז, ד) מוסיף שהשולחן שאדם מארח סביבו אורחים שקול כמזבח שבבית המקדש.

מהר"י יעבץ, אבות ד א מעמיק בקושיא: כיצד ייתכן שמצווה אחת תדחה את "תכלית כל התכליות" – קבלת פני שכינה? ותשובתו היא שארבע המעלות שנשלמות בבעל הבית המכניס אורחים – חכמה, גבורה, עושר וענווה – הן הן המרכבה והמעון לשכינה, ולפיכך הכנסת אורחים אינה חוצצת כלל אלא מחזקת ומוסיפה להשראת השכינה.

חכמה ומוסר (ח"א עמ' תד) מנסח את הקושיה בחריפות: כיצד אפשר לאדם העומד לפני המלך לעזוב את המלך לטובת קבלת אורחים מבלי שייחשב הדבר לפגיעה בכבוד המלך?

השם משמואל (חיי שרה ה, ה) מציע ביאור רעיוני עמוק: ענין הכנסת אורחים הוא התאחדות והתקרבות הנפרדים, ומעורר דוגמתו למעלה – שגם התחתונים מתקבלים מן העליונים כאורחים – ולכן הכנסת אורחים גורמת לקישור כל המציאות, דבר שהוא גדול מקבלת פני השכינה שהיא תנועה ממעלה למטה בלבד.

ליקוטי שיחות (ח"ג, וירא) מיישב את הסתירה בין הגמרא הקובעת שהכנסת אורחים גדולה מקבלת פני שכינה לבין הזוהר המשווה ביניהן: לרשב"י, שמדרגתו הרוחנית הייתה יוצאת דופן, הכנסת אורחים עלתה לדרגת קבלת פני שכינה ממש, ואילו לכלל הציבור נקטינן כלשון הגמרא שהכנסת אורחים גדולה ממנה.

ליקוטי שיחות (כ"ה, וירא) מבאר שעיקר הכנסת אורחים אינה פעולת החפצא של האכילה והשתייה שמקבל האורח, אלא מידת החסד שבלב המארח – תשומת הלב, ההתעניינות והדאגה האמיתית לטובת האורח – וזו היא שמגדירה את מהות המצווה ואת מעלתה.

ויקרא רבה (לד, ח) מלמד על השכר: אברהם עשה חסד עם מלאכי השרת שלא היו צריכים לכך, ומה פרע הקב"ה לבניו? המן ירד להם, הבאר עלתה להם, השלו מצוי להם וענני כבוד הקיפום – הרי שגמילות חסד מביאה השגחה אלוקית ממשית על כל הדורות.

השל"ה הקדוש (תורה שבכתב, וירא, נר מצוה ד) מוסיף שהכנסת אורחים אינה רק מידה טובה אלא מצוות עשה גמורה של "והלכת בדרכיו", ועוד מלמד שכל מה שעשה אברהם בעצמו לאורחיו עשה הקב"ה בכבודו לבניו במדבר, והרב מלמד (פניני הלכה, ליקוטים ב ז, א) מדגיש שהתורה האריכה בפרשת הכנסת אורחים של אברהם כדי ללמד אותנו כיצד לקיים מצווה זו.

הרב מלמד (פניני הלכה, ליקוטים ב ז, ו) דן בשאלה אם ניתן לקיים את מצוות הכנסת אורחים בדורנו כאשר כמעט אין אנשים רעבים, ומסיק שהמצווה נשארה אך הדגש השתנה – שכיום ישנם אנשים רבים הזקוקים לסעד ועידוד, ועלינו למלא את צרכיהם הנפשיים כשם שמילאו בעבר את הצרכים הגופניים.

Source 1 · Chazal
Verified

Mishnah Peah 1:1

משנה פאה א׳

Mishnah Peah 1:1

המשנה מונה הכנסת אורחים בין המעשים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ומציבה אותה בתוך מערכת של חסד מעשי שאינו מצטמצם לשיעור קצוב.

אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם שִׁעוּר. הַפֵּאָה, וְהַבִּכּוּרִים, וְהָרֵאָיוֹן, וּגְמִילוּת חֲסָדִים, וְתַלְמוּד תּוֹרָה. אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶן בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. כִּבּוּד אָב וָאֵם, וּגְמִילוּת חֲסָדִים, וַהֲבָאַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם:

See also

  • Genesis 25:8unverifiedFiled under: The World to Come I: What in the World is the World to Come?
  • Leviticus 18:5unverifiedFiled under: The World to Come I: What in the World is the World to Come?
  • Kohelet 12:7unverifiedFiled under: The World to Come I: What in the World is the World to Come?
Source 2 · Chazal
Verified

Sotah 14a

סוטה י״ד א

Sotah 14a:4

חז״ל דורשים אחרי ה׳ – מה הוא מלביש ערומים ומבקר חולים וקובר מתים, אף אתה; ההידבקות בדרכי ה׳ מתממשת בחסד גופני ממשי, ובכללו הכנסת אורחים.

אֶלָּא, לְהַלֵּךְ אַחַר מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:

Source 3 · Chazal
Verified

Vayikra Rabbah 34:8

מדרש רבה, שיר השירים פרשה ב טז, וראה שם עוד

Vayikra Rabbah 34:8

רבי סימון מביא קל וחומר: אברהם עשה חסד לאנשים (מלאכים) שלא היו צריכים, והקדוש ברוך הוא פרע לבניו במן ובאר ובשלו וענני כבוד, ומכאן שהעושה חסד עם מי שצריך — על אחת כמה וכמה יזכה לשכר.

רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר בָּהּ אַרְבַּע שִׁיטִין, מִי הוּא שֶׁעָשָׂה חֶסֶד עִם מִי שֶׁלֹּא הָיוּ צְרִיכִין, אַבְרָהָם עִם מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, כְּתִיב (בראשית יח, ח): וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ, וְכִי אוֹכְלִין הָיוּ, אָמַר רַבִּי יוּדָן נִרְאִין כְּאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וְרִאשׁוֹן רִאשׁוֹן מִסְתַּלֵּק, וּמַה פָּרַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבָנָיו, הַמָּן יוֹרֵד לָהֶם, וְהַבְּאֵר עוֹלָה לָהֶן, וְהַשְּׂלָו מָצוּי לָהֶם, וְעַנְנֵי כָבוֹד מַקִּיפִין אוֹתָם, וְעַמּוּד הֶעָנָן נוֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם. וַהֲרֵי דְבָרִים קַל וָחֹמֶר, וּמָה אִם מִי שֶׁעָשָׂה חֶסֶד עִם מִי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְחֶסֶד פָּרַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבָנָיו, מִי שֶׁעוֹשֶׂה חֶסֶד עִם מִי שֶׁצָּרִיךְ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

Source 4 · Chazal
Verified

Pirkei Avot 1:5

משנה אבות א׳

Pirkei Avot 1:5

יוסי בן יוחנן איש ירושלים מצווה שיהא ביתו פתוח לרווחה ויהיו עניים בני ביתך; המשנה מציגה את הבית היהודי כמקום של קבלה, כבוד ושייכות לנזקקים.

יוֹסֵי בֶן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם אוֹמֵר, יְהִי בֵיתְךָ פָתוּחַ לִרְוָחָה, וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵיתֶךָ, וְאַל תַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה. בְּאִשְׁתּוֹ אָמְרוּ, קַל וָחֹמֶר בְּאֵשֶׁת חֲבֵרוֹ. מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל זְמַן שֶׁאָדָם מַרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה, גּוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ, וּבוֹטֵל מִדִּבְרֵי תוֹרָה, וְסוֹפוֹ יוֹרֵשׁ גֵּיהִנֹּם:

Source 5 · Rishonim
Verified

Mishneh Torah, Mourning 14:1-2

משנה תורה, הלכות אבל י״ד

Mishneh Torah, Mourning 14:2

הרמב״ם מונה הכנסת אורחים בין גמילות החסדים שאין להן שיעור, ומדגיש שהן בכלל ״ואהבת לרעך כמוך״ ובכלל ההליכה בדרכי ה׳.

שְׂכַר הַלְּוָיָה מְרֻבֶּה מִן הַכּל. וְהוּא הַחֹק שֶׁחֲקָקוֹ אַבְרָהָם אָבִינוּ וְדֶרֶךְ הַחֶסֶד שֶׁנָּהַג בָּהּ. מַאֲכִיל עוֹבְרֵי דְּרָכִים וּמַשְׁקֶה אוֹתָן וּמְלַוֶּה אוֹתָן. וּגְדוֹלָה הַכְנָסַת אוֹרְחִים מֵהַקְבָּלַת פְּנֵי שְׁכִינָה. שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יח ב) "וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים". וְלִוּוּיָם יוֹתֵר מֵהַכְנָסָתָן. אָמְרוּ חֲכָמִים כָּל שֶׁאֵינוֹ מְלַוֶּה כְּאִלּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים:

Source 6 · Rishonim
Verified

Rif Shabbat 50b:2

תלמוד בבלי, שבת יב ב קכז א

Rif Shabbat 50b:2

רבי יוחנן סובר שהכנסת אורחים גדולה כהשכמת בית המדרש, אך רב דימי וגם רב יהודה חולקים וטוענים שהיא גדולה יותר — רב יהודה אף מביא ראיה מדברי ה' לאברהם שהניח את קבלת פני השכינה בעדו כדי להכניס אורחים.

מפני האורחין ומפני ביטול בית המדרש דמצוה נינהו דאמר ר' יוחנן גדולה הכנסת אורחין כהשכמת בית המדרש דקתני מפני האורחין ומפני ביטול בית המדרש ורב דימי אמר יותר מהשכמת בהמ"ד דקתני מפני האורחין והדר תני ומפני ביטול בהמ"ד אבל שלא במקום מצוה לא אמר רב יהודה אמר רב גדולה הכנסת אורחין מהקבלת פני השכינה שנאמר (בראשית י״ח:ג׳) ויאמר ה' אם נא מצאתי חן בעיניך וגו':

Source 7 · Rishonim
Verified

Rashi on Genesis 18:2

רש"י, וירא ב

Rashi on Genesis 18:2

רש״י מפרש שאברהם רץ לקראת האורחים, ומביא את חז״ל שהקב״ה הוציא חמה מנרתיקה כדי שלא יטריחוהו אורחים; תגובת אברהם מלמדת על עדיפות החסד הפעיל.

וירא. מַהוּ וַיַּרְא וַיַּרְא שְׁתֵּי פְעָמִים? הָרִאשׁוֹן כְּמַשְׁמָעוֹ וְהַשֵּׁנִי לְשׁוֹן הֲבָנָה, נִסְתַּכֵּל שֶׁהָיוּ נִצָּבִים בְּמָקוֹם אֶחָד וְהֵבִין שֶׁלֹּא הָיוּ רוֹצִים לְהַטְרִיחוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדְעִים הָיוּ שֶׁיֵּצֵא לִקְרָאתָם עָמְדוּ בִמְקוֹמָם לְכְבוֹדוֹ, לְהַרְאוֹתוֹ שֶׁלֹּא רָצוּ לְהַטְרִיחוֹ, וְקָדַם הוּא וְרָץ לִקְרָאתָם, בְּבָבָא מְצִיעָא, כְתִיב נִצָּבִים עָלָיו, וּכְתִיב וַיָּרָץ לִקְרָאתָם? כַּד חַזְיוּהוּ דַּהֲוָה שָׁרֵי וְאָסַר פֵּרְשׁוּ הֵימֶנּוּ, מִיָּד וַיָּרָץ לִקְרָאתָם:

See also

Source 8 · Rishonim
Verified

recovered from “Rabbeinu Bahya, Bereshit

Rabbeinu Bahya on Genesis 18:2

רבנו בחיי, בראשית י״ח:ב׳

Rabbeinu Bahya, Bereshit 18:2

רבנו בחיי מדגיש את זריזותו של אברהם ואת גודל הכנסת האורחים, ומקשר את מעשיו למדרגת החסד ולגילוי השכינה שבפרשה.

ובבראשית רבה בכל מקום שתמצא מיכאל שם כבוד השכינה, ולכך בראותו אותם רץ אחריהם כרץ אחר השכינה. ומה שנגלו שלשה ולא ארבעתם, הכל לפי הצורך, מלאך החסד על שתי שליחות שהיו של חסד, מלאך הרחמים על הרפואה, מלאך הדי על חרבן סדום, והרביעי כבר נגלה לו בין הבתרים. והבן זה.

We have been told in Shemot Rabbah 2,8 that wherever you encounter the archangel Michael you encounter the glory of the שכינה. When Avraham beheld these three angels and he ran after them he was actually running after the שכינה, trying to welcome it. As to the fourth “army,” G-d employs His forces in accordance with the requirements of the occasion. The fourth “army” had already been revealed to Avraham in chapter fifteen during the episode of the covenant between the pieces.

Source 9 · Rishonim
attested

מהר"י יעבץ, אבות ד א

מהר"י יעבץ, אבות ד א

הכנסת אורחים גדולה מקבלת פני השכינה כי באברהם אבינו היא התגלמה בתוך מעלות שלמות בפעל (חכמה, גבורה, עושר וענוה) שהן עצמן מרכבה למשכן השכינה, ולכן הגרים אצלו לא חוצצו אלא העמיקו את קבלת הפנים האלוקית.

ומכאן תבין מאמרם ז"ל (שבת קכ"ז) גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה, והוא מן התימא, כי תכלית כל התכליות הקבלת פני שכינה, והיאך תדחה מפני מצוה אחרת, אבל הענין כי אברהם אבינו ע"ה היה שלם בחכמה ובגבורה בפעל, וכשהיו באים האורחים אצלו היו בשלמות בפעל הב' מעלות הנשארות גם כן, העושר מפני שהיה מפזר לצרכם, והענוה ממה שהיה מכבדם, וארבעת המעלות האלה הן הם מרכבה ומעון לשכינה, אם כן לא תהיה חוצצת הקבלת אורחים להקבלת פני שכינה, אדרבה מתחזקת ונוספת היא, וכן היתה אצלו שזכה אז לאותה הנבואה הנפלאה... ובאמת שמאמרם ז"ל גדולה הכנסת אורחים לא יובן אלא במי שהוא ראוי לנבואה...

Source 10 · Acharonim
Verified

Netivot Olam, Netiv Gmilut Chasadim 4:2

מהר"ל, חידושי אגדות שבת קכז א

Netivot Olam, Netiv Gmilut Chasadim 4:2

הכנסת אורחים גדולה מקבלת פני השכינה משום שהיא כבוד אלקים עצמו — כיבוד האדם שנברא בצלם אלקים — ואילו השכמת בית המדרש היא כבוד התורה בלבד, ולכן התנא בן מקדים את חביבות האדם על חביבות כלי החמדה.

ובפרק מפנין (שבת קכ"ז ע"א) א"ר יוחנן גדולה הכנסת אורחים כמו השכמת בית המדרש דקתני מפני האורחים ומפני בטול בית המדרש ורב דימי מנהדדרעא אמר יותר מהשכמת בית המדרש דקתני מפני האורחים והדר מפני בטול בית המדרש אמר רב גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה דכתי' ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך וגו' אמר ר"א בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם מדת בו"ד אין קטן יכול לומר לגדול המתן עד שאבא אצלך ואילו בהקב"ה כתיב ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך וכו' פי' הכנסת אורחים לכבוד האדם שנברא בצלם אלקים, ודבר זה נחשב דבר גדול כמו מי שהוא משכים לבית המדרש שעושה לכבוד התורה ג"כ. ובמשנה (אבות פ"ג) ג"כ קאמר חביב האדם שנברא בצלם אלקים ואמר חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה כי אלו שניהם שוים. וקאמר רב דימי שהוא יותר מן השכמת בית המדרש, כי השכמת ב"ה זהו כבוד התורה, אבל הכנסת אורחים כבוד אלקים עצמו להכניס האורח לבית ולכבדו בשביל שנברא בדמות ובצלם אלקים, ודבר זה נחשב כבוד השכינה עצמה והוא יותר מן התורה, ולכך התנא מקדים זה שאמר חביב האדם שנברא בצלם אלקים ואח"כ חביבין ישראל שנתן להם כלי חמדה.

Source 11 · Acharonim
Verified

Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayera, Ner Mitzvah:4

של"ה, תורה שבכתב נח, בסופו וירא, ועיין שם עוד

Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayera, Ner Mitzvah:4

מצות הכנסת אורחים היא מצות עשה מן "והלכת בדרכיו" ומעלה גדולה במדות, משום שהקב"ה בעצמו מכניס אורחים בכל רגע על ידי השפעת קיום לכל הנברא—כי כל העולם הם אורחים לפניו—ולכן המקיים אותה משתתף בעצם מעשה ושכר של הקב"ה.

ונראה בעיני פשוט, שמכל שכן מצות הכנסת אורחים שהיא בכלל מצות עשה והלכת בדרכיו נוסף על שהיא מעלה גדולה ממעלות המדות, וזה לך האות שהאריכה התורה בסיפור הכנסת אורחים דאברהם אבינו, ורמזה לנו מענין שכרה שכל מה שעשה בעצמו לאורחים עשה הקב"ה בעצמו ובכבודו לבניו, ומה שעשה ע"י שליח (בראשית יח, ד) יוקח נא וגו', עשה הקב"ה ע"י שליח (ב"מ פו, ב). ולא תימא שהיא מדה, אלא המקיים אותה מקיים מצות עשה דוהלכת בדרכיו, ויש לו שכר כמצווה ועושה ככל מצוה מן תרי"ג מצות, וזה כי הקב"ה מכניס אורחים בכל זמן ועידן בכל שעה ובכל עת ובכל רגע, כי אם לא היה מכניס אורחים ברגע כמימרא היה העולם אבד, רצוני לומר כי כל העולם אורחים הם לגבי הש"י כאורח נטה ללון כי גרים אנחנו, והוא מכניס קיומם בהשפע שמשפיע עליהם, וכהרף עין אם לא השפיע עליהם והכניסם לקיום אז הכל אבד:

Source 12 · Acharonim
Verified

Mesillat Yesharim 19

מסילת ישרים י״ט — ד"ה וְהִנֵּה גְּמִילוּת חֲסָדִים הוּא עִקָּר גָּדוֹל

Mesillat Yesharim 19:24

הרמח״ל מתאר את מידת החסידות כהרחבת החובה מעבר לדין, מתוך אהבת הבריות ורצון להועיל להן; הכנסת אורחים היא דוגמה מובהקת לחסידות כזו.

וְהִנֵּה גְּמִילוּת חֲסָדִים הוּא עִקָּר גָּדוֹל לֶחָסִיד, כִּי חֲסִידוּת עַצְמוֹ נִגְזַר מֵחֶסֶד וְאָמְרוּ זַ"ל (אבות פ"א): עַל שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד וְאֶחָד מֵהֶם גְּמִילוּת חֲסָדִים. וְכֵן מָנוּהוּ זַ"ל עִם הַדְּבָרִים שֶׁאוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶן בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. וְאָמְרוּ עוֹד (סוטה י"ד): דָּרַשׁ רַבִּי שִׂמְלַאי תּוֹרָה תְּחִלָּתָהּ גְּמִילוּת חֲסָדִים וְסוֹפָהּ גְּמִילוּת חֲסָדִים. וְאָמְרוּ עוֹד (יבמות ע"ט): דָּרַשׁ רָבָא כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שָׁלֹשׁ מִדּוֹת הַלָּלוּ, בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא מִזַּרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, רַחֲמָן, וּבַיְשָׁן, וְגוֹמֵל חֲסָדִים.

Behold acts of kindliness are of great primary importance to the Chasid (pious). For the term "Chasidut" itself comes from the term "kindliness" (Chesed). And our sages, of blessed memory, said (Pirkei Avot 1:2): "on three things the world stands", and one of whom is "acts of kindliness". Likewise, they counted them as one of those things which a person "eats of its fruits in this world while the principal [reward] is reserved for him in the World to Come." Our sages further taught: "Rabbi Simlai expounded: 'the Torah begins and ends with acts of kindnesses'" (Sotah 14a). Rava expounded: "whoever has these three traits is surely of the seed of Avraham our forefather: mercy, shame, and benevolence" (Yevamot 79a).

Source 13 · Acharonim
Verified

Tomer Devorah 1

תומר דבורה א׳ — ד"ה הו' - כי חפץ חסד הוא

Tomer Devorah 1:13

תומר דבורה מלמד לחקות את מידות הרחמים והחסד של הקב״ה; הכנסת אורחים היא יישום של סבלנות, נתינה והפיכת הבית למרחב של חסד.

הו' - כי חפץ חסד הוא - הֲלֹא כְּבָר פֵּרַשְׁנוּ בִּמְקוֹמוֹ שֶׁיֵּשׁ בַּהֵיכָל יָדוּעַ מַלְאָכִים מְמֻנִּים לְקַבֵּל גְּמִילוּת חֶסֶד שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְכַאֲשֶׁר מִדַּת הַדִּין מְקַטְרֶגֶת עַל יִשְׂרָאֵל, מִיַּד אֹתָם הַמַּלְאָכִים מַרְאִים הַחֶסֶד הַהוּא וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְרַחֵם עַל יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי שֶׁהוּא חָפֵץ בְּחֶסֶד, וְעִם הֱיוֹת שֶׁהֵם חַיָּבִים אִם הֵם גּוֹמְלִים חֶסֶד זֶה לָזֶה - מְרַחֵם עֲלֵיהֶם, וּכְמוֹ שֶׁהָיָה בִּזְמַן הַחֻרְבָּן שֶׁנֶּאֱמַר לְגַבְרִיאֵל (יְחֶזְקֵאל י, ב) בֹּא אֶל בֵּינוֹת לַגַּלְגַּל וְגוֹ' כִּי הוּא שַׂר הַדִּין וְהַגְּבוּרָה וְנָתַן לוֹ רְשׁוּת לְקַבֵּל כֹּחוֹת הַדִּין בֵּינוֹת לַגַּלְגַּל מִתַּחַת לַכְּרוּבִים מֵאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ דְּהַיְנוּ דִּין גְּבוּרַת הַמַּלְכוּת וְהָיָה הַדִּין מִתְחַזֵּק עַד שֶׁבִּקֵּשׁ לְכַלּוֹת אֶת הַכֹּל לְקַעֲקֵעַ בֵּיצָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי שֶׁנִּתְחַיְּבוּ כְּלָיָה וּכְתִיב (שם, ח) וַיֵּרָא לַכְּרוּבִים תַּבְנִית יַד אָדָם תַּחַת כַּנְפֵיהֶם וְהַיְּנוּ שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְגַבְרִיאֵל הֵם גּוֹמְלִים חֲסָדִים אֵלּוּ עִם אֵלּוּ וְאַף אִם הֵם חַיָּבִים נִצּוֹלוּ וְהָיָה לָהֶם שְׁאֵרִית. וְהַטַּעַם מִפְּנֵי מִדָּה זוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא רוֹצֶה בְּמַה שֶׁיִּשְׂרָאֵל גּוֹמְלִים חֶסֶד וְאוֹתוֹ צַד מַזְכִּיר לָהֶם עִם הֱיוֹת שֶׁאֵינָם כְּשֵׁרִים בְּצַד אַחֵר. אִם כֵּן בְּסֵדֶר זוֹ רָאוּי לְאָדָם לְהִתְנַהֵג אַף אִם רָאָה שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה לוֹ רַע וּמַכְעִיסוֹ אִם יֵשׁ בּוֹ צַד טוֹבָה שֶׁמֵּטִיב לַאֲחֵרִים אוֹ מִדָּה טוֹבָה שֶׁמִּתְנַהֵג כַּשּׁוּרָה יַסְפִּיק לוֹ צַד זֶה לְבַטֵּל כַּעֲסוֹ מֵעָלָיו וְיֵרָצֶה לִבּוֹ עִמּוֹ וְיַחְפֹּץ חֶסֶד וְיֹאמַר דַּי לִי בְּטוֹבָה זוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ וְכָל שֶׁכֵּן בְּאִשְׁתּוֹ כִּדְפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יְבָמוֹת סג, א) דַּיֵּנוּ שֶׁמְּגַּדְלוֹת אֶת בָּנֵינוּ וּמַצִּילוֹת אוֹתָנוּ מִן הַחֵטְא, כָּךְ יֹאמַר עַל כָּל אָדָם דֵּי לִי בְּטוֹבָה פְּלוֹנִית שֶׁעָשָׂה לִי אוֹ שֶׁעָשָׂה עִם פְּלוֹנִי אוֹ מִדָּה טוֹבָה פְּלוֹנִית שֶׁיֵּשׁ לוֹ יִהְיֶה חָפֵץ חֶסֶד:

The sixth: "For He is One that desires kindness" - did we not already explain in its place that in the known chamber, there are angels appointed to receive the bestowing of kindness that a man does in this world? And when the trait of justice prosecutes against Israel, these angels immediately show this kindness, and the Holy One, blessed be He, has mercy upon Israel, since He desires kindness. And even with their being liable, if they bestow kindness - this one to that one - He has mercy upon them. And it is like it was at the time of the destruction [of the Temple]: That it was told to Gavriel (Ezekiel 10:2), "Go inside the wheelwork, etc." - as he is the minister of judgement and power; and He gave him authority to receive powers of judgement, inside the wheelwork from under the cherubs, from the fire of the altar. This is the judgement of the power of kingship (malkhut). And the judgement was intensified until it sought to finish everything off - to uproot the seed of Israel, since they were liable for destruction. And it is written (Ezekiel 10:8), "And by the cherubs there appeared the form of the hand of a man under their wings." And this is [meaning] that the Holy One, blessed be He, said to Gavriel, "They are bestowing acts of kindness - these with those - and even if they are liable, they are saved and there shall be a remnant from them." And the reason is because of this trait - since He is One who desires kindness, He desires that which Israel does kindness. And He recalls that side for them, even as they are not fitting from another side. If so, it is fitting for a person to practice this approach. If he sees a person doing evil to him and angering him - if there is a good side to [that person], that he does good to others or [has] a good trait that he practice appropriately, that side should suffice for him to nullify his anger from upon him. And his heart [should] be appeased about him; and he [should] desire kindness and say, "It is enough for me with this goodness that he has." And all the more so [is this the case] with his wife; as our Rabbis explained (Yevamot 63a), "It is enough that they raise our children, and save us from sin." So should he say about every person, "It is enough for me with x goodness that he did for me," or "that he did with y," or "[with the] good trait z that he has." He will [hence] be desiring kindness.

Source 14 · Acharonim
Verified

Netivot Olam, Netiv Gmilut Chasadim 4:3

מהר"ל, נתיב גמילות חסדים פרק ד

Netivot Olam, Netiv Gmilut Chasadim 4:3

המחלוקת היא על עיקר הכנסת אורחים — האם עיקרה בהנאה יתרה ופינוק (כמו פרדס למגדים), או בהכרח בסיסי (מגורם ומזון), או בכבוד באמצעים ראויים שאינם מכביד על בעל הבית.

אבל יש לפרש כי מחלוקת שלהם איזה עיקר הכנסת אורחים אם עיקר הכנסת אורחים כאשר נותן לאורח, דבר שהוא נהנה בו ביותר דבר שהוא טובה והנאה יתרה, ולפיכך אמר שעיקר הכנסת אורחים שנטע פרדס ובו כל מיני מגדים והיה מכניס אורחים לההנות אותם בפרדס הזה שהוא טובה יתירה מאוד, ובזה הוא איש טוב לגמרי כאשר הוא נותן אל האורח דבר זה. ולמ"ד שעשה פונדק, סבר כי עיקר הכנסת אורחים כאשר עושה הכרחי להם, אע"ג שאינו טובה יתירה רק שהיה להם פונדק לאכול ולשתות דבר זה הוא עיקר הכנסת אורחים לא הפרדס שאינו אלא לטובה יתירה ואין ראוי לאורח שיהיה מכביד על בעל הבית. ומ"ד פרדס כי ראוי שיהיה הבעל הבית מכבד את האורח בדברים אלו כמו פירות טובות שראוים לכבד בהם האורח, ואין זה הכבדה ג"כ על בעל הבית כאשר מביא לפניו פירות משובחים, כך יש לפרש מחלוקת שלהם, אבל פרשנו עוד במקום אחר ואין כאן מקומו:

Source 15 · Acharonim
Verified

Mishnah Berurah 333:8

משנה ברורה של״ג

Mishnah Berurah 333:8

הכנסת אורחים היא מצוה כיוון שהמזמן עושה מעשה טוב, וחכמים אמרו שהיא גדולה מקבלת פני השכינה.

(ח) לצורך אורחים - שבעה"ב המזמנם עושה מצוה וכמו שאחז"ל דגדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני השכינה:

See also

Source 16 · Hasidic
External

לקוטי שיחות ח"ג, וירא

Likkutei Sichos 3 וירא

הגמרא מסיקה מדברי אברהם אבינו שביקש מהקב"ה להמתין כדי שיוכל הוא לרוץ לקבל אורחים, שהכנסת אורחים גדולה מקבלת פני השכינה.

הגמרא לומדת ממה שאמר אברהם אבינו להקב"ה "אד' אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור וגו'" ש"גדולָה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה" – מזה שביקש אברהם מהקב"ה להמתין והוא עצמו רץ לקבל את האורחים, ראיה שהכנסת אורחים גדולה מקבלת פני שכינה.

In this sichaThe sicha resolves a tension between the Gemara, which asserts that hosting guests is greater than receiving the Shechinah, and the Zohar, which equates the two. It explains that for Rabbi Shimon bar Yochai, whose constant spiritual state was exceptionally lofty, hosting guests rose to the level of receiving the Divine Presence, whereas for the general public, the Gemara's ruling holds true that hosting is greater.

Open the original PDF ↗

Likutei Sichos is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 17 · Hasidic
Verified

Shem MiShmuel, Chayei Sara 5

שם משמואל, חיי שרה ה׳

Shem MiShmuel, Chayei Sara 5:5

הכנסת אורחים גדולה מקבלת פני השכינה מפני שהיא מעוררת התאחדות בין הנפרדים — התחתונים משתלים בדומיון לעליונים — ומביעה קשירות בכל המציאות, בעוד שקבלת פני השכינה היא הנאה יחודית של העליונים.

ולפי האמור יובן מה שגילוי מערת המכפלה לאברהם הי' בשעה שהי' עסוק במצות הכנסת אורחים או במצות התפלה כבזוה"ק (קכז:) בגין דהוה רהיט אבתרי' דההוא עגלה דכתיב ואל הבקר רץ אברהם וגו' והאי בן הבקר ערק עד ההוא מערתא ועאל אבתרי' וחמא מה דחמי תו בגין דאיהו צלי כל יומא ויומא והוה נפיק עד ההוא חקל דהוה סליק ריחין עלאין וחמא נהורא דנפיק מגו מערתא וצלי תמן וכו' כי ענין הכנסת אורחים הוא ענין התאחדות והתקרבות הנפרדים ומעורר דוגמא דידי' למעלה שהתחתונים מתקבלים מן העליונים שהתחתונים הם דוגמת אורחים לגבי העליונים וע"כ הוא גדולה מקבלת פני השכינה שזה מלמעלה למטה לבד לתועלת עצמיי, והכנסת אורחים גורם קישור כל המציאות, ואאע"ה לא השגיח על תועלת עצמיי אור פני המלך חיים והפסיק להכניס את האורחים כמ"ש אד' אל נא תעבור וכפירש"י

Source 18 · Hasidic
Verified

Sefat Emet, Vayera

שפת אמת, בראשית, וירא — תרס"ה

Sefat Emet, Genesis, Vayera:34

השפת אמת מבאר את הכנסת האורחים של אברהם כגילוי של קדושה בתוך העולם הממשי: דווקא דרך פעולה גופנית ודאגה לאדם מתגלה נוכחות ה׳.

אברהם אבינו ע"ה היה מכניס אורחים והאכילם והשקם ועי"ז קירב אותם להמקום ב"ה. דאיתא במדרש ובו תדבק. וכי אפשר לידבק בשכינה רק המשיא בתו לת"ח ומהנהו מנכסיו כו' שעל ידי שיש לו התקרבות אל הצדיק יש לו דביקות אל הקב"ה וזה מדת הצדיק להעלות הנדבקים אליו אבל אברהם אע"ה נקרא חסיד לפנים משורת הדין והאכיל והשקה ומהנה מנכסיו לכל באי עולם וכמו שיש התקרבות מהנותן אל המקבל כן מן המקבל אל הנותן ועי"ז קירב אותם לפי שנהנו ממנו והוא באמת מדת הקב"ה וב"ש שגדלו וטובו מלא עולם והכל לכבודו ברא ורצה לזכות את הברואים שיהי' להם התקרבות אצלו ע"י קבלת הטובה. והרי הכתוב אומר ואהבת את ה' אלקיך. ומהראוי הי' שאדם יעשה מעשים שיזכה שהקב"ה יאהב אותו אבל מי יוכל לזכות לזה רק ההתקרבות ע"י קבלת הטובה ממנו ית' באהבה. וע"ז כתיב אני אוהבי אהב והוא מדת טובו של הקדוש ברוך הוא שע"י קבלת טובתו באהבה יתקרבו אליו. ומעין זה היה מדת אברהם אע"ה שהחסד מתגלגל בעולם בשבילו:

Source 19 · Hasidic
Verified

Kedushat Levi, Vayera

קדושת לוי, בראשית, וירא — ד"ה כי על כן עברתם על עבדכם

Kedushat Levi, Genesis, Vayera:6

קדושת לוי מדגיש שהכנסת אורחים מגלה את מידת אברהם – חסד ופתיחת שערים לכל אדם – ובכך ממשיכה את השכינה אל תוך חיי המעשה.

כי על כן עברתם על עבדכם (בראשית יח, ה). לכאורה אין זה דרך שיאמר בעל הבית לאורח לזה באת אלי להתארח לאכול אצלי. ויתבאר כי כל המלאכים מקבלים שפע ממצות ישראל והקדוש ברוך הוא הוציא כאן חמה כו', ולא היה אברהם אבינו יכול לעשות מצות עם הכנסת אורחים ונמנע השפע מן המלאכים עליונים. וזה שאמר על כן עברתם על עבדכם, כדי שאקיים מצות הכנסת אורחים להשפיע בכם: ואקחה פת לחם וסעדו לבכם וכו' ויתן לפניהם ויאכלו (בראשית יח, ה-ח). יבואר על פי דכתב באור החיים על פירוש התורה, כי המלאכים אפילו מיכאל שר הגדול לפעמים נקרא כהן גדול ולפעמים נקרא בשם אחר. הבחינה הוא, כי המלאכים יש להם חיות מהמצות והתורה שעושים ישראל עם קדוש וכשישראל הם במדריגה אז נקרא מיכאל כהן גדול. וזהו ואקחה פת לחם, כי פת הוא מרמז על תורה שבכתב ושבעל פה כדאמרינן (מנחות לד:) פת באפריקי שתים, ולחם גם כן רומז על התורה כמאמר הכתוב (תהלים עח, כה) לחם אבירים אכל איש ולכו לחמי בלחמי (משלי ט, ה). וזהו ויאכלו, כי המלאכים החיות שלהם ממצות ישראל כשישראל עושים רצון הקדוש ברוך הוא ועושים מצותו ברוך הוא ונמצא שעשה המצוה של הכנסת האורחים. וזהו הרמז ויקח ויתן לפניהם, המצוה של הכנסת אורחים שעשה ויאכלו, מזה היה החיות שלהם. וזהו והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו, כי העץ הוא תורה על שם הפסוק (משלי ג, יח) עץ חיים היא: ונבאר מה דאיתא במדרש (בראשית רבה מט) דאברהם אבינו עליו השלום לאחר שאכלו אמר ברכו לאלהי עולם. למה לא אמר להם קודם האכילה שיברכו ברכה. אפס קודם היו גוים והאיך יקבלו עליהם עול מלכות שמים. אמנם לאחר שכבר אכלו עשו מצוה שזיכו את אברהם במצות הכנסת אורחים אם כן זה הזכות גרם להם שיהיו יכולין לקיים ולקבל עול מלכות שמים. ולכך אמרינן במדרש דמי שלא רצה לברך אחר האכילה אמר שישלם לו, כיון דלא נכנס בו ריח קדושה שמע מינה דלא כיון לזכות אותו במצות הכנסת אורחים למה לא ישלם:

Genesis 18,5. “for this is why your journey has brought you to the ‎house of your servant.” On the face of it, this is a very unusual ‎manner of extending an invitation to passing strangers to partake ‎of a meal with the host. The commentators explained that angels ‎are recipients of the largesse provided by G’d for the Jewish ‎people who have performed G’d’s commandments. In other ‎words, it was G’d Himself, Who let the sun out and thus Avraham, personally, was not able to ‎perform his duties as an attentive host due to his not yet having ‎recovered from the effects of the circumcision and from the weather. Under normal ‎circumstances, these men would have been denied his hospitality. ‎He therefore explains that due to his having fulfilled the ‎commandment of circumcision, they would in fact be partaking ‎of a meal provided by G’d Himself. They had been sent to him so ‎that he could take credit for hosting them. We have to ‎elaborate somewhat on the tradition that Avraham had been ‎observing, voluntarily, all of the commandments that would later ‎on be found in the Torah. The only exception he had made was ‎the commandment of circumcision. In light of the fact that this ‎commandment was the cornerstone of G’d’s covenant with the ‎Jewish people, why would Avraham purposely have neglected to ‎perform this commandment until being told to observe it? ‎ Genesis ‎18,5. “let me take a piece of bread so that you can refresh ‎yourselves,……he presented it to them and they ate.” The true ‎meaning of this verse has been best explained by the Or ‎Hachayim, according to whom even the highest ranking angel, ‎Michael is on occasion referred to as “High Priest,” whereas on ‎other occasions he is known by another name. [Not in my edition ‎of the ‎אור החיים‎. Ed.] The point of this is to alert us to the fact ‎that the standing, or even existence, of the angels in the celestial ‎spheres, is affected by the mitzvah performance of the ‎Israelites in the terrestrial part of the universe. When Israel is ‎meticulous in the performance of G’d’s Torah, then the most ‎senior of the angels in the celestial spheres assumes the title: ‎‎“High Priest.” When Avraham spoke about a ‎פת לחם‎, instead of ‎merely ‎פת‎, bread, he alludes to both the written and the oral ‎Torah. The word ‎פת‎ refers to the written Torah, whereas the word ‎לחם‎ refers to the oral Torah. The word ‎לחם‎ in psalms 78,25 i.e. ‎לחם אבירים‎, is an allusion to the Torah. According to the Talmud ‎‎Menachot 34, the word ‎פת‎ amongst the Africans means ‎‎“two.” [The latter half of the word: ‎טוטפת‎. Ed.] The word is used ‎as an allusion to Torah also in Proverbs 9,5, ‎לכו לחמו בלחמי‎, “come ‎and partake of My bread.” [Compare Alshich, pages 171-172, my ‎translation of Proverbs. Ed.] When Avraham is now described as ‎serving the angels, we may see in this the reward both for ‎Avraham‘s having performed the circumcision on himself, as well ‎as reward for the angels, their being hosted by a person of ‎Avraham’s standing. [Perhaps the mitzvah of hospitality ‎shown the angels by Lot in the following chapter was a factor in ‎his being saved, whereas his wife was not. Ed.] When Avraham, in ‎verse 8, is described as standing next to the angels while the latter ‎were seated while eating, the “tree” mentioned in that verse may ‎be a reference to the tree described as “tree of life” in Proverbs ‎‎3,18, i.e. an allusion to the Torah. This brings me to Bereshit Rabbah 49,4 where we are ‎told that it was Avraham’s custom after having served his guests ‎a meal to ask them to give thanks to the Creator of the universe. ‎Why did Avraham not ask them to pronounce a benediction ‎before they commenced eating, as is customary among Jews, and ‎even among many gentiles? The reason may be that before eating ‎these people were pagans, and how could they pronounce a ‎blessing that implied that they had accepted the yoke of serving ‎the one and only Creator? Having eaten, they had performed a ‎commandment through conferring upon their host Avraham the ‎merit of fulfilling the duty to be hospitable; having done so, they ‎themselves had been given a merit by dint of having contributed ‎to Avraham’s merits, so that now when they pronounced a ‎blessing thanking the Lord Who provides food for all of His ‎creatures, they were not mouthing empty phrases. This is why ‎the Midrash continues by relating that if Avraham’s guests would ‎refuse to recite a blessing to the Lord, he would demand that they ‎return to him what they had eaten, etc, etc. The embarrassment ‎caused the guest when he realized that he had partaken of what ‎had not been intended for him, would usually cause the guest to ‎reconsider. Avraham had explained to the guest that unless they ‎provided him with the merit of having performed the ‎commandment of being hospitable, they would in fact have ‎robbed him of something that was his.‎

Source 20 · Hasidic
Verified

Tanya 32

תניא, חלק ראשון; ליקוטי אמרים ל״ב — ד"ה כִּי מֵאַחַר שֶׁגּוּפוֹ נִמְאָס וּמְתוֹעָב אֶצְלוֹ

Tanya, Part I; Likkutei Amarim 32:2

התניא מבאר שאהבת ישראל נובעת משורש הנשמה המשותף; הכנסת אורחים היא ביטוי מעשי לכך שהזולת אינו זר אלא חלק מן האחדות האלוקית.

כִּי מֵאַחַר שֶׁגּוּפוֹ נִמְאָס וּמְתוֹעָב אֶצְלוֹ, וְהַנֶּפֶשׁ וְהָרוּחַ מִי יוֹדֵעַ גְּדוּלָּתָן וּמַעֲלָתָן בְּשָׁרְשָׁן וּמְקוֹרָן בֵּאלֹקִים חַיִּים. בְּשֶׁגַּם שֶׁכּוּלָּן מַתְאִימוֹת, וְאָב אֶחָד לְכוּלָּנָה, וְלָכֵן נִקְרְאוּ כָּל יִשְׂרָאֵל ״אַחִים״ מַמָּשׁ, מִצַּד שׁוֹרֶשׁ נַפְשָׁם בַּה׳ אֶחָד רַק שֶׁהַגּוּפִים מְחוּלָּקִים. וְלָכֵן, הָעוֹשִׂים גּוּפָם עִיקָּר וְנַפְשָׁם טְפֵלָה – אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת אַהֲבָה וְאַחֲוָה אֲמִיתִּית בֵּינֵיהֶם, אֶלָּא הַתְּלוּיָה בְדָבָר לְבַדָּהּ. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הִלֵּל הַזָּקֵן עַל קִיּוּם מִצְוָה זוֹ: ״זֶהוּ כָּל הַתּוֹרָה כוּלָּהּ, וְאִידָךְ פֵּירוּשָׁא הוּא כוּ׳״. כִּי יְסוֹד וְשׁוֹרֶשׁ כָּל הַתּוֹרָה – הוּא לְהַגְבִּיהַּ וּלְהַעֲלוֹת הַנֶּפֶשׁ עַל הַגּוּף מַעְלָה מַּעְלָה עַד עִיקָּרָא וְשָׁרְשָׁא דְּכָל עָלְמִין וְגַם, לְהַמְשִׁיךְ אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן, דְּהַיְינוּ, בִּמְקוֹר נִשְׁמוֹת כָּל יִשְׂרָאֵל, לְמֶהֱוֵי אֶחָד בְּאֶחָד דַּוְקָא, וְלֹא כְּשֶׁיֵּשׁ פֵּירוּד חַס וְשָׁלוֹם בַּנְּשָׁמוֹת, דְּ״קוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא לָא שַׁרְיָא בַּאֲתַר פְּגִים״, וּכְמוֹ שֶׁאוֹמְרִים: ״בָּרְכֵנוּ אָבִינוּ כּוּלָּנוּ כְּאֶחָד בְּאוֹר פָּנֶיךָ״, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר בַּאֲרִיכוּת:

For, whereas one despises and loathes one’s body, while as for the soul and spirit, who can know their greatness and excellence in their root and source in the living G–d? Being, moreover, all of a kind and all having one Father—therefore, all Israelites are called real brothers by virtue of the source of their souls in the One G–d; only the bodies are separated. Hence in the case of those who give major consideration to their bodies while regarding their souls as of secondary importance, there can be no true love and brotherhood among them, but only [a love] which is dependent on a [transitory] thing. This is what Hillel the Elder meant when he said in regard to the fulfillment of this commandment, “This is the whole Torah, while the rest is but commentary,” and so on. For the basis and root of the entire Torah are to raise and exalt the soul high above the body, reaching to the Source and Root of all the worlds, and also to bring down the Light of the En Sof, blessed is He, upon the community of Israel, as will be explained later, i.e., into the fountainhead of the souls of all Israel, to become “One into One.” This is impossible if there is, G–d forbid, disunity among the souls, for the Holy One, blessed is He, does not dwell in an imperfect place, as we pray, “Bless us, our Father, all of us as one, with the light of Your Countenance,” as has been explained at great length elsewhere.

Source 21 · Hasidic
External

לקוטי שיחות חכ"ה, וירא (א)

Likkutei Sichos 25 וירא

עיקר הכנסת אורחים הוא מדת החסד ותשומת הלב של בעל הבית כלפי האורח, ולא רק פעולות החפצא של אכילה ושתיה.

עיקר הכנסת אורחים אינה כל כך פעולת החפצא של האכילה והשתיה שמקבל האורח, אלא מדת החסד – „דרך החסד שבה" – תשומת הלב וההתעניינות מצד הגברא, מצד בעל הבית המארח אל האורח

In this sichaThe discourse explores the mitzvah of hospitality as demonstrated by Abraham, explaining why it is spiritually superior to receiving the Divine Presence. It concludes that the true essence of hospitality is not defined merely by physical acts of feeding and sheltering, but by the host's internal attribute of lovingkindness, respect, and genuine care for the guest's well-being.

Open the original PDF ↗

Likutei Sichos is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 22 · Modern
Verified

Rav Eliezer Melamed (Peninei Halakhah, Likkutim II 7:4)

פניני הלכה, ליקוטים ב ז׳:ד׳

Peninei Halakhah, Likkutim II 7:4

הגמרא בשבת וחגיגה מציינת שהכנסת אורחים גדולה מקבלת פני השכינה, ומשווה את השולחן שמסביבו מאכילים אורחים למזבח בבית המקדש, כשהמאכל שמאכילים לאורחים משקול כנגד הקורבנות.

נאמר בתלמוד (שבת קכז, ב), שגדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני שכינה, וכן "אמר רבי יוחנן: גדולה הכנסת אורחים כהשכמת בית המדרש, ורב דימי מנהרדעא אמר: יותר מהשכמת בית המדרש". ובמסכת חגיגה (כז, ב) אמרו, שהשולחן שאדם מארח סביבו אורחים שקול כמזבח שבבית המקדש, והאוכל שמאכילים בו את האורחים, שקול כנגד הקורבנות שהיו מעלים על המזבח.

Source 23 · Modern
Verified

Rav Eliezer Melamed (Peninei Halakhah, Likkutim II 7:1)

פניני הלכה, ליקוטים ב ז׳:א׳

Peninei Halakhah, Likkutim II 7:1

מצוות הכנסת אורחים היא מצווה חשובה בין אדם לחבירו, שהתורה הקדישה לה פסוקים רבים דרך דוגמת אברהם אבינו שרץ לקראת אורחים אפילו בעת חוליו מן המילה, ולא נמנע מלהכנסם ולהכבידם בשמחה אפילו כשהנחה אותם כמי שנראו לו ככופרים בעבודה זרה.

אחת מהמצוות החשובות והבולטות שבתוך מערכת המצוות שבין אדם לחבירו, היא מצוות הכנסת אורחים. וכל כך גדולה חשיבותה, עד שייחדה לה התורה פסוקים רבים כדי ללמדנו באופן מפורט כיצד קיים אברהם אבינו עליו השלום מצוות הכנסת אורחים (בראשית יח א-ח). ואם כן ראוי שגם אנו נעקוב מעט אחר דרכו של אברהם אבינו בקיום מצווה זו. ראשית העיתוי, שלושה ימים לאחר שמל את בשר ערלתו, בעודו חולה מחמת המילה, כבר יצא אל פתח אוהלו – לחפש אורחים. וכשראה לשמחתו שלושה אנשים, שכח את מחלתו, ומיד רץ לקראתם והפציר בהם לבוא ולהתארח בביתו. ומהעיתוי נעבור אל האורחים עצמם, מי היו אורחים אלו? אנו יודעים היום, וכן אברהם אבינו ידע לאחר מכן, שהיו אלה מלאכים, אולם כאשר רץ לקראתם, חשב שהם אנשים פשוטים. יתר על כן, מספרים לנו חכמינו ז"ל (ב"מ פו, ב), שהם נדמו לו כערבים הנוהגים להשתחוות לעפר שברגליהם, מין סוג מגונה במיוחד של עבודה זרה, וכדי להסירם מטעותם, ביקש מהם שירחצו את רגליהם. אך מכל מקום עובדה זו, ההופכת את האורחים הללו לאנשים מן הרמה הנמוכה ביותר, לא הפריעה לאברהם אבינו, שאף על פי כן רץ לקראתם, והכניסם לביתו בשמחה, ושחט לכבודם פרים, והגיש להם חמאה וחלב.

Source 24 · Modern
External

Chochma uMusar 1 p. 404

חכמה ומוסר, ח״א עמ׳ ת״ד

Chochma uMusar 1 p. 404

הקושיה היא: כיצד ייתכן שהכנסת אורחים גדולה מקבלת פני השכינה, וכיצד אפשר לאדם העומד לפני המלך לעזוב את המלך ולקבל אורחים, וזה אינו פגיעה בכבוד המלך.

On this pageהקושיה היא: כיצד ייתכן שהכנסת אורחים גדולה מקבלת פני השכינה, וכיצד אפשר לאדם העומד לפני המלך לעזוב את המלך ולקבל אורחים, וזה אינו פגיעה בכבוד המלך.

Chochma uMusar 1 p. 404 — page scan on HebrewBooks
Page 419

Rabbi Simcha Zissel Ziv, the Alter of Kelm (1824–1898); maamarim and letters to his talmidim, New York 5717 edition, chelek 1 (chelek 2 is not available as a scan). Chochma uMusar (Alter of Kelm) is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 25 · Modern
Verified

Rav Eliezer Melamed (Peninei Halakhah, Likkutim II 7:6)

פניני הלכה, ליקוטים ב ז׳:ו׳

Peninei Halakhah, Likkutim II 7:6

המקור מציע שלמרות שכיום אין רעב גופני כמו בעבר, מצוות הכנסת אורחים שחז"ל גדלוה מ"קבלת פני שכינה" משנויה בעיקרה מסעד גופני לסעד ותמיכה נפשית ורוחנית, משום שהעוני העיקרי בזמינו הוא עוני נפשי של בדידות והתייאשות, והחממת לב האורח דורשת עידוד זה יכולה להשיב להם אמונה בערך חייהם.

שאלה: האם אפשר כיום לקיים מצוות הכנסת אורחים.שהרי ברוך ה' כמעט שלא נותרו אנשים רעבים, כי כמעט כל אדם בארצנו יכול להשיג לעצמו מזון לצורך קיומו. ואמנם לכל אירוח של משפחה או חברים יש ערך של אהבה וידידות, אך השאלה האם ניתן לקיים בזמן הזה את מצוות הכנסת האורחים המקורית שכה שיבחוה חז"ל, עד שאמרו עליה שהיא גדולה מקבלת פני שכינה (שבת קכז, ב). תשובה: אמת, נכון שהיום כמעט שאין אנשים רעבים ללחם, וכמעט שאין אנשים שאין להם היכן לישון. אך בכל זאת, ישנם כיום אנשים רבים שזקוקים לסעד ועידוד. המצווה נשארה, אך הדגש השתנה. עובדה היא שבדורנו אין פחות אנשים מדוכאים, אין פחות התאבדויות. ואם כן עלינו להסיק שאף על פי שרמת החיים מבחינה חומרית עלתה, איכות החיים מבחינה נפשית ורוחנית לא עלתה, ובמידה מסוימת דווקא השפע הגשמי הבליט יותר את ייסורי הנפש, ורבים יותר חשים כיום בדידות וניכור, ואין כמו מצוות הכנסת אורחים בכדי להפיג את ייסורי נפשם. כללו של דבר, בזמנינו העוני הקשה ביותר הוא העוני הנפשי, הרוחני. ומצוות הכנסת אורחים הולכת ולובשת פנים יותר רוחניות, של סעד ותמיכה רוחנית. ישנם אנשים שאיבדו את הכיוון בחיים, התייאשו מעצמם ומעתידם. אירוח טוב, אוהד, חם, יכול לחזור ולנטוע בקרבם את האמונה, שיש ערך לחייהם, שאנשים מעריכים אותם, שמחים לשהות במחיצתם ומעונינים לעזור להם. ומתוך כך ישאבו כוחות חדשים להמשך החיים. ואשרי אדם שיודע לראות, מי מחבריו זקוק לעידוד.

Related sources· 10 found, not yet verifiedSign in to verify
  • וְאֶקְחָ֨ה פַת־לֶ֜חֶם וְסַעֲד֤וּ לִבְּכֶם֙ אַחַ֣ר תַּעֲבֹ֔רוּ כִּֽי־עַל־כֵּ֥ן עֲבַרְתֶּ֖ם עַֽל־עַבְדְּכֶ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֵּ֥ן תַּעֲשֶׂ֖ה כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ׃

    Same passage as Kedushat Levi, Genesis, Vayera:6

  • מִפְּנֵי הָאוֹרְחִין וְכוּ׳. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: גְּדוֹלָה הַכְנָסַת אוֹרְחִין כְּהַשְׁכָּמַת בֵּית הַמִּדְרָשׁ, דְּקָתָנֵי: ״מִפְּנֵי הָאוֹרְחִין וּמִפְּנֵי בִּטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ״. וְרַב דִּימִי מִנְּהַרְדְּעָא אָמַר: יוֹתֵר מֵהַשְׁכָּמַת בֵּית הַמִּדְרָשׁ, דְּקָתָנֵי ״מִפְּנֵי הָאוֹרְחִין״, וַהֲדַר ״וּמִפְּנֵי בִּטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ״. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: גְּדוֹלָה הַכְנָסַת אוֹרְחִין מֵהַקְבָּלַת פְּנֵי שְׁכִינָה, דִּכְתִיב: ״וַיֹּאמַר ה׳ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר וְגוֹ׳״. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: בֹּא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְּמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂר וָדָם. מִדַּת בָּשָׂר וְדָם, אֵין קָטָן יָכוֹל לוֹמַר לַגָּדוֹל ״הַמְתֵּן עַד שֶׁאָבֹא אֶצְלְךָ״, וְאִילּוּ בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּתִיב ״וַיֹּאמַר ה׳ אִם נָא מָצָאתִי וְגוֹ׳״.

    Same passage as Netivot Olam, Netiv Gmilut Chasadim 4:2

  • אף הכנסת אורחים הוא ממדת החסד, אשר היא מדת אברהם אבינו כנודע, כי חסד לאברהם, והעולם חסד יבנה, ובנין העולם היה בשביל אברהם... וגם פה בסעודה היה מתחסד עם קונו כאשר יתבאר בסמוך...

    from our library copy — not yet checked against the original

  • והכנסת אורחים הוא בכלל גמילות חסדים השייך בין לעניים ובין לעשירים, והכנסת אורחים של עניים תרתי הוא עביד, צדקה וגמילות חסד, כתיב הלא פרוס לרעב לחמיך, כולל ב' ענינים, האחד שיפרוס לו מפה על השלחן שיהיה דרך כבוד, עוד אז"ל שצריך בעל הבית לחתוך חתיכות לחם לפני אורח כדי שלא יבוש ולא יכלם...

    from our library copy — not yet checked against the original

  • ...חמישית הכנסת אורחים הם התפארת והיסוד לתת להם בית מנוחה לשינוחו בה, דהיינו המלכות, כיון שהם הולכי דרכים בסוד הגלות לחזור על עבודתם, צריך להכניסם שם. ולפי המתבאר בזוהר שזו המצוה מתקיימת בהולכי על דרך שיחו, שהם המתגרשים מבתיהם לעסוק בתורה, שגורמים שיהיו האורחים עוסקים בצרכי המלכות, וכן כל העושה יחוד אל התפארת במלכות מבחינה אחרת, וקובע מקום לתורתו גורם שהתפארת יעשה מלונו במלכות. ואל האורחים צריך להכין אכילה ושתיה ולויה, דהיינו שצריך להכניס התפארת והיסוד אל המלכות, ולתת להם שם אכילה מעין באתי לגני אכלתי יערי עם דבשי, שהוא שפע ראוי להנהגה התחתונה המתפשטת מצד הגבורה המתוקה לקשר התפארת והמלכות יעקב ורחל והגבורה בנצח או בהוד, כי כן פירשו ברעיא מהימנא, והלויה להביא עצמו ונשמתו שם עמהם בדיוקן עליון ללותם שם עוד להביא שאר הספירות שם עמהם, לעשות להם לויה טוב וכמה דברים נכללים בתיקון זה...

    from our library copy — not yet checked against the original

  • כי ענין הכנסת אורחים הוא ענין התאחדות והתקרבות הנפרדים ומעורר דוגמא דידיה למעלה, שהתחתונים מתקבלים מן העליונים, שהתחתונים הם דוגמת אורחים לגבי העליונים, ועל כן היא גדולה מקבלת פני השכינה, שזו מלמעלה למטה לבד לתועלת עצמית, והכנסת אורחים גורמת קישור כל המציאות. ואברהם אבינו ע"ה לא השגיח על תועלת עצמית אור פני המלך חיים, והפסיק כדי להכניס את האורחים, והשגיח בעיקר לתועלת כל המציאות כנ"ל, על כן זכה שנתגלתה אליו מערת המכפלה מקום החיבור וההתחברות כנ"ל...

    from our library copy — not yet checked against the original

  • כמה חביבה מצות הכנסת אורחים לפני השם יתברך, שנכתבה פרשה שלמה בתורה (בראשית י"ח א') המדברת מענין זה, והיא לאות לנו, שנתחזק בזה גם כן כל ימי חיינו. וכמו שמצינו, שתכף אחר מעשה זו, שבח אותו הכתוב (שם י"ט), עבור שיצוה את בניו גם כן לילך בדרך צדקותיו. איתא בגמרא (שבת קכ"ז.): אמר ר' יוחנן: גדולה הכנסת אורחים כהשכמת בית המדרש. ורב דימי מנהרדעא אמר: יותר מהשכמת בית המדרש, עין שם . עוד איתא בגמרא (שם): גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני השכינה, שנאמר (בראשית י"ח ג'): "ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבר מעל עבדך" [הינו, שהניחו והלך לקבל אורחים, ואמר לשכינה שימתין, ולא יעבר עד שיחזר]. גם היא אחד מהדברים, שאדם אוכל פרותיהן בעולם הזה, והקרן קימת לו לעולם הבא (שם). וכן יתר המעלות הטובות, שאדם זוכה על ידי דבקותו במדת החסד, זוכה גם על ידי זה, כי הוא גם כן בכלל גמילות חסדים, כדאיתא בגמרא (שם קכ"ז:). ונשואי רבקה ליצחק זמן ה', אשר הוא גדול העצה ורב העליליה, שיבוא הסבה על ידי שקרבה את עצמה לאורח, כמו שכתוב (בראשית כ"ד י"ד): "והיה הנערה אשר אמר אליה וגו', אתה הכחת לעבדך ליצחק". וכפרוש רש"י שם: ראויה היא לו, שהיא גומלת -חסדים וכו'. מכל זה אנו למדין, לכמה מעלות יכול האדם לבוא על ידי קיום מצוה זו בלב טוב כראוי, וכמה שהיה במעשה דרבקה, שהיא הוסיפה בכמה דברים על בקשתו, עין שם בקרא. גם זוכה עבור מצוה זו, אם הוא מחזק בה, לבנים, כדאיתא בתנחומא פרשת תצא (סימן ב'). וזהו מה שרמזה התורה במעשה דאברהם אבינו, שלאחר שאכלו, אמר המלאך (בראשית י"ח י'): "שוב אשוב וגו' והנה בן לשרה אשתך". ודע עוד, דמצות הכנסת אורחים נוהג אף בעשירים, כמו שכתב בספר 'יש נוחלין' בשם המהרי"ל. ואף שאין צריכין לטובתו, אפילו הכי, הקבלה שמקבל אותם בפנים יפות, ומשתדל לשמשם ולכבדם לפי כבודם - היא מצוה, וכל שכן אם האורחים הם עניים, היא מצוה כפולה, שמקים בזה גם מצות צדקה, וכמו שכתב בספר הנ"ל בהג"ה עין שם. [ובעונותינו הרבים, נהפוך הוא; דכשבא רעהו עשיר אצלו - יכבדנו בכל הכבודים ובשמחה ולב טוב; וכשבא אצלו איש עלוב ונכה רוח, שמקים בזה (ישעיה נ"ח י'): "ותפק לרעב נפשך ונפש נענה תשביע וזרח בחשך אורך וגו'" - אין שמח בו כל כך, ולפעמים גם בלב עצב]. ואיתא (ביורה דעה סימן רנ"ו סעיף קטן א') בש"ך בשם המרדכי, דכופים בני העיר זה את זה להכניס אורחים ולחלק להם צדקה. ומה שמאכיל אדם לעני על שלחנו, נחשב כקרבן במזבח, כדאיתא בחגיגה כ"ז.: ר' יוחנן וריש לקיש דאמרי תרויהו: בזמן שבית המקדש קים, בית המקדש מכפר עליו [על ידי הקרבנות], ועכשו שלחנו של אדם מכפר עליו. ואיתא במסכת דרך ארץ רבה פרק ב': הרחמנים ומאכילי רעבים ומשקי צמאים ומלבישי ערמים ומחלקי צדקות עליהן הכתוב אומר (ישעיה ג' י'): "אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו". ובפרט אם הוא מארח תלמיד חכם בתוך ביתו שכרו הרבה מאד יותר על זה, כדאיתא בברכות (י':): אמר ר' יוסי בר' חנינא משום ר' אליעזר בן יעקב: כל המארח תלמיד חכם בתוך ביתו, ומאכילו ומשקהו ומהנהו מנכסיו - מעלה עליו הכתוב, כאלו מקריב תמידין. כתיב הכא: "תמיד", וכתיב התם [בשונמית, שהיא היתה מהנית לאלישע] (מלכים ב', ד' ט'): "עבר עלינו תמיד". ומי שאינו רוצה להנותו מנכסיו חס ושלום - ענשו גדול, כדאיתא בחלק (סנהדדין צ"ב.): אמר ר' אלעזר: כל מי שאינו מהנה תלמיד חכם מנכסיו - אין לו ברכה, שנאמר וגו', עין שם.

    from our library copy — not yet checked against the original

  • ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף. וכן דרך העולם להודיע לחבירו שהוא בא. שכן אתה מוצא ביתרו. ויאמר אל משה אני חותנך יתרו בא אליך. (שמות יח ו). מיכן ארז"ל לעולם אל יכנס אדם פתאום בתוך ביתו כל שכן לבית חבירו.

    from our library copy — not yet checked against the original

Related sheets

Mitzvotמצוות

The Excellence of Hosting the Unrequited Guest

These sources explore the spiritual significance of offering hospitality to those who cannot repay the kindness. They present such hospitality as an expression of Divine character, a core ethical practice, and a fulfillment of Torah obligation that transcends ordinary reciprocal relationships.

View Sources24 sources
Mitzvotמצוות

Hachnasas Orchim in Rishonim Sources

Rishonim and earlier sources explore the mitzvah of welcoming guests, examining its halakhic status, its spiritual significance relative to other commandments, and the proper manner of extending hospitality. The sources establish that receiving guests ranks among the highest deeds, with particular emphasis on Abraham's example and the honor due to guests as bearers of the divine image.

View Sources19 sources
Mitzvotמצוות

Shalom Zachor: Family Flexibility and Celebration

Sources explore the custom of Shalom Zachor—a festive meal held on the Friday night before a brit milah—and whether the observance can take place in alternative family settings when the parents or newborn are unable to host. The sources address the communal and joyous character of celebrating a birth, as well as practical considerations for fulfilling this custom.

View Sources6 sources
Tanakhתנ״ך

Aging, Wisdom, and Life's Purpose

These sources explore how advancing age can deepen spiritual wisdom and purpose rather than diminish it. They draw on biblical reflections on lifespan and divine blessing, rabbinic teachings on judgment and growth in later years, and Hasidic interpretations of how a lifetime of accumulated holiness culminates in old age.

View Sources8 sources
Machshavaמחשבה

Bein Adam L'Chaveiro and Bein Adam L'Makom

These sources examine the relationship between interpersonal obligations and duties toward God, ranging from their practical distinction in atonement to their deeper theological integration as expressions of a unified divine will. Classical sources debate whether these categories are separate realms requiring different remedies, or inseparable dimensions of a sanctified life.

View Sources15 sources
Talmudתלמוד

Abraham, Joshua, and Samuel: Models of Answered Prayer

Sources examine why Abraham's binding at Mount Moriah, Joshua's victory at Gilgal, and Samuel's prayer at Mizpah are invoked during communal fasts as precedents for divine responsiveness. The sources explore Abraham's exceptional merit, his role as a pillar of mercy for Israel, and how these historical moments of answered prayer establish enduring spiritual models for later generations seeking God's intervention.

View Sources8 sources

Explore more