מפרשי הפרשה
וירא
Parshas Vayera
Genesis
10 commentaries
אבן עזרא
Ibn Ezra on Genesis 18:2
וַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּה֙ שְׁלֹשָׁ֣ה אֲנָשִׁ֔ים נִצָּבִ֖ים עָלָ֑יו וַיַּ֗רְא וַיָּ֤רׇץ לִקְרָאתָם֙ מִפֶּ֣תַח הָאֹ֔הֶל וַיִּשְׁתַּ֖חוּ אָֽרְצָה׃
Q — Chazal (cited by Rashi) reasoned that each of the three angels visiting Avraham had exactly one mission — one to announce Sarah's birth, one to destroy Sedom, one to heal Avraham (then save Lot) — based on "אין מלאך אחד עושה שתי שליחויות."
A — Ibn Ezra brings three textual objections that overturn this principle: (1) the instruction to Lot to gather his family is given by BOTH angels — "ויאמרו האנשים אל לוט" — not just the rescuing one; (2) the destruction is described as the mission of both — "כי משחיתים אנחנו את המקום הזה... וישלחנו ה' לשחתה"; (3) the same angel who tells Lot "כי לא אוכל לעשות דבר עד באך שמה" (i.e., the destroyer) is the one Lot pleads with about Tzo'ar — meaning destroyer and savior are one angel. Conclusion, explicitly against Chazal: "מלאך אחד עושה שתי שליחויות ושני מלאכים עושים שליחות אחת." Ibn Ezra opens the piece by citing Chazal's principle and then in chapter 19 demolishes it textually.
והנה פה טענה על האומר כי האחד הלך להציל את לוט, כי הנה שניהם דברו אליו. ועוד כי משחיתים אנחנו, גם האחד שדבר לוט אחר כן עמו, שאמר לו ותגדל חסדך הוא אמר, כי לא אוכל לעשות דבר.
משך חכמה
Meshekh Chokhmah, Vayera:5
וַיֹּ֗אמֶר שׁ֣וֹב אָשׁ֤וּב אֵלֶ֙יךָ֙ כָּעֵ֣ת חַיָּ֔ה וְהִנֵּה־בֵ֖ן לְשָׂרָ֣ה אִשְׁתֶּ֑ךָ וְשָׂרָ֥ה שֹׁמַ֛עַת פֶּ֥תַח הָאֹ֖הֶל וְה֥וּא אַחֲרָֽיו׃
Q — To whom does the cryptic phrase "והוא אחריו" refer, and why is the parenthetical "ושרה שומעת פתח האהל" inserted in the middle of the angel's announcement?
A — "והוא אחריו" is part of the angel's own words — "the son is Yitzchak, and he is Avraham's true 'after,'" the fulfillment of the prior promise of "זרעך אחריך," to the exclusion of Yishmael and the sons of Keturah; the verse switched mid-sentence from speaking to Avraham (which would need "אחריך") to speaking through Sarah's listening, using the rule of "מוקדם שהוא מאוחר בענין."
יתכן לדעתי דכל זה מדברי המלאך: 'והנה בן לשרה אשתך והוא אחריו'... שהוא הוא הבן אשר תוליד שרה יהיה 'אחריו' של אברהם, ובמקומו וממלא מקומו ומתיחס אחריו; מה שאין כן ישמעאל ובני קטורה.
אלשיך
Alshekh on Torah, Genesis 18:11
Q — Why does Avraham phrase his request to Sarah as 'מהרי שלש סאים... לושי ועשי עגות'? Why not 'לושי במהרה'? And why instruct her to knead — surely Sarah knows that bread is made by kneading?
A — Two lessons in how to perform mitzvot, taught by Avraham's word order. First: 'מהרי' comes before the mitzvah itself, not after. The mindset of זריזות must be set in place before one even hears what the mitzvah is — 'קודם כל דבר תשים נגד פניה הזריזות והמהירות.' Second: the word 'לושי' is not culinary instruction; it is a command that Sarah herself do the kneading rather than delegating to her maidservant Hagar. The chiddush: 'שכל מה שיכול לעשות בכבודו בעצמו יעשה, ולא יניח למשרתיו עושי רצונו.' A person should grasp a mitzvah personally rather than outsource it.
וגם בדברו אליה לא אמר לושי כו' במהרה, כי אם טרם גלותו הצווי אמר 'מהרי', לומר כי קודם כל דבר תשים נגד פניה הזריזות והמהירות, אחר כך אמר הציווי... ועל השנית אמר לושי כו' והוא בשום לב אל אומרו 'לושי', כי האם ללמדה סדר עשיית הפת בא אברהם, כי מי לא ידע שעל ידי לישה יעשה העוגות. אך כיוון אל תאמרי הנה שפחתי הגר וחברותיה הן יעזרוני... על כן אמר אליה אוחזי במצוה על ידי עצמך כי אַתּ לושי וגם עשי העוגות.
אור החיים
Or HaChaim on Genesis 18:25
וַתִּצְחַ֥ק שָׂרָ֖ה בְּקִרְבָּ֣הּ לֵאמֹ֑ר אַחֲרֵ֤י בְלֹתִי֙ הָֽיְתָה־לִּ֣י עֶדְנָ֔ה וַֽאדֹנִ֖י זָקֵֽן׃
Q — Avraham laughed at the news of Yitzchak's birth (ויצחק) and God did not object — so why did God rebuke Sarah for the very same laughter? Rashi distinguishes Avraham's joyful laughter from Sarah's mocking laughter, but Or HaChaim rejects relying on two opposite meanings of one root (צח"ק).
A — Or HaChaim answers from the timing, not the type, of the laughter. Sarah's laughter, too, was joyful and faith-filled — but it came only after she saw physical changes in her body ('אחרי בלותי היתה לי עדנה'), not at the moment of the annunciation. That reveals she did not believe the promise on its own word, but only once she saw the proof. Avraham, by contrast, rejoiced immediately upon hearing. God objected to her needing the evidence first.
אכן הנכון הוא כי הקדוש ברוך הוא דקדק בדבריו טעם הקפדתו על שרה ולא על אברהם, ותמצא כי אברהם בעת הבשורה צחק מה שאין כן שרה לא צחקה בעת שנתבשרה אלא בעת שראתה עדנה, כאומרו 'ותצחק שרה וגו' אחרי בלותי היתה לי עדנה', הרי זה מגיד כי לא נתאמת אצלה הבטחת הלידה עד אחר שראתה השינוי ועל זה הקפיד ה'.
הכתב והקבלה
HaKtav VeHaKabalah, Genesis 18:15
וַתְּכַחֵ֨שׁ שָׂרָ֧ה ׀ לֵאמֹ֛ר לֹ֥א צָחַ֖קְתִּי כִּ֣י ׀ יָרֵ֑אָה וַיֹּ֥אמֶֽר ׀ לֹ֖א כִּ֥י צָחָֽקְתְּ׃
Q — How can Sarah say 'לא צחקתי' if she had just laughed (verse 12)? Is the matriarch caught in a falsehood?
A — HaKtav VeHaKabbalah lays out two readings. (1) The peshat-readers (Rashbam, Ibn Ezra): Sarah's words 'אחרי בלתי' are themselves the equivalent of 'ואני זקנתי' — so the angel quoted her accurately and her denial is a real denial. (2) Chazal/Rashi: Sarah actually said 'ואדוני זקן' (about Avraham), and the angel substituted 'ואני זקנתי' — מותר לשנות מפני השלום. On this reading, Sarah's 'לא צחקתי' is a denial of the angel's quote, not of the laughter itself; she is denying having said what was attributed to her, which is literally true. The episode becomes a precise demonstration of how 'shinui mipnei haShalom' actually works — the angel can edit speech to protect shalom bayit, and the original speaker can disavow the edited version honestly.
ואני זקנתי. להמפרשים הוא בעצמו מה שאמרה היא 'אחרי בלותי', ולפי זה כשאמרה שרה 'לא צחקתי' הוא הכחשה גמורה. אמנם לרבותינו שמאמר 'ואני זקנתי' הוא משונה ממה שאמרה 'ואדוני זקן' – ולהורות דמותר לשנות מפני השלום.
עקידת יצחק
Akeidat Yitzchak 19:1
Q — Why does the Torah call the test Avraham's (ואלהים נסה את אברהם) when Yitzchak, 37 and willing, faced the greater trial? Why do Chazal name it Akeidas Yitzchak — the binding — rather than the offering? Why test Avraham with child-sacrifice, an act God abhors? If God always meant to stop him, how is "ועלהו לעולה" fulfilled, and why is it called "you have done this" when no slaughter occurred? Why does the Torah linger over eight verses of preparation? And why "now I know you fear God" only at the end?
A — A test does not inform God; it brings the tested one to actualize his latent perfection, publicly. And acts that flow from the מידות are measured by the כוונה and רצון invested, not by the outcome: יקרא הפועל על פי כוונתו. Avraham's three days of total, unquestioning resolve to fulfill God's word — against logic and against the promise of "ביצחק יקרא לך זרע" — completed his shleimus before any knife. The command was only "raise him up," never "slaughter"; the binding is Yitzchak's trial, the prolonged devotion is Avraham's, and the Torah's record makes his perfection visible to all generations as if witnessed.
יבאר הפרש בין הנבוא' אשר הניחוה קצת הפילוסופים ובין מה שהורו עליה המדברים התורניים. ויבטל דעת הרלב"ג במנין ידיעת האל העתידות. ומי ומה הביא קצת חכמינו להחליט על כל הענינים המסופרי' שהם במראה הנבוא'.
רבינו בחיי
Rabbeinu Bahya, Bereshit 22:1
וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וְהָ֣אֱלֹהִ֔ים נִסָּ֖ה אֶת־אַבְרָהָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו אַבְרָהָ֖ם וַיֹּ֥אמֶר הִנֵּֽנִי׃
Q — Why is the akeida considered the supreme nisayon of Avraham — wasn't his earlier willingness to be thrown into the kivshan ha-esh already complete mesirat nefesh?
A — Rabbeinu Bachya maps three ascending levels of ahavat Hashem: one who proclaims the King's praise publicly; one who gives all his wealth for Him; one who gives his own life for Him. Avraham had already mastered all three — he proclaimed Hashem's unity ("ויקרא שם בשם ה' אל עולם"), kept an open house with four entrances at the four directions, and was thrown into the furnace al kiddush Hashem. The akeida transcends this entire hierarchy: a man of one hundred who was given Yitzchak only after a lifetime of yearning, whose natural attachment to a son of thirty-seven is the deepest possible love a person can feel, slaughtering that son himself, by his own hand, after three deliberate days — this is incommensurable with mesirat nefesh of one's own life. The chiddush: there is a grade of ahavah measured not against fear of death but against the deepest natural attachment of the heart, and only there is the מדרגת "אוהבי" complete.
האהבה על ג' חלקים. האחד מי שאוהב את המלך ומתוך אהבתו יספר בשבחיו ויפרסם מעלותיו... אבל לא היה חוסר מממונו כלום בשביל אהבתו. השני מי שאוהב אותו יותר מן הראשון... יתן כל ממונו בשבילו אבל לא ימסור עצמו למיתה בשבילו. השלישי מי שאוהב אותו יותר משניהם... יספר בשבחיו ויתן כל ממונו בשבילו וימסור עצמו למיתה... אבל בענין זה של העקדה הראה אברהם תוקף אהבתו בשם יתברך שהיתה חזקה ועזה אין להעריך אותה עם שלשה חלקים הנזכרים.
רמב"ן
Ramban on Genesis 22:1
וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וְהָ֣אֱלֹהִ֔ים נִסָּ֖ה אֶת־אַבְרָהָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו אַבְרָהָ֖ם וַיֹּ֥אמֶר הִנֵּֽנִי׃
Q — How can Hashem 'test' Avraham if He already knows the outcome? And what does 'עתה ידעתי' mean — did Hashem just now learn something?
A — Ramban's foundational teaching on nisayon: the test is for the one tested, not the tester. Hashem already knew Avraham's potential יראת ה'; the akeida brings that יראה 'מן הכח אל הפועל' — from latent capacity to realized deed. The reward differs: 'שכר מעשה טוב' is greater than 'שכר לב טוב בלבד'. Hashem tests only tzadikim whom He knows will succeed, never the wicked, and 'כל הנסיונות שבתורה לטובת המנוסה'. 'עתה ידעתי' is דברה תורה כלשון בני אדם — what was previously known only to בוחן לבבות is now known publicly through action. The shevua at the end (which Ramban distinguishes from earlier merely conditional promises) seals the brachot as unconditional — 'הבטחה שלימה בגאולה העתידה לנו'.
ענין הנסיון הוא לדעתי, בעבור היות מעשה האדם רשות מוחלטת בידו, אם ירצה יעשה ואם לא ירצה לא יעשה, יקרא 'נסיון' מצד המנוסה, אבל המנסה יתברך יצוה בו להוציא הדבר מן הכח אל הפועל, להיות לו שכר מעשה טוב לא שכר לב טוב בלבד... כי ה' צדיק יבחן, כשהוא יודע בצדיק שיעשה רצונו וחפץ להצדיקו יצוה אותו בנסיון... והנה כל הנסיונות שבתורה לטובת המנוסה.
ספורנו
Sforno on Genesis 22:12
וַיֹּ֗אמֶר אַל־תִּשְׁלַ֤ח יָֽדְךָ֙ אֶל־הַנַּ֔עַר וְאַל־תַּ֥עַשׂ ל֖וֹ מְא֑וּמָה כִּ֣י ׀ עַתָּ֣ה יָדַ֗עְתִּי כִּֽי־יְרֵ֤א אֱלֹהִים֙ אַ֔תָּה וְלֹ֥א חָשַׂ֛כְתָּ אֶת־בִּנְךָ֥ אֶת־יְחִידְךָ֖ מִמֶּֽנִּי׃
Q — How can the angel say "עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה" when Hashem (or any divine emissary) cannot "now know" what was previously unknown? And how should we read "ממני" — "more than Me"?
A — Sforno proposes a radical reading: the speaker is the מלאך himself, speaking in his own voice, not as Hashem's mouthpiece. "Now I, the angel, understand why Hashem will exalt you above us — גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת (Sanhedrin 93a)." On this reading "ממני" means "more than me — the angel," not "from Me — Hashem." The mid-phrase "ולא חשכת את בנך את יחידך" is a parenthetical that expresses how Avraham showed his yirat Elokim. Nothing changed in Hashem's knowledge. What did change was Avraham: before the akeida his yirah was בכוח; after, it was בפועל — and "תפול ידיעתו הפועלת על הנמצא בפועל" (Hashem's active knowledge now rests on an actualized human). The next pasuk's added "נאם ה'" marks the shift back to the angel speaking on Hashem's behalf — which confirms that עתה ידעתי was the angel's own.
עתה ידעתי. ידעתי אני המלאך שבדין יגדילך האל על מלאכיו כאמרם ז"ל גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת (סנהדרין צג א)... ממני. שאתה ירא אלהים יותר ממני שאני מלאך, וראוי למעלה יותר ממני... שאתה בפועל ירא אלהים כמו שהיה האל יודע קודם לכן שהיית ירא אלהים בכוח, ותפול ידיעתו הפועלת על הנמצא בפועל.
כלי יקר
Kli Yakar on Genesis 22:17
כִּֽי־בָרֵ֣ךְ אֲבָרֶכְךָ֗ וְהַרְבָּ֨ה אַרְבֶּ֤ה אֶֽת־זַרְעֲךָ֙ כְּכוֹכְבֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וְכַח֕וֹל אֲשֶׁ֖ר עַל־שְׂפַ֣ת הַיָּ֑ם וְיִרַ֣שׁ זַרְעֲךָ֔ אֵ֖ת שַׁ֥עַר אֹיְבָֽיו׃
Q — Why does Hashem use different similes for Bnei Yisrael's multitude — stars, sand of the sea, dust of the earth — at different moments, and why does this verse pair stars with sand specifically?
A — Each simile keys to a different historical era. Stars (ככוכבי השמים) signify times of גדולה — prosperity and prominence. Sand on the shore (כחול אשר על שפת הים) signifies the era when the nations rise up to swallow Yisrael — sand looks weak but breaks the waves: 'כמו הגלים המתנשאים כאילו רצו לשטוף את כל העולם ומיד כאשר יגיעו אל החול הם נשברים.' Dust of the earth, by contrast, signifies the bitterest moments of trampling. The promise to Avraham at the akeidah covers both the heights and the depths of Jewish destiny in a single breath.
מצינו לפעמים שמדמה את ישראל לכוכבים, ולפעמים לחול אשר על שפת הים, ולפעמים לעפר... כי הכל מורה על זמן אחר. כי בזמן השלווה וההצלחה הוא ממשילם לכוכבים לשון גדולה... ודמיון החול הוא מורה על הזמן שהאומות קמים על ישראל לכלותם ולא יוכלו להם, כמו הגלים המתנשאים כאילו רצו לשטוף את כל העולם ומיד כאשר יגיעו אל החול הם נשברים.
Chassidus on the parsha
חסידות
Sefat Emet, Shem MiShmuel and Peri Tzadik — indexed by parsha, not by pasuk
Sefat Emet — R' Yehuda Aryeh Leib Alter of Ger
והוא יושב פתח האוהל, שצריך האדם לידע אף כי יש להקב"ה נחת רוח ממעשה בשר ודם, וכל העולמות תלויים בהתעוררות מעשים טובים מהתחתונים, שעל ידי זה מתגלה השגחתו יתברך, עם כל זה הוא בפתח, והיינו שהשי"ת עשה כן להיות נתלה דברים עליונים במעשה המצוה, שעל ידי המעשה גשמי נפתח המשכה במה שלמעלה ומשם יותר עד אליו יתברך ממש, אבל להאדם רק פתח כחודה של המחט, אף שהוא כחום היום, וה…
במדרש ואחר עורי נקפו זאת אחר שמלתי כו' כי בכל דבר יש נקודה חיות מהשי"ת ורק שצריכין להסיר הקליפה והחיצוניות שנקרא ערלה דחפיא ברית ובהוסר הערלה ממילא מתגלה הנקודה כנ"ל. וזה וירא אליו שנתגלה לו הפנימיות שהי' בעצמותו נסתר ונכסה קודם המילה כמ"ש ומבשרי אחזה כו'. גם פי' וירא דכ' וירא אלקים כו' טוב על כל הנבראים. וראי' זו קיימת לעד ונותנת קיום והעמדה למעשה בראשית וה…
במדרש אחר עורי... וכפי שמניח האדם מלהתדבק בחיצוניות נתגלה לו הפנימיות, וזה שאמר וירא אליו וכו', ונתגלה נקודה זאת בכל מקום כנ"ל, ועל זה נברא האדם בעולם הזה להעיד כי השי"ת מחיה כל, וזה עצמו כח ישראל יותר ממלאך, כי עדים הנוגעים פסולין להעיד, ואם היה נגלה האמת לבני ישראל כמו למלאכים, שיודע ורואה בעין שכל חיותו הוא שמקיים רצון הקב"ה, אם כן הוא מחפש טובתו, רק לפי …
בענין העקדה קח נא וגו', נראה כי מאחר שהבטיחו ביצחק יקרא לך זרע, נאמר לו בלשון בקשה, פירוש שבקש הקב"ה ממנו שימחול לו המתנה ושיעלהו לעולה, וזה שבח הגדול בנסיון הזה, שלא נאמר לו בלשון ציווי, רק אם חפץ בדבר זה. ואברהם אבינו ע"ה באהבתו לקיים רצון המקום הלך בשמחה לשוחטו. וכתב יחידך, שבודאי היה יכול להאמין כי יתן לו בן אחר כמו שנתן לו זה לעת זקנתו, אבל אמר לו כי אי…
באלוני ממרא שנתן לו עצה על המילה כו' ולמה נכתב זה ומה שבח לממרא שהשיאו למול כי מה איכפת לי'. אך ודאי הבינו כי ע"י המילה שנכרת ברית להיות מיוחד הוא וזרעו להשי"ת להיות נבדל מכל האומות ולזאת לא הסכימו ענר אשכול. אבל ממרא האמין כי כך צריך להיות ושאינו כדאי להתדמות אליו והסכים עמו אף שידע שיתרחק עי"ז ועי"ז דוקא זכה להתקרב ונגלה בחלקו והי' לו שייכות עי"ז הריחוק עצ…
עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה, אין מובן הפשט, ונראה בעזה"י דכתיב "נפלאותיך ומחשבותיך אלינו", כי כל המעשים והסיבות הכל עושה הקב"ה בעבור ישראל, ובמדרש, "נתת נס להתנוסס", ודרשו על הנסיונות, והאמת, כי הנסים שנעשו לבני ישראל הוא על ידי הנסיונות של האבות, כי הקב"ה עושה הכל במדה, ועל ידי שנמצא בבני ישראל מסירות נפש לצאת מן הטבע לקיים מצותיו, כי כל נסיון הן הוא למעלה מ…
עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה. אין מובן הפשוט. ונראה בעזהשי"ת דכתיב נפלאותיך ומחשבותיך אלינו כי כל המעשים והסיבות הכל עושה הקב"ה בעבור בנ"י ובמדרש נתת ליראיך נס להתנוסס כו' ודרשו על הנסיונות. והאמת כי הניסים שנעשו לבנ"י הוא ע"י הנסיונות של האבות כי הקב"ה עושה הכל במדה וע"י שנמצא בבנ"י מס"נ לצאת מן הטבע לקיים מצותיו כי כל נסיון הוא למעלה מהטבע. ועי"ז. המשפט לעשו…
במדרש אחר עורי נקפו זאת, אחר שמלתי עצמי הרבה גרים באו לדבוק בזאת הברית, ומבשרי אחזה אלקי, אלולי שמלתי עצמי, מהיכן היה הקב"ה נגלה עלי, אף שגם מקודם נראה עליו השי"ת, אך ההפרש שמקודם היה המראה בחסד עליון, כמו שכתוב ויחשבה לו צדקה, ועתה זכה במעשיו להיות נגלה אליו, כי בודאי צדקתו של אברהם אבינו ע"ה היה טמון בו, אך כי לא היה יכול להוציא מכח אל הפועל בלי המילה, שהו…
במדרש ואחר עורי נקפו זאת אחר שמלתי עצמי הרבה גרים באו לדבוק בזאת הברית ומבשרי אחזה אלקי אלולי שמלתי עצמי מהיכן הי' הקב"ה נגלה עלי. אף שגם מקודם נראה אליו השי"ת אך ההפרש שמקודם הי' המראה בחסד עליון כמ"ש ויחשבה לו צדקה ועתה זכה במעשיו להיות נגלה אליו. כי בודאי צדקתו של אברהם אע"ה הי' טמון בו אך כי לא הי' יכול להוציא מכח אל הפועל בלי המילה שהוא תיקון הגוף ונקרא…
ובפסוק עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה. אף כי הכל נגלה לפניו ית'. אך כי מקודם הי' היראה בכחו ולא בפועל. וביאור הענין כי המעשה שהאדם עושה ע"י היראה מעשה זו מחזרת את היראה והשלמת היראה הוא במעשה ולא נק' ירא שמים בשלימות כשאינו מביא היראה בפועל ובמעשה. לכן עתה נעשה ירא אלקים בשלימות. פי' שע"י עשיית מעשה בהיראה יש לו דביקות בהיראה ונקרא ירא אלקים אתה. וזה הלשון במד' …
ברש"י ויגש אברהם, מצינו הגשה למלחמה וכו', ועם מי נלחם בכאן, אך הפירוש כי אברהם אבינו ע"ה מגודל ענותנותו, כאמרו אנכי עפר ואפר, היה קשה לו מאד להתפלל להבורא יתברך, ולא מצינו שום דבר שהתפלל אבינו ע"ה על עצמו. וכן כתוב בזוהר הקדש על שלא בקש על לוט, עיין שם. וזאת התפלה שהיה ברוב רחמיו נלחם עם עצמו אם להתפלל, הנה נא הואלתי וגו' ואנכי עפר ואפר, פירוש, עם היותו יודע…
והוא יושב פתח כו' כבר דברנו בזה השבח שנאמר לאאע"ה אחר שזכה לכל המדריגה הגדולה הוא יושב בפתח וע"ז נאמר אשרי שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום כו' בלי ספק מי ששומע אליו יתברך בכל יום הוא זוכה למדריגות רבות ונפלאות כמ"ש אשרי. אעפ"כ יהי' שוקד על דלתותי. זה שנאמר והוא יושב פתח האהל כחום היום פי' אחר כל התלהבות הגדול שהי' לו במראה הזאת. אעפ"כ ישב בפתח:
...וזה סימן גדול להנאמן ליוצרו להיות זהיר במצוה קלה כבחמורה, מאחר שכן רצונו יתברך, אם כי לכל זכיות ועבודת כל זרע ישראל הוא דבר שאין לו סוף ותכלית, ומכל מקום נתן הכל בעבור לקיים מצוה אחת בשעתה, וממילא נכנס עתה אברהם אבינו ע"ה לתקן במעשה זה כל מה שעתידין בני ישראל לתקן עד סוף כל הדורות, זה שאמר "ונלכה עד כה"... והנה באמת היה זה הכנה לכל מעשה בני ישראל, ועל ידי…
במדרש ואחר עורי כו' מהיכן היה נגלה אלי דכתיב התהלך לפני והיה תמים ע"י המילה אף כי הוא מחסר הגוף ע"י המילה מ"מ הוא עיקר השלימות כי בודאי האדם צריך להיות ניתקן בכל הקומה שלו כמ"ש בצלם אלקים עשה האדם והאבות כן היו מרכבה ממש להבורא ית'. אך אין כל אדם זוכה לזה. ונתן השי"ת במתנה לבנ"י המילה להיות עכ"פ מקום זה קדוש להשי"ת וע"י זה עצמו שמחסר מגוף זוכה להארה המיוחדת …
ובמד' והאלקים נסה את אברהם. נתת ליראיך נס להתנוסס כו' כי הקדמת הנסיונות האלה הי' הכל הכנה לבנ"י וכן חשבון המשנה עשרה מאמרות כו' אח"כ עשרה נסיונות כו' עשרה ניסים כו' כי כמו שעשרה מאמרות הם קיום עולם הטבע בכלל. כן עשרה נסיונות הכנה וקיום הנהגת בני ישראל. שהקב"ה מנהיג אותנו בדרך הנפלאות וכמ"ש במ"א בשם מהר"ל ז"ל כמו שיש סדר מיוחד לטבע כן יש סדר להנהגת הנסים. וז"…
וירא אליו... ועתה התחילה להיות הנהגה מיוחדת בעבור בני ישראל, וזה שאמר אליו בפרט... כי זה עיקר ההפרש בין אומות העולם הקדמונים שנמצא גם בהם במקרה איזה מראה כמו שכתוב ויקר וגו', אבל בני ישראל קבועים הם ומיוחדים לנבואה בכל עת, ואין צריך להשתנות בעת הנבואה, זה שאמר וירא אליו וגו' והוא יושב פתח האהל, זו מילה כמו שכתוב בזוהר הקדש פתח הגוף, כי אחר החטא כתוב כתנות עו…
וירא אליו כי אאע"ה הי' התחלה לאבותינו אעפ"כ היה הוא קיום כל הברואים כמ"ש בהבראם באברהם. לכן כל השנים שעברו עליו קודם המילה הי' לקיום הבריאה. ועתה התחיל להיות הנהגה מיוחדת בעבור בנ"י. וז"ש אליו בפרט. והוא יושב כו' ובמד' ענותך תרבני כו' אתה סימן לבניך כו' כי זה עיקר ההפרש בין אוה"ע הקדמונים יג) שנמצא גם בהם במקרה איזה מראה כמ"ש ויקר כו'. אבל בנ"י קבועים הם ומי…
איתא אברהם בירר לו את הגלות, כי אמרו לא גלו ישראל רק שיתוספו עליהם גרים, היינו המשכות כל הברואים לתורה, שזה היה בחירתו של אברהם שהכניס עצמו בכל המקומות לתקנם ולהעלותם... וזה בחר לו אבינו אברהם מאהבתו את השי"ת הכניס עצמו במקומות מסוכנים לתקן אליו כל הבריאה, וכן הוא לדורות, בראשית - בשביל ישראל שנקראו ראשית, על ידי שמקרבין כל הבריאה אליו ית' ומעוררים כח הראשית…
במדרש ואחר עורי כו' מבשרי אחזה אלולי שמלתי מהיכן הי' ה' נגלה עלי פי' הגם שהי' לו גם קודם המילה מראות. הי' בחסד עליון ועתה זכה מצד עצמותו. להיות השי"ת נגלה אליו. כמ"ש מבשרי אחזה. ולכן נגלה המראה אליו בדביקות עצום כי מה שמשיג אדם באמצעות עבודה שלו יש לו בזה דביקות יותר מהשגה שבא בחסד עליון בלבד. אחר עורי פרשנו במ"א כי אדה"ר ע"י החטא הוצרך לכתנות עור כי לא הי' …
איתא אברהם בירר לו את הגלות כי אמרו לא גלו ישראל רק שיתוספו עליהם גרים היינו המשכות כל הברואים לתורה שזה הי' בחירתו של אברהם שהכניס עצמו בכל המקומות לתקנם ולהעלותם לכן איתא כי נח הי' צריך סעד כו' ואברהם הי' מתחזק בצדקו מאליו כי בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו והוא בחר לו זה הדרך שמעצמו ימצא לו דרך האמת ולכן הצדיקים שהיו מקודם היו נולדים מהול והוא בעבודתו זכ…
והנה מצוה זו של העקידה לא נגמרה במעשה רק הי' רצונו ית' שיהי' מוכן לשוחטו. והיינו שהי' עבודה גבוהה מאוד. כי שרש המצות הם למעלה מהטבע ורק האור מתלבש במעשה הגשמיי ויש מצוה שהיא רק במחשבה ורצון והוא למעלה מהתלבשות העשי'. ואאע"ה נתנסה בעשר נסיונות לתקן עשרה מאמרות. נמצא נסיון העשירי הוא במקום גבוה מאוד. ולכן נאמר לו עתה ידעתי כו' פי' אף כי לא בא לידי מעשה כך ניתק…
במדרש ואחר עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה כו' כי גם מקודם הי' לו מראות אלקים אבל עכשיו זכה לזה בעצמותו ע"י הסרת הערלה וכדי להתקרב אליו ית' הסיר הערלה וקליפה המסתרת כמו כן שילם לו הבורא ית' לגלות אליו המסתירין שלו כמ"ש המכסה אני מאברהם כו' כמו שהוא רצה להיות נגלה לפניו ית'. וכן לעולם כפי מה שמסיר האדם ערלת הלב ומנקה עצמו מגשמיות כדי שיוכל לעמוד לפני ה'. כן השי"ת מ…
בענין שמו של יצחק על שם הצחוק שמעתי מפי מו"ז ז"ל שכמו שנאמר על הרשע מצחק בע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים, והיינו שעונות חמורים כשחוק בעיניו, כן להיפוך בהצדיק, יצחק אבינו ע"ה היה כל תחבולי היצר הרע כשחוק מה שלאדם אחר הר גבוה... ויתכן לומר כי אם שיצחק היה לו מדת היראה והפחד, יוכל להיות שלא היה ניכר על פניו רק שמחה וחדוה, כי באמת אין מי שישמח בעולם רק מי שהוא יר…
בנסיון העקידה כתיב וירא מרחוק כו' כי הקב"ה ניסה אותו במדת היראה כי עיקר מדתו הי' אהבה וקירבות כמ"ש המכסה אני. ועתה הי' מרחוק בבחי' היראה לכן נאמר ירא אלקים אתה וכ"כ ה' יראה כו' שבא עתה למדת היראה לכן לא ייחס הנסיון ליצחק כי זה הי' מדתו ואין זה נסיון כי בודאי הי' כ"א מדה שלו בשלימות. אבל עיקר הנסיון בבחי' אחרת כנ"ל:
במדרש ואחר עורי נקפו זאת מבשרי אחזה כו' כי הנה ברית המילה הוא קבוע באיש הישראלי לא ככל המצות אשר המה נעשים לפי שעה ומצוה זו היא דביקה בגוף האדם כמ"ש מבשרי אחזה שהוא דביקות שאינו מתבטל לעולם וזהו הרמז וירא אליו כו' והוא יושב פי' שיהי' הדביקות בקביעות בישוב וזהו עיקר הברית מילה שנק' ברית כברית והתקשרות שנעשה מחדש בב' ענינים שהיו רחוקים כי הגוף הוא מרוחק ובאבר …
בפרשת העקידה במדרש נתת ליראיך נס להתנוסס כו'. דיש נסיון ונס לשעה ויש לדורות לעשות פירות וזהו להתנוסס דכתיב יען אשר עשית כו' ברך אברכך כו' ויתכן לפרש כי אין זה נתינת שכר בלבד רק שמעשה זו היה הכנה שיוכלו בנ"י לתקן הכל עד סוף הדורות כי כל הנסיונות של אאע"ה היו הכנה לשנות כל הטבע כמ"ש במשנה עשרה נסיונות כו'. אח"כ עשרה נסים. ועתה נתברר והוכן דרך עד סוף הדורות. לכ…
במדרש נסה את אברהם גדולה אחר גדולה כנס של ספינה כו' כי בכל נסיון נתעלה אברהם אע"ה מדריגה אחר מדריגה לכן נסיון האחרון הי' בבחי' מחשבה בלבד ולא נתקיים בפועל שהי' למעלה מהתלבשות המעשה והי' רק ברצון ומחשבה דצריך כל עובד ה' לעבוד בעובדא עד שידו מגעת. וברצון צריכין לעלות עוד יותר מכח המעשה בפועל ועל זה נק' רצון מלשון ריצה והתלהבות הגם שא"י להוציא כ"כ מכח אל הפועל.…
במדרש סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם, דאיתא הקב"ה מתהא את הצדיקים, דמקודם יש התגלות לצדיק, לראות שיש כאן דבר סתר וסוד, ואחר כך זוכין לידע הסוד... ובאמת סוד ה' ליראיו מראשית בריאתם, ועל ידי היגיעה זוכין אחר כך לדעת ולהשיג ולהתדבק בזה הסוד... ומקשה דלית השגה ותפיסה בהקב"ה, ומתרץ על ידי הנשמה שבאה ממקום גבוה, אך בעולם הזה מתלבשת על ידי כמה לבושים, אך כשיש זמנים ש…
בפסוק וירא אליו וכו'... ובמדרש סוד ה' ליריאיו זו המילה, שלא נתגלה סוד המילה עד אברהם אע"ה... אך הברית היא התקשרות ודעת שיוכלו הצדיקים להתדבק בזה הסוד בהיותם בעולם הזה גם כן. וזהו "ובריתו להודיעם"... ועל ידי הברית מילה יש התדבקות בסוד הנפש, וכמו כן על ידי ברית הארץ ובית המקדש יש התדבקות בסוד העולם, ועל ידי שבת ומועדים יש התדבקות בסוד הזמן והשנה. והאמת כי השבת…
בפסוק וירא אליו כו' ובפסוק המכסה אני מאברהם כו' ובמדרש סוד ה' ליריאיו זו המילה שלא נתגלה סוד המילה עד אברהם אע"ה כו'. כי הנה בכל דבר יש סוד ה' כמ"ש גדולים מעשה ה' אך שנתלבש בבחי' עולם שנה נפש והסוד הוא כמ"ש רב טובך אשר צפנת ליריאיך והוא בחי' עוה"ב וע"ז אמרו חז"ל כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב. אך הברית הוא התקשרות ודעת שיוכלו הצדיקים להתדבק בזה הסוד בהיותם בעוה"…
במדרש פתח האהל... ובמשנה חביב אדם שנברא בצלם... דכתיב כי בצלם אלקים עשה וכו', וקשה דמביא זה הפסוק, והלא מתחילה כתיב בצלמנו, ויברא אלקים את האדם בצלמו. אכן פירוש המשנה כמו שכתבנו, כי ודאי עיקר הבריאה בצלם אלקים הוא הנפש והנשמה, כמו שאמרו חז"ל, וייצר ב' יצירות וכו', אכן גם בצלם הגוף נמצא לבני ישראל התקשרות ודביקות בציור הפנימי, והוא באמת על ידי המילה שנתן הקב"…
במדרש פתח האהל פתח טוב פתחת כו' סוד ה' ליריאיו כו' אם תמול תטול סוד ה' כו'. והענין הוא כי בודאי מה שנק' סוד ה' א"א להתגלות בעוה"ז ועיקר סוד ה' ליריאיו הוא מה שזוכין נשמות בנ"י בעוה"ב. אכן ובריתו להודיעם שנתן הקב"ה ע"י תורה ומצות. ובפרט המצות שנקראו ברית ואותות כמו שבת מילה ותפילין ודכוותיהו. על ידיהן יש לאדם דעת ודביקות להרגיש הארת הסוד. ובמשנה חביב אדם שנבר…
במדרש ואחר עורי נקפו כו' מהיכן הי' הקב"ה נגלה עלי. כי הנה האדם כולל כל הבריאה ונקרא עולם קטן. ויצירת אדה"ר הי' בצלם אלקים ממש ומקומו הי' בגן עדן. ואחר החטא כמו דכתיב ויגרש וישכן מקדם הכרובים ולהט החרב. כן באדם עצמו נעשה לו כתנות עור והם לבוש וכסוי שלא הי' מתגלה פנימיות נשמת אלקי ונעשה הסתר בגוף. וכשזכו בני ישראל בכח האבות לתקן החטא וניתן לאאע"ה ברית מילה להס…
במדרש נתת ליריאיך נס כו' כתורן של ספינה כו'. שלא יאמרו מי שהוא רוצה הוא מקרב מגביה כו' ע"ש. הענין הוא כי בודאי מלך מה"מ הקב"ה למה לא יעשה כרצונו. רק כי אברהם אע"ה שהי' מיוחד במדת אהבה להשי"ת ולרוב אש האהבה לא הי' ניכר בו הפחד והיראה ולכן הוצרך לנסיונות לברר האהבה כמ"ש במ"א בשם מו"ז ז"ל כי אהבה צריך מנעל שלא יתפשט רק למקום הצורך. וכתיב רוצה יי את יריאיו המיחל…
בפסוק וירא אליו ה'. כי אברהם אע"ה הי' עמוד העולם ועד שלא נימול הי' קיום כל העולם על ידו כדאיתא במשנה שקיבל עליו שכר כולן. ומן המילה ואילך הי' כל הנהגה שלו בדרך המיוחד לבני ישראל שהוא דרך התורה שלמעלה מהנהגת דרך הטבע לכן וירא אליו הוא בפרטות יותר שאין לאחר שייכות בו. ולכן הוליד ישמעאל קודם המילה ויתכן כי מצד ישמעאל יש התקרבות מכל האומות כשמתגיירין יכולין להיו…
במדרש ואחר עורי נקפו זאת וכו'... והאמת כי בכלל העולם נקראו בני ישראל צדיקים, כמו שכתוב ועמך כולם צדיקים, שנפתח להם שערי הקדושה, אבל בכל איש בפרט המילה הוא אור זרוע לצדיק, ואבר זה הוא עדות שנמצא הקדושה בכל האדם רק שהיא נגנזת, וכמו כן בני ישראל הם עדות כי נמצא הקדושה בעולם...
במדרש והאלקים נסה. נתת ליריאך נס כו' כתורן של ספינה. כי כל המדריגות שזכו האבות הי' הכל מתנה מהשי"ת בעבור בנ"י לכן נקראו אבות רק שהם ע"ה בצדקתם זכו להיות כלי לקבל אלה המדריגות בעבור בנ"י וכ"כ תתן אמת ליעקב. כי עוה"ז עלמא דשיקרא אבל זכה יעקב אע"ה שנתן לו השי"ת מדת אמת והוא הי' כלי מוכן לזה. וכמו כן חסד לאברהם. וכן אומרים זוכר חסדי אבות כו' ומביא גואל לבני בניה…
במדרש תנחומא אתה מוצא בשבת מתפללין ז' ברכות, שבע ביום הללתיך זה יום המיוחד, השבת. דכתיב אחת שאלתי מאת ה' שבתי בבית ה' וגו' כי המאמין יודע שכל בקשותיו תלוין בזה לשבת בית ה', והיא תפלת השבת רצה במנוחתינו, ובו יפיק כל רצונו, ובשבת הוא עיקר האמונה הזאת לשבות מכל דבר ולידע כי קיום וברכת הכל על ידי זאת השביתה, וזו האמונה אין הכל זוכין לה, אבל בשבת קודש מעידין כל י…
בפסוק ותכחש שרה כו'. כי יראה כו' לא כי צחקת. ותמהו כל המפרשים האיך כחשה שרה. ויש לפרש כי בודאי שרה מיד תקנה החטא בתשובה וע"י תשובה נמחק החטא כאלו לא צחקה מעולם. אכן יש תשובה מיראה ויש מאהבה ועל ידי אהבה נהפך החטא לזכות וז"ש ותכחש לאמר לא צחקתי היינו רק כי יראה. אבל אברהם הי' בחי' תשובה מאהבה וז"ש לא כי צחקת פי' שצריכין לתקן הצחוק בעצמו להיות זכות שהרי באמת ה…
בפרשת העקידה אשר אהבת. פי' אמו"ז ז"ל כי בנקל לאדם להניח אהבת הבן בשביל קונו אבל השי"ת אמר לו כי בעוצם אהבתו אליו יעלנו לעולה ולא יניח האהבה וזה אשר אהבת ודפח"ח. ונראה עוד כי עיקר המכוון היה התדבקותם ביחד ולאשר כי מדת אברהם הי' החסד ומדת יצחק הגבורה היה אפשר לחשוב כי היו מתנגדים זה לזה לכן יצונו לשוחטו. ע"כ נאמר אשר אהבת יישר כחך שאהבת כי שרש האבות הם אחדות א…
Showing 40 of 65 — the rest on Sefaria ↗
Mekoros on the pasuk
מקראות גדולות
Browse the parsha by aliyah — click a pasuk to open its commentaries
All Parshiyot
Genesis
Exodus
Leviticus
Numbers
Deuteronomy