A Kohen's Attendance at a Convert's Funeral

פְּשִׁיטָא, אָחִיו הוּא! סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וּכְתִיב: ״כִּי אִם לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרוֹב אֵלָיו״, וְאָמַר מָר: ״שְׁאֵרוֹ״ — זוֹ אִשְׁתּוֹ, וּכְתִיב: ״לֹא יִטַּמָּא בַּעַל בְּעַמָּיו לְהֵחַלּוֹ״, יֵשׁ בַּעַל שֶׁמִּטַּמֵּא וְיֵשׁ בַּעַל שֶׁאֵין מִטַּמֵּא, הָא כֵּיצַד? מִטַּמֵּא הוּא לְאִשְׁתּוֹ כְּשֵׁרָה, וְאֵין מִטַּמֵּא לְאִשְׁתּוֹ פְּסוּלָה, הָכִי נָמֵי: מִטַּמֵּא הוּא לְאָח כָּשֵׁר, וְאֵין מִטַּמֵּא לְאָח פְּסוּל — קָא מַשְׁמַע לַן. וְאֵימָא הָכִי נָמֵי? הָתָם לְאַפּוֹקֵי קָיְימָא, הָכָא אָחִיו הוּא.

The Gemara asks: Isn’t this obvious, as he is his brother? The Gemara answers: It might enter your mind to say that a priest does not become impure for his brother of flawed lineage, since it is written with regard to priests: “None shall defile himself for the dead among his people except for his kin, that is near unto him” (Leviticus 21:1–2), and the Master said “his kin”; this is his wife, and a priest may defile himself for his wife. But it is written: “He shall not defile himself, being a husband among his people, to profane himself” (Leviticus 21:4), implying that he may not defile himself for his wife. This apparent contradiction is resolved as follows: There is a husband who does become impure for his wife, and there is a husband who does not become impure. How so? He becomes impure for his wife if she was fit and was permitted to a priest, but he does not become impure for his wife if she was unfit to marry a priest. So too, one might have thought that a priest becomes impure for a brother who is of unflawed lineage and not a mamzer, but he does not become impure for a brother of flawed lineage. Therefore, this comes to teach us that he does become impure for a brother who is a mamzer. The Gemara asks: Say this also, that by the same reasoning by which a priest may not become impure for a wife who was unfit for him, he may not become impure for an unfit brother either. Just as he does not become impure for an unfit wife, he should not become impure for an unfit brother? The Gemara answers: The two cases are different, as there, with regard to the unfit wife, she stands to be dismissed, since according to Torah law unfit women must be divorced. For this reason he does not become impure for her. Here, he is his brother.

קִבְרֵי גוֹיִם אֵינָן מְטַמְּאִין בְּאֹהֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם״. אַתֶּם קְרוּיִין אָדָם, וְאֵין הַגּוֹיִם קְרוּיִין אָדָם. רָבִינָא אָמַר: נְהִי דְּמַעֲטִינְהוּ קְרָא מֵאִטַּמּוֹיֵי בְּאֹהֶל, דִּכְתִיב: ״אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל״, מִמַּגָּע וּמַשָּׂא מִי מַעֲטִינְהוּ קְרָא?

The graves of gentiles do not render items impure through a tent, as it is stated: “And you My sheep, the sheep of My pasture, are men [adam]” (Ezekiel 34:31), from which it is derived that you, the Jewish people, are called men [adam] but gentiles are not called men [adam]. Since the Torah introduces the halakha of ritual impurity of a tent with the words: “When a man [adam] dies in a tent” (Numbers 19:14), this halakha applies only to corpses of Jews but not those of gentiles. Ravina said that the explanation above is unnecessary: Granted, the verse excluded gentiles from rendering items impure through a tent, as it is written: “When a man [adam] dies in a tent” (Numbers 19:14); but did the verse exclude them from rendering items impure via touching and carrying? Since gentile corpses convey impurity in these ways, they could have rendered impure the Jews involved in the war with Midian, even according to Rabbi Shimon ben Yoḥai.

וּמְנָא תֵּימְרָא דְּשָׁנֵי לֵיהּ בֵּין קוֹדֶם חֲצוֹת בֵּין לְאַחַר חֲצוֹת? דְּתַנְיָא: ״לָהּ יִטַּמָּא״ – מִצְוָה. לֹא רָצָה – מְטַמְּאִין אוֹתוֹ עַל כׇּרְחוֹ. וּמַעֲשֶׂה בְּיוֹסֵף הַכֹּהֵן שֶׁמֵּתָה אִשְׁתּוֹ בְּעֶרֶב הַפֶּסַח, וְלֹא רָצָה לִיטַּמֵּא, וְנִמְנוּ אֶחָיו הַכֹּהֲנִים וְטִימְּאוּהוּ בְּעַל כׇּרְחוֹ.

The Gemara explains: And from where do you say that the halakha is different depending on whether his relative died before midday on the fourteenth of Nisan or whether he died after midday? As it is taught in a baraita: The Torah states with regard to a priest: “And for his sister a virgin, that is near unto him, that has had no husband, for her may he become impure” (Leviticus 21:3). From here it is derived that it is a mitzva for a priest to become impure in order to bury his deceased relatives, and if he did not want to do so, others must render him impure against his will. And an incident occurred involving Yosef the priest, where his wife died on Passover eve, and he did not want to become impure, as he wanted to offer the Paschal offering; and his brethren the priests voted and rendered him impure against his will.

תָּנוּ רַבָּנַן: אֲחוֹתוֹ אֲרוּסָה, רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה אוֹמְרִים: מִטַּמֵּא לָהּ. רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים: אֵין מִטַּמֵּא לָהּ. אֲנוּסָה וּמְפוּתָּה — דִּבְרֵי הַכֹּל אֵין מִטַּמֵּא לָהּ. וּמוּכַּת עֵץ — אֵין מִטַּמֵּא לָהּ, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. שֶׁהָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: רְאוּיָה לְכֹהֵן גָּדוֹל — מִטַּמֵּא לָהּ, שֶׁאֵין רְאוּיָה לְכֹהֵן גָּדוֹל — אֵין מִטַּמֵּא לָהּ. וּבוֹגֶרֶת — מִטַּמֵּא לָהּ, דִּבְרֵי כׇּל אָדָם.

§ The Sages taught: With regard to a priest’s betrothed sister, Rabbi Meir and Rabbi Yehuda say: He must become impure for her upon her death. Rabbi Yosei and Rabbi Shimon say: He may not become impure for her. With regard to his sister who has been raped or seduced, all agree that he may not become impure for her upon her death. With regard to his sister whose hymen was torn accidentally, he may not become impure for her; this is the statement of Rabbi Shimon, as Rabbi Shimon would say the following principle: If his sister was fit for a High Priest, he must become impure for her, but if she was not fit for a High Priest, he may not become impure for her. And if his sister was a grown woman, he must become impure for her according to everyone. Even those who hold that a High Priest may not marry a grown woman because her hymen is no longer whole agree that with regard to a priest becoming impure, she is considered a virgin and he must therefore become impure for her upon her death.

אִילֵּימָא לְיוֹרְשָׁהּ וְלִיטַמֵּא לָהּ וּלְהָפֵר נְדָרֶיהָ, הַשְׁתָּא אֲרוּסָה בְּעָלְמָא תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא: אִשְׁתּוֹ אֲרוּסָה לֹא אוֹנֵן וְלֹא מִטַּמֵּא לַהּ, וְכֵן הִיא לֹא אוֹנֶנֶת וְלֹא מִטַּמֵּאת לוֹ, מֵתָה — אֵינוֹ יוֹרְשָׁהּ, מֵת הוּא — גּוֹבָה כְּתוּבָּתָהּ, עֲבַד בַּהּ מַאֲמָר מִיבַּעְיָא?

If we say it pertains to inheriting from her when she dies, and to becoming ritually impure for her if he is a priest, and to nullifying her vows, all of which are rights and obligations acquired by marriage, this is difficult. Now, with regard to a betrothed woman in general, i.e., a woman who was betrothed by Torah law, Rabbi Ḥiyya teaches in a baraita: One does not enter acute mourning on the day of the death of his betrothed wife, nor can he become ritually impure for her if she dies if he is a priest. Similarly, she does not enter acute mourning for him and is not obligated to become ritually impure for him. If she dies, he does not inherit from her; if he dies, she collects the payment of her marriage contract, In a case where he performed only levirate betrothal with her, is it necessary to say that he does not inherit from her, nor does he become ritually impure for her? Therefore, this halakha is obvious and Rabba’s question seems superfluous.

אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי: כֹּהֵן שֶׁהָיָה לוֹ מֵת מוּנָּח עַל כְּתֵיפוֹ, וְהוֹשִׁיטוּ לוֹ מֵתוֹ וּמֵת אַחֵר וְנָגַע בּוֹ, יָכוֹל יְהֵא חַיָּיב — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְלֹא יְחַלֵּל״, בְּמִי שֶׁאֵינוֹ מְחוּלָּל, יָצָא זֶה שֶׁהוּא מְחוּלָּל וְעוֹמֵד.

Abaye raised an objection to Rav Yosef from a baraita: With regard to a priest who had a corpse placed on his shoulder, and they extended his corpse, i.e., the corpse of his relative, to him, and similarly if they extended a different corpse to him and he touched it, one might have thought that he should be liable even for this contact. Therefore, the verse states, with regard to the prohibition against a High Priest becoming impure: “And he shall not profane the Sanctuary of his God” (Leviticus 21:12). This teaches that the prohibition of impurity applies to one who is not yet profaned, excluding this one who is already profaned and standing in that state of ritual impurity.

וְאֵלּוּ מְטַמְּאִין בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וְאֵין מְטַמְּאִין בְּאֹהֶל. אֵיבָר מִן הַחַי שֶׁחָסַר בְּשָׂרוֹ וְאֵין בּוֹ לְהַעֲלוֹת אֲרוּכָה. וְאֵיבָר מִן הַמֵּת שֶׁחָסַר בְּשָׂרוֹ אוֹ עַצְמוֹ וְלֹא נִשְׁאַר בָּשָׂר כְּדֵי לְהַעֲלוֹת אֲרוּכָה אוֹ שֶׁחָסַר הָעֶצֶם אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ עָלָיו בָּשָׂר כְּדֵי לְהַעֲלוֹת אֲרוּכָה. וְהַשִּׁדְרָה שֶׁחָסְרָה וְאֵין בָּהּ רֹבַע עֲצָמוֹת. וְהַגֻּלְגּלֶת שֶׁחָסְרָה וְאֵין בָּהּ רֹבַע עֲצָמוֹת. וְעֶצֶם אֲפִלּוּ כִּשְׂעוֹרָה. וְאֶרֶץ הָעַכּוּ"ם. וּבֵית הַפְּרָס. הַכּל שֶׁבַע: הַגּוֹלֵל וְהַדּוֹפֵק מְטַמְּאִין בְּמַגָּע וּבְאֹהֶל כְּקֶבֶר וְאֵינָן מְטַמְּאִין בְּמַשָּׂא. הָרֶקֶב מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא וּבְאֹהֶל וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּמַגָּע. טֻמְאַת רֹבַע עֲצָמוֹת בְּאֹהֶל וְטֻמְאַת רְבִיעִית דָּם וְטֻמְאַת אֵיבָר שֶׁאֵין עָלָיו בָּשָׂר כָּרָאוּי בֵּין מִן הַמֵּת בֵּין מִן הַחַי יֵרָאֶה לִי שֶׁכֻּלָּן טֻמְאָתָן אֵינָן דִּין תּוֹרָה שֶׁהֲרֵי אֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עֲלֵיהֶן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּנְזִירוּת וְאֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן עַל בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ. וְעַל טָמֵא בְּטֻמְאָה שֶׁל תּוֹרָה חַיָּב עַל בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ. לְפִיכָךְ אֲנִי אוֹמֵר שֶׁכָּל טֻמְאָה מִן הַמֵּת שֶׁאֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עָלֶיהָ אֵינָהּ דִּין תּוֹרָה:

The following entities impart ritual impurity when they are touched or carried, but not when one is under the same structure: a) a limb from a living person that is lacking enough flesh to regenerate itself, b) a limb from a corpse that is lacking either flesh or bone and does not have enough flesh to regenerate itself or the bone is lacking, even if has enough flesh to regenerate itself, c) a backbone that is lacking and does not possess a fourth of a kab of bones, d) a skull that is lacking and does not possess a fourth of a kab of bones, e) a bone, even if it is the size of a barley corn, f) the earth of the nations, and g) a beit hapras; seven entities in total. A gollel and a dofek impart ritual impurity when they are touched or when one is under the same shelter, like a grave. They do not impart ritual impurity when carried. The decomposed mass of a corpse imparts ritual impurity when it is carried or when one is under the same shelter. It does not impart ritual impurity when touched. It appears to me that the ritual impurity imparted by a fourth of a kab of bones when one is under the same structure, a revi'it of blood, a limb that does not have the sufficient amount of flesh, whether from a corpse or from a living person is not of Scriptural origin, as evidenced by the fact that a nazirite need not shave his hair because of them, as we explained in Hilchot Nizirut. Nor is one liable for entering the Temple after having contracted such impurity and when a person is impure due to an impurity of Scriptural origin, he is liable for entering the Temple. Therefore I maintain that all sources of impurity from a corpse that do not require a nazirite to shave are not of Scriptural origin.

שֶׁלֹּא יִטַּמֵּא כֹּהֵן הֶדְיוֹט בְּמֵת זוּלַת בַּקְּרוֹבִים הַמְּבֹאָרִים בַּכָּתוּב – שֶׁלֹּא יִטַּמֵּא כֹּהֵן הֶדְיוֹט בְּמֵת זוּלָתִי בַּקְּרוֹבִים הַמְּבֹאָרִים בַּכָּתוּב. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כא א) לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו, כְּלוֹמַר כָּל אֶחָד מִן הַכֹּהֲנִים לֹא יִטַּמֵּא לְנֶפֶשׁ מֵת, וְאַף עַל פִּי שֶׁנֶּפֶשׁ טוֹבָה לֹא תָּמוּת, יְכַנֶּה הַכָּתוּב הַגּוּף בְּשֵׁם הַנֶּפֶשׁ, כִּי הוּא הָעִקָּר. וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בַּכֹּהֲנִים הַזְּכָרִים בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן, אֲבָל לֹא בַּנְּקֵבוֹת, שֶׁכֵּן בָּא הַפֵּרוּשׁ אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו, בְּנֵי אַהֲרֹן דַּוְקָא וְלֹא בְּנוֹת אַהֲרֹן. וְכֹהֵן הָעוֹבֵר עַל זֶה וְנִטְמָא לְשׁוּם מֵת חוּץ מִשִּׁשָּׁה מֵתֵי מִצְוָה בְּמֵזִיד לוֹקֶה.

That a common priest not become defiled with a dead body except for the relatives elucidated in Scripture: That a common priest not become defiled with a dead body except for the relatives elucidated in Scripture, as it is stated (Leviticus 21:1), “shall not become impure for his people” — meaning to say, each one of the priests should not become impure for a dead soul. And even though a good soul does not die, the verse referred to the body with the name “soul,” since it is the essence [of a person]. And this commandment is practiced by the male priests in every place and at all times. But [it is not practiced] by females, as so came the explanation [of], “Speak to the priests, the sons of Aharon, ‘For a soul he shall not become impure for his people’” — specifically the sons of Aharon and not the daughters of Aharon. And a priest that transgresses this and volitionally became impure for any dead body besides the six commanded [relatives] is lashed.

אִשְׁתּוֹ שֶׁל כֹּהֵן מִתְטַמֵּא לָהּ עַל כָּרְחוֹ. וְאֵינוֹ מִטַּמֵּא לָהּ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. עֲשָׂאוּהָ כְּמֵת מִצְוָה. כֵּיוָן שֶׁאֵין לָהּ יוֹרֵשׁ אֶלָּא הוּא לֹא תִּמְצָא מִי שֶׁיִּתְעַסֵּק בָּהּ.

ישראל בענין הזה ואין העובדי כוכבים בענין הזה לפי שכתוב (ויקרא ט״ו:ל״א) והזרתם את בני ישראל מטומאתם ולא ימותו בטומאתם בטמאם את משכני אשר בתוכם צריך להפריש את היולדת מביאת המקדש לכך נאמר דבר אל בני ישראל. לאמר. להזהיר נשותיהן. אחת גיורת ואשה משוחררת ושפחה.

כי הצדיק הזוכה אל המעלה הזאת אין מיתתן על ידי הכח המשחית כשאר בני העולם... וכן באבות העולם שכתוב בהם בכל מכל כל. גם רבינו הקדוש ז"ל זכה אליה... ואמרו בירושלמי כד דמך ר' יהודה נשיאה הכריז ר' ינאי אין כהונה היום, וטעם הדבר מפני שהכהנים מוזהרין על טומאת המת לפי שהם משרתי עליון מקודשים לעבודתו, וכיון שמיתתו היתה שלא ע"י הכח המשחית אלא ע"י שכינה לא היתה שם טומאה.

אלו הם הקרובים שמיטמא להם אשתו נשואה שהיא כשרה אבל פסולה או גרושה או ארוסה לא אונן ולא מיטמא לה וכן היא לא אוננת ולא מיטמאה לו ומיטמא לאמו אפילו נתחללה ולבנו ולבתו דקים ליה שכלו לו חדשיו או שהם משלשים יום ואילך אפילו הם פסולים חוץ מבנו ובתו משפחה או כותית ולאחיו ולאחותו מאביו אפי' הם פסולים אלא אם כן הם בני שפחה או כותית אבל לאחיו ולאחותו מאמו אינו מטמא [וכן אינו מטמא] לאחותו ארוסה אפילו היא ארוסה לכהן ולא לאנוסה ומפותה אבל מטמא לאחותו ארוסה שנתגרשה ובוגרת ומוכת עץ ומיטמא לשומרת יבם אפילו אם כתב בכתובתה אי מיתת בלא בנים תהדר כתובתך לבי נשא (פירוש לבית אביה): כל אלו שמיטמא להם אפי' שלא לצורך וי"א דדוקא לצורך: הגה ולסברא הראשונה אפילו מת לו מת בשבת שאי אפשר לקברו בו ביום שרי לטמאות לו ולשמרו כדי שלא יהא מוטל בבזיון (ת"ה סי' רפ"ג) ונכון להחמיר כסברא האחרונה שלא לטמאות רק לצורך קבורה ולהביא לו ארון ותכריכין (שם בשם תוספות שנ"ץ): אינו מיטמא להם אלא עד שיסתום הגולל: (ואם דעתו לפנותו מותר לטמא לו לצורך עד שיסתום גולל שני) (תשובת הרשב"א סימן רצ"ב):

The following are the near-of-kin for whom [a Kohen] defiles himself, [viz.,] his lawful married wife, but for his unlawful wife, or his divorced wife, or [his wife who was only] betrothed [to him], he does not observe the laws of Onen, nor may he defile himself for her; and likewise, she [in the case of his death] does not observe the laws of Onen, nor may she defile herself for him. He defiles himself for his mother, even if she became profaned, and for his son and daughter, where it is certain that its [the infant's] months [of pregnancy] were complete, or that they are over thirty days old, even if they are illegitimate, excluding his son and daughter of a slave or a heathen. [He defiles himself] for his paternal brother and sister, even if they are illegitimate, unless they are the offspring of a slave or a heathen. But for his maternal brother or sister he does not defile himself. And likewise he does not defile himself for his betrothed sister, even if she were betrothed to a Kohen, nor for [a sister] who was outraged or seduced, but he defiles himself for his betrothed sister who was divorced and [for] one who is adolescent and [for] one who was wounded. He [likewise] defiles himself for a woman awaiting the [decision] of the levir, even if [her deceased husband] wrote in her Kethubah, 'if you die childless, your Kethubah will return to the paternal house', i.e., her father's house. All those [near-of-kin] for whom he defiles himself [applies] even [to a defilement] which is not for the requirements [of the corpse]. And some say, only for the requirements [of the corpse]. Gloss: And according to the former opinion, even if he suffered a bereavement on the Sabbath where it is impossible to bury him the same day [on account of the Sabbath], he is permitted to defile himself for him and guard him so that he should not lie in disgrace. It is proper to adopt the stringent view according to the latter opinion [viz.,] that he should defile himself only for the requirements of the burial and [in order] to bring him a coffin and shrouds. He defiles himself for them only until the closing of the Golel. And if his intention is to clear him away [therefrom], he is permitted to defile himself for him for the sake of [his] needs until the closing of the second Golel.

כתיב בתורה: "לנפש לא יטמא בעמיו. כי אם לשארו וגו' לאמו, ולאביו, ולבנו, ולבתו, ולאחיו, ולאחותו הבתולה הקרובה אליו אשר לא היתה לאיש – לה יטמא". ו"שארו" – זו אשתו. ואלו שבעה מתים שהתורה התירה לו לטמאות להם – אינו רשות אלא חובה, שמצווה הוא לטמאות להם. ואם לא רצה – מטמאים אותו בעל כרחו. וכך שנינו בזבחים (זבחים ק ב): "לה יטמא" – מצוה. לא רצה – מטמאין אותו בעל כרחו. ומעשה ביוסף הכהן שמתה אשתו בערב פסח, ולא רצה לטמאות, וטמאוהו אחיו הכהנים בעל כרחו, עיין שם. וכתב הרמב"ם בפרק שני מאבל (רמב"ם הלכות אבל ב): במה דברים אמורים? בזכרים שהוזהרו על הטומאה. אבל הכהנות, הואיל ואינן מוזהרות על הטומאה, כן אינן מצוות להתטמא לקרובים. אלא אם רצו – מתטמאות. ואם לאו – לא מתטמאות. עד כאן לשונו. והרמב"ן והראב"ד והרא"ש חלקו עליו, וסבירא להו דגם הן מחוייבות להתטמאות. וזהו שכתבו הטור והשולחן ערוך: "אחד האיש ואחד האשה", עיין שם. ואלו הם הקרובים שמטמא להם: אשתו נשואה כשהיא כשרה. אבל פסולה, או גרושה, או ארוסה – לא אונן ולא מטמא לה. וכן היא לא אוננת עליו, ואינה צריכה להטמא לו ולעסוק בקבורתו. אבל לאמו מטמא בכל ענין אפילו נתחללה. כלומר: דאחרי שילדתו בכשרות, נתחללה בביאת פסול. וכל שכן לאביו, דבאב לא שייך פסול. ולבנו ולבתו כשהם משלושים יום ואילך, או אפילו קודם שלושים כשיודע שכלו לו חודשיו. ואפילו על בנים פסולים מטמא להם, כגון שלקח גרושה וילדם. ורק אם לקח שפחה או כותית וילדה, דאינו מטמא להם מפני שאין מתייחסין אחריו. ולאחיו ולאחותו מאביו, אפילו הם פסולים, לבד אם ילדם אביו משפחה וכותית מטעם שנתבאר. וגם כשיצאו מחזקת נפל. והיתר טומאה לאחותו, כתבה התורה דווקא בתולה שלא היתה לאיש, והויה היינו קדושין. ולכן כשנתארסה – אינו מטמא לה, אפילו היא ארוסה לכהן, וכל שכן כשנשאת. אך בזה יש נפקא מינה, דנשואה אפילו כשנתגרשה אינו מטמא לה, שהרי אינה בתולה. ואפילו נכנסה לחופה ולא נבעלה, דכל נשואה כבעולה דמיא. אבל כשנתגרשה מאירוסין – מטמא לה. ויראה לי דאם נתקדשה בביאה – אינו מטמא לה גם משנתגרשה, דהא לאו בתולה היא. ומטעם זה אינו מטמא לאנוסה ומפותה. אבל בוגרות ומוכת עץ – מטמא לה. וכן מטמא לשומרת יבם, כשנפלה לפניו ועדיין לא יבמה – מטמא לה, דכבעלה דמי כיון שיורש כתובתה. אפילו אם כתוב בכתובתה "אי מיתת בלא בני תחזור כתובתה לבית אביה", דהא יורש נכסי מלוג שלה. וגם אי אפשר לשנותה משארי יבמות (בית יוסף בשם הרשב"א). וכן אפילו נשא יתומה קטנה ומתה, דנשואיה הוא רק דרבנן, מכל מקום מטמא לה מפני שיורשה, ודינה כמת מצוה (עיין יבמות פט ב). ואינו מטמא לאחותו מאמו, וכן לאחיו מאמו, דאחוה אינו אלא מאב. ובתורת כהנים שנינו: יכול אחיו ואחותו מאמו? תלמוד לומר: "לבנו ולבתו". מה בנו ובתו שהוא יורשן וכו', עיין שם.

ולפחות ילוונו ד"א. עי' בתשו' יד אליהו סי' כ"ד שכתב דזה מיירי ביש לו כל צרכו אבל באין לו כל צרכו פשיטא דצריך ללוותו עד קברו וע"ש עוד:

[דיני פצוע דכא וכרות שפכה ואיסור סירוס ובו כ"ט סעי'] כתב הרמב"ם בפט"ז מא"ב: פצוע דכא וכרות שפכה שנשאו בת ישראל ובעלו – לוקין, שנאמר: "לא יבא פצוע דכה וכרות שפכה בקהל ד'". ומותרין לישא גיורת ומשוחררת. ואפילו כהן שהוא פצוע דכא מותר לישא גיורת ומשוחררת לפי שאינו בקדושתו, ואפילו נתינה או אחת מן הספיקות מותרות לו, הואיל ופצוע דכא אסור לבא בקהל לא גזרו בו על הנתינים ולא על הספיקות. אבל פצוע דכא וכרות שפכה אסור בממזרת ודאית, שהרי אסורה מן התורה. עכ"ל.

מספרים חז"ל, שזמרי בן סלוא הביא את המדינית, כזבי בת צור, לפני משה רבינו וטען: "זו אסורה או מותרת, ואם תאמר אסורה, בת יתרו מי התירה לך"?

מתים שמיטמא להם – כל אותם שבעת המתים, שהתורה הזכירה בתחילת פרשת "אמור", שכהן מיטמא להם – מצווה היא לו שייטמא להם, ואם לא רצה – מטמאים אותו בעל כורחו, בין אם המת הוא איש או אישה. ואלו הם המתים שמיטמא להם: אביו, אמו, אחיו, אחותו, בנו, בתו, אשתו וכדלהלן.

ו. דין כהן שנשא גיורת לעניין עליה לתורה ולהיטמא למת שאלה: כהן שנשא גיורת, מה דינו ככהן, האם עולה לתורה ככהן? האם מותרת לו הכניסה לבית הקברות? תשובה: כהן הנשוי לגיורת-אין להעלותו לעליית כהן ולוי, אפילו אם אין כהן אחר בבית הכנסת, אך לשאר העלויות רשאים להעלותו. ואין חייבים להעלותו לאחרון דווקא, אך רצוי שיהיו שבעה עולים בלעדיו.

כהן שנשא גרושה, חלוצה או חללה – לא ישא כפיו ואין נוהגים בו קדושה, כגון שיעלה ראשון לספר תורה וכדו', ואף על פי כן אסור לו להיטמא למת. אין הבדל בין כהן המחזיר גרושתו לבין כהן שנושא גרושת אחרים, כיון שבשניהם יש איסור לאו. אם הכהן חזר בתשובה וגירש את אשתו או שאשתו מתה ונדר על דעת רבים שלא ליהנות מנשים שהוא אסור בהן – יכול לחזור ולשאת כפיו וחוזר לקדושותיו, אבל אם גירשה או מתה ולא נדר בהנאה – לא ישא כפיו. [הערה 17] שו"ע סי' קכ"ח סעי' מ'. עוד יוסף חי פרשת תצוה סעי' ה'. [הערה 18] עוד יוסף חי פרשת תצוה סעי' ה'. שו"ע אה"ע סי' ו' וסי' קי"ט. [הערה 19] שו"ע סי' קכ"ח סעי' מ'. עוד יוסף חי פרשת תצוה סעי' ה'.