כלי יקר
Kli Yakar on Deuteronomy 33:1
Q — The Torah's final parsha opens with 'וזאת' — *and* this is the blessing — with a connective vav. Connecting to what?
A — Kli Yakar's elegant answer: this final blessing connects to Moshe's *first* blessing of Bnei Yisrael back at the opening of Devarim — 'ה' אלהי אבותיכם יסף עליכם ככם אלף פעמים.' Chazal record that Yisrael complained: 'משה קיצבה אתה נותן לברכותינו' — you're limiting our blessings to a thousandfold. Moshe replied: 'זו משלי היא, וה' יברך אתכם.' The first blessing was 'משלי' — from Moshe himself. The vav of 'וזאת' attaches the dying Moshe's *second* blessing to the first, but flags the change in source: this one is 'לא משלו... אלא מצד היותו איש האלהים' — not from his personal capacity but as a vehicle of prophecy. The very title of this verse — 'איש האלהים' — is the inflection point. The blessings frame the book of Devarim: one from Moshe the man, one from Moshe the prophet.
ונראה שקאי על מה שאמר בפרשת דברים 'ה' אלהיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרוב, ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים'. ואמרו חז"ל: אמרו ישראל משה קיצבה אתה נותן לברכותינו, אמר להם זו משלי היא וה' יברך אתכם כאשר דיבר לכם. ואם כן כבר בירכם משה בריבוי וברכה זו היתה משלו לא מצד היותו איש האלהים... לכך נאמר כאן וזאת בוי"ו העיטוף שנוסף על אותה ברכה שבירכם משה משלו סמוך למותו, אף גם זאת הברכה בירכם אבל לא משלו כמו הראשונה אלא מצד היותו איש האלהים.