הלכה

יחסי אישות וגבולות ההתנהגה בהלכה

המקורות דנים בהיתר וגבולות ההתנהגה האינטימית בין בעל לאשה על פי הדין היהודי. הם עוסקים בשאלה אילו מעשים מותרים בנישואין, בחשיבות ההסכמה וההתנהגות הראויה, ובחובת שמירה על כבוד והשתמרות גם בהנהגה פרטית.

כֹּל מַה שֶּׁאָדָם רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת בְּאִשְׁתּוֹ — עוֹשֶׂה

5 מקורות · כולם מאומתים

נפתח כדף עבודה — חקור, הוסף הערות וייצא.

מה אומרים המקורות

המקור המרכזי קובע עיקרון רחב: אשתו של אדם מותרת לו ללא הגבלה בדרכי החיבה הגופנית, וכך פוסק הרמב״ם ש׳כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה... ומנשק בכל איבר ואיבר שירצה׳, ובלבד שלא יוציא שכבת זרע לבטלה (משנה תורה, אסורי ביאה פרק כא ט).

יסוד זה מבוסס על סוגיית הגמרא הקובעת שהלכה אינה כיוחנן בן דהבאי המגביל, אלא ׳כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה׳, ומושלים זאת לבשר הבא מבית הטבח שאדם רשאי לאוכלו כרצונו (נדרים כ׳ ב).

הלכה זו עוברת גם לשולחן ערוך, המביא בהגהת הרמ״א שמותר לאדם לעשות עם אשתו מה שירצה, בועל בכל עת שירצה ומנשק בכל איבר שירצה, ובא עליה כדרכה או שלא כדרכה, ובלבד שלא יוציא זרע לבטלה; ויש אף מקילים גם בזה (שולחן ערוך, אבן העזר כ״ה:ב׳).

במקביל, מובאת בסוגיה אזהרה על ריבוי דיבור ושיחה קלה בין איש לאשתו הקודם לתשמיש, שעתיד אדם ליתן עליה את הדין, מתוך חשש שמא יסיח דעתו לאשה אחרת, וכך מפרש השולחן ערוך (שולחן ערוך, אבן העזר כ״ה:ב׳) בהתבסס על דרשת הגמרא ל׳מגיד לאדם מה שיחו׳ (חגיגה ה׳ ב).

עוד עולה מהסוגיה בכתובות שיש מלאכות אישיות המיועדות מצד האשה לבעלה כגון מזיגת הכוס, הצעת המיטה, ורחיצת פניו ידיו ורגליו, הנחשבות קרובות ביותר לידי קירוב דעת ואף קשורות לחשש ביאה, מה שמלמד על הרגישות שבפעולות אינטימיות בין בני הזוג (כתובות ד׳ ב).

מקור 1 · חז״ל
מאומת

נדרים כ ע״ב

נדרים כ׳ ב

Nedarim 20b:4

הסוגיה עוסקת בגבולות ההנהגה הראויה ביחסי אישות ובביטויים של צניעות וקדושה. היא מקור חז״לי מרכזי לדיון בגדרי התנהגות מינית, אך אינה נותנת בהכרח תשובה ישירה לכל פרט מעשי.

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זוֹ דִּבְרֵי יוֹחָנָן בֶּן דַּהֲבַאי, אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים: אֵין הֲלָכָה כְּיוֹחָנָן בֶּן דַּהֲבַאי, אֶלָּא כֹּל מַה שֶּׁאָדָם רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת בְּאִשְׁתּוֹ — עוֹשֶׂה. מָשָׁל לְבָשָׂר הַבָּא מִבֵּית הַטַּבָּח, רָצָה לְאׇכְלוֹ בְּמֶלַח — אוֹכְלוֹ. צָלִי — אוֹכְלוֹ. מְבוּשָּׁל — אוֹכְלוֹ. שָׁלוּק — אוֹכְלוֹ. וְכֵן דָּג הַבָּא מִבֵּית הַצַּיָּיד.

מקור 2 · חז״ל
מאומת

Chagigah 5b

חגיגה ה׳ ב — ד"ה רַבִּי אִילָא הֲוָה סָלֵיק בְּדַרְגָּא דְּבֵי

Chagigah 5b:7-9

חכמי בבל מבארים ש״שיחה יתרה״ בין איש לאשתו נחשבת לאדם בשעת מיתתו, אך מותר לדבר כך כדי לפייס את אשתו לפני קיום יחסים, ואילו כשאין צורך בפיוס הדבר אינו ראוי.

רַבִּי אִילָא הֲוָה סָלֵיק בְּדַרְגָּא דְּבֵי רַבָּה בַּר שֵׁילָא. שַׁמְעֵיהּ לְיָנוֹקָא דַּהֲוָה קָא קָרֵי: ״כִּי הִנֵּה יוֹצֵר הָרִים וּבוֹרֵא רוּחַ וּמַגִּיד לְאָדָם מַה שִּׂיחוֹ״. אָמַר: עֶבֶד שֶׁרַבּוֹ מַגִּיד לוֹ מַה שִּׂיחוֹ תַּקָּנָה יֵשׁ לוֹ?! מַאי ״מַה שִּׂיחוֹ״? אָמַר רַב: אֲפִילּוּ שִׂיחָה יְתֵירָה שֶׁבֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ מַגִּידִים לוֹ לְאָדָם בִּשְׁעַת מִיתָה. אִינִי? וְהָא רַב כָּהֲנָא הֲוָה גָּנֵי תּוּתֵי פּוּרְיֵיהּ דְּרַב, וְשַׁמְעֵיהּ דְּסָח וְצָחַק וְעָשָׂה צְרָכָיו. אֲמַר: דָּמֵי פּוּמֵּיהּ דְּרַב כְּמַאן דְּלָא טְעִים לֵיהּ תַּבְשִׁילָא. אֲמַר לֵיהּ: כָּהֲנָא, פּוֹק! לָאו אוֹרַח אַרְעָא! לָא קַשְׁיָא: כָּאן דִּצְרִיךְ לְרַצּוֹיַהּ, הָא דְּלָא צְרִיךְ לְרַצּוֹיַהּ.

The Gemara relates that Rabbi Ila was ascending the stairs in the house of Rabba bar Sheila, a children’s teacher. He heard a child who was reading a verse out loud: “For, lo, He Who forms the mountains, and creates the wind, and declares to man what is his speech” (Amos 4:13). Rabbi Ila said: With regard to a servant whose master declares to him what is his proper speech, is there a remedy for him? The Gemara asks. What is the meaning of the phrase: “What is his speech”? Rav said: Even frivolous speech that is between a man and his wife before engaging in relations is declared to a person at the time of death, and he will have to account for it. The Gemara asks: Is that so? Is it prohibited for a man to speak in this manner with his wife? Wasn’t Rav Kahana lying beneath Rav’s bed, and he heard Rav chatting and laughing with his wife, and performing his needs, i.e., having relations with her. Rav Kahana said out loud: The mouth of Rav is like one who has never eaten a cooked dish, i.e., his behavior is lustful. Rav said to him: Kahana, leave, as this is not proper conduct. This shows that Rav himself engaged in frivolous talk before relations. The Gemara answers: This is not difficult. Here, where this type of speech is permitted, it is referring to a situation where he must appease his wife before relations, and therefore this speech is appropriate. However, this statement, that it is prohibited, is referring to a situation where he doesn’t need to appease her. In these circumstances, it is prohibited to engage in excessively lighthearted chatter with one’s wife.

מהדורה: William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · William Davidson Edition - English — רישיון: CC-BY-NC ↗

מקור 3 · חז״ל
מאומת

Ketubot 4b

כתובות ד׳ ב — ד"ה וְהָאָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר חֲנִינָא אָמַר

Ketubot 4b:3-4

הקטע קובע שנידה רשאית לעשות לבעלה את מלאכות הבית הרגילות, אך לא למזוג לו את הכוס, להציע את מיטתו או לרחוץ את פניו, ידיו ורגליו; ואילו באבלות, דינים אלה תלויים בשאלה מי מבני הזוג אבל.

וְהָאָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר חֲנִינָא אָמַר רַב הוּנָא: כׇּל מְלָאכוֹת שֶׁאִשָּׁה עוֹשָׂה לְבַעְלָהּ — נִדָּה עוֹשָׂה לְבַעְלָהּ, חוּץ מִמְּזִיגַת הַכּוֹס וְהַצָּעַת הַמִּטָּה, וְהַרְחָצַת פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו. וְאִלּוּ גַּבֵּי אֲבֵילוּת תַּנְיָא: אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ אֵין אָדָם רַשַּׁאי לָכוֹף אֶת אִשְׁתּוֹ לִהְיוֹת כּוֹחֶלֶת וְלִהְיוֹת פּוֹקֶסֶת, בֶּאֱמֶת אָמְרוּ: מוֹזֶגֶת לוֹ הַכּוֹס, וּמַצַּעַת לוֹ הַמִּטָּה, וּמַרְחֶצֶת לוֹ פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו. לָא קַשְׁיָא: כָּאן — בַּאֲבֵילוּת דִּידֵיהּ, כָּאן — בַּאֲבֵילוּת דִּידַהּ.

The Gemara continues: But didn’t Rav Yitzḥak bar Ḥanina say that Rav Huna said: All tasks that a woman typically performs for her husband, a menstruating woman performs for her husband, except for pouring his drink into the cup; arranging his bed; and washing his face, hands, and feet, as these actions are particularly intimate. Whereas with regard to mourning, it is taught in a baraita: Although they said that a man may not compel his mourning wife, to paint her eyes blue or to rouge [pokeset] her face, in truth they said that she may pour his drink into the cup; arrange his bed; and wash his face, hands, and feet. Apparently, the concern lest they come to engage in relations while in mourning is less pressing than the concern while she is menstruating. The Gemara answers: This is not difficult. Here, where the Sages required them to sleep apart, it is in a case of the husband’s mourning; there, where the Sages allowed her to pour his drink and perform other intimate activities, it is in a case of the wife’s mourning. The prohibition against relations when one is mourning is not perceived to be as severe as the prohibition against relations with a menstruating woman. However, when his wife is mourning, even were he unable to restrain himself, his wife would not be complicit. Therefore, the Sages did not restrict their interaction.

מהדורה: William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · William Davidson Edition - English — רישיון: CC-BY-NC ↗

מקור 4 · ראשונים
מאומת

משנה תורה, איסורי ביאה כא:ט

משנה תורה, אסורי ביאה פרק כא ט

Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 21:9

הרמב״ם מתאר את איסורי קרבה ופריצות ואת החובה להתרחק מהנהגות המביאות לידי איסור. יש לקרוא את ההלכה בהקשרה, ובפרט להבחין בין איסור עריות לבין מעשים שבין איש לאשתו.

אִשְׁתּוֹ שֶׁל אָדָם מֻתֶּרֶת הִיא לוֹ. לְפִיכָךְ כָּל מַה שֶּׁאָדָם רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת בְּאִשְׁתּוֹ עוֹשֶׂה. בּוֹעֵל בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה וּמְנַשֵּׁק בְּכָל אֵיבָר וְאֵיבָר שֶׁיִּרְצֶה. [וּבָא עָלֶיהָ כְּדַרְכָּהּ וְשֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ ] וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא שִׁכְבַת זֶרַע לְבַטָּלָה.

מקור 5 · אחרונים
מאומת

שולחן ערוך, אבן העזר כה

שולחן ערוך, אבן העזר כ״ה:ב׳ — ד"ה ולא יקל ראשו עם אשתו ולא

Shulchan Arukh, Even HaEzer 25:2

הסימן דן בקדושת חיי האישות, בצניעות ובאיסור להסתכל או לנהוג בדרך פריצות. הוא משמש נקודת מוצא הלכתית לדיון בגבולות ההתנהגות המינית בין בני זוג, אף שאינו עוסק במפורש בפרט שנשאל.

ולא יקל ראשו עם אשתו ולא ינבל פיו בדברי הבאי אפי' בינו לבינה הרי הכתוב אומר מגיד לאדם מה שיחו אמרו חז"ל אפי' שיחה קלה שבין אדם לאשתו עתיד ליתן עליה את הדין ואל יספר עמה בשעת תשמיש ולא קודם לכן כדי שלא יתן דעתו באשה אחרת ואם ספר עמה ושמש מיד עליו נאמר מגיד לאדם מה שיחו אבל בענייני תשמיש יכול לספר עמה כדי להרבות תאותו או אם היה לו כעס עמה וצריך לרצותה שתתפייס יכול לספר עמה כדי לרצותה: הגה ויכול לעשות עם אשתו מה שירצה בועל בכל עת שירצה ומנשק בכל אבר שירצה ובא עליה בין כדרכה בין שלא כדרכה או דרך איברים ובלבד שלא יוציא זרע לבטלה (טור) ויש מקילין ואומרים שמותר שלא כדרכה אפי' אם הוציא זרע אם עושה באקראי ואינו רגיל בכך (גם זה טור בשם ר"י) ואע"פ שמותר בכל אלה כל המקדש עצמו במותר לו קדוש יאמרו לו (דברי הרב) ולא ירבה בתשמיש להיות מצוי אצלה תמיד שדבר זה פגום הוא מאד ומעשה בורות הוא אלא כל הממעט בתשמיש ה"ז משובח ובלבד שלא יבטל עונה אלא מדעת אשתו ואף כשישמש בשעת העונה לא יכוין להנאתו אלא כאדם הפורע חובו שהוא חייב בעונתה ולקיים מצות בוראו בפריה ורביה ושיהיו לו בנים עוסקים בתורה ומקיימי מצות בישראל ולא יבעול אלא מרצונה ואם אינה מרוצה יפייסנה עד שתתרצה ויהיה צנוע מאד בשעת תשמיש ולא ישמש בפני שום מין אדם אפילו קטן אא"כ הוא תינוק שאינו יודע לדבר:

A man should not act with levity with his wife, nor should he degrade his speech with nonsense, even between him and her. The verse says, "He tells man what his speech is" (Amos 4:13) and the Sages comment, "Even light conversation between a man and his wife will be brought to judgement in the future." He should not speak with her during intercourse, nor before it, lest he direct his thoughts to another woman. If he does speak with her and proceed immediately to intercourse, about him the verse says, "He tells man what his speech is". He may speak about matters pertinent to the intercourse, to increase his desire, or if there was strife between them and he needed to appeal to her and appease her, he may speak with her to appeal to her. Rem"a: He may do with his wife whatever he wishes. He may have intercourse whenever he wishes, he may kiss any part of her body that he desires, he may have vaginal [typical] or anal [atypical] intercourse, or stimulate himself with other parts of her body, so long as he does not ejaculate outside the vagina (Tur). Some authorities are lenient and say that he may even ejaculate during anal intercourse, if it is occasional and not his habit (Tur). Even though all of this is permissible, anyone who wishes to sanctify himself [by abstaining] from the permitted is called holy. He should not have frequent intercourse so that he is always with her, for this is extremely detrimental and it is the way of boors; it is meritorious to minimize intercourse, only keeping to the minimum required by marital obligations. Even when fulfilling marital obligations he should not focus on his pleasure, it should instead be as on paying back an obligation, for he is obligated in marital duties, and to fulfill the mitzvah of being fruitful and multiplying, and to have children who study Torah and perform mitzvot for the people of Israel. He may not have intercourse without her consent, and if she is not interested he should appease her until she is interested. He should be very private during intercourse, having no people of any kind around, even a child, unless it is a baby who cannot speak.

ראה גם

דפים קשורים

כללי

האם מותר לכרוע ברך בהצעת נישואין?

המקורות שנמצאו אינם עוסקים בשאלה האם מותר לכרוע ברך בעת הצעת נישואין. הקטעים דנים בצורות של כריעה בהלכה רבנית, בהתנהגויות המותרות והאסורות הקשורות לנישואין, ובהליכי החתונה, אך אף אחד מהם אינו מתייחס למצבו ההלכי הספציפי של כריעה כמחווה בהצעה.

צפה במקורות6 מקורות
הלכה

מכונת גילוח חשמלית בהלכה

מקורות יהודיים בודקים האם מותר להשתמש במכונת גילוח חשמלית לגילוח הזקן והפאות, ועוקבים אחר ההבחנה הקלאסית בין גילוח בתער לשיטות חיתוך אחרות אצל הפוסקים לדורות.

צפה במקורות19 מקורות
הלכה

לבוש הגון בעלייה לתורה

הלכה יהודית קובעת תקנים ללבוש צנוע וכבודי בעת קבלת עלייה לתורה. המקורות דנים בדרישה שהגוף והלבוש יהיו מכוסים כראוי, בהתבסס על עקרונות של כבוד לפני האלוהות ולפני הקהילה, עם דגש מיוחד על חשיפת איברים ובגדים קרועים.

צפה במקורות11 מקורות
הלכה

הזמנת אדם לבית דין

מקורות דנים בהליכים וברשות ב״ד להזמנת אדם לדין, וכן בתהליך ההזמנות החוזרות, בתפקיד שליח ב״ד, וברשויות ב״ד בעת שמי שלא מתייצב או עובר על תקנות דתיות וקהילתיות.

צפה במקורות10 מקורות
הלכה

השהיה במיטה בלי נטילת ידיים

מקורות דנים בשאלה האם מותר להישאר שוכב במיטה לאחר התעוררות בבוקר בלי לנטול ידיים. המקורות עוסקים בסדר ההנהגות של בוקר, משמעות הנטילה הרוחנית, והבחנה בין דין מחייב לבין מנהג חסיד.

צפה במקורות22 מקורות
הלכה

נטילת ידיים בבוקר והשהיה במטה

ההלכה דנה האם מי שהתעורר בבוקר רשאי להישאר שוכב במטה קודם שיטול ידיו. המקורות עוסקים בחיוב הנטילה בזמן ההתעוררות, בחששות הרוחניים הקשורים בעיכוב, ובגבולות מעשיים של החיוב.

צפה במקורות17 מקורות