לבוש הגון בעלייה לתורה

פּוֹחֵחַ — פּוֹרֵס אֶת שְׁמַע וּמְתַרְגֵּם. אֲבָל אֵינוֹ קוֹרֵא בַּתּוֹרָה, וְאֵינוֹ עוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּיבָה, וְאֵינוֹ נוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו.

One whose limbs are exposed [poḥe’aḥ] may recite the introductory prayers and blessing before Shema and translate the Torah reading into Aramaic, but he may not read from the Torah out of respect for the Torah; he may not pass before the ark to lead the congregation in prayer; and he may not lift his hands to recite the Priestly Benediction out of respect for the congregation.

פּוֹחֵחַ פּוֹרֵס עַל שְׁמַע וְכוּ׳. בְּעָא מִינֵּיהּ עוּלָּא בַּר רַב מֵאַבָּיֵי: קָטָן פּוֹחֵחַ מַהוּ שֶׁיִּקְרָא בַּתּוֹרָה? אֲמַר לֵיהּ: וְתִיבְּעֵי לָךְ עָרוֹם! עָרוֹם מַאי טַעְמָא לָא — מִשּׁוּם כְּבוֹד צִבּוּר, הָכָא נָמֵי מִשּׁוּם כְּבוֹד צִבּוּר.

§ We learned in the mishna: One whose limbs are exposed [poḥe’aḥ] may recite the introductory prayers and blessing before Shema and translate the Torah reading into Aramaic, but he may not read from the Torah. Ulla bar Rav raised a dilemma before Abaye: What is the halakha with regard to whether a minor whose limbs are exposed may read from the Torah? Can it be argued that a minor’s bare limbs do not fall under the category of nakedness, and therefore it is permitted for him to read the Torah despite the fact that parts of his body are exposed? Abaye said to him: And according to this reasoning, raise the dilemma with regard to a minor who is totally naked. What is the reason that a minor who is naked may not read the Torah? It is due to respect for the public. Here, too, a poḥe’aḥ may not read from the Torah due to respect for the public.

והחליפו שמלותיכם. מהמקום הזה נלמוד שחייב כל ישראל כאשר ילל להתפלל למקום קבוע להיות גופו נקי ומלבושיו נקיים:

וגם בעלייה לתורה לובשים בגד עליון מפני כבוד התורה, וכן בהגבהת התורה.

לֹא יַעֲמֹד אָדָם בִּתְפִלָּה בַּאֲפוּנְדָּתוֹ, וְלֹא בְּרַגְלַיִם מְגֻלִּים אִם דֶּרֶךְ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם שֶׁלֹּא יַעַמְדוּ לִפְנֵי הַגְּדוֹלִים אֶלָּא בְּבָתֵּי רַגְלַיִם. אֲבָל אִם דַּרְכָּם לַעֲמֹד יְחֵפִים בִּפְנֵי הַגְּדוֹלִים כְּמוֹ בְּאֶרֶץ הָעֲרָב — מֻתָּר לְהִתְפַּלֵּל יָחֵף. וּבִמְדִינוֹת אֵלּוּ אֵין לְהִתְפַּלֵּל בְּבָתֵּי שׁוֹקַיִם שֶׁל פִּשְׁתָּן אִם לֹא יִלְבַּשׁ עֲלֵיהֶם אַנְפִּילָאוֹת (שֶׁקּוֹרִין זאקי"ן), שֶׁגְּנַאי הוּא לַעֲמֹד בִּפְנֵי הַגְּדוֹלִים בְּבָתֵּי שׁוֹקַיִם שֶׁל פִּשְׁתָּן בִּלְבַד, וּמִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁנּוֹעֲלִין סַנְדָּל (שֶׁקּוֹרִין פאנטאפי"ל) שֶׁהֶעָקֵב מְגֻלֶּה (אֲבָל בְּאַנְפִּילָאוֹת מֻתָּר לְהִתְפַּלֵּל אַף בְּלֹא בָּתֵּי שׁוֹקַיִם מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵזוֹר לְהַפְסִיק בֵּין לִבּוֹ לָעֶרְוָה, אוֹ שֶׁבְּגָדָיו מֻנָּחִים מַמָּשׁ עַל בִּטְנוֹ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסָעִיף ב').

פוחח [עבדי ישעיה ערום תרגם עבדי ישעיה פחח] והוא מי שבגדו קרוע וזרועותיו מגולים לא ירד לפני התיבה:

A "pocheiach" [[as in the verse] "...my servant Isaiah has gone naked" which is translated [by Targum Yonatan] as "my servant Isaiah 'p'chayach'"] - and it is someone who whose clothing is torn and his arms are exposed - may not go down before the ark.

יג) שם, וי"א שיש למחות שלא ליכנס לבהכ"נ וכו' ומ"ש שלא ילך ד"א בגילוי הרא"ש היינו מדת חסידות, ב"י בשם הר"ם. מ"א סק"ג. וכ"כ לעיל סי' ב' או' ט"ו ואו' ט"ז יעו"ש, אמנם אח"כ ראיתי בפתה"ד סי' ב' או' ז' שהאריך הרבה בענין זה והביא להקת הפו' דאסרי מדינא להלוך ד"א בגילוי הרא"ש וגם אשו"ר נלוה עמם, דכמה פו' ס"ל דאית ביה נמי איסור משום חקות העכו"ם וכמ"ש הט"ז בסי' ח' או' ג' וגם הביא מזוה"ק פ' נשא בר"מ דקכ"ב ע"ב דקאמר אסור ליה לבר נש למיזל ד"א בגילויא דרישא כיעיש"ב, והביאו הרב שדי חמד ח"א במע' הג' או' ע"א ובמע' הח' או' קכ"א יעו"ש, וע"כ יש להחמיר הרבה בזה שלא לילך ד"א בגילוי הרא"ש וגם שלא לישב בגילוי הרא"ש כדי שלא להדמות לעכו"ם ח"ו: יד) שם, שלא ליכנם לבהכ"נ וכו' ואפי' פחות מד"א אסור, פרמ"ג א"א או' ג' וכתב דהמניח תפילין ש"ר יזהר בשעת הברכה שלא יהא הראש מגולה, וגם לא יגע בידו בשערות ראשו דבעי נטילה יעו"ש, ועוד עיין בדברינו לעיל סי' כ"ה או' ל"ב: טו) שם, שלא ליכנס לבה"כ וכו' במקומות שנוהגים שכאשר הולכים לפני מלכים וחשובים מסירים הכובע שבראשיהם ועומדים פרועי ראש וזה להם לכבוד ולתפארת אי ש"ד לבני ישראל קדושים לעשות כן ליכנס לבהכ"נ בפרוע פרעות כיון שאצלם זהו דרך כבוד עיין בס' מפיבושת בן יהונתן הנד"מ שעשה פלילות בענין זה עם שכנגדו בעל אגרת אלאסף בן הרון שרצה להתיר לבני אייראפה והוא ז"ל דרך קשתו קשת יהונתן ועשה קו' מיוחד ע"ז והכה על קדקד סברה זו באורך מדף טו"ב ע"א ואילך וסתר כל ראיותיו אחת לאחת וזו הלכה העלה דודאי יש לאסור גם במקום שנוהגים לעשות כן לכבוד ולתפארת בפני גדולים ובדף כ"ט כתב שיש בזה איסור מוסיף משום חקות הגוים ולתא דע"ז שכן עושים כהני האלילים יעוש"ב, והביאו הפתה"ד או' ב' וכתב עליו דדבריו ברורים וכ"כ להדיא הט"ז סי' ח' ויעו"ש שהביא עוד סמוכות לאסור, ועוד עיין לקמן או' טו"ב: טז) דוכוס שבא לבהכ"נ ודרך בני המקום להסיר הכובע לפניו לכבוד כתב השבו"י בתשו' ח"ג סי' ה' דמשום שלום מלכות מותר אפי' בבה"כ יעו"ש, אמנם החיד"א בס' יוסף אומץ סי' ט"ז או' ג' כתב להחמיר בשיבולין לפייסו יעו"ש, והביאו פחה"ד שם: טוב) כתב הרב פחד יצחק ז"ל מע' הג' וז"ל ראיה ניצחת שאסור לנו לילך בגיה"ר בבהכ"כ ממה שראינו שאלו הגיה"ר היה לכבוד לפני הקב"ה היו הכהנים בפרט בשעת העבודה הולכים בגיה"ר בבהמ"ק והנה ראינו בהיפך כי הכ"ג וכו' במצנפת ומגבעות על ראשו וכתיב ומקדשי תיראו א"כ גיה"ר הוא עזות פנים וקלות ראש, ועוד הראש הוא עלול לזיעה ולזוהמא ולכנים ומלתא דשכיחא בכל אדם ולכן נכון לכסותו במקום תפלה וקדושה כמו מקום הטינופת ומקומות המכוסים שבאדם עכ"ד, והביאו הפתה"ד שם, ועיין ח"א כלל כ"ב או' ח' ובן א"ח ז"ל פ' יתרו או' ט"ו ובדברינו לקמן או" כ"ו: חי) [סעיף ד'] כובעים הקלועים מקש וכו' וה"ה שערות פרויי"ק, אך מפני מראית עין יש ליזהר, עו"ת סי' ב' או' ה' והביאו א"ר בזה הסי' או' ד' מאמ"ר או' ו' וכתב שם המאמ"ר אפשר דאין לומר בכי הא כל מקום שאסור משום מראית העין אפי' בחדרי חדרים אסור, ומיהו פשיטא דתפלה וברהמ"ז וכיוצא ראוי להחמיר בהם עכ"ד, פרמ"ג א"א או' ד' וכתב שם הפרמ"ג דאף אותן שתפורין מבגד מתחתיו יש מראית עין יאמרו שערותיו הם עכ"ד, ודוקא לענין הזכרת השם אבל לילך ד"א בגלוי הראש י"ל דשרי בפרויי"ק, הגר"ע. והביאו פת"ע או' ז' ועיין בדברינו לעיל סי' ב' או' ך': יט) שם, כובעים הקלועים מקש וכו' נראה פשוט דוקא כשהקש קלוע אבל חיפוי קש דק ומפורר לא חשיב כיסוי אלא בשעת הדחק שא"א בענין אחר, משום דפעמים מתגלה קצת, כן יש ללמוד מתוספתא בפ"ב דברכות ומחס"ד שם, פתה"ד או' ג': ך) שם, אבל הנחת יד על הראש לא חשיבא כיסוי, ומ"ש הרש"ל ז"ל בתשו' סי' ע"ב להתיר כתב המ"א סק"ד דאין לסמוך עליו, וכ"כ האחרונים, ח"א כלל א' או' ט' ר"ז או' ד' חס"ל או' ב' וכ"כ בן איש חי זלה"ה פ' וישלח או' י"ד ודוקא לענין שיוציא דבר קדושה מפיו אבל לענין לילך ד"א סומכין עליו, א"ר או' ה' וכתב שכ"מ בט"ז סי' ח' סק"ג, וכ"כ המחה"ש סק"ד, אמנם מ"ש שם הא"ר דאפי' להוציא דבר קדושה אפשר להקל בשעת הדחק א"נ דמסתמיות דברי מרן ז"ל והאחרונים משמע דלא יש חילוק בין שעת הדחק ללא שעת הדחק אלא בכל זמן לא חשיבא כיסוי: ך) שם אבל הנחת יד על הראש לא חשיבא כיסוי, משום דאין הגוף יכול לכסות את עצמו, ומיהו נוהגין להמשיך מבית יד על היד ומכסה בו ראשו ושפיר הוי כיסוי מבית היד כמו משאר בגד כשאין הגוף לבוש בו, ב"ח, שכנה"ג הגב"י או' ג' עו"ת או' ב': כב) שם, ולא ברגלים מגולים וכו' והכי איכא במס' שבת דפ יו"ד ע"א, רבה בר רב הונא רמי פוזמקי ומצלי אמר הכון לקראת וכו' ופי' רש"י ז"ל נותן אנפילאות חשובים ברגליו ובלע"ז קאלצנו"ס עכ"ל, וכתבו התוספות מכאן יש להוכיח שאין להתפלל יחף אלא בט' באב ויוה"כ עכ"ל וכתב הב"ח נראה דמדקאמר דבשעת תפלה רמי פיזמקי אלמא דכל היום לא ראמי להו אלא היה לבוש בתי שיקיים של פשתן בלחוד אבל אינו הגון לעמוד בהן בשעת תפלה לפני ממ"ה הקב"ה ולכך נתקשט בבתי שוקיים של בגד וכן קבלתי דאין להתפלל בבתי שוקיים של פשתן בלחיד אם לא לבוש עלייהו פיזמקי שקורין זאקין ארוכין דכיון דגנאי הוא לעמוד לפני השדרה והגדולים בבתי שיקיים של פשתן א"כ יש להקפיד שלא יעמוד בהם בשעת התפלה ומכ"ש שיש לגעור באותם שלובשים בתי שוקיים של פשתן וניעלין פנטאפלי"ן שהעקב מגילה, ומקצתן לובשין בתי ידים שקורין הנטשק"ש ועומדים בתפלה ומהר"ר יעקב פולק ז"ל קרא עליהם המקרא הזה אל תבואני רגל גאוה ויד רשעים אל תנידני עכ"ל והביאו עו"ת או' ג' מ"א סק"ה א"ר או' ו' והטור ז"ל כתב דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה"ת ולא ברגלים מגולות אם אין דרך אנשי המקום שלא יעמדו לפני גדולים אלא בבתי שוקיים עכ"ד וכתב עליו הב"ח וז"ל רבינו לא נראה לו לאסור במדינות שנוהגים להתפלל יחף כיון שכך נוהגין לעמוד לפני גדולים ולכך הביא דברי הרמב"ם שאינו אוסר אלא במקום שאין עומדים יחף לפני גדולים דלא כמ"ש התו' לאסור בסתם עכ"ל, וכ"כ ב"י שאם דרך אנשי המקום לעמוד יחפים בפני הגדולים כמו בארץ הערב שרי להתפלל יחף וכו' וסיים ולא אמרינן בהו דבטלה דעתן וכן נהגו העולם בכל ארץ הערב להתפלל יחפים עכ"ד, וכך הם דבריו כאן בש"ע, וכ"כ הלבוש, ברכ"י או' ג' ועיין מ"ש באו' ה' מאמ"ר או' ז' ומ"ש שם המאמ"ר על השכנה"ג שכתב מסברא דנפשיה ונעלמו ממנו דברי מרן הב"י שכתב שכן מנהג העולם וכו' וגם לא השגיח בדברי הב"ח שבסוף הסי' שכתב בהדיא לדעת הטור והרמב"ם דשרי וכו' יעו"ש ועיין מ"ש המחב"ר או' ה' שכתב שמרן חוזר על מלבוש ארוך והשכנה"ג חוזר על מלבוש קצר דאפי' במלבוש קצר יש נוהגין להתפלל יחף יעו"ש, ר"ז או' ה' ח"א כלל כ"ב או' ח' וכ"כ הפרמ"ג בא"א או' ה' דכללא דמילתא אם דרך לעמוד בפני הגדולים כך רשאי: כג) שם, אם אין דרך אנשי המקום וכו' וה"ה אם רוב העולם מכסין רגליהם ואין מקפידין בשעומדים לפני הגדולים אם עומדים ברגלים מגולים או מכוסים לענין תפלה נמי אין קפידא דהדבר תלוי אם מקפידים שלא לעמוד לפני גדולים ברגלים מגולות מרן בכ"מ פ"ה דתפלה ונראה דבמקום דרובא דעלמא מכסין אך אין קפידא לעמור לפני הגדולים נהי דאיסורא ליכא כל דליכא קפידא כמ"ש מרן אבל נכון מאד לכסותם כיון דרובא דעלמא הכי נהיגי משום הכון, ברכ"י אות ד': כד) אם אין קפידא לעמוד בפני הגדולים ברגלים מגולים אך הוא נוהג סלסול שאינו עומד לפניהם כ"א ברגלים מכוסים צריך להתפלל בבתי רגלים ברכ"י או' ו': כה) יש מקומות שנהגו שלא ליכנס לבה"כ במנעלים, ומהר"ש בן הרשב"ץ בתשו' סי' רפ"ה האריך בנותן טעם למנהג שהוא תלוי כפי המקום ההוא אם מקפידים ליכנס לפני גדוליהם במנעלים וכתב שאביו הרשב"ץ הנהיג שלא יכנסו במנעלים יעו"ש, וכ"כ מהר"ם מינץ סי' ל"ח והביאו כנה"ג בהגה"ט, מ"א סק"ה, מחב"ר או' ו' ועיין ברכ"י סי' קנ"א סו' או' ח' כו) [סעיף ו'] דרך החכמים ותלמידיהם וכו' הא דנקט דרך החכמים ותלמידיהם משום דהכי איתא במס' שבת דף יו"ד ע"א א"ר אשי חזינא ליה לרב כהנא כי איכא צערא בעלמא שדי גלימיה ופכר ידיה ומצלי אמר כעבדא קמיה מריה, כי איכא שלמא לביש ומתכסי ומתעטף ומצלי אמר הכון לקראת אלהיך ישראל ע"כ, אבל ה"ה כל אדם יש לו לעשות כן, וכ"כ ס"ח סי' ז"ן וז"ל כתיב הכון לקראת אלהיך ישראל כשאדם בא לפני מלך ב"ו לא יבא כאדם שבא לשוק אלא יתעטף להיות לפניו באימה וביראה ובכבוד אנו שהולכים לפני אדון כל הארץ ית' שמו עאכ"ו שיש לנו להתעטף להיות לפניו באימה וביראה עכ"ל, וכ"כ החס"ל או' ג' דכל אדם יעשה עצמו ת"ח לכל כיוצא בזה לקיים מצות הכון לקראת אלהיך ישראל כי על כגון זה נאמר כי מכבדי אכבד והכל לפי המקום שלא ילעיגו עליו עכ"ד, ומ"ש שם בגמ' לביש ומתכסי ומתעטף, לביש היינו שאר מלבושיו, ומתכסי בבגד העליון כגון גלימא וכדומה, ומתעטף בטלית, ועיין חס"ל שם ומ"ש עליו היפ"ל ז"ל או' ו' וע"כ במקום שמלבוש העליון שלהם מקום הזרועות הם צרים וצריך לחלצם מפני לבישת התפילין צריך לחזור וללבשם אח"כ כי אין כבוד לעמוד כך לפני המלך ולהתפלל יד חולצת ויד לובשת או יעשה להם קרסים כדי שלא יצטרך לחולצם ולחזור ללבשם אלא יתיר הקרסים:

מותר לנערים צעירים וחברי קיבוצים, שרגילים ללכת במכנסיים קצרים גם בשעה שיבואו לבקרם אנשים חשובים, להתפלל במכנסיים קצרים. אבל החזן, צריך לכסות את רגליו עד אחר ברכיו, מפני שההולך במכנסיים קצרים נקרא פוחח, ואינו רשאי להיות חזן (עיין לעיל ד, ד).

Young boys and members of kibbutzim, who regularly walk around in shorts, even when important people come to visit them, are permitted to pray in that manner. However, the chazan must cover his legs until below the knee, because a person who wears shorts is called a poche’ach and is not allowed to lead the prayer service (see chapter 4:4).

וראה מאמר מרדכי לימות החול (פט"ו סעי' י"ז): "לבוש שאדם מקפיד ללובשו כשעומד לפני אדם גדול, חייב ללובשו בתפילה, והכל כמנהג המקום. ודרך החכמים שאין מתפללים אלא בבגד עליון דהיינו חליפה, משום (עמוס ד', י"ב): "הכון לקראת אלוקיך ישראל", וראוי לכל אדם להתנהג כך אפילו מי שאינו חשוב.

כפי שעולה משאלתך, התלמידים לובשים גופייה בלבד בשיעור התעמלות, ולפעמים בקיץ אף ללא כל לבוש עליון, כיון שהלבוש העליון מפריע לפעילותם בשיעורים אלו. לאור הנ"ל, אין כל מצוה בזמן שיעור התעמלות ללבוש טלית קטן באופן שיפריע לפעילות הספורטיבית, וגם הדבר אינו לכבוד הטלית קטן. אך יש להורות לתלמידים, שמיד לאחר שהם מסיימים את שיעורי הספורט ומחליפים את לבושם, ישובו וילבשו את הטלית קטן. וראה לעיל בהערה ד' שמבואר ברבינו האר"י שלובשים את הטלית מעל לחלוק משום כבוד הציצית שלא תשמש כבגד זיעה, ולכן במשך היום הוא לובש את הטלית, ורק בזמן הספורט עדיף שיורידה לזמן זה.