Yamim Tovimימים טובים

Sukkot as Manifestation of the High Holy Days

These sources explore Sukkot as the lived realization and crystallization of the spiritual work undertaken during Rosh Hashanah and Yom Kippur. They present the sukkah and the festival as vessels that embody and reveal the purification, unity, and divine closeness achieved through the Days of Awe.

אַחַ֤ת ׀ שָׁאַ֣לְתִּי מֵאֵת־יְהֹוָה֮ אוֹתָ֢הּ אֲבַ֫קֵּ֥שׁ שִׁבְתִּ֣י בְּבֵית־יְ֭הֹוָה כׇּל־יְמֵ֣י חַיַּ֑י

12 sources · 11 verified

Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.

What the sources say

The desire to dwell continually in the House of Hashem expressed in Tehillim 27:4 sets the theme that Sukkot brings into physical form: Sefat Emet, Sukkot states that this festival was given right after Rosh Hashanah and Yom Kippur, once all of Israel had been purified, so that a person must believe he has become pure in those days and carry that purity forward.

Sefat Emet, Yom Kippur (Devarim, For the Day of Atonement:11) teaches that Yom Kippur purifies Israel like washed sheets becoming curtains of Shlomo, and that this purification is what afterward allows Hashem to spread the sukkah of His peace over us on Sukkot, so that the curtains become whole.

Sefat Emet, Devarim, Sukkot 27:2 describes how, once Israel reaches unity after Yom Kippur, they merit the sukkah as a manifestation of the love of the betrothal, with the four species symbolizing that achieved unity upon which the Name of Heaven rests.

Sefat Emet, Devarim, Sukkot 21:2 connects the requests made on Rosh Hashanah and Yom Kippur for the revelation of Hashem's kingship in the world to the sukkah as the place where the Divine Presence, once elevated by the deeds of the wicked, is drawn back down, as in dwelling in His shade.

Sefat Emet, Devarim, Sukkot 19:3 adds that the mitzvah of sukkah arouses each year an illumination from that original dwelling, an illumination above nature that is attained specifically after the days of repentance, once Hashem draws us close following teshuvah.

Sulam on Zohar, Emor 264 roots the sukkah in the seven clouds of glory that accompanied Israel in the desert, tied to the sukkah as the shade of faith, showing that the sukkah's structure itself encodes the trust established through the preceding process.

Shem MiShmuel, Sukkot 1:2 frames Sukkot as the gathering-in (chag ha'asif) of all the Torah, mitzvot, and good deeds a person accumulated throughout the year, paralleling the physical harvest gathered into the storehouse only after being cleared of chaff.

Likutei Halakhot, Orach Chaim, Laws of the New Year 7:4:5 describes the sukkah as the place where one receives the spirit of wisdom drawn from the cloud over the ark cover, attained through increased charity in preparation for Sukkot as an arousal from below.

Source 1 · Tanach

Verified

Psalms 27:1-14

תהילים כ״ז

Psalms 27:4

Psalm 27, recited through the season of repentance and often connected with the Yamim Nora'im, culminates in the request to dwell in God's house and behold His goodness. Its movement from fear, judgment, and searching to dwelling and confident hope strongly illuminates Sukkot as the realized dwelling of the spiritual work of Rosh Hashanah and Yom Kippur.

אַחַ֤ת ׀ שָׁאַ֣לְתִּי מֵאֵת־יְהֹוָה֮ אוֹתָ֢הּ אֲבַ֫קֵּ֥שׁ שִׁבְתִּ֣י בְּבֵית־יְ֭הֹוָה כׇּל־יְמֵ֣י חַיַּ֑י לַחֲז֥וֹת בְּנֹעַם־יְ֝הֹוָ֗ה וּלְבַקֵּ֥ר בְּהֵֽיכָלֽוֹ׃

Full text on Sefaria ↗

Source 2 · Acharonim

Verified

Mishnah Berurah 583:3

משנה ברורה תקפ״ג

Mishnah Berurah 583:3

Israel Meir Kagan (Chafetz Chaim) states that the apple is primary, its blessing exempts the honey, and one must nevertheless recite a blessing over the apple even when eating it after HaMotzi; some customs dip HaMotzi in honey.

(ג) תפוח מתוק בדבש - והתפוח עיקר ומברך עליו ופוטר הדבש. ואף שאוכל התפוח אחר ברכת המוציא מ"מ צריך לברך עליו. ויש נוהגין לטבל המוציא בדבש:

Full text on Sefaria ↗

Mishnah Berurah 583:8

משנה ברורה תקפ״ג

Mishnah Berurah 583:8

Israel Meir Kagan (Chafetz Chaim) describes the custom of going to a river or well on the first day of Sukkos after Minchah and before sunset, reciting “Mi El Kamocha,” and associating the practice with the Akeidah, protection from the evil eye, and fertility; where the first day falls on Shabbat, some go on the second day.

(ח) הנהר וכו' - ולומר תשוב תרחמנו וגו'. משום דאיתא במדרש שעבר אברהם אבינו עד צוארו במים כשהלך להקריבו ע"ג המזבח ואמר הושיעה כי באו מים עד נפש ואנו עושין זה זכר לעקידה. וטוב [לילך] למקום שיש בו דגים חיים לסימן שלא תשלוט בנו עין הרע ונפרה ונרבה כדגים. ובכתבים כתב נהר או באר וטוב שיהיה מחוץ לעיר. ויש לילך ביום א' אחר מנחה קודם שקיעת החמה ולומר פסוק מי אל כמוך וגו' עכ"ל. ובקצת מקומות ראיתי כשחל יום א' בשבת הולכין בשני לנהר. ואפשר מפני שהנהר חוץ לעיר ומשום הוצאה שנושאין ספרים וכדומה לכך הולכין ביום ב' [פמ"ג]:

Full text on Sefaria ↗

Sefat Emet, Sukkot

שפת אמת, דברים, לסוכות

Sefat Emet, Deuteronomy, Sukkot

Sefat Emet's Sukkot teachings commonly develop the sukkah as a vessel for divine holiness and the festival as the revelation of what was prepared during the preceding days. This is a particularly apt Hasidic source for presenting Sukkot as the outward, lived manifestation of the inner work of Rosh Hashanah and Yom Kippur.

ולזאת נתן לנו השי"ת זה החג בתחילת השנה. אחר ר"ה ויוהכ"פ שנטהרו כל בנ"י כדכתיב לטהר אתכם. וצריך כל אדם להאמין שנעשה טהור בימים אלו. וודאי שישאר הטהרה על כל השנה תליא בהכנת האדם לקבל הטהרה.

Full text on Sefaria ↗

Source 5 · Hasidic

Verified

Sefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 27:2

שפת אמת, תרמ"ז תרס"ב

Sefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 27:2

Sfas Emes teaches that attaining unity merits the sukkah, which reflects אהבת כלולותיך; after Yom Kippur, Israel becomes one collective, symbolized by the four species, and the sukkah signifies rectifying what lies between a person and God.

הרמז כפי מה שבאים אל האחדות זוכין לסוכה שהיא בחי' אהבת כלולותיך. ואחר יוהכ"פ נעשין בני ישראל אגודה אחת. וזה רמז הד' מינים שנעשין אחדות אחד ואז חל עליהם שם שמים שהוא בחי' הסוכה. והסוכה רומז שתקנו מה שבין אדם למקום.

Full text on Sefaria ↗

Source 6 · Hasidic

Verified

Shem MiShmuel, Sukkot 1

שם משמואל, סוכות א׳ — ד"ה יש להתבונן במצות סוכה שאמר הכתוב

Shem MiShmuel, Sukkot 1:2

Shem Mishmuel explains that Sukkos gathers the Torah, mitzvos, and good deeds accumulated throughout the year after Rosh Hashana and Yom Kippur remove their spiritual “chaff,” while the invalidity of attached growth for sukkah roofing symbolizes that deeds lacking inner fervor remain bound to earthly heaviness rather than entering the heavenly storehouse.

יש להתבונן במצות סוכה שאמר הכתוב באספך מגרנך ומיקבך, ואמרו ז"ל מכאן שעושין סוכה מפסולת גורן ויקב, ומחובר פסול לסכך בו, דהנה החג נקרא חג האסיף באספך את מעשיך מן השדה, וידוע דכל עניני גשמיות הם משל וצל לעניני רוחניות, ובכן מובן דכמו בגשמיות שאז זמן אסיפה מכל תבואת השדה, כן הוא ברוחניות שכל תורה ומצות ומעש"ט שאדם מסגל כל ימות השנה, מתאספין בחג הסוכות, וכמו בגשמיות מקודם מנקין התבואה מהפסולת, ואח"כ מכניסין אותה לאוצר, ואם מכניסה במוץ שלה פטורה מן המעשר, שהדרך בארץ ישראל להכניסה רק אחר נקיונה מהמוץ והתבן, כן הוא ברוחניות, שכל תורה ומצות ומעש"ט באם יש בהן איזה מחשבה לא טובה, ומחשבת חוץ שאיננה לשם שמים, זה הוא כמו מוץ לתבואה, ואין מכניסין אותן לאוצר השמים, אך בר"ה ויוה"כ שרשעים גמורים נכתבים ונחתמין וכו', ואמר כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שכמו שרשעים גמורים בכלל, כן הוא בכל פרט ופרט בכל איש ואיש ובכל מצוה ומצוה, שכל איש ואיש נדחה חלק הרשע ממנו, וכל מצוה ומצוה נדחה ממנה הפסולת, עכת"ד, ובכן מובן שאחר ר"ה ויוה"כ שהתורה ומצות ומעש"ט מתנקים מהפסולת, היא שעת הכושר להכניסן לאוצר השמים: ולפי הדברים האלה יובן פסול מחובר לסכך בו, היינו שאף העשי' עצמה שזוכין בשבילה בהאי עלמא, היא רק באם הי' בהמצוה ההיא פנימיות ונעשית בהתלהבות, אז היא כדמיון תבן לדגן, שחלקי הפנימית ומצפון שבו מכניסין לאוצר משומר לחיי עוה"ב, וחלקי העשי' בהאי עלמא, אבל אם היא נעשית בלתי התלהבות רק כמצות אנשים מלומדה מלא עפרורית וכבדות הטבע, הרי הוא כדמיון מחובר, שאף שהוא דבר הצומח מן הקרקע ויש בו נפש הצומחת, מ"מ הרי הוא מחובר להדומם, כן עשי' כזו אין זוכין בשבילה למצות סוכה כנ"ל, אך בר"ה ויוה"כ מתנקה גם עשי' כזו והעבירו החלודה שבה, היינו העפרורית וכבדות הטבע ע"י תשובה עם ווידויין שכל איש ישראל מתעורר בהתלהבות ואהבה רבה כרשפי אש זה תיקון על כל המעשים הנעשים בלי התלהבות מכל השנה, וביום הזה יכפר עליכם וגו', ובהתלהבות זו באין לסוכות, זהו כדמיון קצירה מהמחובר, ומעתה הנמשל מתאים למשל שהעבודה במצפון שהיא כדמיון הדגן פנימית הצמח, מכניסין אותה לאוצר משומר לחיי עוה"ב, והמוץ זורין לרוח ונדבק בראשו של עשו, לקיים ונשא השעיר עליו את כל עונותם כבמד"ר שם השעיר זה עשו שנאמר הן עשו אחי איש שעיר את כל עונותם עונות תם, ומחלקי הגשמיות שבעשית המצות מזה נעשה סוכה רוחנית להגן ולזכות בה כנ"ל: והנה יש לומר כי ר"ה ויוהכ"פ וסוכות ושמ"ע הם בדוגמת ארבע הבטחות הנ"ל, נגלה לכם ראשון, ופורע לכם ראשון, ובונה לכם ראשון, ומביא לכם ראשון, היינו ר"ה הוא זכרון ליום ראשון וכמו שבריאת עולם היתה בלי התעוררות מלמטה, כן הוא להורות שניתן משמים רוח חיים חדשים בכל איש יהודי להתחיל לעשות מחדש, וכבר אמרנו שהשופר ותקיעות דמיושב הם מעין ויפח באפיו נשמת חיים הנאמר באדה"ר, ושע"י כן נוכל לומר מלכיות זכרונות שופרות ולתקוע תקיעות מעומד, כמו באדה"ר שנאמר ויהי האדם לנפש חי' ומתרגם לרוח ממללא, ולעבדה ולשמרה זו מ"ע ומצות ל"ת, יוהכ"פ הוא כעין פורע לכם מעשו, כבמדרש ונשא השעיר עליו זה עשו את כל עונותם עונות תם וכן הוא בפייט יום ב' של סוכות הן מבעשור חקקי לחיים, והודיעני אורח חיים, זעם מאז תרשיש ואיים, חרה אפו בם מהיות חיים, סוכות הוא דוגמת בהמ"ק, וע"ז נאמר הביאני המלך חדריו, והיינו אף שעדיין לא נגמרת התשובה בשלימות, למען יעשו תשובה מאהבה, ושמ"ע הוא דוגמת שמו של משיח כידוע ששמ"ע רומז על לעתיד וכינור של ימות המשיח של שמונה נימין, ורק עתה הוא מעין זה בפנימית, ועתיד כל זה להיות בהתגלות ובפועל בזכות ולקחתם לכם ביום הראשון כנ"ל:

Full text on Sefaria ↗

Source 7 · Hasidic

Verified

Sefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 21:2

שפת אמת, תרמ"ז תרנ"ג

Sefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 21:2

Sfas Emes explains that on Rosh Hashana and Yom Kippur, Bnei Yisrael ask for the revelation of God’s kingship in the world, since the Shechinah’s primary dwelling was below but rose above because of the wicked, while Bnei Yisrael in the Temple era merited bringing it down again.

דהנה בר"ה ויוהכ"פ מבקשין בנ"י על התגלות מלכותו ית' בעולם. כי עיקר שכינה בתחתונים היה וע"י הרשעים עלתה למעלה. ובנ"י בזמן המקדש זכו להוריד השכינה למטה. וכמ"ש בצלו חמדתי וישבתי.

Full text on Sefaria ↗

Source 8 · Hasidic

Verified

Sefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 19

שפת אמת, דברים, לסוכות י״ט

Sefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 19:3

The Sefat Emet teaches that Sukkot reveals the enduring divine protection associated with the wilderness and that entering the sukkah expresses trust in God by leaving ordinary security for shelter under His care.

וע"י מצות הסוכה מתעורר בכל שנה הארה מאותו הישיבה. והארת הסוכה הוא למעלה מן הטבע. לכן זוכין לכך אחר ימי תשובה דכתיב שובו אלי ואשובה אליכם. ולכן הקב"ה מקרב אותנו אחר ימי התשובה.

Full text on Sefaria ↗

Source 9 · Hasidic

Verified

Likutei Halakhot, Orach Chaim, Laws of the New Year 7:4:5

ליקוטי הלכות, Orach Chaim ז׳:ד׳:ה׳ — ד"ה וְשָׁם בַּסֻּכָּה מְקַבְּלִין רוּחַ חָכְמָה הַנִּמְשָׁךְ

Likutei Halakhot, Orach Chaim, Laws of the New Year 7:4:5

Likutei Halakhot states that in the sukkah one receives a spirit of wisdom drawn from the cloud over the Ark’s cover, through which the sukkah’s ten-handbreadth measure was learned, and thereby merits joy; it therefore emphasizes giving increased charity on erev Sukkos as the primary means of rectifying the month.

וְשָׁם בַּסֻּכָּה מְקַבְּלִין רוּחַ חָכְמָה הַנִּמְשָׁךְ מֵעָנָן שֶׁעַל הַכַּפֹּרֶת שֶׁמִּשָּׁם לָמְדוּ שִׁעוּר סֻכָּה יוּ"ד טְפָחִים (בְּמַסֶּכֶת סֻכָּה) וְאָז זוֹכִין לְשִׂמְחָה, וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה בְּעֶרֶב סֻכּוֹת, כִּי כָּל תִּקּוּן הַחֹדֶשׁ הַזֶּה עַל-יְדֵי צְדָקָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עִקַּר הַתִּקּוּן:

View on Mekoros Sefarim ↗

Source 10 · Hasidic

Verified

recovered from “Sefat Emet, Yom Kippur”

Sefat Emet, Yom Kippur

שפת אמת, דברים, ליום כיפור — תרנ"ו

Sefat Emet, Deuteronomy, For the Day of Atonement:11

The Yom Kippur teachings emphasize purification and attachment to God, while the later Sukkot material gives that attachment a physical home. This pairing is useful for a mixed peshat–Hasidic presentation of Sukkot as the lived result of the High Holy Day process.

ואיתא במד' ואנכי איש חלק חלק ה' עמו ד"א חלק שכל השנה מתלכלך בחטאים ובא יוהכ"פ ומטהר אותם ע"ש. והכל ענין אחד משום שחלק ה' עמו לכן אין החטא בהם בעצם רק במקרה ויכולין להתטהר מהם ובנ"י דומים ללב שאינו מקבל מום כדכ' כולך יפה רעיתי ומום אין בך בעצם. כמ"ש שחורה אני ונאוה. כאהלי קדר ויכולין להתכבס להיות כיריעות שלמה. וזה מתקיים ביוהכ"פ שנעשין טהורים לכן אח"כ בסוכות פורס השי"ת סוכת שלומו עלינו ומתקיים כיריעות שלמה. והנה יוכ"פ הוא גמר הדין והוא בחסד כמ"ש רז"ל ורב חסד ואמת תחלה ואמת ובסוף ורב חסד לכן ר"ה בחי' אמת ויוכ"פ ורב חסד. כי חסד הוא לפנים משורת הדין. אבל ורב חסד הוא גודל חסדיו של הקב"ה שיכול לעשות חסד עפ"י המשפט עצמו. זה נקרא ורב חסד מה שאינו יכול להשיג זאת רק הקב"ה כל יכול וכמ"ש לטהר חוסיו בדין. עפ"י דין ממש מטהר את בנ"י ביוהכ"פ שנתברר בדין כי אין החטא בהם בעצם כנ"ל: יום הכפורים יום סליחה ומחילה בכלל ובפרט ויש בו סליחות חטא העגל כמ"ש ז"ל בפסוק וביום פקדי ופקדתי שאין פקודה שאין בו מחטא העגל והטעם לפי שעי"ז נסבבו אח"כ כל החטאים. וכמו כן מדה טובה מרובה שאין סליחה שאין בו סליחות העגל דגם כל התשובות שבנ"י עושין תמיד וכל הסליחות הכל בכח התשובה והסליחה של דור המדבר כמ"ש חז"ל שלא היו ראוין לאותו החטא רק כדי להורות תשובה. לכן כל זמן שבנ"י עושין תשובה מתעורר זכות דור המדבר. ובכל שנה נמחק קצת מן החטא עד לעתיד שיהי' מתוקן כל החטא ויזכו בנ"י למה שהיו ראוין להיות קודם החטא כמ"ש אמרתי אלקים אתם. ולכן ביוה"כ דומין למלאכים והוא אות שעתידין להיות קדושים. ובני ישראל מתענין בשמחה לומר שמצפים לחזור למדריגה זו הראשונה שלא נצטרך לאכילה ושתי' רק להיות ניזונים מזיו השכינה כמלאכים: ולפי שע"י הסליחה נזכר שבחן של דור המדבר לכן מצות סוכות אחר יוהכ"פ כמ"ש זכרתי לך חסד נעוריך זכות דור המדבר. כי ע"י החטא נכבה הזכות וע"י התשובה חוזר ומתעורר הזכות. כמ"ש הר"י ז"ל בשערי תשובה בפסוק תשא עון וקח טוב ע"ש:

Full text on Sefaria ↗

Source 11 · Hasidic

External

Maamarim Melukatim, אור לי"ג תשרי, הילולא דכ"ק אדמו"ר מהר"ש, ה'תש"מ

מאמרים מלוקטים — אור לי"ג תשרי, הילולא דכ"ק אדמו"ר מהר"ש, ה'תש"מ

Maamarim Melukatim אור לי"ג תשרי, הילולא דכ"ק אדמו"ר מהר"ש, ה'תש"מ

The passage examines why knowledge of Sukkos’ commemorative purpose is part of the mitzvah, how “dwelling” applies to the s ukkah despite its being a makif, and why Sukkos particularly emphasizes the unity of all Israel and the connection between the four species and the sukkah.

בס"ד. אור לי"ג תשרי, הילולא דכ"ק אדמו"ר מהר"ש, ה'תש"מ . [cup]בסוכות[/cup] תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות (והטעם על זה) למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בנ"י בהוציאי אותם מארץ מצרים גו' . ומלשון הכתוב ( למען ידעו גו') למדים שידיעה זו היא (לא רק ענין בכוונת המצוה, אלא) חלק בקיום המצוה (כדמוכח גם מלשון כ"ק אדמו"ר הזקן בשולחנו ). וידועים דיוקי רבותינו נשיאינו בזה, מה נוגע כ"כ ידיעה זו עד שהיא חלק מהמצוה. וגם מהו בסוכות תשבו, הרי סוכה הוא בחי' מקיף וענין ההתיישבות (דתשבו כולל גם הפי

Full text on Sefaria ↗View on Chabad Library ↗

Source 12 · Modern

Verified

Sulam on Zohar, Emor 264

זהר, אמור רסד

Sulam on Zohar, Emor 264

Emor

The passage teaches that the seven clouds of glory that accompanied Israel in the wilderness were bonds of faith connected to Malkhut (kingship/sovereignty), called faith, and the sukkah commemorates these seven clouds; the verse "in his shade I delighted and sat, and his fruit is sweet to my palate" refers to the shade of the clouds of glory, which corresponds to the shade of the sukkah, and one must demonstrate that one sits under the shade of faith.

ת"ח על כל וכו': בוא וראה, על כל חסד שעשה הקב"ה עם ישראל, קשר עמו ז' ענני כבוד, שהם כננד חג"ת נה"מ, וקשר אותם בכנסת ישראל, שהיא המלכות, כי הענן שלה, שהוא מלכות דעננים, היה קשור בששה האחרים, חג"ת נה"י, ובכל שבעה העננים הלכו ישראל במדבר. מה הטעם. הוא משום שכולם היו קשרי האמונה, שהיו דבוקים במלכות הנקראת אמונה. ועל זה, אומר הכתוב, בסוכות תשבו שבעת ימים, שה"ס ז' ענני הכבוד שהלכו עם ישראל במדבר. מה זה מלמדנו. ומשיב, משום שכתוב, בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי. שה"ס, צל ענני הכבוד וה"ס, צל סוכה. וצריך האדם להראות את עצמו, שהוא יושב תחת צלה של האמונה.

Full text on Sefaria ↗

Related sources· 8 found, not yet verifiedSign in to verify

Likkutei Torah, Nitzavim 44c-45aunverified
להבין שורש הדברים הנ״ל. הנה תחלה יש להבין כללות ענין ראש השנה ויוהכ״פ ועשי״ת שהוא זמן התיקון לתקן פגם העוונות והחטאים וכמארז״ל ע״פ דרשו ה׳ בהמצאו אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליוהכ״פ. ומפורש בתורה כי ביום הזה יכפר כו׳. ולהבין ענין התיקון הזה איך הוא (ועמ״ש בד״ה תקעו בחדש שופר) והענין הוא כי הנה בר״ה הוא בנין הנוק׳ שהיא מלכות דאצילות. וכמ״ש ויבן ה׳ אלקים את הצלע כו׳ פי׳ עד״מ כאשר בית אחד נתקלקל באיזה מקום באמצעו או בתחתיתו הנה כדי לתקן אותו הקלקול ההכרח שיחזרו ויבנו כל הבית מחדש מיסודו עד גגו שבהתחדשות הבנין יכולים לתקן ולעשות קיום חזק גם באותו מקום המקולקל כו׳. והנמשל יובן מזה כי פגם העוונות וחטאים עשו חסרון וקלקול למעלה בע״ס דאצילות. כי שלשים כלכים דזו״נ דאצילות נעשים נשמה לבי״ע עשרה כלים הפנימיים בבריאה והתיכונים ביצירה והחיצונים בעשייה. וא״כ גם מי שיש לו רק נפש דעשייה מגיע הפגם מעונו גם באצילות היינו בעשרה כלים החיצונים דאצי׳ המלובשים בעשייה. וזהו מ״ש הפושעים בי בגופא דמלכא. ועיין בזהר פ׳ תזריע ובע״ח בדרוש הנגעים. והעצה לתקן זה הוא עד״מ לבנות הבית מחדש. וזהו ענין ראש השנה זה היום תחלת מעשיך בנין המל׳ וכן למעלה עד רום המעלות הכל נבנה מחדש לחדש כל ההשתלשלות מאין כו׳ מעצמות המאציל. ובזה יתמלאו כל הפגמים שנעשו באורות וכלים דע״ס דאבי״ע כי אנת הוא שלימותא דכולהו כו׳ (ועיין בזה בלק) (דקפ״ז ע״א) זילי נטורי ביתך כו׳ המשיל בחינת התלבשות המל׳ בבי״ע ג״כ לבחינת בית כו׳ וגם המל׳ עצמה נק׳ בית כנודע ומבואר במ״א ע״פ מזמור שיר חנכת הבית וע״ש. ועמ״ש ע״פ תבנה ותכונן עיר סיחון כו׳.
from our library copy — not yet checked against the original
Likutei Moharan, Part II 5:14unverified
יד וְזֶה בְּחִינַת: רֹאשׁ הַשָּׁנָה, יוֹם כִּפּוּר, סֻכּוֹת, שְׁמִינִי עֲצֶרֶת. כִּי רֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הָאֱמוּנָה, בִּבְחִינַת (תהלים פט): אַף אֱמוּנָתְךָ בִּקְהַל קְדוֹשִׁים, כִּי אָז נִתְקַבְּצִין כָּל הַקְּהִלּוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְלַקְּטִין וְנִתְקַבְּצִין כָּל לִקּוּטֵי הָאֱמוּנָה, בִּבְחִינַת: אַף אֱמוּנָתְךָ בִּקְהַל קְדֹשִׁים כַּנַּ"ל, וְעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה תִּקּוּן הַמֹּחִין כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ רֹאשׁ הַשָּׁנָה – רֹאשׁ דַיְקָא, כִּי נַעֲשֶׂה וְנִתְתַּקֵּן בְּחִינַת מֹחִין כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת הַחֲמִשָּׁה חוּשִׁים שֶׁל הַמֹּחַ, שֶׁכֻּלָּם נִמְצָאִים בִּבְחִינַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה, כִּי יֵשׁ חֲמִשָּׁה חוּשִׁים בְּהַמֹּחַ, שֶׁהֵם: רְאִיָּה, שְׁמִיעָה, רֵיחַ, טַעַם, מִשּׁוּשׁ – וְכֻלָּם נִמְשָׁכִין מֵהַמֹּחַ, כִּי מֵהַמֹּחַ נִמְשָׁכִין גִּידִין לְכָל אֵלּוּ הַחוּשִׁים, וְכָל אֵלּוּ הַחוּשִׁים נִמְצָאִים בִּבְחִינַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת רֹאשׁ וּמֹחִין כַּנַּ"ל.
from our library copy — not yet checked against the original
Likkutei Torah, Achrei Motunverified
ג והנה ענין יום הכפורים יום התשובה להיות מחילת עוונות הוא ע״י התגלות והמשכת הארה גדולה ועצומה מאור א״ס ב״ה מה שלמעלה מעלה אפילו ממקיפים ופנימיים הנמשכים ע״י תורה ומצות שעי״ז מתמלאים הפגמים שבתורה ומצות. וענין הארה עצומה זו היינו כי הנה מבואר למעלה דהמקיפים ופנימיים נמשכים מגלגלתא ומוחא דא״א וזהו ענין ההמשכה שע״י התורה ומצות אך ביוהכ״פ יום התשובה הוא התגלות עתיקא קדישא סתימא דכל סתימין שלמעלה מבחי׳ גלגלתא וכתר דא״א. ונק׳ מקור התענוגים וכמ״ש בזהר פ׳ אמור דק״א א׳ כתיב כי עמך הסליחה וכתיב כי עמך מקור חיים. פי׳ מקור חיים הוא מקור התענוגים שלמעלה מבחי׳ גלגלתא ומו״ס שהוא בחי׳ הרצון עליון והחכמה עילאה. כי רק הארה מבחי׳ התענוג נמשך ומתלבש בהרצון והוא פנימית הרצון כו׳ (ועמ״ש ע״פ ואהיה אצלו אמון). ולכן בהגלות בחי׳ עצמות התענוג עליון ע״ק הוא ממלא כל הפגמים שבמקיפים ופנימיים דגלגלתא ומו״ס, וע״ז ארז״ל במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. ועיין בזהר ויקרא די״ו ע״א מאן ישוב, ישוב ע״ק לאתגלייא כו׳.
from our library copy — not yet checked against the original
Likutei Halakhot, Orach Chaim, Laws of the New Year 7:4:1unverified
וְזֶה בְּחִינַת סֻכּוֹת וְד' מִינִים וּכְלַל הַדָּבָר, כִּי בַּחֹדֶשׁ הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַד שְׁמִינִי עֲצֶרֶת עוֹסְקִין בְּתִקּוּן מַלְכוּת-אֱמוּנָה שֶׁהִיא בְּחִינַת בַּת מֶלֶךְ הַנַּ"ל שֶׁבָּרְחָה לְתוֹךְ הַיּוּד חוֹמוֹת שֶׁל מַיִם שֶׁצְּרִיכִין לְהוֹצִיא מִמֶּנָּה, כִּי הַיּוּד מִינֵי חִצִּים וְכוּ', שֶׁזֶּה נַעֲשֶׂה עַל-יְדֵי הַתְּשׁוּבָה שֶׁעוֹשִׂין בַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַד יוֹם כִּפּוּר, וְאַחַר כָּךְ נִכְנָסִין בַּסֻּכָּה שֶׁהִיא בְּחִינַת עַנְנֵי כָּבוֹד:
from our library copy — not yet checked against the original
Sefat Emet, Deuteronomy, Sukkot 27:3unverified
ולקחתם לכם ביום הראשון. אמרו חז"ל ראשון לחשבון עונות. דכתיב האלקים עשה את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים. ואחר יוהכ"פ שנטהרו נפשות בנ"י באים לזה הישרות. ולכן השמחה בסוכות כדכ' ולישרי לב שמחה. וצריכין לשמור שלא לשוב עוד לחשבונות רבים. רק כמ"ש דוד המע"ה אחת שאלתי כו' אותה אבקש. להיות רצון אחד לאל אחד. ומיני הלולב רומז לציור האדם כמ"ש לידע איך שמך נק' עלי. שע"י החטא נסתר זה הציור ואחר הטהרה נגלה זה הציור. שעליו נאמר עם זו יצרתי לי. ולכן בסוכות הלל גמור וכמ"ש עם נברא יהלל. ונק' בנ"י עם נברא הגם שהכל בריותיו של הקב"ה. רק בבנ"י ניכר זה הציור והבריאה שברא הקב"ה לכבודו. וברשעים נסתר מכוון הבריאה ולכן לרשע אמר [אלקים] מה לך לספר חוקי. וכ"כ הללו עבדי ה' דרשו ולא עבדי פרעה. פי' שכל זמן שמשועבדין למלכות א"י להוציא מכח אל הפועל תהלת ה' רק כשנעשין בני חורין וכמ"ש אז ישיר. וכמו כן וכש"כ כשמשועבדין תחת היצה"ר וסט"א. ולכן אחר יוהכ"פ שנגאלו מתחת יד היצה"ר יש הלל גמור. ונקראו עם נברא מלשון ברי לבב שנטהרו הנפשות ונתבררו. וע"ז כתיב טוב לישראל אלקים לברי לבב. שע"י הדין בר"ה ויוכ"פ נתבררו: עיקר התשובה שלימה הוא בסוכות. דכתיב מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאתיך שובה אלי כו'. וזו התשובה היא לשמו. כי התשובה מחמת פחד העונשין וגם מפחד הפגם שנעשה בנפש האדם אינו לשמה ממש. רק אחר שמחיתי פשעיך וחטאתיך ואין לו פחד כלל. רק שמתגעגע לשוב להתקרב אל השי"ת לעורר האהבה הנסתרת ע"י החטאים זו תשובה שלימה. ולכן חג הסוכות הנסיון והעדות על בנ"י שאחר המחילה הם עוסקים בתשובה לשמה: איתא בגמ' כשהי' הלל שמח בשמחת בית השואבה הי' אומר כשאני כאן הכל כאן. רש"י ז"ל פי' על השכינה הי' אומר ע"ש. ונראה עוד לפרש כפשוטו שאמר כשבנ"י במקדש יש השראת השכינה כאשר אנו רואים כשגלינו משם המקום חרב. כמ"ש ולא רבית במחיריהם. ובשמחת בית המקדש ראו בנ"י אשר הם הכלים המיוחדים להשרות השכינה בביהמ"ק וזה הי' עיקר השמחה. וע"ז מבקשין גלה כבוד מלכותך עלינו. כי באמת כבוד מלכותו מיוחד עלינו לעולם רק שהוא נסתר ובזמן המקדש הי' בהתגלות. ובפרט בג' רגלים דכ' יראה כל זכורך. וכמו שמבקשים יראו עינינו וישמח לבנו כו' מלך אלקיך. גם בשבת קודש אומרים ישמחו במלכותך ומ"מ הוא בצינעא כמ"ש מתנה גנוזה ובמועד הוא בהתגלות. לכן מועדים לשמחה:
from our library copy — not yet checked against the original
Kitzur Shulchan Arukh 129:21unverified
Filed under: La fiesta de Rosh Hashana
Kitzur Shulchan Arukh 129:9unverified
Filed under: La fiesta de Rosh Hashana
Mishnah Berurah 188:19unverified
Filed under: La fiesta de Rosh Hashana

Related sheets

Yamim Tovimימים טובים

Rosh Hashana and Yom Kippur: Awakening and Return

Rosh HashanahYom Kippur

These sources explore how Rosh Hashana calls the soul to renewed awareness of God and divine kingship, while Yom Kippur represents the process of returning to that relationship by removing sin and its barriers. Together they form a spiritual arc from awakening to restoration.

View Sources23 sources

Yamim Tovimימים טובים

Yom Kippur's Intrinsic Atonement and Repentance

Yom Kippur

Jewish sources explore whether Yom Kippur itself atones for all sins regardless of repentance, or whether repentance is a necessary condition for atonement. The sources present competing interpretations of this question across the rabbinic and medieval traditions.

View Sources14 sources

Yamim Tovimימים טובים

Teshuvah, Community, and the High Holidays

Rosh HashanahYom Kippur

Sources on repentance, divine compassion, and communal responsibility during Rosh Hashanah and Yom Kippur. The sources address the spiritual foundations of the Days of Awe, the stages and accessibility of teshuvah, the role of interpersonal reconciliation, and the place of collective turning toward God in High Holiday observance.

View Sources42 sources

Yamim Tovimימים טובים

The Essence of Yom Kippur's Atonement

Yom Kippur

Sources examine the intrinsic power of Yom Kippur itself to effect atonement, exploring both its biblical foundation and rabbinic interpretations of how the day's essential nature brings purification and forgiveness.

View Sources33 sources

Yamim Tovimימים טובים

Yom Kippur's Atonement and the Role of Teshuvah

Yom Kippur

These sources explore whether Yom Kippur atones intrinsically or requires repentance as a prerequisite. The texts examine biblical foundations, rabbinic debate, and medieval codification of the day's atoning power and its relationship to active teshuvah.

View Sources28 sources

Yamim Tovimימים טובים

The Spiritual Purpose of Yom Kippur Afflictions

Yom Kippur

Sources explore why Jews abstain from food, drink, and other comforts on Yom Kippur. The sources present suffering not as punishment for its own sake, but as a catalyst for repentance, inner transformation, and ethical renewal—requiring both physical discipline and genuine abandonment of wrongdoing.

View Sources30 sources

Explore more

Rosh Hashana and Yom Kippur: Awakening and Return Yom Kippur's Intrinsic Atonement and Repentance Teshuvah, Community, and the High Holidays

Find sources for your own idea