The Seven Shepherds and Sukkah's Ushpizin

וְהָיָ֥ה זֶ֖ה שָׁל֑וֹם אַשּׁ֣וּר ׀ כִּֽי־יָב֣וֹא בְאַרְצֵ֗נוּ וְכִ֤י יִדְרֹךְ֙ בְּאַרְמְנוֹתֵ֔ינוּ וַהֲקֵמֹ֤נוּ עָלָיו֙ שִׁבְעָ֣ה רֹעִ֔ים וּשְׁמֹנָ֖ה נְסִיכֵ֥י אָדָֽם׃ וְרָע֞וּ אֶת־אֶ֤רֶץ אַשּׁוּר֙ בַּחֶ֔רֶב וְאֶת־אֶ֥רֶץ נִמְרֹ֖ד בִּפְתָחֶ֑יהָ וְהִצִּיל֙ מֵֽאַשּׁ֔וּר כִּֽי־יָב֣וֹא בְאַרְצֵ֔נוּ וְכִ֥י יִדְרֹ֖ךְ בִּגְבוּלֵֽנוּ׃ {פ}

And that shall afford safety. Should Assyria invade our land And tread upon our fortresses, We will set up over that nation seven shepherds, Eight princes of other nations, Who will shepherd Assyria’s land with swords, The land of Nimrod in its gates. Thus he will deliver [us] From Assyria, should it invade our land, And should it trample our country.

״וְהָיָה זֶה שָׁלוֹם אַשּׁוּר כִּי יָבֹא בְאַרְצֵנוּ וְכִי יִדְרוֹךְ בְּאַרְמְנוֹתֵינוּ וַהֲקֵמֹנוּ עָלָיו שִׁבְעָה רוֹעִים וּשְׁמֹנָה נְסִיכֵי אָדָם״. מַאן נִינְהוּ ״שִׁבְעָה רוֹעִים״? דָּוִד בָּאֶמְצַע, אָדָם שֵׁת וּמְתוּשֶׁלַח מִימִינוֹ, אַבְרָהָם יַעֲקֹב וּמֹשֶׁה בִּשְׂמֹאלוֹ. וּמַאן נִינְהוּ ״שְׁמֹנָה נְסִיכֵי אָדָם״? יִשַׁי, וְשָׁאוּל, וּשְׁמוּאֵל, עָמוֹס, וּצְפַנְיָה, צִדְקִיָּה, וּמָשִׁיחַ, וְאֵלִיָּהוּ.

The Gemara continues homiletically interpreting verses that relate to the end of days. It is stated: “And this shall be peace: When the Assyrian shall come into our land, and when he shall tread in our palaces, then shall we raise against him seven shepherds, and eight princes among men” (Micah 5:4). The Gemara asks: Who are these seven shepherds? The Gemara explains: David is in the middle; Adam, Seth, and Methuselah are to his right; Abraham, Jacob, and Moses are to his left. And who are the eight princes among men? They are Yishai, Saul, Samuel, Amos, Zephania, Zedekiah, Messiah, and Elijah.

תָּא חֲזֵי, עַל כָּל חֶסֶד דְּעָבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּיִשְׂרָאֵל. קָשִׁיר עִמְּהוֹן ז' עֲנָנֵי יַקִירָן, וְקָשִׁיר לְהוּ בִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, דְּהָא עֲנָנָא דִּילָהּ אִתְקְשַׁר בְּשִׁיתָא אָחֳרָנִין. וּבְכֻלְּהוּ שִׁבְעָה, אַזְלוּ יִשְׂרָאֵל בְּמַדְבְּרָא. מַאי טַעֲמָא, בְּגִין דְּכֻלְּהוּ קִשְׁרָא דִּמְהֵימְנוּתָא נִינְהוּ וְעַל דָּא בַּסֻּכּוֹת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים. מַאי קָא מַיְירֵי. בְּגִין דִּכְתִּיב, (שיר השירים ב׳:ג׳) בְּצִלּוֹ חִמַּדְתִּי וְיָשַׁבְתִּי וּפִרְיוֹ מָתוֹק לְחִכִּי. וּבָעֵי בַּר נָשׁ לְאַחֲזָאָה גַּרְמֵיהּ, דְּיָתִיב תְּחוֹת צִלָּא דִּמְהֵימְנוּתָא. תָּא חֲזֵי, כָּל אִינּוּן שְׁנִין דְּקָאִים אַהֲרֹן, הֲווֹ יִשְׂרָאֵל בְּצִלָּא דִּמְהֵימְנוּתָא, תְּחוֹת אִלֵּין עֲנָנִין. בָּתַר דְּמִית אַהֲרֹן, אִסְתַּלָּק עֲנָנָא חַד, דְּהוּא יְמִינָא דְּכֹלָּא. וְכַד הַאי אִסְתַּלָּק, אִסְתְּלָקוּ כָּל שְׁאָר עִמֵּיהּ (נ"א עננין) וְאִתְחֲזִיאוּ כֻּלְּהוּ בִּגְרִיעוּתָא. וְהָא אוּקְמוּהָ, דִּכְתִּיב, (במדבר כ׳:כ״ט) וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן. אַל תִּקְרֵי וַיִּרְאוּ, אֶלָּא וַיִּירְאוּ. מִיַּד וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יוֹשֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים. שְׁמַע דְּאִסְתָּלָקוּ אִינּוּן עֲנָנִים, וּמִית תַּיָירָא רַבְרְבָא דְּכָל אִינּוּן עֲנָנִים אִתְקְשָּׁרוּ בֵּיהּ.

וַהֲקֵמֹנוּ עָלָיו שִׁבְעָה רֹעִים. שִׁבְעָה וּשְׁמוֹנָה, רַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ שְׁמוֹתֵיהֶן בְּמַסֶּכֶת סֻכָּה וְאֵינִי יוֹדֵעַ מֵהֵיכָן לָמְדוּ:

we will appoint over them seven shepherds and eight—Concerning the seven and eight, our Rabbis enumerated their names in Tractate Sukkah, but I do not know whence they derived them. [referring to Sukkah 52b]

והקימונו עליו. פי' על האויב אם יבא בזמן ההוא כמו שבא בזמן הזה מלך אשור אם יבא אז נקים עליו שבעה רועים ושמונה נסיכי אדם כלומר שיעמדו נגד האויב ויכוהו והרועים והנסיכים יהיו שרי המלך המשיח שיהיו רועי ישראל במצותו ונסיכים ממונים עליהם ומה שאמר שבעה שמונה כמו תן חלק לשבעה וגם לשמונה כלומר רועים רבים ונסיכים ורועים ונסיכים ענין כפול במלות שונות כי הרועים הם הנסיכים וי"ת ונמני עלנא שבעה מלכין ותמניא רברבי אנשא ואני תמיה איך תרגום עליו עלנא ויתכן לפרש עליו כמו עם רוצה לומר עם מלך המשיח וכן ועליו מטה מנשה ורבותינו ז"ל אמרו מאן ננהו שבעה רועים דוד באמצע שת וחנוך ומשותלח בימינו אברהם ויעקב ומשה משמאלו ומאן נינהו שמנה נסיכי אדם ישי שאול ושמואל עמוס וצפניה חזקיה אליהו ומשיח:

שבעה רועים - להורות העם. נסיכי אדם - מושלים.

(ג) בין עצי דפנות וכו' - ואין נ"מ בין סוכה חדשה ובין ישינה כל שסיככוה לשם חג אבל היושב בסוכת רועים ובורגנין וקייצין הרי היא כסוכה דעלמא שבשביל שנכנס זה ואוכל שם פתו לא נתקדשה:

בסוכות תשבו שבעת ימים פי' בזוה"ק על האושפיזין. ובאמת הוא מצוה שצוה אותנו הקב"ה שבכחנו להושיב האושפיזין בסוכה לכן אומרים תיבו אושפיזין ע"י שמקיימים המצוה לשמו ית' שורה הקדושה בסוכה. כמ"ש ז"ל שחל שם שמים על הסוכה. והוא מעין השראת השכינה.

הנה במנורה הי' שבעה נרות ובחנוכה שמונה, ולא תקנו דומיא דמנורה משום דהנס הי' שמונה ימים, אך גם זה בוודאי לא הי' במקרה שיהיו נזקקים לנס שמונה ימים, ונראה דהנה כתיב לעתיד והקימוני עליו שבעה רועים ושמונה נסיכי אדם, ובהרב ז"ל דאלו מקבילים לאלו לפי דרכו ז"ל, ובעניותן יש לומר דהנה ענין שבעה רועים ושמונה נסיכי אדם יש להבין מה עבידתייהו, ומהו ההפרש בין הרועים להנסיכים ונראה דתעודת הרועים להכניס בלב ישראל שהיו נמשכים אחר השו"ת כצאן הנמשכים אחר הרועה מעצמם בלי התבוננות רק מצד אמונה, וכענין שכתוב שכן ארץ ורעה אמונה, וע"כ מחמת הכניסתם אמונה בלב ישראל נקראו רועים והוא עיקר הכל כאמרם ז"ל בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר וצדיק באמונתו יחי', וע"כ הם במספר שבעה כי עיקר האמונה הוא שיהי' בטל להשי"ת בכל מדותיו שהם במספר שבעה ולהיות כמו שאמר דהמע"ה נפשי כגמול עלי אמו

מבואר בזוהר הקדוש (פר' אמור דף קג:), שהוד קדושת שבעה אושפיזין עליאין קדישין, אבות העולם, שבעת הרועים, אברהם יצחק יעקב משה אהרן יוסף ודוד, נמצאת בסוכה, [שבאים להסתופף בצל הסוכה] לפיכך היושב בסוכה עליו לשבת בדרך ארץ, בכבוד ובהדר, ובפרט כי הסוכה גדולה קדושתה מאד, וכמו שאמרו (בסוכה ט.) שחל שם שמים על עצי הסוכה, ובמיוחד יש להזהר מאד להתרחק ממדת הכעס וההקפדה בתוך הסוכה, ולא ירים קולו על בני ביתו וכל זה לכבוד האורחים רמי המעלה.

בוא וראה, בשעה שאדם יושב במדור הזה, בסוכה, שהוא צל האמונה, השכינה פורשת כנפיה עליו מלמעלה, ואברהם שהוא חסד, וחמשה צדיקים אחרים שהם סוד גבורה ת"ת ונה"י, עושים משכנם עמו. א"ר אבא, אברהם וחמשה צדיקים, ודוד המלך, שהוא מלכות, עושים משכנם עמו. ז"ש, בסכות תשבו שבעת ימים.

ואמר ר' אבא וכו': ואר"א, כתוב, בסכות תשבו שבעת ימים, ואח"כ ישבו בסכות. בתחילה אומר תשבו ואח"כ ישבו. ומשיב, אלא הראשון, הוא להאורחים, חג"ת נהי"מ, ע"כ מדבר הכתוב לשון נכח. תשבו. והשני הוא לבני העולם, ע"כ מדבר הכתוב לשון נסתר, ישבו. הראשון הוא להאורחים, כמו רב המנונא סבא, כשנכנס לסוכה, היה שמח ועומד על פתח הסוכה מבפנים, ואמר, נזמן את האורחים. וערך השלחן, ועמד על רגליו, ומברך לישב בסוכה, ואומר, בסכות תשבו שבעת ימים. שבו אורחים העליונים, שבו. שבו אורחי האמונה, שבו. והרים ידיו ושמח ואמר, אשרי חלקנו אשרי חלקם של ישראל שכתוב, כי חלק ה' עמו וגו'. והיה יושב.

ת"ח על כל וכו': בוא וראה, על כל חסד שעשה הקב"ה עם ישראל, קשר עמו ז' ענני כבוד, שהם כננד חג"ת נה"מ, וקשר אותם בכנסת ישראל, שהיא המלכות, כי הענן שלה, שהוא מלכות דעננים, היה קשור בששה האחרים, חג"ת נה"י, ובכל שבעה העננים הלכו ישראל במדבר. מה הטעם. הוא משום שכולם היו קשרי האמונה, שהיו דבוקים במלכות הנקראת אמונה. ועל זה, אומר הכתוב, בסוכות תשבו שבעת ימים, שה"ס ז' ענני הכבוד שהלכו עם ישראל במדבר. מה זה מלמדנו. ומשיב, משום שכתוב, בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי. שה"ס, צל ענני הכבוד וה"ס, צל סוכה. וצריך האדם להראות את עצמו, שהוא יושב תחת צלה של האמונה.