מפרשי הפרשה
בחוקתי
Parshas Bechukotai
Leviticus
6 commentaries
הכתב והקבלה
HaKtav VeHaKabalah, Leviticus 26:3
אִם־בְּחֻקֹּתַ֖י תֵּלֵ֑כוּ וְאֶת־מִצְוֺתַ֣י תִּשְׁמְר֔וּ וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָֽם׃
Q — The Zohar (and other midrashim) read 'אם בחקתי תלכו' as referring specifically to Torah she-be'al peh. Why would 'חוקים' — usually 'statutes' — point to the Oral Torah?
A — HaKtav VeHaKabbalah grounds the identification in two related roots. (1) The root חיק denotes the innermost, hidden part of something — 'כלו כליותי בחיקי' (Iyov 19:27), 'כעס בחיק כסילים ינוח' (Kohelet 7:9). (2) The root ח-ק-ק denotes investigation, deep inquiry — 'גדולים חקקי לב' (Shoftim 5:15). 'בחקתי תלכו' therefore means: 'walk in My deep investigations' — engage in the inquiry that penetrates to the hidden essence of My mitzvot. That activity is Torah she-be'al peh: the relentless חקירה that takes the written text and unearths its inner intent. The word 'תורה' itself, HaKtav notes, comes from לתור — to probe and explore — the same semantic field. The Oral Torah is named for what it does: it digs into the depths of what was given.
להבין דעת רבותינו לפרש לשון חוקים על התורה שבעל פה, נראה לי כי תורת משה הכתובה היא נגלית ונסתרת... והיא התורה שבעל פה שהוא פירוש וביאור התורה ומצותיה על אמתות עומק עניניהם. ולהיות שתכלית התורה שבעל פה היא הבקשה והחיפוש הדרישה והחקירה להבין עומק משפט מצוות התורה על בוריים, שפיר נוכל לקרות התורה שבעל פה בכללה בשם חוקים כי שרש חיק ישמש גם כן על תוכיות הדבר עומקו והסתירו... וכן יורה שורש חקק על הדרישה והחקירה, כמו 'גדולים חקקי לב'... והמכוון אם כן במלת 'בחקותי' החקירה והדרישה לעמוד על עומק כוונת מצוותי.
רמב"ן
Ramban on Leviticus 26:7
אִם־בְּחֻקֹּתַ֖י תֵּלֵ֑כוּ וְאֶת־מִצְוֺתַ֣י תִּשְׁמְר֔וּ וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָֽם׃
Q — The brachot in Bechukotai (rain, security, fertility, peace) sound like the brachot of Mishpatim ('וברך את לחמך ואת מימיך, כי אני ה' רופאך'). Are they the same thing repeated?
A — Ramban: they aren't. Those earlier brachot are individual-level — for the יחיד עובד ה' — and are 'נסים נסתרים' that look natural and could happen to a rasha too. Our parsha's brachot are national-scale — promised 'בהיות כל עמנו כלם צדיקים' — and that's why every brachah is keyed to הארץ: 'ונתנה הארץ,' 'לבטח בארצכם,' 'שלום בארץ,' 'לא תעבור בארצכם.' A whole nation continuously receiving rain at the right time, security, victory over enemies, and freedom from disease cannot be explained naturally — these nisim nistarim become publicly known precisely through their national constancy ('וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך'). And — Ramban's stunning addition — when the nation is righteous, the individual within it receives more bracha than he would alone: 'לא בכללם, ולא ביחיד מהם.' The supposedly-collective reward overflows back to each.
אבל אלו הברכות שבפרשה הזאת הן כלליות בעם, והן בהיות כל עמנו כלם צדיקים, ולכך יזכיר תמיד בכאן הארץ: 'ונתנה הארץ', 'לבטח בארצכם', 'שלום בארץ', 'מן הארץ', 'לא תעבור בארצכם'... ואף על פי שהם נסים נסתרים, שעולם כמנהגו נוהג עמהם, אבל הם מתפרסמים מצד היותם תמיד לעולם בכל הארץ... והכלל כי בהיות ישראל שלמים והם רבים, לא יתנהג ענינם בטבע כלל, לא בגופם, ולא בארצם, לא בכללם, ולא ביחיד מהם, כי יברך השם לחמם ומימם, ויסיר מחלה מקרבם.
רבינו בחיי
Rabbeinu Bahya, Vayikra 26:14
וְאִם־לֹ֥א תִשְׁמְע֖וּ לִ֑י וְלֹ֣א תַעֲשׂ֔וּ אֵ֥ת כׇּל־הַמִּצְוֺ֖ת הָאֵֽלֶּה׃
Q — The opening pasuk of the tochacha lists six or seven negative phrases in a row — is it just rhetorical buildup, or is something exact happening?
A — Rabbeinu Bachya reads the seven phrases as a calibrated staircase of moral decline, each step caused by the previous one. Step one — "לא תשמעו" — no longer learning Torah. Step two — "לא תעשו" — once one stops learning, one stops doing; the deeds were a consequence of the learning. Step three — "בחקתי תמאסו" — having quit doing, the chukim now feel arbitrary and one despises them. Step four — "את משפטי תגעל נפשכם" — even the rational mishpatim that everyone else respects (don't steal, don't murder) come to be loathed. Step five — "לבלתי עשות" — one moves from passive non-doing to actively preventing others from doing. Step six — "את כל מצותי" — outright denial of every mitzvah (the kol is doing work). Step seven — "להפר את בריתי" — denial of the bris itself, kefirah ba'ikar. So the rabbinic dictum "עברה גוררת עברה" is not a generality; it is the structural argument of this very pasuk. Stop learning at dawn, and by sundown you arrive at kefirah ba'ikar — seven gradations, each compelled by the last.
ואם לא תשמעו לי — שלא תלמדו התורה, ומונה והולך שבע עברות זו למעלה מזו. אחת — לא תשמעו... שנית — ולא תעשו, כיון שאינן לומדין אינן עושין... ואם בחקותי תמאסו... ואם את משפטי תגעל נפשכם... לבלתי עשות — לא די שאין עושין אלא שמונעים אחרים מלעשותן... את כל מצותי — יבא מזה שיכפור בכל המצות... להפרכם את בריתי — עד שיהיה כופר בעיקר. והא למדת שיש בכאן שבע עברות, כי עברה גוררת עברה.
כלי יקר
Kli Yakar on Leviticus 26:42
וְזָכַרְתִּ֖י אֶת־בְּרִיתִ֣י יַעֲק֑וֹב וְאַף֩ אֶת־בְּרִיתִ֨י יִצְחָ֜ק וְאַ֨ף אֶת־בְּרִיתִ֧י אַבְרָהָ֛ם אֶזְכֹּ֖ר וְהָאָ֥רֶץ אֶזְכֹּֽר׃
Q — Why does the verse list the avot in reverse order — Yaakov, Yitzchak, Avraham — when everywhere else Avraham comes first?
A — Kli Yakar offers a mashal of three coin-purses. Imagine three identical purses, equally full; you start drawing from the first in Nisan, the second in Iyar, the third in Sivan. The third purse will always be fullest. The same is true of avot-merit: Bnei Yisrael have been drawing on Avraham's zechut the longest, and so it would be reasonable to assume his merit is most depleted. The verse therefore says 'לא זו אף זו': not only Yaakov's recent merit (obviously still abundant), but even Yitzchak's older merit — and even Avraham's ancient one, which one might have thought was used up. 'בריתי אברהם' is preserved for every generation, despite the centuries of withdrawal.
מה שהזכיר האבות למפרע, לפי שבכל דור ודור אוכלין ישראל מן זכות האבות על כן הזכירם למפרע בדרך לא זו אף זו. דרך משל: מי שיש לו שלושה כיסים של מעות בכל אחד מאה זהובים ומתחיל לפזר מן כיס אחד בחודש ניסן, ומן השני בחודש אייר, ומן השלישי בסיון, פשיטא שימצא תמיד בכיס המאוחר יותר מבכיס המוקדם שכבר פיזר ממנו ימים רבים.
עקידת יצחק
Akeidat Yitzchak 70:1
Q — Why are the rewards for mitzvos framed as material — rain, harvest, peace — and not spiritual? Why so elaborate a list of blessings and curses? Is bodily plenty really the Torah's promised reward?
A — The physical blessings and curses are not the reward itself but the conditions and the removal of impediments, so that a person can serve God in completeness. Want, war, and illness distract and disable avodah; plenty and peace clear the way for it. The Torah details the material outcomes because they are the arena in which spiritual life is either freed or obstructed — the true שכר is the unhindered service of God that abundance makes possible, and the curses are the obstacles that estrangement brings.
יבאר למה יעדה התורה השכר הגשמי. וירבה מחלוקת על זה הפילוסוף ובעלי הדתות ועם בעלי התורה האלקית: במדרש (ויקרא רבה פרשה ל"ה) מאי דכתיב (תהלים קי"ט) חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך.
משך חכמה
Meshekh Chokhmah, Bekhukotai:4
Q — R' Yehuda says wild beasts will be ELIMINATED; R' Shimon says they will REMAIN but cease harming — what is the basis of their dispute?
A — It maps onto their other dispute about "ואספת דגנך" (Brachot 35b). R' Yehuda follows R' Yishmael — Torah is combined with derech eretz, which means dveykus is intermittent and a person is vulnerable to harm in unattached moments, so the beasts must be removed. R' Shimon — the ideal is continuous Torah study with others doing your labor; a person fully dveykus is above the natural order ("אין עוד מלבדו"), so the beasts can stay but cannot harm. The change isn't in the beasts but in the metzius the person himself creates.
אם אדם נוהג מנהג דרך ארץ ואינו דבוק תמיד אל התורה, אז יש מקום למזיקין שישלטו בו... אבל ר' שמעון לשיטתו, 'בזמן שישראל עושין רצונו של מקום' היינו שדבוקים תמיד להבורא יתברך בלי הפסק, אז הוא למעלה מעולם הטבעיי ואינו עלול למזיקים.
Chassidus on the parsha
חסידות
Sefat Emet, Shem MiShmuel and Peri Tzadik — indexed by parsha, not by pasuk
Sefat Emet — R' Yehuda Aryeh Leib Alter of Ger
אא"ז מו"ר ז"ל הגיד פי' המדרש הנ"ל ע"פ המשנה אם אין אני לי כו'. כי כל אדם נברא על דבר מיוחד מה שא"א לאדם אחר לתקן רק הוא. וכן כל שעה ושעה. ואעפ"כ כשאני לעצמי מה אני. שהעיקר לבטל עבודתו לכלל ישראל. וז"ש והיו רגלי מביאות לבתי כנסיות כו' עכ"ד. והשייכות לפ' אם בחקותי כנ"ל שמי שאינו חפץ לגרמייהו רק להיות בטל להשי"ת בוודאי הוא רק ע"י ביטול לכלל ישראל:
במד' חשבתי דרכי כו'. פי' ע"י שחושב אדם קודם כל מעשה להיות לשמים ומביא הדעת לתוך המעשה שעושה הכל בדעת וכן בכל יום ויום כשמקבל עליו עמ"ש בבוקר זה הרצון מיישר כל מעשיו לטוב. וז"ש בחקותי תלכו להיות עול מלכותו ית' על האדם שלא יוכל לעשות מעשה קטנה וגדולה קודם ההסתכלות אם הוא כרצונו ית'. וקודם העבודה נראה הכל כמו חוקה וע"י קבלת העול זוכה להבין ולהרגיש טעם המצות. וז…
במד' בחקותי. חשבתי דרכי כו'. פי' כי יותר צריכין להחזיק במצות ה'. ועי"ז נקח כח לכל התישרות המעשים והמחשבות. מע"י שכל אנושי. וחכמת אדם מה היא. ונאמר ואל בינתך אל תשען. וז"ש חשבתי דרכי ולבסוף ואשיבה רגלי. עדותיך הם פקודי ה' וחקותיו. אך חכמת האדם כדי להבין שצריך לקיים מצות הבורא ולהתבטל אליו. וברש"י מת"כ בחקותי שתהיו עמלים בתורה. כי קיום מצות אמור במ"ש מצותי תשמ…
ואולך אתכם קוממיות פירש"י מת"כ בקומה זקופה. אע"פ שאמרו חכמים שאסור לילך בקומה זקופה אך כאשר יהי' התיקון כראוי כמו לעתיד יוכל האדם לקבל מורא שמים אף בקומה זקופה. כי הרי כך נברא רק שבעוה"ז מחמת הבלי עולם א"א לקבל היראה רק ע"י כפיפות קומה והכנעה רבה. וזה עצמו ענין אמרם ז"ל בתו"כ על והתהלכתי בתוככם לא תהיו מזדעזעים כו' יכול לא תיראו כו' אני ה"א כו'. פי' שיוכלו ל…
במד' חשבתי דרכי כו'. רגלי היא דרגא תחתונה שבאדם ומחשבה בראש האדם. וסוף מעשה במחשבה תחלה. וע"י שמביאין כח המחשבה תוך המעשים להיות כל מעשה בישוב הדעת עי"ז מתרומם הגשמיות ומדרגה התחתונה שבאדם. וזהו אם בחקותי תלכו שהיא בחי' הביטול אל השורש כי לכל דבר יש שורש בשמים. בפרט לנפש האדם. ובנ"י ע"י התורה הם מתדבקין בהקב"ה שיש לכל איש ישראל חלק בתורה. וע"ז מבקשין ותן חלק…
במד' חשבתי דרכי כו'. בכל יום הייתי מחשב למקום פלוני אני הולך והיו רגלי מביאות אותי לבתי כנסיות. ובמ"ד כו' דקשה לשון בחקותי תלכו כי חוקה בלי טעם. והליכה שייך בדבר שמשיגין טעמו. אבל הענין הוא דכל מחשבות ועצות האדם ע"י התבוננות הדעת ועומק הסתכלות השכל בתורה הכל רק עצה כדי לזכות אח"כ לביטול הדעת אל רצון הבורא ית' בלי טעם. רק שהטעמים מביאין לאדם לבא אל האמת ולראו…
ואכלתם ישן נושן כו'. דאיתא א"ש תשמע אם שמוע בישן תשמע בחדש. שצריך להיות האדם מתפעל ע"י ידיעת האמת ולא יצטרך להתעורר התפעלות רק ע"י השגת חדשות. והוא סימן אמת. וברכה זו היא שכ' ז"ל אוכל קימעא ומתברך במעיו. כמ"ש ומתברכין מילין בגוייהו. דאיתא לעולם יראה אדם עצמו כאילו קדוש שרוי בתוך מעיו. וצריך להיות כשבא השפע לתוך בנ"י מצא מין את מינו ומתגברת ומתחזקת והבן היטב.…
במד' בחקותי. חשבתי דרכי כו' והיו רגלי מביאות אותי כו'. ופי' אא"ז ז"ל ע"פ המשנה אם אין אני לי כו' שיש לכל איש ישראל דבר מיוחד שאין אחר [*יכול] לתקנו רק הוא. וכמו כן לכל שעה דבר מיוחד שא"י לתקנו רק בשעה זו. וזהו אם לא עכשיו אימתי. אעפ"כ אחר תיקון הפרטים צריך להכניסו בכלל. וז"ש וכשאני לעצמי מה אני. וז"ש אחר שהי' מחשב בפרט למקום פלוני אני הולך אח"כ היו רגלי מביא…
במדרש חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך... זה עיקר הברכה ונתתי גשמיכם בעתם, תיקון כל עניני עולם הזה להיות נמשכים אחר הקדושה, כמו שכתב רש"י, אפילו אילני סרק עתידין לעשות פירות, והוא עיקר השלימות כמו שיהיה לעתיד לבא...
במד' חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך. כי עיקר השבח שזוכין ע"י התורה לתקן גם הטבע ומדרגות תחתונות. כאשר חכמים הגידו גדולה התורה שנותנת חיים לעושי' בעוה"ז ובעוה"ב. ומקודם אמר דרכי שהי' לו עדיין נגיעה. ואח"כ בא אל הביטול מכל וכל. וב' מדרגות אלו רמז התנא באומרו עשה רצונו כרצונך אח"כ בטל רצונך כו'. כענין מ"ש מתוך שלא לשמה בא לשמה. וכתי' ושם דרך אראנו בישע אלקים …
בפסוק ורדפו מכם חמשה מאה ומאה כו' רבבה. פרש"י וכי כך החשבון. ופשוט נראה ע"פ מ"ש ולאום מלאום יאמץ שע"י שרדפו חמשה מאה ניתן הכח לבנ"י ורודפין אח"כ מאה רבבה. וגם לפי פרש"י יתכן לפרש כן שכ' אין דומה מרובין העושין את המצוה. וקשה למה לא ירדפו מיד מאה רבבה. רק שכפי מה שמאבדין את הרשעים יכולין הצדיקים להתאסף כראוי. והכל מדרגות זו אחר זו בכל אלה הברכות עד ואולך אתכם …
במדרש הנ"ל בכל יום הייתי מחשב לאיזה מקום אני הולך כו'. שבכל יום מתחדשין הלכות למעלה כמ"ש חז"ל ע"פ והגה מפיו יצא. וזה ענין מחדש בטובו בכל יום מ"ב והאדם המחשב דרכיו בכל יום זוכה למצוא הדרכים הטובים המתחדשים בעולם בכל יום. לכן צריך אדם בכל יום להתגבר ולקבל עליו עמ"ש כמ"ש אנכי מצוך היום ממש. ולכן זה לעומת זה יש התגברות היצר ג"כ בכל יום והמשים אורחותיו זוכה לישוע…
בפסוק ונתתי גשמיכם בעתם. כי יש לכל נפש מישראל שפע מיוחד אליו. וכמו כן בכל שעה יש שפע מיוחד. וכן לכל מקום. בג' בחי' עולם שנה נפש. וע"י התורה יכולין להעלות ולדבק כל הדברים בשורשם. וזה גשמיכם המיוחד לכם בעתם המיוחד להשפע. וזה עיקר ההבטחה שבכח התורה נוכל להעלות הכל להשורש. ומה שהקשו המפ' למה לא כ' שכר עוה"ב. הלא המשנה אומרת יפה שעה אחת בתשובה ומעש"ט בעוה"ז כו'. …
בפסוק ועץ השדה יתן פריו. דרשו חז"ל אילני סרק עתידין לעשות פירות. נראה כי הכל תלוי בעבודת האדם כי האדם נק' עולם קטן ויש בו מכל פרטי הבריאה. וכפי התעוררות האדם בכל קומה שלימה שלו לעבודת השי"ת. כך מעורר כל הברואים. וכמו שיש בעולם אילנות מפירות ויש אילני סרק. כן נמצא כזה באדם אברים שהחיות מתרבה בהם. ויש שהחיות מועט בהם. וכשהאדם מתקן הכל וזה כענין החוקים שאין האד…
תלכו פרש"י מת"כ להיות עמלים בתורה. זהו נק' עמל בתורה להלוך בחקיו ית' לכן אפילו אינו מבין מ"מ מייגע עצמו בתורה שחביב בעיניו להגות במאמרו יתברך אפילו שאינו זוכה להשיג הטעם. כי התורה נעלמה מעיני כל חי והאדם צריך לעסוק בתורה אחר הידיעה שא"א להשיג א' מני אלף שבה. ואז יש לו חלק בשורש התורה. לכן כתב המהר"ל שמברכין לעסוק בדברי תורה הגם שא"י להשיג מ"מ עוסק הוא בתורה.…
והנה בחקותי תלכו. מצותי תשמרו ועשיתם כולל מחשבה דיבור ומעשה. ובמד' ועשיתם כאילו עשיתם אתם. עצמכם. זוכה לרוה"ק ע"ש כל הג' מדרגות הם כמ"ש אשר קדשנו במצותיו הוא שורש המצוה בשמים. וצונו הוא בדיבור בתורה. להתעטף להניח הוא המעשה. דכמו שיש באדם נ"ר נשמה בכל הג' יש שורש התרי"ג מצות. במעשה הוא תיקון רמ"ח ושס"ה אברי הנפש. בדיבור הרוח. ובמחשבה הנשמה. וכן יש ג' עולמות ש…
אם בחקותי תלכו כו' ונתתי כו' ועץ השדה יתן פריו. ודרשו חז"ל אפילו אילני סרק עתידין לעשות פירות. ועוד בת"כ שברכות אלו יהיו כמו שהי' בזמן אדה"ר ע"ש. והענין הוא כי ע"י התורה צריכין לתקן החטא להוציא אדמה מארורה שנעשה ע"י החטא. שבאמת הכל תלוי באדם שהוא עולם קטן. וע"י שנתערב בו פסולת ממילא גם בעולם קוץ ודרדר תצמיח. ועיקר התיקון בחקותי תלכו שהוא היפוך חטא הראשון מעץ…
במד' ועתה בנים שמעו לי ואשרי דרכי ישמורו אשרי ואשריכם כשיתקיימו כל התנאים הללו כו'. דהנה המפ' הקשו למה לא נאמר בתוכחה שכר ועונש הנפש רק מענין הגוף בעוה"ז. אכן באמת עיקר כריתות הברית ביחוד לבנ"י הוא בעוה"ז דוקא. כי הג"ע לצדיקים וגיהנם לרשעים כבר הוכן מימי בראשית. אבל לבנ"י בקבלת התורה נכרת עמהם ברית שנקראו בנים. וכדאיתא בזוה"ק ההפרש שבין עבד לבן שעבד יכולין ל…
ובמד' וזכרתי כו' בריתי יעקב כו' גפן ממצרים תסיע כו' ע"ש שדורש שנמשלו בנ"י לגפן שנשענין בזכות אבות. כי כל עבודת בנ"י להיות נמשכין אחר מעשה האבות כדאיתא חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי א"י ויעקב. ואיתא במשנה בעשרה מאמרות נברא העולם אח"ז עשרה נסיונות נתנסה אברהם אח"ז עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים. ובוודאי ע"י עשרה נסיונות של אברהם תיקן כל התערובת טו"ר…
אם בחקותי כו' איתא בת"כ המקום מתאוה שיהיו ישראל עמלים בתורה וכ"כ לו עמי שומע לי כו' ודריש אם לשון בקשה. והענין דהמפ' הקשו על שנכתב שכר בעוה"ז ולא עיקר השכר דעוה"ב. אכן נראה דבאמת כל מה שנאמר בתורה הוא לימוד לבנ"י שע"ש זה נקראת תורה. ושכר הזה שנכתב בתורה הוא ג"כ מצוה שכן רצונו ית"ש להיות עמי שומע לי כו' ומצור דבש אשביעך. וכן פי' המשנה ששכר מצוה מצוה. שמה לי ש…
במד' הלומד ע"מ לעשות מעלה עליו הכ' כאילו עשיתם אתם. עצמכם. עוד שם זוכה ומקבל רוה"ק כו'. כי התורה ניתנה לבנ"י להמשיך אור התורה במצות מעשיות. כמו שיש באדם נשמה ונפש וגוף כן בתורה שלפנינו הוא כמו גוף התורה אבל פנימיות התורה גבוה מעל גבוה והלומד ע"מ לעשות פי' להביא הארת התורה בעשי' ונמשך הארה מנשמת התורה אל התורה ערוכה שלפנינו. וכמו זה ממש ממשיך הארת הנשמה שבו ל…
במד' חשבתי דרכי אמר דוד בכל יום הייתי מחשב למקום פלוני אני הולך והיו רגלי מביאות אותי לבתי כנסיות ובתי מדרשות. הוי ואשיבה רגלי אל עדותיך. דכ' כל פעל ה' למענהו אחז"ל לעדותו להעיד עליו. וזה העדות מוטל על איש ישראל כמ"ש אתם עדי. לכן צריך האדם למצוא בכל דבר ובכל מקום זה העדות. וכן התפאר עצמו דהע"ה כי כל המחשבות שעברו לפניו כל היום בירר מהם עדות ה'. ובגמ' סוף ברכ…
Mekoros on the pasuk
מקראות גדולות
Browse the parsha by aliyah — click a pasuk to open its commentaries
All Parshiyot
Genesis
Exodus
Leviticus
Numbers
Deuteronomy