Sources address the fundamental principle that danger to life overrides Shabbat restrictions, establishing the halakhic foundation for carrying communication devices when genuine security risks exist. The texts present the classical framework for determining when emergency response justifies Shabbat violation.
כל פיקוח נפש דוחה את השבת
30 sources · 25 verified
Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.
What the sources say
This question actually raises three separate halachic issues: the permissibility of carrying a weapon or communication device on Shabbat for security purposes, the separate question of using or benefiting from an operating radio (an electrical/sound-producing device) on Shabbat, and whether Ashkenazi and Sephardi poskim differ in how they resolve these carrying and listening questions.
This principle traces back to Chazal, who permit acting swiftly to save a life on Shabbat without seeking prior permission (Yoma 84b-85b), who list crying out even on Shabbat for a besieged city or endangered ship (Taanit 19a:5), who permit healing with prohibited substances where life is at risk (Pesachim 25a:10), and who permit desecrating Shabbat for childbirth (Mishnah Shabbat 18:3).
Building on this, Peninei Halakhah, Shabbat 27:17 rules that one who habitually carries a pistol, rifle, or two-way radio for security or rescue purposes may carry it on Shabbat within an eruv, since such items qualify as a kli she-melakhto le-heter, while Maamar Mordechai Hilchot Shabbat, Chelek 3 58:60 similarly permits carrying a permitted hearing or speaking device into a carmelit or reshut harabim on Shabbat because such devices function like worn garments.
Peninei Halakhah, Shabbat 17:3 permits a hard-of-hearing person to wear an electric hearing aid activated before Shabbat, provided the current is not adjusted during Shabbat, treating this as analogous to permitted carrying of a device attached to the body.
Igros Moshe OC 4:81 similarly treats a small radio worn by emergency personnel as a garment or item of importance whose carrying is justified by the need for immediate lifesaving response and by the concern that forbidding it would discourage participation in rescue work.
Maamar Mordechai Hilchot Shabbat, Chelek 5 118:9 forbids presetting a Shabbat clock to activate a radio or television on Shabbat, but permits leaving a radio running in wartime, citing concerns of zilzul kavod Shabbat and hashmaat kol (raising the volume/tuning) even with non-Jewish stations.
Similarly, the Religious Zionist-oriented Peninei Halakhah, Shabbat 27:17 permits carrying a pistol, rifle, or two-way radio habitually used for security or rescue purposes within an eruv, and Maamar Mordechai Hilchot Shabbat, Chelek 3 58:60 permits carrying a permitted communication or hearing device into a carmelit or reshut harabim, showing greater leniency toward carrying such devices for security than the Yalkut Yosef sources show toward merely listening to a radio.
Minchas Shlomo (Minchas Shlomo 1:9) — Minchas Shlomo addresses whether one may use a microphone and loudspeaker for speech in the synagogue on Shabbat, and does not state a position on carrying a radio for security purposes.
Az Nidberu (Az Nidberu 14:34) — Az Nidberu addresses the permissibility of using a radio to hear news broadcasts on Shabbat in the diaspora when the broadcast originates from Israel, and rules that it is forbidden because one derives benefit on Shabbat, but does not address differences between Ashkenazi and Sephardi practice regarding carrying a radio for security purposes.
·
Source 1 · Chazal
Verified
Yoma 84b-85b
יומא פ״ד ב-פ״ה ב
Yoma 84b-85b
The classic sugya teaches that saving life overrides Shabbat and that one should violate Shabbat decisively rather than delay. It is directly relevant to security personnel carrying and operating communications equipment.
§ The Sages taught in a baraita: One engages in saving a life on Shabbat, and one who is vigilant to do so is praiseworthy. And one need not take permission from a court but hurries to act on his own. How so? If one sees a child who fell into the sea, he spreads a fisherman’s net and raises him from the water. And one who is vigilant and acts quickly is praiseworthy, and one need not seek permission from a court, although in doing so he catches fish in the net as well. Similarly, if one sees a child fall into a pit and the child cannot get out, he digs part of the ground out around the edge of the pit to create a makeshift step and raises him out. And one who is vigilant and acts quickly is praiseworthy, and one need not seek permission from a court, although in doing so he fashions a step. Similarly, if one sees that a door is locked before a child and the child is scared and crying, he breaks the door and takes the child out. And one who is vigilant and acts quickly is praiseworthy, and one need not seek permission from a court, although he intends to break it into boards to be used later. Similarly, one may extinguish a fire by placing a barrier of metal or clay vessels filled with water in front of it on Shabbat when life is endangered. And one who is vigilant and acts quickly is praiseworthy, and one need not seek permission from a court, although he leaves the coals, which can be used for cooking after Shabbat.
Chachmei Bavel state that one may sound an alarm on Shabbat for a city surrounded by gentile forces, a swollen river threatening a place, or a ship in peril; Rabbi Yosei limits this to summoning help rather than prayer, while Shimon the Timnite extends it to pestilence, a view the Rabbis reject.
For the following calamities they cry out even on Shabbat: For a city that is surrounded by gentile troops, or for a place in danger of being flooded by a river that has swelled its banks, or for a ship tossed about at sea. Rabbi Yosei said: One may cry out on Shabbat to summon help, but it may not be sounded for crying out to God. Shimon the Timnite says: One may cry out on Shabbat even for pestilence, but the Rabbis did not agree with him.
Discusses rescuing a person from danger on Shabbat and reflects the Mishnah’s practical orientation toward urgent rescue, an important precursor to modern security scenarios.
The Gemara discusses another matter pertaining to deriving benefit. Rabbi Ya’akov said that Rabbi Yoḥanan said with regard to objects from which it is prohibited to derive benefit: One may heal oneself with any substance except for wood of a tree designated for idolatry [asheira]. The Gemara asks: What are the circumstances? If we say it is a case in which there is danger to a person’s life, then it is permitted to use even the wood of an asheira. And if it is a situation where there is no danger, then all the prohibited substances in the Torah also may not be used, as one may not derive benefit from them. The Gemara answers: Actually, it is referring to a case where there is danger, and even so, one my not derive benefit from the wood of an asheira. As it was taught in a baraita that Rabbi Eliezer says: If it is stated: “And you shall love the Lord your God with all your heart, and with all your soul,” why is it stated: “And with all your might” (Deuteronomy 6:5)? And if it is stated: “With all your might,” why is it stated: “With all your soul”? One of these statements appears to be superfluous. Rather, it is to tell you that if there is a person whose body is more beloved to him than his property, therefore it is stated: “With all your soul.” The verse teaches that one must be willing to sacrifice his life to sanctify God’s name. And there is a person whose property is more beloved to him than his body, therefore it is stated: “With all your might.” Rabbi Eliezer understands the phrase: “With all your might,” to mean: With all your possessions. Apparently, there are circumstances in which a person must be prepared to die rather than be healed with a prohibited substance.
Rules that Shabbat is overridden by danger to life and emphasizes that one who acts promptly to save life is praiseworthy. This is the Rambam’s foundational formulation for emergency security activity.
Codifies the laws of Shabbat rescue and danger, providing the pre-Shulchan-Arukh halakhic framework for determining when security-related activity is permitted or required.
עו"ג שצרו על עיירות של ישראל אם באו על עסקי ממון אין מחללין עליהם השבת באו על עסקי נפשות או אפי' סתם יוצאין עליהם בכלי זיין ומחללין עליהם את השבת ובעיר הסמוכה לספר אפילו לא באו אלא על עסקי ממון מחללין עליהם את השבת וכן על הספינה המטורפת בים ונהר השוטף מצוה על כל אדם להצילן ולחלל עליהם וכן יחיד הנרדף מפני ליסטים מצוה להצילו והמצילין חוזרין בכלי זיינם למקומם:
שולחן ערוך, אורח חיים שכ״ט — ד"ה עכו"ם שצרו על עיירות ישראל אם
Shulchan Arukh, Orach Chayim 329:6
Governs Shabbat rescue and security situations: danger to life overrides Shabbat restrictions, and one must act decisively to provide necessary rescue. This is the central framework for carrying or using communications equipment when a genuine danger exists.
עכו"ם שצרו על עיירות ישראל אם באו על עסק ממון אין מחללין עליהם את השבת באו על עסק נפשות ואפי' סתם יוצאים עליהם בכלי זיין ומחללים עליהם את השבת ובעיר הסמוכה לספר אפילו לא באו אלא על עסקי תבן וקש מחללין עליהם את השבת: הגה ואפילו לא באו עדיין אלא רוצים לבא [א"ז]: יש מי שאומר שבזמן הזה אפי' באו על עסקי ממון מחללין שאם לא יניחנו ישראל לשלול ולבוז ממונו יהרגנו והוי עסקי נפשות [ומ"מ הכל לפי הענין] (פסקי מהרי"א סי' ק"כ):
Regarding non-Jews who besiege Jewish cities: if they come for money, we do not desecrate the Shabbat [to protect ourselves], but if they came to kill or come with no presented reason, we go out with weapons and desecrate the Shabbat. In a city that is near the border, even if they just come for straw or hay, we desecrate the Shabbat. Rem"a: Even if they haven't come but they want to come (Or Zarua). There is one who says that in our times, even if they come for money, we desecrate the Shabbat, because if we do not allow them to plunder the money, they will kill, and so it becomes a case of saving life. (In any event, everything is according to the situation(Piskei Mahara'i Chapter 156).)
Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 329:21
Provides a Sephardi-oriented discussion of Shabbat danger and rescue laws, including the obligation to act for possible danger. It is an important point of comparison with Ashkenazi authorities.
כא) [סעיף ו'] עכו"ם שצרו על עיירות ישראל וכו' כתב בס' מאורי אור בחלק באר שבע דקי"ג ע"ב דכוונתו שדרים גם ישראל כדידן וגם חופרין כרכום ע"פ מושל העיר שהוא סכנה בפנים שלא לפרוש מהם וסכנה בחוץ מן המצור וכ"מ בתה"ד סי' ס' יעו"ש. א"ח או' ה'. כב) שם. ואפי' סתם וכו' וטעמא משום דספק נפשות להקל. ב"י. כג) שם. יוצאין עליהם בכלי זיין וכו' מעשה שצרו על עיר ווירמש חיילות גדולות בשבת והתרנו לכל היהודים לצאת ולשוב בכלי זיין ועוד אם לא יעזרו היהודים את העירונים היו הורגין עצמן. רוקח סו' קצ"ו. א"ר או' ד' ועיין לקמן או' כ"ט.
שולחן ערוך הרב, אורח חיים שכ״ט — ד"ה עַל מִי מְחַלְּלִין שַׁבָּת וּבוֹ י'
Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim 329:1
Presents the Chabad legal formulation of Shabbat rescue laws, including the overriding force of danger to life and the obligation to avoid hesitation in an emergency.
ערוך השולחן, אורח חיים שכ״ט — ד"ה לסטים שצרו על בתי ישראל
Arukh HaShulchan, Orach Chaim 329:9
Discusses the practical parameters of pikuach nefesh on Shabbat and the broad obligation to respond to possible danger. It is relevant to evaluating whether carrying a radio is justified by an actual security risk.
לסטים שצרו על בתי ישראל: אם באו על עסק ממון לגזול את ממונם - אין מחללין עליהם את השבת, דבשביל ממון בלבד אסור לחלל שבת. אבל אם באו על עסק נפשות להרוג ולאבד, או אפילו באו סתם והיינו שאין ידוע לנו על מה באו, הוה גם כן כבבירור על עסקי נפשות, דסתם לסטים הם הורגי נפשות - יוצאים עליהם בכלי זיין ומחללין עליהם את השבת. ובזמן הקדמון בזמן שבית המקדש היה קיים ובאו לעיר העומדת על הגבול, אפילו לא באו אלא על עסקי תבן וקש - מחללין עליהם את השבת (עירובין מ"ה.), דעיר כזה אם יכבשוה, נוח ליכבש את כל הארץ (רש"י). ואפילו לא באו עדיין ממש אלא שמוכנים לבא - הוה כספק נפשות ומחללין את השבת. ויש מי שאומר דהאידנא בזמן הזה אם באו לסטים אפילו רק על עסקי ממון בלבד - מחללין את השבת, מפני שדבר ידוע בכמה בני אדם שאין אדם מעמיד עצמו על ממונו, ויעמדו כנגדם ולא יניחו את עצמם שיגזולו ממונם, וזה ידוע בלסטים שאם לא יניחום לשלול ולבוז ממון יהרגום, והדר הוה ליה עסקי נפשות. ולכן כשבאו על יחיד - מחויב להעמיד עצמו ויניחם לקבל הממון ולא יחלל את השבת, ונאמן הקב"ה שישלם לו כהנה וכהנה, וזה תלוי הכל לפי הענין. ודע דדין זה אי אפשר להיות עתה בעיר שיש מושלים מהמלוכה, שאין העולם הפקר, רק בכפר יכול להיות.
Explains the laws of pikuach nefesh on Shabbat, including the preference to perform necessary acts promptly and, where relevant, in the least conspicuous way only when that does not delay lifesaving action.
(ה) קביעות הראשון במקומו - ואע"ג דבעלמא אמרו כל דפריש מרובא פריש אפילו היכא דהקביעות נשאר במקומו גבי פיקוח נפש אקילא רחמנא דכתיב וחי בהם ולא שימות בהם משמע שלא יוכל לבוא בשום ענין לידי מיתת ישראל:
בית יוסף, אורח חיים שכ״ט — ד"ה עו"ג שצרו של עיירות של ישראל
Beit Yosef, Orach Chayim 329:7
Analyzes the Talmudic and Geonic sources behind the laws of pikuach nefesh on Shabbat and prepares the legal framework later adopted by the Shulchan Arukh.
עו"ג שצרו של עיירות של ישראל אם באו על עסקי ממון וכו' באו על עסקי נפשות וכו' ובעור הסמוכה לספר וכו' ברייתא בפ' מי שהוציאוהו (עירובין מה.) ואע"פ שלא נזכר בה דין באו סתם כתב הרמב"ם בפ"ב וטעמא משום דספק נפשות להקל וכתב מהר"ר ישראל בכתביו סימן קנ"ו דבזמן הזה אפילו על עסקי ממון מחללין עליהם דידוע הוא שאם לא יניחם ישראל לשלול ולבוז ממונו יהרגנו והוי עסקי נפשות : וכן על ספינה המטורפת בים וכו' כ"כ הרמב"ם בפ"ב והוא מדתנן בפ"ג דתעניות על אלו מתריעין בשבת על עיר שהקיפוה אויבים או נהר ועל ספינה המטורפת בים ר' יוסי אומר לעזרה אבל לא לצעקה כלומר דת"ק סבר מתריעין כדי שישמעו הסביבות ויתקבצו לעזור להם ולהצילם וגם מתריעין לזעוק ולהתחנן לפני הש"י שירחם עליהם ויצילם ור"י אומ' אין מתריעין לזעקה ומכל מקום לד"ה מתריעין לעזרה: ומ"ש וכן יחיד הנרדף מפני לסטים מצוה להצילו כן כתב הרמב"ם בפ"ב ואע"פ שלא נזכר במשנה כיון דפיקוח נפש הוא פשיטא דמחללין עליו את השבת:
Provides a contemporary practical overview of pikuach nefesh on Shabbat, including security situations and the rule that one should not be stringent when life may be at risk. It is useful for comparing contemporary Ashkenazi and Sephardi applications, though local rulings may differ.
במקום שיש עירוב, מותר לאנשי רפואה ומתנדבי הצלה שהולכים תמיד עם מכשיר איתורית או טלפון נייד, לצורך הצלת חולים ופצועים, לשאת את המכשירים הללו בשבת. וכן מי שרגיל ללכת עם אקדח או רובה, רשאי לשאתו בשבת בלא הגבלה. ואין בזה איסור מוקצה, מפני שלדעת רבים האקדח הוא כלי שמלאכתו להיתר, שכל יעודו לצרכי הגנה והרתעה. וכן מכשיר קשר שנועד לצרכי הצלה, הוא כלי שמלאכתו להיתר. ואמנם טלפון נייד, שרוב שימושו לשיחות שאינן קשורות להצלת נפשות, הוא כלי שמלאכתו לאיסור, אלא שמותר לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור לצורך גופו, ולכן מותר לטלטל אותו לצורך הצלת נפשות. אבל במקום שאינו מוקף עירוב, אין לצאת בהם. וכאשר יש צורך הנוגע לפיקוח נפש שאנשים יהיו צמודים לנשק ומכשירי קשר, כדי שיוכלו לטפל במצבי חירום, מותר להם לצאת עמהם למקומות שהכל רגילים לצאת בשבת, כגון לתפילות ושמחות. שאם לא נתיר להם זאת, לא יימצאו מתנדבים לביטחון והצלה, אלא שבדרך כלל נוהגים להתיר על סמך שיקול זה איסורי חכמים בלבד, ורק בשעת דחק גדול מתירים איסורי תורה (לעיל הערה 12). לפיכך, ישאו את מכשיר הקשר בשינוי, כגון בין החולצה לגופיה, שבאופן זה הטלטול אסור מדברי חכמים. ואת הנשק ישאו כדרכם, מפני שיש סכנה בלקיחתו בשינוי. בנוסף לכך, יש סוברים שאין הנשק נחשב כמשא לאנשי ביטחון, מפני שכך הוא דרך מלבושם.
In an area enclosed by an eruv, emergency medical professionals and volunteers who always carry beepers or cell phones may carry these devices on Shabbat. Similarly, one who always carries a pistol or rifle may carry it on Shabbat. Muktzeh is not an issue, because many maintain that a pistol is a kli she-melakhto le-heter, since its purpose is defense and deterrence. Similarly, since a two-way radio is designed to help save lives, it is also a kli she-melakhto le-heter. A cell phone is used primarily for calls that are unrelated to saving lives, so it is a kli she-melakhto le-isur. Nevertheless, one may carry such an object to use it le-tzorekh gufo, and therefore it may be carried to save lives. However, in an area without an eruv, one should not carry these items. When there are life-saving reasons for people to remain close to weapons and communication devices in case of emergency, they may carry these items to places where one normally goes on Shabbat, such as to prayers and celebrations. If we do not allow this, no one will volunteer to undertake security and rescue efforts. In general, this consideration is used to permit rabbinic transgressions. Only under very pressing circumstances is it permitted for one to transgress Torah prohibitions (see above, n. 12). Therefore, one should carry the two-way radio with a shinui (for example, under one’s shirt), which makes the transgression rabbinic. However, one should carry the gun normally, because it would be dangerous to carry it with a shinui. Additionally, some maintain that for security personnel, a weapon is not considered something that is carried, but an article of clothing that is worn.
Rav Yitzchak Yosef rules that a religious soldier may not deliberately listen to news or music from a radio turned on by another soldier, but may remain in the room and hear it incidentally without intending to listen.
לפיכך חייל דתי הנמצא בחדר אחד עם כמה חיילים, ואחד מהם הדליק את הרדיו, אסור לו להטות אוזן לשמיעת החדשות או הנגינות. אבל אם יושב או הולך לתומו ושומע אין בזה איסור, שאינו חייב לאטום את אוזניו או לצאת מהחדר, אחר שאינו מתכוין לשמוע את הרדיו. [ילקוט יוסף שבת כרך ג' עמוד סז] .
מאמר מרדכי הלכות שבת, Chelek 5 קי״ח:ט׳ — ד"ה בדין הפעלת מדיח כלים מערב שבת
Maamar Mordechai Hilchot Shabbat, Chelek 5 118:9
Rabbi Mordechai Eliyahu rules that one may leave a radio on during wartime, preferably using a “silent wave” activated only by an alarm, but may not set a Shabbat clock to activate a radio or television, even for non-Jewish stations, because of Shabbat desecration, noise, and the risk of adjusting the volume or frequency.
אסור לכוון שעון שבת מערב שבת כך שיפעיל מכשיר רדיו או טלוויזיה בשבת וכדו'. בעתות מלחמה – מותר להשאיר את הרדיו דולק, ובזמנו הצענו שיעשו את הגל השקט (שרק בזמן אזעקה הינו פועל). ואף אם מדובר בתחנות של גויים – אסור, כיון שיש בזה זלזול גדול בכבוד שבת (ראה בהערה הקודמת). ועוד אסור משום אוושא מילתא, וכן אסור משום שמא יגביה או ינמיך את רמת השמע או שיכוון לתדר אותו רוצה לשמוע [מלבד האיסור שיש בצפייה בטלויזיה גם בימות החול].
Rav Yitzchak Yosef rules stringently against listening to radio, or preparing a tape recorder or record player to operate automatically on Shabbat, even when activated by a Shabbat timer or operated by non-Jewish broadcasters, and says a notice at the door does not permit it.
כבר נתבאר לעיל שאין לשמוע רדיו בשבת אף אם הוכן על-ידי שעון שבת, שהרי נהנה ממלאכת שבת, וגם יש בזה משום זלזול בשבת קודש. ואף בחוץ לארץ שעובדי תחנת השידור הם גוים, יש לנהוג לחומרא שלא לשמוע רדיו בשבת, גם כשמפעילים אותו על-ידי שעון שבת, וחלילה להורות היתר בזה. והוא הדין שיש להורות שלא להכין מערב שבת הפעלת טייפ-רקורדר או פטיפון שישמיעו שירים או הרצאות בשבת, ויש להורות להחמיר בזה אף אם הטייפ הוכן על-ידי שעון שבת ופועל מאליו בשבת. ואפילו אם מניח פתק על פתח ביתו, שהרדיו או הטייפ ערוך מערב-שבת על-ידי שעון, יש להחמיר.
Rav Yitzchak Yosef rules that although there may be grounds to permit listening to news from a non-Jewish neighbor who turned on the radio for his own needs, one should nevertheless act stringently, including regarding broadcasts operated by non-Jews for the general non-Jewish public.
גם בתחנות שידור שהעובדים בה אינם יהודים, [וכגון בחוץ לארץ שרוב עובדי תחנות השידור הם גויים העושים כן לצורך רוב גויים שבמדינה] , אף שמעיקר הדין לדידן יש לצדד שאין איסור להטות אוזן כדי לשמוע את החדשות משכנו הגוי, אחר שהדליק את הרדיו לצורכו, מכל מקום יש לנהוג לחומרא גם בזה. [ילקוט יוסף שבת כרך ג' עמוד סז] .
Rav Yitzchak Yosef states that one may not deliberately listen to a secular Jewish neighbor’s radio on Shabbat for news or similar content, and that the same prohibition applies to a non-Jewish neighbor’s radio.
מי שיש לו שכן חילוני המדליק רדיו בשבת, אסור לו להטות אוזן כדי לשמוע מהרדיו חדשות וכדומה. ואף בשכן גוי יש לאסור בזה. [ילקו"י שבת כרך ג עמוד סו]
Rav Yitzchak Yosef rules that one may not listen to radio music or news, or use a timer to operate a tape recorder, on Shabbat, even when prepared before Shabbat or operated by non-Jews, because this demeans Shabbat; in Israel, listening also benefits from Jews’ Shabbat labor.
אין לשמוע שירים או חדשות מהרדיו בשבת, אף אם הרדיו הוכן מערב שבת על ידי שעון אוטומטי שמדליק ומכבה את הרדיו מאליו. ואם תחנת הרדיו מופעלת על ידי גויים, גם כן יש להורות להחמיר בזה, משום זילותא דשבת, ועוד טעמים, אפילו אם מודיע בפתח ביתו שהרדיו ערוך מערב שבת על ידי שעון שבת. וכן אין להפעיל טייפ מער"ש על ידי שעון שבת לשמוע שירים בשבת, משום זלזול בכבוד השבת, ועוד טעמים. ובארץ ישראל שהעובדים בתחנת השידור הם יהודים, הרי הוא נהנה ממלאכת שבת.
Rav Yitzchak Yosef states that operating a gramophone or turning on a radio is prohibited on Shabbat and Yom Tov, even when the radio is set to activate through a timer, and that lenient local practice reflects an ignorant custom.
כבר נתבאר שאין להתיר עריכת הגרמופון בשבת או ביום טוב, ואם יש מקום שנהגו בו היתר, הוא מנהג של עמי הארץ ריקים ופוחזים. [שו"ת יביע אומר חלק י' חאו"ח סימן נד אות יג] . וכן פתיחת הרדיו אסורה אף ביום טוב, ואין להקל בזה אף אם מכין ההדלקה על ידי שעון שבת. [שו"ת יביע אומר חלק ג' סימן כט. ילקוט יוסף שבת כרך א' סימן רנב] .
The passage permits rescue personnel to wear a small radio on Shabbat because it is treated as a significant garment or accessory needed for prompt life-saving, and because requiring them to remain home could discourage participation in rescue work.
On this pageThe passage permits rescue personnel to wear a small radio on Shabbat because it is treated as a significant garment or accessory needed for prompt life-saving, and because requiring them to remain home could discourage participation in rescue work.
Page 167
Igros Moshe is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
The passage explains the operation of microphones, loudspeakers, telephones, and radios, argues that their output is a mechanically recreated membrane sound rather than the original human or shofar voice for mitzvah purposes, and discusses various Shabbat concerns, including the prohibition of producing sound through instruments and משום אוושא מילתא even when the equipment was prepared before Shabbat.
On this pageThe passage explains the operation of microphones, loudspeakers, telephones, and radios, argues that their output is a mechanically recreated membrane sound rather than the original human or shofar voice for mitzvah purposes, and discusses various Shabbat concerns, including the prohibition of producing sound through instruments and משום אוושא מילתא even when the equipment was prepared before Shabbat.
Page 99
Minchas Shlomo is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
מאמר מרדכי הלכות שבת, Chelek 3 נ״ח:ס׳ — ד"ה מכשיר שמיעה או דיבור מכשיר שמיעה
Maamar Mordechai Hilchot Shabbat, Chelek 3 58:60
The passage permits carrying a hearing or speech device on Shabbat into a karmelit or reshut harabim when its use is permitted and it is worn like clothing, provided conditions such as avoiding muktzeh concerns and ensuring it can operate throughout Shabbat are met.
מכשיר שמיעה או דיבור
מכשיר שמיעה או מכשיר דיבור וכדו' שמותר להשתמש בו בשבת – מותר לצאת בו ל"כרמלית" או ל"רשות הרבים" בשבת. וטעם הדבר הוא, שמכשירים אלה נישאים בדרך מלבוש ובדרך כלל לא נוהגים להסירם ממקומם.
[הערה 64] כגון: כשאין בו בעיה של מוקצה וכשהמכשיר יכול לעבוד כל השבת בסוללה ארוכת זמן ובכיון העוצמה מערב שבת וכדו', ועי' שו"ת הרב הראשי (תשמ"ו-תשמ"ז סי' רל"ח; תש"ן-תשנ"ג סי' קנ"ו).
[הערה 65] דלא גרעי ממה שכתב בשו"ע (סי' ש"א סעי' כ"ה) לעניין קמיע מומחה שמותר לצאת בו, וראה בהערה י' וראה לקמן בסעי' פ'.
The passage discusses a question about listening in America to news broadcasts from Israel on Shabbat, which are transmitted there while it is still Friday, and notes that this was prohibited because of deriving benefit on Shabbat.
On this pageThe passage discusses a question about listening in America to news broadcasts from Israel on Shabbat, which are transmitted there while it is still Friday, and notes that this was prohibited because of deriving benefit on Shabbat.
Page 65
Rav Binyamin Yehoshua Zilber (Bnei Brak, 1916-2008) Az Nidberu is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
The passage states that electrical current alone does not constitute the Torah prohibition of kindling, but cites Yabia Omer as prohibiting listening to a radio turned on before Shabbat—even from non-Jewish stations—for other reasons, including its conspicuous noise and degradation of Shabbat.
On this pageThe passage states that electrical current alone does not constitute the Torah prohibition of kindling, but cites Yabia Omer as prohibiting listening to a radio turned on before Shabbat—even from non-Jewish stations—for other reasons, including its conspicuous noise and degradation of Shabbat.
Page 314
Ma'ayan Omer carries the oral rulings of Rav Ovadia Yosef, recorded in his name by R. Yehuda Naki. Ma'ayan Omer is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
The passage permits emergency personnel to wear and carry a small radio on Shabbat because it is treated as a garment or an item of importance, especially when needed for immediate lifesaving response, and because requiring them to remain home could discourage participation in rescue work.
On this pageThe passage permits emergency personnel to wear and carry a small radio on Shabbat because it is treated as a garment or an item of importance, especially when needed for immediate lifesaving response, and because requiring them to remain home could discourage participation in rescue work.
Page 167
Igros Moshe is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
A contemporary practical treatment of carrying on Shabbat and the laws of public domains, with discussion of permitted wearables and emergency situations. It provides accessible synthesis but should not replace case-specific rabbinic guidance.
אבל מותר לכבד-שמיעה להשתמש במכשיר שמיעה חשמלי המוצמד לאוזנו, ובתנאי שיפעיל את המכשיר מערב שבת, ובמשך השבת לא יגביר את הזרם שבמכשיר ולא יפחית. וכשירצה לישון יסיר את המכשיר מאוזנו בלא לכבותו, ולמחרת בבוקר יחזיר אותו לאוזנו בלא להפעילו. ואף שלמדנו שאסור להשתמש ברמקול וטלפון, מפני שהדיבור דרכם מגביר את זרמי החשמל שבמכשיר, זהו דווקא כאשר מדברים ישירות למכשיר, אבל כאשר מדברים כדרך העולם, הרי שהפעלת המכשיר שבאוזן השומע נעשית בכוח שני שזו פעולת 'גרמא', ובשעת הדחק מתירים 'גרמא'. ואין בזה איסור של השמעת קול בשבת או זלזול בשבת, הואיל והקול נשמע לאוזנו של בעל המכשיר בלבד.
Rav Yitzchak Yosef states that one should completely avoid listening to radio, especially secular songs and programs that mock holy matters, and that it is forbidden after Shabbat to listen to broadcasts prepared on Shabbat because this benefits from Shabbat labor.
כל שומר נפשו צריך שירחיק עצמו לגמרי משמיעת רדיו גם בימות החול, ובפרט שירי חולין, ותוכניות שיש בהם דברי לעג לדברים שבקדושה, וכדומה. ובמוצאי-שבת אסור על פי דין להאזין לרדיו לתוכניות שידור שנערכו בשבת, שהרי נהנה ממלאכת שבת. [וכיון שעושים כן במזיד דרך קבע לצורך הרבים, יש לאסור ההנאה ממלאכתם לעולם] . [ילקו"י שבת ג' עמוד ע] .
אבל התשובה בזה, כי הגלוי והסתום בעיניו הם עקרים גדולים לבעלי תשובה, וכמו שאמרו ז"ל, אם חטא יחיד אומר לו כלך אצל יחיד. ולכן הציע הכתוב זה כאלו חטא חטא גדול ועצום, שאותו המעט לדוד שמורים בו רז"ל שחטא היה נחשב לו כמו שיהיה נחשב לאדם אחר שחטא כל מה שיורה עליו פשט הכתוב, והודיע הכתוב כי גם כשיחטא אדם חטא עצום שיתכפר לו כמו שנתכפר זה העון לדוד, עם היותו נראה עצום מפשטי הכתובים, ושהיה יותר ראוי דוד ליענש כפי גודל צדקו, ושהקב"ה מדקדק עם סביביו כחוט השערה, כמו שראינו בענין משה רבינו ע"ה יען לא האמנתם בי, ובאו רז"ל והזהירונו כפי קבלתם האמתית שדוד לא חטא החטא שיורו עליו פשטי הכתובים. ומזה נלמד דברים רבי התועלת ג"כ, שצריך לבעל תשובה לשום חטאיו נגד עיניו תמיד, שהרי אנו רואים דוד שלא חטא על דרך האמת אעפ"כ היה אומר וחטאתי נגדי תמיד, לכן כל אדם ראוי שיתבונן בענינו בשעות ידועות וידקדק אחרי פרטי כל מעשיו כדי שישוב אל ה' בתשובה שלמה, ואחרי זאת אין ראוי לאדם שירך לבבו מאד ויפחד לצרה, אבל ראוי שיחזק הבטחון שיבטח בשי"ת, כי גם בעת הפחדים הגדולים והסכנות העצומות ראוי שיחזק האדם את לבו בבטחון הש"י, כמו שאמר הכתוב (תהלים סב) בעתו בו בכל עת וגו', ופירש הר"ר יונה ז"ל בטחו בו בכל עת כי גם בעת המפוחד מאד וששערי ההצלה נעולות, הש"י מציל החוסים בו, גם כי תהיה הפורענות כללי, הש"י מגן לחוסים בו, כמאמר הנביא (נחום א׳:ז׳-ח׳) טוב ה' למעוז ביום צרה ויודע חוסי בו ובשטף עובר כלה יעשה מקומה, פירוש כי השם יתברך טוב לחוסים בו ביום צרה, לומר שאין השם יתברך מנהיג עמהם במדת הדין אבל בדרכי טובה והוא יודע ומשגיח לחוסים אשר גם כשיהיה השטף עובר ומתעבר לא יעשה כלה רק המקום המיוחד לה, ואנו מוצאים בכמה מקומות שנגזרה גזרה על אומה או על אדם וכשהיו מטיבין מעשיהם היו מבטלין הפורענות, כאנשי נינוה, וחזקיה שנגזרה עליו גזרה מפי נביא וניצל בתשובה שלמה, שאמר לו הש"י שמעתי את תפלתך וגו' גם נבוכדנצר הרשע השיאו דניאל עצה (דניאל ד) להן מלכא מלכי ישפר עלך וכו', וכן היה לו. וראינו בסוף שבת כמה מעשים בבני אדם שהיו בני מות כפי הטבע וכפי גזרת הכוכבים ואעפ"כ כשרון המעשים היה מבטל הכל, כי אין ענינו תלוי במנהגו של עולם כלל אלא בהשגחת אדון העולם בנו, שהוא כפי האמונות הטובות אשר נקבע בנפשותינו וכפי המצות שנקיים, ובזה יעדנו הש"י לנחול את הארץ ולהשיג אריכות ימים, אמר (דברים ד) והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים וגו' ושמרת את חקיו ואת מצותיו אשר אנכי מצוך היום למען ייטב לך ולבניך אחריך ולמען תאריך ימים על אדמה אשר ה' אלהיך נותן לך כל הימים: אבל התשובה בזה, כי הגלוי והסתום בעיניו הם עקרים גדולים לבעלי תשובה, וכמו שאמרו ז"ל, אם חטא יחיד אומר לו כלך אצל יחיד. ולכן הציע הכתוב זה כאלו חטא חטא גדול ועצום, שאותו המעט לדוד שמורים בו רז"ל שחטא היה נחשב לו כמו שיהיה נחשב לאדם אחר שחטא כל מה שיורה עליו פשט הכתוב, והודיע הכתוב כי גם כשיחטא אדם חטא עצום שיתכפר לו כמו שנתכפר זה העון לדוד, עם היותו נראה עצום מפשטי הכתובים, ושהיה יותר ראוי דוד ליענש כפי גודל צדקו, ושהקב"ה מדקדק עם סביביו כחוט השערה, כמו שראינו בענין משה רבינו ע"ה יען לא האמנתם בי, ובאו רז"ל והזהירונו כפי קבלתם האמתית שדוד לא חטא החטא שיורו עליו פשטי הכתובים. ומזה נלמד דברים רבי התועלת ג"כ, שצריך לבעל תשובה לשום חטאיו נגד עיניו תמיד, שהרי אנו רואים דוד שלא חטא על דרך האמת אעפ"כ היה אומר וחטאתי נגדי תמיד, לכן כל אדם ראוי שיתבונן בענינו בשעות ידועות וידקדק אחרי פרטי כל מעשיו כדי שישוב אל ה' בתשובה שלמה, ואחרי זאת אין ראוי לאדם שירך לבבו מאד ויפחד לצרה, אבל ראוי שיחזק הבטחון שיבטח בשי"ת, כי גם בעת הפחדים הגדולים והסכנות העצומות ראוי שיחזק האדם את לבו בבטחון הש"י, כמו שאמר הכתוב (תהלים סב) בעתו בו בכל עת וגו', ופירש הר"ר יונה ז"ל בטחו בו בכל עת כי גם בעת המפוחד מאד וששערי ההצלה נעולות, הש"י מציל החוסים בו, גם כי תהיה הפורענות כללי, הש"י מגן לחוסים בו, כמאמר הנביא (נחום א׳:ז׳-ח׳) טוב ה' למעוז ביום צרה ויודע חוסי בו ובשטף עובר כלה יעשה מקומה, פירוש כי השם יתברך טוב לחוסים בו ביום צרה, לומר שאין השם יתברך מנהיג עמהם במדת הדין אבל בדרכי טובה והוא יודע ומשגיח לחוסים אשר גם כשיהיה השטף עובר ומתעבר לא יעשה כלה רק המקום המיוחד לה, ואנו מוצאים בכמה מקומות שנגזרה גזרה על אומה או על אדם וכשהיו מטיבין מעשיהם היו מבטלין הפורענות, כאנשי נינוה, וחזקיה שנגזרה עליו גזרה מפי נביא וניצל בתשובה שלמה, שאמר לו הש"י שמעתי את תפלתך וגו' גם נבוכדנצר הרשע השיאו דניאל עצה (דניאל ד) להן מלכא מלכי ישפר עלך וכו', וכן היה לו. וראינו בסוף שבת כמה מעשים בבני אדם שהיו בני מות כפי הטבע וכפי גזרת הכוכבים ואעפ"כ כשרון המעשים היה מבטל הכל, כי אין ענינו תלוי במנהגו של עולם כלל אלא בהשגחת אדון העולם בנו, שהוא כפי האמונות הטובות אשר נקבע בנפשותינו וכפי המצות שנקיים, ובזה יעדנו הש"י לנחול את הארץ ולהשיג אריכות ימים, אמר (דברים ד) והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים וגו' ושמרת את חקיו ואת מצותיו אשר אנכי מצוך היום למען ייטב לך ולבניך אחריך ולמען תאריך ימים על אדמה אשר ה' אלהיך נותן לך כל הימים:
from our library copy — not yet checked against the original
ועתה נתקן תרופה כוללת להנצל מכל תחלואי הנפש והם שלשה דברים, לפי שעיקר שגגת האדם וגרמות הנזיקין הם שלשה דברים, האחד כי החומר משכח הטובות מן האדם להחטיאו. השני כי נותן בלבו שיש יתרון ביום טובה היה בטוב. השלישי כי גם אם ישים בלבו לזכור הנה יהיה יותר במזיד כי יאמר בלבו מה נאכל בשנים שבעים ימי שנותינו בהם וזו קשה משתים הראשונות: וכנגד השלישי יקנה מדת הבטחון באמת כי עיניו על כל דרכי איש לתת לו כדרכיו, ואין מעשיו, וגם תחבולותיו, מעלין ומורידין כלל, כי לא לקלים המרוץ, וישליך יהבו עליו, וכמו שאומרים (בסדר תפילת ר"ה) אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך כי דורשיך לעולם לא יכשלו ולא יכלמו לנצח כל החוסים בך:
from our library copy — not yet checked against the original
בספר משלי (ג') בטח אל ה' בכל לבבך ואל בינתך אל תשען. שלמה המלך ע"ה רצה לומר, האדם ישים בטחונו בו ית' בטחון גמור על מה שהוא צריך, ואל ישען על בינתו לומר כי ע"י תבונתו יוכל להשתדל מה שצריך אליו רק ישים על ה' בטחונו. כי אף שצריך לעשות כל מעשיו בחכמה ואין סומכין על הנס, מ"מ אל ישען על תבונתו בלבד לומר כי חכמתו יגרם לעשות מה שירצה, רק יבטח בהשם שהוא יוציא מחשבתו אשר חפץ לעשות אל הפעל. ואמר בטח אל ה' ולא אמר בטח בהשם כי מדבר בשעת מעשה ובאותה שעה ישים מחשבתו ובטחונו אל ה' שיהיה עמו, ודבר זה הוא כמו תפלה אל הש"י, ואלו בטחו בו נאמר על שישים האדם בטחונו בו ית' ואינו מדבר על שעת מעשה, ואל ה', ר"ל כי בשעת מעשה ישים בטחונו ומחשבתו אל הש"י שיעזור לו בכל אשר צריך להשתדל. כי כאשר בוטח בו ית' ולא ישען על תבונתו אז יעשה הש"י בקשתו. וזה שאמר הכתוב (שם כ"ט) חרדת אדם יתן מוקש ובוטח בה' ישוגב. ור"ל כי כאשר האדם יחרד מורה זה על מעוט בטחון אשר יש לו בו ית' ודבר זה יתן אליו מוקש, כי הוא הפך מה שאמר בוטח בה' ישוגב, שר"ל שהוא מתחזק ביותר בשביל בטחונו ששם בו ית', כי כאשר יחרד מורה כי אין לו בטחון כלל ודבר זה מוקש אליו: ובפרק הרואה (ברכות ס', א') ההוא תלמידא דהוי שקיל ואזיל אבתרי' דרבי ישמעאל בר' יוסי חזייה דקא מפחד א"ל חטאה את דכתיב פחדו בציון חטאים אמר ליה והא כתיב אשרי אדם מפחד תמיד ההוא בדברי תורה כתיב. יהודאי בר נתן הוה שקיל ואזיל בתריה דרב המנונא חזייה דקא מתנח א"ל יסורים קא בעי ההוא גברא לאתויי אנפשיה דכתיב כי פחד פחדתי ויאתיני א"ל והא כתיב אשרי אדם מפחד תמיד ההוא בדברי תורה כתיב. ביאור זה כי המפחד הפך הבוטח בו ית', שהבוטח בו ית' אינו ירא כמו שאמר שלמה חרדת אדם יתן מוקש ובוטח בה' ישוגב, ולכך אמר יסורים בעית דכיון שאין בך בטחון אתה גורם ליסורים שיבאו. ועוד כי הפחד גורם שיבואו יסורים על עצמו, כי הכלי אשר הוא שלם וחזק בעצמו אין צריך שיהיה ירא מן השבירה כאשר הוא חזק, אבל כאשר הוא רע קל הוא השבירה וזה שהוא מפחד מוכח שאינו שלם והוא כמו כלי רעוע שאמר פחד פחדתי ויאתיני מפני שהוא כלי מרועע בשביל הפחד. לכך גבי ההוא דמתנח אמר יסורין קא בעי כו', מפני כי אנחה שוברת חצי גופו של אדם ונחשב בשביל זה כלי מרועע ביותר ולכך הוא מוכן לשבירה לגמרי, וההוא דמפחד דאמר חטאה את כי החטא קרוב לו השבירה בשביל חטאו ולכך הוא מפחד תמיד. ומקשה והכתיב אשרי אדם מפחד תמיד ומוקי ליה בדברי תורה, ודבר זה יש לו טעם מופלג מאוד כי כאשר הדברים הם שייכים לאדם עצמו אין ראוי להפסד כי אם מצד החטא, בודאי אין ראוי לפחד שאין האדם עומד לפורעניות אלא א"כ היה הגורם החטא כדלעיל שאז הוא כלי קרוב לשבירה, ולפיכך אמר חטאה את שאם לא כן לא היה לו פחד כלל. ולא כן התורה שכבר התבאר במקומות הרבה כי אצל התורה נחשב האדם שבור, ולפיכך אמרו בפ' אין דורשין (חגיגה ט"ו, א') לא יערכנה כסף וזהב וזכוכית וכל כלי פז אלו דברי תורה שקשים לקנות כזהב ונוחים להשתבר ככלי זכוכית, והטעם בארנו בפרקים כי קשה על האדם לקנות דבר שאינו שייך אל האדם כי תורת ה' היא לא תורת האדם עד שיקנה את התורה ואז היא תורת האדם, ולפיכך קשה לאדם לקנות התורה ככסף וזהב, ונוחים להשתבר ככלי זכוכית, כי אע"ג שקנה התורה אין זה קנין גמור כי לא יתחבר השכל עם האדם שהוא גשמי חבור גמור. ולכך בדברי תורה יש לאדם לפחד תמיד, כי בדבר הזה שהוא התורה נחשב האדם כלי שבור והוא נוח להשתבר ולכך יש לו לפחד תמיד מפני שהוא קרוב אל השבירה ודבר זה מבואר:
from our library copy — not yet checked against the original
