Borer: Separation Without Immediate Need

תָּנוּ רַבָּנַן: הָיוּ לְפָנָיו מִינֵי אוֹכָלִין — בּוֹרֵר וְאוֹכֵל, בּוֹרֵר וּמַנִּיחַ. וְלֹא יִבְרוֹר, וְאִם בֵּירַר — חַיָּיב חַטָּאת. מַאי קָאָמַר? אָמַר עוּלָּא, הָכִי קָאָמַר: בּוֹרֵר וְאוֹכֵל לְבוֹ בַּיּוֹם, וּבוֹרֵר וּמַנִּיחַ לְבוֹ בַּיּוֹם. וּלְמָחָר לֹא יִבְרוֹר, וְאִם בֵּירַר — חַיָּיב חַטָּאת. מַתְקִיף לַהּ רַב חִסְדָּא: וְכִי מוּתָּר לֶאֱפוֹת לְבוֹ בַּיּוֹם? וְכִי מוּתָּר לְבַשֵּׁל לְבוֹ בַּיּוֹם? מַתְקִיף לַהּ רַב הַמְנוּנָא: מִידֵּי קָנוֹן וְתַמְחוּי קָתָנֵי? אֶלָּא אָמַר רַב הַמְנוּנָא: בּוֹרֵר וְאוֹכֵל אוֹכֶל מִתּוֹךְ הַפְּסוֹלֶת, בּוֹרֵר וּמַנִּיחַ אוֹכֶל מִתּוֹךְ הַפְּסוֹלֶת. פְּסוֹלֶת מִתּוֹךְ אוֹכֶל לֹא יִבְרוֹר, וְאִם בֵּירַר — חַיָּיב חַטָּאת. מַתְקִיף לַהּ אַבָּיֵי: מִידֵּי אוֹכֶל מִתּוֹךְ פְּסוֹלֶת קָתָנֵי? אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי: בּוֹרֵר וְאוֹכֵל לְאַלְתַּר, וּבוֹרֵר וּמַנִּיחַ לְאַלְתַּר, וּלְבוֹ בַּיּוֹם — לֹא יִבְרוֹר, וְאִם בֵּירַר — נַעֲשָׂה כְּבוֹרֵר לָאוֹצָר וְחַיָּיב חַטָּאת. אַמְרוּהָ רַבָּנַן קַמֵּיהּ דְּרָבָא, אֲמַר לְהוּ: שַׁפִּיר אָמַר נַחְמָנִי.

The Sages taught in a baraita with regard to the laws of selecting: If there were several types of food before him, and he wants to remove one or more from the mixture, one selects and eats, selects and puts aside. And one may not select, and if one did select, he is liable to bring a sin-offering. The Gemara asks: What is the baraita saying? The end of this baraita contradicts the beginning. Ulla said: It is saying as follows: One selects and eats if he is doing so for the purpose of that day, Shabbat. And he selects and puts aside food for the purpose of that day. And one may not select for the purpose of the next day. And if one did select for the next day, he is liable to bring a sin-offering. Rav Ḥisda strongly objects to this explanation: And is it permitted to bake for that day, and is it permitted to cook for that day? No other labor prohibited on Shabbat may be performed for the purpose of Shabbat, and the same should hold true for selecting. Rav Hamnuna strongly objects to this: Does the mishna teach anything about a basket or a plate? Rav Yosef’s explanation is based on the addition of details that do not appear in the baraita either. Rather, Rav Hamnuna said: One selects and eats if he is removing food from the waste, and similarly, selects and puts aside if he is removing food from the waste. However, one may not select waste from food, and if he did select in that manner, he is liable to bring a sin-offering. The typical method of selecting is the removal of waste from the food. An individual who alters the procedure is not liable. Abaye strongly objects to this: Does the mishna teach anything about food from waste? That detail is not mentioned in the baraita either. Rather, Abaye said: One selects and eats if he is removing food for immediate use, and similarly one selects and puts aside for immediate use. However, one may not select for use later that same day. And if he did select, he is considered like one who selects for storage, and he is liable to bring a sin-offering. This explanation requires no emendation of the mishna. It is merely an interpretation of the phrase: One selects and eats, as referring to selecting for immediate use. The Gemara relates that the Sages stated Abaye’s explanation of the baraita before Rava. He said to them: Naḥmani, Abaye, spoke well.

מַתְנִי׳ אֲבוֹת מְלָאכוֹת אַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת: הַזּוֹרֵעַ, וְהַחוֹרֵשׁ, וְהַקּוֹצֵר, וְהַמְעַמֵּר, וְהַדָּשׁ, וְהַזּוֹרֶה. הַבּוֹרֵר, הַטּוֹחֵן, וְהַמְרַקֵּד, וְהַלָּשׁ, וְהָאוֹפֶה.

MISHNA: This fundamental mishna enumerates those who perform the primary categories of labor prohibited on Shabbat, which number forty-less-one. They are grouped in accordance with their function: One who sows, and one who plows, and one who reaps, and one who gathers sheaves into a pile, and one who threshes, removing the kernel from the husk, and one who winnows threshed grain in the wind, and one who selects the inedible waste from the edible, and one who grinds, and one who sifts the flour in a sieve, and one who kneads dough, and one who bakes.

מִשּׁוּם מַאי מַתְרִינַן בֵּיהּ? רַבָּה אָמַר: מִשּׁוּם בּוֹרֵר. רַבִּי זֵירָא אָמַר: מִשּׁוּם מְרַקֵּד. אָמַר רַבָּה, כְּווֹתִי דִּידִי מִסְתַּבְּרָא: מָה דַּרְכּוֹ שֶׁל בּוֹרֵר — נוֹטֵל אוֹכֵל וּמַנִּיחַ הַפְּסוֹלֶת, אַף הָכָא נָמֵי: נוֹטֵל אֶת הָאוֹכֵל וּמַנִּיחַ אֶת הַפְּסוֹלֶת.

The Gemara asks: One is liable to bring a sin-offering for straining. Due to performance of what category of prohibited labor do we forewarn him? Rabba said: It is for the category of selecting, as one is selecting the wine from the sediment. Rabbi Zeira said: It is for the category of sifting, as straining is similar to sifting flour in a sifter, which is a form of selecting. Rabba said: According to my opinion, it is reasonable. What is the manner of one who selects? He takes the food and leaves the refuse; here too, when straining wine, one takes the food and leaves the refuse.

זֶה הַכְּלָל: כׇּל הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה, וּמְלַאכְתּוֹ מִתְקַיֶּימֶת בַּשַּׁבָּת — חַיָּיב.

מַתְנִי׳ אֵין שׁוֹרִין אֶת הַחִילְתִּית בְּפוֹשְׁרִין, אֲבָל נוֹתֵן לְתוֹךְ הַחוֹמֶץ. וְאֵין שׁוֹלִין אֶת הַכַּרְשִׁינִין וְלֹא שָׁפִין אוֹתָן, אֲבָל נוֹתֵן לְתוֹךְ הַכְּבָרָה אוֹ לְתוֹךְ הַכַּלְכָּלָה. אֵין כּוֹבְרִין אֶת הַתֶּבֶן בִּכְבָרָה, וְלֹא יִתְּנֶנּוּ עַל גַּבֵּי מָקוֹם גָּבוֹהַּ בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּרֵד הַמּוֹץ. אֲבָל נוֹטֵל הוּא בַּכְּבָרָה וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הָאֵיבוּס.

MISHNA: One may not soak asafoetida in lukewarm water to prepare a medicinal drink from it; however, one may place it into vinegar like a standard spice. And one may not soak vetches in water in order to separate them from their chaff, nor rub them by hand so as to remove their chaff. However, one may place them into a sieve or into a basket, and if the chaff gets removed, so be it. One may not sift straw in a sieve, and similarly, one may not place it on a high place so that that the chaff blows away in the wind; however, one may take the straw in a sieve and place it into the trough of an animal, and one need not be concerned if the chaff is removed in the process.

הַבּוֹרֵר אֹכֶל מִתּוֹךְ פְּסלֶת אוֹ שֶׁהָיוּ לְפָנָיו שְׁנֵי מִינֵי אֳכָלִין וּבֵרֵר מִין מִמִּין אַחֵר בְּנָפָה וּבִכְבָרָה חַיָּב. וְאִם בֵּרֵר בְּיָדוֹ לֶאֱכל לְאַלְתַּר מֻתָּר:

A person who separates food from unwanted matter and one who separates one type of food from another food using a sifter or a strainer is liable. It is permitted to separate food by hand to eat immediately.

הבורר חייב והני מילי בבורר בנפה וכברה או בורר לאוצר אפי' ביד אבל בידו כדי לאכול מיד מותר הלכך היו לפניו אוכלין עם פסולת שלהם בורר בידו לצורך אותה אכילה ואם בירר יותר אפילו לבו ביום נעשה כבורר לאוצר וחייב בקנון ובתמחוי לא יברור ואם בירר פטור ואם בירר בנפה ובכברה חייב חטאת וכיצד הוא בורר אם יש טורח בברירת האוכל יותר מברירת הפסולת בורר כדרכו לזרוק הפסולת ואם יש יותר טורח בברירת הפסולת כגון שהוא דק נוטל אוכל ומניח הפסולת וכל זה כשהאוכל מרובה על הפסולת בכמותה ומשכחת באוכל מרובה שאפי' הכי יש טורח יותר בברירת הפסולת כגון שהוא דק כדפרי' אבל אם כמות הפסולת מרובה אסור אפי' לטלטלו שהאוכל בטל ברוב הפסולת ומ"מ לוזים ובטנים שנשתברו ועדיין מעורבין בקליפתן אע"פ שהקליפות מרובות על האוכל לא מיקרי פסולת מרובה על האוכל כיון דאורחייהו בהכי והוו כמו שומר לפרי ותורמוס קאמר בגמרא דאפי' אוכל מתוך פסולת אסור ויהיב טעמא משום דשלקי ליה ז' זימנין ואי לא שלקי ליה לאוכל הוה מסרח לכן חשיב אפי' ברירת אוכל כברירת פסולת ולפי זה תורמוס שלנו שאין דרכן בכך מותר לבררו מתוך הפסולת היו לפניו ב' מיני אוכלים אותו שרוצה לאכול עתה חשוב כאוכל והשני חשוב פסולת ואסור לבררו אין מוללין מלילות בשבת אלא מולל בשינוי מעט בראשי אצבעותיו היו לו מלילות מערב שבת מנפח מיד ליד ואוכל אבל לא בקנון ותמחוי:

הַבּוֹרֵר אֹכֶל מִתּוֹךְ פְּסלֶת בְּיָדוֹ לְהַנִּיחוֹ אֲפִלּוּ לְבוֹ בַּיּוֹם נַעֲשָׂה כְּבוֹרֵר לָאוֹצָר וְחַיָּב. הָיוּ לְפָנָיו שְׁנֵי מִינֵי אֳכָלִין מְעֹרָבִין בּוֹרֵר אֶחָד מֵאַחֵר וּמַנִּיחַ לֶאֱכל מִיָּד. וְאִם בֵּרֵר וְהִנִּיחַ לְאַחַר זְמַן אֲפִלּוּ לְבוֹ בַּיּוֹם כְּגוֹן שֶׁבֵּרֵר בְּשַׁחֲרִית לֶאֱכל בֵּין הָעַרְבַּיִם חַיָּב:

אמר אביי הכי קאמר בורר ואוכל לאלתר בורר ומניח לאלתר ולבו ביום לא יברור ואם בירר נעשה כמי שבורר לאוצר וחייב חטאת. והלכה כרב אשי דבקנון ותמחוי פטור אבל אסור ובנפה וכברה חייב חטאת וביד בורר ואוכל בורר ומניח לאלתר ולבו ביום חייב חטאת כאביי. והבורר שני מיני אוכלין אותו שרוצה לאוכלו עתה מיקרי אוכל ואידך מקרי פסולת.

האי מאן דפרים סילקא - דוקא בסילקא שייך טחינה אבל שאר אוכלין שרי: מהו דתימא לשרורי מנא קא מכוין - ה"פ ואין בו בשול כלל קמ"ל דנהי דלשרורי מנא קא מכוין בשול מיהא יש בו דמירפא רפי והדר קמיט וחייב אבל אין לפרש קמ"ל דלא אמרי' לשרורי מנא קא מכוין דבפרק אין מעמידין (ע"' לח.) אמרי' גבי האי נכרי דשדא סיכתא לאתונא אי קבר בה ישראל קרא מעיקרא שפיר דמי ופריך פשיטא ומשני מהו דתימא לבשולי מנא קא מכוין קמ"ל לשרורי מנא קא מכוין:

אִם לֹא נִתְכַּוֵּן לְאוֹתָהּ מְלָאכָה הֲרֵי זֶה מֻתָּר. אֲבָל עָשָׂה מַעֲשֶׂה וְנַעֲשֵׂית בִּגְלָלוֹ מְלָאכָה שֶׁוַּדַּאי תֵּעָשֶׂה בִּשְׁבִיל אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן לָהּ חַיָּב. שֶׁהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא תֵּעָשֶׂה אוֹתָהּ מְלָאכָה.

דיני הבורר בשבת. ובו יז סעיפים: הבורר אוכל מתוך פסולת או שהיו לפניו שני מיני אוכלים ובירר מין ממין אחר בנפה ובכברה חייב בקנון ובתמחוי פטור אבל אסור ואם ביררם בידו כדי לאכול לאלתר מותר: הגה וכל מה שבורר לצורך אותה סעודה שמיסב בה מיד מקרי לאלתר [המגיד פ"ח ור"י ני"ב ח"ח וב"י וטור ורא"ש] ואפי' אחרים אוכלים עמו שרי [תוס' פ' כלל גדול] ולכן מותר לברור הירק שקורין שלאט"ן מן העלין המעופשין שבו כל מה שצריך לאכול באותה סעודה [ב"י סימן שכ"א]: הבורר אוכל מתוך הפסולת בידו להניחו אפי' לבו ביום נעשה כבורר לאוצר וחייב: היו לפניו שני מיני אוכלים מעורבים בורר אחד מאחד ומניח [השני כדי] לאכול מיד: הגה ושני מיני דגים מקרי שני מיני אוכלים ואסור לברור א' מחבירו אלא בידו כדי לאכלו מיד אע"פ שהחתיכות גדולות וכל אחת ניכרת בפני עצמה אבל כל שהוא מין א' אע"פ שבורר חתיכות גדולות מתוך קטנות לא מיקרי ברירה ואפילו היו שני מינים ובורר משניהם ביחד הגדולות מתוך הקטנות או להיפך שרי הואיל ואינו בורר מין אחד מתוך חבירו [תה"ד סי' נ"ז]. ואם בירר והניח לאחר זמן אפילו לבו ביום כגון שבירר שחרית לאכול בין הערבים חייב:

1. One who sorts food from refuse, or if there were two food types placed in front of him and he sorts one from the other - with the aid of a sifter or strainer he is chayav (liable); with a cone or dish he is patur (not liable) but it is forbidden to do so, but if he sorts it with his hand in order to eat it immediately it is permitted. RAMA Whatever one separates for a meal he is immediately about to eat, is called “for immediate use” (Heb. לאלתר). [Hamagid; the R"i; Beis Yosef; Tur; the Rosh] Even when others are eating with him it is permitted. [Tosefos] Therefore it is permitted to separate the (good) leaves of a vegetable called lettuce from the moldy ones that one requires for the upcoming meal. [Beis Yosef Siman 321] 2. One who sorts food from waste by hand for later use, even for later on that day, is as if one is sorting for storage, and is chayav. 3. Two foods that are mixed may be sorted from each other and one may place (the other food in order) to eat immediately. RAMA: Two kinds of fish are categorized as two types of food and one is therefore forbidden to sort one from the other unless done by hand to eat right away. This is even if the pieces are large and each one is noticeable by itself. If however the pieces are all one type even if one sorts the big pieces from the small it is not called sorting. Even when two types are mixed and one sorts both together the big from the small or vice versa it is permitted because one is not sorting one type from another. [Terumas Hadeshen]. If one sorted and left it for later, even for that same day, for example in the morning in order to eat in the afternoon, one is chayav.

אֹכֶל הַמְעֹרָב עִם פְּסֹלֶת, מֻתָּר לִבְרוֹר אֶת הָאֹכֶל מִתּוֹךְ הַפְּסֹלֶת, אֲבָל לֹא אֶת הַפְּסֹלֶת מִתּוֹךְ הָאֹכֶל. וְגַם אֶת הָאֹכֶל, אָסוּר לִבְרוֹר עַל יְדֵי כְּלִי, אֶלָּא דַּוְקָא בַּיָּד. וְדַוְקָא מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ לֶאֱכוֹל מִיָּד. וַאֲפִלּוּ בְּמַאֲכָלִים שֶׁרוֹצִים לִבְרוֹר מַה שֶּׁיֹּאכְלוּ עַתָּה מִמַּה שֶּׁיַּשְׁאִירוּ, צְרִיכִין לִזָּהֵר לִבְרוֹר מַה שֶּׁרוֹצִים לֶאֱכוֹל עַתָּה, וְלֹא לִבְרוֹר מַה שֶּׁרוֹצִים לְהַנִּיחַ. כִּי מַה שֶרוֹצִים לֶאֱכוֹל עַתָּה, חָשׁוּב אִכֶל. וּמַה שֶׁרוֹצִים לְהַנִּיחַ, חָשׁוּב פְּסֹלֶת. אֲפִלּוּ לִקְלוֹף שׁוּם אוֹ בְּצָלִים וּלְהַנִּיחָם, אָסוּר מִשּׁוּם בּוֹרֵר, וְאֵינוֹ מֻתָּר לִקְלוֹף אֶלָּא מַה שֶּׁצְּרִיכִין לֶאֱכוֹל מִיָּד (שי"ט שכ"א). וְהַקְּלִפָּה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁעַל הַשּׁוּם הַמְסַבֶּבֶת כָּל הַחֲלָקִים, יֵשׁ לֶאֱסוֹר לַהֲסִירָהּ אֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ אֲכִילָה מִיָּד, מִשּׁוּם דַּהֲוֵי מְפָרֵק, תּוֹלָדָה דְּדִישָׁה (פְּרִי מְגָדִים סִימָן שי"ט. אֵשֶׁל אַבְרָהָם סָעִיף קָטָן ח'. הִנִּיחַ בְּצָרִיךְ עִיוּן, עַיֵן שָׁם) אֲפִלּוּ בְּמִדֵּי דְּלָאו בַּר אֲכִילָה שַׁיָּךְ אִסּוּר בְּרִירָה, כְּגוֹן בְּכֵלִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם דְּמַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ עַתָּה, הֲוֵי כְּמוֹ אֹכֶל, וְהַשְׁאָר הֲוֵי כְּמוֹ פְּסֹלֶת.

When food is mixed with pesoles, you may separate [select] the food from the pesoles, but not the pesoles from the food. And even separating food from pesoles is forbidden when using a utensil. It is permitted only by hand, and only for the purpose of eating it immediately. Even foods which you select to eat now, from food which will be left for later use, care must be taken to select only what is to be eaten now, and not to select that which will be left over, because the part to be eaten now is considered food and the part to be left over is considered pesoles. Even peeling garlic or onions and putting them away is prohibited, because of boreir (selecting). You are permitted to peel only what you need for eating now. The outermost peel of the garlic, that surrounds the whole cluster must not be removed even to eat the garlic now, because it is considered mefareik, a toldah [offshoot melachah] of dosh (threshing). Even non-edible items are included in the prohibition of boreir (selection), such as utensils etc.; whatever you need for immediate use is considered food and the rest is considered waste.

ולפי זה יש לשאול שאלה גדולה, דאיך מצאנו ידינו ורגלינו בכמה דברים, כגון שמונחים מעורבים כפות ומזלגות וסכינים, ואנו צריכים כעת לסכינים ובוררים הסכינים מביניהם או הכפות או המזלגות. וכן כשתלוים הרבה בגדים על הכותל ונצרך לשנים ושלשה בגדים, ונוטלין מהכותל כל הבגדים ובוררין הבגדים הצריכים והשאר תולין על הכותל בחזרה. וכן אם היו מונחים הרבה ספרים מעורבין זה על גבי זה וצריך כעת לאיזה ספרים, ובוררן ונוטלן. וכן על השלחן אצל העשירים יש כמה מיני קערות קטנות וגדולות, ולכל מאכל בוררין קערות שונות וכיוצא בזה כמה עניינים, ואם יש ברירה בכל דבר לא מצאנו ידינו ורגלינו בהרבה עניינים. ותשובת דבר זה משני פנים: האחד דבדבר הניכר הרבה לעין הרואה - לא שייך לומר בזה ברירה, שאין זה ברירה אלא נטילה בעלמא, וכל אלו הדברים שחשבנו הם נראים לעין, כמו בבגדים וכלים וספרים כמובן. ואין לומר הא גם שני מיני פירות נראים לעין, כמו תאנים וענבים, דאינו כן, דמתוך קטנותן וריבויין צריכין לברור זה מזה, מה שאין כן בבגדים וכלים וספרים. והשני: שהרי יתבאר דבשעת האכילה יכול ליטול אוכל מתוך הפסולת ולאכול, שאין זה דרך ברירה ודרך האכילה בכך, וממילא דבכל הדברים שאנו צריכין כעת ללבוש הבגדים ולהשתמש בהכלים וללמוד בהספרים - הוי כשעת אכילה ולא שייך בזה ברירה. (ובוודאי לברור ספרים זה מזה כדי להעמידן על מקומן או בגדים זה מזה כדי לתלותן וכן בכלים אין היתר לטעם זה, אבל לטעם הראשון אין איסור בדבר, ויש לעיין בזה ודו"ק)

הבורר חייב וה"מ בבורר בנפה ובכברה וכו' בפרק כלל גדול (שבת עד.) ת"ר היו לפניו שני מיני אוכלין בורר ואוכל בורר ומניח ולא יברור ואם בירר חייב חטאת מאי קאמר ואסיק אביי דה"ק בורר ואוכל לאלתר בורר ומניח לאלתר ולבו ביום לא יברור ואם בירר נעשה כבורר לאוצר וחייב חטאת ואמרי' בתר הכי היו לפניו ב' מיני אוכלין ובירר ואכל ובירר והניח רב אשי מתני פטור ור' ירמיה מדפתי מתני חייב רב אשי מתני פטור והא תני חייב ל"ק הא בקנון ותמחוי הא בנפה וכברה כלומר הא דתני חייב בנפה וכברה דעיקר ברירה כך היא והא דמתני רב אשי פטור בקנון ותמחוי דהוי ברירה כלאחר יד ופי' רש"י דכי פריך והא תני היינו ברייתא דלעיל וכתבו התוס' (שם) וקשה לר"י דלמאי דאוקימנא לה בנפה וכברה משמע דוקא לבו ביום אסור אבל לאלתר אפילו בנפה וכברה שרי ובפ"ק דביצה (יד:) משמע דבנפה וכברה אסור בכל ענין ונראה לר"י דבברייתא איירי בבורר ביד והכא דמוקמי' לה בנפה וכברה ברייתא אחריתי היא ואפילו לאלתר חייב חטאת וכן משמע מתוך פר"ח דפי' שיש ג' דינים בבורר לאלתר דביד מותר לכתחלה בקנון ובתמחוי פטור אבל אסור בנפה ובכברה חייב חטאת וכ"כ הרא"ש והר"ן וכך הם דברי הרמב"ם בפ"ח שכתב בנפה ובכברה חייב בקנון ובתמחוי פטור ואם בירר בידו לאכול לאלתר מותר ועל בורר ומניח לאלתר פירש"י (שם) לאכול לאלתר שאין זה דרך בוררים והתוספות כתבו בורר ומניח לצורך אחרים ושיעור לאלתר כתבו הרא"ש והר"ן בשם ר"ח דהיינו שיעור מה שמיסב על השולחן באותה סעודה בלבד וכן כתב הרב המגיד בפרק ח' וכ"כ ר"י בח"ה אלא שכתב קודם לכן וז"ל ואפילו ביד שאמרנו דמותר דוקא לאלתר כלומר לאותה סעודה אבל לבו ביום כלומר שבורר ומניח לצורך סעודה אחרת של אותו יום בעצמו אסור ונ"ל דה"ק שאם הוא בורר אחר סעודה כל שבורר לצורך סעודה אחרת באותו יום בעצמו הוי לאלתר ואם כשהוא בתוך סעודה בורר אינו יכול לברור אלא לצורך אותה סעודה בלבד וכן אם בורר קודם סעודה צריך לאוכלם בתוך הסעודה ראשונה ואם השהה מהם עד אחר שעומד מסעודתו לא מיקרי לאלתר וחייב והמרדכי כתב דדוקא להתחיל ולאכול אחר ברירתו שרי אבל לאכול אחר שעה נעשה כבורר לאוצר והרמב"ם בפ"ח כת' וז"ל הבורר אוכל מתוך פסולת או שהיו לפניו שני מיני אוכלין ובירר מין ממין אחר בנפה ובכברה חייב בקנון ובתמחוי פטור אבל אסור ואם בירר בידו לאכול לאלתר מותר. הבורר אוכל מתוך פסולת בידו להניחו אפילו לבו ביום נעשה כבורר לאוצר וחייב היו לפניו שני מיני אוכלין מעורבין בורר אחד מאחד ומניח לאכול מיד ואם בירר והניח לאחר זמן אפי' לבו ביום כגון שבורר שחרית לאכול בין הערבים חייב ומשמע דלא שרי אלא לברור כדי לאכול מיד אחר ברירתו כדברי המרדכי ואפשר שכל שבורר לצורך סעודה כ"ז שמיסב באותה סעודה חשוב לאלתר כדברי ר"ח ומ"מ אם בירר להניח עד אחר ג' או ד' שעות נראה מדבריו שיש חלוק בין בורר אוכל מתוך פסולת לבורר אוכל אחד מאחר דבבורר אוכל מתוך פסולת חייב ובבורר אוכל אחד מאחר לא מיחייב אא"כ בירר שחרית לאכול בין הערביים אלא שאיני יודע מנין לו חילוק זה ואם לא נתכוון לכך קשה אמאי פלגינהו בתרתי והא דמפלגי' בין בורר בידו לבורר בקנון ותמחוי לבורר בנפה וכברה נראה מדברי רש"י בפרק כלל גדול שהברירה נעשית בקנון ותמחוי ונפה וכברה שכך כתב שם בקנון כלי עץ שעושין כעין צנור רחב מאחריו וקצר מלפניו ובעלי מטבע עושין אותו והבורר בו קטניות נותן קטניות במקום הרחב ומנענעו והקטניות מפני שהוא סגלגל מתגלגל ויורד דרך פיו הקצר והפסולת נשאר בכלי פטור אבל אסור מותר לכתחלה לא הוי דדמי לברירה וחייב חטאת לא הוי דכלאחר יד הוא דעיקר ברירה בנפה ובכברה אבל ביד לא דמי לבורר כלל עכ"ל ולפ"ז כל שהוא בורר בידו אע"פ שהוא מטיל האוכל לתוך כלי אחר ואפי' לתוך נפה וכברה מותר כיון שהוא בורר לאכול לאלתר וקשה לי על זה הא דתנן בפ"ק דיו"ט (יד.) הבורר קטנית ביו"ט בש"א בורר אוכל ואוכל ובה"א בורר כדרכו בחיקו ובקנון ובתמחוי ובחיקו משמע דהיינו שבורר בידו ונותן לתוך חיקו ודומיא דחיקו הוי קנון ותמחוי ונפה וכברה וא"כ לא שרי אלא לברור ולהניח בידו אבל להניח בקנון ותמחוי אסור אע"פ שאינו בורר אלא בידו לאכול לאלתר וצ"ל דהא כדאיתא והא כדאיתא דחיקו היינו שבורר ונותן לתוך חיקו ונפה וכברה וקנון ותמחוי היינו שעושה הברירה בהם:

הנה בורר הוא אחד מל"ט אבות מלאכות של שבת וחייבין עליה ג"כ חטאת בשוגג ומיתה במזיד כמו על שאר מלאכות ובעו"ה הרבה אנשים נכשלין באיסור בורר וע"כ אראה לבאר אותה בעז"ה בכל פרטיה ואקדים לזה הסימן הקדמה קצרה. והוא: אין חל איסור בורר מן התורה כ"א באחד משלשה אופנים שאז דרך ברירה היא כן בחול. א) אם בורר פסולת מן האוכל אפילו בורר בידו ודעתו לאכול מיד ג"כ חייב שזהו דרך ברירה בחול לברור הפסולת מן האוכל. ב) אם הוא בורר בכלי שדרך לברור בה כגון בנפה וכברה חייב אפילו הוא בורר האוכל מן הפסולת ודעתו לאכול מיד שכן דרך הבורר בכלי פעמים הוא בורר האוכל מן הפסולת כגון שנקבי הכברה דקין והאוכל הוא גס ופעמים הוא להיפוך [ואם הוא בורר בכלי שאין דרך לברור בה פטור אבל אסור וכדלקמיה]. ג) אפילו אם הוא בורר אוכל מן הפסולת ובידו אך שדעתו לאכול לאחר זמן חייב ואינו מותר לברור כ"א באופן שיזהר בכל ג' אופנים דהיינו שיברור האוכל מן הפסולת וגם שהברירה יהיה בידו ולא בכלי וגם שיהיה דעתו לאכול מיד שאז לאו דרך ברירה היא אלא דרך אכילה היא - אלו עיקרי הכללים שבסימן זה ויתר הפרטים נבאר אי"ה בסימן הבא: (יב) ומניח השני - ר"ל דאותו שרוצה לאכול עתה חשוב כאוכל והשני חשוב פסולת וא"כ צריך לברור זה שרוצה לאכול מיד דחשוב כאוכל ולהניח השני בקערה אבל איפכא לא דהוי פסולת מתוך אוכל דקיי"ל דאסור לברור אפי' כשרוצה לאכול המין השני לאלתר:

ו) שם ואם בירר בידי כדי לאכול וכו' אבל אם בירר בידו לאוצר חייב. טור, ועיין לקמן סעי' ב': כב) [סעיף ג'] הוי לפניו שני מיני וכו' בורר אחד וכו' דאותו שרוצה לאכול עתה חשוב כאוכל והשני חשוב פסולת ואסור לבררו, טור, לבוש: כג) שם הגה ומניח השני וכו' כוונת רמ"א למ"ש הטור דאותו שרוצה לאכול עתה חשוב כאוכל והשני חשוב פסולת וא"כ צריך לברור זה שרוצה לאכול ולהניח השני אבל איפכא לא דהוי פסולת מתוך אוכל. מ"א סק"ד א"ר או' ו' תו"ש או' ט' ר"ז או' ה' ת"א כלל ט"ז או' ה'

הנה מה שאסור לפרק אגוזים מתוך קליפתן הירוקה אינו מטעם שכיון שיש שם ב' קליפות יהיה על העליונה דין מפרק כדכתב ידידי, אלא משום דקליפה הירוקה אינה עשויה להשאר עם האגוז

לְפִיכָךְ כָּל הַבּוֹרֵר פְּסֹלֶת מִתּוֹךְ הָאֹכֶל, אֲפִלּוּ בְּיָדוֹ אַחַת, וַאֲפִלּוּ כְּדֵי לֶאֱכוֹל לְאַלְתַּר — חַיָּב. אֲבָל הַבּוֹרֵר אֹכֶל מִתּוֹךְ הַפְּסֹלֶת כְּדֵי לֶאֱכוֹל לְאַלְתַּר — אֵינוֹ חַיָּב, אֶלָּא אִם כֵּן בּוֹרֵר בְּנָפָה אוֹ כְבָרָה, שֶׁזֶּהוּ דֶּרֶךְ בְּרֵרָתוֹ. וְאִם בּוֹרֵר הָאֹכֶל בְּיָדוֹ כְּדֵי לֶאֱכוֹל לְאַלְתַּר — מֻתָּר, מִפְּנֵי שֶׁנְּטִילַת הָאֹכֶל מִתּוֹךְ הַפְּסֹלֶת כְּדֵי לְאָכְלוֹ מִיָּד אֵין זֶה מֵעֵין מְלָאכָה כְּלָל, שֶׁדֶּרֶךְ אֲכִילָה כָּךְ הוּא, שֶׁהֲרֵי אִי אֶפְשָׁר לֶאֱכוֹל הַכֹּל הָאֹכֶל עִם הַפְּסֹלֶת, וְלֹא אֲסָרַתּוּ תּוֹרָה אֶלָּא לַעֲשׂוֹתוֹ בַּכְּלִי הַמְיֻחָד לְכָךְ, דְּהַיְנוּ נָפָה וּכְבָרָה. אֲבָל נְטִילַת הַפְּסֹלֶת אֵין זוֹ דֶּרֶךְ אֲכִילָה, אֶלָּא דֶּרֶךְ תִקּוּן הָאֹכֶל שֶׁיְּהֵא רָאוּי לַאֲכִילָה — הֲרֵי זוֹ מְלָאכָה גְמוּרָה.

גם הפרדה בין שני מיני מאכלים מעורבים אסורה משום בורר. ואף ששני המינים ראויים לאכילה, כיוון שהם מינים שונים, והוא מעוניין שכל מין יעמוד בנפרד, הרי שכל מין נחשב אצלו כפסולת לגבי חבירו, וממילא בהפרדתם הוא מתקנם, והרי הוא עובר באיסור בורר (שו"ע או"ח שיט, ג, באו"ה 'לאכול'). לפיכך, מי שיש לו תערובת של אגוזים ושקדים, והוא רוצה לאכול את האגוזים בלבד, האגוזים נחשבים אצלו כאוכל והשקדים כפסולת. ואם כן מותר לו ליטול את האגוזים מתוך השקדים כדי לאוכלם לאלתר, שכך היא דרך אכילה. אבל אם יוציא את השקדים, הרי הוא מפרידם כדרך בורר, ועובר באיסור תורה. ואם הוא רוצה להגיש לפני המסובים את האגוזים בנפרד ואת השקדים בנפרד, שניהם נחשבים לגביו כאוכל, ומותר לו להפרידם זה מזה כדי להגישם לאלתר לפני המסובים. אבל אסור להפרידם כדי להגישם לאחר זמן (באו"ה שיט, ג, 'היו לפניו').

Separating a mixture of two types of food also constitutes a violation of Borer. Even if both foods are edible, since they are different types and one is interested in having each type separately, each is considered psolet in relation to the other. By separating them, one thereby improves them and thus transgresses the prohibition of Borer (SA 319:3; BHL s.v. “le’ekhol”). Thus, if almonds and walnuts are mixed together, but one only wants the walnuts, the almonds are considered psolet for him. He may remove the walnuts from the mixture to eat immediately, because that is derekh akhila. But if he takes out the almonds, this is considered derekh melakha and he transgresses a Torah prohibition. If he wishes to serve guests almonds and walnuts separately, then they are both considered okhel, and he may separate them from each other to serve immediately. However, one may not separate them and then only serve them later (BHL 319:3 s.v. “hayu lefanav”).

הבורר בשבת רק חלק מהפסולת שבמאכל אם חייב משום בורר ואם עכ״פ ישנו איסור מדרבנן

תשובה: מבחינת העלים זה עירוי מכלי ראשון, ויעשו ע"י כלי שני. אבל מבחינת המסננת-מותר.