Source 16 · Acharonim
VerifiedShulchan Arukh, Yoreh De'ah 92
שולחן ערוך, יורה דעה צ״ב:ה׳-ו׳ — ד"ה טיפת חלב שנפלה על הקדירה שאצל
Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 92:5-6
The governing siman for meat and dairy absorbed in utensils, including the status of a pot or cooking surface when hot food spills or is absorbed. Its rules establish the core separation and kashering framework relevant to shared stovetops.
טיפת חלב שנפלה על הקדירה שאצל האש מבחוץ אם נפלה כנגד התבשיל אין צריך אלא ס' כנגד הטיפה שמפעפעת לפנים והוי כאילו נפלה בתבשיל ואם נפלה במקום הריקן והיא מפעפעת בדופן הקדירה עד סמוך לרוטב כל כך שאין ס' כנגד הטיפה הרי נאסר אותו מקום הקדירה ואם יערה התבשיל דרך מקום הקדירה שנאסר הרי יאסר התבשיל וזה תקנתו שיניחנה כך ולא יגע בה עד שתצטנן: הגה ודוקא אם הקדרה ישנה אבל אם היא חדשה בכל ענין א"צ ס' רק נגד הטיפה שנפל עליה כדלקמן סי' צ"ד גבי כף: נהגו העולם לאסור כשנפלה על הדופן שלא כנגד הרוטב ודוקא כשנופל באותו צד שאינו כנגד האש אבל אם נפל כנגד האש מותר שהאש שורפו ומייבשו (ואז הקדירה נמי שרי) (הגהות ש"ד וארוך כלל ל"א) ודוקא בדבר מועט כגון טיפה אבל אם נפל הרבה אין להתיר אפי' אם נפל כנגד האש אא"כ כנגד הרוטב וע"י ס': הגה ואז הקדירה הוי אסורה אפילו יש ס' בתבשיל נגד הטיפה שנפלה ויערה מיד התבשיל ממנו בצד אחר שלא כנגד הטיפה ואם בשלו בקדירה תבשיל אחר דינו כמו בפעם הראשון (ארוך כלל ל"א): מחבת של חלב שנתנו בכירה תחת קדירה של בשר הזיעה עולה ונבלע בקדיר' ואוסרת': הגה אם היה חלב במחבת בעינן ס' בתבשיל שבקדירה נגד החלב שבמחבת (ד"ע) וכל זה מיירי שהמחבת מגולה והזיעה עולה מן המאכל עצמו לקדירה שעליה (ארוך) וגם מיירי שהוא בקרוב כל כך שהיד סולדת בזיעה במקום שנוגע בקדירה אבל אם אין היד סולדת בזיעה הכל שרי ולכן תולין בשר לייבש על קדירות של חלב ולא חיישינן לזיעה שעולה (פסקי מהרא"י סימן ק"ג) וכן אם המחבת מכוסה הכל שרי מידי דהוי אשתי קדירות נוגעות זו בזו דאין אוסרין זו את זו בנגיעה כל שכן בזיעה (מרדכי פרק כ"ה) מיהו לכתחלה יש ליזהר בכל זה (הגהות ש"ד):
When a drop of milk falls on the outer surface of a meat pot near the fire, it suffices that the content of the pot presents a quantity sixty times greater than the drop of milk if it fell on the wall below the level formed by the foods, for in this case, the drop of milk spreads into the pot and is comparable to a drop falling into the foods themselves. But if it fell on the wall above the level, it spreads into the thickness of the wall and reaches the liquid part inside the pot; now, this part of the wall does not present a quantity sixty times greater than the drop, so it becomes forbidden, rendering the foods touching it when emptying the pot forbidden. Therefore, in such a case, the only solution is to let the pot cool before touching it. GLOSS: But this applies only when the pot has already been used; whereas, when it is new, it suffices in all cases to have a quantity sixty times greater than the drop, as is the case further, § 94, regarding a spoon. It is customary to declare forbidden when the drop falls on the part of the pot's wall above the level, but only on the side opposite the fire; while the fire dries the drop if it falls on its side. GLOSS: In which case, the pot is also permitted. However, this applies only to a drop; but if milk falls in a larger quantity, even on the side of the fire, it is only declared permitted if it falls below the level of the foods and they present a quantity sixty times greater than the milk. GLOSS: The pot remains forbidden even if there is the required quantity; therefore, the pot must be emptied immediately on the side opposite to where the milk fell. For a second cooking in this same pot, one proceeds as for the first. When one places a dairy pot in the oven below a meat pot, the steam from the dairy pot rises and renders the meat pot forbidden. GLOSS: If the dairy pot contains milk, the meat pot must present a quantity sixty times greater than the milk. But only if the dairy pot is uncovered so that the steam rises directly from the milk to the pot, and only if the pots are close enough that the steam burns the hand when held at the height of the upper pot; but everything is permitted if otherwise. That is why it is customary to hang meat to dry above milk pots, and one does not worry about the steam. Similarly, when the dairy pot is covered, everything is permitted because the case resembles two pots touching; since the contact presents no problem, it is even more so for the steam. However, deliberately, one should avoid all of this.
Source 17 · Acharonim
VerifiedArukh HaShulchan, Yoreh De'ah 92
ערוך השולחן, יורה דעה צ״ב:ז׳-ח׳ — ד"ה קדירה של בשר מליאה רוטב
Arukh HaShulchan, Yoreh De'ah 92:7-8
Explains the practical laws of meat-and-dairy absorption, spills, and the status of utensils, providing a systematic treatment relevant to whether a cooking area can serve both uses.
קדירה של בשר מליאה רוטב, וחתיכות בשר בתוך הרוטב, וחתיכות למעלה מהרוטב, אם נפלה טיפת חלב על החתיכה שבתוך הרוטב, מצטרפין כל החתיכות וכל הרוטב לבטלה, שאם יש בכולן ששים נגד הטיפה, מותרין כולן, מפני שע"י הרוטב הלך טעם הטיפת חלב בכל מה שבקדירה, אבל אם נפלה הטיפה על חתיכה שמחוץ לרוטב, צריך שיהו ששים בהחתיכה עצמה נגד הטיפה, ואין הרוטב ושארי החתיכות מצטרפין לבטלה, מפני שהטיפה נבלעה רק בזו החתיכה ולא באחרות, דאין בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב, וכיון שאותה חתיכה נאסרה, נוטלה משם, ואם לא נטלה משם, וניער אח"כ את הקדירה ונכנסה חתיכה זו לתוך הרוטב, צריך שיהא בכל מה שבקדירה ששים נגד כל החתיכה, שהרי חתיכה זו נעשית נבילה וצריך ששים כנגדה, וכן אפילו אם לא ניער את הקדירה אלא כיסה אותה בכיסוי, ג"כ מתערבים כולם יחד, דכיון שהיא עומדת אצל האש, ואפילו נסתלקה מהאש כל זמן שהיא רותחת, כשמכסין את הקדירה עולה החום והזיעה וההבל למעלה, והם כנתערבו יחד: במה דברים אמורים, כשלא ניער את הקדירה מיד כשנפלה הטיפה על החתיכה שמחוץ לרוטב, ולא כיסה אותה, אבל אם תיכף כשנפלה הטיפה ניער את הקדירה, או כיסה אותה, מצטרף כל מה שבקדירה לבטל טעם הטיפה, וזהו ששנו חכמים במשנה (חולין קח א) טיפת חלב שנפלה על החתיכה, אם יש בה בנותן טעם באותה החתיכה, אסור. ניער את הקדירה, אם יש בה בנותן טעם באותה קדירה, אסור. ואין לשאול מה מועיל מה שניער מיד או כיסה, הא עכ"פ בהכרח שכמו רגע קודם קיבלה חתיכה זו טעם הטיפה, והרי נעשית נבילה, ונצריך ששים כנגד כל החתיכה. אמנם אין זה שאלה, דא"א לדקדק ברגעים, דאל"כ והרי גם כשנפלה הטיפה לחתיכה שבתוך הרוטב ג"כ לא ימלט שבאיזה רגעים קודם תבלע חתיכה זו שהטיפה בה, וכן אף אם נפלה הטיפה להרוטב ג"כ אין הטיפה הולכת בכל הקדירה ברגע אחת כמובן, ולא מקרי בליעה מוקדמת אלא כשעבר איזה זמן מועט עכ"פ שהבליעה היתה רק בה ולא באחרת, וא"א לבאר כמה הוא הזמן המועט, ותלוי בראיית עיני המורה, ועי' מ"ש בסעיף י': והנה כל זה הוא כשהחתיכה כולה חוץ לרוטב, או כולה בתוך הרוטב, דכשהיא חוץ לרוטב צריך באותה חתיכה ששים, וכשהיא כולה בתוך הרוטב כל הקדירה מצטרף לששים. אבל אם החתיכה מקצתה תוך הרוטב ומקצתה חוץ לרוטב, כתב הטור שיש בזה פלוגתא דרבוותא, ורש"י ז"ל ס"ל דאפילו מקצתה בתוך הרוטב הוה ככולה חוץ לרוטב, ור"י ז"ל ס"ל דכשמקצתה ברוטב הוה ככולה ברוטב, מפני שהרתיחה מערבת הטעם בכל הקדירה, וכל הקדירה מצטרפת לבטל החלב, ע"ש. ויש שהכריעו כרש"י [ב"י], ויש שהכריעו כר"י [ש"ך סק"י], ולכן הוה ספיקא דדינא והולכין להחמיר בכל ענין, [והט"ז סק"ב כתב דגם לרש"י המקצת שתוך הרוטב אוסר האחרות, ע"ש, ודברים תמוהים הם, וכבר השיג עליו בנקודות הכסף, אך לדידן אין נפק"מ, דבכל ענין הולכין להחמיר כמ"ש]:
Edition: Arukh HaShulchan, Yoreh De'ah -- Wikisource — License: CC-BY-SA ↗
Source 18 · Acharonim
VerifiedShulchan Arukh, Yoreh De'ah 93
שולחן ערוך, יורה דעה צ״ג
Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 93
Joseph Karo’s passage rules that a pot used for meat may not be used for dairy, distinguishing between use within or after twenty-four hours and stating that the pot itself remains prohibited for either meat or dairy, while discussing parallel rules and exceptions for pot lids and contact between hot or cold lids and pots.
קדירה שבשל בה בשר לא יבשל בה חלב ואם בישל בה בתוך מעת לעת אסור בנותן טעם (וצריך לשער נגד כל הקדירה) אבל אם שהה מעת לעת קודם שבישל בה הוי ליה נותן טעם לפגם ומותר התבשיל אבל הקדרה אסורה לבשל בה לא בשר ולא חלב: הגה אבל שאר דברים מותר (ריב"ש סימן קכ"ו בשם סמ"ק ובהגמי"י פ"ו) ודין כסוי קדרה כדין קדירה עצמה (ד"ע ואו"ה) ויש מחמירים בכיסוי לומר דאע"פ שאינו בן יומו דינו כאילו היה בן יומו (בהגהות ש"ד בשם קובץ) וכן נוהגין בקצת מקומות וכן אני נוהג מפני המנהג והוא חומרא בלא טעם (ד"ע) ומכל מקום במקום שיש שום צד להתיר בלאו הכי או שהוא לצורך שבת או הפסד יש להתיר אם אין הכיסוי בן יומו כמו בקדירה עצמה ואם לקחו כיסוי רותח מקדירה של בשר ונתנו אותו על קדירה של חלב אם שניהם חמים שניהם אסורים אם יש מאכל בקדירה של בשר וחלב ואם הכיסוי צונן והקדירה חמה נמי שניהם אסורים אם התחיל להזיע תחת הכיסוי דתתאה גבר (או"ה) ואם הכיסוי חם והקדירה צוננת הכל שרי (שם) רק המאכל צריך קליפה (לדעת הגהת ש"ד ולא כאו"ה שם) אם אפשר לקלפו ואם לאו הכל שרי ואם לא היה מאכל בקדירה הכל שרי דהוי כשתי קדירות שנגעו זו בזו (הכל ד"ע לסברת הארוך):
Source 19 · Acharonim
VerifiedShulchan Arukh, Yoreh De'ah 121
שולחן ערוך, יורה דעה קכ״א:א׳-ב׳ — ד"ה סדר הכשר כלים הנקנים מן העובד
Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 121:1-2
The governing siman for kashering non-Passover utensils by immersion or other methods, relevant to removable metal components when a change of status is needed.
סדר הכשר כלים הנקנים מן העובד כוכבים. ובו ז' סעיפים: הלוקח כלים ישנים מן העובד כוכבים כדרך שנשתמש בהן העובד כוכבים כך הוא הכשרן לפיכך הלוקח כלי תשמיש ישנים שנשתמש בהם בצונן כגון כוסות וצלוחיות וכיוצא בהן מדיחן וצריך לשפשפן היטב במים בשעת הדחה כדי להסיר ולמרק האיסור שעל גביהן ואחר כך שוטפן במים ומטבילן והם מותרים: הגה יש מקומות שנהגו היתר לשום יין בכלים שנסריהם מדובקים בחלב משום שטבע היין לברוח מן החלב והחלב נקרש ועומד בעצמו ואינו נוגע כלל ביין (ריב"ש סימן קמ"ט): לקח מהם כלים שנשתמש בהם בחמין בין שהם של מתכת או של עץ או אבן מגעילן ואחר כך מטבילן אם הם של מתכת והם מותרים ואם הטבילן ואחר כך הגעילן מותרים ויש אומרים שצריך לחזור ולהטבילן: הגה דין כלי עצם עיין בהלכות פסח סי' תנ"א. אין להגעיל שום כלי כל זמן שהוא בן יומו (טור) ואין להשתמש במי הגעלה (ארוך) כל מקום שצריך הגעלה לא מהני אם קלפו לכלי בכלי אומנות (ת"ה סי' ק"ל ובמרדכי והגהת ש"ד) ועיין לעיל סימן ק"ח דין מרדה של איסור:
One who takes old (ie used) vessels from one who worships idols [lit. stars] - the way in which the idol-worshipper used them, this is how he kashers them. Therefore, one who takes a used old vessel which was used for cold, such as cups and plates and others like that - he washes them and he must scrub them well in water at the time of washing in order to remove and polish the issur (forbidden matter) which is on them, and afterwards rinse them in water and dip them (in a mikvah). Rema: There are places where the custom is to permit placing wine in vessels (ie barrels) where the planks of wood are smeared with fat because the nature of wine is to separate itself from the fat, and the fat congeals and stands by itself and does not touch the wine at all (Ribash 149). [He] took from them [the idol-worshipper] vessels which were used with heat, whether they were made of metal, wood or stone, he dunks them in boiling hot water and afterwards dips them in a mikveh (if they are made of metal) and then they are permitted. If you dipped them [ie metal vessels] in a mikveh [first] and then dunked them in boiling hot water - they are permitted. And there are those who say that they must be dipped in the mikvah again. GLOSS: This is also the rule regarding a vessel made of bones, see the laws of Passover 451. One should not dunk a vessel in boiling water when the vessel has been used within the past 24 hours (see the Tur) and one should not use the water from the boiling (Aruch). Every instance in which dunking in boiling water is required it doesn't help if you scrape them with a tool. And see above 108: The Law of a Bread Paddel which is Issur.
Source 20 · Acharonim
VerifiedKitzur Shulchan Arukh 46
קיצור שלחן ערוך מ״ו:ט״ו — ד"ה נוֹהֲגִין שֶׁלֹּא לְהַגְעִיל כְּלִי חָלָב לְהִשְׁתַּמֵּשׁ
Kitzur Shulchan Arukh 46:15
Summarizes the practical separation of meat and dairy utensils and the rules governing hot contact, spills, and kitchen handling in an accessible form.
נוֹהֲגִין שֶׁלֹּא לְהַגְעִיל כְּלִי חָלָב לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ בְּבָשָׂר אוֹ אִפְּכָא. אֵין לָשִׁין עִסָּה בֶּחָלָב, שֶׁמָּא יֹאכַל הַפַּת עִם הַבָּשָׂר. וְאִם לָשׁ, כָּל הַפַּת אֲסוּרָה אֲפִלּוּ לְאָכְלָהּ לְבַדָּהּ, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יֹאכְלָהּ עִם בָּשָׂר. וְאִם הָיָה דָּבָר מֻעָט כְּדֵי אֲכִילָת פַּעַם אַחַת, אוֹ שֶׁשִּׁנָּה צוּרַת הַפַּת שֶׁיְהֵא נִכָּר שֶׁלֹּא לְאָכְלָהּ עִם בָּשָׂר, מֻתָּר. וְכֵן הַדִּין אִם לָשׁ עִסָּה עִם שֻׁמָּן שֶׁל בָּשָׂר. וְאֵין לֶאֱפוֹת שׁוּם פַּת עִם צַפִּיחִית (פלאדין) אוֹ פִּשְׁטִידָא בְּתַנוּר, דְּחַיְשִׁינָן שֶׁמָּא יָזוּב מִן הַחֶמְאָה אוֹ מִן הַשֻּׁמָּן תַּחַת הַפַּת. וְאִם זָב תַּחְתֶּיהָ, דִּינָהּ כְּאִלּוּ נִלּוֹשׁ עִמָּהּ, דְּאָסוּר לְאָכְלָהּ אֲפִלּוּ לְבַדָהּ (צ"ז). פַּת שֶׁאֲפָאָהּ עִם הַצְלִי בְּתַנּוּר אֶחָד, אִם הָיָה הַתַּנּוּר סָתוּם וְהַצָּלִי מְגֻלֶּה, אָסוּרָה הַפַּת לְאָכְלָהּ בֶּחָלָב. אֲבָל אִם הַצְּלִי הָיָה מְכֻסֶּה אוֹ שֶׁהָיָה הַתַּנּוּר פָּתוּחַ, וְהוּא תַנוּר גָּדוֹל כַּתַנּורִים שֶׁלָּנוּ, מֻתָּר. וּמִכָּל מָקוֹם לְכַתְּחִלָּה יֵשׁ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לִצְלוֹת בָּשָׂר בְּתַנוּר שֶׁאוֹפִין בּוֹ פַּת, דְחַיְשִׁינָן שֶׁמָּא יָזוּב הַשֻּׁמָּן תַּחַת הַפַּת. וַאֲפִלּוּ הַצְּלִי הוּא בַּמַחֲבַת, יֵשׁ לָחוּשׁ (צ"ז ק"ח).
It is the accepted custom not to kosher dairy utensils or dishes in order to use them with meat, or vice versa. It is not permitted to knead dough with milk lest it be eaten with meat, and it you did knead it, it is forbidden [to eat] the entire bread even by itself, because of the Rabbinic interdiction lest it be eaten with meats. If, however, it was a small quantity, sufficient only for one meal, or if the bread has been shaped so that it is noticeable that it is not to be eaten with meat, then it is permissible. The same halachah applies if dough was kneaded with animal fat. No type of bread should be baked with [meat or dairy] knishes in one oven [at the same time] for we are afraid that some of the butter or some fat will flow under the bread; and if it did flow underneath the same halachah applies as though it were kneaded together, and the bread may not be eaten even by itself. If bread was baked together with a roast, in the same oven, and the oven was closed and the roast was uncovered it is forbidden to eat the bread with dairy foods. However, if the roast was covered or the oven was open and the oven is as large as ours, the bread is permitted. Nevertheless, initially, care should be taken not to roast meat in an oven in which bread is being baked, for fear that some fat will flow under the bread; and even if the roast is in a pan, there is room for concern.
Edition: Torat Emet 357 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996 — License: CC-BY ↗
Source 21 · Acharonim
VerifiedKitzur Shulchan Arukh 46:5-8
קיצור שלחן ערוך מ״ו
Kitzur Shulchan Arukh 46:6-7
Summary of the laws of separating meat and dairy utensils and preventing transfer of taste, in a practical household register.
שְׁנֵי יִשְׂרְאֵלִים הַמַּכִּירִים זֶה אֶת זֶה, אֲפִלּוּ הֵם מַקְפִּידִים זֶה עַל זֶה, אָסוּר לָהֶם לֶאֱכֹל עַל שֻׁלְחָן אֶחָד זֶה בָּשָׂר וְזֶה מַאֲכַל חָלָב, עַד שֶׁיַּעֲשׂוּ אֵיזֶה הֶכֵּר, כְּגוֹן, שֶׁיֹּאכַל כָּל אֶחָד עַל מַפָּה שֶׁלּוֹ, אוֹ שֶׁיַּנִּיחוּ עַל הַשֻּׁלְחָן בֵּין הַמַּאֲכָלִים אֵיזֶה דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לִהְיוֹת שָׁם. וְיִהְיוּ זְהִירִים שֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹת מִכְּלִי אֶחָד, מִפְּנֵי שֶׁהַמַּאֲכָל נִדְבָּק בַּכֶּלִי. וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁצְּרִיכִין לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לֶאֱכוֹל מִכִּכָּר אֶחָד עִם בָּשָׂר וְעִם חָלָב. וְכֵן נוֹהֲגִין לְיַחֵד כֵּלִים לְמֶלַח, אֶחָד לְמַאַכְלֵי בָּשָׂר וְאֶחָד לְמַאַכְלֵי חָלָב, כִּי לִפְעָמִים טוֹבְלִים בְּמֶלַח וְנִשְׁאָרִים שְׁיוּרֵי מַאֲכָל בַּמֶּלַח.
Source 22 · Acharonim
VerifiedShulchan Arukh, Yoreh De'ah 108:1-2
שולחן ערוך, יורה דעה ק״ח
Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 108:1-2
Joseph Karo’s passage rules that meat and dairy baked together are treated like other forbidden and permitted foods: initially one should be stringent even in a large oven, while after the fact leniencies may apply, especially when the oven is somewhat open, there is financial loss, one food is covered, or sufficient permitted food can nullify the prohibition; foods baked under one uncovered pan are forbidden, but cooking one after the other is generally allowed unless both cause condensation.
הגה וה"ה לבשר עם חלב נמי דינא הכי (טור סימן צ"ז) ונוהגין להחמיר לכתחלה אפילו בתנור גדול ובדיעבד להקל אפילו בתנור קטן (ארוך כלל ל"ט דלא כב"י ובתשובת ר"י מינץ ובהגהת ש"ד ואגור בשם מהרי"ל וטור בשם רשב"א שכן הסכמת רוב המורים והוא שיטת רש"י וה"ג ורי"ף ורמב"ם) ואם אפה פת עם בשר אסור לאכלו עם חלב אם יש לו פת אחר (שם) וכן אם עובד כוכבים אפה פת עם איסור אסור לקנות אותו פת אם יש פת אחר דכל זה מקרי לכתחלה אבל אם אין לו פת אחר בריוח מותר בשניהם דזה מקרי לענין זה דיעבד (אגור בשם ר"י מולין) י"א דאין מתירין ריחא אפילו בדיעבד אלא אם כן התנור פתוח קצת מן הצד או למעלה במקום שהעשן יוצא (שם בארוך) ובמקום הפסד אין להחמיר בדיעבד (כי כן נראה מהפוסקים וכ"פ ב"י) אפילו סתום לגמרי ואם האיסור דבר חריף וכל שכן אם ההיתר דבר חריף ריחא מילתא היא ואפילו בדיעבד אסור אם שניהם מגולים אבל אם אחד מהם מכוסה אפילו בבצק בעלמא מותר (מרדכי פ' ג"ה ואו"ה) אם אפו או צלו איסור והיתר תחת מחבת אחת מגולין אסור (תוספות) אפילו בדיעבד (שם בארוך) וה"ה אם אפו בכה"ג פת עם בשר אסור לאכלו בחלב (ש"ד סימן ס' ומהרא"י) אבל בזה אחר זה אין לחוש (תשובת מיי' סוף הל' מ"א ותשובת ר"י ואו"ה) אלא אם כן הזיע המחבת משניהם דאז אסור אפילו בזה אחר זה אם היו שניהם מגולין דהוי ככיסוי של קדרה (ד"ע ממשמעות הרא"ש סימן צ"ג) כדלעיל סימן צ"ג י"א דכל מקום דאמרינן ריחא מלתא ואוסר בדיעבד היינו דוקא דליכא ששים מן ההיתר נגד האיסור אבל בדאיכא ששים מן ההיתר אפי' בכל מה שבתנור מבטל האיסו' (שם בארוך כלל ל"ט די"ח) ולצורך הפסד יש לנהוג כן. י"א דאיסור האוסר במשהו כגון חמץ בפסח ריחא מלתא ואוסר אפילו בדיעבד אם התנור קטן והוא סתום והאיסור וההיתר מגולין תוך התנור (ד"מ בשם הגהת סמ"ק ובשם תוספות עבודת כוכבים דף ס"ו ע"ב) ויש אומרים שאין לחלק (ד"מ בשם מרדכי) ובמקום הפסד יש לסמוך אדברי המקילין ועיין לקמן סוף סימן קי"ח אם יש להחמיר לכתחלה לשפות ב' קדירות וא' מהן של איסור על הכירה או לצלות איסור אצל היתר: בד"א בצלי אבל אם בא לבשלם בקדרה זה לעצמו וזה לעצמו אפילו בתנור קטן ופיו סתום מותר ואף על פי שפי הקדרות מגולה: הגה ודוקא שהתנור פתוח קצת אבל אם הוא סתום מכל הצדדים כדרך שמטמינים החמין לצורך שבת אסור (מהרי"ו סימן מ"ד ואו"ה והגהת ש"ד בשם מהר"מ) ואפילו בדיעבד יש מחמירין ואוסרין אם האיסור וההיתר מגולה (כך משמע בהגהת ש"ד) ובמקום הפסד מרובה יש להקל:
Source 23 · Acharonim
VerifiedBeit Yosef, Yoreh De'ah 92
בית יוסף, יורה דעה צ״ב:ב׳-ד׳ — ד"ה ומ"ש רבינו דלר"ת דמין במינו בס'
Beit Yosef, Yoreh De'ah 92:2-4
Analyzes the Talmudic and Rishonim sources for absorption between meat and dairy vessels, clarifying when contact or a spill creates a prohibition and how the law is applied.
ומ"ש רבינו דלר"ת דמין במינו בס' אפילו לא קדם וסילק כיון שיש בו ס' מותר יתבאר בסימן צ"ח שהפוסקים הסכימו לדעת ר"ת ז"ל דמין במינו בטל בס' ומיהו מ"ש רבינו שאם אין בחלב ס' אע"פ שקדם וסילקו גם החלב אסור אינו מכוון בעיני דכיון שקדם וסילקו הרי אנו אומרים שלא נפלט ממנו לתוך החלב כלום וא"כ אף ע"פ שאין בחלב ס' כנגדו מותר וכ"נ מדברי הרמב"ם בפ"ט שאע"פ שאין בחלב ס' כנגד הבשר חלב מותר אלא שהצריך להטעימו לנכרי לראות אם יש בו טעם בשר שהרי כתב וז"ל בשר שנפל לתוך החלב או חלב שנפל לתוך הבשר ונתבשל עמו שיעורו בנ"ט כיצד חתיכה של בשר שנפלה לקדרה רותחת של חלב טועם הנכרי את הקדרה אם אמר שיש בה טעם בשר אסורה ואם לאו מותרת ואותה חתיכה אסורה בד"א בשקדם והוציא את החתיכה קודם שתפלוט חלב שבלעה אבל אם לא סילק משערין אותה בששים מפני שהחלב שנבלע יצא ונתערב עם החלב עכ"ל וכ"כ הרשב"א בת"ה הארוך וז"ל אם נפל בשר לתוך חלב וקדם וסילקו קודם שיספיק לפלוט החלב שבלע אפילו אין ביורה ס' כנגד הבשר וטעמו קפילא דאין כאן טעם בשר בחלב מותר כיון שלא נימוח שם ממשו של בשר ואין כאן אלא פליטתו ולא ידענו כמה הוא סומכין על הקפילא להקל אפי' בפחות מס' אבל אם לא הספיק לסלקו עד שיוכל לפלוט החלב שבלע אף ע"פ שטעמו קפילא ואין בו טעם כלל אפ"ה אסור ולרבנן דאמרי מין במינו בטל צריך שיהא ס' ביורה כשיעור החתיכה עכ"ל. ויש לדקדק בדברי הרמב"ם למה הוצרך ליתן טעם לכשלא סילק שמשערין אותה בס' מפני שהחלב שנבלע בה ונאסר יצא ונתערב עם השאר דטעם זה לא איצטריך אלא למאן דאסר לה אפי' באלף משום דמין במינו לא בטיל אבל לדידיה דפסק כמ"ד מין במינו בטיל לא הוה צריך להאי טעמא אלא לסתום משערין אותה בס' ואפשר שהוצרך לטעם זה משום דאי לאו הכי אפילו לא קדם וסלקו הו"ל למשרייה ע"י טעימת קפילא ארמאה שיאמר שאין בו טעם בשר אבל השתא שאנו אוסרין אותו מפני שהחלב שנבלע בבשר ונאסר יצא ונתערב עם שאר החלב ה"ל מין במינו וא"א למיקם אטעמא כנ"ל. וטעם רבינו נראה שהוא מפני שסובר כמו שכתב סמ"ג דהא דאמרי' כגון שנפל לתוך יורה של חלב רותח דמיבלע בלע מיפלט לא פליט פירושו שמה שבולע השתא אינו פולט שכל זמן שאינו נח מרתיחותיו אינו פולט אבל מה שבלע קודם לכן הוא פולט שהרי דבר הנראה לעינים כשנותנין ירק בקדרה רותחת משתנית מראית המים ובשר שמן נימוח בתוכה ונראה שמנונית על הרוטב עכ"ל וכ"כ הר"ן בשם ר"ת דלפי זה לא מהני קדם וסילקו אלא לשלא יחזור ויפלוט החלב שבלע וליהוי מין במינו אבל לעולם פולט הוא טעם בשר אע"פ שקדם וסילקו ולפיכך כל שקדם וסילקו אם אין בחלב ס' כנגדו אסור דבכוליה משערינן דאי במאי דנפיק מיניה מנא ידעינן והרמב"ם והרשב"א נראה שגם הם סוברים כסמ"ג ומפני כך הצריכו טעימה ואם אין בו טעם בשר אף על פי שאין בחלב ס' כנגדו מותר כדין שאר איסורין שיתבאר בסימן צ"ח להסכמת הרא"ש. ומ"ש רבינו דקדם וסילקו דאמרינן היינו קודם שתנוח היורה מרתיחה כתב הה"מ שי"מ שפירשו כן שכל זמן שהוא רותח אינו פולט מה שבלע אע"פ שפולט של עצמו קודם לכן וי"מ כי נייח מבליעתו הדר פליט: ולפ"ז לא נתבאר בגמרא שיעור זה ואפשר שכן הוא דעת רבינו ואין זה תלוי אלא באומד הדעת עכ"ל: טיפת חלב שנפלה על חתיכת בשר שבקדרה אם יש בה ס' לבטל החלב מותרת וכו' פ' כל הבשר (שם) תנן טיפת חלב שנפלה על החתיכה אם יש בה בנ"ט באותה חתיכה אסור ניער את הקדרה אם יש בה בנ"ט באותה קדרה אסור. ופרש"י טיפת חלב שנפלה על החתיכה. בתוך הקדרה על אחת מן החתיכות ולא הגיס הקדרה ולא נחלק טעם הטיפה אלא לאותה חתיכה בלבד: אם יש בנ"ט באותה חתיכה. כלו' שאין באותה חתיכה לבדה ס' לבטל הטיפה מיד נאסרה החתיכה ובשאר חתיכות דקדרה לא איירי תנא דמתניתין ובגמרא פליגי בה אם חוזרת אותה החתיכה ואוסרתן או לאו: ניער את הקדרה. הגיס בה מיד קודם שקבלה החתיכה טעם מן הטיפה דהשתא נתערבה הטיפה בכולן: אם יש בה בנ"ט באותה קדרה. כלומר אין כח בטיפה לאסור את כולן אא"כ יש בנ"ט ליתן בכל הקדרה והתוספות כתבו טיפת חלב שנפלה על חתיכת בשר אם יש בנ"ט באותה חתיכה נאסרת כשהחתיכה כולה חוץ לרוטב איירי כדאמרינן בפרק ג"ה ולכך משערים באותה חתיכה לבטל הטיפה ולא בשאר חתיכות משום דחלב מפעפע על כל החתיכה ואין מפעפע מחתיכה לחבירתה אלא ע"י ניעור וכיסוי כדאמרינן בגמרא עכ"ל. ובפרק ג"ה (ק.) אהא דאמרינן בחתיכת נבלה אינה אוסרת עד שתתן טעם ברוטב ובקיפה ובחתיכות אוקי רב אמורא עליה ודרש כיון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשית נבלה ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה ופירש"י כיון שנתנה טעם בחתיכה אחת שהיתה בצידה תמיד או שנתבשלה תחלה עמה קודם שיתן שאר החתיכות בקדרה ולא היה בזו ס' באיסור ונתנה הנבלה טעם בה ואח"כ נתן שאר החתיכות בקדרה וכתבו התוספות קשה לפירושו דאם כן גם הרוטב שהיה באותה שעה נאסר מתחלה ע"י טעם הנבלה ובסמוך משמע דמבטלין לחתיכות ע"י רוטב דהויא שאינו מינו והלא הרוטב נאסר מתחלה ונעשה נבלה ואוסר כל הרוטב אח"כ מפני שהוא מינו אלא יש לומר דמיירי כגון שיש חתיכה של היתר חוץ לרוטב וחתיכת נבלה מונחת עליה חוץ לרוטב ונעשית חתיכת היתר נבלה לפי שבולעת טעם נבלה דאין בה ס' לבטל הטעם ואח"כ כשמנער הקדרה אוסרת כל החתיכות מפני שהם מינה עכ"ל. וכתבו עוד בפרק ג"ה אמתניתין (צו:) דירך שנתבשל בה גיד הנשה דלר"י נראה דכשהחתיכה שנפל האיסור עליה מקצתה תוך הרוטב לא בעינן ניער וכסה והתם מיירי כשהחתיכה כולה חוץ לרוטב דאז אין מתפשט אלא בניער וכסה ולמה שכתבו כאן כוונו למה שכתבו בפכ"ה כשהחתיכה כולה חוץ לרוטב איירי כדאמרינן בפג"ה ונתבארו דברי רבינו במ"ש בשם ר"י אבל מ"ש בשם רש"י אינו מבואר כ"כ אלא שיש ללמוד כן מדפירש כיון שנתנה טעם בחתיכה אחת שהיתה בצידה תמיד ומסתמא קצתה מונחת ברוטב שהרי לא הצריך שתהא מונחת ע"ג חתיכה אחרת שהיא חוץ לרוטב וקאמר חתיכה עצמה נעשית נבלה ואוסרת כל החתיכות ואם איתא דע"י שקצתה מונח ברוטב מצטרף הכל לבטל האיסור לא היה לו לייחד חתיכה זו משאר חתיכות הילכך משמע דס"ל לרש"י שאף על פי שקצת החתיכה מונח ברוטב מאחר שהאיסור לא נגע אלא בקצתה שחוץ לרוטב אין הכל מצטרף לבטל האיסור וכ"כ התוספות בפג"ה (צו:) אמתניתין דירך שנתבשל בה גיד הנשה שממה שפרש"י גבי ניער וכיסה משמע שר"ל שאפילו החתיכה שנפלה הטיפה עליה מקצתה בתוך הרוטב אי לא ניער וכיסה אין מסייענו הרוטב והחתיכות אחרת לבטלה עד כאן לשונו: ב"ה וכתב רבינו ירוחם שכדברי רש"י עיקר. עי' בסימן רכ"ח. כתב ר"י כזית בשר שנפל לתוך יורה רותחת של חלב בשר אסור וחלב מותר אם יש בחלב ס' לבטל הנפלט מהבשר אף ע"פ שאין בו לבטל כל הכזית עכ"ל. ואין דבריו נכונים מדאמרינן בגמרא בכוליה משערינן דאי במאי דנפק מיניה מי ידעינן כמה נפק מיניה: ומיהו כשכולה בתוך הרוטב משמע ודאי דמודה רש"י שהכל מצטרף לבטל אבל הגהות מיימון כתבו בפ"ט בשם סה"ג מתוך פירש"י שאפילו היתה החתיכה בתוך הרוטב שנפלה הטיפה עליה אם לא ניער וכיסה אין הרוטב מסייע לבטל טעם הטיפה עכ"ל משמע מדבריו שאף על פי שכולה בתוך הרוטב רק שפניה העליונים מגולים אין הכל מצטרף שאילו היתה משוקעת כולה בתוך הרוטב מאחר שהרוטב צף עליה פשיטא דטיפת חלב הנופלת מתערב עם כל הרוטב וסמ"ג נראה שהוא מסכים לסברת התוספות והראב"ד בהשגות כתב על דברי רבנן ור' יהודה לד"ה אם לא ניער כלל אין שאר חתיכות נאסרות אף על פי שאין בהם ס' כנגדה ואף על פי שבלא ניער יוצא מאותה חתיכה רוטב לשאר חתיכות והוא רוטב נבלה לא אסרינן להו משום דבעינן שיצא מן החלב האסור לחתיכות וכתב ה"ה שאפשר שאף כן דעת הרמב"ם שכתב שאם יש בחתיכה טעם חלב משערין בכולה בד"א בשלא ניער הקדרה בתחלה אלא בסוף הנה שהזכיר ניעור בסוף וכפשט הסוגיא דאמרינן מאי לא ניער ולא כיסה אילימא לא ניער כלל ולא כיסה כלל מיבלע בלע מיפלט לא פליט וזה דעת קצת מפרשים ע"כ וכ"כ הרשב"א בת"ה ונראה מדבריו שם דכשאין חתיכה זו נוגעת בחתיכות אחרות אלא ביבש מיירי אבל אם היתה נוגעת בחבירתה על ידי רוטב אפילו לא ניער ולא כיסה נמי : ודע שזה שכתב רבינו אם יש בה ס' לבטל החלב מותרת ואם לאו אסורה אינו אלא לדברי הסוברים דטעימת קפילא אינו מתיר אלא בדאיכא ס' אבל דעת רוב הפוסקים סוברים דטעימת קפילא מתיר אף ע"ג דליכא ס' כמו שיתבאר בסימן צ"ח וכ"כ הרמב"ם בפ"ט נפל חלב לתוך הקדרה של בשר טועמין את החתיכה שנפל עליה חלב אם אין בה טעם חלב הכל מותר: ודוקא כשלא ניער הקדרה מיד כשנפל החלב וגם לא כיסה אותה מיד אבל אם מיד כשנפל החלב על החתיכה ניער הקדרה או כיסה אותה הכל מצטרף לבטל החלב דין הניעור מפורש במשנה (קח.) שכתבתי ודין הכיסוי מפורש בברייתא בגמרא (שם) שהוא שוה לדין הניעור ופי' רש"י המנער את הקדרה מתפשט הטעם בכולה וכן המכסה אותה מפני שמי השולים עולים עד הפה ויורדין: כתב מהר"י ן' חביב ז"ל מתוך דברי הר"ן יתבאר לך שמ"ש רבינו יעקב ודוקא בשלא ניער הקדרה וכו' הוא נקשר עם פרש"י ואינו מוסב גם על פר"י כי לדעת ר"י אין צורך לניער הקדרה אלא שתהיה קצתה ברוטב אבל לפרש"י אע"פ שמקצתה ברוטב אין הכל מצטרף עד שינער הקדרה כי אותו הניעור מוליך הטיפה בכל הקדרה ומסייע כל מה שבתוכה לבטל הטיפה וכן כאשר כסה הקדרה עולות הרתיחות משוליה לפיה ומוליכות הטיפה בכל הקדרה ואפשר שיחזור גם על פר"י שגם כאשר תהיה החתיכה חוץ לרוטב די בשכיסה הקדרה לערוב הכל אף ע"פ שלא תכנס זאת החתיכה ברוטב כלל וכ"ש בניעור עכ"ל:
Source 24 · Acharonim
Verifiedrecovered from “Ben Ish Hai, Halachot 1st Year, Sh'lach 16”
Ben Ish Hai, Halachot 2nd Year, Korach, Introduction 6
בן איש חי, הלכות ב, קרח, פתיחה ו׳
Ben Ish Hai, Halachot 2nd Year, Korach, Introduction 6
Yosef Hayyim urges every person to instruct household members to exercise close care so that meat and dairy themselves, and the utensils used for them, do not become mixed, since this matter is common in the home and lack of vigilance can lead to unnoticed transgression.
וצריך כל אדם לצוות בני ביתו שישגיחו היטב בעניין בשר בחלב הן מצד הכלים שלא יתערבו זה בזה, הן מצד הבשר בחלב עצמו מפני שעניין זה מצוי בביתו של אדם בימים ובלילות: ואם לא ישימו עין השגחתם בו, בודאי יבואו לידי מכשול ולא ירגישו.
Source 25 · Acharonim
VerifiedShulchan Arukh, Yoreh De'ah 98:5
שולחן ערוך, יורה דעה צ״ח
Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 98:5
Joseph Karo’s passage distinguishes between a new or non-ben-yomo spoon, for which only the known absorbed kezayit of milk requires nullification in a meat pot, and an old ben-yomo spoon, for which the entire utensil is measured; it notes dissenting views and advises stringency, particularly regarding earthenware.
אם ידוע כמה הוא האיסור כגון כף חדשה או שאינה בת יומא שניער בה ובלעה כזית חלב ואחר כך ניער בה קדרה של בשר אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלעה (ולא אמרינן גבי כלי חתיכה נעשית נבילה אפילו אם ניערו בו איסור) אבל כף ישנה ובת יומא משערין בכולה (דכל מה שבלע נעשה איסור ולא ידעינן כמה בלע) (שם) ויש מי שאומר שגם בזו אין צריך אלא ס' לבטל הכזית שבלע: הגה והסברא ראשונה עיקר כמו שנתבאר לעיל גבי טיפת חלב שנפלה על הקדרה ויש שאינן מחלקין בין כף ישן לחדש רק בין כלי חרס לשאר כלים (מרדכי פ' ג"ה) ואומרים דבכלי חרס דאי אפשר להפריד האיסור על ידי הגעלה אמרינן הכלי נעשה נבילה אבל לא בשאר כלים וטוב לחוש לחומרא וע"ל סימן צ"ב:
Source 26 · Acharonim
VerifiedMishnah Berurah 451
משנה ברורה תנ״א:י״ט-כ׳ — ד"ה (יט) סכינים - בין גדולים ובין
Mishnah Berurah 451:19-20
Israel Meir Kagan (Chafetz Chaim) states that knives used for meat and dairy may be kashered through hagalah, although common practice is to avoid switching them between the two, and hagalah must be performed while the water is boiling by immersing the knife rather than pouring hot water over it באמצעות a heated stone.
(יט) סכינים - בין גדולים ובין קטנים אף אם נשתמש בהם חמץ בחמין כל השנה די בהגעלה לפסח ואע"פ הסכינים הבלועים משאר איסורים פסק השו"ע ביו"ד סימן קכ"א שצריך ללבנם באור כדי להשתמש בהם בחמין הכא כיון שי"א שאפילו כלים הבלועים מחמץ ע"י אור בלבד נמי א"צ אלא הגעלה וגם כמה פוסקים סוברים דסכינים אין להם דין כלים הבלועים ע"י האור [דאף אם השתמש בו ע"י האור כגון שתחב בו חתיכת פשטיד"א על האש מ"מ רוב תשמישו הוא שלא ע"י האש ואזלינן בתר רוב וכדלקמן בס"ו] לפיכך התיר לכתחלה ע"י הגעלה בלבד. ומ"מ מי שאפשר לו מצוה מן המובחר שיקנה חדשים לפסח [אחרונים] עוד כתבו דסכינים הבלועים משאר איסורים אף דלכתחלה צריך ללבנם מ"מ בדיעבד אם הגעיל והשתמש בהם בחמין אינו אסור. וסכינים הבלועים מבשר לחלב די בהגעלה אך העולם נהגו איסור בזה וכתב בתשובת ח"ס סי' ק"י דהיכא דהגעיל לצורך פסח הוא נוהג להתיר להחליף מבשר לחלב או איפכא כיון שלא היתה כונת ההכשר לצורך זה: (כ) שעודנו רותח - ויהיו המים מעלין רתיחה וכדלקמן בסי' תנ"ב עיי"ש [לבו"ש שם] ויהיה ההגעלה ע"י שיתחוב בו הסכין אבל לא שיהיה ע"י שיתן אבן מלובן על הסכין ויתן עליו רותחין וכדלקמן בס"ו בהג"ה לפי שבכלי האבן מונח בתוכו יפה משא"כ על הסכין:
Source 27 · Acharonim
VerifiedChamudei Daniel, Basar BeChalav 5
חמודי דניאל, הלכות בשר בחלב ה׳ — ד"ה כתב הפר"ח סימן צ"ה ס"ק ז'
Chamudei Daniel, Basar BeChalav 5
The passage examines whether food cooked in a meat utensil may initially be transferred into a dairy utensil, citing the Pri Chadash and the Terumat HaDeshen while analyzing the proof attributed to the Beit Yosef and related comments by the Darkei Moshe and the Perishah and Derishah.
כתב הפר"ח סימן צ"ה ס"ק ז' מסתברא שאף לכתחילה מותר לבשלם בכלי של בשר ע"ד ליתנן בכלי של חלב דלא דייק לישנא דש"ס דקתני עלו דעבד אל לאכלם בכותח אבל ליתנו בכלי שלהן ע"ש ולא משמע כן בב"י שכתב אבל בעל התרומות כתב דקטניות שבישול בקדרה חולבת מותר לכתחילה לערותן בקדר' של בשר ואפי' הקדיר' בת יומא עכ"ל ואם כדברי הפר"ח אין ראיה כלל מבטל התרומות גם הד"מ הקשה שם על הב"י ולוא הקשה זה גם הפרישה ודרישה תירץ קושית הד"מ שהוכיח שדעת בעל התרומות דלכתחיל' מותר לבשלו בקדרה של בשר לתנו בכלי של חלב ע"ש ואי כהפר"ח אכתי מאי מייתי הב"י ראיה מבעל התרומה אלא וודאי דמדמי לה לאוכלו בכותח :
Source 28 · Acharonim
VerifiedChiddushei Ketav Sofer, Chullin 111b
חידושי כתב סופר, חולין קי״א:ב׳ (חולין קי״א ע״ב) — ד"ה סכין ששחט בה אסור לאכול בה
Chiddushei Ketav Sofer, Chullin 111b
Rabbi Avraham Shmuel Binyamin Sofer analyzes whether a slaughtering knife absorbs and releases taste, explaining distinctions between a knife used for slaughter and one used for forbidden meat, and relating these laws to whether the heat of בית השחיטה permeates the entire animal.
סכין ששחט בה אסור לאכול בה רותח הנה הרי"ף פסק הא דשמואל ולעיל פסק דבין בסכין של נכרי בין בסכין של טריפה סגי בהדחה וכבר תמה הרשב"א לעיל, וצ"ל להרי"ף דס"ל דלכן אינו בולע דאיידי דטרידא למיפלט לא בלע, וצ"ע לפמ"ש הר"ן לעיל בסוגי' דכבדא דרי"ף ורמב"ם ס"ל דכבדא בולע גם דפולטת ע"כ דס"ל דל"א איידי דטרידא למפלט לא בלע וכבדא פולטת הרבה כמו בה"ש וצ"ע ולזה עוררני תלמיד וותיק. והנה לפי דמייתי אח"כ בסכין של טריפה דסכין בולע וגם לשמואל דאמר סכין ששחט בה אסור לחתוך רותח חזינן דעכ"פ סכין בולע וקשה מלבלוע ע"כ צ"ל דבה"ש רותח כ"כ דאפי' לסכין מבליע כי כן י"ל שפיר דה"ה דמתפשט בכל הבהמה שרך לבלוע ושפיר י"ל בפלוגתא דרב דפליגי אי רותח כ"כ שמבליע בכולו או לא והא"ש דרי"ף ורמב"ם ס"ל באמת כן וס"ל דמ"ד מדיח דס"ל בה"ש רותח כ"כ שבולע בכולו וכיון שפסק הרי"ף להא דשמואל דבה"ש רותח כ"כ עד שמבליע בסכין הקשה לבלוע פסק ג"כ כמ"ד מדיח דמתפשט בכל הבהמה והא דסכין ששחט בה טריפה דסגי בצונן כמ"ש הרשב"א דגם דבולע אבל אינו פולט דקשה לפלוט מלבלוע וא"ש כנ"ל ליישב ע"ד נכון וק"ל.
Source 29 · Acharonim
VerifiedMinchat Chinukh 92:1
מנחת חינוך צ״ב:א׳
Minchat Chinukh 92:1
Joseph Babad discusses the laws of cooking meat and milk, distinguishing the combinations that incur the prohibition and lashes from those permitted for cooking, and records a dispute over whether liability requires a kezayit of each ingredient or a combined kezayit.
שלא נבשל כו'. עיין הדינים חולין פכ"ה ור"מ פ"ט מהמ"א ובטוש"ע יו"ד סי' פ"ז והמבואר בש"ע אין דרכי להאריך. אך אעורר קצת המבשל בשר טהורה בחלב טהורה משניהם כזית עובר בלאו דלא תבשל ולוקה אבל בשר בהמה טמאה בחלב טהורה או בשר טהורה בחלב טמאה או בשר חיה ועוף בחלב או בשר בהמה בחלב חיה (אע"פ שאין ד"ז מפורש בר"מ בחלב חי' מכל מקום בתחלה מבואר בדבריו דאין איסור אלא בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה אם כן בחלב חיה אין איסור וכ"ה בפכ"ה) א"ע בלאו הזה ומותר בבישול אבל בשר מתה היינו נבלה בחלב לוקין משום בישול וכן חֵלב בחָלב לוקה על הבישול. ולענין אכילה יבואר אי"ה בפ' תשא. המבשל שליל בחלב לוקה על הבישול אבל שליא ועצמות וגידין וקרנים (דקי"ל אין בגידין בנ"ט) פטור על הבישול וער"מ ולחם משנה באריכות ומה שסותר בבשר חיה לדבריו בה' ממרים ע"ש ואין להאריך. והנה השיעור כמה יבשל ויהיה חייב בחולין ק"ח פליגי רב ולוי רב סובר דא"ח אלא אם יש מכ"א כזית זית חלב וזית בשר עובר על הבישול אבל בפחות מכזית מזה ומזה א"ע ולוי סובר דאף ח"ז מזה וח"ז מזה כיון דיש בין הכל כזית עובר על הבישול והר"מ כ' כאן ומי שבישל משניהם כזית כא' לוקה דפסק כלוי וכ"כ הה"מ. והנה לשון הש"ס ח"ז בשר וח"ז חלב ר"א אינו לוקה על בישולו ולוי סובר לוקין על בישולו. והנה ח"ז וח"ז דנקיט רבותא אליבא דרב אף דאיכא כזית א"ח דצריך להיות שיעור תורה מכ"א בפ"ע אבל ללוי ל"ד ח"ז מזה וח"ז מזה מצטרף לשיעור אלא אפילו למשל חלק ששית מכזית בשר וחמשה חלקי זית חלב כיון דנ"ט ומבואר בסוגי' שם דטע"כ בב"ח מן התורה ודרך בישול אסרה תורה ע"ש ויש בין הכל כזית ודאי חייב כיון דאיכא שיעור בין הכל. וכן הר"מ כתב סתם ומי שבישל כזית משניהם לוקה מבואר דל"ד חצי מזה ומזה רק כ"ה שיש בנ"ט בפחות מס' ודאי עובר על בישולו רק צריך שיהי' ב"ה כזית וז"פ. והא דצריך כזית אף דלא כתיב לשון אכילה כבר כתבתי כ"פ דשיעורין הל"מ בכזית אם לא נתפרש שיעור אחר. והנה ח"ש ודאי אסור מן התורה אף דל"ש חזי לאצטרופי בכא"פ דד"ז בכא"פ הוא דוקא באכילה כידוע מכל מקום חזי לצירוף אם הי' כזית אך לדעת הח"צ אפשר דמותר ח"ש ואין כאן מקומו. וכבר כתבנו דבעינן נ"ט ובאינו נ"ט לאו בישול הוא עש"ס אם כן אם בישל כזית בשר דר"מ בע' זיתים חלב דהחלב מותר דאינו נ"ט ביותר מס' אם כן לא עבר על הבישול כלל. אך ז"א דמבואר בש"ס דהבשר אסור ובשעת בישול הבשר בולע מהחלב והחלב נפרד מחלב היורה כמ"ש בחה"ר אם כן בודאי חייב על הכזית בשר שנתבשל בחלב וז"פ. וראיתי בכו"פ כדברינו. אך לפמ"ש נ"מ כגון אם בישל דר"מ רובע זית בשר דאינו בולע יותר מכמותו וב"ה הוא ח"ז ובחלב יש כדי לבטל ודאי א"ע אף שכתבתי דסגי בכ"ש דהכל מצטרף לכזית היינו אם יש בנ"ט בפחות מסמ"ך אם כן החלב מצטרף גם כן לכזית אבל אם בישל בהרבה דיש כדי לבטל אם כן על כל החלב א"ח כלל דאינו נ"ט רק במה שיבלע בבשר ואם אין בבשר ובחלב הנבלע בו שיעור כזית ודאי הוי ח"ש וא"ע וז"פ. והנה דוקא בישל באור או בתולדות האור אבל מלוח וכבוש אין איסור בישול. והמעשן פוסק הר"מ שהוא ס' תורה דאבעיא בירושלמי ולחומרא ואין לוקין. וכן המבשל בחמי טברי' ועפר"ח. ולענין צלי וטיגון אי אסור בבישול עיין באחרונים וכן אם יש בישול אחר בישול ע"ש. ובש"ס מבואר באיזה בישול אמרו כל שאחרי' אוכלין אותה ועברש"י ובאחרונים דכמאב"ד הוי בישול כמו בשבת ועיין בכו"פ דכתב דבב"ח הבלוע בכלי אין איסור בישול. ודם בחלב וחלב זכר עיין ר"מ וש"ע. וחלב שחוטה אין איסור בישול מה"ת. ולפי זה חלב בן פקוע אף שנתגדלה כבהמה דעלמ' מכל מקום כיון דהוי כשחוט ה"ל החלב ח"ש וא"ח משום בב"ח וע' שעה"מ ה' א"מ פ"ג ובנוב"י ת' חיו"ד סי' ל"ו כ' דחלב ב"פ אסור מן התורה כיון דחזי להיות אם. ועירוי בב"ח תלוי בשיטות אי מבשל על כל פנים כ"ק ובכו"פ בשם הגאון מוהר"י ל"ס דבכ"ר שיס"ב אף דאינו מתבשל כמאב"ד על כל פנים הלחלוחית מתבשל כסברת הרא"ש בשבת ע"ש. ולהאריך בדבריהם צריך חיבור מיוחד. ובשר או חלב שנטל"פ זב"ז אין איסור בבישול כי דרך בישול אסרה תורה בנטל"ש עכו"פ ויבואר קצת בפרשת תשא. והלאו הזה נוהג בכולם חוץ מחרש שוטה וקטן אבל אסו' להכשילם בידים. ולענין תשובה הכלל ככל הלאוין שי"ב מלקות לענין כל הדינים וער"מ פ"ז מה' שבת ה"ד מבואר דא' נתן את האור וא' נתן את העצים וא' נתן את הקדרה וא' נתן המים וא' נתן הבשר וא' הגיס כולם חייבים משום בישול שכל העושה דברי צרכי הבישול ה"ז מבשל אם כן כאן אפשר הדין ג"כ כן דאחד נתן האור כו' דצרכי הבישול הרי זה מבשל וכולם חייבים וערש"י ביצה ל"ד פי' דנותן האור ונותן העצים חייבין משום מבעיר ונותן המים והתבלין והמגיס משום מבשל. והנה נותן המים כיון דעל המים בעצמו חייב משום מבשל ויתבשל מעצמו חייב כמו כל נותן הקדרה אף על פי שאינו מתבשל תיכף חייב ה"נ בנותן המים ואינו מחוסר כלל אבל כאן על מבעיר א"ח כאן ורק מבשל אם כן אפילו בנותן החלב ודאי לא שייך מבשל כיון דמחוסר בשר והנותן הבשר בחלב ודאי באמת חייב כיון דגורם בישול האיסור כמו שלוקח קדרה בב"ח צונן ונותן על האש חייב אף שמתבשל אח"כ. אך לשיטת הר"מ דחיוב כל הנהו משום מבשל דהוא דבר מצרכי הבישול אם כן אפשר כאן בב"ח חייבים ג"כ בד"ז כולם או אפשר יש לחלק בין שבת לבב"ח וצ"ע. ויש עוד דינים לענין בישול בשבת וצ"ע. ואם שני אנשים העמידו בב"ח אצל האש כתבתי כ"פ דשנים שעשו אפשר דדמי לשבת דיש חילוק בין שניהם יכולים או שניהם א"י וא' יכול. ועיין כרתי ופלתי סי' ע"ג מביא ירוש' דאבעי' שם כבד שבישל בחלב כו' ועחו"ד סי' הנ"ל שפירש דאבעי' הוא כיון דכבד כולו דם והתורה שרי' ע' בש"ס אם כן אפשר דה"ל כמבשל דם בחלב דפטור או אפשר דהוי כבשר ע"ש:
Source 30 · Acharonim
VerifiedShulchan Arukh, Yoreh De'ah 87
שולחן ערוך, יורה דעה פ״ז:ו׳ — ד"ה המעושן והמבושל בחמי טבריה אין לוקין
Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 87:6
Joseph Karo’s passage states that certain mixtures involving meat and milk do not incur lashes, while its gloss distinguishes substances that do or do not render food forbidden and records stringent opinions against stoking fires beneath gentile pots, mixing meat- and dairy-washing water, and using certain ash- or oven-related vessels, though it concludes that these concerns are mere stringencies and need not be heeded after the fact.
המעושן והמבושל בחמי טבריה אין לוקין עליו וכן המבשל בשר במי חלב או בחלב מתה או בחלב זכר או שבישל דם בחלב פטור ואין לוקין על אכילתו משום בשר בחלב: הגה וחלב זכר לא מיקרי חלב כלל ואם נפל לתוך קדירה של בשר אינו אוסר אבל חלב מתה ומי חלב אוסרים המאכל כמו חלב עצמה ואפילו בבישול יש לאסור לכתחלה (כן משמע בארוך כלל ל"א) י"א דאסור לחתות האש תחת קדירה של עובד כוכבים לפי שהם מבשלים בהם פעמים חלב פעמים בשר והמחתה תחת קדירה שלהם בא לידי בישול בשר בחלב (הגהת מרדכי פ' כל הצלמים) עוד כתבו דאין לערב מים שהדיחו בהם כלי בשר עם מים שהדיחו בהם כלי חלב וליתן לפני בהמה דאסורים בהנאה (מהרי"ו) עוד כתבו דהכלי שעושין בו מים לחפיפת הראש אין לשמש בו דעושין אותה מאפר שעל הכירה ורגילות הוא להתערב שם בשר וחלב (מהרי"ל) ולכן יש לאסור גם כן להשתמש מן הקדרות של התנורים שבבית החורף משום דנתזים עליהם לפעמים בשר וחלב מן הקדרות שמבשלים בתנורים (מהרי"ו) ובדיעבד אין לחוש בכל זה ואף לכתחלה אין בזה אלא חומרות בעלמא והמיקל לא הפסיד:
One does not incur the penalty of lashes for eating the mixture smoked or cooked in thermal waters; the same applies to the mixture of meat and whey, milk from a dead animal, milk from a male, or the mixture of blood and milk. GLOSS: Milk from a male is not considered milk at all, so it does not render the meat food it falls into forbidden. But milk from a dead animal and whey do render the food forbidden, like real milk; deliberately cooking them is also forbidden. Some opine that one should not stoke the fire under a gentile's pot because he sometimes cooks meat and sometimes milk in it, so by stoking the fire under such a pot, one is cooking the mixture. The same authors also forbid mixing the waters used to wash meat dishes with the waters used to wash dairy dishes and giving them to animals to drink, as deriving benefit from the mixture is also forbidden. Finally, the same authors opine that no other use should be made of the vessel containing the water used to rub the head, as this water contains ashes often mixed with meat and milk. For the same reason, one should prohibit the use of containers placed in ovens, as drops of meat and milk often splash onto these containers. When faced with a fait accompli, one need not heed these stringent opinions and, by disregarding them, one does not commit any reprehensible act.