The Maharal on Divine Power Beyond Nature

וַיֵּ֨ט מֹשֶׁ֣ה אֶת־יָדוֹ֮ עַל־הַיָּם֒ וַיּ֣וֹלֶךְ יְהֹוָ֣ה ׀ אֶת־הַ֠יָּ֠ם בְּר֨וּחַ קָדִ֤ים עַזָּה֙ כׇּל־הַלַּ֔יְלָה וַיָּ֥שֶׂם אֶת־הַיָּ֖ם לֶחָרָבָ֑ה וַיִּבָּקְע֖וּ הַמָּֽיִם׃ וַיָּבֹ֧אוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּת֥וֹךְ הַיָּ֖ם בַּיַּבָּשָׁ֑ה וְהַמַּ֤יִם לָהֶם֙ חוֹמָ֔ה מִֽימִינָ֖ם וּמִשְּׂמֹאלָֽם׃

Then Moses held out his arm over the sea and GOD drove back the sea with a strong east wind all that night, and turned the sea into dry ground. The waters were split, and the Israelites went into the sea on dry ground, the waters forming a wall for them on their right and on their left.

מִֽי־כָמֹ֤כָה בָּֽאֵלִם֙ יְהֹוָ֔ה        מִ֥י כָּמֹ֖כָה נֶאְדָּ֣ר בַּקֹּ֑דֶשׁ        נוֹרָ֥א תְהִלֹּ֖ת עֹ֥שֵׂה פֶֽלֶא׃ יְהֹוָ֥ה ׀ יִמְלֹ֖ךְ לְעֹלָ֥ם וָעֶֽד׃

Who is like You, O ETERNAL One, among the celestials; Who is like You, majestic in holiness, Awesome in splendor, working wonders! GOD will reign for ever and ever!

וְאוּר בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת אִיבְּרִי? וְהָא תַּנְיָא: עֲשָׂרָה דְּבָרִים נִבְרְאוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, אֵלּוּ הֵן: בְּאֵר, וְהַמָּן, וְקֶשֶׁת, כְּתָב, וּמַכְתֵּב, וְהַלּוּחוֹת, וְקִבְרוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, וּמְעָרָה שֶׁעָמַד בּוֹ מֹשֶׁה וְאֵלִיָּהוּ, פְּתִיחַת פִּי הָאָתוֹן, וּפְתִיחַת פִּי הָאָרֶץ לִבְלוֹעַ אֶת הָרְשָׁעִים. תָּנוּ רַבָּנַן: עֲשָׂרָה דְּבָרִים נִבְרְאוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵלּוּ הֵן: בְּאֵר, וּמָן, וְקֶשֶׁת, הַכְּתָב, וְהַמַּכְתֵּב, וְהַלּוּחוֹת, קִבְרוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, וּמְעָרָה שֶׁעָמַד בָּהּ מֹשֶׁה וְאֵלִיָּהוּ, פְּתִיחַת פִּי הָאָתוֹן, וּפְתִיחַת פִּי הָאָרֶץ לִבְלוֹעַ אֶת הָרְשָׁעִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף מַקְלוֹ שֶׁל אַהֲרֹן שְׁקֵדֶיהָ וּפְרָחֶיהָ, וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף הַמַּזִּיקִין, וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף

The Gemara stated that fire was originally created at the conclusion of Shabbat. The Gemara asks: Was fire created at the conclusion of Shabbat? Wasn’t it taught in a baraita: Ten miraculous phenomena were created in heaven on Shabbat eve during twilight, and were revealed in the world only later? They were: Miriam’s well, and the manna that fell in the desert, and the rainbow, writing [ketav], and the writing instrument [mikhtav], and the tablets of the Ten Commandments, and the grave of Moses, and the cave in which Moses and Elijah stood, the opening of the mouth of Balaam’s donkey, and the opening of the earth’s mouth to swallow the wicked in the incident involving Korah. The Sages taught: Ten phenomena were created on Shabbat eve during twilight, and they were: Miriam’s well, and manna, and the rainbow, writing, and the writing instrument, and the tablets, the grave of Moses, and the cave in which Moses and Elijah stood, the opening of the mouth of Balaam’s donkey, and the opening of the mouth of the earth to swallow the wicked in the time of Korah. And some say that even Aaron’s staff was created then with its almonds and its blossoms. Some say that even the demons were created at this time. And some say that even

דָּרֵשׁ רַב חִינָּנָא בַּר פָּפָּא: מַאי דִכְתִיב ״עוֹשֶׂה גְּדוֹלוֹת עַד אֵין חֵקֶר וְנִפְלָאוֹת עַד אֵין מִסְפָּר״? בֹּא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְּמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂר וָדָם. מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, נוֹתֵן חֵפֶץ בְּחֵמֶת צְרוּרָה וּפִיהָ לְמַעְלָה — סָפֵק מִשְׁתַּמֵּר, סְפֵק אֵין מִשְׁתַּמֵּר. וְאִילּוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, צָר הָעוּבָּר בִּמְעֵי אִשָּׁה פְּתוּחָה וּפִיהָ לְמַטָּה, וּמִשְׁתַּמֵּר. דָּבָר אַחֵר: אָדָם נוֹתֵן חֲפָצָיו לְכַף מֹאזְנַיִם, כׇּל זְמַן שֶׁמַּכְבִּיד יוֹרֵד לְמַטָּה, וְאִילּוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כׇּל זְמַן שֶׁמַּכְבִּיד הַוָּלָד עוֹלֶה לְמַעְלָה.

§ Rav Ḥinnana bar Pappa taught: What is the meaning of that which is written: “Who does great deeds beyond comprehension, wondrous deeds without number” (Job 9:10)? Come and see that the attribute of flesh and blood is unlike the attribute of the Holy One, Blessed be He. The attribute of flesh and blood is that if one puts an article in a flask, even if the flask is tied and its opening faces upward, it is uncertain whether the item is preserved from getting lost, and it is uncertain whether it is not preserved from being lost. But the Holy One, Blessed be He, forms the fetus in a woman’s open womb, and its opening faces downward, and yet the fetus is preserved. Another matter that demonstrates the difference between the attributes of God and the attributes of people is that when a person places his articles on a scale to be measured, the heavier the item is, the more it descends. But when the Holy One, Blessed be He, forms a fetus, the heavier the offspring gets, the more it ascends upward in the womb.

הללויה הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. מי ימלל גבורות ה'. זה שאמר הכתוב (תהלים מ ו) רבות עשית אתה ה' אלקי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו. הרבה נסים ונפלאות אתה עשית עמנו ואתה עושה גם כן בכל יום ויום ואין אדם יודע. ומי יודע אתה ה'. אמר רבי אלעזר בן פדת ראה מה כתיב (שם קלו ד) לעושה נפלאות גדולות לבדו. מה כתיב לגוזר ים סוף לגזרים נותן לחם לכל בשר. הפרנסה הזו שקולה כנגד הים שנקרע ללמדך מה הפרנסה הזו אי אפשר לעולם בלא היא. כך אי אפשר לעולם בלא ניסין ובלא פלאין. כיצד אדם נתון על גבי המטה והנחש בארץ לפניו ובא לעמוד והרגיש בו הנחש כיון שבא ליתן רגלו עליו ברח הנחש מפניו. ואינו יודע מה פלאי עשה הקב"ה עמו. ומי יודע הקב"ה. שנאמר לעושה נפלאות גדולות לבדו. הוא לבדו יודע ניסים ונפלאות שעושה עמנו לפיכך הוא אומר רבות עשית אתה ה' אין ערוך לשבחו. משל למה הדבר דומה לשני אנשים האחד היה גבור והאחד חלש. וכי החלש יכול לספר שבחו של גבור לאו. למה שאינו יודע מה שבחו וכחו. אבל הגבור שהוא יודע מה כחו הוא יכול לספר שבחו של גבור. הוי אומר מי ימלל גבורות ה'. אמר רבי שמואל ומי ימלל כגון אנו. שאנו עסוקין בתורה כל צרכנו:

Hallelujah! Give thanks to the Lord, for He is good; His lovingkindness is everlasting. Who can speak of the mighty deeds of the Lord, or can proclaim all His praises? As it is written in Psalms 40:6, "Many wonders and deeds You have done, O Lord my God; none can compare with You. If I were to proclaim and declare them, they are more than can be numbered." Rabbi Elazar ben Pedat said, "See what is written in Psalms 136:4, 'To Him who alone does great wonders, for His lovingkindness is everlasting.' What is written after this? 'To Him who made the great lights, for His lovingkindness is everlasting.' This teaches us that sustenance is as important as the splitting of the Red Sea. Just as we cannot live without sustenance, we also cannot live without miracles and wonders. If a person were lying on a bed and a snake was on the ground before him, and when he stood up, the snake ran away, he would not know what miracle the Lord had done for him. Only God knows the wonders and miracles that He does for us. Therefore, it says in Psalms 40:6, 'Many wonders and deeds You have done, O Lord my God; none can compare with You.' It is like two men, one strong and one weak. The weak man cannot praise the strength of the strong man, for he does not know his strength. But the strong man, who knows his own strength, can praise the strength of the strong man. So we say, 'Who can speak of the mighty deeds of the Lord?' Rabbi Samuel said, 'Who can speak of the Lord's praises like us, who are engaged in Torah study day and night?'" [or Therefore, it is said, "Who can recount the mighty acts of the Lord?" Rabbi Shmuel said, "Who can recount such as we, who are occupied with Torah for all our needs."]

ולקריעת ים סוף ולהטביע את המצרים, היה צריך מתחילה לבטל את שורשם הגבוה שבקדושה, שבא"א. וזה לא היה אפשר זולת באור הגדול של עתיקא קדישא שהיא שורש הכל. וז"ש, שז"א אמר, מה תצעק אלי, בעתיקא תלייא כלא, אשר אורו הגדול יכול לבטל שורש המצרים שבבינה דא"א, כהתבטל הנר בפני האבוקה, וז"ש, כדין נהירו דכלא אתנהיר, כי אור עתיקא הוא אור של הכל, והכל בטלים לאורו, ובזה נתבטל לשעתו שורש הגבוה של המצרים.

וכך מתחלה היו ישראל תחת יד מצרים, וכאשר היו שלימים היו ישראל גוברים על מצרים שהם החומר, והבן זה מאוד. וכאשר היו ישראל יותר בשלימות, כאשר היו ראוים לצאת לחירות ולקבל המעלה האלקית, לכך היה הפך להם מצרים לרעה ולחסרון.

ולכך היו רוכבים על החמור שנברא בין השמשות, כי מאחר שהיו רוכבים על החמור שנברא בין השמשות, ובריאה בין השמשות היא על הטבע. וזה כי הנברא בששת ימי בראשית, לפי שהם ימי החול, הנברא בהם הוא טבע לגמרי. אבל בין השמשות, מפני שבין השמשות קצת חול וקצת קודש, ברא בו דברים שהם אינם טבע לגמרי.

כי החכם ישיג מצד שכלו, ומכיון שהוא ישיג מצד שכלו, יוכל להשיג הדברים הנעלמים והנסתרים ביותר. וביאור זה, כי הנבואה דומה כדבר* לחוש עין, שירגיש המוחש מבחוץ. שכבר אמרנו כי הנבואה צריך להתדבקות מבחוץ במה שהוא מתנבא עליו. ולפיכך אמרו חכמים (ברכות לד:), כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימי* המשיח, אבל עולם הבא "עין לא ראתה אלוהים זולתך" (ישעיה סד, ג).

2 It is the case that human conception is inherent in man; it is his conceiving. It is necessary to infer from this that the thing (דבר) that he conceives cannot be separate from him who conceives it in any way. For if it were completely separate from the man, the conceiver, it would not be considered humanly conceivable. As previously stated that human conception is inherent in man, it must be the case that the thing that is completely separate from him, being that it is separate from him, cannot be conceived by him.

וזה תבין ממה שבארנו לך, כי כאשר נבקעו המים אז היו ישראל מושלים לגמרי על הטבע, ונעשו קדושים נבדלים, והיו קדושים לה', כמו שהתבאר למעלה. ומפני זה היה קריעת ים סוף מצד המים בלבד לא מצד הים, כי ראוי שיהיו המים נבקעים ביום שביעי של פסח, ואז יצאו ישראל לגמרי להיותם מושלים על מדת המים, שהם חומרים בכללם, לכך כל המים בעולם נבקעו. ואילו לא נבקע רק הים, לא היה הממשלה לישראל רק על הים, ולא על כל מדת המים. אבל ישראל היו מושלים על כל המים, לכך כל המים שבעולם נבקעו.

ועוד, אעיקרא דדינא פירכא, אם הפוך המטה נחש אינו טוב בעצם רק במקרה, אם כן אינו נחשב כלל מציאות, רק מציאות במקרה, ודבר זה לא יכלול כלל במציאות שהם מסודרים מאתו יתברך, אבל דבר זה הוא להורות על גדולת הפועל אשר יכול לעשות הכל ברצונו. והנה המלאך, אף שמסודר ממנו פעולות שהם טובות, זהו על ידי שכך סדר השם יתברך ויתעלה*, אבל אינו יכול לשנות דבר, רק השם יתברך יכול ועושה* ברצונו, ואין המלאך פועל כללי. כי מה שאמרו ז"ל (ב"ר ה, ה) תנאי התנה עם מעשה בראשית עם הים שיבקע, וכן בשאר הנסים, היינו שכך היה ראוי מצד סדר ההויה שיהיה בסוף, ואין זה רק סדר שהוא ראוי שיהיה.

וכנגד הפעל שמתיחס אל צד מערב זכר "הגבורה", שכמו שהויית העולם מן המזרח, שמשם השמש עולה, כך הפסד העולם מתיחס אל המערב, ששם השמש שוקע. ואמרו (ברכות נח.) "זה יציאת מצרים", שהחריב הנמצאים. שכמו שבמעשה בראשית בראם בעשר מאמרות (אבות פ"ה מ"א), כך הפסיד אותם כשיצאו ממצרים בעשר מכות (שם משנה ד), וכמו שיתבאר לקמן בעזרת השם.

אמרה להם זכר של רחלים נזדמן לי, וזקן אחד היה מנהיגו. רבי נחוניא אמר מהכא, (תהלים פט, ח) "אל נערץ בסוד קדושים רבה ונורא על כל סביביו". ובמדת הדין בא לה התשועה מאת השם יתברך, כי כאשר האדם בצרה, בא התשועה במדת הדין, שהוא קשה. ואמר (ב"ק נ.) אף על פי כן מת בנו בצמא.

For the Song is from the angle of that which is caused desiring to cling to its Cause from which it comes. For every caused thing desires its cause. And hence Rabbi Yosei HaGelili reasoned that the baby who is caused by the mother and clings to his mother, or an infant who turned to the thing that is the source of existence for him, which is nursing – so he was nursing from his mother’s breasts – when he saw the Divine Presence, which is his true cause, he left the physical source and cause and turned to his Cause, which is actually his Cause. For all things turn to their cause.

ואם לכן צריך שיתברר הדבר ע"י מופת חזק ונס הדומה כבריאת יש מאין שעז"א ואם בריאה יברא ה' שפעל ברא בא על בריאת יש מאין שנס זה לא יעשה עפ"י הטבע או ע"י איש מופת רק ע"י ה' לבדו, וידעתם כי נאצו האנשים האלה את ה' כי באמת הייתי שליח מה' לכל המעשים וע"כ קנא ה' לתורתו ויעש את הנס הגדול הזה, ומעתה יאמינו בתורה ובשליחות משה לדעתם הי' לפה זה כח המושך שהיה שואף עצמיים שרוצה לבלעם מרחוק ובולעם אל תוך מעיו, והנה אמר ואם בריאה יברא ה' כי הארץ עצמה נבראה יש מאין ביום הראשון כמ"ש בראשית ברא אלהים את הארץ, ומכסה הארץ עד עומק תהום רבה הוא בריאה ועומדת מכבר, ועתה חדש ה' בה בריאה חדשה שנעשה לה פה מתנענע שעלה מן התהום שזה קורא בשם שאול עד למעלה ועז"א ואם בריאה יברא ה' ר"ל להארץ הברואה מכבר יש מאין יברא ה' בה בריאה חדשה ג"כ יש מאין והוא שתפצה את פיה כבע"ח הפותח פיו ומניעו ברצונו, ובמד' אמר שהיתה הפתיחה קטנה רק כפי רוחב גוף אדם, כי הי' הפה מתפשט ומתקמץ נתארך ונתקצר לפי גודל הדבר שרצה לבלוע ולפי רחוקו מן המקום ששם נפתח, וכשבאו אל תוך הפה היו חיים עוד עד שירדו אל השאול בעמקי תהומות:

רצונו לומר כי ספור שבחו של הקב"ה אי אפשר משני פנים; האחד, מצד שלא נוכל לעמוד על הגבורה בעצמה כמה גדול גבורת מעשיו. וגם מצד הכמות אי אפשר. וכנגד הראשון אמר "מי ימלל גבורות ה'", שהרצון בזה מי יוכל לדבר הגבורה ולרדת עד תכלית.

With this, they explained something very amazing, that He showed him that great stature which the Jewish people has, such that they control the natural world, so that nature [may be] suspended for their sake. And this [occurred] at the Red Sea, when nature was suspended for their sake. So when he passed through the pieces, it indicated that Abraham's covenant with the Holy One, blessed be He, was above nature; and that the supervision that He extended over Abraham was through the negation of nature. That is why he passed through the pieces, to say that Abraham's supervision by the Holy One, blessed be He, was with the negation of nature and its suspension.