parshaמפרשי הפרשה

כלי יקר — זאת תהיה תורת המצרע ביום טהרתו והובא אל הכהן

Why is the metzora 'הובא' — *brought*, passively — to the kohen when the next verse has the kohen *going out* to him? Who brings whom?

כי ביום שיחדש לב טהור בקרבו ויקבל עליו לשוב בתשובה בו ביום יובא בעל כרחו אל הכהן ללמוד ממנו דרך ה', ולשון 'והובא' אינו מדבר בהעתק ממקום למקום אלא מדבר בהעתק לבו מן הדרך הרע אשר היה בו אל הדרך הטוב... והצרעת מכריחו שבעל כרחו שלא בטובתו יובא אל הכהן לבקש ממנו רפואה לדעת מוסר השכל, כי אילו הלך מתחילה מרצונו לבקש תורה משפתי כהן ולהיות מתלמידיו של אהרן... אז לא היה בא לידי צרעת זה.

1 source · all verified

Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.

Source 1 · Acharonim
Verified

כלי יקר

Kli Yakar on Leviticus 14:2

Q — Why is the metzora 'הובא' — *brought*, passively — to the kohen when the next verse has the kohen *going out* to him? Who brings whom?

A — Kli Yakar reads the contradiction as two distinct movements: spiritual and physical. The 'bringing' to the kohen isn't a physical relocation — it is an inner movement, the metzora's heart turning toward תשובה ('העתק לבו מן הדרך הרע אל הדרך הטוב'). Only after that inner turn does the kohen physically go out to him. The passive 'והובא' captures the bitter reality: the man didn't come of his own accord — 'הצרעת מכריחו' — the affliction itself forced him. Had he gone willingly to learn Torah from a kohen, to be a disciple of Aharon אוהב שלום ורודף שלום, he never would have contracted tzaraat in the first place. The passive voice is the rebuke.

כי ביום שיחדש לב טהור בקרבו ויקבל עליו לשוב בתשובה בו ביום יובא בעל כרחו אל הכהן ללמוד ממנו דרך ה', ולשון 'והובא' אינו מדבר בהעתק ממקום למקום אלא מדבר בהעתק לבו מן הדרך הרע אשר היה בו אל הדרך הטוב... והצרעת מכריחו שבעל כרחו שלא בטובתו יובא אל הכהן לבקש ממנו רפואה לדעת מוסר השכל, כי אילו הלך מתחילה מרצונו לבקש תורה משפתי כהן ולהיות מתלמידיו של אהרן... אז לא היה בא לידי צרעת זה.